בונוס

בנושא הפאות, חייבת להגיב כי הנושא מאד כואב לי. 

רציתי לחזק את ידה של זו שהגיבה שהיא לא מגיעה לעבודה עם פאה אלא עם מטפחת בלבד. יש נשים שמתבלבלות כשהן צריכות להגיע למקום עבודה עם חילונים, וחושבות שזה יהיה חילול ה' אם הן יגיעו לעבודה לא מכובדות, כביכול. 

אז דבר ראשון, חילונים לא רואים פאה כדבר "מכובד" אלא כמין קומבינה חרדית איך לעשות מעקף להלכה… ואני יודעת כי אני בעצמי חשבתי ככה כשהייתי חילונית. 

דבר שני, מה שחילונים חושבים או לא, לא לפי זה נמדד או נקבע מה זה חילול ה'. חילונים גם חושבים שזה שיש נשים עגונות או הלכות חליצה למשל, זה חילול ה' שהחרדים אחראים לו. 

דבר שלישי, חילונים דווקא מאד מעריכים את השמורות והצנועות ויותר שומרים על דיסטנס ועל דיבור מקצועי איתן. הכרתי מישהי שכשעבדה במקום חרדי הייתה מגיעה לעבודה עם פאה בקביעות, וכשהיא הלכה לראיון עבודה במקום קצת יותר חילוני (והמראיינים היו גברים) היא חבשה מטפחת, אפילו שהפאה שלה הייתה מאד צנועה, ביחס למה שהולך עכשיו בחוץ (דרך אגב, היא התקבלה). 

בעיניי זה רעיון מצויין, לקבוע גבולות מההתחלה, ואם במקרה לא יקבלו אותה לעבודה בגלל שלא מוצא חן בעיניהם שתסתובב שם מישהי כמוה (כלומר, שבולטת בדתיות שלה), אז זה גם מצויין כי במקום כזה היא בטח לא הייתה רוצה לעבוד בכל מקרה. 

מה שגורם לכל הבעיות בפאות, זו השאיפה לשלמות. כי בכל מוצר, תמיד עוד מעט תצא גרסה טובה יותר – מכוניות ומחשבים, לדוגמא. אז אם אני עכשיו קונה פאה, אז אני חייבת שהיא תהיה יותר טובה ממה שיש לי או ממה שיש לחברות שלי (אם אם אני פאנית ומייצרת פאה, גם אני צריכה להפיק מוצרים יותר טובים כדי למשוך לקוחות). וכידוע, ה"שוויץ" הוא אף פעם לא ששלי יותר צנועה ויותר עונה על גדרי ההלכה… 

אז באופן קבוע האבולוציה של הפאה זה יותר ויותר לא צנוע, יותר ארוך, יותר מושך את העין. יותר ויותר מושלם מבחינה חיצונית. יותר "מוקפדת". אבל מה לעשות שבפאות השלמות זו סתירה למצוות הצניעות? 

אפילו אני, שלא נוהגת לשים פאה, הייתי צריכה לפני קרוב ל-10 שנים לקנות פאה עקב טיסה לחו"ל למדינה עם מעט יהודים והרבה שנאה ולא יכולתי לשים סממן דתי בולט. אז הלכתי לקנות פאה ואפילו שהיה לי ברור שאני קונה את הפאה הכי יכנע שיש, בסוף מצאתי את עצמי קונה פאה די יפה, כי מה, אני כבר הולכת ומוציאה אלפי ש"ח על פאה, אז אני לא אקנה את הטוב ביותר? הייתי בהלם מעצמי לאחר מעשה! 

אז שוב, אני מחזקת את ידה של כל מי שמתחזקת בעניינים האלה, חובשת פאה פחות יפה ממה שהיא הייתה רוצה או ממה שמקובל בסביבתה, בהתאם לכללי הצניעות. ויותר חשוב – אני מחזקת את ידה של כל פאנית שלא נופלת בניסיון הזה! אשריה של כל מי שנמנעת מלהצטרף לסחף הזה. עליהן מונח עול כבד – צניעותה של בת ישראל. אין ספק שזה ניסיון קשה ומי שעומדת בו ששכרה רב מן השמיים.

