שלום שמורה,
אני עדיין תחת רישומה של השבת המופלאה שעברנו יחד בנבחרת,
הסיפורים והשיתופים של כולן היו מרגשים ומחזקים, ובכל זאת אני שתקתי, מה לעשות אני ביישנית כרונית ולא מעיזה לפתוח את הפה בציבור.
אבל אחרי הכל, מגיע לכן לשמוע כמה סיפורים שלי והאמת שזאת הזדמנות שלי לספר איך הכרתי את השמורה ומה מקומה בחיים שלי. אני רוצה שכולן בשמורה המדהימה הזאת, ידעו מה גדול חלקן מעצם ההשתייכות הזאת לקהילה!
אני גרה בעיר מעורבת. משפחה חרדית יחידה ברחוב, ובשכונה כולה ניתן לספור את המשפחות החרדיות על חצי כף יד… במאמר מוסגר אני חושבת שדווקא לכן ההבדל התהומי ביני לבין אלו שלא זכו, כמו נקודת המבט והבחירה ב"להיות עבד ד'" מגיל צעיר, יותר מחודדת אצלי….
זכיתי במשפחה טובה, למדתי במוסדות ש"נחשבים הכי טובים" בעיר וכך יצאתי לשוק העבודה, חרדית יחידה במשרד.
כיון שהכרתי את הרקע ידעתי למה אני נכנסת השתדלתי ככל יכולתי לשמור מרחק ולהשאר שמורה למרות הקשיים העצומים. את השמורה עוד לא הכרתי, ועמדתי בודדה במערכה קשה. הן רוחנית (חיכוך עם מושגים והתנהגויות, מספר לא מבוטל של שעות ביום) הן גשמית (להימנע מיציאות לטיולים, ימי גיבוש, וסתם להרגיש מוזרה ומנותקת) והן רגשית (להיות לבד. לא ליצור קשרים בעבודה, והסביבה- חברות ומשפחה שלא כ"כ הבינו את הקשיים בהם אני נתקלת מידי יום ושעה)
לקראת פורים גם במשרד שלנו רצו לחגוג ולאוורר את השגרה והכריזו על מן משחק בו עורכים הגרלה. כל אחד מקבל בגורל שם של אחד האנשים בצוות שלו הוא יכין משלוח מנות. השם שעלה לי בגורל היה – איך לא – מנהל של אחת המחלקות.
ידעתי שאני לא רוצה לעשות את זה, אבל לא היה לי נעים לגשת לאחראית ולבקש ממנה שתחליף לי שם. לא ידעתי כי זכותי לעמוד על גבולותי לאו דווקא ה'דתיות'.
לאחר הרבה זמן אזרתי אומץ והתקשרתי לרב (אמרתי שאני טיפוס ביישן) כמובן שהרב אמר שאי אפשר.
החלטתי לפנות בשקט לאחת הנשים שעבדה לידי בבקשה להחליף איתה את נשוא המשלוח, אך זו האחרונה עשתה מזה רעש, עד שהאחראית שלא הייתה עם שמץ של מושגים באה לברר על מה המהומה, ואיכשהו הבינה והסכימה להחליף לי את הנמען למישהי ולא מישהו. (רק בגלל שהיו כמה עובדים שלא כ"כ היו מרוצים ממי שיצא להם…)
אז לסיפור הזה היה סוף טוב, אבל היו אלו ימים של לחץ והייתי לגמרי לבד בסיטאוציה הזו.
אחרי תקופת זמן דיברתי עם חברה שעבדה במקום חרדי. אמרתי לה שיש לי חלום שכשאהיה גדולה אפתח עסק גדול שיעסיק רק עובדות חרדיות במקצוע הספציפי, משהו גדול עם שלוחות בכל הארץ…
והיא אמרה לי. יש את שמורה.
שמורה????
היא שלחה כמה מיילים שקיבלה ומיד התחברתי. לא רק לחצתי על הכפתור "להתחברות" אלא התחברתי באמת.
בטוחה שאם הייתי מכירה קודם לכן את השמורה היה לי הרבה יותר קל. לא הייתי מרגישה בודדה במערכה והייתי מבינה שזה הכי לגיטימי ומכובד להודיע שאני לא לוקחת חלק בכלל בפעילות המשותפת הזאת. הסיפור לשלישי, התגובות, המילים של פרשת שבוע, האפשרות להתייעץ ולקבל תמיכה ומענה, ההכרה בזכותי החוקית לעמוד על זכויותיי, ובכלל עצם הידיעה שאני שייכת ל"קהילת העובדות החרדיות".
