יום ראשון י"ז אדר, קצת לפני חצות יום.
כמו המוני בית ישראל גם אני המומה וכואבת, לא מעכלת,
לא מצליחה לחבר את המילים "ר' חיים" עם "זצוק"ל", ממאמנת להאמין.
המצב והמרחק לא נותנים לי את האפשרות ללכת פיזית להלוויה, אבל בליבי, אני מחוברת להמוני בית ישראל, בוכה וכואבת, מרחוק.
לא עובדת, כי גדולי ישראל הורו על שביתה ממלאכה, יש לי זמן, ויותר מכך- רצון עז להיות חלק, להרגיש קצת "שם", להתחבר, לשמוע את ההספדים, לראות את המוני בית ישראל שגם אני חלק מהם, אנוכי בביתי וליבי איתם.
אני יודעת כמה קל זה להרגיש ממש 'שם'. חיפוש קטן בגוגל, לחיצה מהירה – ואני שם, מחוברת לשידור חי. שומעת את ההספדים, ובעיקר – רואה את הקולות ואת הלפידים…
אבל משהו פנימי עוצר אותי, קיבלתי על עצמי לא לפתוח אתרי חדשות.
ללא סוגריים, ללא יוצאי דופן, ללא אותיות קטנות.
זה לא מקדם לשום מקום ואולי להפך.
ועכשיו- בדיוק עכשיו לשבור את הקבלה?
ברור לי שאתרי חדשות לא נכללים בשום גדר של היתר כלשהו, לא צרכי עבודה ולא שום היתר אחר, סתם חשק פנימי ורצון להיות 'חלק' ממשהו שמיליארדי אנשים ברחבי העולם מבזבזים בגינו שעות רבות מידי יום.
יודעת גם שהרוח והאוירה שנושבת מתוך אתרי חדשות, זה ממש לא הרגש הטהור שאני מייחלת כל כך לספוג במעמד הזה…
אבל, אולי בכל זאת?…
ואז, כשאני יושבת מול המחשב, נקרעת בהתלבטות, נוחתת היונה של שמורה בתיבת המייל שלי. ויש לה כמה מילים, שנותנות לי תשובה ופוגעות בול בנקודה. מכריעות את הקרב.
"כל מי שרוצה קשר עמוק של אהבה כנה בינה ובין דודה, לא ייתכן שיתערב בקשר הזה – שום רמז להשפעה חיצונית וזרה" שום רמז.
אני עוצמת עיניים וחושבת על האבסורד שבדבר.
ר' חיים… כמה ברור וחד הוא היה במלחמה שלו נגד פגעי הטכנולוגיה…
לראות את הלוויה שלו בשידור???
פתאום זה מרגיש לי ממש הזוי…
גוררת את הכיסא אחורה, מושכת את היד מהעכבר.
מחברת את הטלפון למטען, ושומעת את ההספדים מ'קול הלשון'
מקשיבה. מתחברת. דומעת.
ויודעת
שאני את הלוויה של מרן שר התורה
שמעתי בשידור חי
תגובות השמורות לסיפור
מחזק!!! ועורר אותי לכתוב גם…. סדר אחרון במטבח. השבת כבר כמעט ונכנסת השולחן ערוך, "שמור וזכור" ממתינים בפמוטות הכסופים הבית כולו אומר "הוד השבת". ופתאום… בשורה. קשה, עצובה שוברת לב.
גדול הדור הגר"ח קנייבסקי השיב את נשמתו הטהורה. האור והשמחה שניבטו תמיד מתוך עיניו, מהכיסא, מהשולחן מהבית הצנוע, הקרינו קרן אור גדולה לכל העולם!
זכיתי, לבקר בבית הזה. לספוג את האוויר הטהור, את הפשטות והאמונה הטהורה. את האמת!! כן. את האמת של החיים שאומרת כי כשמוותרים לא מפסידים! שכשבוחרים בתורה – מקבלים חיים!!
ערש"ק צו תשפ"ב. פורים דמוקפין תכף מסתיים בירושלים. ודרכיה אבלות. מרדכי הצדיק הזהיר והתריע בפני היהודים על סעודה שבה היו; אוכל כשר, התאמה מדויקת לאורח החיים שלהם ודיבוק חברים בשמחה. לכאורה, למה לא?! אבל גדול הדור, עיני העדה יודע!! הוא רואה את שהמון העם אינם רואים. השהות ולו לזמן מועט בחברת אנשים אשר חוקי התורה אינם נר לרגלם משחיתה והרסנית!!
מי לנו כר' חיים אשר התריע בכל עת על ניסיון חדירת העולם הזה אלינו פנימה על כל המשתמע. על השפעת השהות ההרסנית בשותפות עם הטכנולוגיה. באורח חייו המתבדל והשמרני הציב לנו אבוקה גדולה!! "קיימו וקיבלו היהודים" קודם תקיימו. קודם אל תלכו לסעודת הרשע. גם כאשר הכל נראה כשר וטוב. ואח"כ מובטח לכם שתקבלו. תקבלו את מתנת הציות וההקשבה את אורח החיים של התורה הקדושה!
ולוואי ונזכה, לשמור. לקיים ולקבל. לזכות ולו במעט בבחירה מושכלת כזאת שתוביל אותנו לנצחיות לאמיתות לאורו ולזכותו של ר' חיים!! מרגש ונוגע ללב! תודה על השיתוף!
