לתגובות הקוראות
תוך כדי הרצה של פקודה ארוכה בעבודה, דפדפתי למייל האישי לראות אם התקבל משהו מעניין.
בדיוק בזמן נכנסת לי הודעה מגיסתי המוערכת עם סרטון, וכמה מילים ממליצות על כמה שהסרטון נתן לה 'פרספקטיבה וחיזוק', כלשונה. מצוין! אנצל את ההפוגה הקטנה שלי בעבודה כדי להיטען בכוחות רוחניים.
הסתכלתי בסרטון, וראיתי משהו שנראה תמים וטוב אבל בקטע קטן שלכאורה מחזק לקרבת ד', הרגשתי צרימה..
מה זאת צרימה? מין הרגשה שמרגישים שמישהו זייפן מאוד מנסה לשיר "קה אכסוף", הרגשה דומה שאוכלים משהו שנראה טעים אבל הטעם לוואי מדגדג בקצה הלשון וכנראה שמשהו פה מקולקל.
בדיקה מהירה וקלה מחשיכה את עיניי.
המפיץ הרשמי של הסרטון הוא לא פחות ולא יותר. כנסיה. והמרצה – גוי עם קוקו! עוד קצת עבודת בלשות ואני מגלה ששולחת הסרטון הראשונה היא "גיורת" שעובדת במשרד מוכר.
מייד שלחתי את הסרטון ואת הממצאים ל"יד לאחים".
אך עדיין התחושות הקשות לא עוזבות אותי. כיצד יכול להיות שהתכנים הנוראיים האלה שלכאורה "רוחניים" נכנסים אלינו?
הרגשתי חובה לזעוק בכל כוחותי, אנא! בדקו כל דבר בשבע עינים. בדיוק כמו שברור לנו שאוכלים ללא הכשר, כך גם לא צורכים מדיה ממקור לא ברור.
***
ופתאום חשבתי על עוד משהו..
על ביטול הקומה הכשרה. ומי הולך לדחוף לנו כל מיני תכנים "מעוררים" ו"מחזקים" ו"נותנים פרספקטיבה" ד' ישמור ויציל!
והכל בטלפון שלי שלך של הנערים והנערות שלנו.
אני יודעת שהרבנים מורים עכשיו על איסוף חתימות ביטול מותנה. יש מצב שהשמורה מנגישה לנו את זה?
אני רוצה לחתום, אבל תכל'ס, ללכת למוקד – לא הספקתי:(
תגובות השמורות לסיפור
שמורה יקרה, כל הכבוד לך וזכית שה' האיר את עיניך להבחין בדבר שאין מקורו בקדושה.
אבל, אולי הגיע הזמן שנפסיק להיות תמימות שהולכות שולל אחר כל סרטון ששולחים לנו למייל. רבות דברו בקו "למען אמהות" נגד כל הסרטונים, הקליפים ועוד למיניהם שממלאים לנו את המייל ואת הראש בשטויות. גם כשמקבלים מחברות, בנות משפחה חומרים שונים, הרי הרוב המכריע עוסק ברמה רדודה ובזבוז זמן משווע שגורם בסופו של דבר להתמכרות כפשוטו.
אנו צבור נשים איכותי צריכות לפתח דחיה וסלידה מן הדברים הללו, זה לא מוסיף לנו ולא מקדם אותנו לשום מקום. אלא להפך, ממלא אותנו בריקנות ומוריד אותנו משאיפתנו הטהורה לבנות בית נאמן וטהור.
אשתף עד להיכן הדברים מגיעים, פעם קיבלתי קליפ מחתונת קרובת משפחה, לאחר שצפיתי בו חשתי מאוד לא בנוח, הקליפ היה מאוד אישי ודי למבין. איך הגענו למצב כזה שכלה תפיץ קליפ מרגעים כ"כ אישיים שלה??? איך הצלם מסריט את זה בכלל?
זה כ"כ כואב שכבר אין בושה ואין דעה מה לשמור פנימה ולא לשתף אחרים. וזה קרה לנו בגלל הטכנולוגיה שטסה ומקפיצה לנו למייל כל דבר בלי שום סינון, זה לפעמים גרוע כמו לגלוש באינטרנט.
