לתגובות הקוראות
סטוריטלינג
יצא לי להשתתף באיזה קורס השנה בו הקדישו מקום של כבוד לטרנד עולמי די חדש "סטוריטלינג" (-אמירת סיפור).
אכן, הפיכת 'סיפור' לכלי אפקטיבי זאת מיומנות שנחמד לרכוש, אם כי ה'או-הו' וההילה סביבו (רק תדמיינו את ה'ס-טו-רי-ט-לינג במנגינה מאנפפת:) בהחלט מוגזמת, כמעט כמו רוב הדברים מהסוג הזה…
אבל משהו אחד כן ממש תפס אותי בדברים של המרצה.
היא הביאה מחקרים המוכיחים מדעית, שבשעת האזנה לסיפור מתרחשת במוחו של המאזין פעילות מוגברת המצביעה על מעורבות גבוהה, ומאפשרת קליטה והפנמה משמעותית מאד אצל המאזין, הרבה יותר משיטות העברת מסרים אחרות.
וואו.
זה כבר משהו שממש ריגש אותי.
קלטתי פתאום כמה מדהים המח שלנו, ואיך שהקב"ה ברא אותנו בדיוק כאלו המתאימים 'בול' לתורה הקדושה, ומיד כמובן, חשבתי על פסח.
וזה מה שהרהרתי לעצמי באותם רגעים:
הנה גם אני, לאה ראם, בת לדור אחרון, זאת שלכאורה מרוחקת כל כך הן מנטלית והן תקופתית, מהרגעים הגדולים של ההיסטוריה ומאותן אבני הדרך היסודיות של עמנו – גם בי טבע ה' מנגנון שיאפשר לי להרגיש ממש כאילו אני חיה אי אז בדור ההוא.
הרי כבת לעם היהודי, אני אמורה לחיות בכל יום מחדש את החוויה ההיסטורית הלאומית העצומה שהיתה לנו. חוויה עצומה בכל קנה מידה. רק לחשוב נניח, על מצוקת סב-סבי וכל חבריו שהיו משועבדים תחת מלכות קשוחה, או על סבתי, שכמו יתר הנשים הצעירות סביבה, שילדה תינוקות זערוריים ומתוקים, שנחטפו ממנה באכזריות והושלכו ליאור… ואיך שמתוך המקום הרמוס והשפל הזה, הם זכו לגאולה. ברצף אירועים מסתוריים שנארגו יחד לדרמה קוסמו-פוליטית מפתיעה, בה המלכות הכי משפיעה ומאיימת התמוטטה כליל, וקבוצת העבדים הנאנקים תחתיה הפכו לאומה מובילה ונחשבת שעבורה התהפכו סדרי בראשית, נקרע הים ונפתחו שבעה רקיעים.
אני אמורה להתחבר לסדרת הגילויים המפעימים, שהחלה בימים אלו ממש שבמהלכם התהווה העם היהודי.
גילויים היסטוריים שלא היו ולא יהיו כמותם עד עולם.
גילויים אותם חוו מיליוני איש בראיה מופלאה שאין חולק עליה, ובעקבותיה חשו את המציאות האלוקית האדירה וכרתו ברית נצח עם בורא עולם שבחרם מכל עם, רומם מכל לשון וקדשם במצוותיו.
אבל איך כל זה מגיע עד אלי?
אני שנולדתי אלפי שנה אחר כך?…
איפה אני בכל הסיפור הזה?
איפה אני?
בסיפור!!!
בורא עולם הטוב והמיטיב, שבחרנו להיות לו לעם – בדורות העוקבים עד לדור המרוחק הזה,
שתל בתוכינו מנגנונים שיהיה בהם את היכולת לקלוט בעוצמה גבוהה – סיפור.
ולכל המיליונים שראו אותו אז בעיניהם הוא ציווה לספר לבניהם את מה שראו עיניהם.
לבניהם, ולבני בניהם.
כך, מדי שנה ושנה, אנחנו מתחברים מחדש לתחנת הטעינה הלאומית שלנו.
יושבים כולנו סביב הפסח ומספרים סיפורה של אומה.
וזה מה שעונה הרב מבריסק על קושיית רבי עקיבא איגר: מה ההבדל בין זכירת יציאת מצרים שבכל יום, לבין סיפור יציאת מצריים של 'הלילה הזה'
ועונה: שזה דרך סיפור!