שלום רב, דבר ראשון תודה רבה לכן על כל הפעילות בכלל ועל סיפורי יום שלישי המיוחדים בפרט. ובייחוד על העלאת סוגיית הפאות. אני קוראת בהנאה רבה, בדר"כ לא מוצאת צורך להגיב, משום שכמעט תמיד בסופו של דבר אני מוצאת את מילותי באחת התגובות שנשלחו בשבוע שלאחר מכן:) 

הפעם צרמה לי מאוד הערתה של אחת המגיבות: "העבודה שאני עובדת מגיעות מידי פעם בנות חדשות מהסמינרים, ואני פשוט בהלם כל פעם מחדש. בזמני היה אסור שער פתוח ומי שהיתה עם פתוח היה אולי עד החוליה הראשונה (פחות מ10 שנים סה"כ) ומאז כל פעם אני צריכה לבדוק אם יש לה פאה – ז"א נשואה או שהיא עדיין רווקה…וחוץ מזה שהפאות של היום ממש דומות לרווקות ההולכות בשיער חלק פתוח עד הכתף… 

הולכות בנות שנראות יראות שמיים עם שיער פתוח עד הכתף, שממש לא מתאים לציבור שלנו. אני לא מעודכנת אם מדברים על זה בסמינרים, אז לפחות להעלות פה את הנושא. תודה רבה." 

זה הרי האבסורד בהתגלמותו, לבוא לבחורה רווקה בטענה שהשיער שלה נראה כפאה, ודאי שהוא נראה פאה, הרי פאה מתימרת להיראות כשיער, גם הצנועות שבהן… ודאי שיש הלכות לצורת איסוף השיער, ואני כבחורה רווקה שהולכת עם "קליפס", (כי כך היתה ההלכה כשיצאתי מהסמינר), מופתעת לגלות שנותרתי לבד (רוב הקליפסיות כבר התחתנו:) אבל לטעון שזה נראה כפאה, זו טענה משעשעת. 

מה גם – שאני לא מכירה הלכה שאומרת שבחורה רווקה צריכה לאסוף את שיערה יותר מאישה נשואה, אלא להפך, אז שוב – אם ההלכה אומרת שתסרוקת צנועה זה תסרוקת פתוחה עד הכתף, הרי שהיא צנועה בשיער וצנועה בפאה, ואם סוברים שתסרוקת פתוחה עד הכתף היא לא עונה על ההגדרה צנועה, אז צריך לשקול שוב את ענין הפאה. 

ושוב מדגישה, אני כותבת את הדברים לא כי אני חושבת שמתאים לבחורה ללכת עם שיער פרוע, אלא כדי להדגיש את האבסורד וההשוואה בין פאה לשיער. בתור מסתכלת מהצד על עניין הפאות, אני מרגישה שהסערה סביב עניין הלייס נתנה לגיטימציה לכל השאר, והכניסה את כל הפאות שעד אתמול עמדו בספק להלכה, לקבוצת יראות השמים באופן אוטומטי. 

באופן אישי, כאחת שמסתכלת על נשים ברחוב ותוהה אם זה שיער או פאה, אני נתקלת בקונפליקט כשאני הולכת מאחוריהן, (מקדימה בדר"כ פחות נעים ללטוש עיניים:) אם אינני טועה הלייס השקוף המדובר הוא קידמי, ומאחורה מה? ופרופיל? וכשאני יושבת בחלון ומסתכלת מלמעלה? יש כיוון מסוים שבו הפאה צריכה להראות פאה, והצדדים האחרים שלה פחות מעניינים? 

יש הרבה עניינים שצריכים בהירות, והרבה שאלות והלכות שצריך להכיר, אני ממליצה לכל הבחורות שעוד יכולות להיות אובייקטיביות ולהסתכל מהצד, להתבונן כמה שיותר, לחשוב כמה שיותר, להעלות את כל השאלות והתהיות, עכשיו. אני בטוחה שבבוא היום בעז"ה יהיה קל יותר לקבל החלטות חכמות, מאשר אילו שנכנסות לענין כיסוי הראש עם הרבה התלהבות ובלי הרבה חשיבה מוקדמת.

בהצלחה, ושוב תודה רבה גדולה ויישר כוח! 