הלוואי שיתקבלו הדברים כראוי ויחול שינוי בנושא.
גם אצלנו בעבודה- חינוך מיוחד, מקום איכותי ושמור מאוד, עלתה הבעיה הזו- מספיק מורה אחת או שתיים שמקבלות תוכן קצת פחות שמור, ושמות אותו בתיקיית הורדות, ומורה אחרת שלא חושבת הרבה ופותחת כל סרטון וקליפ שנמצא בהורדות-
ואת נכנסת לחדר מורות ורואה קטעי רדיו במקרה הטוב, ולפעמים גם קטעי תוכניות שלא מהמחוז שלנו, ואפילו דברים "בסדר…" שהיא אפילו לא מבינה מה לא בסדר בזה, ומעבירים את הזמן וההפסקה על צפיה בתכנים שלא היינו מעבירות את פתח הבית שלנו.
ומה הן אומרות? זה רק 10 דקות ביום קצת ליהנות, מה הבעיה בכלל? רגע, ומה עם התכנים שאת חושפת אותם גם למי שלא רוצה להיחשף? והצניעות שאין שם? או הזלזול בדברי חכמים או הציבור החרדי? או סתם מפיצים שאנחנו לא רוצים לתת להם גיבוי? שלא לדבר על כך שבדרך כלל ההפסקה מתארכת כי חייבים לראות ולהראות רק עוד משהו אחד….
אולי יש רעיון מה לעשות עם הבעיה הזו? למרות שהעבודה שלנו היא לא עבודה משרדית, ויש לנו חסימה של נטפרי על כל המחשבים, גם אנחנו נתקלות בבעיות שקשורות לטכנולוגיה, גם אם פחות. אולי אפשר לפתוח קבוצה שתתעסק בתחום הזה?
תודה על העלאת הנושא, כבר מזמן צורמת ההרגשה מתחת לפני השטח על הפרצות בתחומי המייל (כמובן רק במסגרת הכשרה והמותרת). אין ספק שזה חלק מה"שגעת" ששוררת בכל המובנים הרוחניים של דורנו!!! זו בהחלט אחת החזיתות המאתגרות אם לא המורכבת שבכולן, בגלל המסגרת המותרת ואי השליטה על התכנים הנשלחים, לענ"ד.
אם ישנה השתדלות אמיתית שאנו יכולות לעשות – מה טוב, אבל מה שוודאי יכול להועיל זה להתפלל ושוב להתפלל ושוב ושוב, בכל הזדמנות. זה הדבר האמיתי והנכון, כדי לקבל כוחות וס"ד להלחם בדבר שאין לנו כוחות שווים מולו.. כמו שנאמר "בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואם הקב"ה אינו מסייעו אינו יכול לו!"
יש משל הידוע מהרב שמשון פינקוס זצ"ל, על רופא שהואשם בגרימת מוות ברשלנות, וכשתבעו אותו הצטדק ואמר כי לא השתלט על עומס הבקשות של המטופלים וע"כ נפטר החולה. טענו מולו מדוע לא ביקש תיגבור?? הרי לבד אין לנו אפשרות מולם. נרים עיניים ונבקש עזרה והוא יתן בנו את הכוחות להילחם ויגאלינו ברחמיו בב"א
חברה יקרה, אשריך שזכית להעלות את הנושא! אינני זוכרת היכן קראתי אך ליצר הרע דרכים משלו להציק, ואם יש צורך הוא גם מוכן להיות אברך כולל למשך זמן מסוים, העיקר שבשלב מעורפל כלשהו יוכל להפיל את האדם השלם.
גם כאן זה נראה כך, הסיטרא אחרא מחפש את כל החורים והסדקים כדי לחדור לליבנו פנימה. אומנות אבותינו בידינו – וראשית יש להמשיך להתפלל ולהתחנן וברור שיש לפעול גם בהשתדלות. אשרינו שזכינו להיות שותפות בארגון המיוחד-"שמורה במבול" שקם בדור מיוחד זה ומכין אותנו לקבל פני משיח. תבורכנה בכל מילי דמיטב כל העוסקות במלאכה, וסמוכני עליכן שגם בתחום זה יש לכן כח לפעול.