אני ממש גאה בך, איזה גבורה!!!!!
קראתי את הדברים שכתבת וכל כך הזדהתי איתך, גם אני עברתי משהו ממש דומה, וגם אני הצלחתי להתגבר. אני כמובן מחוברת לשמורה ויש לי אינטרנט חסום מאוד ואני עקרונית לא נכנסת לאתרים שלא לצרכי העבודה כמו חדשות וכו'.
אני עובדת במשרד, סיימתי לעבוד בדיוק בתחילת הלוויה, כמובן בזמן הלוויה לא חשבתי לצפות בשידור חי בהלוויה אלא לשמוע דרך הטלפון. יש לי חברה עם אייפון בעבודה שהיתה מרוכזת בכל מה שקורה שם בתוך מסך האייפון, והיא קוראת לי לראות ולהרגיש את הכאב והצער ולהתחבר עם כל הקהל שעמד שם וליווה את גדול הדור בדרכו האחרונה ואני- חששתי מאוד בליבי שהיא תקרא לי לראות גם, לא ידעתי מה לומר לה…
אזרתי עוז ואומץ ואמרתי לה שיש לי קבלה בל"נ לא לצפות בשום מכשיר או אינטרנט בדברים שלא לצורך העבודה ובמיוחד עכשיו ההתגברות הזו תהיה לע"נ של ר' חיים זצוק"ל. היה לי קשה לומר לה זאת, חששתי מהתגובה שלה, או מזלזול כלפיי..
אבל————- תדעי לך שלא רק הרווחתי שלא נכשלתי, ושמרתי על עצמי, אלא היא פשוט כיבתה את האייפון, הכניסה לתיק, ולא המשיכה לצפות במסע הלוויה. איזה זכות עצומה, איזה סיפוק זה להתגבר, אף פעם אי אפשר לדעת מי תתחזק דווקא מההתנהגות השמורה שלך.
תמשיכי להתחזק ולחזק תדעי לך שזה לא קל אבל השכר שמור להצלחת ילדייך ובעלך בתורה, בטהרת העיניים והלב אשרייך!!!!!!!!!!!!!
אני לא יודעת למה, אבל נהיה לי קשה מהסיפורים האלו, כאילו מרגישה ממש לא שם, זה מחליש אותי, מרגיש לי רחוק מאוד.
אני גרה בעיר חרדית לגמרי ואני שומעת מנשים טובות שבעליהן אברכים, שהן קונות באינטרנט ומעודכנות בחדשות וכו', זה לא נראה שהמצב כזה כמו בסיפור, אלא להפך הטכנולוגיה כל הזמן מתחדשת יותר ויותר.
בסופו של דבר יש שימושים באינטרנט שחייבים אותו ואין ברירה, כמו לבדוק רגע איזה כבישים חסומים ומתי כדי שאספיק להגיע לילדים בזמן- מאיפה אדע אם לא מהגוגל? אם השתמשתי במייל לכתוב הודעה לקרובת משפחה (ולא לעבודה!) שלא הייתה מוכנה לענות בטלפון מאיזו סיבה, ויש עוד המון דוגמאות כאלו, שאם ניסיתי להיעזר באינטרנט ממש אני צריכה עכשיו נקיפות מצפון שהשתמשתי…
אנחנו לא מחוברות ו"מכורות" לאינטרנט כמו שמציגים את זה, מי שמחפש לבזבז את זמנו ייעשה את זה בכל דרך, אבל מרגיש לי ממש שלא מבינים את המצב שלנו, כשזה סוג הסיפורים שמפרסמים. אמנם כל הכבוד לה, היא צדיקה ממש שלא צפתה בשידור חי אלא שמעה בטלפון, אבל מי שבכלל לא בכיוון הזה מרגיש תלוש.
לכן חשבתי לצאת מהשמורה לגמרי ולא לקבל סיפורים, יש סיפורים יפים מעוררים, ויש סיפורים של התחזקות בדברים שהציבור לא יכול לעמוד, אז למה לעשות את זה? חלילה לא באה לבקר או להתריס, זה בא באמת מכאב והשלמה עם המצב.
תגובת השמורה
דבר ראשון, סיכמנו שאפשר מידי פעם לכתוב "סיפורי צדיקים" (או צדיקות)
מטרת הסיפור היתה להעלות על נס את רגישותה של מספרת הסיפור ע"פ נקודת מבטה, במקום שבו היא נמצאת ונקודת הבחירה שלה להתגבר ולשמוע את הקולות.
מעריכה אותך כל כך!! הלוואי שהייתי יכולה להגיע למקום הזה.
לצערי, לא היתה לי היכולת להשתתף אפילו בשידור חי או דרך קול הלשון כי בעבודה שלי לא כ"כ התחשבו בהלוויה של גדול הדור והכל המשיך כרגיל כביכול האבל שייך רק לחרדים..
