לתגובות הקוראות
מקרוב
שלום חברות,
יש לי סיפור מדהים לשתף, ולמרות שהוא עצמו לא לקוח מעולם התעסוקה של נשות שמורה, המסר חזק ורלוונטי בהחלט:
בעלי אברך, שעוסק בשעות הערב בתחום קירוב רחוקים. ב"ה הוא מצליח מאד, זוכה להכיר לאחינו הטועים מאור האמונה, התורה והמצוות, ולהשיבם אל דרך האמת.
לאחר התבססות הקבוצה למבוגרים, הוא התבקש לפתוח שיעור תורה גם לבני נוער. עבודת שטח פשוטה העלתה את העובדה הלא מרנינה – פנייה לגילאי העשרה חייבת להיות בערוץ של וואטספ, זו השפה הכמעט יחידה שהם דוברים…
מכיוון שזו היתה האופציה הבלעדית לתקשר עם קהל היעד, מחוסר ברירה רכש בעלי מכשיר כזה. הוא ביקש מהמוכר את הסוג המיושן יותר, עם רמת חסימה הכי גבוהה שיש, שאי אפשר לעשות איתו כלום חוץ מוואטספ, מייל ו-ווייז.
גם אחרי החותמת שהתנוססה על המכשיר, ולמרות הצורך החיוני בו, בעלי נזהר מאד לא להשתמש בו בפרהסיה. למרות שעל הדרך אפשר להרוויח עוד כל מיני פינות של נוחות והקלה – המכשיר לא הפך להיות בן בית ובטח לא 'בן כיס'. אפילו הילדים לא ידעו שהוא מחזיק אותו. השימוש בו נתחם לרמה המינימלית ההכרחית בלבד, ורק לצורך שיעורי התורה.
ב"ה קבוצת הנוער פרחה ושגשגה, וגררה בעקבותיה פתיחת קבוצה נוספת.
על אף הצלחת המהלך החדש, בעלי הרגיש לא בנח להחזיק מכשיר כזה. הפריעו לו הפחיתות, הרדידות והסיכון שבסגנון התקשורת ה"חכמה" וה"מתקדמת" הלזו, והוא תהה האם אכן המטרה מקדשת את האמצעים.
מלבד זאת, חששנו גם על הילדים. לא שווים אלף נאומים, הסברים והצהרות נגד המכשירים הקלוקלים, אם לילד נצרבת בתודעה תמונה של אבא מחזיק מכשיר כזה, ולא משנה מה תהיה הסיבה או התירוץ או הוראת השעה. הרתיעה החד משמעית כבר לא תהיה באותה רמה…
אבל מצד שני – איך אפשר לתת לפעילות המבורכת לדעוך? איך אפשר לאבד את הנערים שמתקשרים רק בערוץ תקשורת הזה? כל יהודי הוא עולם מלא! כל אחד שמתקרב – זו השפעה לדורות!
התחבטנו הרבה בשאלה. די נטינו להוציא את המכשיר.
מה שדחף אותנו לחתוך לצד הזה היו כמה סיפורים בשמורה שעוררו על הענין, והחלטנו: החינוך של הילדים מעל הכל! כל מלאכת הקירוב לא שווה אם תמורתה ייפגם חינוך ילדינו. בעלי לא נתן להתעוררות הזאת להתמוסס ומיד השאיר הודעה "אני זמין רק במספר השני שלי", ניתק את הקו, זרק את המכשיר, והודיע לי חגיגית שהעניין מאחוריו…
ומה יהיה עם השיעור??…
כנגד כל התחזיות – זמן קצר לאחר מכן מספר המשתתפים נסק פי שלוש! נוצר צורך דחוף לפתוח שיעור ביום נוסף בשבוע, ואפילו הגענו לפתיחת סניף חדש!! הנערים קיבלו את השינוי בהערכה ובהצדעה לכך שהעקרונות שלנו מעל הכל, גם במחיר של וויתור על נוחות וזמינות.
לא יאומן!!
לא רק שהיקף הפעילות לא הצטמצם – הוא עוד נחל הצלחה מסחררת!
המסקנה הברורה עמדה לנו בבהירות מול העיניים:
כשלא מתפשרים על חינוך ושמירת הגדרות, יש סייעתא דשמיא מיוחדת.
ראינו מק(י)רוב.
תגובות השמורות לסיפור
סיפור מקסים ואמיתי. חייבת לשתף שכשהייתי קוראת או שומעת סיפורים הירואיים כאלה בעבר, הייתי קצת מפקפקת, קצת קשה להאמין שעם השינוי דברים טובים קרו, במיוחד שלא תמיד זה ככה, לפעמים הניסיון הוא שהקושי גדל וממשיך….
היום, כמישהי שעובדת בעצמה בתחום הקירוב אני מוכרחה לומר שזה פשוט עובד כך, האנשים שמתעסקים בעבודת הקודש הזו פשוט רואים בעיניים סיעתא דשמיא נדירה!