בשבת הזו הייתה לי ההזדמנות להתחבר לעוד שמורות נפלאות מקרוב, ההכרזה שיצאה מתוך הלב בתכנית של ליל שישי "אין על ד'" נכנסה לי עמוק ללב. מתוך ניסיון שנבחר בדיוק עבורי אימצתי את מה שברעווא דרעווין הודגש "מה שלא נעבור בחיים, נדע שד' אוהב אותנו"
מודה מעומק הלב על השבת הנפלאה בפרט ועל השמורה בכלל.
ומודה לכל שמורה באשר היא על הזכות והתרומה שלה, למציאות המדהימה הזאת!
שולחת לכולכן משלוח מנות בדמות איחולים חמים
יהי רצון שתזכו לקבל כל משאלות ליבכן לטובה "עד חצי המלכות":)
יהי חלקי עמכן!
.
תגובות השמורות לסיפור
ואווווו…. מדהימה שאת! כזו חזקה ועם כזה עמוד שדרה!! הזדהיתי כ"כ עם כל החלקים האלו שדיברו על ה"לבד"- בעבודה הקודמת שלי היתה תקופה ארוכה מאוד כזו- היו ימים שחשבתי שהגרון שלי שכח איך מוציאים משם קול… ואני לא יכולה לדמיין את עצמי עוברת אותה לבד ממש- ממש.
עברתי אותה יד ביד עם השמורה שהייתה ועודנה- החברה הכי טובה שלי בעבודה!
תודה רבה רבה לשמורה האהובה שלי!- שזו בעצם את ואת ואת ואת וכולכן יחד- החברה הכי טובה בעבודה!!
הסיפור ממש הזכיר לי גם סיפור שלי, אבל לא רציתי אפילו לשלוח לכם אותו – כי יש משהו שהניסיונות האלו הם מלחיצים וכל כך מטלטלים לפני ובאמת מרגישים בהם הכי חוסר נעימות שיש ולחץ. מטורף…
אחרי שהנסיון עובר והצלחנו בו וההרגשה כל כך מתוקה – אחרי שבוע לא מבינים על מה היתה הסערה- מה זה כל כך פשוט… אני לא באה להמעיט (כנל אותי 🙂 ) אני רק חושבת שהיצר הרע כל כך רשע….. וכשכובשים גדר טובה אז באמת מתקדמים לגדר הבאה ביותר קלות.
את צדיקה, אני לא יודעת למה אבל הסיפור שלך נגע בי עמוק, אולי העוצמה השקטה (אמרת שאת ביישנית), הנחישות ועם כל אי הנעימות והבדידות, הבנת שאת לא שולחת מנות לגבר ועשית את זה!
מרגישים עליך שאת פשוט חותרת לאמת!! כמו שהיא מפני שהיא אמת! מעריכה אותך! שתזכי להינשא בקרוב ולבנות בית טהור לה'!
"יש לי חלום שכשאהיה גדולה אפתח עסק גדול שיעסיק רק עובדות חרדיות במקצוע הספציפי, משהו גדול עם שלוחות בכל הארץ…" אני שותפה לחלום שלך! אולי יש כאן עוד? אולי ננסה?
***
גדולה מהחיים!!!!!!! איזה יופי של בנות יש לד' יתברך!!!!! תחזיקי מעמד בכל מקום בו תהיי,והמשיכי לקדש את שמו בכל עת. תודה על האיחולים לכל השמורות, מצטרפת לאיחוליך.
***
תודה על משלוח המנות- כל יום סיפור:) איך עדיין יש בנות שלומדות בסמינרים טובים ולא מכירות את השמורה? צריך אולי לפרסם בשלטי חוצות. זה הכרחי…..
***
מדהים! לגמרי תחת הרישומים של השבת, היתה לי כזו נחיתה קשה למציאות.. תודה למי שהרימה את הכפפה והקימה את תפוצת המייל כדי להיזכר בכל היופי הזה.
