שפת האם שלי היא עברית, אבל בעבודה אני 'מדברת-שוטף' בשפה ויזואלית-עיצובית, שממתגת עסקים ומבדלת אותם ממתחרים מקבילים.
אני מאד אוהבת את התחום הזה, וברוך ה' רואה הצלחה מרובה, שמתורגמת ללקוחות מרוצים וממליצים, ולהכנסה כספית משתלמת.
כמו שמקובל בענף – יצרתי אתר מקסים שמשווק את התוצרת שלי, ומהווה חלון הצצה לתיק עבודות מושקע ביותר.
אני שומעת הרבה "WOW" מאנשים שטיילו שם, ורגילה לקבל תגובות חמות ומשוב מלא התפעלות.
איך פעם הגדירה לי מישהי את תיק העבודות שלי? "אי אפשר לה-תיק ממנו את העיניים":)
שיחת הטלפון שקיבלתי יום אחד, נפתחה בצורה דומה לעוד הרבה כמוה –
"התרשמתי מאד מסגנון העבודה שלך" אמר מי שהציג את עצמו בשם גל, "העיצובים מדהימים ומדברים בעד עצמם"
תודה. שמחתי לשמוע, למרות שזו המחמאה האלף מאה שמונים וחמש.
אבל ההמשך היה מפתיע ביותר והותיר אותי עם פה פעור –
"אני פונה אליך מרשת 13, יש לנו תוכנית לעסקים קטנים ובינוניים.
בעלי עסקים מעלים שאלות רלוונטיות ואנחנו נותנים מענה מאנשי מקצוע שמומלצים על ידינו.
הייתי רוצה להעלות אותך לשם, אפשרי?"
לרגע חשבתי שזו מתיחה.
רשת 13?
ברגע השני אמרתי לעצמי מיד שזה לא רלוונטי. אישה חרדית בתכנית טלוויזיה? צמדי המילים לא קשורים משום כיוון.
אבל ברגע השלישי בו לא רציתי לסגור את חלון ההזדמנויות לפרסום אדיר שנפתח לי- אמרתי לו שזה לא נראה לי מתאים בשבילי, אבל אני צריכה לבדוק.
הוא מיד הבין ואמר שאם לא נח לי להצטלם אפשר להסתפק בכתבה.
טוב, עכשיו זה נשמע כבר יותר אקטואלי.
אני מגיעה מעולם הפרסום והשיווק, וככזו מבינה טוב מאד מה ערך של כתבה כזאת.
רשת 13 זה אתר שמספר ההקלקות שלו עולה על 25 מיליון משתמשים בחודש!
הם יתנו לי אולפן מקצועי, וזו שמעבירה את התוכנית היא איזו דמות אהודה על דעת הקהל.
בשבוע הראשון הכתבה מופיעה בדף הבית עם קישור לאתר שלי!
נכון שלא שם יושב קהל היעד שלי, אבל קידום בגוגל זה בטח ייתן לי.
סיימנו את השיחה.
אם לדבר בכנות – החמיאה לי מאד הפניה הזאת. אתר בסדר גודל כזה ענק רואה בי מקור טוב למענה לשאלות!
בנוסף, באותם ימים גזירת המעונות כיכבה בכותרות, ואיתה הדיבורים על התרומה של הציבור החרדי לכלכלה וכו'
אולי יש פה הזדמנות טובה להראות אישה חרדית שמפרנסת…
ניגשנו להיוועץ עם הרב שלנו,
שהסביר לנו בטוב טעם כי לא מפה יצא קידוש ה'
וכמובן שאין מקומה של אישה חרדית להימצא באתר שכזה.
אזרתי את כל הנצנוצים שההצעה הזאת זרקה אלי,
והשיחה החוזרת בה עניתי בסירוב – היתה קידוש ה' האמיתי.
ועם כל הדמיונות על קידום ופרסום שיצא לי מפה –
התחושה של עשיית הדבר הנכון נתנה לי סיפוק שווה הרבה יותר מכל הון שבעולם.
תכנית לעסקים קטנים ובינוניים?
אני הולכת על עסקים ענקיים.
תגובות השמורות לסיפור
לכל שותפות השמורה היקרות!
קראתי את הסיפור, שמחתי שהפעם כן הזדמן לי לקרוא (מה שלא מספיק קורה לי לצערי) והרגשתי שזה ממש היה סיפור משמים בדיוק בשבילי. לקחתי את זה אלי ולא חשבתי בכלל להגיב, אבל אחרי שקראתי מקודם את הדברים של לאה ב"חלקינו בתורתך" שהתייחסו גם לסיפור הזה, חזרתי כדי להגיב.
הבת שלי לומדת בסמינר, במסלול ידיעת הארץ, במסלול משתתפות מעט בנות, קבוצה באמת איכותית של בנות טובות. עם התקדמות הלמידה גדל בהן החשק לצאת לעוד ועוד טיולים ברחבי הארץ, ומה שהתחיל כטיולים מסודרים מטעם הסמינר מלווים באחת ממורות המסלול, החל לגלוש לטיולים עצמאיים.
ניסינו להסביר לביתנו, שזה לא מתאים, זו לא הרוח של בנות בית יעקב, שזה "ספסנישט" (לא יודעת איך כותבים), אבל היא, שניסתה לקבל מאיתנו ולהעביר לחברותיה, קיבלה מהן הרבה שאלות התנגדות, כגון: מה ההבדל אם אנחנו קבוצה של בנות 19 + מורה שסה"כ גדולה מאיתנו בכמה שנים, או בלעדיה? מה ההבדל אם אנחנו קבוצה של 10 או 3? מה זה משנה אם זה מסלול כזה או אחר? למה משמעותי כ"כ מה המינון של היציאה לטיולים? וכו'
נוצר מצב שהבת הנפלאה שלי הפסיקה לצאת עם חברותיה, אבל הרגשתי… שקשה לה. ואז, יום אחד שמעתי אותה בטלפון עם אחת מחברותיה והיא מגיבה לטיעוני החברה ואומרת לה: אם כך, מה דעתך שנשאל את הרב גואלמן? כנראה שהחברה ישר קפצה… כי הבת שלי הגיבה: מה הבעיה?! אם באמת הכל פה גלאט למהדרין – אז הוא יאשר! אהה.. ואם זה רק "כשר", אבל לא ממש "מהדרין"- אז בינינו, הרי אנחנו לא רוצות להתפשר על זה! (תודו שהבת שלי מקסימה!)
