עולם שכולו טוב

תגובה ל’שמורה שאכפת לה שבנות נפגעות ממנה. קודם כל איזה חשוב שאכפת לך! באמת קשה להיות אחראי על משימות של אנשים ולדעת להיזהר לא לדרוך על היבלת האישית של כל אחד. אני חושבת שיש לי עיצה אחת לתת לך. 

תשתדלי להחמיא המון לעובדות. מחמאות מחמיאות וכנות. בשפע לא בקמצנות. מניסיון אישי כשמחמיאים לי ונותנים אמון ביכולות שלי אני מצליחה להוציא מעצמי את המקסימום ויותר מזה. וכשמבקרים ואני מרגישה שאין אמון ביכולות שלי אוטומטית היכולת באמת יורדת. אני עובדת בלי ביטחון, מתפספס פה ושם. וגם אם הלחץ איכשהו מכריח אותי להצליח – המרירות והתחושות השליליות שזה גורם, בחשבון הכללי לא שוות גם כלכלית. שלא לדבר על האוירה העכורה והעוגמת נפש שלוקחים הביתה ומלווה כל היום.

 כשילדתי את אחד מילדיי, היתה לי מיילדת קשוחה שכל הזמן אמרה – "את לא עושה טוב.. תעשי ההפך". וניסיתי וניסיתי ובאמת לא הצלחתי. הייתי בטוחה ורציתי להגיד לה שרק תאמר (אפילו שזה לא נכון עדין!) מילים של אמון ועידוד ואני בטוחה שאצליח. ואכן כשהתחלפה לי מיילדת והיא ידעה לעודד הצלחתי בקלות ותוך דקות ספורות החזקתי ילד בידיים! 

ובעיני ראיתי עובדת שהיתה בצוות שלנו פשוט פרח, תקתקה משימות, נתנה את כל כולה וקבלה משימות מורכבות והפתיעה כל הזמן ביכולות שלה. ואכן הר"צ שלנו יודעת לתת הערכה בכמויות. לאחר תקופה היא עברה לצוות השכן, ושם הר"צ לא אמרה מילה אחת של מחמאה אלא להפך המון המון ביקורת, ומה שאין מה לבקר היה מלווה בשתיקה. ואיך שהיה נראה, לא ממש הייתי בפנים, העובדת המוצלחת פתאם הפסיקה להצליח ודי נגררה עם המשימות, וגם היה נראה שאין לה שום מוטיבציה. ומדובר בבחורה חלקה ובכלל לא רכרוכית. 

שלום רב, אני לא יודעת אם זה סיפור בפני עצמו, אבל רציתי לשתף מהצד השני של המתרס בחוויה לא נעימה שחוויתי, התחלתי עבודה לפני כחצי שנה וב"ה נכנסתי לענינים ממש מהר, הבוסית שלי כמה פעמים בקשה ממני להשיג לה עובדת חדשה לכמה משרות שחיפשה , זה כמובן פרגן לי שהיא סומכת עלי ומערבת אותי בנושאים על הפרק, היתה איזה משרה ממש פשוטה ולא מורכבת אחת לשבוע בשכר נאה שלא מבייש כלל, אני שמחתי על ההזדמנות להכניס עוד חרדית שתוכל להכניס עוד משכורת מהצד, ואחת השכנות שלי שהיתה לפני לידה ממש שמחה מההצעה, כך שזה כמובן יגדיל לה את הדמי לידה , היא הגיעה לעבודה והרגשתי שיש לי אחריות שיהיו מרוצים ממנה ותעשה את העבודה השוטה בצורה יסודית וטובה, אך היא הגיעה בגישה קצת שונה, חשבה שזה משהו ממש בקטנה ורק תעשה את הנוכחות ובזה זה הסתיים, בפעם הראשונה שהיא הגיעה היא דברה בטלפון רוב הזמן,( בנושאים רגישים ליד ציבור חילוני ) גם כשניסו להנחות אותה ולהסביר לה מה שיטת העבודה היא היתה עסוקה בשלה ופחות שיתפה פעולה, ראיתי את הלחשושים והחוסר שביעות רצון, ממש התביישתי….. הרגשתי שאני צריכה להתנצל, לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה שהיא תבוא שוב, ולא ידעתי איך לומר לה לעזוב את זה, אחרי שהיא כ"כ שמחה מההכנסה הנוספת, בסוף בלית ברירה הסברתי לה שכנראה הדרישות שלהם לא מה שהיא חשבה, והיא הבינה שהיא לא נהגה כשורה והחליטה לעזוב, זה הכניס אותי למצב ממש לא נעים שגם שחפשו אח"כ עובדת למשרה אחרת כבר לא שתפו אותי, וכמובן שלא אהיה מסוגלת להציע אף אחת, תקחו אחריות גם למי שניסה לעזור לכם, כדי שנוכל הלאה לעזור לאחרים, תודה רבה ‫