***
וואו ריגשת הזדהיתי עם כל מילה! אוהבת אותך ואת כל השמורות האמיצות והחזקות שעומדות לבד מול הרוח או שבעצם לא לבד – עם כל משפחת השמורה הנפלאה!
***
מודה גם על השבת, למרות שכבר עבר שבוע המסרים מהדהדים באוזני מלווים אותי ושומרים עליץ תודה לכן! זה זכויות שא"א בכלל לכמת
***
לא ידעתי שהקבוצה הזו קיימת, מצטרפת בשמחה, להתחזק וליישר את הגב ביחד!!!
***
וואו, ממש התפעלתי, נשמע כמו הסיפורים של "גבורה יהודית"…
***
את מדהימהההה! משתתפת איתך בכל מילה…:)
***
התרגשתי………… תודה!!!!!!!
***
חמודה ממש נוגע ללב אהבת ה' באמת
***
מרגש עד דמעות!!!!!!
***
חיממת את הלב!!
***
שלום שמורה,
אני עדיין תחת רישומה של השבת המופלאה שעברנו יחד בנבחרת,
הסיפורים והשיתופים של כולן היו מרגשים ומחזקים, ובכל זאת אני שתקתי, מה לעשות אני ביישנית כרונית ולא מעיזה לפתוח את הפה בציבור.
אבל אחרי הכל, מגיע לכן לשמוע כמה סיפורים שלי והאמת שזאת הזדמנות שלי לספר איך הכרתי את השמורה ומה מקומה בחיים שלי. אני רוצה שכולן בשמורה המדהימה הזאת, ידעו מה גדול חלקן מעצם ההשתייכות הזאת לקהילה!
אני גרה בעיר מעורבת. משפחה חרדית יחידה ברחוב, ובשכונה כולה ניתן לספור את המשפחות החרדיות על חצי כף יד… במאמר מוסגר אני חושבת שדווקא לכן ההבדל התהומי ביני לבין אלו שלא זכו, כמו נקודת המבט והבחירה ב"להיות עבד ד'" מגיל צעיר, יותר מחודדת אצלי….
זכיתי במשפחה טובה, למדתי במוסדות ש"נחשבים הכי טובים" בעיר וכך יצאתי לשוק העבודה, חרדית יחידה במשרד.
כיון שהכרתי את הרקע ידעתי למה אני נכנסת השתדלתי ככל יכולתי לשמור מרחק ולהשאר שמורה למרות הקשיים העצומים. את השמורה עוד לא הכרתי, ועמדתי בודדה במערכה קשה. הן רוחנית (חיכוך עם מושגים והתנהגויות, מספר לא מבוטל של שעות ביום) הן גשמית (להימנע מיציאות לטיולים, ימי גיבוש, וסתם להרגיש מוזרה ומנותקת) והן רגשית (להיות לבד. לא ליצור קשרים בעבודה, והסביבה- חברות ומשפחה שלא כ"כ הבינו את הקשיים בהם אני נתקלת מידי יום ושעה)
לקראת פורים גם במשרד שלנו רצו לחגוג ולאוורר את השגרה והכריזו על מן משחק בו עורכים הגרלה. כל אחד מקבל בגורל שם של אחד האנשים בצוות שלו הוא יכין משלוח מנות. השם שעלה לי בגורל היה – איך לא – מנהל של אחת המחלקות.
ידעתי שאני לא רוצה לעשות את זה, אבל לא היה לי נעים לגשת לאחראית ולבקש ממנה שתחליף לי שם. לא ידעתי כי זכותי לעמוד על גבולותי לאו דווקא ה'דתיות'.
לאחר הרבה זמן אזרתי אומץ והתקשרתי לרב (אמרתי שאני טיפוס ביישן) כמובן שהרב אמר שאי אפשר.
החלטתי לפנות בשקט לאחת הנשים שעבדה לידי בבקשה להחליף איתה את נשוא המשלוח, אך זו האחרונה עשתה מזה רעש, עד שהאחראית שלא הייתה עם שמץ של מושגים באה לברר על מה המהומה, ואיכשהו הבינה והסכימה להחליף לי את הנמען למישהי ולא מישהו. (רק בגלל שהיו כמה עובדים שלא כ"כ היו מרוצים ממי שיצא להם…)
אז לסיפור הזה היה סוף טוב, אבל היו אלו ימים של לחץ והייתי לגמרי לבד בסיטאוציה הזו.