רוצה להוסיף 2 דברים בעניין הקירוב: אחד, הרב שטיינמן זצוק"ל היה אומר שאין אף יהודי שפטור מחובת הקירוב. אף יהודי לא. שתיים, לא מזמן הייתי אצל הרבנית קולדצקי והיא שמעה שאני עובדת בקירוב, היא אמרה לי ככה: 'אבא שלי (ר' חיים זצוק"ל) תמיד היה אומר שזה ההיכל הראשון בגן עדן". נקודות למחשבה:)
התחלתי לקרוא, וחשבתי שאת כותבת את הסיפור שלי-של בעלי, אך לא, הסיפור שלי דומה, אך שונה:
פנו אל בעלי בבקשה שיהיה אחראי על קבוצות הנוער בארגון קירוב, בעלי מאוד רצה לנהל את זה, הוא טוב בזה, זה יתן לו סיפוק וב"ה יוכל לקרב המון!! אך כששמע שהתנאי הוא להחזיק וואצפ הלך לשאול את הרב אדלשטיין, והוא שאל אותו האם אתה מגדיר את עצמך בן תורה? אם כן תדע לך שלהחזיק מכשיר כזה מוציא מההגדרה של בן תורה!
בעלי אמר מיד שזה לא בא בחשבון, וזה ירד מהפרק. זה היה בשבילו ויתור ענק, כי זה היה אמור לתת לו סיפוק רב וגם פרנסה יפה שהיתה חשובה לנו מאוד… אבל הרוחניות היתה חשובה לו יותר!!!
וואו! מדהים!!!! מרגש ומחזק כל כך!!
המדהים זה שבעבודה שלי יש חילונים שלא מכירים חרדים מקרוב ורק מהתקשורת, וזה כל כך מובן מאליו שיש לחרדית פלאפון כשר. לו היו מתארים לעצמם שאני יחידה ממשפחה מורחבת שלמה… וכל אחד והסיבות שלו. חלילה לי לשפוט.
אבל אני יודעת שאם היו רואים אותי עם ווצאפ הם לא היו מבינים! לא יודעת אם זה מזלזול של חוסר קידמה, פשוט לא מתאים ולא מתחבר להם. הלוואי שכל אחד ידע כמה הוא באמת מייצג וכמה הוא באמת שווה! ואני מסתדרת מצויין פלוס ב"ה, ומי שצריך קשר איתי יודע שאני זמינה ואם לא אז כנראה שגם אם היה ווצאפ.. אז או שהייתי צריכה להפסיק את העיסוק שלי (בעבודה/בילדים וכו) ואז מי יתקשר איתם?
לא קל לי. ו"למה אין לך ווצאפ?" זו שאלה יומיומית. אבל טוב לי. ואני רגועה. ולא צריכה את כל העולם בכף היד שלי.
סיפור מיוחד! תצליחו ותבורכו אתם וילדיכם!!
וואו חייבת לשתף, הסיפור הגיע בדיוק בזמן. היה לי ווצאפ על המחשב- ללא סמארטפון. לפני חצי שנה (כשהיתה את הקריסה הגדולה שלהם) החלטתי שאני מוחקת את הווצאפ מהמחשב, כי פחות הייתי צריכה את זה לעבודה והיה יותר למשפחה. וזו היתה הזדמנות, אבל אמרתי שאם אני אצטרך שוב לעבודה אני אשאל רב בעניין.
בחודשיים האחרונים אני לומדת מקצוע שאני יודעת שיהיה לי הרבה יותר נוח וקל לעבוד עם ווצאפ. מאוד התלבטתי מה לעשות ואמרתי שאני אתן צאנס עד ר"ח אייר ואז אשאל רב מה לעשות. ובנוסף קיבלתי מהעבודה בפסח מתנה סמארטפון מוגן עם וויז וואטסאפ- אבל בינתיים לא השתמשתי בו. שזה עוד יותר בילבל אותי מה לעשות.
בבוקר אתן שולחות את המייל הזה שישר נגע לי בנקודה רגישה והתחלתי לחשוב שוב על הנושא הזה, אבל זה היה התלבטות קשה. ולא עשיתי בינתיים כלום בעניין. אחרי כמה שעות גיליתי שזכיתי בהגרלה שהשתתפתי בה ועדיין לא קישרתי. בערב השתתפתי בזום שהיו בו הגרלות שרציתי לקבל בקשר לעבודה החדשה ובזכות הסיפור של הבוקר, קיבלתי על עצמי עוד חודש לא להתעסק עם הווצאפ. בלי נדר
והלא יאומן קרה, זכיתי בהגרלה שרציתי!
חכו זה לא סוף הסיפור! קמתי בבוקר אני פותחת את המחשב וגיליתי את שמי מופיע בעוד הגרלה שנרשמתי אליה בדרך אגב כי בטוח אני לא אזכה.. וזכיתי! זכיתי בשלוש הגרלות! וואו מקווה להצליח לעמוד בקבלה וב"ה לא להזדקק לזה בכלל, שתדעו שזה ניסיון שמאוד קשה לי כי מסביבי לכולם יש סמארטפונים ולא מבינים מה הבעיה אם זה לעסק…
מקסים!! גם אני זכיתי לטלפון מסונן עם השילוש של וואטסאפ+ וויז+ מייל.
האצטלה הייתה אחריות על התרמות לציון באומן שריגשה אותי מאד, ואכן היו תורמים רבים שרצו שנשלח את הקבלה בווטסאפ וזה נראה בסדר, וכן תקשורת עם חלקם בחו"ל בשיחת ווטסאפ… הוא היה טלפון של בית, בחוץ רק הכשר. למה? כדי שלא יבלבלו את השכל עם הודעות וצפצופים וגם חוסר רצון להופיע אתו בפומבי מסיבות דומות לסיפור.
