לתגובות הקוראות

מאחורי המסכה

שלום כולן, שמי טל ואני מורה. לא מורה בבית יעקב וגם לא בסמינר. המקצוע שלי הוא 'מורה לשמחה'. לא מוכר? תכירו עכשיו: במקצועי אני מנחה סדנאות לשמחה והודיה, מכשירה מנחות לסדנאות צחוק ועוד.

לפני שאני מתחילה את הסיפור אני רוצה לנצל את הבמה כדי להגיד לכן תודה.

אל תתפלאו… כן – לכן!

זה לא רק שאני לא מורה בבית יעקב, אלא גם לא למדתי שם… עברתי כברת דרך ארוכה מהמקום בו גדלתי אל המקום בו זכיתי שמשפחתי תגדל,

ומבחינתי, כאם ל'בנות בית יעקב' הקהילה המדהימה שלכן זה מקום נפלא להשתייך אליו,

אין לכן מושג כמה טוב זה עושה לי. לי ולכל המשפחה.

ועכשיו, אולי תבינו טוב יותר כמה הסיפור שלי לא טריוויאלי…

אז ככה:

לאחרונה עבדתי על קורס חדש שעוסק בנושא של תקשורת יומיומית עם בורא עולם שמביאה לשמחה אמיתית ומתמשכת. ממש כשסיימתי לבנות את הקורס, קיבלתי טלפון מכתבת מעיתון נשים דתי, בבקשה לראיין אותי על המקצוע הייחודי שלי כ'מורה לשמחה'

לא צריך להיות 'מורה לשמחה' כדי ממש להתרגש ולשמוח מהזדמנות הפז הזאת שמאפשרת לי חשיפה אדירה. הרגשתי שזה ממש טלפון משמים! רק סיימתי לבנות את הקורס וכבר אוכל לחשוף לתכנים האיכותיים והמחזקים קהל שלא כל כך קרוב אליהם. כמובן שהבעתי את הסכמתי לעניין.

ואז כשכבר הכל היה נראה מושלם ומתאים הוסיפה הכתבת פרט קטן: היא צריכה שאשלח לה תמונה קטנה לשים בצד הראיון.

אופס.

את זה לא תכננתי….

הבטחתי לה תשובה בדקות הקרובות והתקשרתי לבעלי לשמוע מה דעתו בעניין, האם וכמה זה בסדר לשים תמונה קטנה שלי בצד הראיון. בעלי שהיה טרוד באותם רגעים אמר בקצרה שאם זה ממש בקטן הוא חושב שזה בסדר.

האמת ששמחתי בתשובה, כל צל של התלבטות נעלם מאחורי הרצון העצום שלי להתראיין שם, כמובן שלצד הרצון עמדו גם 'קידוש ד" 'נשים שתתחזקנה בקשר עם ד" 'נשים שתשאפנה לשמוח שמחה אמיתית' 'חיזוק האמונה' ועוד כמה כאלו…

חזרתי לאותה הכתבת עם תשובה חיובית וגבולות ברורים לגבי גודל התמונה ומיקומה, דיברנו כמה דקות, שלחתי חומרים והיא חזרה אלי עם הכתבה שרשמה. היה ניכר שהיא עצמה אכן התרשמה מהקורס והתכנים. שמחתי ממש. חיכיתי שבעלי יחזור ונבחר תמונה מתאימה ונשלח.

בערב דיברתי עם חברה, ובדרך אגב שיתפתי אותה, בהצעה המגרה שהתגלגלה לפתחי, על הקורס שיפורסם, הראיון, אה, וגם התמונה…

"תמונה?" היא שאלה. הבעת הפנים, הטון, והספק עוררו אצלי את ההתלבטות מחדש. כשבעלי חזר דיברנו על זה שוב בישוב הדעת, והבנו שלא שייך תמונה בכלל. הניסיון היה גדול. עדין לא דיברתי מעולם על הנושא בעיתונות והרגשתי החמצה אמיתית. בשנה האחרונה סירבתי כמה וכמה פעמים לראיונות משום שידעתי שיפורסמו אחר כך או יעלו לרשת הפתוחה. לא היה לי בהם בכלל ניסיונות, זה היה ברור שלא. וכאן, בשטח האפור של הספק שם היה הניסיון האמיתי שלי.

שלחתי לה מייל בו הסברתי שלא מסתדר לי תמונה ושיבחרו תמונה סתמית ממאגר תמונות וביקשתי שתעדכן אותי מה הוחלט. בשיחת טלפון לאחר מכן הכתבת השיבה שהעורכת ככל הנראה תמחק את הכתבה כי אין תמונה.