הדרך הזאת המותאמת ליכולות הפיזיות של המח שלנו – לקלוט סיפורים ולהפנים אותם היטב בליבנו…
בתורה הקדושה אנחנו מצווים 'למען תספר' והנה יש לנו 'התקן אוטומטי' – 'פלאג אנד פליי' שמתאים לזה בהתאמה מושלמת. הסיפור הזה עובר לנו בגנים בעוצמות גבוהות, נספג בכל נימי נפשנו ומפיח חיים של אמונה מענגת בכל שנה מחדש, לכל דור מחדש.
גם אנחנו יכולות להרגיש
כאילו יצאנו ממצרים.
*****
ומסיפור יציאת מצרים הקדוש והנשגב, המהווה כלי להעברת האמת האלוקית שהתגלתה לנו אז – עד אלינו ממש,
כמה מילים על סיפורים מסוג אחר.
כי אז, כמובן, חשבתי גם עליכן, על הסיפורים שלנו, ועל נעמי המוכשרת שלנו המנגישה אותם בדרך הכי נעימה ללב שלנו לקלוט.. ורציתי בהזדמנות הזאת, גם לכתוב לכן כמה מילים על זה.
ב"ה, מזה כמה שנים זכינו ומאות סיפורים זרמו כאן, הסעירו, רגשו, כאבו, צחקו או תזכרו…
התגובות שלכן זה חלק משמעותי של העניין (ואגב, הרב מבריסק כותב ש"סיפור" משמעו שאלות ותשובות, וזה עוד משהו טוב שקורה כאן בשיח המתפתח!)
זה כל כך טוב שאתן שולחות את מה שאתן מרגישות – זה תמיד מעניין אותנו וחשוב לנו לדעת, גם כשמדובר בביקורת!
אבל יש משהו חשוב, לאור התגובות האחרונות שאנחנו צריכות להזכיר לעצמנו מפעם לפעם:
אחרי הכל: זה סיפור!
זה לא 'קול קורא' או 'פסק הלכה', זה לא 'כתב אישום' או 'מסר מהשוויגר'
זה סיפור.
סיפור על מישהי שבדיוק כמוך, מנסה להיות יותר טובה מ… עצמה.
יותר קרובה לאלוקים מהמקום שבו היתה היא ביום האתמול.
סיפור.
נכון,
לסיפור יש כח.
וזאת הסיבה שאנחנו משתדלות להביא סיפורים עם גוון מחזק, פחות נספר על מישהי שהחליטה לא לגלוש בווינט אלא רק ב'חדרי חרדים' (או ההפך, לא יודעת מה יותר גרוע…) אבל בואו ניקח את זה ברוח המתאימה…
המטרה היא לא לאסוף את נקודת החיזוק של כל האלפים ולחבר יחד לאצבע מאשימה על עצמי – איך את לא
גם" ו"גם" ו"גם" ו"גם" כמותן…
אז גם אם פורסם סיפור של מישהי שהתנזרה מאתר חדשות ואת דווקא כן חשבת שצפייה בהלוויה היא חוויה רוחנית מרוממת, ראשית תוכלי לשמוח שיש בתוכנו כאלו שנזהרות יותר בדברים שלך קשה או לא מתאים… וגם אולי לקחת מזה איזה שהוא דבר שמתאים לך: לחשוב פעמיים לפני שאת מחליטה על שבירת קבלה שהחלטת, למשל… או כל דבר אחר שתמצאי לנכון – כמתאים עבורך,
לא מצאת? אז לא… שבוע הבא יהיה משהו אחר בעז"ה:)
זה כל הסיפור!
ספציפית לכל מי שביקשה כללים והנחיות ברורות וחד משמעיות וכלליות ופרטיות להתייחסות לטכנולוגיה-
אז לצערנו, לא זאת המסגרת…
זה נושא רחב מידי בשביל 'סיפור'
כן אני יכולה לשתף אתכן שבימים הללו אנחנו שוקדים על בניית מתכונת של עיון והעמקה בנושא הגדול הזה במסגרת 'יקיר לי'.
בעז"ה מקווה בהקדם שנוכל לספר עוד…
כל טוב ופסח כשר ושמח,
לאה
בת חורין
אני לוקחת אתנחתא מקרצוף ארונות ומתישבת לכתוב לכן את הסיפור שלי.
הקופירייטרים מתחרים מי יצליח לשלב ביטוי קולע מה"אגדות", לבצע "הסבה" למוצר משתלם יותר,
או לפרסם לנו שמי שנכנס לחנות המדוברת "מצה" משהו טוב.
הסיפור שלי מדבר על חירות. אמיתית, במשמעות הכי פשוטה.