אני עובדת בחברה גדולה עם קבוצה גדולה של חברות. נשים ובנות משלנו ממש. חדשה יחסית להרבה בנות ותיקות. ובהלם כל פעם מחדש מההתנהגות. מהצורה בה מקבלים חדשות (לא רואים אותן!) מהדרך בה שומרים על הקרדיט ועל הפרויקט ועל הידע, ומשאירים בנות, שקבלו משימות! בלי יכולת לבצע את המשימות שלהן! (כדי לשמור על בלעדיות.) 

לא מדברת על סבלנות ועזרה יוצאת דופן גם לנכשלים. מדברת על התנהלות בסיסית של חפיפה, שיתוף, ועזרה הדדית. מדברת על העלמת ידע! כדי שאחרים יכשלו. ולא. לצערי לא מגזימה. 

התנהגות כזו לא תקינה ולא ראויה כלפי אף אדם. ומשום מה, נדמה לי, שדווקא בינינו, הבנות, יש איזו תחרות שגורמת לבנות להתנהג בין חברות בצורה הגרועה ביותר. כואב מאד. מה שאני מדברת עליו הוא סמוי. ובצורה הזאת לעיתים עלולים בלי לשים לב, להיסחף לאותה התנהגות.

 אני חושבת, שהייתי עלולה להיסחף ולחקות את ההתנהגות המקובלת 🙁 אם לא מודעות גבוהה שיש לי לנושא. מרימה את הכפפה. 

בנות, שימו לב! ממש כמו שכתבת לאה על ו'כי ימוך אחיך' מצווה גדולה מצדקה, היא לעזור לאחרים להתפרנס. לפעמים , במעט מאד סבלנות. בשבריר הקדשת תשומת לב למה ששואלים אותנו. אפשר לפתוח את העיניים ולעזור למישהו. (במקום: לא קשור אלי, אפשר לומר: תפני לX היא תדע לעזור לך..) – בהצעת עזרה, לא בומבסטית, לממלאת מקום. (את יכולה לשאול אותי, אענה לך לפי היכולת) אפשר, בלי הגזמה, להציל אותה. לעזור לה לסלול דרך למשרה קבועה. ובואו, נאמין בה', שזה לא יבוא על חשבוננו, בסדר?

מיוחד! אני אשמח להביא נקודת מבט קצת שונה בלי כמובן לסתור חלילה את היחס המתבקש… לאחר נישואי עבדתי בתור ממלאת מקום בבתי ספר שונים עד שהגעתי לאחד ששם התברגתי, הרגעים האלו של התחלת משהו חדש, עליה להסעה עם מורות מגובשות, אי קבלת תשומת לב מיידית, כניסה לחדר הצוות, ואפילו הכנת הקפה בחדר מורות מול כולן מבחינתי היו כל כך חדשים ומפדחים! הרגשתי מההתחלה חסרת ביטחון עצמי שאולי רק אחרי כמעט 3 שבועות הכנתי לעצמי קפה! 

עם כל זה מהרגע הראשון חשבתי לתומי כמה הן לא חייבות לי כלום, ויש להן את העבודה שלהן, ומי יודע כמה הן ממהרות, טרודות ועסוקות, ואני ממש לא קוראת לזה לדון לכף זכות אני קוראת לזה פרספקטיבה שונה על המצב, והיא גרמה לי לחייך לכולן, לפתח שיחות בעצמי וכו' בלי הרגשה שחייבים לי משהו!

הגעתי למצב שהייתי הממלאת מקום הקבועה של ביה"ס וכשהייתי צריכה בעצמי ממלאת מקום הבאתי בת סמינר מתוקה במקומי, לא לפני שהדרכתי אותה: הכנסי לחדר מורות עם ביטחון והדבר הראשון שתעשי זה להגיד בקול "בוקר טוב" עם חיוך, תגשי ישר לפינת קפה ותפנקי את עצמך עם נס חם שיראו כולן כמה את מפרגנת לעצמך וכו' היא ספרה לי שממש התבלבלו ממנה והתחילו לשאול כמה שנים היא בתחום (זה היה הפעם הראשונה שלה!!!!!) והתלהבו בלי סוף ומאז קראו לה למלא מקום עד שקיבלה משהו קבוע ברוך ה'! 