אחרי תקופת זמן דיברתי עם חברה שעבדה במקום חרדי. אמרתי לה שיש לי חלום שכשאהיה גדולה אפתח עסק גדול שיעסיק רק עובדות חרדיות במקצוע הספציפי, משהו גדול עם שלוחות בכל הארץ…
והיא אמרה לי. יש את שמורה.
שמורה????
היא שלחה כמה מיילים שקיבלה ומיד התחברתי. לא רק לחצתי על הכפתור "להתחברות" אלא התחברתי באמת.
בטוחה שאם הייתי מכירה קודם לכן את השמורה היה לי הרבה יותר קל. לא הייתי מרגישה בודדה במערכה והייתי מבינה שזה הכי לגיטימי ומכובד להודיע שאני לא לוקחת חלק בכלל בפעילות המשותפת הזאת. הסיפור לשלישי, התגובות, המילים של פרשת שבוע, האפשרות להתייעץ ולקבל תמיכה ומענה, ההכרה בזכותי החוקית לעמוד על זכויותיי, ובכלל עצם הידיעה שאני שייכת ל"קהילת העובדות החרדיות".
בשבת הזו הייתה לי ההזדמנות להתחבר לעוד שמורות נפלאות מקרוב, ההכרזה שיצאה מתוך הלב בתכנית של ליל שישי "אין על ד'" נכנסה לי עמוק ללב. מתוך ניסיון שנבחר בדיוק עבורי אימצתי את מה שברעווא דרעווין הודגש "מה שלא נעבור בחיים, נדע שד' אוהב אותנו"
מודה מעומק הלב על השבת הנפלאה בפרט ועל השמורה בכלל.
ומודה לכל שמורה באשר היא על הזכות והתרומה שלה, למציאות המדהימה הזאת!
שולחת לכולכן משלוח מנות בדמות איחולים חמים
יהי רצון שתזכו לקבל כל משאלות ליבכן לטובה "עד חצי המלכות":)
יהי חלקי עמכן!
.ורים, כידוע, זאת הזדמנות לחגיגה גם אצל אלו שלא ממש קשורים
ל'קיבלו את התורה מאהבה'…
ומי שעובדת בחברה מעורבת, בודאי מזדהה איתי עם הדפיקה הקלה בלב כל שנה מחדש –
איזה שפן הם יוציאו השנה מהכובע.
בדרך כלל מבחינתי זה אומר לעטות על פני מסכה כפולה של רצינות ועיסוק מוגבר במקלדת ובמסך…
השנה, זה הלך כך:
כל זוג עובדים 'מחליף תפקידים' לשעתיים, שבסיומם הם מחליפים חוויות וגם משלוחי מנות.
מאחר ואנחנו משרד גדול, ורצו לוודא שה'נהפוך-הוא' יהיה מושלם, עשו את זה באופן
ממוחשב. כל עובד יקבל מחליף מצוות אחר.
כולם היו במתח וחיפשו את עצמם ברשימה…
ואז, נזכרתי בפור שהופל אי אז, ובמשתה ההוא…
וידעתי שמה שאני צריכה לעשות זה לחשוב על 'המלך' האמיתי ולבקש ממנו…
נשאתי תפילה חרישית ופתחתי בחיל וברעדה את המייל עם פרטים על ה'זוגות' החדשים
ולשמחתי אני מגלה ש-
פשוט הושמטתי מהרשימה…
אני לא מופיעה בה בכלל!
אני בטוחה שהם עוד יבואו להתנצל ולבקש סליחה
ואני לעצמי יודעת כמה ההשמטה הזאת
היא ה –
'נקראתי אל המלך' הכי מרגש שיש…
תגובות השמורות לסיפור
חייבת לספר לכם משהו שהיה לי הרגע!!!! כן, כמו הרבה.. שעובדות במקומות מעורבים, הבוס נכנס ואמר שנרד, אפילו לא הסביר לאן וכו, היינו בטוחות שזה ישיבת צוות או משהו כזה, זה היה בלי הודעה מוקדמת ובצורה ממש רצינית..
