יהיה טוב

תודה על העלאת הנושא החשוב!! 

כמי שהתחילה שתי עבודות בשנתיים האחרונות, מרגישה היטב כמה משמעותי כל פרגון, קבלת פנים נעימה, מילה טובה במקום הנכון… במיוחד בהתחלה וגם אחר כך. 

חושבת שהיכולת לפרגן ולשמוח בהצלחת החברה בעבודה היא הרבה מאד פעמים פונקציה של ביטחון עצמי. עובדת שבעצמה מצליחה, מקבלת משוב חיובי, בטוחה במקום שלה – קל לה יותר להחמיא ולפרגן על הצלחה של עובדת אחרת, חדשה או ותיקה. 

אבל עובדת שבעצמה חוששת על המקום שלה, לא בטוחה בתפוקה שהיא נותנת ודרוכה מכל דרישה חדשה, קשה לה מאד לפרגן או להאיר פנים לעובדת אחרת. לא ממקום צר עין או מפחד מהשוואות, אלא ממקום חלש. מין הרגשה של 'מי אני שאחמיא לה, ומי אני שאכניס אותה לעניינים במשרד, כשאני בעצמי תלושה.' 

אנשים נוטים להיות נחמדים יותר כשהם נינוחים, כשהם בסביבה מוכרת. כשהמצע סביבם בטוח וצפוי. סביבה מלחיצה או חדשה הופכת הרבה אנשים לטכניים וקרירים. 

אולי התובנה הזו יכולה לעזור לשני הצדדים… גם מול הקולגה המתנשאת או הקרירה – במיוחד אם היא חדשה…. שלפעמים כל כך חוששת על המקום שלה, ורק עכשיו לומדת את הסביבה, ובאמת לא פנויה לתת משוב מפרגן לעובדות סביבה. וגם לכל אחת מאיתנו, שתמיד יכולה להיות ערנית יותר לאווירה סביבה, וגם אם בעצמה טרודה או לחוצה – תמיד אפשר לנסות עוד קצת לצאת מעצמנו בשביל חברה. 

שמעתי פעם מאשה חכמה שאמרה, שגם אם לא זורם לך מחמאות בשטף מפרגן ורחב, תנסי כשלב ראשון לראות טוב בכל אחד. גם אם לא תגידי כלום, עצם החיפוש, ראיית הטוב – תביא תועלת לך, לה ולקשר ביניכם. בהמשך כבר יהיה לך יותר קל גם להגיד את זה:) ‫

צודקת לגמרי! כל כך חשוב להעלות את הנושא! כמה כח יש לנו בידיים ובעיקר בפה! 

מילים נותנות כח, הקב"ה נתן לנו מעל לכל הברואים את מתנת הדיבור, כמה טוב, כמה חוזק, כמה כח בכוחנו לתת אחת לשניה באמצעות הדיבור! 

לי הנושא הזה נכנס חזק חזק בעניין אחר לחלוטין…. לפני כשנה וחצי חליתי בקורונה, הייתי לפני לידה. יצא לי לדבר עם שכנה בטלפון ולספר לה שאני עם קורונה וב"ה מרגישה מצוין כרגיל. אמרתי לה שמה שמשמח אותי קצת במצב זו הידיעה שהעז"ה בלידה אני אהיה אחרי קורונה…. 

בתגובה—היא התחילה לספר ולהפחיד על ההשלכות הנוראיות וגם על כך שזה יכול לחזור שוב ואפילו בקרוב ממש… תיארה לי בצבעים עזים את מצבי המסוכן והמסכן… וכך סיימנו את השיחה. לאחר השיחה פשוט—- נהייתי חולה!!! אמנם ללא תסמינים בגוף אך עם תסמינים משמעותיים בנפש…… 

סיפרתי את הסיפור כעבור כמה ימים לאחותי, והיא עשתה כמו השכנה אבל בדיוק להפך!! סיפרה לי סיפורים מחזקים, דיברה על אמונה וישועת ה', על השגחה פרטית והזכירה לי לדבר עם הבורא על כל דבר שמטריד אותי…. 