לדעתי היי את הנותנת הראשונית כמה שממש לא מתבקש ממך- התגובות יהיו סוערות לטובה!

מעל במה זו אני רוצה להודות לכל אותן "גיטליות" שמלוות את הבנות חסרות הביטחון. זה גמח בלי כותרת, בלי סניפים ואפילו מספר טלפון אין, אבל זו פעולה כל כך גדולה, שמשנה כל כך הרבה דברים, אפילו שלום בית;)

 סיימתי סמינר סוף שנה שעברה, נכנסתי לעבודה מיד אחרי החגים התחתנתי בכסליו, עם אפס זמן ומוטיבציה להשקיע. נכנסתי לחברה גדולה ומאיימת ולא הכרתי את עצמי. הביטחון שלי ממש ירד, המשימות היו נראות בלתי פתירות והיחידה שהיתה ועודנה איתי באותם ימים מאתגרים היתה דינה. 

גם היא כמוני, חדשה. השלימה לי את מה שברוב עצלותי התקשיתי ללמוד, הסבירה לי מלא, החכימה אותי, והכל בכזו ענווה, כאילו זה מובן מאליו! הזמינות שלה, החיוך שלה תמיד, הנינוחות. על חשבון הזמן שלה! וזה לא שהיא היתה יותר ממני, באנו ביחד. בלי שום רווח – כי אני לצערי לא יכולתי לתרום לה יותר מידי. בעולם המודרני שלנו, בו כל אחת רק רוצה להתקדם ולקדם את עצמה, היא היתה שם, כה מיוחדת!!!!! מקנאה במי שיזכה בה! 

אני רוצה להודות לך מעל במה זו, דינה יקרה! אין לך מושג כמה נוכחותך לצידי מהווה קרן אור בעבודה הקשה… מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ושאף פעם לא תזדקקי ל"דינה" כמוך, (עם המרץ שלך אני בטוחה שלא) רות- שזוכה לעבוד עם כזו אישיות בצוות.

רציתי להגיב לסיפור עולם שכולו טוב ולכל הנושא של עזרה בצוותים לפי מה שראיתי לדרג הניהולי יש ערך גבוה לאוירה בצוותים ליכולות שיתוף ידע וחפיפה של חדשים בפרט בעולם דינמי ומשתנה כמו שלנו. ולכן מהנסיון שלי תשקפו להנהלה את המצב.

 לא מדברת על להלשין יותר מתכוונת שאת עוזרת לעובדת חדשה, משקיעה בה הדרכה ותמיכה מותר לך לציין את זה בפני המנהל שלך ואפילו אם למשל עזרת לה להשיג משהו לבקש ממנה כשהיא מעדכנת את המנהלים שלה על ההישג לכתב אותך למייל ולומר לך תודה ולכל הגוניריות זה המקום לתת את הקרדיט ולהכיר טובה באמת. או לפעמים לענות תשובה לעובדת ולכתב לתשובה את הראש צוות, כמובן צריך להזהר בזה כדי לא להזיק לעובדת (אם כי גם אם יש עובדת שנעזרת מעבר למצופה ממנה זה גם דבר שמנהלים צריכים לדעת אותו. לא צריכה להיות עובדת שעובדת עבור שתיים) 

זה לא מוגזם או דורש צומי בסוף כולנו נמדדות בערך שאנחנו מביאות לחברה וכן גם משהי שנותנת הרגשה טובה בצוותים זה גם ערך וגם עליו כדאי לספר. כך הרבה כאבי לב יכולים להמנע כשמול המנהל נמצאת התמונה השלמה, ובפרט אם הדברים מתגלגלים לבעיה אמיתית שעולה, המנהלים מודעים לכל התהליך. ‫

וואו, לא מתאפקת מלהגיב על הנושא החשוב שעלה עם חיוך על הפנים, כמו כל נושא ותגובה בשמורה שיש לו השפעה רבה, ממש כמו האבן הקטנה עם טבעות הגלים המתפזרות סביבה. אני מרגישה בשבועיים האחרונים אכפתיות יתר מהסובבות אותי, (אולי זה פסיכולוגית:) יותר מילים טובות, יותר רצון לעזור ואני מרגישה שיש לשמורה חלק בזה… 

