לתגובות הקוראות
מסבכין אותו
אפשר היה למשש את ההתרגשות בידיים. כולם דיברו, כולם התלהבו, וזה היה הנושא הבוער – המעבר למגדלי היוקרה החדשים. האמת שאותי זה לא העסיק בכלל, ורק שמחתי שנשארנו קרוב לציר התחבורה הציבורית שמגיעה לרחוב שלי, אבל האווירה במשרד היתה מרוגשת במיוחד – משרדי החברה ישכנו מעתה בקומה התשיעית של מגדל מנצנץ ויוקרתי!
ארזנו חפצים, קיפלנו ציוד, וקיבלנו הזמנה חגיגית לחנוך מחר בבוקר את המשרד החדש. השטיח הרענן קידם את פנינו ו"כמה טוב שבאתם" מעוצב על שלט ענק ומאיר עיניים.
על השיש במטבח עמדו סדורים מגשי כיבוד עשירים. שמחתי לראות שזאת הצורה שנבחרה לפתיחה המרגשת – אף אחד לא ישים לב שבחרתי לא ליטול חלק בחגיגה, ולא אצטרך לחפש תירוץ, הסבר או התחמקות למה אני לא משתתפת בטקס חנוכת הבית.
חשבתי שנחסכה ממני דילמת ההשתתפות בחגיגות, אז חשבתי. בהמשך הבוקר צלצל הטלפון בעמדה שלי וראש הצוות התקשר להזמין אותי למעמד קביעת מזוזה.
הופה. כזה כיוון לא עבר לי בראש.
יפה, אמנם, שבכזה צביון הם בחרו לחנוך את המשרד, אבל איפה אני ממקמת את עצמי עם התוכנית הזאת?
מצד אחד – מה יותר יהודי מטקס קביעת מזוזה? אבל אם אני באה – אני שוברת את הסטטוס קוו שהגדרתי לעצמי לא להשתתף באירועים מעורבים, ולא משנה מה הכותרת או כמה זיקה לדת יש להם. גם לא ידעתי מי הולך לקבוע את המזוזה, ואלו אמרות שפר הוא יבחר לומר על הרקע הזה.
ב'כאן ועכשיו' של שיחת הטלפון שהפתיעה אותי לא היה לי זמן לנתח את המצב ולהחליט מה ראוי ונכון לעשות, ופשוט עניתי ש"בטח, אני כבר באה". למרות שהכי רציתי להישאר בשקט על הכיסא המסתובב שלי.
אבוד לי. הודעתי שאני באה ואיזו צורה מוזרה יראה עכשיו ניסיון להתחמק? אבל אז שלח לי הקב"ה סייעתא דשמיא כל כך מקורית – הסתבכתי במסדרונות הארוכים והבלתי מוכרים, ופשוט לא מצאתי את הדרך לכניסה הראשית… אחרי כמה דקות טובות של תעיה בדרך – הגעתי כדי לראות שתם הטקס והקהל התפזר.
כל כך שמחתי לראות את יד ההשגחה. זה ממש התחבר לי למסקנה החזקה של הסיפור משבוע שעבר – הקב"ה עוזר למי שרוצה באמת. ועל זה נאמר – בדרך שאדם רוצה לילך – מסבכין אותו:)
תגובות השמורות לסיפור
וואו בול הסיפור שלי מהבוקר!!
הבוקר היתה לי ישיבת צוות בZOOM עם המנכ"ל וכל המנהלים. הנושא – הצגת עובדים מצטיינים. נבחרתי גם אני למצטיינת וזומנתי לישיבה ב ZOOM. אז מצלמה ברור שאני לא פותחת כי גם אין לי. אבל רמקול יש ואני פותחת כשצריך את השתתפותי בישיבות מקצועיות.
הפעם זו היתה ישיבה שונה ולא מקצועית אבל להשתתף אני חייבת. הייתי במשרד. ויש לי את כל הציוד הדרוש כולל רמקול. דקה לפני שמתחילה הישיבה אני נכנסת לZOOM ולא נפתח, מסתבר שלפני כמה ימים עשיתי ניקוי ל COOKIES ולכן אין לי את הסיסמא שמורה על המחשב, ולא זכרתי מה הסיסמא ששמרתי ואין לי זמן להתחבר מחדש…..