הזוי! הקליפ כנראה היה מקרה קיצון. אבל חברות, שמתי לב מזמן שגם מי שחשבתי ש"אפשר לסמוך עליה" שלא תעביר הלאה חומר לא מתאים, לפעמים מעבירה בטעות בכל זאת, או אפילו בנות מעבירות הלאה קליפים שלא הסתכלו בהן.
אז אולי נעשה מחשבה מחודשת – לא כל מה שמקבלים "חובה להעביררררר". באמת חובה ובטח לא להעביר אם אני אפילו לא יודעת מה כלול בפנים!!! לצערי הרב פעם אחת העברתי כי סמכתי על.. והיתה לי בושה גדולה, אח"כ אחותי אמרה לי – לא ציפיתי שתעבירי כאלה דברים…
שמעתי שהבן ז"ל של לאה תבלחט"א קיבל על עצמו שלא לצפות בקליפים בכלל וגם לא הסרטות כשרות. נשתדל ללמוד ממנו…
אני חושבת שהבעיה בנושא מתחילה מ"תרבות השיתוף" שפשטה בעולם. התרבות הזו חדרה אלינו עמוק, בלי משים התרגלנו לדבר ולשתף בכל דבר, בכל מעמד, זה נכנס גם לאלו השמורות והמוגנות שאין להם פרופיל וכו'. (שב"ה אני לא מבינה בזה).
משתפת נקודה למחשבה- נניח לשים תמונות של הילדים בפרופיל במייל. אמנם זה יותר טוב מלשים תמונה שלך, אבל עדיין- הילדים היקרים שלך חשופים לעיני "כל העולם" וכל אדם מקרי ששלחת לו מייל, בלי סינון ובקרה.. האם כדאי?..
כל הנושא הזה של צניעות ופרטיות בדיבור ובמעשים התחספס לנו, וזה עצוב כ"כ.
הזדהיתי מאוד עם הסיפור, רק רציתי להוסיף שלדעתי הבעיה לא מתחילה בסרטון מהמיסיון. הבעיה מתחילה ביכולת שלנו לסנן חומרים "כשרים" שהגיעו מהסביבה הקרובה לנו, כן סרטים וסרטונים "חרדים" שהפיקו אותם אנשים חרדים שגרים באזורינו, אבל רוח הדברים לא בדיוק מתאימה למה שאנחנו שואפות.
מאמרים והגיגים שמופצים בלי סוף ולא כתבו אותם רבנים / רבניות מוסמכים, אלא רבנים / רבניות מטעם עצמם.. התרגלנו לקחת כל דבר שמוכרים לנו בלי להפעיל את הרגש הטבעי, לעצור ולחשוב, אם זה נכון / ראוי / מתאים… וחבל.
כל כך נכון! הזכיר לי שחברה שלחה סרטון לכל החברות "מחזק ומעורר" כדבריה. תכלס, כשצפיתי בו ראיתי סיפור של זוג נחמד המגוללים סיפור אישי שקרה להם, המומחש באמצעות סרטונים אישיים ומשפחתיים שכלל לא מתאימים לתפוצה ציבורית.
הייתי בהלם!! מדובר בחברה ערכית מאד! איך יכול להיות שרק בגלל שהסיפור ריגש אותה היא שלחה לכולם כזה סרטון עם הסרטות פשוט לא לענין! הרגשתי שבאיזה שהוא מקום "איבדנו את זה". ממש הייתי מאוכזבת. טוב שאתם מעוררים את הנושא! יישר כח!
קודם כל, אני כ"כ מקנאה בנקיות שלך וברגישות הגבוהה, ומקווה ומתפללת שגם לי זה היה צורם… אשריך!
דבר שני, מסכימה איתך בכל מילה, גם על העניין שמיילים מועברים מאחד לשני בלי לבדוק שהתוכן באמת משלנו ומתאים. ממש כל דבר שמישהו קם איתו בבוקר יכול לצוץ אצלי במייל האישי בלי שתהיה לי אפשרות לסנן.