ירדנו ולא ידענו אפילו לאיפה הוא לוקח, במעלית אנחנו שואלות כזה אחת את השניה מה קרה? אז אחת אמרה שנראה לה שזה הרמת כוסית לפורים. אני מדגישה שאנחנו קבוצה של בנות חרדיות, קבוצה אחת של 4 ועוד קבוצה מצוות אחר של 3 בקיצור, הבנו שזה חגיגה של מסיבת פורים, החדר היה עם שולחן ארוך.. משתה ממש… כולם מסביב ו המון אוכל, והכל אמרו שקנו "כשר" וכו..
נכנסנו, חשבנו שאולי יש משהו שצריך לדבר, אז עמדתי בפינה ולאחר כמה דקות שראיתי שזה ממש רק "משתה ושמחה" עצוב מאד, אז כמובן מיד יצאתי מהחדר, אך לצערי בנות מהקבוצה השניה ישבו ואכלו איתם, וזה בנות ממש טובות, בכל אופן ככה לדעתי:) ואני בטוחה שזה מחוסר ידע וכו'.
אולי מכאן זה יבוא אליהם ממייל של "שמורה" ולפחות לפעם הבאה הם ישמרו על עצמם:) וכמובן בזכותכם!, כן, רק אתם נותנות את הכוח והגבולות לעולם העבודה שכ"כ מבלבל…
תודה על הכל! מתרגשת שהיה לי את הכוח לצאת מהחדר לאחר שנכנסתי וראיתי שזה לא מתאים לנו:) פורים שמח!!!
שלום, רציתי להגיב על הסיפור. אני מאוד מעריכה את הכותבת ואת הסיפור, אך אני חושבת שלפעמים ניתן למצוא פתרונות על מנת שכל הצדדים יצאו מרוצים. (כמובן בהתאם לתנאים והנסיבות)
אצלינו במחלקה עשו משחק של הגמד והענק ולא נרשמתי, הר"צ שלי התקשרה ושאלה אותי למה לא נרשמתי, כי היה חשוב לה מאוד שכולם ישתתפו. אז הסברתי לה שזה בעייתי לי להשתתף, כי אם יצא שאני צריכה לתת לגבר או שגבר צריך לתת לי זה בעייתי מבחינתי.
היה כל כך חשוב לה שאשתתף שהיא אמרה שהיא תדאג שלא יצא גבר… כשראיתי שממש מכריחים ולא מוותרים, בסופו של דבר גם פתרתי את הבעיה של לתת מאכל למישהו שידוע שלא יברך על כך (יש כמה דרכים להתמודד עם זה על פי מה שאני יודעת אבל זו הצורה שאני בחרתי): ארזתי ספל יפה, עם כמה מארזים של חליטות תה (לפי רב שאני שאלתי, תה זה לא בעיה, כי זה משהו שהיא צריכה להכין את זה לעצמה)
יישר כח על כל העשיה!
וואו מתרגשת ומתחזקת יחד איתך על ההשגחה הישירה שקבלת מבורא עולם וכל פעם מחדש לחוות אתכן, "חברות לשמורה" את ההארה של אבא האוהב שלנו, שמשגיח עלינו כל רגע ורגע יותר ממה שאנחנו חושבות על עצמנו… ואין לו שום בעיה למצוא פתרונות, שלא היינו מדמינות…..
ולא לשכוח היום בעידן הסגולות והקווים והישועות, (שחלילה לא לזלזל בהם, ולהמשיך להתחזק גם איתם) שקודם כל – תפילה! זה וודאי הכלי העוצמתי שהיה לנו מדורי דורות, ויוכיח לנו שוב הסיפור "שקוף שזה ממנו"
סיפור יפה ומרגש מאוד-
רציתי להדגיש נקודה בו- התפקיד שלנו הוא לא תמיד לסמוך על הנס, במצב כזה [עדיף מראש ללכת למארגנים ולהגיד להם שלא ירשמו במשחק בכלל, לפני שהתפרסמו הרשימות.
כיבוי שריפות הוא בד"כ הרבה יותר מסובך מההימנעות מהם- מניסיון:)
ובאופן כללי- כמה קל וטוב שאנשי החברה ידעו שכל עניין חברתי- אין לנו חלק בו משום צומת. כשהם יודעים את זה (ובד"כ גם מכבדים את זה) הכל יותר קל, לא צריך לדפוק הלב כל שנה מחדש, לא צריך לחשוש.