בבית, השתמשתי בוואטסאפ גם לצרכי האישיים, זה אומר לקבל סרטונים והודעות וזו גזילת זמן משוועת. זמן רב התחבטתי בפנים מה לעשות איתו, הרי פרסמתי כך קבוצות וקורסים שלי וגם בקדושה, זכיתי למעל 100 נשים חדשות שהצטרפו דרכי לקו הישועות בזכות שליחת מלא הודעות שנענו על ידן….
קיבלתי בחודש חשוון האחרון הודעות על כך שדחוף לעדכן גרסה, מאחר ואין אינטרנט לא יכולה לעדכן… עד שיום אחד פתחתי את הטלפון והיה כתוב שכופים עלי עדכון גרסה, תצוגת המכשיר נראתה אחרת לגמרי והרגשתי איך "צופים עלי מרחוק" וחודרים לפרטיות שלי…
נכון שהייתי שמחה להחליט כמו הסיפור פה מתוך דחף פנימי… שלי לא הספיק. התחושה המאד לא נעימה שחוויתי עם האקט החודרני שנכנס אלי הביתה סייעה לי להכריע. לא רוצה!! הייתי רק צריכה לחדש את הסיסמה ולהיכנס מחדש… ולא נכנסתי.
לצערי לא הודעתי לפני כן, וקבוצת נשים שבניתי בעמל במשך שנים.. ראתה אותי נעדרת.. בלי שהודעתי מראש פרידה ויציאה.. הדרך לתקשר עם בעלי באומן בראש השנה… בשיחת חינם זמינה.. בתקווה שכולם יהיו שם.. ועוד ויתורים.
הכל שווה, שקט, התמכרות של שנים הסתיימה בעזרת השם שגם זו של המחשב תירגע… חיזקתם אותי מאד בסיפור הזה.
אשמח לשפע שבא בעקבות הוויתור. גם עם מניעים מעורבים כפי שפירטתי..
וואו ממש התחברתי, זה ממש מיוחד ולא מובן מאליו, שלאורך כל הדרך הרגישות נשארה וההרגל לא הצליח להכהות את החושים, ונראה לי שרק בזכות זה שכל הזמן עדיין הייתה ההתחבטות ואי השלמה עם המציאות ש"זה מה יש וזה לשם שמים אז זה בסדר",
הסיפור יכל להתגלגל לכיוון הזה ולא לכיוון הצפוי הרבה יותר, שמשלימים, מתרגלים ולאט לאט זה הופך לחלק אינטגרלי מהחיים! המון הערכה! ובלי קשר זה נשמע פעילות מאד יפה ומרגשת…
היי נגע לי הסיפור ללב וממש מעריכה. לא נפוץ היום כאלה שמשתמשים בווצאפ רק למה שהכרחי ובצנעה, שבמקום לזכור שזה מותר בדיעבד, השימוש בווצאפ הפך למלכתחילה. קל מאד להיגרר לנוחות שהווצאפ מציע ולהשתמש בו ביום יום…
בנוסף לראות שאנשים מוותרים על הווצאפ על כל מה שזה כלול, מעלה לי דמעות בעיניים. מרגש לראות שעדיין אנשים מסוגלים לכך…
וואו מדהים! באמת לא יאומן, זה לזרוק את עצמנו אל הקב"ה ולדעת שמה שד' יעשה זה הכי טוב! במיוחד בקירוב-זה שלו! זה הילדים שלו!
אני לא הייתי לוקחת אומץ לעשות את זה לבד, הייתי שואלת רב מה נכון לעשות. והרי צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
יש לי משהו פשוט אמיתי וחשוב לומר- אני נתקלת רבות בדילמה מסוג זה. אומרת לעצמי- אני חייבת X,Y,Z באמת לצורך נעלה! נכון האמצעים.. אממ… יש בהם טיפה טיפה בעיה אבל בסופו של דבר המטרה קדושה.
דוגמא קטנה? אכבד מהעוגות המעולות שלי בנות שלצערינו רחוקות ולא יברכו ע"כ, זה יהיה ממש חסד, הן תראינה כמה אנחנו 'מענטשים', זה יהיה קדוש ה'… הן תראינה איך אישה חרדית, אם למשפחה מבורכת גם עובדת מוצלחת וגם שפית… וקשה, כמה היה לי קשה לומר לעצמי לא! תעקפי את המכשול, זה לא הדרך יש כאן בעיה הלכתית.
עולה הרבה גם עם גברים במקומות העבודה, להיות אנושית? אבל הנקודה פה בעייתית. לעקוף?
יום אחד הוארו עיני "הסתכל באורייתא וברא עלמא" בורא עולם הסתכל על התורה ובהתאם אליה ברא אותי. אותך. את העבודה. את כל עולם התעשיה. ואת הקמח הנצרך ללימוד התורה…. אז זהו וזו הדרך. ללכת ישר בלי להתבלבל. כי המטרה היא ברורה כל כך.
סיפור עוצמתי!!!!!!!!! אנשים אמיתיים במהות. היו הרבה סיבות שיכלו להגיד לעצמם למה זה כן טוב ולמה זה לא נורא בהתחשב בחסימות וכו'. "רק" עניין של מראית עין כלפי הילדים.
אין ספק שיצא מהם דור ישרים מבורך (לא רק כישועה על מעשה גדול אלא על עצם צורת החיים) אלו עבדי ה' אמיתיים!
איך אני מאושרת!!!!!!! איזה נשים (ואברכים יקרים) יש לד' בעולמו!!!!!! אני מנסה לדמיין את שמחת הקב"ה בבניו.