כשסיימנו לדבר אמר לי בעלי שזו ממש המחשה חיה למה שכתוב: "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" אני הולכת עם זה מאז בכל נושא בחיים! יש לנו את הכח לתת כח, לחזק, לומר מילת עידוד, לדבר אמונה ולהאיר פנים! בעבודה, בגינה ובבית…. 

אני חושבת שממילה טובה לא מפסידים. לעולם. 

מטבעם של בני האדם זה להימשך למילים טובות כמו פרפרים אל האור. ובאופן אישי אני רואה איך התעניינות כנה, "מה שלומך" ו" איך את מרגישה" מתעניין ואמיתי או אפילו בוקר טוב עליז ומחויך, עושים לנו את היום. איך מחמאה, אמיתית ולא נבובה וחיצונית, בונה ומעודדת ביום ארוך וקשוח, הבעל שם טוב כבר הכריז: "רצונך להיות אהוב, היה אוהב" הן למעלה והן למטה. 

אמנם בהתחלה לפעמים יש תחושה שמסתכלים עלייך קצת בעין עקומה ושואלים:" מה קרה לה?" אבל, תוך כמה ימים את תראי תוצאות ויותר מזה, את תזכי לשמח יהודיות, שמי יודע איזה מצוות ומעשים טובים השפעת עליהם לעשות מהמחמאה או מההתעניינות הקצרה שלך. 

מילה שלי, זה שווה! 

מתחברת ממש למסר של הסיפור. ב"ה זכיתי שבמקומות העבודה בהן עבדתי ועובדת הקב"ה זימן לי אנשים טובים בתחילת הדרך. כאלה שהסבירו פנים, לא זלזלו בשאלות שלי והיו סבלניים וקשובים. זה כל כך קידם אותי ונתן לי בטחון!! 

לעומת זאת, שמעתי לא מעט סיפורים מהמשפחה והסביבה הקרובה על יחס מתנשא ומזלזל, התחמקויות ואי רצון לעזור מקולגות לעבודה. והכואב ביותר זה שאלו נשים משלנו! שאמורות להיות אמונות על אהבת הזולת. שגדלות על חשיבות הנתינה והעזרה לאחר… 

אני אישית משתדלת מאוד, גם כשלפעמים זה קשה ועמוס, להיזכר בכל האנשים שעזרו לי בתור מתחילה חסרת ניסיון והססנית – ולעזור בעצמי לאחרות. להיות סבלנית. להתעניין! לשאול איך מסתדרת וכו'. אלו חסדים קטנים שאפשרי לשלב ביום יום ולקנות נצח! 

כשעזבתי עבודה בגלל יחס מזלזל ופוגעני מהמנהלת שלי בעבודה, זה התקבל בגבות מורמות. גבוה. 

היה לי קשה. זלזלו בי ופגעו בי באופן יומיומי. חיפשו להכשיל אותי. חיפשו לגרום לי להאמין שאני גרועה ולא שווה כלום. ניסו לגרום לי להגיע להבנה שאני שווה פחות משטיח כניסה למשרד. זה הגיע למצב שפחדתי ללכת לעבודה. ואז בעלי והרב שלו הכריחו אותי לא להגיע יותר. לעזוב. 

הסביבה, ההורים, המשפחה כולם התפלאו למה אני עוזבת עבודה בגלל מנהלת 'קשוחה' הם קראו לזה. ואני ידעתי שלא. היא לא קשוחה. היא רעה. היא נהנית להשפיל אחרים בכוונה תחילה. היא רצתה להרוס לי את שלוות הנפש שלי. ולא היתה לי ברירה אחרת אלא לעזוב. 

אני חושבת שכדאי שכל אחת שמתעמרים בה בעבודה. שמחפשים אותה איפה היא לא טובה ומדגישים את החלקים האלו. על מנת להשפיל ולפגוע. צריכה לדעת שזה לא חייב להיות כך. להיפך. אסור שיהיה כך. 

תודה על כל הסיפורים! 