השאלה היא מה קורה אם לא…. לא תמיד אנחנו מקבלים מהקב"ה את הפריבילגיה הזו, של "אל תביאינו לידי ניסיון" ואני, הקטנה, הייתי רוצה לדעת מה היית עושה אם היה קורה אחרת? מה אומרים? איך מסתדרים? איך מסבירים שפשוט לא? אשמח למענה למרות שזו רק תגובה….
חושבת שלא כדאי להגיע למצב בו פותחים את המייל בחיל ורעדה לבדוק מה נגזר עלינו הפעם… לא כדאי לסמוך על הנס. כל עובדת חרדית באשר היא, יכולה לומר באופן הברור ביותר :אני לא משתתפת בפעילות שהיא אינה מקצועית נטו. בהצלחה!
שמעתי לפני כמה שנים על בחורה שעבדה במשרד שערכו לכבוד פורים משתה.הם שאלו אותה: למה את לא יורדת ג"כ למשתה? הזמנו אוכל כשר בשביל החרדיות. והיא ענתה: "גם במשתה אחשוורוש היה אוכל כשר"!!!
***
חייבת להגיד לך שאת הצלחת להביע את ההרגשה שהרבה בנות חוות אותה. כל מי שעובד בעבודה מעורבת חווה חוויה כזו או אחרת במסגרת העבודה והאמת היא אחת לשאת תפילה חרישית שתמצאי חן בעיני המלך….!!!! וכמובן המלך האמיתי. תודה לך על הסיפור מחזק שיהיה פורים שמח!!
***
וואו! ממש "מתנה" מהמלך!! חשוב לזכור מה שהיא כתבה בעצמה: מה שאני צריכה לעשות זה לחשוב על 'המלך' האמיתי ולבקש ממנו… ימי הפורים הם ימי תפילה, ואין דבר מדאי קטן או גדול לבקש עליו, במיוחד אם זה נוגע למצבנו הרוחני. יישר כחך על החיזוק ועשי חייל!
***
דווקא אני חושבת, אולי תמיד את כ"כ משדרת להם שאת לא במקום הזה, אז הם הבינו שבאמת לא מתאים לשתף אותך. לא באתי להקטין את ההשגחה פרטית. רק לומר שאולי אם כל הזמן משדרים ריחוק ומקצועיות, הם מבינים לבד שזה לא מתאים לשתף אותך בכאלו משחקים.
***
סיפור מאד מרגש. מדברים הרבה על עבודה בחברה מעורבת אני חושבת שצריך לדבר גם על עבודה בחברה משלנו שמחזיקה מכשירים פסולים וכו' יש מקרים, שעבודה עם חברה משלנו, היא התמודדות יותר קשה… תודה רבה על הכל! תמשיכו לעשות חיל
***
אהבתי והתחזקתי, כל פעם שאני שומעת סיפור כזה אני שמחה שאני במקום עבודה חרדי… בעיניי זה שווה את ההפרש במשכורת. (2000+ כמובן שהיו לי עוד סיבות… אני לא עד כדי כך צדיקה…)
***
וואו! במהלך קריאת הסיפור הרגשתי את המתח שלך, ובסוף ששכחו אותך- נשמתי לרווחה… חלק מההשתדלות שלנו לעשות טוב- זה תפילה, נהנתי מהסיפור. תודה רבה!
***
אולי הם השמיטו אותך בכוונה, כי יצרת איזשהו חיץ מולם??? אם כך, או אם כך- המשיכי לעשות חיל!! והמלך בודאי יתן לך עד חצי המלכות………..
התרגשתי מאד לקרוא את הסיפור, פשוט נהיו לי צמרמורות של התרגשות. שבאמת רוצים לשם שמים ד' פשוט עושה דברים מעל הטבע.
***
למה הסיפורים האלו גורמים לרטט בכל הגוף ולעקצוץ בעינים?— הלוואי תמיד נישאר חמות וזכות ונזכה לסיעתא דשמיא מרובה.
***
בדרך שאדם רוצה לילך- מוליכין אותו. יוו מדהים, הלוואי עלי. כאן למזלי נראה לי שלא חוגגים, אבל חוששת אולי כן.