נכנסתי לעבוד במקום חילוני בתוך טריטוריה שמורה ואיכותית של חדר עם בנות חרדיות בלבד.
ההנהלה הכירה בנו, ובדרישות ההפרדה והחסימה שהיו חשובות לנו מאד,
וגם הכירה והוקירה את תוצר העבודה המעולה שהפקנו. שביעות הרצון היתה הדדית – עבדנו ביעילות ובחריצות וקיבלנו יחס מתחשב ומכבד.
אחרי תקופה לא קצרה של עבודה במתכונת הזו, נקראתי לשיחה אצל המנהל.
הוא פתח בשבחים על עבודה מצויינת, והמשיך בהצעה מחמיאה ומפתה לקדם אותי לתפקיד בכיר יותר.
האמת? שמאד רציתי.
התפקיד המדובר מאד נחשב, והעבודה שם הרבה יותר מעניינת.
חוץ מההרגשה הטובה שבחרו לקדם דווקא אותי, ניעור בי פתאום הרצון להיכנס למשהו חדש ומרענן.
אבל ידעתי טוב מאד שהתפקיד החדש ימקם אותי מחוץ לחדר השמור,
יכניס אותי לעבודה בצוות מעורב, ויוציא אותי בכלל מהקבוצה החרדית, על כל התנאים המתחשבים והמכבדים שבה.
לא הייתי צריכה לחשוב מידי הרבה, כי מיד הגיע הפירוט עם מי אני הולכת לעבוד צמוד-צמוד, ובאיזה חדר אשב בתפקידי החדש…
הנישול המיידי מכל התנאים הדתיים שהיו לי עד עתה – היה חד וברור כל כך, שלא הותיר לי מקום להתלבטות.
הודיתי במילות נימוס למנהל על ההצעה, ובאותה נשימה הוספתי שאני מעדיפה להישאר בחדר שלי עם סביבת העבודה החרדית.
הבעות הפנים שלו סיפרו על פליאה גדולה עלי, והוא גם הודיע לי בצורה ברורה שאם אני בוחרת להיצמד לתנאים שיש לי עכשיו – לא אוכל להתקדם לשום מקום.
"חבל, את כובלת את עצמך בגישה הזאת" אמר במשפט מסכם.
אבל בחרתי להיצמד, ולא להתקדם. ולהישאר בת חורין אמיתית.
תגובות השמורות לסיפור
תגובה קטנה להקדמה בעניין הסיפורים..
ת'אמת שהתחשק לי כבר מיד כשקראתי את התגובה הביקורתית לשלוח לכן – שדווקא זה גם מחזק, או יותר נכון מעודד… באמת לא כולן באותה הרמה וזה נעים לשמוע גם קצת תגובות שלא ממש מתחברות לעניין.. כמובן במינון מתאים, כי דווקא גם לקרוא את התגובות ההמוניות של ה"בעד", גם אם זה עניין שנראה לי מחמיר מידי, מחזק מאד מאד!! יישר כח ענק!
לאה תודה על ההקדמה המדהימה!!! ונעמי את כותבת מדהים ומנגישה לנו את הסיפורים ממש כמו שלאה פירטה… מעבירה לנו מסר ומשמעות דרך הסיפורים המעניינים ובגובה העיניים.
למרות שלפעמים מרגישים שהסיפורים חוזרים על עצמם במסר, כל סיפור מחזק מעורר ומחזיק אותנו שמורה!!!
פסח כשר ושמח!!! ה' ישלם לכם על כל השמורות הצדיקות שנשמרות ומתחזקות ומחזקות את הגבולות שוב ושוב בזכותכן!!!
תגובה לדבריה המאלפים של לאה: תוספת קטנה (בקיצור נמרץ), הרב דסלר מדבר על השאלה למה כולנו, ילדים ומבוגרים, תלמידי חכמים ועמי ארצות, כולנו מספרים את אותו סיפור יציאת מצרים?
התשובה שלו היא שאמנם השכל הוא תלמיד חכם, אבל הלב הוא עם הארץ, וגם ילדות יש בו ולכן הלב צריך סיפור, כי הסיפור נכנס ישר לתוך הלב בלי למדנות ובלי התפלפלות.
יישר כח ופסח כשר ושמח!
הייתי חייבת לצרף לכאן את הדברים של הרב אהרן מרגלית שאמר לארגון 'דרשו'. זה ממש מתקשר לדברים שלאה כתבה על כוחו של סיפור- כוחו של דמיון..