כהמשך לסיפור של השבוע, רציתי להוסיף עוד נקודה שכבר מזמן חשבתי שאולי צריך לעורר. חיפשתי עבודה במשך תקופה ארוכה מאד (עם ניסיון) וכששאלתי אנשים שמבינים, ענו לי שהכי עוזר להיכנס למקומות זה ע"י מישהו שממליץ ודוחף. 

לא היה לי במעגל הקרוב כאלה שעבדו בתחום, אז פניתי לנשים מהמעגל הקצת יותר רחב, היו בודדות שעזרו בשמחה, רק שאלתי ומיד חשבו על אפשרויות להיכנס אצלן במשרד, על חברות, שכנות ומכרות שלהן שאולי מחפשים אצלם. אבל רובן רק הנהנו, אמרו "לא נראה לי שמחפשים אצלינו" והמשיכו הלאה. 

אני לא דנה אף אחת ואני בטוחה שהיו כאלה שבאמת לא יכלו, אבל אני בטוחה שהיו כאלה שעם קצת רצון היו מצליחות לעזור. אולי הן אף פעם לא היו בסיטואציה הזו, אבל אני ראיתי שהבנות שהתקבלו במהירות רבה יותר לעבודה היו כאלה עם משפחה רחבה שדחפה ויעצה. 

אני ב"ה מצאתי עבודה אבל אני רוצה להגיד לכולן תנסו לעזור. אפילו רק תמליצו ותגידו "אני לא מכירה אותה בעבודה אבל מבחינת אישיות היא נראית חיובית ומסורה וכו' " בהצלחה לכולן! 

ממש הזדהיתי עם הדוגמא שהביאה ורציתי להוסיף שיחס מאיר פנים לעובדת חדשה הוא נוסף על מתן הרגשה טובה ליהודי- שזה לכשעצמו דבר עצום – יכול להיות ההבדל בין הישארות ועזיבה של מקום עבודה! 

כמה נשים נפלאות עזבו מקום עבודה והפסידו ניסיון בשל הקושי להיכנס ולהתאקלם. נכון שקשה לפעמים להסביר ושוב ושוב, אבל בתור מתחילה בעצמי אני הרגשתי על בשרי את הקושי ויכולה לזקוף הרבה מההצלחה שלי לעובדת שסייעה והאירה פנים. 

בנוסף בתור נשות הציבור החרדי המובחר, אני מרגישה שעלינו להוות סמל ודוגמא לצורת האדם ואין ספק שהארת פנים לעובדת מתחילה זהו בסיס בבין אדם לחברו. 

כל טוב ותודה על העלון המחזק! 

נגעתן לליבי מאוד. גם אצלינו נכנסה בחורה צעירה (מתאימה בגיל להיות כמעט בתי) חרדית הישר מהסמינר. וממש לקחתי אותה תחת חסותי ועזרתי לה הן מקצועית והן רגשית רוחנית. 

מה מאוד מאכזב היה לקבל ממנה יום אחד פקודות לביצוע תיעוד של המשימות שלה. רק כי לא בא לה לעשות זאת… ואני איתה בצוות, אז לכאורה הרשתה לעצמה. אני לא אחת של כבוד, אז עזרתי לה בנושא. מה גם שהייתי יחסית פנויה. אך זה עשה לי הרגשה ממש לא טובה. 

לא אמרתי לה מילה בעניין. אבל אני מבינה שזה הגיע ממש מעיניים עצומות. לפעמים לא שמים לב… ומרשים לעצמם רק כדי למצוא חן בעיני המנהלים. מה חבל. צריך לפתח רגישות לזולת. במיוחד בימים אלו. בואו לא נדחוף ונרמוס אנשים. ניתן להם את המקום שלהם. המכבד. הנושם. המרגיש… 

גם אני חוויתי פעם חוויות לא נעימות כאלו, של עובדות שרוצות להתקדם בעבודה ולשם כך – דורכות על גב של אחרות – תחושה מאוד קשה ופוגעת… 

ב"ה שלא שם חלקי מאותן שזו דרך "ההתקדמות " שלהן. אך זו בהחלט תופעה שקיימת וככל שהדור יותר חומרני ונהנתני – למרבה הצער, זה מביא לזליגה של התופעה גם אצלנו..