חזרתי הביתה כל כך שבורה. אפילו הפסקה לא יכולתי לקחת, כי הפקקים בבוקר ולהוציא את הילדים לבד גרמו לי לאיחור רציני…
אני רוצה לשתף את ההרגשה שלי, כי ראיתי המון נשים שהוציאו את הילדים באותו בוקר, היה לי כל כך קשה, אני לא מוציאה אותם בבקרים בכלל בדר"כ.. ואז בערב החלטתי לשנות את הגישה. להפוך את הקושי והמרירות מהיום הזה. לפחות זכיתי להתאמץ עם הילדים ולו בכדי שבעלי יוכל להשתתף במקומי. וגם זכיתי פעם אחת ממש לזכות לשלוח את הילדים לתלמוד תורה ומוסדות חינוך. ובלעדי -בעלי לא היה יכול לצאת מהלילה.
אז נכון הייתי כל כך רחוקה ועסוקה בהלוויה של הרב חיים זצוק"ל. אבל חלק ממני היה שם ועשיתי כל מה שיכולתי לעשות ומה שהקב"ה מצפה ממני. ולפעמים זה התפקיד שלנו הנשים. גם מהבית עם הכביסות והטיטולים והסמרטוטים זה מה שיפאר אותנו בעתיד לבוא בעז"ה.
תודה שמורה! מחזק כל כך!!
איך יכול להיות שאותן מילים בדיוק עברו לי בראש ברגעי הלויה, אני כן יצאתי לעבודה, ומסביב בנות יושבות מול המסך וצופות… צופות באחד מהמעמדים הגדולים והמעוררים שהיו אי פעם… שולחות קישורים ממגוון סוגים, כאלה שלא נפתחים בנטפרי וכאלה שגם כן נפתחים..
ואני שואלת את עצמי.. איך יתכן, שגדול הדור, שכל חייו התחנן להתרחק מכל פגעי הטכנולוגיה, ואם..אם יש היתר זה אך ורק לצורכי עבודה…. איך אני יכולה לשבת ולצפות בהלויתו דרך המסך??? והניסיון גדל כשכל קווי הנייעס קורסים אחד אחרי השני ולא ניתן לשמוע בהם את מסע הלוויה, ואפילו בקול הלשון השמע גרוע ובקושי חלקיקי מילים נשמעים…
אבל אני יודעת, שעשיתי נחת רוח בשמיים, וכשם שבחייו דבריו היו נשמעים בליבי כך גם בפטירתו… מי יתן ותהיה פטירתו כפרתינו.
אבל….למה עכשיו לפרסם את הסיפור?? היה צריך לעשות את זה לפני… עכשיו זה רק גורם חלישות הדעת לכל מי שלא עמדה בניסיון… לכל מי שלא חשבה על הרעיון הגאוני הזה…. האם יש בכך תועלת?
זה בדיוק אותו רצון שהיה לי גם בשעת הלוויה..
לפני כמה חודשים הייתי מחוברת לאתרי חדשות כמובן בחסימת נטפרי.. בגלל שהרגשתי מוגנת הסכמתי לעצמי.. אבל זה ממש לא נכון.. זה ממכר ומבזבז זמן וזה לא מה שבאמת ניתנו היתר לאינטרנט אלא רק לצורכי עבודה..
ואז היה את הסיפור של ל"ג בעומר והכל חוויתי וראיתי דרך אתר החדשות כמובן ה"כשר" אחרי כמה ימים שמעתי הרצאה מטלטלת בנידון בקו אמהות למען אמהות.. התחזקתי, חסמתי ממש הכל חוץ ממה שהייתי צריכה לעבודה וביקשתי מבעלי שיעשה קוד חדש מבלי שאני אדע…
כך עד היום ב"ה ביום ההלוויה ממש רציתי רק לצפות בהלוויה כמו שאת הרגשת… ושבעלי הגיעה משם אמרתי לו שיפתח לי רק כדי לראות את ההלוויה כי אני רוצה להרגיש מחוברת ולהיות שותפה עם כל עמ"י….(עצת היצר) ואז הוא אמר: הרב חיים קנייבסקי בטוח לא היה רוצה שתצפי בהלוויה שלו דרך האינטרנט….. וזהו זה הספיק לי…
כל הכבוד לך שעמדת חזקה ולא פתחת למרות שזה היה ביידים שלך… גאה בך!!!
תודה!! תודה שאתם כותבים על הנושא שפעם היה נראה לי מובן מאליו….. תודה שאתם מחזקים את הנושא שצריך חיזוק עבור כל פעם מחדש… חסימה היא פעם אחת ולתמיד. לא להשתמש במחשב שלא לצרכי עבודה זה קרבן התמיד. בכל פעם הניסיון חדש, לפעמים קל לפעמים קשה, אבל אצלי הוא עדין בגדר ניסיון.. "רק לרשום את הבת למעון… הרישום נסגר מחר" "רק לעשות העברה בנקאית" "רק להגיש ערעור על דוח קורנה" וכו וכו……
לא שאני לא עושה את הדברים הנ"ל באופן מקוון, אבל בלי נדר משתדלת לעשות את זה רק בחנויות של מחשבים.. מחוץ לבית… זה דורש מאמץ – אבל נראה לי שווה (כלומר קיבלתי הוראה כזו מהרב גנס כשהכנסתי מחשב הביתה)
תנו לי כח בבקשה להמשיך… כמו שהשמורה יודעת תודה רבה!! ורק בשורות טובות!!!!
נ.ב – מי שרוצה כח משלי – מניסיון אפשר לעשות כמעט הכל דרך הטלפון – רק צריך מוטיבציה….