תגובה לנושא הפאות: אני קוראת שוב ושוב ממגיבות רבות, משפטים כמו: הייתי בהלם כשהבנתי שזו פאה… הבנתי שכנראה זו פאה לפי סימנים נוספים… וכדו' 

רציתי לשאול האם אני אמורה להביע בקול את הזעזוע הזה, כדי לעורר קצת את חובשת הפאה האסורה? כי הרי מה קורה, אני פוגשת חברה מתוקה שקנתה פאה… שנראית יותר שיער טבעי מאשר פאה… משוחחת איתה בלבביות, כשבתוך תוכי אני נחרדת מההידרדרות של הפאה שעל ראשה… אבל לא אומרת על זה מילה 

(וזה במקרה הטוב… ומה נעשה כשחברה מהעבודה עושה פאה חדשה לרגל בר המצווה של בנה… כשאני בתור חברתה לעבודה שותפה לכל ההכנות וההתרגשויות… ואני באה לשמחה וכולי קופאת על מקומי בהלם אלם.. מה אומר ומה אגיב על כזו פאה??? 

רציתי לשאול מה מצופה מאתנו לעשות במצבים כאלו, האם נדרש להעיר? איך אפשר להתעלם ולא להגיב? ומצד שני, להחמיא על משהו שהוא אסור מצד ההלכה –וודאי שאסור!

ואולי אם כן נגיב בצורה עדינה, משהו שיבטא במעט את התחושה שזו פאה "לא בסדר" זה יטפטף לאט לאט (כמו שמירי הפאנית סיפרה על עצמה שמהתגובות שקיבלה בבר מצווה של הבן היא קלטה מעצמה שזה פאה אסורה) מצד שני, דווקא אחרי ששמעתי יום יום בעבודה את התיאורים על ההכנות והטרחה סביב הפאה (וההוצאה הכספית האדירה!) אין לי לב "להשבית" את ההתלהבות שלה מהפאה החדשה, וגם לא רוצה להיות זאתי שמטיפה מוסר… מצד שלישי, אם עוד אחת ועוד אחת עושה כזו פאה, וכולן שותקות ולא אומרות בקול את מה שהן באמת חושבות בשקט… הסביבה קולטת שזה בסדר, וזה מתקבל כ"תקין" ונכנס יותר ויותר…

תארו לעצמכן שתתחיל מודה חדשה של "מכנסי חצאית" למעלה זה רחב ממש כמו חצאית ומהברכיים זה נהפך למכנסיים ממש.

הראשונה שתלך עם זה ותקבל תגובות של "וואווו…" אחריה תתחלנה עוד בנות וכן הלאה… כשכל אלו שהיו בהלם כשראו את זה לראשונה שותקות (מפחד? מחוסר ביטחון? מבושה?) וכך זה ימשיך ויחדור לציבור הלאה.. (כמובן שהבאתי את הדוג' הזו רק בתור משל, אבל אני לא כ"כ בטוחה מה יותר גרוע ממה!)

אשמח לשמוע את דעתכן- מה באמת אמורים לעשות/ להגיב כשרואים חברה עם פאה אסורה?

קראתי את התגובות, ומאוד התרגשתי כמה נשים איכותיות יש בציבור שלנו, כשאנחנו ביחד, קל יותר לעמוד בניסיון. 

רק רציתי להעיר לגבי אחת התגובות- כתבה פה משהי – "למישהי יש הלכות צניעות עדכניות לפאות? אם תוכלו בבקשה לפרסם" ההלכה עצמה חלילה לא משתנה. אלא התקנות שהרבנים מתקנים לפי מצב הדור משתנות לעיתים לפי המצב.

לכן אני מצרפת את ההלכה הכתובה העדכנית מבית דין משמר התורה: ע”פ פסקי הרבנים: "אורך השיער מלכתחילה – סוף הצוואר. בדיעבד – קו הכתף. שהוא קו אדום – שאין ללכת באורך העובר קו אדום זה." 

ועוד הערת אגב, אני מקפידה שפאתי תהיה באורך לפי גדרי ההלכה. במשפחה של בעלי, אין כ"כ מודעות לדבר. לפני שגיסתי התחתנה (היא דווקא אישית מאד מקפידה על הלכות צניעות מעצמה) היא מדדה את הפאה ואמרה לי לפני המדידה, אל דאגה, אני לא אשאר עם האורך הזה, הפאנית עוד לא גמרה לגזור. ראיתי את הפאה ואיך לא, גם את האורך, שהיה מאד מוגזם לפי ההלכה, החמאתי שהשיער נראה איכותי והצבע מתאים לה בול, אך הכלה הטריה שקלטה את מורת רוחי, אמרה לי שוב, הכל טוב חוץ מהאורך.. ואז גיסתי הגדולה אמרה, את בכלל לא צריכה לגזור, זה אורך מצוין, חמותי גם כן הנהנה בראשה. 

