לתגובות הקוראות
מאחורי הפרויקט הגדול עמדו אנשי פרסום ויח"צ מהשורה הראשונה, כולם ממיטב המוחות והכוחות. מוסד תורני אי שם ברחבי הארץ מעוניין להרחיב את סך הכנסותיו והחליט לצאת בקמפיין מסיבי של התרמה.
גם אני הייתי חלק מהצוות – מעצבת.
הייתי צריכה לתפוס את העין, ואז לנסות לדבר אל הלב, כדי – וזה העיקר – לפתוח את היד והכיס לתרומות.
עבדתי במרץ רב, הדד ליין נשף בערפנו. הלחץ היה עצום, בפרט לאור העובדה שאיש הקשר מטעם המוסד התורני, מולו התנהלתי וממנו קיבלתי הוראות ואישורים – עשה רושם של אדם רציני מאד. הוא היה זמין רק בין הסדרים.
סופו של יום וסופם של הרבה ימי ולילות עבודה – הפרויקט יצא לפועל, וב"ה נחל הצלחה מרובה מעל למשוער. אנשי הארגון היו שבעי רצון מהתוצר, ואיש הקשר הצטרף לרשימת הלקוחות המרוצים שלי.
כמו בסיומן של עוד עבודות מוצלחות – גם הפעם שלחתי בקשה לקבל המלצה, אותה אשתול תחת הכותרת: "מה אומרים עלי הלקוחות".
אני מרגישה צורך לציין, שלאורך כל הדרך התקשורת איתו היתה קצרה וממוקדת, לכן הייתי מופתעת מאד מהצורה בה הוא הגיב לי –
מפאת כבוד הבמה אני לא מצטטת, אבל בגדול – זה היה מייל נוטף חנופה, מלא מחמאות אישיות וחורג הרבה מעבר להתנסחות עניינית…
אני מספרת לכן את זה – לא כי אתן לקוחות פוטנציאליים, אלא משום שגם אני – שב"ה סיגלתי לעצמי תבנית עבודה מאד 'שמורה' וקונקרטית מצאתי את האצבעות שלי פתאום 'רצות' על המקלדת בקלילות ובסגנון הרבה פחות מאופק מצורת התקשורת שהיתה ביננו…
עצרתי רגע, נשמתי עמוק, ואמרתי לעצמי: בדיוק זה מה שלא מתאים, ככה אני לא כותבת.
הרשיתי לאצבעות שלי להקליד רק את המילים: "תודה. זה עזר לי מאד" בטון הכי קריר שיש. לא נתתי אישור כניסה אפילו לסימן קריאה בסיום.
ב"מה אומרים עלי הלקוחות" הורדתי את כל המילים שגלשו לפן האישי, ופרסמתי רק את המשפטים שדיברו בשפה קונקרטית.
זו לא פעם ראשונה שאני מבקשת המלצה מלקוח, ותמיד קיבלתי מענה רשמי ומכבד.
צורת המענה פה היתה מאד לא צפויה, בפרט לאור העובדה שאנחנו אחרי עבודה משותפת שהיתה כל כך רשמית ועניינית, ללא שום סממן של קשר אישי בהתנהלות מולו.
אז מה למדתי? להיזהר תמיד, אף פעם לא להירדם בשמירה.
המלצה שלי:)
🙂
תגובות השמורות לסיפור
איזה יופי!!! מחזקת!, אין על הניואנסים של השמורה!!!
אני אישית עובדת בעבודה מול גברים רבים וראיתי שגם אם את אובייקטיבית, בסופו של דבר בשוטף ובעומס או בהצלחות משותפות, ממש מאתגר לשמור על אובייקטיביות וענייניות.
כ'שוימר' לעצמי אני מנסה שבכל פניה שלי אפנה בלי שם, אלא רק בתיאור התפקיד של אותו נמען. זה מאתגר ממש, גם כי אני עובדת עם הרבה אנשי 'עמך' שלא מכירים בכלל את עולם הדיסטנסי וגם כי צריך לזכור חזק את הגדרות תפקידי כולם וזה לפעמים מאתגר מה גם שהגדרות תפקיד מתחלפים וכו'.
שה' יזכנו בכח ובתושיה להגדיל שמו.
קודם כל – כל הכבוד – גם על העירנות וגם על ההימנעות מתגובה לא מתאימה שנראית כאילו מתבקשת.
רציתי רק לסייג או אולי לדייק – לא חושבת שמדובר בחנופה או משהו דומה לזה, וגם לא בגלישה לפסים אישיים. כאישה לבעל שהוביל עכשיו קמפיין לכולל ונעזר מאד במישהי מקצועית שלוותה את זה – (שאגב היה קשה לי כל פעם לשמוע על התקשורת ביניהם, אפילו שזה היה קונקרטי ומקצועי.. כנראה בכל זאת קשה לאשה לקבל את זה..) הוא מלא הכרת הטוב אליה ועל הליווי שלה והיה שמח בהחלט שעוד עמותות יעזרו בה.