"מכל מצוות התורה, ומכל מועדי ישראל, ישנו מקום אחד בלבד שבו חז"ל הקדושים מצווים עלינו להשתמש בדמיון, דמיון מודרך", פותח הרב מרגלית את דבריו המרתקים.
"ישנם אמנם מקומות רבים בהם התורה הקדושה וגם חז"ל מצווים עלינו להשתמש בזיכרון, כגון המצווה זכור את יציאת מצרים, לזכור את מה שעשה הקב"ה למרים, לזכור את אשר עשה לנו עמלק ועוד. אבל להשתמש בדמיון ממש באופן מפורש – ישנו רק מקום אחד, בליל הסדר. "בלילה הגדול הזה מצווים עלינו חז"ל כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומאיפה עליו להתחיל את הדמיון? "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". כך נאמר בהגדה.
"נשאלת השאלה", ממשיך הרב מרגלית בדבריו, "למה דווקא בליל הסדר? מה רע בכך שאדם ידמיין לעצמו איך היה נראה חג השבועות כשהר סיני כולו אפוף עשן? אולי נדמיין גם את ענני הכבוד בחג הסוכות? לא. דווקא בליל הסדר. ולמה? כי מהותו של ליל הסדר זה הכרת הטוב לבורא עולם, שגאל אותנו ממצרים ועשה בהם שפטים, וקרע לנו את הים, ושיקע צרנו בתוכו, וקרבנו לפני הר סיני, ונתן לנו את התורה והשבת וכו', עד שהביאנו לארץ ישראל. כפי שאנחנו שרים בפיוט 'דיינו'.
"אדם אינו יכול להסתפק רק בהבנה שיצאנו ממצרים, הוא אינו יכול להרגיש באמת הכרת הטוב רק מעצם הידיעה שעכשיו טוב לנו ופעם היה לנו רע. כדי שאדם יוכל לחוש ולהרגיש את מלוא הכרת הטוב כלפי בורא עולם, הוא צריך לדמיין, לצייר לעצמו את עומק הקושי ואת עומק השעבוד, לחוש בדמיונו את 49 שערי הטומאה שבהם היינו שקועים עד שבורא עולם ברחמיו נגלה אלינו עם ניסים מופלאים והוציא אותנו ממצרים בכח עצום ובזרוע נטויה.
"אם אדם יצליח לדמיין לעצמו, כאשר הוא ניגש לערוך את ליל הסדר, את כל אותן שנים ארוכות וקשות של גלות, את כל מה שעברנו במצרים – התלאות, הרעב, הצרות והעינויים שסבלנו שם, את זריקת הילדים לתוך היאור, את גזירותיו הקשות של פרעה, ואת מאות הילדים שהיה שוחט בוקר וערב כדי לרחוץ בדמם.
על האדם לדמיין בכל כוחו את הקושי והצער, את הקש והתבן שהיינו צריכים לקושש, את ימי העבודה המפרכים והתעללויות המצרים, את הכאבים הנוראיים והייסורים הקשים בשנות העבדות הקשות.
לאחר שהאדם מדמיין את הקושי הנוראי הזה – שיפקח את עיניו ויראה את שולחן הסדר עם הכלים היפים, יראה את בני ביתו, את הילדים הטהורים הלבושים במתיקות, את בנותיו הקטנות בבגדי החג החדשים, יריח את ריח הניקיון שבבית, ישים לב כי הוא יושב בנינוחות כמלך, והבית כולו מואר ונקי וצח ונפלא – כך הוא יוכל להרגיש את החירות.
תודה עצומה! נהניתי כל כך מהחלק הראשון של דבריה של לאה, והופתעתי לטובה מהחלק השני… איזו תזכורת חשובה, מאזנת ומאוזנת, כמו הקו המנחה של השמורה מתוך איזון ורקידה עדינה בין הטיפות.
יישר כח! וכן על הסיפור השבועי שמתווסף לרצף סיפורים, כן כן, "סיפורים מהאגדות"… תמשיכו להאיר אבוקות ולהצליח!
קודם כל תודה על כל מילה ומעשה שאת/ן עושות. התחברתי אליכן לפני פחות משנה ולמרות היותי חובבת קריאה מושבעת הנושאים שאתן מעלות ויותר מכך-אופן ההגשה וההנגשה מיוחד, ייחודי וברמה!