איך אני שמחה שכתבתם את זה, גם אני כמו אותה שמורה, עמדתי באותה סיטואציה, כולן מסביב פותחות את הקישור וצופות, כמובן היה לי ברור שאני לא פותחת וזו לא הדרך ועוד הלוויה של ר חיים? שמעתי דרך הטלפון וזה היה מצויין וברור.
ממש כיף לראות ולפגוש עוד נשים כאלה ולדעת שאני לא ה"משונה" היחידה…. אני חושבת שלא מספיק מבינים את האסון שבעניין של כל פתיחה של אינטרנט לחינם, כי אני רואה הרבה פעמים שזה נהיה כזה פשוט שידורים, סיום הש"ס ועוד….. כי הרי לראות אח"כ בסרט את הלוויה, זה לא בעייתי (אלא א"כ בן אדם מחליט לא להסתכל בכלל הסרטים, אבל זה באמת דרגה מעל)
מה שאני חושבת שזה, שאם יש פתח למשהו אחד זה כבר מביא לפתחים נוספים ובנושא הזה חייבים להיות חזקים!
אם יש עוד כיוונים והסברים כדי להעביר כמה הדבר הזה לא נכון, אשמח לשמוע. ושוב תודה!
אני הייתי בלוויה בעצמה כמובן לא היה מצב להתקרב לרחוב רשב"ם…. העמידו מסכים ורמקולים בכל העיר, אבל אצלינו- לא יודעת מה קרה במקומות אחרים- השידור החי היה ממש לא מוצלח, כל רגע נתקע, הרמקול ב"דיליי" של כמה שניות מרמקולים אחרים מהאזור.
באיזשהו שלב מישהו ניסה לסדר וראו על המסך איך נכנסים לגוגל- שידור חי מהלוויית הגר"ח קנייבסקי- ומעלים את היוטיוב שהיה בו שידור חי. זה ממש צרם לי למרות שלא ידעתי להגדיר למה.
אחר כך זזתי משם- לצערי לא בגלל היוטיוב, אלא שגם הוא לא עזר…. ופשוט התקדמתי ברחוב לעבר הרמקולים ששם שמעו נורמלי וגם אני רק שמעתי את ההספדים בלי לראות, וכמוני עוד מאות אלפים, כך שזה לא הפסד כ"כ גדול.
אשריך שזכית לעשות את זה למען העקרונות שלימד אותנו רבי חיים זצוק"ל, ולעילוי נשמתו!
וואו, עולות לי דמעות בעיניים לקרוא את זה, כי אני ישבתי אז מול המחשב, צופה באתר חדשות (חרדי, נקי, מסונן) לראשונה בחיי – רק בשביל לראות את הלוויה, מלאת ציפורים קטנות שמנקרות לי בלב: "זה לא מה שר' חיים היה רוצה שתעשי עכשיו", וקולות מתמרדים בתוך הראש, שצועקים שגם אני רוצה להיות חלק, וגם אני רוצה להרגיש שאני שם, ובכלל זה מה שכולם עושים עכשיו, וזה לא אשמתי שאני גרה כל כך רחוק!
אחר כך, כשנגמרה הלוויה ונגמר השידור, פתחתי את המייל משמורה – וקיבלתי מכה ישר ללב. גם אותי תפסו המילים האלו, של "כל מי שרוצה קשר עמוק של אהבה כנה בינה ובין דודה, לא ייתכן שיתערב בקשר הזה – שום רמז להשפעה חיצונית וזרה",
ו… אולי זו תהיה הקבלה שלי מעכשיו, בלי נדר, לעילוי נשמתו.
מדהים! מדהים! מדהים! מדהים!! וואו, אני עובדת במקום עבודה חרדי חרדי!! של בית יעקב, ולמחרת הלוויה היו כאן כמה שהסתכלו לראות 'איך זה היה נראה'.
שאלתי את עצמי למה אני מרגישה עם זה כזה רע, אולי זה בכלל לא בעיה, בסה"כ זה היה בסדר גודל שלא קורה כל יום,- ובאמת זה מעניין לראות את זה בהסרטה, לחצתי על העכבר וסגרתי, משהו הרגיש לי לא מתאים, לראות את הלוויה של ר' חיים דרך האתר?!
מהר מאד חזרתי למשימות השוטפות של העבודה, ושכחתי מזה, וגם הרצון והסקרנות כבר התפוגגו. ועכשיו הגיע המייל שלכם- כל כך במקום!!! ואני כל כך שמחה שלא הסתכלתי!! אשריכם!!
ולואי ונצליח להמשיך לעמוד על המשמר בדור כל כך יתום ואבוד, בשבילנו!! ובשביל הדורות הבאים!!
יש לי חסימה של נטפרי, חסום לי גם אתרי חדשות וקניות, היה ברור לי שאין דרך לצפות בלוויה, ניסיתי לבדוק אם באמת זה חסום, כמעט כל התוצאות היו חסומות אבל ב-YOUTUBE היה פתוח, חשבתי שאין שום דבר רע בזה וצפיתי (במיוחד אחרי ששמעתי שגם בסמינרים מקרינים לבנות את הלוויה).
לאחר מעשה הרגשתי גרוע, וניסיתי להבין מה הפריע לי שם, ברור שההספדים היו מעוררים, אבל חוץ מזה, המצלמה התמקדה בכל מיני פוזות צורמות, דחיפות, חסימות של השוטרים. ולא זה מה שרציתי לראות ולזכור מהלוויה.