ואז היא הוסיפה את משפט המחץ: הרי במה באמת נמדדת רמת ה"חרדיות" שלנו? – בדברים הדקים האלה שיוצרים בסופו של דבר את ההבדל הגדול!!! אכן באמת, אולי כל פרט בפני עצמו הוא בסדר, ולא כזה גרוע, ואין כ"כ הבדל בין קבוצה של 10 לשל 8 ואח"כ בין של 8 לבין 5 ובין 5 ל3 וכו… זה זה!!!
זה מה שהכי התחדד לי אתמול בקבוצה של יקיר לי: ההתמודדויות הלכאורה קטנות האלה, הדקויות- הן הסכנה המשמעותית! אליהן לא שמים לב בטרדות היומיום של המהפכה הכללית! והן יוצרות בסופו של דבר את הזווית הנמתחת והולכת שיוצרת את המרחק! חברותי! הבה נשים לשמר את האש הבוערת בקרבנו שלא תדעך!
תרשי לי להגיב כאן, אפילו שלא הגבתי לסיפור האישי, שריגש אותי במיוחד!
איזה תחרות יש כאן? הלכתי שוב לבדוק וכמו שזכרתי שהגברת האמיצה המיוחדת הזאת התייעצה עם רב, עשתה כמצוותו. ואם כן? אז מה יש תחרות בין הרבנים???
אנחנו לא עושות דברים כדי לפרסם אותם (אולי זה מאד עוזר בשעת נסיון לחשוב "יהיה לי סיפור פנטסטי לשמורה", מנסיון:))
וגם אם החשיבה שלנו יכולה להיות מוטעית ומוטית לכל מיני כיוונים. ברוך שדעת תורה היא מבט אמת שמכוון אותנו לדרך הטובה. היחידה.
מבחינתי, ההערכה בסיפורים היא על האומץ ללכת לשאול, ולבצע את פסקי גדולי ישראל באמונה שלמה. ומי שעושה כך, אסור בשום אופן לקרוא לה "מזוכיסטית".
אז נכון שיש המון התגברויות קטנות של קידוש השם בתוך מקום העבודה החילוני (ויצא לי גם לשמוע דעת תורה לכיוון השני, שאומרת להישאר במקום העבודה החילוני ולא לעזוב)
בטוחה שתפרסמו כאלה סיפורים אם יגיעו אליכן. כי תכל'ס זאת ההתמודדות היומיומית של רובנו.
אבל אני מבינה מאד שבנות לא מחשיבות סיפורים כאלה למעשי גבורה הירואיים ופחות נוטות לפרסמם.
אשרי הקהילה שאלה הן גיבורותיה!
יישר כח. זכית לעמוד בניסיון שה' זימן לך. זכית לגדול!! אין ספק שתראי בע"ה ישועות גדולות מכך! עוד לא שמעתי על מישהי שנפגעה בגלל מסירות נפש לקיום מצווה. להיפך. כמו שאומר המשפט "מויתור לא מפסידים"!
גם אני עמדתי בניסיון לא קל. לפני 13 שנה, הייתי אז אימא לתינוק בן 10 חודשים ובתחילת הריון, חיפשתי עבודה שתתאים למצבי המשפחתי, וכהגדרתה – "משרת אם". שלחתי קו"ח למשרה נחשקת וזומנתי לראיון. מהר מאוד חזרו אלי שהם מעוניינים להעסיק אותי במיידי.
בגלל שידעתי שאני בהריון הייתי לחוצה לקבל את המשרה, אלא שאז גיליתי שהמקום פתוח בשבת ויתכן ויש בכך בעיה. פניתי להתייעצות עם רב שמבין בנושאים אלו, והוא אמר שאין בעיה כי הם מוכרים כרטיסים מראש אבל ביקש שאוודא שהתפקיד שאבצע לא יהיה כרוך בחילול שבת.
לאחר בירור עם המעסיק הבנתי שהמשרה בעייתית עבורי ושאצטרך לתקצב פרוייקטים שפתוחים בשבת. ואז חזרתי להתייעצות עם הרב והוא פסק בהחלטיות שלא לקבל את המשרה ובירך אותי שאקבל משרה טובה יותר. באותו רגע היה לי קשה לוותר אבל ידעתי שזה המעשה הנכון.
הודעתי להם שלאחר התייעצות עם רב ושמטעמי דת לא אקבל את המשרה. הם חשבו שנפלתי מהירח וניסו לשכנע אותי שלא כדאי לי לוותר. אבל ב"ה ובסיעתא דשמיא עמדתי בניסיון.
לאחר כשבועיים של המתנה שנדמו כנצח, אבל בידיעה ברורה שברכת הרב מלווה אותי, התקשרו אלי ממעסיק דתי, שהם קיבלו את הקו"ח שלי מהמעסיק ה"חילוני" ושהם מעוניינים לזמן אותי לראיון… וזה מקום העבודה שלי עד היום (13 שנים ב"ה)
לאחר מכן הבנתי שהסמנכ"ל שראיין אותי במעסיק ה"חילוני" היה מיודד עם הסמנכ"ל מהמעסיק הדתי. לאחר שהוא ראה שאני כ"כ עומדת על שלי בעניין הדתי, הוא העביר את קו"ח שלי לסמנכ"ל הדתי. והשאר היסטוריה…
נפלאות דרכי ה' אין עוד מלבדו!
כל כך יפה ומדהים. אמנם היה ברור שאם הסיפור מופיע כאן אז כנראה ויתרת, אבל דווקא בגלל שיש נשים שמחשיבות עצמן לחרדיות, ועוד כאלו שמפרנסות אברכים, שכן הולכות לכאלו מקומות, ומפמפמות על קידוש ה' וכל מיני וזה רק נשמע יותר ויותר גרוע. מקומנו לא שם.
קידוש ה' לא סתם נקרא קידוש, אפשר היה לומר הגדלת ה' או כל דבר אחר, אבל קידוש, לשון הקדשה, כמו קידושין (ואני יודעת שאני לא מחדשת כאן). כשאנחנו מקדישות ה-כ-ל לה' ולא מראות לעצמנו כאילו אנחנו מקדשות שם שמים כשאנחנו נותנות לגיטימציה לטלוויזיה, שאני לא חושבת שהחילונים בכלל מבינים למה לוותר על כזו הצעה….
לאחרונה צילמו כתבה לטלוויזיה והם קלטו בעדשה את בעלי ושמו אותו בפתיחה של חדשות הערב, ובערב קיבלנו צילום מסך מדודים רחוקים ממצוות, ובעבודה כשסיפרתי להם הם מיד אמרו: בעלך היה בטלוויזיה? אפשר חתימה ממנו?…. עד כדי כך ההערצה העיוורת שלהם אחר הטלוויזיה.