לגבי הדוג' שציינתן במייל זה של הכניסה לאתר וכו', אשמח גם לקבל דוגמאות כאלו לנשים שנמצאות ב"ספירות אחרות", אכן כמו שנרשם שניתן לקחת את המסר מכמה כיוונים. בכל מקרה, תבורכנה!! אשמח לרעיונות לדגשים באירועים כמו הרמת כוסית ודומיהן:)
וואו! לאה – אהבתי מאוד את מה שכתבת על הנושא של סיפור, מקסים ממש! בטח שאת צודקת לגבי הפרשנות של הקוראות שצריכה להיות בראש גדול…
אני חושבת שמה שגורם לבנות לקושי עם סיפורים – ואני מדברת גם על עצמי – כשחברה מספרת לי לי שהיא החליטה להתחזק במשהו ואני לא נמצאת שם -זה בגלל שזה פשוט מלחיץ או מרגיש צורך להגיד שגם אני טובה או מעמיד אותי בפני איזה שהוא קונפליקט וכד'…
יפה איך שאת מצליחה ללכת על ביצים בנושא הזה! גם הסיפור שלעיל הוא פשוט… מדהים! כל הכבוד למי שפשוט אמרה לא ונגמר הסיפור:) (תרתי משמע:))
פסח כשר ושמח ובשורות טובות ושמחות תמיד לכל בית ישראל!!
***
מדהים! כמה זמן אני מחכה להבהרה הזו:)…. לאה עשית את זה מושלם, כמו תמיד. אני לפעמים מרגישה שלוקחים את הסיפור כהוראה לציבור ודרך חיים ולא כ"סיפור". אז תודה על זה!!
אשריך!!! אין ספק שלהקב"ה יש את הדרכים שלו לפנק בכפל כפליים לאוהביו ושומרי מצוותיו.
בכל העניין של עבודה עם גברים, חזרתי מהעבודה בהסעה של כל מיני נשים שעובדות באותו אזור וחוזרות לאותה שכונה, פעם שדיברנו על עבודה עם גברים- ציינה אחת הנשים בטרמפ- שגברים עובדים משלנו לפעמים זה גרוע יותר מגברים חילוניים, כי פחות יש את הדיסטנס הטבעי, ואיך היא אמרה- "כי להם אין את שמורה!"
זה כ"כ ריגש אותי לחשוב שכן, לנו יש את שמורה ולכן אנחנו במקום אחר וגבוה. יישר כח!
מדהים. מרגש לראות שיש נשים, עדיין, בדור התהפוכות הזה… שאכפתיות להכול. שלא מוותרות. שזוכרות מיהו בן חורין אמיתי. ומי כמונו מרגישות ויודעות עד כמה חשוב להתקדם, לחוש סיפוק בעבודה… ולוותר על כל זה- זה עוצמה!!
שמחה בשביל הריבונו של עולם שיש לו כאלה בנות…. תודה, חיזקת:)
סיפור מיוחד ומחזק. אשרייך! זה ניסיון ענק! אני מרגישה שהשמורה זה מקום של קידוש ד'. מפעם לפעם אני מתרגשת מחדש לראות כמה נשים גיבורות יש בדורנו. תודה!
***
מעריצה, מעריצה, מעריצה הייתי חייבת להגיב, להשתתף בסיפור של אישה שבזכותה נגאל. תודה לכן על הכח על החיזוקים ועל המעשים שבזכותם עומד כל הדור כולו. מעריצה
***
כל הכבוד!! זה בכלל לא מובן מאליו..!! פה זה רק לקרוא – אבל לחוות, ועם המשפט המחליש הזה שלו, זה הניסיון של דור אחרון, ע"פ הרב דסלר – גלות של יהודים בתוך יהודים, לא פשוט בכלל (חיזקת אותי, מרגשש)
***
מרגש לשמוע על כזאת עוצמה!! איזה החלטה מטלטלת, אילו כוחות! אני מעריצה את הנשים האלו (גם אני הייתי במקום דומה, ולא ישנתי כמה וכמה לילות לפני ההחלטה ולאחריה….) כה לחי!!
***
מרגש!! בטוח ד' ישלם לך שכר הרבה על הבחירה הזו.. מי לא רוצה להתקדם??. וככה שאת ויתרת+ המשפט שהוא אמר לסיום יעשו רעש גדול למעלה, אשריך!!!!
***
מעריכה אותך נורא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את אישה גיבורה שעושה רק נחת להקב"ה!! שד' ישלם לך ושתזכי להרגיש בזה!!!! מקנאה בזכויות ובכוחות שלך!