ביקשתי מהחברה שיושבת לידי שאפתח דרכה את הישיבה ובמחשב שלה אין רמקול אז כן המנהלת שלי הציגה אותי כמו את שאר ה"מצטיינים". המנכ"ל ביקש את התגובה שלי.. אין לי רמקול, הרגשתי מבוכה ובושה אמיתית, כמה שניות ו'טוב כנראה היא לא רוצה להגיב' ועברו הלאה…
הספקתי להתנצל למנהלת שלי על התקלה עם הרמקול, והנה המייל שלכם כדי להרגיע אותי לגמרי. בעיקר המסקנה – כל כך שמחתי לראות את יד ההשגחה. זה ממש התחבר לי למסקנה החזקה של הסיפור משבוע שעבר – הקב"ה עוזר למי שרוצה באמת. ועל זה נאמר – בדרך שאדם רוצה לילך – מסבכין אותו:) תודה!!!!!!!
תודה על השיתוף ובהצלחה במשרד החדש…
הסיפור הזה רק מזכיר לנו שאנחנו צריכים לבחור דרך, לבחור צד ועמדה, ולהראות לקב"ה כמה רק זה מה שאנחנו בוחרים, והוא כבר יעשה את השאר. כ"כ הרבה פעמים אנחנו מתלבטות איך לעמוד על העיקרון, או איך להסביר אותו, או "מתנצלות" שאנחנו שונות, פשוט להתפלל ולתת לקב"ה להוציא אותנו מהתסבוכת.. או להכניס…;)
כי זה פשוט- פתחו לי פתח כפתחו של מחט- רק לעשות את הצעד הראשון, והוא כבר יפתח לנו את האולם!
נהניתי מהסיפור, הוא כביכול נראה משהו שמימי… אבל, מי שחוותה את זה פעם יודעת עד כמה זה נכון… חשבתי שמתאים גם לכתוב "קרוב ד' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת" גם כשלא מבקשים במפורש, הקב"ה רואה ויודע את הרצון האמיתי! בהצלחה וס"ד תמיד!
***
פשוט מדהים לראות שיש נשים צדיקות עם הרגש לדקויות,ששמות גדרות לעצמן, כדי חלילה לא לעבור על דבר הלכה. כמו למשל לא להשתתף בכלל בטקסים מעורבים שיש בעבודה. אשריך, התחזקתי!
***
סיפור מדהים מרגש כל כך! ויותר ריגש אותי התגובות מהסיפור הקודם שהיה דומה גם לסיפור הזה- יש עוד כמוני מתמודדות. זה כל כך מחזק שאני לא לבד. תודה רבה!
***
וואו! סיפור כ"כ מחזק ונותן כח! אהבתי ממש את בדרך שאדם רוצה לילך מסבכין אותו. תודה על כל הסיפורים המחזקים ומועילים מאד
***
מתוק מדבש!! חסדי ה' יתברך! רק צריך לפתוח את העיניים ולראות את השגחת השם עלינו בכל פרט ופרט! תודה ה'!
***
תודה! סיפור מחזק! הייתי מסיימת – ועל זה נאמר – בדרך שאדם אינו רוצה לילך – מסבכין אותו:)
***
בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, אשרייך על הרצון הטוב:-)
***
פשוט סיפור מתוק! מי יודע כמה גרזנים בכוחו לעקם ולשבר…
***
אהבתי ממש כל הכבוד על עמידה מול עקרונות
***
גדול!!:)) וואו, מדהים! סיעתא דשמיא!
***
מחזק מאוד!!! שתזכי תמיד לקדם שם שמים.
***
על כזה HAPPY END לא חשבתי:)
***
סיפור מתוק מדבש…
***
מחזק ממש!!
***
חחח מקסים
***
תגובות השמורות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
תודה על הסיפורים, כל פעם מעורר מחשבה.
קראתי בתגובות, איכשהו הגעתי לאיזו תגובה, על אחת שכתבה שיש נשים שלובשות פשוט מתוך עיקרון. הרגשתי אי נוחות לקרוא את זה, חייבת להגיב. ציטוט שלה:
חשוב לי להגיב למי שכתבה שאישה לא יכולה להגיע לעבודה בבגדים פשוטים מדי: לא הבנתי מאיפה לקחת את זה. חצאית ארוכה עד הרצפה, או מטפחת מהוהה (לדעתך!) זה עניין של סגנון/ רמת חיים/ תרבות/ טעם/ פשטות.
מסכימה שלא צנוע לצאת בפיג’מה. אך מכאן ועד להחליט שחצאית ארוכה = בגד בית. בגלל שנשות דורנו הולכות עם חצאיות קצרות (מדי!) הדרך ארוכההה מאד. כדאי לדעת שיש נשים שלובשות חצאיות ארוכות יותר וביגוד פשוט יותר מתוך בחירה ועקרון..