לא היתה לי ברירה, הייתי חייבת להגיב, ידעתי ששתיקה תהיה הודאה, והסכמה, בטח חמורה יותר. אז אמרתי- אולי לפי היופי זה אורך מצוין, אבל לפי ההלכה – לא. תשובתה של גיסתי היממה אותי – אבא שלי, כך אמרה, אומר שהאורך הוא לפי המצב בשוק, העין מתרגלת וכך כבר פחות בולט. 

לא הצלחתי להסביר לה את הטעות, ואני גם לא הולכת לחנך אותה, אבל כמו שבהלכות אחרות הם פונים לרב, כי רק רב יכול לפסוק, אז למה בהלכות צניעות פתאום האבא הוא הפוסק? במיוחד שמדובר פה בפוסקים גדולי עולם. מה שקרה בסוף, שגיסתי הכלה פנתה אלי אח"כ בתודה ואמרה שבזכותי אמא שלה מוכנה שתקצר את הפאה… 

מה שהשתנה הוא הדרישות שהציבור יכול לעמוד בהן. 

קראתי תגובה עם משפט שנראה לי טעון דיוק: "דבר שמשתנה בעקבות ההרגל – כמו שהשתנה אורך הפאה המותר, פעם היה מותר עד החוליה הראשונה, היום זה סוף קו הכתפיים" האורך המותר לא השתנה, הוא עד סוף החוליה הראשונה, מה שהשתנה הוא הדרישות שהציבור יכול לעמוד בהן, ולכן כתבו בתקנון משמר התורה קו הכתפיים… 

רציתי להוסיף שחוץ מהנ"ל יש עניין של צניעות במהותה, אולי אפשר לקרוא לזה ״רגש״ של צניעות. 

יש הרבה דברים שהם לא אסורים בעצם אבל אסורים לעתים כיוון שהם לא ״צנועים״ כגון יותר בולטים לעין, כי ללכת בצורה שמבליטה את האשה ברחוב – זה הפך הצניעות, גם אם לא כתוב בשום מקום שכיתוב על טי שירט, או ששרשרת ענק או נעל עקב עם פלטפורמה אסורה על פי ההלכה… 

כיוון שהרגש שלנו כנראה לא מה שהיה, והצניעות לצערנו לא מספיק מוטבעת בעצמות, אז יש צורך ליצור תקנונים (שאכן משתנים מעת לעת).

אבל אנחנו צריכים לזכור, שגם כשיש לנו תקנון זה לא בא על חשבון הצניעות האישית שלנו, (כי אז את פוגשת את הפאות הכי קצרות – עם האומברה הכי חזק או שמלה הכי לא צמודה וכו עם תיפורים במיקומים בעייתיים.. וכו..) וגם אם כל חלק וחלק של המראה הכללי עונה על כל כללי התקנון, האחריות שלי היא לתת מבט כוללני ולשמור על הופעה ראויה. מקווה שלא הלאתי…. 

אמנם היו הרבה תגובות על הפאה בגליון האחרון, אבל אולי יורשה להוסיף עוד משהו קטן. 

אני עובדת מהבית ב"ה. לפני מספר ימים דפקה אצלי מישהי שהיא מורה חשובה ובעלה אברך כולל חשוב וכו'. היא החמיאה לי על ההתאמה של המטפחת לבגדים ואמרה על עצמה: אני הולכת בחוץ עם הפאה (לא יפה במיוחד, אבל פאה) ובבית יש לי מטפחות פשוטות… 

רציתי לשאול אותה- ולמה בעלך בבית לא זכאי לראות אותך יפה בבית, לפחות כמו שאת יפה בחוץ? איך הפכנו את היוצרות?… 

לגבי העניין של הפאות, אישה אחת כתבה שהיא הולכת עם מטפחת לעבודה מטעמי צניעות וכך נשמר לה הפאה רק לשמחות. 

אני רוצה לשתף אתכם שבקהילה שלי מבחינת הדיינים זה לא מכובד לצאת עם מטפחת! הם טוענים שאישה חרדית צריכה להיות מכובדת ומטפחת זה לא מכובד ולא מכבד. בכל אופן אצלנו הולכים עם כיסוי על הפאה ופאה קצרה. כך שברור שזה אישה נשואה ולא בחורה. 