וכשאישה כשרה, שיודעת מה הערך בעיניהם ויודעת איזה פרסום וכבוד וגם פרנסה זה יתן לה, אבל שמה שיקול של מטרה בחיים מול ה"וואו" של הבלי העולם – זהו קידוש ה' אמיתי!!!!! כל הכבוד לך!!!! אפשר חתימה???
וואוו! זה מדהים איך אני נתקלת כל פעם מחדש במקרים שמתלבש עליהם תחפושת של "קידוש ה'"!
זוכרת שעבדתי בתור מלווה בהסעות והנהג היה אדם שכל הזמן ניסה לדבר איתי על משמעות החיים. התאפקתי ממש והחזקתי את עצמי כדי לא להיכנס איתו לשיחה וכביכול לקדש שם ה' אבל ידעתי שזה ממש לא רצון ה'! התעסקתי כביכול כל פעם בילדי ההסעה עד שבסוף פשוט פרשתי מהתפקיד!
וזה בכל פעם קורה לי, אם חילוני או דתי ואפילו חרדי "תמים" מנסה להכנס לשיחות לא לו אני פשוט זזה לצד ומכניסה לעצמי את המשפט: הוא נהנה יותר מזה שאישה מדברת איתו מאשר מתוכן הדיבור, ואני- לא אספק לאף אחד תענוג שכזה!! המשפט הזה מלווה אותי בכל מקרה שלא יהיה! בהצלחה לכולם!
אני הולכת ממש על הסוף העוצמתי של הסיפור שלך ונהניתי במיוחד מהמסקנה שלך שבחרת ללכת על עסקים ענקיים… עסקים קטנים ובינוניים – באמת קטנים עלייך….
זכית לכוון לדעת הגאון מוילנא שאומר לנו שאת סודות ההצלחה הרוחנית והקמת עסקים ענקיים לנצח נצחים ניתן ללמוד מדרך הפעולה של אנשי עסקים, בהמון טקטיקות ואסטרטגיות – רק לכוון למטרת העל הנכונה שבשבילה נבראנו… את אכן זכית בפרישה שלך להקים עסק ענק!!!
תודה על השיתוף המרגש ועל הבמה המכובדת של שמורה שנותנת לנו כבר את התחושה בעולם הזה, ומאפשרת לחוש את אחוות הגיבורות של בונות עסקים ענקיים ואינסופיים. אשרייך!!! את משלנו!!!!!!!
וואו כל הכבוד!
אני כל פעם חושבת לעצמי מה הכתבים האלו חושבים לעצמם עלינו, ובתוך הלב ברור לי שהם מעריכים אותנו ואת העקרונות שלנו. בזכות העמידה על העקרונות, רואים עד כמה יש אמת יש רמה ואיכות בציבור שלנו.
אנחנו לא צריכים פידבקים חיצוניים כי אנחנו בנים ובנות של מלך העולם!!!
סיפור מדהים!!!! כ"כ רלוונטי לתקופה שאנו נמצאים בה.
לצערי יש לי מכרה שלא נהגה כמוך, אלא אף יותר- היא ממש מככבת בתקשורת החילונית, כ"חרדית אשת אברך"..
אז ממש ממש חיזקת אותי, והסיפור שלך צריך להתפרסם הרבה יותר כי מדובר בתופעה שהולכת וגוברת שזה ממש מפחיד ומבלבל. תודה רבה לך שפרסמת בשמורה!
האמת שהתרגשתי. רוב הסיפורים פה מעצימים ומרגשים, אבל הסיפור הזה מיוחד. אני מכירה את עולם הפרסום מקרוב מאד (אני גם נמצאת בו) ויודעת כמה קשה להשאר שמורה וחזקה בעולם המוחצן הזה.
מעריכה מאד מאד את הכח שהיה לך לבחור ובעז״ה תראי שפע וברכה, אמן!
תודה אישית לשמורה שמביאה גם סיפורים של התמודדות שהיא לא רק ״למי שנולדה על ההר:)״ שעוזרים גם לעוד נשים להתחבר ולקבל כח בהתמודדויות יותר מורכבות וסיזיפיות… תודה!!
וואו ממש קשה הבחירה, מיליון אחוז שכל אחת היתה רוצה לשמוע כזו הצעה ולהתפרסם דרך זה, מעריצה אותך ובגדול על כוח הרצון לומר "לא" שזה קושי עצום.
אני מבינה אותך במיוחד מהעולם של הקריירה שתמיד מפתה אותנו להתקדם עם זה דרך המדיה, תכנים שפחות מתאימים למגזר החרדי וקשה לעמוד בפיתויים, מנסיון.
מאחלת לך שפע וברכה ממקום אחר! תהיי שמחה שעשית את הצעד הכי נכון ואני בטוחה שה' יחזיר לך בענק!
ריגשת אותי עד דמעות! מסירות נפש אמיתית! אשריך ואשרי חלקך! איזו עוצמה יהודית!
אני בטוחה שעשית רעש גדול בשמים ובזמן שעמדת בניסיון אני מדמיינת את כל פמליא של מעלה עומדים ומחכים-היא תכריע את כל העולם לכף זכות? היא תחזיק אותו עכשיו? היא תהיה מאמהות האומה שמנצחות את היצה"ע בדור האחרון?-ואת ענית כן ובגדול! ענקית באמת!
תעשי ותצליחי, מעריכה מאד!
סיפור חזק מאד מאד מאד לא יכולה לא להגיב! בטוח עשית עסק ענק! ואת נותנת לכולנו מלא השראה וכוח! יש לך עוצמה שאי אפשר לתרגם בכסף או כבוד! ואת מחזקת את כולנו!
בעולם מבולבל שאנשים מוכנים לוותר על הרבה דברים בשביל טיפת כבוד או כסף, לשמוע על כזה ויתור זה נדיר! מלא כוח הלאה לעסקאות ענקיות!
כאלה אנשים בדיוק אני אוהבת, שלא מוכרים את הערכים שלהם בשביל כסף כבוד ופירסום! ואיזה טוב לכם שאתם מחוברים לרב שמיישר לכם את הדרך.. יישר כח! תודה על הסיפורים מעוררי השראה שנותנים המון כח לעמוד מול ניסיונות התקופה!