התפללתי לד' וביקשתי שאם הוא רוצה שהכתבה תפורסם, אז שהיא תעבור גם בלי תמונה. עברה יממה, והבנתי שהכתבה לא אושרה.

נותרתי עם כל ההשקעה, ובלי החשיפה המיוחלת…

וההרגשה?

היה לי רגע של קושי,

אבל אז – בדיוק כמו בקורס: שמחתי.

שמחתי, כי הבנתי שאמנם אין לסיפור שלי סוף טוב אבל כן יש לו סוף מצויין!

בדיוק כמו כל שמחה אמיתית שמגיעה אחרי עמל והישגים גם כאן זכיתי בשמחה אמיתית, מושלמת ופנימית.

 

שמחה גם מאחורי המסכה…

תגובות השמורות לסיפור 

קרה לי מקרה דומה. קיבלתי הצעה מפתה לכתיבת טור בעיתון "חרדי לייט". לגבי כתיבה ידעתי שאין בעיה. אדרבה, יזכה קהל הקוראות לתוכן איכותי… התשלום שהוצע היה הגון ויותר ממה שמקובל בענף החרדי. 

ואז… הגיעה דרישת תמונה. כמובן שדחיתי מיד את ההצעה, ואפילו לא התלבטתי. אבל זו לא חכמה… כי בנוסף לעניין הצניעותי אני רואה באקט כזה – פדיחות… הצעתי איור של דבורת דבש במקום. – לא, רק תמונה! שלום ותודה, תודה ושלום. 

אני רוצה להודות לכולכן על ההעזה לדבר על דברים של התמודדות. 

תכלס, במקומות שונים מדברים על דברים גבוהים, שאחר כך בשטח את מגלה שהמציאות היא מלחמה על דברים בסיסיים הרבה יותר. וההרגשה מעיקה אולי בכלל לא אדבר על זה עם אף אחד ודי… 

אז כאן יש במה אמיתית לכל ההתמודדויות הפחות נוצצות, לעומת האם בעלי ילמד עוד חצי שעה נוספת, שזה דבר יקר לכשעצמו, אלא – אם נפלתי וגלשתי, אם התמונה תופיע היכנשהו… 

אז תודה יקרות. טוב להרגיש בחברה מציאותית ואיכותית כל כך. 

וואו. סיפור מאד מאד מיוחד!! טל, מרגשת אחת!!! כמו שכתבת המקום שיש בו שאלה הוא הרבה יותר קשה להחלטה מאשר מה ששחור לגמרי וברור שהוא מחוץ לגבולות. 

מעריכה מאוד!! מדמיינת כמה קשה לחכות לפרסום ולכתבה שכבר ערוכה והכל. ופתאום הכל מתרסק לך מול העיניים….. אבל לא התרסק אלא נבנה!! זכית ותמונתך לא תתפרסם ברבים!! 

התרגשתי מאד לקרוא!!!! זכית!!!! ‫

 

מרגש אותי הסיפור שלך מאוד! ובפרט הסוף שהכתבה לא פורסמה, רוב הסיפורים מסתיימים בהפי אנד, ואני בטוחה שגם שלך רק לא ראית את זה כי לא פורסמה הכתבה, אבל זה מה שנותן את הכח, העמידה על העקרונות גם במחיר שנראה לנו ההפסד, כל הכבוד לך!!! 

***

תודה על הסיפור! כ"כ שמחה לקרוא סיפור על אישה שאני מכירה מקרוב, היא באמת מיוחדת מאד! פורים שמח ותמיד שמח! 

***

התחברתי ממש!! נהיה היום חשיפה יותר מידי של תמונות של אנשים וזה הרב הפעמים גובל ממש בפריצות וחוסר צניעות. כל הכבוד על העמידה בעקרונות!! 

***

וואו איזה מדהימה!! כל הכבוד!!! איזה צדיקה ומיוחדת את!!! ממש יש לי חשק להכיר אותך:) ‫

***

טל היקרה שלנו!!! איזה חזקה שאת… אשרייך!! מעריצות אותך המווווווווווון:) 

***

האמת שציפיתי לסוף יותר ורוד, אבל באמת העיקר שאצלך הוא ורוד…….

***

וואווו, גדולה מהחיים!! אשרייך!!! ה' ישלם לך בכפל כפליים! 

***

הנה, זכית לפרסומת בשמורה… מי אמר שזה פחות שוווה? 