***
כל הכבוד לך. רק מי שנמצאת במקום עבודה מעורב, יודעת כמה דם יזע ודמעות צריך בשביל להשאר בת חורין אמיתית. מעריכה אותך מאד.
***
אולי ויתרת על קידום, רענון ומשכורת. אבל בחרת להרוויח את עצמך, נשמתך וביתך. סוחרת טובה!!
***
המשפט שהכי נכון להוסיף כאן: "עבדי הזמן – עבדי עבדים, עבד ה' הוא לבדו חופשי" (ריה"ל)
***
אמאל'ה!!! צמרמורת, מה זה הוויתורים האלו??? אני לא עומדת בבנות הצדיקות האלו!!!
***
מצדיעה, כל הכבוד!!!! ה' ישלם שכרך במזומן בקרוב!
***
וואו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פשוט, חד, וחלק!!!!!!
***
במילה אחת "וואו", אין מילים. מורידה בפניך את הכובע.
***
אשרייך!! גדולה מהחיים! פסח כשר ושמח!
***
מעריכה אותך מלאאאאאאא!!!!
***
אשריךךך שזכית לעמוד בניסיוןן
***
וואו, את איכותית!
***
כל הכבוד לךךךך!!!
***
תגובות השמורות לסיפור לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
בקשר להערה על הכתיבה הצ'אטית: יש לי הצעה קצת יותר 'הגיונית':
אולי תכינו כמה שבלונות של תגובות בסוף כל קובץ, תגובות יפות ומכובדות כמו "כל הכבוד" "אשרייך", יהיו גם כמה תגובות ארוכות ומוכנות מראש, למי שרגילה לכתוב ארוך, וגם אל תשכחו לשלב כמה פסוקים, כל אחת תבחר את התגובה שהיא הכי מתחברת אליה ואותה תשלח…
ועכשיו ברצינות: הקובץ של התגובות כל כך מעניין דווקא כי אתם לא נוגעים בו, ורואים את הכתיבה הכנה והקולחת של כולנו, שיתופים ותובנות נוספים בנושא. באמת יש המון נשים כל כך מיוחדות בשמורה הזאת, וסיפור שבועי יש רק אחד, התגובות אחרי מאפשרות גם לכל אחת לשתף בסיפור שלה, ואת זה אנחנו רוצות אותנטי, הכי שאפשר, כן כן, עם הכתיבה הצ'אטית ועם סימני הקריאה וכו.
לפעמים הקובץ הזה מחזק אותי יותר מהסיפור (סתם דוגמא, בקובץ תגובות של מחזיקה מעמד, אישה אחת כתבה שאולי כדאי להתפלל על ההיא שכן קודמה בעבודה, ממש האיר לי הרעיון הזה, איך לקחת כל דבר למקום של תפילה ודיבור עם ד')
כמובן שמי שזה מה שמפריע לה וזה מה שמקרר אותה, אשריה. אבל לא חושבת שמדובר על יותר מפרומיל מהשמורה (או שאולי התגובות יעידו אחרת?!)
תגובה על התגובה שמבקשת סינון סלנג וסגנון התכתבות של צ'אט:
אני באופן אישי מחוברת לשמורה בעיקר בגלל שכולנו אנחנו עצמנו עם ניסיונותינו, ללא הצגות וזיופים. המציאות של הדור זה שיש סלנג, עובדה-גם כאן בשמורה האיכותית בשבילי, ולענ"ד, יותר קל ומחבר להתחזק בצורה כזו כשאף אחד לא תופס אותנו על המילה…
העובדה שלאה ראם מזכירה ווינט וחדרי חרדים בדבריה, מראה לי כמה בתוך עמה היא יושבת ואותי זה קונה! הינדוס התגובות בעיני מיותר.
אני חושבת שסלנגים הרבה פעמים הם דבר שנוצר מצורך מסויים, כי לא היתה מילה כזו עד היום. בדיוק כמו ש"שטייגען" זו מילה ללא תחליף בעברית, גם מילה כמו "כיף" זה סלנג. אבל לכתוב במקומו "הנאה וחוויה מרובה" זה מוציא את כל ה"כיף" מהמשמעות. תסכמנה איתי שאין אישה שלא משתמשת בסלנג "אוף" לא שמעתי על אישה שבמקום זה אומרת "אני מאוכזבת מאוד, מתוסכלת ולחוצה". בעיני אישה שמשתמשת במילה "מטורף" זה לא מראה על חוסר רמה ורדידות אלא על אישה מהדור הצעיר שפחות משתמש ב"עוצר נשימה" והמילה "מדהים" או "מקסים" לא הביעו מספיק את ההתלהבות שלה. אני נהנית מהאוטנטיות, וכשאני קוראת תגובות אני "שומעת" את המגיבות ויודעת שלא אמצא עכשיו ספר במשלב ספרותי גבוה ואריסטוקרטי, אלא נשים שדיברו למקלדת. וזה הכי כיף:) בעיני
התגובה הזאת תפסה אותי מייד כי זה דבר שמציק לי מאד.