"קדש עצמך במותר לך" על המילים:
דַּבֵּר אֶל־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אלוקיכם (ויקרא י"ט ב')
אני מקדישה מספר מילים הנכונות לכולנו,
קדושים תהיו.
ובהזדמנות הזאת, רוצה להתייחס לשתי תגובות שעלו השבוע בעקבות הסיפור האחרון, המון תגובות אוהדות ומעריכות – אבל גם התגובות הללו חשובות:
באמת כל הכבוד
אבל אני חייבת להעיר את תשומת לבכם למשהו שכואב לי כבר הרבה זמן
אני מרגישה שיש תחרות סמויה בין השמורות מי יותר מזוכיסטית מהשניה….מי ויתרה על דבר יותר שווה ואיבדה פרסום או פרנסה בשם ה"צדקות". למה? למה א"א להיות חרדית ברשת 13 רק בכתבה אפילו בלי תמונה, למה א"א להיות במשרד חילוני ולקדש שם שמיים?
כאילו בסיפורים הכל קיצוני. עזבה את העבודה. אמרה לא להצעות נוצצות וכו …
לא יודעת אולי אני באמת כל כך רחוקה מהרמה של השמורות הצדיקות אבל מרגישה נח לשתף שאני בספק בכלל שהייתי חושבת שיש כאן שאלה–בוודאי אם לא רואים אותה!
או:
"באמת כל הכבוד
אבל חבל שאין סיפורים על נשים שאומרות כן ועושות את זה בצורה טובה לפי ההלכה
אולי קידוש ה' לא יצא מזה , כמו שהרב אמר
אבל למה זו סיבה לא ללכת על זה
ראיתי את התשובות שלכן שכל אחת תפיק מזה למצבה האישי, איפה שאפשר
אבל אני לא מתחברת למקום הזה!
הרי אין כאן בעיה הלכתית למה אין סיפורים אפורים, האם הכל שחור לבן???"
ולמה כל זה קשור ל'יקיר לי' של אתמול?
משום שאתמול העלינו בקבוצה, במסגרת נסיון לשיח פנימי מקיף בהתמודדות של עבודת ה' בעידן טכנולוגי, מה היקף השינויים שקורים לנו בעקבות המהפכה הטכנולוגית.
רצינו לגעת בנושא של 'סיכונים ישירים' ו'סיכונים עקיפים' והיו לנו על זה הרבה שיחות במסגרת ההכנה של התוכן.
חשבנו על כמה סוגי תרגילים שיחדדו את הנושא, ואז הגיעה לנו ההארה ממקום בלתי צפוי.
במסגרת טופס הטרמה שהופץ בין הבנות, הן התבקשו לכתוב על שינויים שקורים להן בהיבטים חברתיים, רגשיים, משפחתיים, תרבותיים, טכניים ועוד
עברנו יחד על התגובות שהציפו מגוון ענק של נושאים בהם עולם הטכנולוגיה נוגע ומפר ערכים, הרגשים, מושגים, נושאים ועוד הרבה דברים שהיו ו(כמעט) אינם.
הסתכלנו שוב וראינו דבר מפתיע:
בניגוד למה שידוע שעולם הטכנולוגיה מחולל שמות והורס בתים ואנשים, הבנות מ'יקיר לי' בכלל לא היו שם. לא היו תגובות של גיוועלד! וזעקות שבר על מיטוט חיים… ובכל זאת, היו שם כל כך הרבה דברים קטנים –
שיחד הצטרפו והוכיחו על מהפכה שקטה והרסנית.
והכל תחת מטריה מגינה של "חסימות מהודרות" וכו'
והנה קיבלנו מול העיניים את התרגיל הכי עוצמתי בנזקים עקיפים:
המון דברים שלא נראה עליהם בכלל שהם עצמם נזק… כל דבר לבד יכול להיות 'בסדר' 'מותר לך' – אבל בתמונה הכללית מתקבל עיוות וריחוק מצורת האדם המתוקנת שאנחנו שואפים לאמץ.
מה'קדושים תהיו' – 'כי קדוש אני'
****
וזה לעניות דעתי גם תשובה לכל מיני תמיהות, מדוע יש ביננו 'תחרות סמויה מי פחות מזוכיסטית מהשניה…: (בהכירי את הכותבת הנפלאה, אני יודעת שהיא לא משתמשת במילה הזאת כתאור הרגשה אישית שלה, ולכן אני מרשה לעצמי להיעזר בהגדרה הזאת:)
מי יותר רוצה להתקרב לאזור המגרה של קרבת אלוקים, ויותר רוצה להשתדל לשמור על עצמה ממי שמתרחק משם.
המון מאיתנו ב'משרדים חילוניים' ובכל מיני מקומות שגדולי ישראל הורו לנו להיות שם במסגרת ה'מותר לך'
אבל עדיין, כיהודים השואפים בכל רגע ורגע להידבק במקור החיים, השפע, האור, הטוב, האמת, התענוג והנצח – אנחנו עושים תחרות (עם עצמנו, לא עם אף אחת אחרת) כדי להיות קרובות כל יום, קצת יותר קרוב לה', ולהתרחק מכל מה שרק מזוכיסטים אוהבים – דרך חטאים…
בואו ניקח כדוגמא את הסיפור האחרון
אולי אין שום 'עבירה' בפרסום בערוץ 13
אבל בואו נחשוב על ההשלכות…
על כל מה שקורה בעקבות הפרסום הזה…
הלוואי והיה לנו את הזמן לשיח אמיתי כמו שמתפתח בקבוצות כדי פשוט לעשות שיעורי בית עם עצמנו, מה גורם לנו כזה פרסום…
אולי חיבור פנימי? אולי בקשה לפתיחת חסימה או מעבר לחסימה איכותית פחות – בשביל להיות מעודכנים מה חושבים עלי? אולי הפרסום והחדירה לשוק הזה ישפיע על החלטות שלי לגבי מיתוג אישי של העסק? אולי קהל הלקוחות שלי יהיה אחר? מה זה יעשה לילדים שלי ולבית הדיבורים סביב ה'ערוץ 13'?…
כל השאלות האלו, הם דברים ששלפתי ברגע אחד, אני בטוחה שכל אחת שתעצור ותתבונן בסיטואציה תוכל להגיע לזוויות נוספות…
כשהרב אומר "קידוש ה' לא יצא מזה"' , זה לא רק איזה בונוס שאולי לא נקבל, זה החמצה של הזדמנות לקיים "קדושים תהיו" – קדש עצמך במותר לך!