אני חושבת שההרגשה של גבר כשביקשו ממנו המלצה במקרה כזה – היא שלא מדובר כאן בפניה אישית אליה, ולכן אולי (להרגשתו) אפשר לשפוך מה שבאמת מרגישים, כדי להועיל באמת. גם לא בטוח בכלל שהוא מודע לאיסור לשבח אותה ולא את העבודה שלה, הגברים לא שומעים כמונו כל הזמן על השמירה וההימנעות, וזה יכול לבוא אפילו מחוסר מודעות.
רק כדי שתוכלי לדון את האברך ההוא לכף זכות.. (ואולי הוא גם תפס את עצמו אחרי התגובה שלך)
יישר כח! שנזכה בס"ד כולנו להתחזק ולהתחבר לקב"ה ולרצונו באמת!
וואו כמה נכון, גם אני בתור שכירה מוצאת את עצמי מדברת עם לקוחות בצורה מאוד חופשית מתוך מחשבה של "הם לא יודעים מי אני, כי הם מתנהלים פנים מול פנים מול הבוסית ואין שום בעיה בשיחת טלפון לזרום…"
עד שפעם אחת הבוסית שלי לא יכלה ללכת לפגישה ושלחה אותי לפגוש לקוח שתמיד התנהלתי מולו בטלפון… אני לא אשחזר מה היה שם אבל בעיקר לא היה גבולות… מאז למדתי שמול לקוחות תמיד תמיד להיות עניינית ולא לאפשר זרימה חופשית גם בשיחת טלפון תמימה.
הסיפור יפה מאוד. הארה קטנה אם הכותבת מציינת שכל הדיבור איתו היה מרוחק וממוקד, מאוד הגיוני שלא הוא כתב את ההמלצה, אלא ביקש ממישהו לכתוב בשבילו בגלל הצניעות, ולכן ברור שכמו שקודם היא התכתבה ודיברה איתו ענייני, היא יכולה להמשיך ככה.
לא בטוח שהייתה כאן כוונה רעה אלא אם כן היו רמזים אחרים. לא הגיוני שלאורך כל העבודה היה ריחוק ודווקא כשסיימו פתאום… וכמובן שכמו שקודם נזהרה, גם עכשיו צריך להמשיך אין אף פעם הפסקה… בהצלחה!
יישר כוח לכך שלא נרדמת בשמירה…. התנהלות מול גברים בעבודה צריכה זהירות עצומה, אפילו התכתבות עניינית צריכה משנה זהירות….
אולי במקרים כאלו אפשר לומר לו "תודה" וכמובן לא להוסיף "זה עזר לי מאוד"?
מפן אחר- רבינו יונה מתייחס לחנופה רק כלפי חיזוק אדם רשע וכיבודו. חיזוק ידיו לדבר עבירה או כיבודו למרות שיודעים שמעשיו רעים. למשל: להחמיא או לכבד מאד אדם עשיר כדי שיתרום כסף- לא נכלל בהגדרת חנופה.
לכן המייל לא היה נוטף חנופה אלא מלאכותי, מגזים, לא ענייני – כמו שהיא כתבה.
יתכן שאת התגובה ניסחה אשתו, כך נראה לי יותר מתקבל על הדעת… בכל אופן זו נקודה יפה לחיזוק שמזדמנת הרבה בשיחות או במיילים עם לקוחות או להיפך – נותני שירות. גם כשאני רוצה להודות לאיש שנתן לי שירות, צריך לדעת לעשות זאת בצורה הנכונה. תודה!
***
כל הכבוד על הערנות! אני מרגישה שהסיפור ליום שלישי הוא בדיוק השומר שלי לא להרדם. אני עובדת בתכנות בצוות נכון שבדרך כלל אין לי יותר מדי קונפליקטיםו ובגדול בסדר – אנשים שמכבדים. אבל בסופו של דבר השגרה בנויה יום ועוד יום משפט כזה או אחר… תודה רבה לכם!!!
***
תודה על הסיפור…המסר הזה כ"כ חזק שתמיד טוב לשמוע אותו, ולעשות הכל כדי לא להקהות את הרגש זה הדבר הכי מבורך שיש…. אולי תבדקי…סתם מעניין, יתכן שאותו אדם ראה שמדובר בפידבוק, וידע שזה לא התחום שלו, אז נתן לאשתו לנסח?? כי זה באמת מוזר….!!