תודה מאד ששיתפת אותנו, וחיזקת אותנו שאין ספק שדרך צדיקים רצויה ואהובה לפני המקום ב"ה. יתן לכם ד' המון המון נחת דקדושה מכל יוצ"ח ומכל אלה שזכיתם לקרב אליו יתברך.
בעקבות הסיפור, רציתי להעלות הערה כללית לענין הנושא של ה"תירוצים" ו"הוראת שעה".
דוגמה מוחשית לזה, שהרבה מאיתנו לא ירצו לרכוש בשר שהתעוררה עליו שאלה ובדיעבד מכשירים. ידוע הסיפור המפורסם על הרבנית קנייבסקי שהתעוררה לה שאלה מסוימת וביקשה "היתר". משראתה שהרבנים מתחבטים בשאלתה הגיעה למסקנה שאם קשה להכריע והשאלה שלה "כבדה"- אז אין שאלה.
יתכן שגם בנושא הרשת והמכשירים המוגנים או שאינם עדיף לנו מאד לא להיכנס כלל לשאלה.. ההבדל בין פרנסה ושיקולי נוחות הוא דק מאד וניתן לחציה בקלות… כשאנו מבינים את חומרת הדברים- ניגשים לשאלה בצורה אחרת.
סיפור מדהים ומעריכה את אותה אישה ובעלה, אך חינוך הילדים לא בידינו, זאת אומרת לא חסר היום משפחות שאין על מה לדבר על כאלה מכשירים והילדים סללו דרך אחרת…
החינוך של הילדים צריך להיות בהשתדלות אמיתית וזהו, אין לנו שליטה על שום תוצאה, גם אם הבית נקי ושמור בלי שום זכר למכשירים וכו.
ישנן משפחות רבות שהילדים הולכים בדרך התורה והמצוות גם אם האבא החזיק מכשיר… הכל תלוי בתפילות שלנו וברצון ה'
סיפור נהדר ומעורר עם מסר ברור וחד!
אני תוהה אם אנשים יכולים ואמורים להחליט החלטות כאלה על דעת עצמם?? אחרי הכל סיפורים של אחרים לא מהווים תחליף לדעת תורה!
למען האמת די ברור לי שצעד זה של קנית מכשיר כמו גם השלכתו מחייב דעת תורה! ואחרי שמקבלים תשובה ע"פ התורה כבר הרבה יותר קל להתמודד, ההתלבטות לא אמורה להיות שלכם. אלו החלטות הרות גורל שאין לנו יכולת לדון בהם לבד. רק "ועשית ככל אשר יורוך".
יכול להיות ששאלו ולא סיפרו את זה כאן. אני לא דנה את בעלת הסיפור אישית ח"ו תודה רבה על הכל.
כל הכבוד!!! אשריכם, ברוך ה' גם אבא שלי הוא מקרב רחוקים והרבה!!! אנחנו במו עינינו ראינו עד כמה המכשיר הזה כמה שהוא מוגן יכול לדרדר וכמה עבודה זה דורש מהמקרבים וברוך ה' אבא שלי מצליח גם אותם להחזיר למוטב וכבר לא להחזיק גם למראית עין. תזכי למצוות על השיתוף!!!
***
וואו וואו וואו וואו!!!! מרגש ממש! אני גם מתעסקת (קצת) עם קירוב של נערות בעיר שלי ואין לי ווצאפ ברוך ה', אבל גם אם התגנבה איזו מחשבה או התלבטות קלה האם להשתמש בכלי (משחית) הזה עכשיו זה נמחק! אין תחליף לקדושה! תודה על השיתוף!!!
***
סיפור מדהים ומחזק. פעם קראתי שהקב"ה יכול הכל וככל שנותנים לו יותר מקום ומרגישים כמה אנחנו קטנים ולא יכולים לבד, הקב"ה יותר עוזר. בפרט שכאן יש בנוסף את העניין של הבא ליטהר.. רציתם להיטהר והקב"ה סייע בידיכם להמשיך לטהר… אשריכם!!
***
מרגש ביותר! מזכיר מאוד את סיפורי החקלאים השומרים שמיטה במסירות נפש ממש!!!!!!! (פשוטו כמשמעו…) גם כאן, הקב"ה הראה לכם איך שהאמת והישרות, שווה… וכמובן ש"אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" יישר כח גדול!!!!!!
***
מדהים מדהים מדהים! חשבתי בהתחלה שסיפרתן את הסיפור שלי, למרות שלא שלחתי אותו. ברגע שבעלי הסביר לי שכדי לעשות שיעור לנערים צריך וואצפ מאד נבהלתי, ובעלי לא עשה את הצעד הזה וב"ה הקירוב פורח ורבים חוזרים בתשובה.
***
מהממם!!!! כל הכבוד ירבו כמותכם!! זה כ"כ נכון גם מהיכרות שלי עם אנשים שחושבים שהילדים לא מבינים ולא רואים וכו וכו, והם לבסוף כן מתקלקלים מזה. אז תדעי הם כן מבינים והם כן רואים ולא לנסות למרוח את האמת!!!!!