***

ואווו מדהימה ממש!!! שתראי רק סיעתא דשמיא בשמחה ובברכה:)

***

מדהיםםםםםםםםםםםם יישר כח!!!!!! ‫

***

מרגש מאוד!! ד' יברך אותך! 

***

גיבורה אמיתית!! 

***

אהבתי את הסיום 

***

תגובות השמורות לסיפור לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח

תגובה לנושא צניעות: אשריך אישה יקרה שאת מתקשטת בתוך ביתך! חיזקת אותי מאד! 

רציתי להוסיף נקודה נוספת, שמצטרפת לדבריה של זו שעוררה על נשים שיוצאות לעבודה עם בגדים מרושלים מידי… כאחת ששנים רבות צועדות לעבודה בגאון עם מטפחת (יש לי גם פאה, אם דאגתן 🙂 צברתי כמה תובנות בעניין… לפני מס' שנים אמרה לי פעם חברה לעבודה: "וואו איזה נח זה לבוא ככה עם מטפחת ולא עם הפאה (במיוחד בקיץ)… אחרי שאני רואה אותך, אני מתחילה גם…", והיא אכן עברה למטפחת קבוע בעבודה… 

אבל – – – לצערי הרב, אוי לה לאותה המטפחת… (ולא העזתי מעולם לומר לה זאת): חברה יקרה, עדיף שתמשיכי לבוא עם פאה לעבודה… כשאת באה עם מטפחת – מציצות לך שערות מכל כיוון אפשרי, המטפחת רופפת לך, ולא מסודרת. מאחורה מקדימה, בצדדים.. יוצאות קווצות שיער מרושלות.. המטפחת מחליקה ומידי פעם את צריכה למשוך אותה בחזרה (ושוב, סליחה על הירידה לפרטים). בקיצור – את לא מכובדת, את לא נראית טוב. ואם יש לך פאה שעונה לגדרי ההלכה, יתכן מאד שעדיף שתבואי אתה. 

ראיתי גם שהנשים המתוקות שהולכות עם מטפחת ככיסוי ראש קבוע (ואין להן פאה בכלל) המטפחת תמיד יציבה על ראשן! לרוב הן נראות מכובד ויפה, והן גם משקיעות בכיסוי/מטפחת –(בדיוק כמו שכל אישה שולחת את פאתה לסירוק מעת לעת) הן מתאימות את הצבע לבגד, מתחדשות מידי פעם וכדו', וגם אם שנים הן עם אותו כיסוי, בד"כ המטפחת מכסה כל מה שצריך בצורה מהודקת וצנועה. 

שמעתי פעם עצה טובה – לשים מעט ג'ל לשיער (סוג פשוט, שנמכר בכל סופר, קופסא גדולה בכמה שקלים) בכל המקומות המועדים… זה ממש עוזר לשמור על מראה אסטטי, מכובד, והכי חשוב – לא יוצאת שום שערה החוצה… 

עצה נוספת- לשים בסיס מתחת למטפחת, (כדאי להתרגל לזה עכשיו בחורף, ואז בקיץ גם אם קצת יותר חם.. כבר לא תוכלי בלי זה…) למי שלא מכירה, מדובר בכובע בסיס כמו כובע ים צמוד לראש, עם סרט מונע החלקה, ומעליו קושרים את המטפחת.. וחסל סדר מטפחת מסתובבת/ מחליקה/ עפה ברוח ורואים את ה.. מאחור…) 

ולעניין נשים שהולכות בצורה מרושלת, לעניות דעתי, אין טעם לכתוב על זה, כי זה עניין של אופי ומנטליות… וכמו שיש אנשים 'שלעפרים' (שהחולצה בורחת להם קבוע מהמכנס, והמראה הכללי שלהם מרושל…) -יש גם נשים כאלה… וזה בא לידי ביטוי בתחומים נוספים… גם לא כל אחת ניחנה בטעם טוב ובאסתטיקה… הרבה פעמים נשים לא מודעות מספיק, ולא שמות לב שהמראה שלהן (אליו הן רגילות כ"כ) כבר לא נראה במיטבו, ויש מקום קצת לשפר ולחדש… 

מה שחשוב זה לזכור, שאנו בנות מלכים! ולפני שיוצאים מהבית לבדוק, האם בת מלך הייתה יוצאת במראה כזה מביתה? (לטוב ולמוטב) ולוואי ונעשה רק נחת רוח לאבינו- מלכינו. 