אתן בודאי יודעות, ושומעות את זה שוב ושוב – כמה ה"שמורה" והסיפורים מעניקים לכל אחת מאיתנו את הגב, את השמירה בזמן אמת ואת הכח לעמוד בנסיון.
בזכות ההעלאה למודעות, מצאתי את עצמי מסרבת למישהי שביקשה שאצלם אותה במכשיר שלה, ועונה בביטחון ובלי להתבלבל או להרגיש 'לא בסדר': "אני מצלמת רק במצלמה. אשמח לצלם אותך במצלמה שלי." תזכו למצוות. אשרינו!
נהנתי מאוד! מסכימה איתך בכל מילה… גם אני לאחרונה, או לפחות בשנים האחרונות, מגלה כמה 'הרס וחורבן' מכניסים לתוך 'האידישקייט'.. והכל נראה לכאורה 'כשר', לא אסור ולא מותר…
אך אני מזמן החלטתי בליבי שזה- פשוט אסור!!!! שזה הורס כל חלקה טובה, שכבר זכיתי בס"ד וביגיעה רבה לבנות… אז לא חבל?!
רק רוצה לדייק את המסר בסיפור, זה כמובן לא רק להיזהר מסרטונים של מיסיונרים.
הוא הדבר לגבי רוב הסרטונים "המחזקים" שמופצים על דעת מי שיוצר אותם – בד"כ לא מבית היוצר של רבנים. ולא בטוח שבידי מפיק ירא שמים… הסיפור מעורר אותנו לשים לב לכל התרבות הזאת שהתפתחה, ששולחים סרטונים "כאילו מחזקים" במייל, ובד"כ מדובר בעוד שיטה מהדלת האחורית להעביר את הזמן בתוכן רדוד. מהר מאד מגיעים גם לסרטונים של ליצנות, שיכולה להיות בעייתית לא פחות מעבודה זרה.
מפחיד!! זה רק מחזק לי את העניין שמייל זה לצורכי עבודה בלבד!!! וכל הקליפים, הסרטונים וכדו' שעוברים בלי שום פיקוח הם בחזקת בור ברשות הרבים.
בכלל חיזוקים באמונה, קשר להקב"ה, "פרספקטיבה וחיזוק" וכל עניני השקפה- חייבים לקבל רק מרבנים/יות שמוכרים וידועים לנו ולבני משפחתנו. תודה על החיזוק!
אין על השמורה!!!! תודה רבה על כל שבוע מחדש, סיפור קצר ולעניין, מעורר ונותן נקודה למחשבה. לפעמים זווית קצת שונה.. לראות את העולם מנקודת מבט קצת יותר מזוככת. תבורכו ושירבו כמותכן בישראל, אמן:)
***
חזק! מסכימה ממש עם כל מילה, בואו נשמור על עצמנו. כדאי לשים לב גם למי שעובדת בתחום – זו אחריות שלי לא להגיש לציבור משהו ממקור זר. כגרפיקאית אני שומרת ובודקת את הכיתוב על תמונות שנראות חשודות, ופעמים רבות נמנעת מלשים תמונה יפה הקשורה לכנסיה או עבודה זרה.
***
מפחיד ממש, לא סתם יש כאלו ששמים להם גבולות בנושא הסרטונים שמעבירים במיילים כך בקלות. גם אם זה לא כל כך חמור כמו שהיא הביאה, פעמים רבות מצטערים על הרדידות וקלות הדעת שנכנסת אלינו כך למייל…
***
וואו! ככל שהסיפור התקדם משהו נשמע לי מוכר.. גם אני קיבלתי את הסרטון הזה!! וגם לי הוא הריח מוזר, אבל לא התעמקתי ודיפדפתי הלאה, ובאמת ראיתי עכשיו שהוא מופץ ע"י כנסייה! תודה על ההארה!!!
***
וואו, זה פשוט הזוי!! באמת לפעמים דברים נורא תמימים יכולים להיות הרסניים ממש!! צריך ממש להיזהר. כל הכבוד לך על העלאת הנושא והמודעות!