מעריכה את כל אלו שהולכות עם מטפחות, אבל תשימו לב שלכל קהילה יש את דברים שלה וההלכות שלה. וכל אחת תעשה כפי שמורים לה הדיינים שלה תודה רבה ‫

תגובה לסיפור של הפאות אני גם מצטרפת לבקשה – אם אפשר לפרסם בשמורה קובץ עם הלכות צניעות של פאות – ממקור מוסמך וחתום. 

כל הרצון שלנו זה לקיים את מצוות כיסוי הראש בהידור עפ"י המסורת שלנו וייתכן שהרבה מהפספוסים זה חוסר ידיעה בפרטי ההלכות, לכן אם יש דרך כלשהיא לקבל את ההלכות כאן בשמורה, אני ממש אשמח. תודה רבה! 

שלום, אני בת שניה להורי מתוך 16 ילדים. את אבי, הנושא של משפחות ברוכות ילדים מאוד מעסיק, הוא היה בן למשפחה קטנה (שלושה ילדים) וכיום הוא מעט אחרי גיל 60 -ולמעלה משבעים צאצאים כן ירבו. שלחתי לו את התגובות ל"משפחה גדולה מהחיים" וזה מה שקיבלתי ממנו בחזרה שנכתב ע"י אמי. באהבה גדולה לכל פועלך! ‫
***

לפני שנים היינו זוג צעיר עם שני ילדים בדירה קטנה. פתחתי עסק קטן של רקמה. תיקי טלית ותפילין מקטיפה מפיות לחלות לשבת, ולעיתים מעיל לספר תורה או פרוכת לארון הקודש.

באחת השבתות התארחו אצלינו שני בני דודים, בחורים אמריקאים. הם ראו את שני הילדים שהגדול בן שנתיים וחצי ואת השלישי\ת שבדרך. בפתיחות אמריקאית אופיינית הם התעניינו: כמה ילדים אתם מתכננים? הופתענו כהוגן מהשאלה , אך לא היינו רשאים להתחמק מתשובה אמיתית וכנה.

בעלי פנה אליהם- אתם יודעים שיש לנו עסק של רקמה. והנה לפני זמן פנה אלי איש עסקים מיליונר מפורסם וידוע והציע להיכנס לשותפות- אתם תביאו את הידע ואני את המימון, ונפתח מפעל ביחד. אתם תעבדו ותרוויחו היטב, וגם לי יהיו את הרווחים שלי.

עשינו זאת. אחר תקופה כשהמפעל התבסס והתחיל לגדול הוא פנה אלינו בהצעה לפתוח סניף נוסף. המימון עליו, העבודה בשטח והרווחים- כולם שלנו. כשהוא ראה את ההצלחה ופנה אלינו בהצעה לפתוח את הסניף השלישי, שאלו אותנו כמה שותפויות אתם מתכננים לעשות עם אותו עשיר?

 באופן ספונטני ענינו שנינו יחד: כמה שהוא ירצה ויאפשר! הרי המימון עליו. אמנם העבודה מוטלת עלינו, אך גם הרווחים המשתלמים. ובעיקר עצם ההרגשה שאנו שותפים עם דמות כל כך ידועה ומכובדת מפורסמת וחשובה. התחושה שהוא סומך עלינו, מאמין בנו ונכנס עמנו לעוד ועוד שותפויות – ממזערת כל טורח ועמל. 

את זה הם הבינו היטב . ואז עלו על השולחן דברי חז"ל: "שלושה שותפים יש באדם, הקב"ה אביו ואימו" וקיבלו ביאור חי ומלהיב.

ב"ה, הקב"ה קרא לנו לעוד ועוד עסקים משותפים וזכינו למשפחה גדולה ומבורכת לפי כל קנה מידה. 

את הפרק השני של הסיפור קיבלנו כעבור שנים. אחד הזוגות הנשואים גר בעיר מעורבת. האחות בטיפת חלב שם ראתה לעצמה תפקיד לכוון משפחות אברכים לצמצום הילודה. כשנולד להם בן אחרי שתי בנות, כלתי אמרה לבני: אתה בא איתי, אין לי כח להתמודד מול הדיבורים הארסיים של האחות שם. 