אני חושבת בהחלט שצריך לדבר ולהתחזק בנושא, כדי למגר אותו. התחזקות באמונה ובבין אדם למקום ובבין אדם לחברו תסייע בכך. שנזכה. 

וואו איזה עדינה את! כזה ביטוי עדין להתנהגות הלא יפה שלה? הרי את הכנסת אותה ועזרת לה? כל הכבוד לך! 

לדעתי הרבה יותר ממעשים קטנים, המסר פה הוא להכיר טובה!!! זה אחד הדברים הבסיסיים בבריאה- הכרת טובה! מי שלא מכיר טובה לחבר שלו, בטח לא מכיר טובה לקב"ה. אנחנו חייבים לסגל לעצמנו הכרת טובה לכל מי שעושה אפילו דבר קטנטן בשבילנו ובטח לקב"ה שמיטיב איתנו בכל רגע. 

תודה רבה על הסיפור ועל המידות הטובות שלמדתי ממך:) בהצלחה! ‫

מזדהה עם כל מילה. 

נקודה נוספת שאני חושבת שלא הדגשת זה חוץ מהמילים טובות זה העזרה המקצועית. 

בתור בחורה שהרגע סיימה סמינר נכנסתי לעבודה. איתי בחדר היו עוד חרדיות. לא היה לי ניסיון אבל הן לא הציעו לי עזרה, וגם כששאלתי הן לא ענו בשמחה. נאלצתי לשאול את המנהלת שפחות אהבה שאלות, אבל לא היתה לי ברירה. 

בסוף הם פיטרו אותי והיה לי כל כך חבל שהבנות לא ניסו לעזור לי. היום כל בת חדשה שמגיעה, אני ממש משתדלת לעזור לה. זה חסד עצום! 

הסיפור הזה והמכתב הזה נוגעים בנקודה כ"כ כואבת!!!!! 

על בשרינו חווינו, כל המשפחה, התנכלות אישית בעבודה לקרובת משפחה, מצד מישהי ל"ע, בוגרת בית יעקב שהתקלקלה, (היא עדיין מכנה את עצמה חרדית, אך ממש לא מתנהגת כך…. מקווה שהבנתם) כל מהותה היתה שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. 

בסופו של דבר, אחרי תככים רבים ונוכלויות לאין ספור, היא הצליחה להגיע לניהול, ואחרי עוד סדרת מלחמות והשמצות היא גם הצליחה לזרוק את אותה קרובת משפחה. 

אבל מה שהכי כאב לכל הנוגעים בסיפור הזה- היה היחס של שאר העובדות במשרד. אלו שאותה קרובת משפחה גייסה אותן, הדריכה אותן, ונתנה להן בלי סוף בעבודה, מטעם תפקידה שהיה מרכזי מאד במערכת. ודווקא הן, נשים טובות, (יכול להיות אפילו שמורות) עם בעלים תלמידי חכמים- בשעת מבחן הפנו לה גב. 

כאב הבגידה נשאר לה כצלקת אמיתית, וההרגשה (הנכונה) שכל המלחמה הזאת יכולה הייתה להימנע, אם רק הן לא היו נותנות לזה יד- היא הרגשה אוכלת. 

כמובן שהעבודה שלה עכשיו זה למחול ולסלוח, והיא מנסה לעשות את זה בלב שלם, אבל בואו, אל תהיו במקום שצריך לעבוד קשה כדי לסלוח לכם!!! אתן לא יודעות איזה כאב בידיים שלכן למנוע!!! תשימו לב! גם כשזה מושך ומפתה, גם כשזה מלחיץ ומאיים, יש ערכים שלא מוותרים עליהם. (בדיוק כמו ערכים אחרים בעבודה) 

נ. ב. אולי כאן המקום להזכיר סיפור ששמעתי ממישהי שנזרקה ממוסד חינוכי חשוב מסיבות פוליטיות, והלכה לרב שך. התשובה שלו היתה: "אבל איך שאר הפועלות לא מפחדות?" (בהתכוונו למורות באותו מוסד) כי יש לנו ערבות הדדית ואחריות, גם כשזה דורש מחירים. 