***
זו הבעיה של לקבל חומרים במייל. באתרים יש לנו חסימה ששומרת עלינו אבל במיל זה לא נורא, לכן כדאי לבקש מאנשי קשר- אל תשלחו לי שום סרטים ובדיחות ודי!
וואו!! סיפור מחייב מאד!!
***
צודקת, כל מילה! וכל הכבוד על הרגישות הדקה הזאת ותשומת הלב…
***
מפחיד!! כל הכבוד ששמת לב! באמת צריך לבדוק כל דבר
***
צודקת! ממש נכון! יש לשים לב לתכנים
***
וואו. מצמרר!! כל הכבוד שהצלחת להרגיש בדקויות האלו!!
***
וואו, אני מכורה לנייעס לצערי הרב. זה מטלטל. עוררת בי רצון לשינוי..
***
וואו, אשרייך על הרגישות!!! איזו סיעתא דשמיא!
***
תודה על הסיפור המחזק!
תגובות לסיפורים קודמים
אני יודעת שאני מגיבה באיחור, אבל לא יכולה שלא להתאפק, הנושא פשוט בער לי בפנים. ותחליטו אתם מה לשכתב ממה ששלחתי ומה לפרסם.
אני נשואה, למדתי באחד התיכונים המצוינים בבני ברק. כותבת לכם ממש בכאב. אני עובדת בסביבת עבודה חרדית למהדרין וברוך השם שרק מסיבות שמחות, שרק תרבינה הלאה, יש ב"ה בחורות בעבודה שלי שנישאות ומקימות בית או עובדות מבוגרות יותר שמחתנות את ילדיהן. נורא מקובל לשתף את החברות ולשלוח או להראות לקולגה בעבודה תמונות מהחתונה, אם זה במייל ואם זה באלבום הדיגיטאלי הקטן שפותח.
תגידו, זה נראה לכם לעניין שנחשף לתמונות האישיות של הזוג בחדר ייחוד? או בסוף החתונה? עם כל החוסר צניעות וחדירה לרשות הפרט… האם הבעל בכלל מודע/ מסכים לכך? האמא שאלה את הזוג שלה אם מסכימים לכך? יש תמונות שאני פשוט לא מצליחה להבין איך… וד"ל, כל אחת לתשומת לב עם עצמה.
וזה קורה, לצערי, אצל הבנות הכי טובות, מהסמינרים הכי איכותיים בארץ… מה תחמיאי לחברה המהעבודה בת 50 (משלנו! ! משפחה טובה גלאט!!!) שמראה לך תמונות של הזו"צ שלה ואת מתביישת בשבילך, בשבילה ונאלמת דום… איך…
אולי אתם השמורה, תרימו את הכפפה עם כל הרגישות. ולסיום נקודה קטנה למחשבה, האם הזוג ירצו שהילדים יביטו בתמונות האלו עוד כמה שנים?… אולי נסחפנו אחר "מוסכמות" והחלטות של הצלמים בלי מחשבה, ויש פה מקום לעמידה עם "חוט שדרה" ולשינוי?
תגובה על הסיפור "אין על מה לדבר"
אז בתור רווקה הייתי מרבה לשתף ולספר על כל שלל חוויותי היומיומיות (והיו לי מספר שנים לא מבוטל של רווקות). הייתי מרגישה ש"אין לי מה להסתיר" וסדר היום שלי היה נשפך החוצה לכל דורש. ואז התארסתי -התחתנתי ב"ה ולפתע אני מוצאת את עצמי כמו בונקר שאי אפשר לפרוץ.
מרגישה איך כל סיפור וחויה היא כ"כ אישית שהחשיפה פשוט תפגום בה. גם בפרטים קטנים. ולא רק בעבודה, גם בקרב המשפחה! לא כל דבר צריך לספר! ו(בלי סיבה) גם לא להורים (!)
יש מצב שנהייתי קצת פחות "מעניינת", אבל זה שווה!
תגובה לתגובות על הסיפור "אין על מה לדבר": היה לי חסר שלא הזכירו את הדבר הבסיסי ביותר בקשר לכל המוחצנות ושיתוף היתר: כדאי להזכיר ולזכור ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". יישר כוח ותודה רבה!