***
וואוווו. אין מילה אחרת! חיזקת אותי ביותר! בדיוק היה לי נסיון קטן בנושא (לא ברמה כמו שלכם..) והיית ממש שליחה משמים בשבילי!!! אין מילים. תזכי למצוות והרבה נחת מהילדים
***
צעד אמיץ, אחרי שמכניסים מכשיר כזה הביתה- זה כמעט בלתי אפשרי להוציא…. לכן מראש לא להכניס, ואם זה כבר קרה- לאזור המון כוחות ולהוציא הכי מהר שאפשר… ורואים בעז"ה סייעתא דשמיא מרובה.
***
כ"כ מתחברת ומעדות אישית זה אמיתי לגמרי!!! לא אלאה אתכן בסיפור מאד מאד דומה שחווינו, שבעלי התבטא ואמר: "לא יתכן שבורא עולם ישלח לנו משהו דרך כלי שהוא כ"כ לו אוהב"… שפע סיעתא דשמיא לכולנו
***
אואו איזה סיפור מדהים אהבתי שכל ההתלבטות הייתה בין טוב לטוב יותר! מתפעלת כל פעם מחדש מהעוצמות לחתוך לכיוון אחד מוגדר וברור.. כל הכבוד!!!!!!!!
***
אין מה לומר מרגש מרגש מרגש אשריכם הלוואי שיזכו עוד הרבה כמוכם ויהיה להם את הכח לזרוק את המכשיר גם לצורך הכי כשר דמעות בעיני תזכו לרוב נחת יהודית כשרה
***
מחזק! תודה! אני רואה פה את היופי במעגל המתחזק והמחזק, אתם התחזקתם מהשמורה וכך אתם זוכים לחזק אחרים גם כן! אתם מחזקים את הנערים והם אותנו…
***
סיפור ממש יפה!! אבל לא הוזכר הדבר ההכרחי ביותר (שאולי אכן קרה במציאות), חשוב לזכור בכל מקרה של התלבטות יש גדו"י שניתן לשאול אותם וראוי לכזו שאלה הרת גורל לא לפסוק לבד
***
בהערכה אמיתית לבחירה שעשיתם, רק להזכיר יהודי כשר כשנתקל בשאלה כבדת משקל (ואפילו קלה) הולך לרב שיפסוק ולא על דעת עצמו. הנועץ בזקנים, אינו נכשל בס"ד
***
יישר כח גדול! העקרון עומד על מקומו, ובכל אופן המשכתם בפעילות החסד עם הנשמות הקדושות האלו..! אתם הדוגמא, בעז"ה הם 'יחקו' אותה.. תצליחו!
***
ווואווו אדיר ומחזק במיוחד!! בהחלט חשוב לשים את כל השיקולים על המאזניים בפרט כשמדובר בעתיד שלנו ושל ילדינו!!!!
***
ווואווווווווו, סיפור מדהים!! איזה כח- כמה מרוויחים מזה שלא מתפשרים על החינוך בבית. מעריצה אותך!!
***
תודה!! מחזק מאוד!! ד' יעזור וישלח ברכה בכל מעשה ידיכם. ותזכו לחזק יהודים יקרים ולקרבם לד' יתברך!!!!
***
מדהים! הרי זה כ"כ מבלבל שנראה שאפשר להגביר קדושה ע"י בדיוק ההפך ממנה אשריכם ואשרי חלקכם! מחזק!
***
תודה על כל הסיפורים המחזקים שנותנים כח. לא יודעת כמה עבודה זה- אבל בטוח שהיא שווה כל רגע. תודה!
***
מרגש מאד!! מדהים ויפה!! במיוחד שנדיר למצוא כאלה סיפורים היום.. אנשים נופלים נורא מהר ובקלות..
***
יואווווווווווווווו א-ל-ו-ף!!! ראיתם בחוש את יד ה'!!! אשריכם!!!!!!! מעריכה מאוד!
***
גדולים מהחיים!! אשריכם! שתזכו תמיד להתקרב ולקרב לאבינו שבשמים, אין דבר גדול מזה!
***
מרגש מאוד!!! שתזכו תמיד לקדש שמים שמים ולעשות נחת רוח לבורא עולם כל הברכות…
***
וואו!! מיוחד!!! ממש ממש לראות את האמת בעיניים! כל הכבוד על האומץ וכנות ללא פשרות!!
***
וואו וואו ועוד פעם וואו. איזה סיפור! מדהים! מחזק ביותר, פשוט אין לי מילים…
***
וואו! סיפור מדהים!!! נוגע ללב! עוצמתי, נחוש, בלתי מתפשר!!! תראו רק נחת!
***
פשוט וואו! איזה עוצמה! איזה אומץ! איזו ישרות וזהירות. ממש מקנאה.
***
כל הכבוד! אתם חזקים! בזכות זה תזכו ודאי להרבה נחת מכל יוצ"ח.
***
סיפור עוצמתי ומחזק מאוד!!!! ה' ישלח לכם המשך סייעתא דשמיא.
***
כל הכבוד! כל הכבוד! כל הכבודדד! אשריכם איזה בהירות ואומץ!
***
מרגש מאד מאד. איזה סיפור ייחודי שזה. אין מילים.
***
וואו, איזה מדהים שראיתם את הסיעתא דשמיא בעיניים!!!
***
מדהים, חיזקת אותי מאוד. תודה רבה לך על השיתוף.
***
מדהים! מרגש ממש איך הקב"ה עוזר למי שמתאמץ
***
נעמי עורכת מקצועית ואלופה! פשוט מרגש
***
מדהים!!! אשריכם שעמדתם איתנים!!!
***
וואו חזק מסכימה עם כל מילה,
***
מרגששששש!!!! אין מילים!!!!