מזדהה כ"כ עם מה שכתבת! 

אני אמא לבת בוגרת סמינר שיצאה לעבודה מזדמנת עד לעבודה המיוחלת במסלול בו למדה, בעבודה הזמנית הצליחה מאד והיתה מעורה ואהובה כך שכאשר מצאה עבודה בתחום בו למדה, היה קשה לכולן מאד עובדת עזיבתה, הן ממש התקשו להיפרד ממנה ועשו לה מסיבה ומתנות וכו' ועד היום שומרות איתה על קשר חם. 

תבינו לבד שאחרי קשר כזה, וחמימות ביתית כזו, היה קשה מאד להתחיל עבודה חדשה, אבל בכ"ז היא כמובן ציפתה מאד להתחיל עבודה בתחום בו למדה, ושמחה כ"כ שזה מקום בו עובדות רק בנות "משלנו", עם השמחה הגדולה הזו ועם ציפיה רבה היא פנתה ליום הראשון של העבודה. 

אך צר לי לכתוב לכן כי היא חזרה ביום הראשון בוכה ממש פיזית ולא יכלה להפסיק לבכות, קבלת הפנים לה ציפתה היתה צוננת עד לא קיימת, גם התנאים הפיזיים היו ממש לא משהו ואף אחת לא התנדבה לקבל את פניה, להאיר פנים ולהסביר. 

מעבר לכך שאני חושבת שזה היה מחדל ארגוני, אני חושבת על הבנות, בנות בית יעקב כולן שהיו שם, מדוע לא חשבו על החדשה שזה מקרוב באה? למה אף אחת לא מצאה לנכון לעזור /להאיר פנים/ להסביר????? את, עובדת ותיקה, יושבת טוב על הכיסא שלך, למה לא חשבת על החדשה? למה לא זכרת איך הרגשת את כשהתקבלת לעבודה חדשה והיית ירוקה כ"כ? 

בימים אלו של ספירת העומר, ובמיוחד ביום של לפני ל"ג בעומר, כשל"ג בעומר של שנה שעברה מהדהד בנשמתינו, באנה כולנו נקבל על עצמנו לחשוב יותר על השני, להאיר פנים לחדש וגם לישן (שלעיתים צריך כ"כ את הארת הפנים שלנו) ונזכה לשמח אנשים ואלוקים! ולואי לקדם בכך את ביאת גואל צדק שכולנו מייחלים ומחכים לו. 

כל כך נכון!!!!!!!!!!! מייד כשסיימתי לקרוא, עלו בעיני רוחי עשרות ממלאות המקום בבית הספר. אני מחנכת עם תקן ברוך השם, וזוכה לראות יום יום צעירות נרגשות ומהוססות נכנסות בשעריו, מנסות בכוחן הדל להשליט משמעת בלי להזדקק לעזרה, יושבות בין מורות ותיקות בחדר המורות, ו….לא מוצאות את עצמן. מדפדפות בפלאפון שאולי תגיע ממנו שיחה ותגאל אותן מהמבוכה…. הולכות לבקש מהמזכירה טופס כלשהו, מסדרות את השכפולים…. 

אולי זו הזדמנות בשבילי להתעורר לזה, ולעורר על זה…. גם אנחנו היינו שם פעם!!!!!! זה לא פשוט להיות ירוק וחדש, ובמילה קטנה, התעניינות, חיוך, רצון להיטיב ונתינת הכרה, אפשר לאפשר להן להיות חלק! ההרגשה הזו שאני שקוף ולא ראוי לקשר היא איומה! אפילו שהן יודעות מצוין שלוקח זמן להיכנס ולהסתגל…. אנחנו אמונות על בין אדם לחברו, ובימים אלו בייחוד נדרש ממנו רק עוד טיפה של מחשבה על האחר! 

ממש צודקת! כמה חשוב להיות אדם עם מידות טובות ולעזור ולפרגן לחברה בעבודה, ובפרט חדשה. 