תגובה שלי: ללבוש פשוט או מוזנח זה לא עיקרון. אין עיקרון להיראות לא מטופחת. נשים, בטבע שלהן, כך ברא אותנו אלוקים, אוהבות יופי. ויש לזה גם מטרה. היופי נועד בשביל הבעל. נשים אמורות לאהוב להתלבש ולהיראות טוב, ואם זה לא כך זה בעיה. וזה בלי שום קשר לצניעות. עניין של טיפוח ויופי.
מה המטרה ללבוש מטפחת מהוהה? איך היא נהיית צדיקה יותר? אני חלילה לא מזלזלת באף אחד, ואני בטוחה שהשם אוהב את הכוונה של הלב, את הרצון והבחירה, היומיומית, של לבחור להיות צנועה. אבלללל אל תכניסי בעצלות עניין של עיקרון. אני חושבת שלהתלבש יפה וצנוע זה שילוב מאתגר בדורנו. אבל הוא אפשרי. אם ציווה אותנו השם ככה, אז כמו כל ניסיון, ניתן לעמוד בו…
כשאני רואה נשים שבוחרות להיראות מוזנחות בגלל "צניעות" זה כואב. כואב כמובן הרבה יותר, נשים שאידיאל היופי הכריע את הצניעות. אבל לא צריך לא להכניס פשטות לצניעות. אולי יש עניין של לא להיות ראוותנית, אף אחד לא אמר לך לקנות מותגים. אבל בגד שמכבד אותך, בגד שבמידה שלך. זה מינימום. לפעמים אני רואה אישה שלא מכבדת את המראה שלה, אני חושבת, הנה למה יש נשים ששונאות צניעות. הם חושבות שצניעות = מוזנחות….
הערה אחרונה, שוב חשוב לי להדגיש, זה נורא קשה ללכת לחנות ולראות בגד יפה, ואת לא קונה אותו כי הוא קצר. להסתובב שעה לחפש חצאית כי הכל באורכים קצרים, ללבוש מתחת חולצה כמעט סגורה חולצת בסיס, כי הפתח צוואר פתוח מידי. קשה להיות צנועה. זה הזכות והניסיון שלנו, ואנחנו יכולות לעמוד בו בכבוד. בהצלחה!
רציתי להגיב על הדיון שנפתח בעקבות הסיפור של רשת 13, אני מסתכלת על זה בצורה אחרת לגמרי- זה נכון שיש כאלה שיגידו לא הכל שחור לבן ולמה צריך תמיד להיות "מזוכיסטים" ואולי ד' רוצה שנתפרנס ככה ואין פה משהו בעייתי ממש..
אבל אז אני נזכרת ברב פינקוס זצ"ל ובדרך שלו.. פתאום התמונה נראית שונה, זה לא ענין של מותר או אסור וגם לא של מתאים או לא מתאים…. זה הרבה מעבר וכמו שהוא היה נוהג לומר- מקום שכל יום מקללים, מבזים, יורקים על אבא שלך היית מסוגלת בכלל להיכנס לשם? היית מסוגלת להעלות על דעתך בכלל להתפרנס מהם ולהיות שותפה לזה??? איפה הרגש שלנו כלפי אבא שלנו???
נכון שלפעמים קשה לנו להרגיש ככה… אבל כן זאת האמת במקום שרומסים את הקב"ה בכל דקה.. כל מה שיש שם זה רק ההיפך מתורה וצניעות, מחללים את השבת בעזות מצח… איך אפשר בכלל להתקרב? פה נמדד כמה אנחנו הבנים של ה'.. איפה הרגש והאהבה.. ואם זה לא בא לנו בטבעיות, לפחות ננסה להכניס את עצמנו למקום הזה.
זה כמו ילד שייזהר כל חייו לא להכות את הוריו ולא לדבר אליהם בחוצפה וכו.. אבל לא יתן בחיים איזה חיבוק או נשיקה, איזה כוס תה עם חיוך… איזה מתנה שמביעה אהבה והכרת הטוב… האם אנחנו רוצים להיות מאלה שרק נזהרים לא לעשות דברים שהם אסורים? לא "להסתבך" עם אלוקים? או שאנחנו רוצים להיות ילדים אוהבים לאבא שכל כך אוהב אותנו ונותך לנו הכללללל בחיים???