חשוב לי להגיב למי שכתבה שאישה לא יכולה להגיע לעבודה בבגדים פשוטים מדי: 

לא הבנתי מאיפה לקחת את זה. חצאית ארוכה עד הרצפה, או מטפחת מהוהה (לדעתך!) זה עניין של סגנון/ רמת חיים/ תרבות/ טעם/ פשטות. מסכימה שלא צנוע לצאת בפיג'מה. אך מכאן ועד להחליט שחצאית ארוכה = בגד בית. בגלל שנשות דורנו הולכות עם חצאיות קצרות ( מדי!) הדרך ארוכההה מאד. 

כדאי לדעת שיש נשים שלובשות חצאיות ארוכות יותר וביגוד פשוט יותר מתוך בחירה ועקרון.. 

תגובות בנושא האינטרנט: כולם מכירים את החברות שחוסמות: נטפרי, נתיב ואתרוג פלוס. 

רציתי ליידע שבמקרים בהם לחברות אין מענה, כדאי מאד לפנות לוועדת הרבנים לביצור חומות הדת, יש להם פתרונות רבים למצבים מורכבים שאין להם פתרון. 

אני צריכה להתחבר לשרתים של הלקוח מרחוק וזה חיבור בפועל למחשב אחר שאין דרך לחסום אותו, דיברתי עם נתיב, אתרוג ונטפרי ולא היה להם פתרון וטכנאי של וועדת הרבנים הגדיר לי פתרון שחוסם את הגישה ומאפשר גישה רק לאתרים הנצרכים לעבודה בלי גישה לשאר הרשת

(כאשר אני מחוברת למחשב המרוחק וכשאני מתנתקת מהחיבור, יש חסימה רגילה של נטפרי) 

המספר שלהם 1599550330

ראיתי בסוף התגובות, "בקצרה" אז כתוב שם על פאניות שמוכרות פאות ללא לייס, אכן "מירי לרנר" לא מוכרת פאות עם לייס ומוכרת פאות רק עד הכתף- 

אני עובדת אצלה. מהמקום שלי אני יכולה לספר שזאת זכות ענקית לעבוד עם הציבור של הנשים היקרות והצדיקות הללו, שבאות וקונות בכוונה דווקא אצל מי שלא מתעסקת עם הלייס. זה נשים איכותיות… 

אני גם עובדת מהבית בתור פאנית, וכן אני גם לא מקבלת נשים עם לייסים. 

מישהי נתנה דוגמא על בחורה שענתה גם במשתה היה אוכל כשר, כשהזמינו אותה לאכול בצורה מעורבת לכבוד פורים. 

קראתי נהנתי והתקוממתי – נהנתי כי זה באמת תשובה נכונה, התקוממתי כי לא צריך לומר אותה. לענות לעצמך ששואלת "אז מה הבעיה בעצם ולמה לא לרדת עם כולם?" זה תשובה מעולה, לאחינו התוהים והטועים שסך הכל מעסיקים אותך ובדר"כ רוצים שתרגישי בנוח לא כדאי להגיב ככה, הרי המטרה בדברים האלה היא שלעובדים יהיה כיף. 

בדר"כ אני חושבת שמדין בן אדם לחברו –להסביר מה באמת יגרום לי להרגיש בנוח בצורה ברורה ונעימה מכובדת שמכבדת אותך ואת מי שנמצא מולך משהו בניסוח "תודה על המחשבה על העובדים ועל הרצון שכולם ירגישו בנח ועל הדאגה לאוכל כשר, אולם אני מעדיפה שלא להשתתף באירועים שאינם נושאים אופי מקצועי/ לאכול בחברה מעורבת/ כך נוח לי /מתאים לי מבחינה דתית ולפי ההתחשבות שיש כאן ואני מרגישה שחשוב פה בחברה שהעובדים ידברו פתוח, ירגישו בנוח – אז ככה לי מתאים". 

בדר"כ זה עובד וכל מנהל, שרוצה לדאוג לרווחת העובדים שלו, ישמח להענות לבקשה כזאת בפרט כאלה שרואים את עצמם פתוחים מקבלים ומכילים…… ולדעתי זה ממש בן אדם לחברו ככה הוא לא מציע הצעות ומתאמץ לעשות כל מיני דברים להתאים את האירועים וכו ובסוף מקבל פרצוף או התחמקויות או כל דבר אחר לענות תוקפני זה מתאים אולי אם מישהו ממולך רוצה לעשות לך רע… בדר"כ זה לא הסיפור….. ‫

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

רחל קירשבוים
יועצת מס

הגשת דוח שנתי

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.