צריך להאמין שפרגון לא בא על חשבונינו, לכל אחד כתוב למעלה מה מגיע לו ושלו. הרבה פעמים היחס המתנכר זה של כאלו שמפחדים על המקום שלהם ורומסים אחרים בדרך בשביל זה. 

כמה צריך להזהר כי לפעמים זה עושה נזקים שאי אפשר לתקן! ממש מתאים לימים אלו של ואהבת לרעך כמוך. צריך גם לזכור שיתוף ידע לא מוריד מהערך שלנו, להפך!!!! 

גם אני חוויתי סיפור דומה. חברתי שעשתה עליה לארץ בשנות הסמינר. עזרתי לה מאוד בשנים אלו (סיכומים, מבחנים וכו'). שתינו נכנסנו לאותו תחום והזדמן לנו לעבוד יחד באותו משרד. 

היא הפכה למנהלת ופעם אחת פגעה בי מאוד ומעולם לא התנצלה על כך (למרות שהמנהלת שלה אמרה לה שמה שהיא עשתה לא היה בסדר). 

קשה לי מאוד למחול לה ואני עוד מחכה שהיא תבקש סליחה יום אחד, אבל לפחות למדתי כיצד להתייחס לאחרות… 

גם אני חוויתי בדיוק אותו דבר, עשיתי זאת בשמחה ומכל הלב. הכנסתי אותה לעניינים, כשהמחיר כולל ספיגת טעויות של מתחילה, ואין ספור הסברים שחדשים ל'חדשה'. 

רציתי מאד לעזור לה, כי ידעתי שזאת הזדמנות מעולה בשבילה אחרי שהיתה בבית בלי עבודה קבועה. 

עם הזמן שחלף היא התברגה במעמד מנהלי יותר, ויחד עם זאת היחס שלה כלפיי הפך למתנשא ומאד לא ידידותי. קשה קשה קשה קשה!!! מניסיון! 

נקודה שרציתי להוסיף בנוגע ליחס לחברות הצוות – כנשים מאמינות ויודעות שהפרנסה מגיעה משמים ואין אדם נוגע במוכן לחברו, אין שום מקום לתחרות בין העובדות ושום התקדמות של חברה היא לא על חשבוני. 

כך שלמה לא לעזור וללמד ולעודד אחרות? היחס המתנשא והמרוחק מגיע מחברה שבה אדם לאדם זאב וכל אחד מנסה לחסום את חברו מקידום. 

בציבור שלנו אין מקום להתנהגות כזו! זה חוסר אמונה! 

קראתי את הסיפור, היה קצת עצוב אבל כ"כ נכון. 

אני נמצאת בעבודה שלא כ"כ מספקת אותי, אני עדיין לא עוזבת רק בזכות עובדת אחת שקיבלה אותי כ"כ יפה, עם כ"כ הרבה מחמאות עד כמה אני אלופה, וכו' רק בזכותה אני כאן, ואני לא מפסיקה להגיד לה את זה, שתקבל גם היא כח:) 

תודה רבה על כל הסיפורים המחזקים תזכו למצוות!! מעריכה מאוד!! 

היה ממש במקום הסיפור הזה, כי אני בדיוק מאוד משתדלת להתייחס יפה לעובדת חדשה כאן, וזה גוזל ממני הרבה זמן, ואצלינו זמן- זאת המילה. 

ועדיין אני כל פעם חושבת שאם אני הייתי החדשה- הייתי רוצה לקבל יחס הוגן ולא להרגיש שעושים לי טובה כשמסבירים לי. 

מצד שני, כן עולה בי רגש מסוים של ניצול מצד המעסיקים ואני עוד מסתפקת אם לומר להם מילה בנושא 

שלום, המייל שלכם הגיע ממש בזמן! 

מאוד מאוד חשוב לדבר על זה, כמה שזה קשה לסייע בפועל, במיוחד כשנמצאים בלחץ של זמן, לפחות לדעת לפרגן לעובדות חדשות, לתת יד לכמה דקות, ולעודד!! 