דווקא במקומות האלו שאין בהם איסור,
שהם לא שחור-לבן
דווקא במקומות האפורים יש לנו ההזדמנות לזכות ולקיים את ה"קדש עצמך במותר לך"
מגיבות יקרות,
אם אתן קוראות את הדברים-
ניסיתי להשיג אתכן במייל ולא הצלחתי
אני רוצה לכתוב כאן לכן ולכולן – המשיכו לעורר ולשאול
זה חשוב לכולנו
זאת הדרך שלנו להעמיד את ההתנהלות שלנו למבחן האמת ולבדוק האם מה שאנחנו עושות זה סתם מכח האנרציה,
או שאנחנו בדרך העולה בית ה' – עם כל הלב
אנחנו לא יוצאות חוצץ נגד 'להרוויח כסף', הרבה כסף יכול להיות בהחלט מקום להמון קידוש ה'… אבל – מאחלות לעצמנו לזכות תמיד לקבל את השפע מה' דרך צינורות הכי טובים שיש…
נשמח לשמוע עוד תגובות ומחשבות
הדיון שהתפתח ב'יקיר לי' שהוכיח לכולנו שגם לדברים הקטנים – יש משקל מכריע בסופו של דבר, מחדד לנו את הנקודה הזאת
יש כר נרחב של עבודת ה'
דווקא ב: "מותר לך"
דווקא משם צומחים להיות "קדושים תהיו – כי קדוש אני"!
לא יודעת אם הייתי עומדת בכזה ניסיון במקומך… הלוואי!!! אולי באמת ה' נותן כוח למי שצריך לעמוד בניסיון, בשעת הניסיון… וכל הכבוד על עצם זה שהלכתם לשאול רב, אפילו שכביכול- הוא "פחות מונח" בדברים מהסוג הזה, וידעת שאולי זו תהיה התשובה שלו… מרגשת ומדהימה!!!!!!
***
בחיים אני לא מגיבה. קוראת הכול, לחלק מתחברת לחלק פחות. אבל זה "שווה תגובה". ממש התפעלתי, בעיני זה הדבר הכי מפתה ever! וללכת לרב בשביל שאלה כזו, ולא "לסמוך" על עצמך, ולעשות את זה אחר כך, כשאת יודעת שזה ויתור ענק, שאפו גדול ממני!!!!!
***
אלופה! אהבתי את הסיומת של 'הולכת על עסקים ענקיים'… אני חושבת להגדיל לעוד יותר- 'עסקים נצחיים'!!!!!!! יישר כח ותמשיכי לעשות טוב ואת רצון ד' וקידוש שמו בעולם.. ובתפילה תמיד של "אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון…"!
***
מדהים! כשאני קוראת את הסיפורים הללו אני חושבת לעצמי כמה זכות היא להכיר כאלו אנשים מרוממים. תמיד חשבתי שגיבורים הם אנשים רחוקים ובלתי ניתנים להשגה, וכאן קרוב לצלחת יושבת חברותינו לשמורה עם כאלו התגברויות וכ"כ קרובות. אשרינו!
***
מרגש ומחזק ממש, אני די חדשה בשמורה, אוהבת לקרוא ולא מספיקה בשגרה, ופשוט נהנית מכל סיפור, וממה שכתבת לאה, על הסיפור – לפני פסח! ולהפעם ויתור על חשיפה כזו זה מתנה אמיתי לד' וכל הכבוד לך! זכית!
***
וואו, את גדולה מהחיים!!! השארת אותי המומה, הצלחת לשכנע אותי עד כמה זה משכנע:) מעריכה מאוד, את נותנת כח לכולנו!!! תמשיכי להצליח, ושתהיה לך פרנסה בשפע תמיד. מעניין לראות עבודות שלך:)
***
כל הכבוד!! לא פשוט לוותר על קידום ואשריך!!! רצף הסיפורים רק נותן כח בשעת מעשה, ואנחנו צריכות לזכור שמאחורי כל סיפור עומדת אישה גדולה- שבשבילה זה היה ויתור ע-נ-ק!!
***
אני פשוט חסרת מילים. לא מובן מאליו בכלל. בפרט שהיום יש מגמה דווקא לנשים חרדיות שאומרות אני מתוך ה"חרדיות" שלי אעיז ואעשה גם בקהלים אחרים. אשריך שזכית!!!
***
וואו את הזויה, כל הכבוד על העוצמה והכח ללכת להתייעץ עם הרב, אני גם חושבת שזה הדבר הכי נכון לעשות. ומעצת רבנים אף פעם לא מפסידים…
***
וואו מרגש!! לא יאומן איזה כח יש לנשים היום, וסביר להניח שהרבה בזכות השמורה…. שיהיה לך המון בהצלחה בהמשך!!!
***
מעריצה אותך מאד!!!! לא חושבת שאני הייתי מצליחה לעמוד בפיתוי, לא הייתי הולכת לשאול רב כדי לא לשמוע לא… כל הכבוד!
***
אני ממש מעריכה אותך, את גיבורה ברמות!!! עשית עסק משתלם בכמה דרגות למעלה…:) תזכי לראות ישועות מעל דרך הטבע!
***
זה מרגש! המקום שאת אומרת כמה הוחמאת וכמה רצית ואיך בסוף לא, פשוט לא. המשיח יגיע בזכות כאלה נשים שמוסרות את נפשן. מחזק!
***
אין הרבה מה לומר, חוץ מזה שאת מיוחדת ועשית עסק מעולה, זה בטוח! עמדת בניסיון קשה, בטוחה שבעזרת ה' תראי ברכה ענקית בזה
***
צמרמורת של התרגשות. על מלחמה קטנה פנימית של בעלת עסק גדולה. בתור גרפיקאית שעוסקת בפרסום-מאד מאד הזדהתי!
***
את מטורפת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה בכלל לא ברור מאליו. נתת לי כח ואני בטוחה שאת נותנת כח לעוד הרבה כמוני…
***
גדולה מהחיים!!!! איזה עוצמות! מי יודע איזו גזירה קשה מנעת בזכות ההתגברות הזו… חזקי ואמצי!
***
וואו כל הכבוד, כמה שנשמע ברור זה מאוד קשה!! ובמיוחד בימינו שכל דבר אומרים לצורך פרנסה…
***
את פשוט מדהימה!! לא חושבת שאפשר להעריך את גודל הכוחות שנדרשים לעמידה בכזה ניסיון!
***
וואו איזה סיפור השבוע גדולה מהחיים!!!! אין מילים דברים כאלה מקרבים את המשיח, בטוח!