הרבה פעמים חשבתי על היחס והעזרה של חברות חרדיות בצוות (אם יש) לעומת זאת חברי הצוות שאינם שומרי תורה ומצוות. כמה קידוש ה' זה יכול לגרום. ואני לא מדברת על בעיני החילונים, אני מדברת בעיניי, כשאני מקבלת התייחסות יפה מחברה חרדית ועולה לי מחשבה "וואו, מקדישה מזמנה, בכזאת הרגשה נעימה, כי זוהי דרך התורה, כמה מדהימה התורה שלנו.." לעומת זאת, לא נעים לומר אבל היו פעמים שחשבתי לעצמי בבעיות למיניהם "הרבה יותר נחמד לי לפנות עכשיו לחילוני מסויים לעזרה מאשר ל…" 

אני יודעת שאין כללים ואי אפשר להכליל, אבל אני כן רוצה שניקח אנחנו את הנושא הזה חזק איתנו, שכן נכליל אותנו כקבוצה שאמונה על דרך התורה והמצוות וחשוב לה הנושא בין אדן לחברו חשוב לה שלשני יהיה נעים ונח כמה שאפשר, ובפרט בימים האלו.. 

זה כל כך כיף ומרגיע שיש מישהי שכביכול פורסת עליך את חסותה. בדיוק ככה היה לי בעבודה הראשונה אליה נכנסתי ישר מהסמינר. המשרד היה מעורב ואחת העובדות אישה חרדית- מדהימה ואנושית,פשוט הייתה שם בשבילי. היא הרגיעה אותי, לימדה אותי את הפרקטיקה ועזרה לי בכל דרך אפשרית. וכשיצאתי משם היא המליצה עלי בעבודה החדשה ובזכותה התקדמתי.

אני עד היום מכירה לה על זה טובה ענקית. וכשאני כבר הייתי ותיקה בעבודה ונכנסו בחורות צעירות שיצאו מהסמינר- עזרתי להם ככל האפשר, ואני הייתי זאת שאפשר לסמוך עליה, להתייעץ איתה וכו'. הייתי גם פעם במקום הזה, החושש, שמפחד לעשות טעויות, שמפחד שהבוס יכעס, שרוצה שמישהו יעבור על מה שאני עושה לפני שאני מגישה. אז כשהייתי במקום בו אני יכולה לעזור- פשוט עשיתי כמיטב יכולתי. 

גם אני חוויתי התחלה חדשה, אמנם לא במקום העבודה, בס"ד עברנו לדירה חדשה, לאחר שבוע מתיש ומייגע, הגיע בס"ד שבת, הבית קבל כבר צורה, ואני פניתי למצוא את עצמי בתוך השינוי הזה, והנה דפיקות בדלת אני פותחת ועומדת בפתח אישה צעירה עם שלושה ילדים מטופחים וחגיגים בבגדי השבת שלהם, הייתי בטוחה שכנראה טעות, והיא בפשטות, שמעתי מכמה כיוונים שאתם מגיעים רק באתי להגיד ברוכים הבאים. איזה רוגע ונעימות התפשטו בכל איברי, אני רצויה פה, משהו שם לב שהגענו, שמחים לבואנו. 

תחושה כ"כ טובה ובטוחה. והיא המשיכה קבלנו אותה כ"כ יפה כשאנחנו הגענו, גם אני רוצה לקבל יפה אחרים. מעגלים, מעגלים, כל מעשה שלנו משליך הלאה לכל כך הרבה מעגלים של טוב, שמחה ואור, שנזכה!!! ‫

אני לא יודעת מי כתבה את הסיפור הנ"ל אבל אני עובדת באותו מקום באגף אחר. זכור לי שגיטל ע"ה ממיטת חוליה האחרון בבית חולים עוד כתבה לנו, והמשיכה לעבוד למען הצלת חיים במקום בו עבדה. בזכותה ידעתי תמיד להיזהר מ'מוקשים' בעבודה, כשכולן יצאו לחל"ת הייתה אופציה להיכנס לתפקיד מסוים ובעקבות דבריה – לא עשיתי את זה. ולא הלכתי לשם. בחסדי שמיים לא הוצאתי לחל"ת….ונשארתי באגף שלי- ששמור מאד וכשר. לע"נ גיטל המקסימה שבאמת חסרה גם כאן וגם בעוה"ז עם כל הטוב שהיא השפיעה…. 