***
מדהים!! מחזק מאד- אשריכם!!
***
וואו מדהים! מחזק מאוד!
***
מחזק ומרגש!
***
מרגש מאד!
***
מרגש!
***
תגובות השמורות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
כל אישה שטעמה טעם לימוד תורה של בעלה, יודעת שהכוחות שיש לה לאפשר לו ללמוד- בד"כ כלים ברגע בו הוא צריך לשוב הביתה או לסיים תלמודו, כל דקה נוספת לעיתים היא כבר מעל הכוחות:)
ביום כזה בו כבר הגיעה השעה (המאוחרת) ותמו הכוחות (שמראש לא היו) ובעלי מתמהמה לצאת מחדר הלימוד בבית. עוברת דקה ועוד דקה ועוד עשר דקות, ובליבי כבר עולות תחושות מרמור- הוא יודע שאני לא אזכיר לו שהגיע כבר השעה, וכל דקה נוספת שהוא לומד זה על חשבון הזמן המועט כל כך שלנו ביחד. וגם מה יהיה על האוכל שכבר עוד רגע נשרף…
ואז נזכרתי בדיון אצלינו היום בעבודה, דנו החברות בחדר האם מותר יום אחד לצאת מוקדם מהעבודה וביום השני להשלים שעות וכך לקבל "שעות נוספות", כל עובדת (שעתית בעיקר) יודעת ששעות נוספות הן בונוס, כל דקה מכפילה את עצמה ב125% וכל שעה נוספת מעלה את התעריף….
ואז שאלתי את עצמי, וכי ריבונו של עולם לא משלם שעות נוספות???? עד עכשיו קיבלתי שכר על לימוד תורה ברציפות, מעכשיו אני מקבלת שכר גם על תורה, גם על הרציפות וגם על.. על שעכשיו זה כבר בגדר שעות נוספות… ובחיוך התחלתי לחשבן, כמה שווה דקת תורה, ואם כן כמה שווה דקה של שעות נוספות… ואם תמיד בתת מודע אני יודעת שאני מיליונרית בזכות תורתו של בעלי, עכשיו כבר הרגשתי מיליארדרית….
פתאום נפתחת הדלת ובעלי יוצא, הרגשתי שהלב שלי נחמץ…. כבר יוצא.. חבל… ואני רואה בעיניו מבט נבוך, והוא שואל בקול חצי נבוך חצי מתחנן, תגידי, זה בסדר עוד 10 דקות.. ממש חד פעמי.. אני ממש באמצע הסוגיה… מבטיח שאסיים הכי מהר שאפשר.. הרגשתי האישה המאושרת בעולם, מיליונרית של ממש…!!! ואם היה מציע לעשות משמר כל הלילה הייתי שמחה עוד יותר:)
כי כמו שאמר החזו"א: עם היצר הרע צריך להיות סוחר, הוא מספר לי כמה קשה לי ואני מספרת לו כמה שווה לי…. וכמו שכותב המאירי: (חבל שאין לי ציטוט מדויק) שהדקה הראשונה של לימוד תורה לא שווה לדקה המאה חמישים ושמונה, כי חוץ משכר על לימוד תורה מקבלים שכר על הרציפות וכל דקה של לימוד מכפילה את עצמה מהדקה הקודמת. ויום שכולו תורה מי יכול לתאר ולשער את גדלותו ועוצמתו.. שנזכה לקבל את התורה ושתהיה מתוקה בפינו..!!
תגובה בנושא צניעות / פשטות:
יש הרבה דברים שעומדים מאחורי אישה שמתלבשת בפשטות. יש עקרונות של צניעות, כן, יש גם עקרונות של הידורים בצניעות שאולי לא חשבת עליהם. יש עקרונות של פשטות. ישנה גם סתם כך רמת חיים, תרבות, טעם, תכונות אופי.
כמו שכתבה המגיבה: "נשים, בטבע שלהן, כך ברא אותנו אלוקים, אוהבות יופי." ובדיוק כמו שכתבת, יש נשים שאלוקים ברא אותן, פחות מתעניינות ביופי. פחות בוערת בהן האופנה. במקביל, יש גם כאלה שמאד אוהבות אופנה, אבל נמנעות ממנה מטעמים אידיאולוגים/ כספיים ועוד. זו וגם זו, לא עברו שום עבירה, זכותן להתלבש בפשטות, גם אם יש כאלה שקוראות לזה מוזנחות.
הדיון הזה צורם. למי יש זכות לדון בסגנון הלבוש של מישהי אחרת? אנחנו יכולות לדון בעקרונות, בדברים שרבנים קבעו שהם ההלכה/ רוח ההלכה. וגם אז, לא לשפוט כל כך. ברחמים. כואב לי שנשים קובעות על אישה שהיא מוזנחת. זו פטרונות ושיפוטיות שאין לה מקום.
כל כך הרבה אנחנו שומעות את ההגדרה הזו "מוזנחת" ובדרך כלל זה לא מתאר אישה שיש ריח לא נעים מהבגדים שלה. המון פעמים זה מתאר אישה שלבושה בפשטות/ בצורה לא אופנתית. חצאית ארוכה, כמו גם מטפחת מהוהה, זה עניין של סגנון שתלוי בהרבה גורמים. חלקם יכולים להיות אידיאולוגים וחלקם לא. מהתגובות בנושא נראה שמישהי שמתלבשת בפשטות, או בצורה שהיא מוזנחת לטעמכן, היא לא בסדר.