אם רק החילוניות סביבי היו מדברות ככה, לא הייתי מוצאת את עצמי פולטת מידי פעם ביטוי כזה. הבעיה היא שהחברות החרדיות (באמת חרדיות, ממשפחות מצוינות) גם משתמשות בזה. כמה שיותר שומעים את הסלנגים הרגישות שלנו נשחקת.
אז לפחות בפינה החמה של השמורה שאמורה לתת כח רוחני ולא ההיפך הייתי מצפה לסיגנון כזה.
(אני אישית כשאני שומעת מישהי משתמשת יותר מדי במילה "בטירוף" או "באסה" זה גורם לי מייד לסטיגמה עליה… ולוקח הרבה זמן עד שאני משכנעת את עצמי שהיא לא כזאת)
לגבי התגובות ה"סלנגיות":
לי אישית זה כן צורם, אבל אני מבליגה ומנסה להסביר לעצמי מנסיוני שכנראה מדובר בדור הצעיר יותר (וזה עוד פן של השמורה, שאפשר להגיד עליה שהיא "רב-דורית") וגם מייצג את המגוון שמכילה השמורה, וגם שמירה על אותנטיות – להביא את התגובות כמות שהן, נשלפות "מהבטן". לפעמים זה יוצא אמיתי יותר:)
יישר כח על כל מה שאתן עושות!
לגבי מה ששאלתם על הסלנג, אז אני מצטרפת לכותבת התגובה. זה לפעמים צורם לקרוא תגובות של נשים בשמורה … המון '!!!!!!!!!!!!' ותגובות כמו מטורף וכו'
במצרים נגאלו ישראל שלא שינו שמם, לשונם ומלבושם, אנא ננסה כולנו להיזהר לשמור על לשוננו הנקייה ונזכור מה החשיבות של כל מילה ושמירה על הפה שמברך ומתפלל בנקיות.
כמה מילים על תרבות הסלנג (עגה): יצא לי כמה פעמים להגיב בשמורה, ואני יכולה להעיד על עצמי שבכל תגובה אני משקיעה הרבה מחשבה. מאוד חשוב לי הצורך לכבד את הבמה.
אין דרך לדעת מי קורא את התגובות, ולכן חשוב לנסח אותן באופן שגם אם במקרה מי שיקרא אותן יהיה בעל של איזו שמורה שהדפיסה לו, זה היה בצורה שמכבדת את כולם…
גם לי קשה עם הסלנג,
הסיפורים שאני קוראת (ממש כל שבוע) בשמורה הם כ"כ חזקים שה"וואו"ים לא מתאימים להם. לתחושתי, אפילו סימני הקריאה האין סופיים מורידים מהרמה שלהם.
מבחינתי- מילים חזקות משחקות תפקיד הרבה הרבה יותר משמעותי.
קחו כחומר למחשבה..
***
לעניין השאלה האם לסנן את הסלנגים לענ"ד, יש משהו אותנטי בכתיבה עם סלנגים, שנכנסו לציבור. אם כל הכתיבה תהיה במשלב לשוני גבוה זה לא יהיה מדי מעניין:( וחבל. אבל כתיבה עם חזרה על אותיות אני לא אוהבת זה נראה לי רדוד מאד
***
יישר כח ענק על כל הפעילות הקדושה הזו. בסוף קובץ התגובות שנשלח אתמול, היתה פנייה בנושא הסלנגים, אני גם חושבת שראוי לסנן את הסלנגים, מרגישה שזה מוריד את הרמה והופך לזול יותר.
***
מסכימה בהחלט! ראוי מאד לתיבת נח יותר מוגנת, ממש מסכימה עם זה ש"מספיק מכניסים לנו בדלת האחורית" יישר כח גדול למי שהעלתה את הנושא!!!!
***
תגובה למה שכתבה אחת בקשר לסלנגים- גם לי זה הציק וצרם מאוד…. אשמח מאוד אם יש משהו לעשות בנושא.