הסיפור היה על יחס בעבודה, ואחת ציינה שניסתה להכנס לעבודה דרך חברות רחוקות אך אך כמעט ולא היה מי שהקשיבה והסכימה לעזור. אני למדתי בסמינר ויצאנו לעבוד מיד אחרי המשבר הכלכלי, השוק היה מאוד קשה, והסמינר לא עזר אז בהשמה. לקח לי 7 שנים!!! למצוא עבודה בתחום, היו לי 20+ חברות במסלול שרובם השתלבו בעבודה תוך שנה שנתיים, אך חוץ מ 2-3 בנות אף אחת לא טרחה להמליץ עלי או לעדכן כשחיפשו במשרד בו היא עובדת עובדת חדשה, למרות שזה לא דורש הרבה מאמץ, אלא תשומת לב ואכפתיות גם לשני. 

זכיתי להכיר מעט, ממש באופן שטחי, את הרבנית קפלן ע"ה. הייתי בחורה צעירה כשנפגשנו במסגרת שמחה משפחתית. אני הייתי קרובה מדרגה ראשונה, והיא מדרגה שניה. אחרי יותר משנתיים(!) פגשתי אותה פעם באוטובוס. היא לא התנפלה עלי בקריאות שמחה נלהבות כאילו אני חברתה הטובה – כי לא הייתי חברתה הטובה ושתינו ידענו את זה. (לפעמים אנשים מגזימים בעניין, וזה לא עושה הרגשה נעימה מדי…) אבל כן אמרה לי שלום ושאלה מה שלומי בחיוך. עצם זה שהיא זכרה אותי בכלל היה לי חידוש ולימוד גדול! ‫

בוקר טוב, גם אני זוכרת הייטב את הקבלת פנים מגיטל ע"ה בכזו הארת פנים והרגשה טובה- כאילו אני בגילה ולא האמנתי כשהיא סיפרה לי שהבת שלה למדה איתי במחזור… תמיד כשהייתי צריכה עזרה ולא משנה במה (תרגום מאנגלית, עזרה טכנית, וכל דבר…) היא נענתה בחיוך ובשמחה גם אם הייתה עמוסה… ונשארה לי ההרגשה הטובה שתמיד היא גרמה שיהיה סביבה, שיהיו הדברים לעילוי נשמתה הטהורה

מצמרר!! אני מכירה את בנותיה ואכן הסיפור הולם את אופי המשפחה והנעימות שלהם תמיד! סיפור מיוחד!! במיוחד מהתזכורת שאנחנו פה אמנם בעבודה בשביל הלחם היומיומי אבל אנחנו לא פחות והרבה הרבה יותר בעבודה בשביל הלחם הנצחי שלנו.. ואשרי מי שזוכרת ועובדת ותשחק ליום אחרון… 

ווואוו אני חושבת שהבמה הזו ממש חשובה גם למצבים כאלו, כי כל אחת יכולה להיתקל במצב דומה והשימת לב בתודעה למה מילה טובה, קבלת פנים וכד' יכולה לעשות.

***

מדהים ומרגש!!! כמה כח יש לכל מעשה שלנו! ובאיזו אצילות נפש ניתבה הרבנית קפלן את הכח והמח שלה לעשיית טוב, ובכך למעשה השפיעה על האווריה ועל הרגלי הבן אדם לחברו של כל העבודות סביבה! 

***

זה באמת נושא מאוד חשוב, וגם מאחד מאוד ועוזר לעובדת חדשה שמתמודדת עם כל קשיי ההתחלה שלפעמים הם עצומים, חיזקת אותי מאוד מעכשיו להקפיד על זה, גם לגבי עובדות וותיקות תודה רבה! 

***

נהנתי שמביאים גם 'צדדים חיוביים' לכל מה שקשור לעובדות וכו'.. גם אני באופו אישי רואה שהאווירה, החברה משפיעה על כולןןןן!!! קחנה אחריות על הדיבור, עשייה, שימת לב וכו' 

***

וואוו, כמה צריך בינינו כאלה נשים! עצוב שהיא איננה, אפשר לומר שזה דמות חריגה בנוף, כל כך צריך חיזוק בעניין הזה! הלוואי ונזכה ל'למוד ולעשות' בתחום בין אדם לחברו.. ‫

מרגש מאוד, הכרתי את הרבנית והיא באמת הייתה אישה מיוחדת, היא ובנותיה תנצבה — *

***

איזה עצוב שאנשים ונשים כאלה יקרים הולכים יהי זכרה ברוך! 

***

המספר של הקו למען אמהות למי שאין לה: 025796551 

***

אין מילים!! 

***

צמרמורת!