הבנתי שבסופו של דבר, הרבה יותר מחבר, מחזק ומעורר לשמוע את ההספדים בעצמם בלי כל המסביב, וכאב לי שלא השכלתי לעשות כך מלכתחילה.
מחזקת את ידייך!! ממש! הייתי באותה סיטואציה. לא נכנסת לאתרי חדשות, (לצערי כן משתמשת מדי פעם בדברים הכרחיים אבל לא בילויים!) והרגשתי שלראות את הלוויה של ר חיים דרך הגוגל זה לא מתאים! וזה היה לי ממש קשה, במיוחד שהרבה מסביבי צפו וזה באמת לראות משהו קדוש לגמרי..
אפילו בעלי לא היה סגור על עצמו שזה כזה גרוע לצפות בלויה.. אבל ידעתי שאני לא מתחילה עם זה. והאמת שד' ראה כמה זה קשה לי ונתן לי יום שלא היתה כמעט עבודה על המחשב, עקב חופשה אצל החברה וכך הסתובבי בביתי עם אוזניות צמודות ועשיתי פסח.. אם הייתי ליד המחשב כל היום היה לי הרבה הרבה יותר קשה! מעריכה מאוד מאוד!
מתרגשת מאד. כמוני כמו מספרת הסיפור, משתדלת מאד מאד שלא להיכנס לרשת שלא לצרכי עבודה. (מודה שכן נכנסת לאתרים ספורים כמו הבנק, לצורך מידע שוטף בלבד. פעולות אני מבצעת טלפונית.)
ביום ראשון הייתי עוף מוזר ביותר בעבודה. כולן העבירו קישורים, ורשמים וחוויות מהצפיה, ואני ישבתי לי די מנותקת מכל ההמולה. ארכו כמה דקות טובות עד שחשבתי על הרעיון של "קול הלשון", ואכן התחברתי טלפונית- באיכות מפוקפקת של קווי הטלפון, אך בכשרות מהודרת של הקו ביני ובין שמיא.
יישר כוח על החיזוק שהגיע בדיוק במקום!
הזדהיתי. אמנם הייתי בהלוויה אך מעט זמן… הייתי עם הקטנות שלי. בבית הבכורה פתאום קוראת לי בהתלהבות: היא כתבה בגוגל שידור חי הלווית ר חיים-והנה הופיע לה קישור שנפתח! זה היה שבריר של שניה שהורתי לה לכבות, ולא לקרוא לכל הילדים.
זה אתרי חדשות. קיבלתי על עצמי לא לפתוח. מאז שאחזתי שעיקר בסיוטים שלי מהקורונה זה בגלל שהייתי כל הזמן מתעדכנת- החלטתי שחוץ מהעניין הרוחני- גם בפן הנפשי לא כדאי לי להיות מחוברת. "זה הלוויה של רב!" היא מנסה. גם זה לא. ודווקא זה לא.
כל כך מרגש לקרוא את הסיפור וגם מחזק מאד!
אני גם הרגשתי ככה.. נשארתי לשמור על הילדים והיה לי כ"כ קשה, חסר להשתתף וכל כך נגיש וקל ומסקרן להשתתף וירטואלית.. והיצר טוען בתוקף שלדבר מצוה מותר.. אבל הרגיש לי שזה "טובל ושרץ בידו" ולא – לא מעלים בקודש ע"י ירידה!
ב"ה התגברתי, אבל הייתה לי קצת תחושת החמצה כזו.. שלא זכיתי להיות שותפה למעמד הגדול ואז הגיע המייל -כ"כ ברור וחזק שזה אך ורק תחבולת היצר, ושוב הרגשתי שמחה עצומה שזכיתי להשמר. אז תודה, זה היה ממש במקום!
לצערנו, החוויה כולה שודרה בזמן אמת דרך מערכת רדיו ברמקולים בכל רחבי בני ברק. בעלי חזר מזועזע. מקווה שכך גם כולם, זו לא הלוויה ראשונה בכאלו מימדים ותמיד הסתדרו עם רמקולים פשוטים.
מחריד שכל האנשים הצדיקים שבאו ללוות את איש התורה המופקע מעניני העוה"ז כמטחווי קשת וכולו התמדה וקדושה, יצטרכו לשמוע שדרני רדיו מארגנים את הלוויה.
ולוואי ומישהי תתחזק בעניין בזכותי והיה זה שכרי. בצער ובכאב.
קראתי והזדהתי, לי ב"ה חסום כל אתרי החדשות אבל אתר אחד של עיתון במייל היה לי פתוח, זה בזבז לי הרבה זמן ובכ"ז היה לי קשה להתנתק, מה לא לדעת בכ-ל-ל מה קורה בעולם?? אבל בזמן הלוויה החלטתי שזה החיזוק וב"ה חסמתי.