ועוד נושא רגיש – להיזהר מאוד מאוד בדיבור מול מנהלים כאשר מנסים להבין מה עם העובדים החדשים… 

תודה על הנושא החשוב!

נושא זה הוא גם אצלי מאד משמעותי ביום יום, אבל מהצד השני – אני מגלה שבנות יקרות וטובות אינן מרוצות ופגועות בגללי. מיותר לציין שההרגשה שלי אחה"צ (כמובן משפיע על התפקוד עם הילדים וכו) קשה מאד – אני מרגישה לא בסדר, לא אהובה, פוגעת ובלתי רצויה.

אולי מהארגון המיוחד שלכם תבוא הישועה— אני לא יודעת כל כך איך להתמודד בתחום זה.

אני בס"ד עוברת צוות וגם מתחילה לכתוב בשפה חדשה ממש. חששתי עד שהגעתי לאחת הבנות המקסימות בעבודה שעברה קורס בנושא היא הביאה לי חומר, חיבקה אותי, ואמרה לי: אל תילחצי. אני אעזור לך! את תותחית. את תצליחי" הלוואי שכולנו נלמד ממנה. 

***

אני עובדת במשרד חרדי. לא מזמן נכנסה אחת חילונית שאחרי תקופה אמרה לנו שאנחנו כל כך מחמיאות ונותנות אוירה טובה לכולם, שמהיום היא תרצה לעבוד רק עם סביבה חרדית!!! ולא כבעבר שהיא עבדה במקומות חילוניים והיתה שם בדרך כלל אווירה עכורה. ….! 

***

איזה מסר מתוק…כ"כ נכון ואני ממש מזדהה. אני גם התחלתי עבודה חדשה לא מזמן והיחס של אלו שסביבי מאוד מאוד משפיע! מילה טובה שמישהי אמרה לי על העבודה שלי או סתם כך מחמאה כבר נותנות לי מוטיבציה ומצב רוח יותר טובים….. 

***

וואו, הסיפור נותן הרבה מאד נקודות למחשבה…. דבר נוסף שאני חושבת שלפעמים הצעירות שנכנסות לעבודה, לא שמות לב לכבד את המבוגרות. שמנה לב- יש להן ותק של שנים וניסיון וגיל!- וזה ראוי להתייחסות מתאימה!! 

***

וואו, סיפור עצוב ומשמח! מרגש לשמוע מצד אחד את ההשקעה שלה בעובדת, ומצד שני קשה לשמוע את זריקת האבן לבור ששתית ממנו… שנזכה לעבודות טובות ומהנות עם הרבה רגישות לזולת! 

***

יחס בעבודה יותר חשוב מגובה המשכורת, בעצם זה הדבר הכי חשוב. אם מודדים מקום עבודה זה הדבר הראשון שצריך לבדוק. וכאן בסיפור חוץ מיחס לא יפה זה גם נשמע ממש כפיות טובה. 

***

אני מזועזעת מההתנהגות שלה, איך היא לא התביישה לנהוג כך כלפיך? זה גרם לי להרבה מחשבה… 

***

איזה נכון ואמיתי! רק מדגיש עוד יותר את החיזוק הגדול בדברים שלאה כתבה בחלקנו, תודה! ‫

***

מדהים!!! כמה שזה נשמע פשוט זה מאוד מחזק ומעורר!!!! הלוואי שנזכה לקחת את המסר ללב…… 

***

קורה הרבה פעמים עם חופשות לידה וכדו'. לצערי חוויתי על בשרי דבר דומה, תודה על השיתוף 

***

כואב לשמוע את הסיפור הזה כי בעצם אותה בחורה התנהגה בכפיות טובה מובהקת… 

***

עלי והצליחי יקרה! מי כמוני יודעת עד כמה חשוב מילה טובה והארת פנים 

***

האמת ממש כואב לשמוע כמה זה מחייב אותנו להכיר טובה 

***

ממש מות וחיים ביד הלשון, נכון גם בתוך המשפחה… 

***

כל כך מזדהה ממש נוגע ללב:) תודה ‫

***

איזה יופי! כמה חשוב!

***