***
נהנתי מהאמיתיות, מהזהירות! גם שהשיחות הקודמות התנהלו בצורה מתאימה, לא נתת 'לשבור' את זה ולהגיד "זה חד פעמי", כי בדור שלנו גם ל"חד פעמי" יש מחיר יקר… כל הכבוד!!!!!!!!! המשיכי לעשות חיל ולעמוד מול ניסיונות דורוינו!
***
יפה מאד! מסר חזק כל הכבוד על הערנות!!!! אולי נכון יותר להבא כשמדובר בלקוח ולא לקוחה לשלוח מייל שהכותרת שלו קצת יותר מרוחקת… אמת שבעיני נושא המייל מזמין מילה אישית. הרבה הצלחה והמשך עשיה מועילה וטהורה!!!
***
וואו! מצמרר, מחזק ומדהים! סיפור ממש חזק לדעתי, על איך שבאמת תמיד צריך להיות עם יד על הדופק ושום דבר לא בטוח… וכמו שההיא מהסיפור כתבה: להיזהר תמיד, אף פעם לא להירדם בשמירה.
***
שלום . … יתכן וכמעט בטוח שביקש ממשהי אחרת לכתוב את ההמלצה סתם נקודה של לדון לכף זכות במיוחד שאת מציינת שהתקשורת היתה מאוד עניינית
***
נראה לי שהוא לא רשם את זה אישית אלא רק רצה לעזור, ככה היה נראה לו שרושמים מכתב המלצה, לא יודעת עם כל דבר צריך לקחת קשוח,
***
ווואווו כמה צריך לשים לב ולהיזהר! ולצערינו גם אנשים יר"ש לפעמים לא יודעים איך לתקשר נכון.. יישר כח שעצרת בזמן הנכון
***
מאוד מחזק! אבל לי יש תחושה שהבנאדם ביקש מאשתו לבצע עבורו את המטלה הזאת וזה יכול להסביר את ההשתפכות
***
יפה מאד מוכר מאד מאד.. ככה זה, בסוף הם נסחפים. וטוב שאת ערנית ועומדת על המשמר. אני מצדיעה לך|!
***
אני חושבת שיש כאן מקום לדון לכף זכות. יש מצב שאשתו ניסחה ואפילו גם שלחה עבורו את ההמלצה הנ"ל?
***
באמת המלצה! כאחת שעובדת עצמאית ושכירה-(עם אנשים רבים) אני גם הייתי מופתעת מהסוף..
בקצרצרה
פשוט גיבורה!!! לפעמים שומעים סיפורים שמסתיימים בצורה אחרת וזה ממש חבל 🙁
***
וואו, חזק באמת תמיד צריך להיות עם היד על הדופק….
***
כל הכבוד! מדהים כמה צריך לשמור ולהזהר כל הזמן!!
***
נראה שאשתו של הלקוח כתבה את המייל החנופה הזה
***
וואו, כל כך חשוב לזכור לשים לב תמיד. ממש פחד!
***
ואאוו זהו, אין לי מה להוסיף….
***
כמו אין אומרים שבחו של אדם בפניו
***
מדהימה יישר כח זה באמת מבלבל
***
מטלטל ומעצים
***
חיזקת אותי!!
***
מחזק מאוד!
תגובות השמורות לסיפור לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני אם ל-7 ילדים מתוקים. ב"ה מרוויחה משכורת נחמדה. השנים הראשונות אחרי החתונה עברו על מי מנוחות והפרנסה היתה ברווח. לאט לאט גדלה המשפחה והצרכים התרבו ואנחנו מוצאים את עצמינו מגדילים מסגרת אשראי, מחלקים לכמה שיותר תשלומים, בקיצור – המשכורת כבר לא מספיקה.
בהמשך לקחנו הלוואות מהבנק ואז היינו צריכים כל חודש לשלם את התשלומים הקודמים ואת ההלוואות ועוד ההוצאות השוטפות. ניסיתי לחסוך כמה שאפשר, עברתי לקנות בחנויות הכי זולות, העברתי בגדים מילד לילד וניסיתי לתקן בגדים שנקרעו, אבל זה לא ממש עזר למצב הכספי שלנו.
חודש אחד יצא באשראי שלי 11,000 שקלים שזה כבר היה נשמע לי חריג, חשבתי שבטח יש איזו הוצאה לא צפויה, אבל להפתעתי גיליתי שהרוב מורכב מעשרות עסקאות קטנות שהצטברו לסכום כזה. עשיתי חשבון נפש עם עצמי ועם הפרוט והגעתי למסקנה שבאמת אם צריך להלביש 9 אנשים מכף רגל ועד ראש, הילדים ב"ה גדלים, צריכים נעליים ובגדים, מזון ומוסדות, מה אפשר לעשות?