באמת זה אבסורד ששולחים וידאו לצפיה על ר' חיים ל"עילוי נשמתו", הרי אם היינו שואלים אותו מה דעתו על העברת וידאו לחיזוק, לא בטוח שהיה אומר שזה מוסיף זכויות…
יפה מאד. כמוני כמוך. רק שאני באוילתי לא חשבתי שבטח אפשר גם בטלפון, אז הלכתי לשידור חי במתנ"ס. והרגשתי שם טיפשה גדולה- כי זה היה עם התוספות ה"פיקנטיות" של השדרן שחשב שגם הוא חלק מהמספידים.. והואיל בטובו להסביר ולהוסיף נופך משלו…
זה ממש עשה לי עצוב, בסוף ההספדים מיד עזבתי. כשלקחתי את בנותי מהגנים – קינאתי במטפלת ובגננת שפשוט שמעו בטלפון….
איזה מרגש! יואו!
באמת חשבתי על זה, כשתלמידות שלי סיפרו לי ש'ראיתי את הלויה בטלפון של אמא שלי…' וכו'… אמרתי לעצמי, כמה אבסורדי! דבר כ"כ קדוש – במקום כ"כ טמא! זה ממש בגדר של טובל ושרץ בידו!
כל הכבוד לך! איזה כוחות נפש צריך בשביל ההתגברות הלא פשוטה הזו!!! מעריצה מעריכה ומייחלת להיות במקום הזה——!!!!
יש לי כמה אתרים בסיסיים של גרפיקה. בזמן הלוויה התחשק לי נורא ללחוץ על הקישור ששלחו לי, בשניה אני פוחת את זה ומוסיפה את האתר לרשימה שלי. הרי רק לרגע ורק להיום ורק בשביל הלוויה….
אבל בחרתי אחרת כי ידעתי את האמת- התקשרתי לאחד מהקווים ששידרו את הלוויה ללא הפרעות רקע של שדרנים וכו'…. והקשבתי משם. בטוחה שזה מה שר' חיים זצ"ל היה רוצה.
אני ממש ממש מבינה…אבל – גם אני למשל לא יכולתי להשתתף פיזית ואני כזאת שקשה לי מאוד מאוד להתרכז רק לשמע (כנראה הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת:)
ב"ה הלוויה שודרה באתר של 'דרשו' ובאתר שיעורים תורניים באנגלית TORAHANYTIME וכך גם אני ב"ה זכיתי להרגיש מחוברת מאוד בדרך כשרה שנפתחה בסינון הקפדני שאיתו אני עובדת. אשריך!
גיבורה!!! אין לי מה לומר לך! הלוואי עלי… אני גם השתדלתי ועדיין מנסה לא להיכנס לאתרי חדשות אפילו שיש לי סינון והכל כשר וכו', ואפילו חסמתי את זה ביוזמתי לכמה זמן אבל להלוויה פתחתי. לא יכולתי שלא!…:(
תודה לך ששיתפת! נתת לי כח ואולי גם אני אצליח יותר בעז"ה בעניין הזה… לע"נ ר' חיים.. הלוואי!
חייבת להגיד לך שאת מדהימה! גם אני הייתי בבית והשתתפתי מרחוק, אבל אצלי לצערי כן הייתי מחוברת לשידור חי שונה משלך:(הסיפור שלך ריגשת אותי, ומבחינתי קידשת שם שמים על ידו, גם אם קידוש ה׳ הזה נעשה בתוך הבית שלך פנימה או בין כותלי השמורה.
יישר כוח! שה׳ יתן לך כוח להמשיך לעשות לו נחת ולקדש את שמו בעולם!
אמאלה! מי כתבה את הסיפור במקומי???……………. ממש כך היה לי!! הרגשתי הזויה לעמוד בקבלה שלי בכזו אפיזודה, ואני שומעת מסביב איך זה מדהים ומרומם ומפעים לראות הכל בשידור חי, אבל קבלה זו קבלה.
בקיצור-תודה לכן על הכח לעמוד בכל סוגי הנסיונות, כי ליצר-הרבה דרכים יש לו….. יישר כח!
כל הכבוד לך! מקומך טוב יותר מכל מארגני הלוויה, שהעבירו שידור חי במסכי ענק מתוך אתר חדשות, שנפסל ע"י כל גדולי ישראל ובינהם כמובן ר' חיים זצוק"ל.
כמה אבסורדי היה לשמוע את קולו של הקריין באתר החדשות מוסיף נופך משלו מסע הלווית הצדיק, שודאי אם היה יכול היה קם ומנתק את הכבלים…
אשריך! אך אתמהה מה דעתך על המעגלים הסגורים שהתנוססו ברחובות בני ברק וכל השידורים החיים מהלוויה שהוקרנו בכל המינהלים הקהילתיים החרדיים ואף במוסדות הלימוד השונים, כולל בתי הספר של בית יעקב??
האם יש בהם טעם לפגם? או שלפעמים מותר לרתום את האמצעים הטכנולוגיים למטרות מעין אלו??
תגובת השמורה
כמובן שאפשר לרתום את הטכנולוגיה לדברים טובים תוך שמירה על הגדרים. תסכימי שיש הבדל בגדרים לאחת שיושבת לבד בעמדתה בעבודה, למוסד לימודים שמשדר משהו מסודר בציבור.
נפלא ועוצמתי במיוחד!!! גם לי היה רצון חזק לראות את ההלויה, וכן לשמוע בצורה ברורה באמצעות הרדיו, שכן בטלפון הקו היה משובש, אם בכלל… ובכל זאת חשבתי שזה לא מתאים לדרך שהתווה לנו הרב קנייבסקי זצוק"ל. שנזכה להתחזק בדרך טובה לעבודתו יתברך.