***
ריגשת אותי!! אשריך שעמדת בנסיוןן תצליחי בכל מעשה ידייך ותמיד תזכי לקדש שם שמים
***
וואיייי זה פשוט עושה לי צמרמורות!!! זה מחזק יותר מהכל!! לשמוע ממישהי שעברה את זה באמיתי, בחיים. תודה על הזכות לשמוע!!
אשמח אם אפשרי לקבל קישור לאתר של המעצבת הזאת, אני עובדת בתחום הזה ואני רוצה להעביר את הקישור הלאה לחברות ומכרות בתחום. תודה רבה!
***
תודה, אני מאותו מקצוע והסיפור שלך חזק ומחזק!!! תני לנו קישור לאתר… סוקרנתי:)
***
כל הכבוד ממש מחזק אולי תעלי כאן קישור לתיק שלך אנחנו גם רוצות להתרשם
***
וואו!! מדהים!!!! נשמח לקבל קישור לאתר שלך!!
***
סיפור מדהים! כל הכבוד לה, אולי יש מקום לשלוח את האתר שלה יחד עם הסיפור, לפחות יהיה לה פרסום לכל בנות השמורה?
***
כל הכבוד!!! לפחות קיבלה פרסום בשמורה במבול! גם בסביבות 25 מיליון… לא???……. רק אל תשכחו לתת לנו את הפרטים שלה שנוכל לפנות אלי'ה לקבלת שרות, הוא באמת נשמע מקצועי לחלוטין!
תגובת השמורה:
מעריכה כל כך זה פשוט ניסיון אדיר שבטח רק את מבינה עד כמה הוא קשה מעריכה
***
את מדהימה ועוצרת נשימה אי אפשר להתיק את המבט…….
***
מה עם קישור לאתר שלה?:) אני גם גרפיקאית וממש סיקרנתן אותי!
***
גדולה מהחיים! אומץ אדיר, מקנאה בך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
***
אני בהלם! את פשוט אלופה!!! אלוקים שמח בך!!
***
וווואוווו איזה כח גבורה ועוצמה. ד' ישלם שכרך.
***
איזה מרגששששששששששש, מדהיםםםםםםםםםםםםםםםם
***
מדהימה שאת!!!!!!! פשוט לקנא בזכויות שלך.
***
חזקי ואמצי!! את באמת "אדם ענק!"!
***
וואו!! כל הכבוד! זו גבורה יהודית!
***
אחותינו את היי לאלפי רבבה
***
וואו, את ממש גדולה מהחיים!!!
***
את ענקית!!! איזה כוחות!!!
***
אמאל'ה איזה ענקית את!!!!!
***
אין מילים, פשוט.
***
חיזקת!!!!!!!!!
***
מפעים!!!
***
מדהים!!!!
***
ענקית!!!!!
***
מ-ח-ז-ק
***
כל הכבוד!
***
וואו!
***
תגובות השמורות לסיפור לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
סלנגים: אני חושבת שמה שהופך את שמורה למיוחדת. מה שגורם לכולנו להרגיש שזו הקהילה שלנו! זה החיבור לשטח. הקריאה של דיבורים של חברות כמונו. סיפורים על מקרים שקורים רק למי שמתחככת בשטח. מתנסית, נכשלת, נכווית. וכן, גם הסלנגים.
שמורה היא לא עוד עלון חיזוק. שכבודם במקומם גדול. יש המון עלוני חיזוק לנשים, ובשפה במשלב גבוה ונקי יותר. אבל שמורה, שהיא כזאת שלנו, קהילה. יש רק אחת. שמורה היא שיתוף, היא חיבור. הסיפורים, גם ככה, גדולים עלי לפעמים. והעובדה שהם כתובים עם סלנגים, בשפה צעירה ועכשווית. מוכיחה לי את הדבר הגדול: שיש כאן אישה, כמוני, צעירה, בעניינים. שגם נסחפת לפעמים. והנה, היא, בדיוק היא – הייתה גדולה מהחיים.
הבן שלי סיפר היום על רב'ה שצועק. שאלתי אותו, בטיפשות אימהית, מגוננת:) אם גם עליו הרב'ה צעק פעם. בטח, הוא אמר. אין ילד שלא צועקים עליו לפעמים. אולי ר' חיים, על ר' חיים בטח הרב'ה לא צעק אף פעם:) עניתי לו בכנות, שהוא כל כך מתוק, וכל כך צודק.
הוספתי שאני חושבת שגם על ר' חיים הרב'ה צעק פעם, פעמיים.. ובטח מובן לכולם. למה היה חשוב לי להדגיש את זה. כדי שלא יחשוב, שאין לו סיכוי להיות ר' חיים.. שלא יטעה לחוש. שגדולים, מתחילים לצמוח, מלמעלה.
סיפורי צדיקים, מגדלים שאיפות. אבל סיפורי צדיקות.. סיפורי הצדיקות של השמורה. נותנים לי כח לרצות, להאמין. שגם לי יש סיכוי לגדול, ולהיות.. זה לא רק סלנג אחד יותר, או פחות. זה כל הסגנון. שגורם לתחושה מחוברת, אותנטית. שאומר שמביע. שזה לא סיפור תלוש. ש.. היא ממש אמיתית.
וכנראה ששמורה, עם הלב הרחב. מכילה גם נשים ששואפות ליותר.. וגם, וגם.. את כל הסוגים. מבינה ת'דילמה.. אבל ממש מבקשת. תשאירו לנו ת'שמורה. שלנו, אוטנטית, אמיתית כזאת. שממש אפשר למשש.
קודם כל, רציתי להודות על הארגון הנפלא "שמורה", זה כ"כ הרבה פעמים נותן לי להרגיש שאני לא בודדה בנסיונות, ויש הרבה שמתמודדות כמוני. זה נותן המון המון כח!
בקשר לסלנגים, אני מעולם לא הגבתי, אך רציתי לציין שזה תפס אותי: אני לא חושבת ולא חשבתי ש"שמורה" תסנן את התגובות, אבל כן חשבתי שזה סוג של נקודה למחשבה לכל הנשים והבנות שקוראות את זה, לשים לב לסלנגים, ולראות כמה זה מצחיק ולא קשור.
(הרבה פעמים הייתי שואלת חברות מה זה "אחלה", האם הם באמת התכוונו למה שהם אמרו וכולנו צחקנו… ואני צעירונת, ככה שאני חושבת שרגישות לסלנגים מגיע מזה שעדיין לא התרגלו, ולא מצדקות יתר.)