***
גם אני מצטרפת לבקשה! ותודה על כל הסיפורים, התגובות והחיזוקים מכל הסוגים! מאוד יפה מה שלאה כתבה על סיפור יציאת מצרים. נהניתי והתחזקתי.
***
בקשר לצינזור הסלנגים, אשמח מאד.. תודה
תודה רבה על כל הסיפורים בפרט ועל כל פועלים בכלל! זה מאד מחזק ומעודד! רציתי לספר סיפור, שמבחינתי הוא לא ממש "גבורה" או "התגברות" כי אני בכלל לא בניסיון הזה. (ברור לי שלא הולכים למסיבות "שלהם") אין לי בכלל התלבטות! אבל בכל אופן, סיפור שמתאים ל "שמורה".
בשבוע שעבר ביום חמישי בשעה 20:30 בערב, היה לנו מסיבה מטעם החברה בה אני עובדת בתל אביב. (בדיוק בזמן הפיגוע ברחוב דיזנגוף בעיר) ביום קודם, המנהלת שלי קראה לי להזמין אותי. וכך היא אמרה: "אני יודעת שלא תבואי, אבל בשביל הרשמיות אני חייבת להזמין אותך. למרות שהפעם זה מסיבה עם בני זוג, אז אולי כן תוכלי לבוא…" אלו היו המילים שלה.
כמובן שבלי להסס אמרתי: "תודה רבה, אך לא אגיע" וזהו… מבחינתי זה נגמר כמו שזה התחיל. שכחתי מכל העניין.
למחרת ביום חמישי בשעה תשע ורבע בערב התחילו להגיע השמועות על פיגוע בתל אביב. כמובן שכל הערב היינו סביב זה. מה קרה ואיפה. בסביבות השעה 1:30 בלילה, לפני שאני הולכת לישון (כידוע יום חמישי, ערב פסח, זה שעה לגיטימית) פתאום אני קופצת, נזכרתי, המסיבה!! מיד הלב שלי התחיל לדפוק. זה בתל אביב באותה שעה בערך, בבאר. מה קרה איתם? כל אנשי הצוות של החברה היו שם עם בני זוגם… אמרתי מספר פרקי תהילים. והלכתי לישון. קצת במתח…
למחרת בבוקר מיד שלחתי מייל למנהלת לבדוק שהכל בסדר. אכן, איתם הכל היה בסדר ב"ה. הם לא ממש היו באזור הזה, וחוץ מלהיתקע בפקקים בסיום האירוע, הם היו בסדר. כמובן שביום ראשון, העבירו כולם חוויות. התברר של המסיבה נהרסה עקב המצב. וכולם היו ממורמרים.
זהו. זה הסיפור שלי. כמו שכתבתי בהתחלה, אני לא רואה בזה שלא השתתפתי גבורה כלשהי. כי זה היה לי ברור.- בזכותכם כמובן! (אפילו למנהלת שלי זה די ברור שאני לא משתתפת)
יואו אני חיכיתי לסוף הטוב ובאמת אני חושבת שזה מסירות נפש. חיזקת אותי מאוד כל הכבוד! באמת זה מסירות נפש של נשים עובדות וכל פעם האישי לשלישי מפעים אותי מחדש. זה מדהים איך נשים בדורנו עוברות כאלה ניסיונות ומתמודדות עם זה בצורה מקסימה.
באמת אתם לא יודעים כמה אתם מחזקים אותי. כל יום שלישי יש לי את החיזוק השבועי שממריץ אותי לעבוד בתוך כל הבלבול הזה, עוד שבוע ועוד שבוע ולהחזיק בית עם עשרה ילדים ובעל אברך.
באמת יישר כח גדול ושהמשיח יבוא בקרוב ויגאל אותנו גאולה שלימה ויקח ממנו כבר את הנסיונת האלו ונלך כולינו לירושלים הבנויה ונוכל כל כולינו להתמסר לילדים לבעל ולעצמנו. יישר כח גדול!
עדיין לא הגבתי לסיפור זה, ואת האמת, אני אף פעם לא מגיבה אבל הסיפור הזה הוא סיפור של גבורה יהודית!! מתמשכת… הזכיר לי את הניסיון של חנה ושבעת בניה ד' יתן לה הרבה כח והצלחה! וזה המקום להודות ל"שמורה" המיוחדת שנותנת את הכח כל יום מחדש!
***
תודה רבה על כל הסיפורים המעניינים והמחזקים התרגשתי לקרוא את התגובות לסיפור המלצה שלי- שלימדו זכות על האברך איזה עם מיוחד אנחנו!! חג שמח