***
וואו! איזו סיעתא דשמיא! סיפור שמזכיר לנו כמה אנחנו אהובות אצל השם יתברך וכמה הוא שמח בנו.
***
ווואוווווווווווווווו כיף לך! נקראת אל המלך – גם אני רוצה לראות את זה
***
מיוחד במינו השגחה פרטית שנוכל לעבוד את ד' ביראה ובאהבה ובשמחה!
***
אכן, הכי מרגש שיש!!!!!!! איזו יד השגחה!!!!! לבוטחים בישועתו!!!!!!!!
***
ממש מרגש! בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו! פורים שמח ומרומם!
***
וווווואאאאווו פשוט אלופה! ה' עוזר להולכים בתמים!!!!!!!!!!!
***
וואו אחד גדול איזה נס הבא להיטהר מסייעין אותו
***
וואווווווווו מרגשש הלוואי שאגיע לדרגות שלך
***
יואו זה נשמע בדיוני. הסגולה הכי טובה שיש.
***
וואוו!!! מדהים!! איזה סיפור מיוחד!!!
***
וואו! סיפור מרגש בפשטות שלו! מיוחד מאוד!
***
מרגש מאוד "כל הפושט יד. . נותנים לו"
***
מאד מאד מרגש, ממש נשיקה מה'
***
מרגש ממש פשוט להרגיש את ה'
***
מרגש!! כמה שזה מיוחד!!
***
מושלם! ! מחזק מאוד
***
מחזק מאד תודה רבה
***
מדהים ומחזק!!!
***
וואו אהבתי מאוד
***
מרגש ומחזק…
***
מרגש מאוד!!
***
מרגשששש
***
מדהים!
תגובות השמורות לסיפור לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני עובדת כמורה במרכז שיקום שבו מכינים את התלמידים הזכאים, המוכרים בביטוח לאומי כבעלי נכויות, לעולם העבודה או לקראת לימודי מקצוע.
לשמחתי אני עובדת עם צוות של נשים בלבד מורות ועובדות סוציאליות. אמנם כשנכנסתי למקום העבודה הייתי החרדית היחידה. היו שתי נשים שהגדירו את עצמם דתיות, אך זה בא לידי ביטוי בשמירת שבת וכשרות פחות או יותר.
כמו הרבה "ממשפחת השמורה" בהפסקות נושאי השיחה היו רחוקים מדרכי תורה לא הייתי שותפה להם. הרגשתי בצד. בארוחות צוות משותפות לא יכולתי לאכול. וכן הלאה. אך אני האמנתי וראיתי שכשאני מה שאני זה הם מכבדים.
כשחיפשו עובדת הצעתי וקיבלו את אחותי. לאחר מכן כשהיה צורך בעוד עובדת שאלו אם אין לי אחות נוספת. הם גילו את העולם החרדי. בהמשך ניסו לפתוח קבוצות לנשים חרדיות. ולאחרונה פתחו קבוצה לגברים חרדים. הם הבינו שיש לגייס מורים. צוות המורות לא מתאים.
כשהתחלתי את עבודתי במקום הרגשתי קרירות מצד עובדות מסוימות שלא הכירו בעבר חרדים, הם ניזונו מהתקשורת. לאורך זמן, תוך כדי עבודה איתם הקרירות הופשרה, אך הביעו מידי פעם צחוק וזלזול בהלכות ובאורח החיים היהודי כמו:שמיטה וכדו'.
שמעתי שהדרך היא לא לנסות לשכנע ולהתווכח, זה מרחיק ולא משפיע, אלא להוות דוגמא ולהיות מה שאני באמת. ומי שבאמת תרצה לדעת תבקש ותדאג לקבל תשובות. בכל מקרה אחד הנושאים שעלה לאחרונה היה למה אני לא יכולה, והגברים לא רוצים שאישה תלמד אותם? מה יש לחרדים נגד נשים? התקשורת משדרת הדרת נשים.
משמים ה' שם את המילים בפי ואמרתי להן שהגברים בציבור שלנו שמורים ורגישים הם שומרים על עצמם שיהיה לה קשר רק עם האישה שלהם. הם לא רוצים קשר עם נשים אחרות. נדהמתי, הן השתתקו ולא הוסיפו אף מילה, העניין התיישב על ליבן הם העריכו ורצו אף הם – "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.