***
חיזקת אותי מאוד! הסיום שלך חזק והשאיר אותי בלי מילים! מבינה כמה זה קשה, וכמה רוצים אולי רק עכשיו ואיך אפשר לא לראות ואיך אני ארגיש בלי לחוות… ומעריכה את ההתגברות (כמובן גם את הקבלה בכללי..) מסכימה עם כל מילה!
***
גיבורה אחת!!! אני כן פתחתי יוטיוב וראיתי את הלוויה ואת ההספדים, במקום שלי הרגשתי שאני לא מסוגלת לא לעשות את זה, אולי אפילו צריכה- אם אני בכל מקרה שם… אבל אני מעריצה ומקווה שיום אחד יהיה לי גם את הכוח לא לפתוח דברים שלא קשורים לעבודה… חזקי ואמצי!!!
***
וואו כמה שאת צודקת!!! תודה ענקית לך על ההארה!!! לא יודעת מה חשבתי שעשיתי את זה, מעולם לא פתחתי אתרי חדשות, אבל כאן היה ברור לי שאין בעיה והמטרה כשרה וחיובית… תודה שהארת את תשומת ליבי!!! זה נחרט בי עמוק לפעמים הבאות, לנסיונות הבאים שיבואו…
***
ואוווווווווו חיזקת בטירוף!!!!! איזה מרגש אותי- שיש להקב"ה בעולמו בנות שעדיין רוצות לשמור על טהרת הקודש הפנימית שלהן. שלמרות כל הרוחות הסוערות יש עדיין לב רותח באהבת ה'. ריגשת מאוד!!! וחיזקת!!! בזכותך- עצרתי את עצמי…. מקנאה בזכויות שלך!!!
***
כל הכבוד! מצדיעה לך ברמות! ודאי ההתגברות שלך זו פעלה הרבה, וודאי שהמעשה הזה לעילוי נשמתו הטהורה של רבי חיים. כל הכבוד, לכי בכוחך זה, ולוואי והיה לי מעט מהכוחות שיש לך לא להיכנס לאתרי חדשות. אני מתפללת לד' שייתן לי כוחות לחסימה. תודה לכם על הכל!
***
אמאלה איזה אמיתי וחד, ממש חד וחלק וברור! אשריך על הרגש הכנה והאמיתי! חבל שאתרי החדשות ידעו לפרסם את עצמם בנוגע לשידור הלוויה הרבה יותר מקול הלשון הבא ליטהר- מסייעין בידו עד הסוף… אשרייך.
***
מדהים ומרגש! כל כך מסמל את הניסיון המבלבל שאנחנו עוברים: התחברות להלוויה של ר' חיים, באמצעים שר' חיים היה כל כך ברור ובהיר נגדם. כל הכבוד לך שהצלחת לזהות את הניסיון, כל הכבוד לך שלא הדחקת את קול האמת ותודה רבה ששיתפת, חידדת וחיזקת!!!
***
מזדהה. חוויתי את אותו הדבר. ישבתי בזמן פנוי, ממתינה למשהו אחר. מול המחשב. מסונן כראוי. אבל– זה לא יכול להיות דבר טוב, אם זה בא בדרך לא כשרה. או לא כ"כ. אין המטרה מקדשת את האמצעים. אז עשיתי משהו אחר. מחזקת את ידייך…..
***
מדהים! בדיוק נגעת בנקודה! אני "נפלתי" וראיתי בשידור חי ו… התחרטתי כ"כ!!! לפעמים יש לנו אשליה שאם נראה – נרגיש יותר וההפך לגמרי!!! הראיה הזו מטשטשת ומכהה לנו את הרגשות. אני אומרת את זה מניסיון מר ומלמד עד 120 בעז"ה.
***
כל כך נכון. מתחברת לכל מילה. אני עובדת בגן (חרדי) בו הגננת פתחה בשידור חי.. הרגיש לי כל כך לא מתאים.. בנוסף, סיפרה לי ילדה קטנה שהראו להם בבית הספר (חרדי..) את הלוויה במסך.. היא הייתה ממש בטראומה כשראתה את המיטה…
***
ממש מרגישה שכתבת את הסיפור שלי. הייתי בלוויה – וכמו הרבה לא הצלחתי לשמוע כלום חזרתי הביתה – עם כל הילדים התלבטתי הרבה אם לפתוח (חסמתי לעצמי אתרי חדשות בנטפרי – בלנ"ד) שמחה שבחרתי נכון מרגישה ממש כמוך! יישר כח
***
לא הפסדת כלום!!!!! כי אני שכן ראיתי, הצטערתי מאד שחיברו את הסמינר שבו הייתי כדי לראות. מה שבחרו להסריט לא הוסיף נחת רוח/ יראת שמים וכו' עדיף לשמוע ולראות למחרת תמונות מבוקרות שהותירו רושם נכון .
***
מרגש מאוד, סתם לידיעה כללית באתר של קול הלשון שזה לא אתר חדשות:) היה שידור חי, אני עובדת בבית ספר קירוב והראינו לילדים דרך קול הלשון את ההלוויה….