אני חושבת שכל אחת ומה שנקרא אצלה "סלנג", כדאי לה לנסות למתן אותם, ולבדוק אם זה מילה שהיא הייתה באמת רוצה להוציא מהפה ("בא לי למות" -באמת?!).
תודה רבה!!!
בשל עומס בעבודה בחודש האחרון לא הספקתי לקרוא תגובות ורק כעת אני רואה שדיברו כאן על הנושא שגם אותי הטריד מאוד. אני אישית מאוד לא מחבבת את הכתיבה הסלנגית. וכוונתי היא לא לסלנגים ה"פשוטים" כמו "מדהים, מהמם, כיף…" אלא "באסה" ועוד כהנה שמעדיפה לא לכתוב.
כך שאני מסכימה עם הטוענות שיש בזה אותנטיות ועניין, אבל כשמדובר בסלנגים רחוביים (כאמור לעיל) אני ממש לא מסכימה שצריך להשתמש בהם במחנינו.
יחד עם זאת, כמו שכבר ראינו מכמה וכמה תגובות שבנות מרגישות שונות גדולה מאוד בין הבנות בשמורה ויש לזה חן מעניין, אז את הסלנגים הרחוביים והלא-אהובים עליי אני פשוט מתייגת יחד עם הרמה השונה ממנה.
אם מותר להגיב עדיין בנושא הסלנגים – אולי אפשר להחליט שבאמת לא מצנזרים כדי שאכן תישאר האותנטיות של כל אחת אבל מותר וטוב שמישהי העלתה את הנושא – למה חייבים להתבטא בסלנג?
קראתי והזדהיתי עם שתי הקצוות בתגובות. אחת טוענת ש'ככה מדברים' ולכן זה הרבה יותר מעניין ומחובר, אחרת מרגישה בדיוק ההפך עם הסלנג – רדידות וחוסר מחשבה. קל לי להזדהות עם שתי האמירות.
אז נראה לי שמותר להציע שכל אחת תשמור על האותנטיות שלה ותנסה לקרוא בעצמה את התגובה שלה ולהחליט האם ומה כדאי.
תמיד ראיתי את כל השמורות אומרות וכותבות ומרגישות כמוני, מצטמררות, מתלהבות ומתרגשות ברמותתת!! לא ראיתי סיבה להגיב, ידעתי שאחרת תכתוב אותי טוב ממני:)
אבל הרגע אם כל קול קובע… רוצה לומר שזו הדרך שלי להרגיש שאתן מרגישות אותי וכמוני, אולי כי אני צעירה… אהבתי וממשיכה לאהוב את התגובות שלכן!!!!!! ולא גומרת להחזיק ממכן ולהעריך את כל גיבורות הסיפורים!!!
איפה תמצאו עוד בנות שההחלטות שלהן משוקללות עם הדורות הבאים??? והכל בנגיעות כ"כ זעירות… אוהבת אתכן!!!!!!!!!!!
שלום! אני לא זוכרת איזה מספר תגובה זו-סוג של "תגובה על התגובות…"
רציתי לומר בעניין של הכתיבה הצ'אטית- אני בין הצעירות פה…. ובשנתיים שאני כאן שמתי לב לסמיילי הזה:) (בפעם הראשונה זה הופיע באיזה מכתב של לאה…). כמה יפה זה!
תחשבו שהיתה לנו אפשרות להוסיף איזה אימוג'י חמוד שאנחנו רוצות… ובכל אופן בחרנו (!) להרכיב לנו סמיילי של נקודותיים+סוגריים…! אותי זה חיזק!!!! זו השמורה בעיני. מהדברים הכי גדולים, ועד סמיילי קטנטן… נכון?!:)
מאד התחברתי לסיפור, מחזק מאד! רוצה להעיר לגבי הבקשות לסינון הסלנגים. לכל המבקשות, חשבתן כמה עבודה אתן מוסיפות לצוות העריכה של התגובות?
אולי כתחליף שכל אחת תשקיע דקה מזמנה לקרוא את התגובה שלה לפני שהיא שולחת ולנסות להעלות מעט את רמת המשלב. (ולמחוק אותיות מיותרות) ולזאת שלא מסוגלת, אז.. פשוט נכיל את זה:)
לגבי הסלנגים: גם אני מצטרפת. אני מבינה שאי אפשר לסנן הכל וכן צריך להשאיר קצת את הסגנון האישי, אבל בכל זאת מה שכן אפשר ומה שמוגזם אני ממש אשמח שיורידו.
לפחות שכאן בשמורה נשמור על סגנון הדיבור הטהור שלנו, אנחנו שומעות מספיק גם מתי שאנחנו לא רוצות… תודה רבה! ותודה שוב על כל מה ששמורה בשבילי.
תגובה לנושא משפחות ברוכות:
ממש סליחה שרק עכשיו אני נזכרת להגיב על הנושא הזה… מה נעשה, רק עכשיו עלו לי המחשבות.
למי ששאלה למה כדאי הרבה ילדים.
אני אישה צעירה שרוצה ומתפללת שיהיו לה המון ילדים, ואני רוצה לספר על עצמי מהתחלה… נולדתי שנה וחודשיים אחרי אחותי הגדולה. 8.5 חודשים לפני שנולדתי, גילו שיש לאמא שלי אבנים במרה. אבנים במרה זה אומר כאבים אדירים. רצו לעשות לה ניתוח כדי להוציא את זה, אבל בבדיקות לפני הניתוח גילו למרבה ההפתעה שאמא שלי מחכה לילד נוסף… זה היה כשאחותי היתה בת 5 חודשים, ועדיין יונקת… אין בעיה, אפשר לעשות את הניתוח ולהציל את אמא שלי מהכאבים הנוראים האלו, אבל זה סיכון של 30% להפלה.
בשלב כל כך התחלתי היה אפשר לחשוב שזה מקום לשאלת רב, כי הילד עדיין אינו בר קיימא וכו', אבל אמא שלי הגיבורה לא רצתה לשאול בכלל, והעדיפה להמשיך לסבול העיקר לא להסתכן בהפלה. האם יש מישהו שצריך תינוק נוסף כשיש לו כבר תינוקת שעוד לא יודעת לזחול ישר ולהגיד אבא? כנראה שאמא שלי.
בסוף נולדתי באמת. זה היה אני. אם אמא שלי לא היתה מחליטה להביא אותי לכאן, אף אישה אחרת לא היתה עושה את זה במקומה. פשוט לא הייתי כאן.