אנקדוטה קטנה: שומעת את הילדה שלי בכיתה ג', אומרת על ילדה בכיתה שלה, שהיא מוזנחת. שאלתי אותה, למה לדעתך היא מוזנחת? התשובה הייתה ברורה,ישרה ותמימה: "כי יש לה חצאית ארוכה נורא, כולן אומרות שהיא מוזנחת" הילדה המדוברת, מתוקה. מבריקה. מריחה מרכך. מסורקת כל יום בשביל מוקפד בין הצמות. והבנות שאמרו עליה שהיא מוזנחת, לא יותר מטופחות ממנה, כן יותר אופנתיות.
מרגישה שהעליתם את הנושא של קבלת עובדות חדשות בדיוק בשבילי… ואני כותבת בעיקר לעצמי, אבל אולי תוכלו לתת לי עצה…
אני נכנסתי לפני למעלה משנה למקום עבודה חדש, עם עוד עובדת חרדית אחת איתי בחדר, וכמו שתארו כאן הרבה-את החוסר ביטחון, הלחץ ותהליך הלמידה של התחום הספציפי-למרות שהיה לי ניסיון, זה תהליך שלוקח זמן.
היום ברוך ה', אני מוברגת טוב בעבודה, בטוחה בעצמי, מוערכת ומצליחה לא פחות מהעובדת הוותיקה. אבל זה לקח לי הרבה זמן, והרבה הרבה קשיים, להגיע למקום הבטוח הזה, וגם הרבה עבודה עם עצמי.
בעיקר מה שהיה קשה לי זו ההתנהלות האדישה של החברה-היינו עובדות יחידות, חרדיות, לבד בחדר, והיא לא היתה מדברת איתי מילה, חוץ ממה שקשור לעבודה, כשביקשתי ממנה עזרה וכו'. הרגשתי רע מאד עם זה, אבל לאט לאט התרגלתי. התרגלתי להתנהלות שלה, אבל גם אני התרגלתי לעבוד בשקט עם עצמי, ואולי גם נדבקתי מהאדישות שלה….
עכשיו נכנסה אלינו עובדת חדשה-חברה שלי מהכיתה-שהיה לנו קשר נחמד ולא יותר. אני המלצתי עליה, ושמחתי שתהיה לי חברה. אבל פתאום אני נמצאת בצד השני, של הוותיקה, היודעת, המוברגת במערכת. והיא-חסרת ביטחון, חסרת כל ניסיון, ועושה הרבה, הרבה טעויות…………..
בימים הראשונים, ישבתי איתה הרבה, הסברתי עם חיוך, באווירה טובה, תיקנתי ועזרתי. אבל לאט לאט אני מרגישה שלא נשארת לי סבלנות, אני מעדיפה לקחת על עצמי עבודות מאשר להביא לה ולהסביר שעות ואז לתקן את כל הטעויות……….. היא לא מוכשרת במיוחד, ומגיעה בלי שום ניסיון, והכל נופל עליי… כי אני חברה שלה…
עד שאני חושבת שהיה עדיף שלא היתה באה. ומצד שני אני מרגישה כ"כ אנוכית, רעה ואדישה. אבל זה קשה מאד כל הזמן לתקן טעויות בחיוך, להסביר שוב ושוב כשאני רואה שזה לא נקלט…. ותכלס רוב הזמן אני שקועה בעבודה שלי ופחות מדברת איתה, וכשצריך לעזור אני עוזרת אבל בלי מדי הרבה חשק. אולי זה דווקא בגלל שאני חברה שלה והבאתי אותה, אז אני יותר מאוכזבת ובאיזשהו מקום אפילו כועסת עליה, למה היא לא לומדת מהר יותר….
מאז שהעלתן את הנושא, מאד כואב לי המצב, לפחות זה במודע אצלי, ואני משתדלת לעבוד על עצמי, אבל אשמח אם יש למישהי רעיון שיעזור לי, או לשמוע גם על כאלו במצב כמו שלי…. תודה על הנושא החשוב מאד!
רק רציתי להאיר-הפריע לי שמישהי הגיבה שלפעמים היא מרגישה שאצל החרדיות יש יחס פחות יפה, אני לא חושבת שזה נכון באופן כללי, יכול להיות שספציפית במקום העבודה שלה זה כך, אבל זה די נדיר.
אני עובדת במשרד עם בנות חרדיות והאווירה מאד מפרגנת ותומכת וכולן עוזרות אחת לשניה יפה מאד, יום אחד הבוס שלי שהוא לא חרדי אמר, שזה דבר שקיים רק אצלינו-החרדיות, כשהוא עבד במשרד חילוני כל אחד שמר לעצמו, ולא היתה עזרה הדדית, והוא מאד מעריך את האווירה הטובה הזאת.
בקיצור-אני חושבת שבגדול האווירה אצלינו (החרדיות:) יותר טובה, כי זה באמת עניין של מידות טובות… ואני גם חושבת שאפשר לשנות את זה-אם את תפרגני ותשרי אווירה טובה (כמובן בגבול הטעם הטוב, במחמאות אמיתיות) בסוף זה חוזר אלינו במעגלים ומפשיר את האוירה.