פתאום נזכרתי לפני שנים רבות מישהי אמרה לי שהיא קונה בגדים בגמ"חים ויש שם דברים יפהפיים. גמ"חים??? לי זה מוכר רק מערב פסח, שהיינו מניחים שם שקיות של דברים שכבר לא בשימוש. החלטתי שאין לי מה להפסיד ואני רק מנסה.
פתחתי ספר טלפונים ומצאתי שם רשימה מכובדת של גמחים לבגדים. הלכתי כמעט לכל הגמ"חים בירושלים, נדהמתי לגלות איזה בגדים יפים אפשר למצוא שם, לפעמים מחנויות שאני לא מעיזה להיכנס אליהם. בשקלים בודדים ביגוד מכף רגל ועד ראש, כולל אביזרים שלא חלמתי לקנות – תיקים, קשתות, משחקים ועוד דברים יפים.
אני מודה שלפעמים אני הולכת ולא מוצאת כלום, לפעמים אני קונה דברים ובבית אני מגלה שזה מידי משומש או עם דפקט וכו'. אבל בינינו – כמה פעמים אנחנו חוזרות מסבב קניות ולא מצאנו כלום, או שבזבזנו מאות שקלים ובסוף זה מונח בארון מכל מיני סיבות?
זהו, אני כבר כמה חודשים כמעט לא נכנסת לחנויות, סוף עונה לא מעניין אותי בכלל, כי למה לקנות סוודר לילד ב- 40 שקלים ממה שנשאר במדפים אם אפשר למצוא סוודרים יפים ב-3 שקלים?
ומעל במה חשובה ומכובדת זו אודה לנשים היקרות שטורחות ממיינות ומסדרות, נותנות לנו את מיטב הבגדים ודואגות לתת הרגשה נפלאה. (וטיפ קטן – בבית אני לא קוראת לזה גמחים אלא מכירות – קניתי במכירה)
תגובה לסיפור מאחורי המסכה: תודה על הנושא!
יש היום כל כך הרבה תמונות של נשים חרדיות – בעיתונות, באתרים, וגם בתור "תמונת הפרופיל"…
ומרוב שזה נפוץ, ומדובר לעיתים בנשים מוכרות ונחשבות, מעט התבלבלתי ולא הייתי בטוחה שאני צודקת בתחושה שזה ממש לא לעניין…
תודה שאתן מעמידות דברים על דיוקם!!!
תגובה לסיפור מאחורי המסכה:
טל יקרה!
תודה על הסיפור המיוחד שלך. נגעת בי והתחברתי מאד. ההשקעה, הציפיה, האכזבה…
מעריכה מאד את ההתגברות הפנימית הלא פשוטה שלך, מאחלת לך שתצליחי תמיד לשמח בבחירות שלך ושתהיה לך ס"ד גדולה! תודה ששיתפת.
אשריך! ואשרי כולכן שאתן משתפות, ועורכות ושלחות לנו במסירות רבה כל כך. רק בזכותכן הכוח!
אני אחרי עוד "ערב הרמת כוסית" בו לא השתתפתי. בזכותכן. זוכרת את החשש הגדול שהיה לי לפני האירוע הראשון בו לא הגעתי. ובזכות הנושא שעלה אז בשמורה הבנתי שאין מצב שאני מגיעה.
אני עדיין מתמודדת בכל פעם שיש אירוע ואני מחסירה…. אבל לפחות התלבטות אין לי, ואני יודעת שבכל מצב שלא יהיה ולא משנה מה יאמרו, אני לא שם. יישר כוח.
לזאת שנמצאת בעבודה עם חרדים וחרדיות וקשה לה ומבקשת עזרה- כדאי מאוד לזכור שקושי הוא עניין יחסי. כשאישה יודעת מה היא מרוויחה כשהיא נזהרת ושומרת על גבולות ברורים, או חלילה מה היא מפסידה כשקורה ההפך, הרבה הרבה יותר קל להתגבר.
עוד משהו קטן שיכול לעזור, כתוב בחז"ל שכשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, אותו מהלך יש על חן אשה על בעלה וחלילה אם משהו זר נהנה ממנה אפילו במשהו קל זה לוקח ממנה…..ודי למבין.
תגובה על התגובה בתגובות על ה"איש לרעהו" דיברו כאן על משחקי חברה בעבודה…
רציתי להאיר שגם במשפחה כשמדובר בנשואים+ חתנים\ כלות יש בעיה בערך אותו דבר כמו בעבודה… אני מוסיפה שלפי ההלכה זה יותר חמור עם גיסים או חתנים או קרובי משפחה אחרים וכו':)