הם ישבו מול האחות והיא פתחה את פיה: יש לכם שלושה ילדים רצופים, שמעתם פעם על תכנון המשפחה? בני הנהן בראשו: ודאי, ואנו חושבים על כך ברצינות! עיניה של האחות אורו, סוף סןף זוג חרדי שלא נבהל אלא חושב לעניין. אז מה התוכנית שלכם? שאלה, והתשובה היתה: כמו אמא שלי. וכמה ילדים יש לה? שאלה האחות, בני נקב במספר ופיה נפער בתדהמה גמורה. 

היא הפנתה את ראשה לעבר אשתו וראתה אותה מאשרת בחיוך רחב.. לקח לה כחמש דקות לסגור את פיה חזרה ומאז הוא נשאר סגור עד שהיא עזבה את הסניף.

יודעת שזה לא הנושא כבר…אבל סתם נזכרתי: 

מישהי בעבודה שאלה אם אני לא חושבת שזה מוגזם, הילד השביעי. הקב"ה הכניס לי מילים בפה (אני לפעמים חושבת על תשובות ממש טובות, כמה ימים אחרי הזמן…) ועניתי לה: אני כל כך אוהבת את הילדים שלי, והם כל כך מדהימים ומופלאים, שאני רק רוצה עוד ועוד:) 

זו היתה תגובה משמחת ואמיתית ואני נהנית להיזכר בה.‫

שלום וברכה, אנחנו נשואים מספר שנים וב"ה אנחנו הולכים לגור בדירה משלנו, התחלתי להריח את ריח הרהיטים החדשים ולרחרח.. המחשב שלי חסווווםם בחסימה מהודרת אבל אני יכולה לפתוח קטלוג איקאה וקטלוגים של חנויות רהיטים נוספות. 

כך מצאתי את עצמי בודקת, רואה סגנונות יודעת מה אני רוצה וכו, פתאום חשבתי לעצמי-למה אני מסתכלת ופותחת?- כי אני רוצה שיהיה הכי טוב, הכי מוצלח, והכי איכותי. שאדע שאני מגיעה לחנות אחרי שעשיתי בירור מקיף, 

ואז חשבתי הרי בשביל שיהיה לי ריהוט איכותי, טוב, לא יקר, ויפה – הכל זה מילה אחת או בעצם שתיים: "סיעתא דשמיא" אז אני בעזרת ה' מקבלת על עצמי שלא להציץ ולא להתגלש– וזה ב"ה יהיה הס"ד, האמנתי בזה, שזה ההשתדלות הכי טובה בשבילי. וזהו, וב"ה לא פתחתי לא מצדקות אלא מהשתדלות, שתהיה לנו ס"ד ברהיטים החדשים.

אז זהו שלא זהו, וקרובת משפחה רחוקה מאוווד (מהצד של סבתא של בעלי (כן..כן..)) בעלת אמצעים, עוברת דירה ויש לה רהיטים שהיא לא צריכה: ספה, שולחן לסלון, ארונות וכו' רהיטים שלא חשבנו להוציא עכשיו— במצב חדש בטעם טוב ושרק נבוא לקחת, מבלי להתרוצץ פיזית ווירטואלית… ראיתי בזה אכן סיעתא דשמיא גדולה!! תודה רבה רבה על המיילים הקבועים של שלישי, מחכים להם כל השבוע— 

בקשר לקריירה ופרנסה, לא מתערבת לכל משפחה בשיקולים שלה בין השתדלות לביטחון. אבל תעשינה חסד לציבור, אם יש לכם הרבה, אל תנקרו עיניים ואל תרימו את רמת החיים הציבורית. לא כולם צריכים לדעת שאתם מרוויחים יפה. אל תגרמו ללחץ כלכלי שיגרום לשכנה שלכם להצטרך להיות קרייריסטית כדי לעמוד ברף שאתם קובעים. 

אני עובדת בהייטק ומרוויחה יפה, ב"ה. יש לי בית פשוט ריהוט פשוט ולא מעוצב והבית לא שופץ ב10 שנים האחרונות. השכנה שלי היא מורה והבית שלה נראה מהז'ורנלים. כשאמרתי לה שאנחנו לא מקבלים הנחה בארנונה כי אנחנו לא זכאים. היא לא האמינה. 

למה משפחה שההכנסה שלה נמוכה יחסית צריכה בית וביגוד כל כך מנקרי עיניים? בגלל שיש כאלו שמרוויחים הרבה ומראים את זה לכולם. ותאמינו לי, יש הרבה מה לעשות בכסף חוץ מלהשקיע אותו בריהוט, ביגוד, ומותגים.