ולענין הפרנסה- בואו, זה אפילו מצחיק (מרוב שזה עצוב..) לחשוב שח"ו ה' מוגבל בדרכים לשלוח לנו את הפרסום והפרנסה….. מה שהוא מחכה זה רק לראות שאנחנו בוטחים בו ומאמינים שהוא יתן לנו את זה בדרך הכי כשרה…. יש למישהי ספק בכלל שה' יכול לתת פרנסה דרך הטלויזיה ולא בדרך אחרת????
תגובה לסיפור יש שכר:
וואו איך התרגשתי…. אני עמדתי לא מזמן בניסיון שונה מעט אבל דומה, עזבתי מקום עבודה שווה בתחום שאני כל כך טובה בו ואוהבת אותו, מקום קרוב לבית עם שכר מצוין ואופק מקצועי, ועזבתי משום שהעבודה היתה עם גברים והיו שם ממש בעיות ומכשולים….
ניסינו לעשות הכל כדי שאוכל להישאר אבל זה לא היה מספיק… היה לי ממש קשה לעזוב כי מצאתי את העבודה הזו אחרי למעלה מחצי שנה שהייתי בבית ללא עבודה! וברוך ה', היום (!!!) אחרי שלושה חודשים התחלתי עבודה חדשה….-מקווה להצליח…. וגם אני כמו בסיפור מצפה לישועה ומקווה שהזכות תעמוד לי….
תגובה לכותבת השיר "קורבני": תודה על שיתוף השיר!
מצאתי את עצמי מהנהנת תו"כ קריאה. כל אחת וההתמודדות שלה ועבודת המידות שלה. בסוף עניתי לך אמן חזק עם כל הכוונה.
מעריכה אותך גם בלי לדעת את הפרטים ותרשי לי להגיד שאת כן גיבורה! אפשר ללמוד ממך הרבה מקריאת תוכן השיר שהושר בעת ההקרבה..
שנזכה בקרוב לעבודת הכהנים, שירת הלויים בביהמ"ק ונשיר כולנו שיר חדש שמורה שנעזרת בכח השירה.
***
רוצה למסור תודה מכל הלב על השיר ששלחה אחת השמורות, מרגש, מצמרר ונוגע, רואים שהוא נכתב מתמצית הלב… שומרת אותו אצלי לקריאה חוזרת!!
***
תודה רבה למי שכתבה על החסימה של המחשב המרוחק. כבר תקופה ארוכה שאני מתמודדת עם הבעיה הזאת ועכשיו בזכותה יש לי פתרון. תזכי למצוות!
תגובה לסיפור על שאלת הרב בערוץ 13, אשמח מאוד אם תחזקו נקודה נוספת בעניין שאלת רב:
אני ב"ה אשה עובדת עם משפחה ברוכה, עם השנים עלתה שאלת רב בנושא מסוים שהיה מקל עלי. בעלי שאל את הרב שאיתו אנו מתייעצים והוא הגיב שאין זו דרכה של בת ישראל מכל מיני סיבות וטעמים.
אני יודעת בוודאות שיש רבנים שמתירים את זה, וזה היה לי מאוד קשה ולא מתקבל על הדעת. אבל קיבלתי את הפסק בהכנעה (לא פשוט) ואני ב"ה רואה בזה רק טוב וחסד.
הענין הוא הסביבה, הרמת הגבה של החברות, של המשפחה וכו' למה לא? כולן עושות את זה? מה רע בזה? וכו. אז נכון שיש היתרים ונכון שזה אפשרי אולי ומותר לדעת כמה פוסקים, אבל ואבל גדול, תכבדו את מי שהחליטה שלא, כי זה לא דרך בת ישראל לפי דעת רבה. תכבדו את מי שעושה קצת יותר למען כבוד שמים.
זה לא סתם הנהגה שנפלה מהאוויר. אני נתקלת בנשים רבות כמוני והתחושה היא שהסביבה בזה להן. תודה על הבמה החשובה
דבר ראשון תודה רבה על התיבה היקרה ששומרת עלינו במבול..
רציתי לעורר נושא שאולי תוכלו לתת לי בו כוח. יש לי גדר מסוים בנושא האינטרנט ואני מרגישה שזה מבודד אותי מהרבה מהחברה שלי ואפילו נותן לי הרגשה כאילו הבעיה בי..
בלי לתת דוגמאות, הייתי שמחה לקבל חיזוק כיצד להתמיד בגדרים אישיים. תודה רבה!