אני ראיתי את זה על עצמי-הגיעה עובדת חדשה שרק ניסתה להראות לי כמה היא יותר מוצלחת ממני, ואני החמאתי לה ואפילו התייעצתי איתה בדברים מסוימים וזה נתן לה הרגשה טובה. הרווח הראשון היה לי- אני לא הייתי מסוגלת לעבוד כל הזמן בתחרות ובהרגשה שאני צריכה להוכיח לה שאני יותר טובה, וכך לא הייתי בתחרות איתה. (שלא תחשבו זה לקח זמן והיה עבודה-אבל אני רק הרווחתי ממנה)
ולפני חודשיים-אפי' קיבלתי ממנה מחמאה כתובה במייל שהבוס שלי היה מכותב אליו-זה היה ממש נדיר להוציא את זה ממנה… כשראיתי את זה הרגשתי סיפוק שראיתי כמה השפעתי עליה, שהיא מסוגלת לפרגן עלי ועוד לעיני הבוס בלי לחשוש שזה יהיה על חשבונה.
אני עובדת עם מישהי שאמורה לעבוד בכפיפות אליי (אני הכנסתי אותה לעבודה- זו מישהי שאני מכירה מהשכונה), מהרגע שהיא נכנסה אני מנסה לתת לה את כל הכלים המקצועיים ואת כל הידע הנדרש והכלים והתנאים וכו' וכו', אני צריכה ממנה רק דבר אחד- שהיא תבוא עם נכונות לקבל- וזה לא קורה….
כשיש לה שאלות היא "מדלגת" עליי ושואלת גורמים אחרים ונוצר סביבה הרבה בלגן. כשאני מעבירה לה משימות, היא מתייחסת בבררנות ומה שלא נאה לה לעשות היא מחזירה אליי (למרות שאני המנהלת שלה) כשאני מדריכה אותה היא יושבת מולי מפוהקת וקצרת רוח…
הולכים לפטר אותה בגלל עניין שלא קשור אליי- יש לה חוסר התאמה מהותי לתפקיד, שמאוד מפריע לאחד המנהלים ובאופן כללי היא לא מתאימה ואני ממש לא יכולה להצטער בשבילה!!! אפילו שזו חברה שלי!!! מרגישה שכל המאמצים שהשקעתי בחודשים ארוכים של הכשרה, (שאגב כוללים גם הכשרה מקצועית יקרה מפז שהיא לוקחת איתה למקום העבודה הבא) הולכים לפח, ולא בגללי אלא בגלל שהיא לא היתה רצינית!!!
היא פשוט היתה בטוחה שהיות שחברה שלה (זו אני) הכניסה אותה לעבודה אז היא הרוויחה את העבודה הזו לתמיד… וה"בושות" עליי ועל צווארי! האמירה בלי מילים ששוררת כרגע היא- איזו מין עובדת הבאת לנו… אז כדאי אולי לשים לב גם לזה…
תודה רבה על הסיפור- על נתינת הכח, הוא הגיע לי ממש ברגע הנכון, אני עובדת פחות משנה בעבודה מסוימת ואחרי נכנסו הרבה חדשות, למרות שלהן יש יותר שנות ניסיון ממני, יש לי ב"ה לתת להם המון עזרה וידע, השבוע אמרה לי אחת העובדות- תפסיקי לעזור ועוד בחיוך זה יתנקם בך, אני מצידי המשכתי בדרך שלי וציינתי בפניה שמחסד לא מפסידים כלום ומה שנשאר לנו זה המעשים הטובים.
עכשיו אחרי מה שקראתי, אני לא מתחרטת שאני ממשיכה לעזור ועוד בחיוך, חשוב לי לציין שזה בד"כ עזרה של דקה או מילה, ועוד יותר חשוב לציין וזה ממש בונוס שכשאני צריכה עזרה כשאני עובדת מהבית או סתם הם פשוט שם ורוצות לעזור ובחיוך (חשוב לי לציין שלא עזרתי בשביל שיחזירו- למרות שזה גם נחמד) וגם אם אין אפשרות לעזור או אין זמן תגידו בחיוך ולא בפנים חמוצות-גם כך לא נחמד תמיד לקבל עזרה ולשאול כמה שאלות ביום.
תודה על הכל ותמשיכו להיות שליחים לדברים טובים
לא קראתי את הסיפור הקודם (מצטרפת טריה…) רק יכולה לומר, שלמדתי מכל התגובות כאן- על היחס בין הצוות במקום העבודה- ברוך ד', בזכותכן אני קולטת עד כמה זכיתי…
עובדת קרוב לבית, במקום שמור, עם עובדות מקסימות ואוירה מיוחדת… כמו משפחה אחת… אז תודה על כך שהארתם את עיניי להבחין בכל הטוב…
נ.ב. זוכרת שעבדתי מס' חודשים כמורת תגבור בבית ספר, ומחוסר מקום, שהיתי בחדר מורות כל היום… היה כ"כ מביך בכל הפסקה לחפש מחדש את מקומי… אפילו לגשת לפינת הקפה התביישתי… הצוות היה נראה מגובש ובלתי חדיר, וחבל… ברגע שרק יכולתי לעזוב (יציאה מוקדמת לחל"ד) ברחתי משם… זכרונות טובים, כמעט ואין לי משם…
***
אני עוברת על התגובות המומה. רק כדי לאזן את התמונה: תודה לד׳ שבחיים לא נתקלתי בכאלה דברים. ועבדתי ביותר מחמישה מקומות עבודה. בכל מקום היו עובדות ששמחו לחלוק איתי את הידע והפרקטיקה.