***
וואו! זה גם הסיפור שלי, (רק שאני כן הצצתי קצת במחשבים שלידי…) לא פותחת קניות וחדשות גם לא לסיבות הכי חשובות. הרבה בזכותכן!! מעריכה
***
מדהימה! איזו נקודת אמת!!!!! כל הכבוד לך! עמ"י עומד וממשיך בזכות אנשים שהולכים עד הסוף עם האמת בלי כוכביות וכו' וכו'…….
***
אני מעריצה אותך!!!!! יודעת שזה לא קל להיות מחוץ לעניינים…. ובמיוחד כשמדובר ברגש רוחני עמוק! בטוחה שעשית דבר גדול!!! ענק!
***
מדהים!!!!!!! מזדהה עם כל מילה, גם אני עשיתי כמוך:) לא פתחתי אתר שידור…..הקשבתי דרך הטלפון, כי כך הרגשתי שראוי!!!!
***
וואו, ממש זה מה שהיה איתי, היה לי כ"כ קשה להתנתק במיוחד שבמשרד שאני נמצאת היו כאלה שראו ושמעתי את זה בקול, אשרייך!!!!
***
תודה לה' שלא עלה בדעתי בכלל. האמת לא שמעתי, רק הילדים שמעו בשקיקה. בעז"ה שישפיע לטובה ולברכה ויבוא מנחם וגואל
***
אין צורך להתענות כ"כ, גם באתר קול הלשון הביאו את השידור וזה ממש לא אתר חדשות! לא צריך להיות בכח צדיק ורע לו.
***
זה כ"כ חזק. הרבה פעמים היצר הרע מנסה להפיל אותנו בדברים כביכול "רוחניים". אשריך שזיהית את המכשול רגע אחד לפני 0.
***
לפחות את הרווחת לשמוע את הלוויה ממקור טהור… אני, שהשתתפתי בלוויה מקרוב- ברחוב לנדא בבני ברק, ראיתי שידור חי מאתר חדשות וברמקולים שמעתי את השדרן מרדיו קול חי…
***
חשבתי שאני יחידה עם הקבלה- רק לצרכי עבודה. אחוות אחיות.. חשבתי אח"כ אולי הייתי צריכה להתקשר לרב לשאול.
***
כמה שאת צודקת…. נראה שיש זילות ואין זעזוע ובושה שהיתה תמיד. מרגש שישנם נשים שעוצרות ועדיין אכפת להן!
***
זה כל כך נכון…. האמת הפנימית האמיתית נמדדת בדיוק ברגעים של הבחירה לכאורה טוב מול טוב. מעריכה!!!!
***
כמה נכון!! גם לי ממש צרם שאנשים 'מתחזקים' לעילוי נשמתו דרך הוואטסאפ, וזה במקרה הטוב… לאן הגענו…
***
כמה פשוט וכנה ככה נכון!! אמת יש רק אחת והיא מקופלת ב'מונולוג' המהמם הזה. אשריך!! חיזקת אותי…!!!
אין עלייך! זה באמת ניסיון קשהההההה! אני בטוחה שד' כ"כ שמח בך!:)
***
יואוווווווווווווווווווווו את פשוט ח-ז-ק-ה!!! אין מילים…
***
מזדהה מאוד… ב"ה גם אני הצלחתי לעמוד בניסיון תודה לך שמורה!!
***
צמרמורת! כ"כ מדויק! מחזק ומעורר ישר כח!!!
***
כמה כח זה נותן לדעת שאני לא היחידה…
***
נדירה!!! אנשי אמת לא אבדו!!
***
ממש מחזק, הגיע ממש בזמן…
***
מדהים. מחזק כל כך!
***
מדהימה שאת! כמה נכון
***
וואו!!! צודקת תודה!
***
התרגשתי… תודה!
***
חזק מאד! כל הכבוד!!
***
מדהים, מעורר השראה.
***
חיזקתי אותי מאוד!!
***
כולי צמרמורות….
***
נפלא ביותר.
***
מרגשש
תגובות השמורות לסיפור לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
מצטרפת לזו שביקשה עצות איך להישמר בחברה חרדית לא מתאימה.
באחד המעגלים בחיי, אני מוצאת את עצמי בחברה חרדית לחלוטין, שכוללת גברים ונשים, כולם מחזיקי סמארטפונים, הם אפילו לא מרגישים בעיה בזה שיש להם קבוצות וואטסאפ מעורבות שכוללות אינסוף בדיחות!
אני יודעת שהכי נכון היה להתנתק, אבל אין לי אפשרות כזו, לצערי. מה עושים?? תבינו שבמצב כזה, לפנות לגבר בתואר 'הרב', או לפחות 'דוד' במקום 'דודי', הרבה הרבה יותר קשהההה!!!!
עזרה, אנא!!!!
מצטרפת לתגובה של ההיא שרוצה לפתוח עסק לנשים חרדיות עם שלוחות בכל הארץ לא רוצה לראות יותר מודעות בנוסח "מחפשת טרמפ מירושלים לרעננה" את הסניף באשדוד אני אנהל – ממליצה לפתוח באשדוד – לא יהיו לו מתחרים אפשר לקבל את הפרטים שלה?
***
בתגובות על ה"איש לרעהו" דיברו כאן על משחקי חברה בעבודה… רציתי להאיר שגם במשפחה כשמדובר בנשואים + חתנים\ כלות יש בעיה בערך אותו דבר כמו בעבודה…
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.