ואיך לומר? אני מנסה לדמיין את העולם בלעדיי ולא כל כך מצליחה… לא כי אני מיוחדת במשהו, פשוט כי זה אני… תנסו אתן לדמיין את העולם בלעדיכן ותבדקו אם זה נשמע לכן…
כשזה אני, הילד שמתלבטים אם שווה להביא אותו לעולם או שכבר יש מספיק, אז יותר ברור לי מה המשמעות של ההחלטה הזאת.
ילד זה חיים. ילד זה אושר. ילד זה מושא לאהבה לא נגמרת.
ילד זה מלא מרץ ושמחה שקופצים לך על הספה בלי רשות.
ילד זה רוגע. ילד זה חן. ילד זה השתוקקות למגע ידך שתכסי אותו עוד פעם בשמיכה.
ילד זה פרצוף. עם עיניים. עם אף. עם פה. עם לחיים. עם מצח. עם הבעה. שמזכיר לך את עצמך אבל הרבה יותר אמיתי… כל ילד עם העיניים שלו.
אחר כך ילד זה רצון. רצון למצוא את הדרך שלו. רצון לתקן את העולם. רצון להיות טוב… ילד זה שאיפה.
ילד זה משהו שלבד בונה את עצמו. מעצמו. לא כי אמרת לו.
ילד זה מלא מחשבות. ילד זה ניסיונות להכיר את העולם ולהשתלב בו, ולהיות משמעותי בו.
ילד זה מישהו שאת מביאה לחופה והוא באמת מגיע לשם, והוא בונה את ביתו… כי את הבאת אותו לשם. אחר כך יש נכדים, וגם נכד זה ילד עם כל המשמעויות של זה…
וכל ילד הוא משהו אחר. יש ביישן ויש סקרן, יש חברותי ויש שקט, יש מבין ויש מנסה להבין… יש רוצה ויש עושה, יש מעמיק ויש מרחף, יש עליז ויש חכם, יש דואג ויש מרגיע.
וכולם, בעז"ה, הולכים לכיוון שאת מראה להם.
אחד אוהב להתפלל. סתם אוהב, בלי סיבה מיוחדת. ואחד אוהב את השבת. ואחד אוהב להגיד ווארטים בשולחן שבת. ואחד אוהב ללמוד. ואחד אוהב לעזור. ואחד אוהב לשחק עם האחים שלו. ואחד אוהב לשיר, ואת מתרגשת כשהוא שר, כי הוא הילד שלך. ואחד אוהב שאת מספרת לו סיפורים.
וכולם מתוקים נורא. כל אחד בטעם אחר.
אם אני אסכים שיהיו לי פחות ילדים, על מה אני אוותר? איך יהיה לי גם ילד שאוהב סיפורים, לדוגמא?
ילד זה חלק מ"אני". מי שאין לו ילדים יש ב"אני" שלו רק מישהו אחד, (או שניים… לנשואים) ומי שיש לו ילדים אז יש לו עוד "אני"ים. כמה ילדים – ככה אני. איך יש לאמא מקום להמון ילדים? איך שיש לכל בן אדם מקום לעצמו. (וכמובן שבפועל זה קשה ומלא עבודה.)
ההורים שלי, בעז"ה, לעולם לא ימותו לגמרי. רק באופן חלקי. כי אחרי שהם ילכו, יישארו כאן תמיד כמה ילדים שהם תמצית חלבם ודמם של ההורים שלי, והם ההורים שלי עצמם רק משוכללים יותר, ולהם אם ירצה ה' יהיו גם כן ילדים, ונכדים, ועוד ועוד… והם יישארו לחיות כאן.
ילד זה חיים. כל ילד זה חיים אחרים. המון ילדים זה המון חיים. מתוקים.
ונכון, החיים קשים לפעמים…
סליחה שהארכתי כל כך, וסליחה שכתבתי כל כך חלקי… זה באמת הרבה יותר.
דבר ראשון רציתי להודות לכן על מה שאתן עושות, אני כ"כ נהנית מהתכנים שאתן שולחות!! הסיפור שלי הוא לא ממש סיפור, ואולי יותר מתאים לפרסם אותו בתגובות, אבל הוא לא תגובה על סיפור מסוים…
סיימתי לימודים שנה שעברה והיה לי ברור שאני לא מתקרבת לשום מקום עבודה שהוא לא לכתחילה. ב"ה התקבלתי מאד מהר לעבודה מצוינת מכל הבחינות. אני יושבת רק עם חרדיות, העבודה היא ברובה עם נשים וגם כשזה כן עם גברים/ חילוניות זה רק דרך המחשב בלי לפתוח מצלמות. התקינו לי סינון מהודר על המחשב והייתי מרוצה.
אבל אז מה שקרה זה שהביאו לי מחשב מרוחק שעליו אני צריכה לעבוד הרבה מאד. המחשב הזה עקף את החסימה על המחשב שלי והכל היה פתוח שם. כדי שיהיה ברור: המחשב המרוחק היה שלי בלבד, ויכולתי להתקין עליו מה שאני רוצה.
פניתי לטכנאי אצלינו וביקשתי ממנו שיתקין לי סינון גם על המחשב המרוחק. הוא אמר לי שהוא צריך לברר אם אפשר ושהוא יחזור אלי. חיכיתי לו הרבה זמן וכשראיתי שהוא לא מגיב, שאלתי שוב. הוא התחמק וככה רדפתי אחריו מעל חודש. בסוף הוא אמר לי שאני צריכה לקבל אישור ממישהו שהיה לי מאד לא נעים לבקש ממנו.
אני רוצה להדגיש- שבמחשב הזה בכלל לא השתמשתי באופציה של הגלישה ולכן העסק פשוט נדחה ונדחה, כי לא נתקלתי בדברים פרוצים, פשוט היה לי בקצה המח שיש לי את האופציה. ניסיתי לשאול את הטכנאי אם הוא יכול לחסום לי את אפשרות הגלישה על המחשב לגמרי והוא הפנה אותי שוב לבקש אישור מאותו אחד.
זה היה יכול להישאר ככה, אבל כל שבוע כשקיבלתי את המיילים ממכם, נזכרתי בזה. השבוע החלטתי לעשות לזה סוף. חיפשתי באינטרנט וב"ה מצאתי תוכנה חינמית לחסימת אתרים. התקנתי אותה על המחשב המרוחק והגדרתי שכל האתרים יהיו חסומים. וידאתי שאין לי אפשרות להסיר את החסימה וב"ה עכשיו אני מוגנת!!!!!!!! תודה לכם שמורה!!!
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.