להעפיל בהר הטוב

תגובה לתגובה (מצטטת): 

"זה כ"כ חשוב וכ"כ קשה העניין הזה של פניה אישית, במיוחד שכולן מסביב חרדיות ולא נוהגות כך" 

וואו, התפעלתי! זה כ"כ חשוב וכ"כ קשה העניין הזה של פניה אישית, במיוחד שכולן מסביב חרדיות ולא נוהגות כך. אני כל פעם מסתבכת בדיבור בלשון רבים שהמליצו עליו כ"כ, יש לכן עצה? יש את האנשים שזורמים עם זה אבל יש כאלו…. שזה להיפך.. זה גורר אותם לשאול אותי מלא שאלות: למי התכוונת שכתבת/אמרת אתם? למה את אומרת אתם אתם רק אני נמצא פה, דברי נורמלי… וכו', זה גם נשמע כ"כ מסורבל… 

המגיבה ממש מתארת את הקושי שיש לי בקטע הזה! מה שקרה לי בהתנהלות עם הבוס (רואה חשבון), לא ברור מתי, אבל במהלך השנים -פחות מעשר שנים- השפה נהייתה קלה יותר מולו. ואולי הוא טבע את הנוסח הזה. (אחרי שהסתבכתי כמו שתיארת היטב..) 

למשל, מונחת לי תזכורת על השולחן שהבוס ביקש שארשום ואתזכר למחרת, יום למחרת מגיע ואז עוברת לי בראש התלבטות איך לגשת לומר לו.. קודם כל איך לקרוא לו, ואז האם להגיד "יש לי על השולחן תזכורת" / "ביקשת תזכורת לגבי.." /"אני צריכה לתזכר אותך ש.." 

אחרי שהתרגלנו לנוסח החדש הכל יותר פשוט- אני פשוט אומרת "אנחנו צריכים להתייחס לתזכורת ש" / "יש כאן תזכורת ש.." העיקרון הוא שזה לא אני ואתה אלא המשרד ומטלותיו. יכול להיות שזה הגיע מהעתק הדבק של הנוסח של מכתבים לרשויות, דוגמא לכתיבה במייל: בנושא לרשום "בנושא. .." בהודעה- שלום רב, יש צורך להתקדם בנושא X או Y , באם יש הנחיות או דגשים כלשהם נא להעביר במייל חוזר. "

שלום כולן, אני רוצה לשתף בעצות בנושא קריאה בשם- לא לגבי דיבור אלא בכתיבה. 

קודם כל מאז שהתחלתי לעבוד אני תמיד פותחת מייל לגבר במילה Hi, ולא Hi Moshe.. (התכתובת הרשמית אצלנו באנגלית) הבעיה מתחילה כשבמייל מכותבים כמה אנשים וצריך לפנות ספציפית לאחד מהם. כאן בא לעזרתי ה@ המקסים:) : 

כתיבת @ פותחת רשימה של המכותבים, אפשר לבחור אחד מהם וזה אוטומטית רושם אותו בצורה מאד רשמית. משתמשת בזה גם בצאטים משותפים בעת הצורך. 

עצה נוספת- רלוונטית למי שמקובל להתכתב אצלם באנגלית- אני מתכתבת עם גברים בצאט אך ורק באנגלית. גם אם הם כותבים לי בעברית אני תמיד מחזירה באנגלית עד שהם קולטים.. (או שלא קולטים והשיחה ממשיכה להתנהל ב2 שפות..לא אכפת לי) זה גורם לשיחה להיות הרבה יותר רשמית, אני חייבת לחשוב יותר לפני כל מילה, ומשאיר את המשלב גבוה יותר. 

הרבה יותר מסורבל לכתוב באנגלית "יש!!" או "אוףףףףף" נכון? מניסיון זה ממש ממש עוזר. 

לגבי קריאה בשם- אשמח מאד לשמוע עצות פרקטיות. איך אפשר להימנע מלהגיד "משה אמר ש.." בישיבה משותפת? אם אומר מר כהן כולם יפלו מהכסאות… האקשן שזה יגרום יזיק הרבה יותר מאשר יועיל. 

תודה רבה ובהצלחה לכולן!! ‫

קודם כל תודה רבה על כל החיזוקים ועל הארגון הנפלא, זה ממש נותן גב והרגשה שאני במקום שבו כולן מתמודדות, וזה נותן רצון לעלות ולהשתפר… 

ראיתי את התגובה על כך שיש את אלו שמעריכים את הדיבור בלשון רבים, אך יש כאלו ש' זה גורר אותם לשאול אותי מלא שאלות: למי התכוונת שכתבת/אמרת אתם? למה את אומרת אתם אתם רק אני נמצא פה, דברי נורמלי… וכו', זה גם נשמע כ"כ מסורבל.. ' 

אני למדתי לענות לשאלות כאלו בדיבור עדין אך ברור, ש"ככה יותר נח לי, ולדעתי יותר מכובד." מי ששואל את זה בתמיהה, מקבל את התשובה ועובר הלאה, ובדר"כ אלו ששואלים את השאלות המתריסות (דברי נורמלי / אני היחיד בחדר כרגע…) הם אלו שהכי צריכים לדבר אליהם ככה, כי מה שמפריע להם זה הריחוק שאת מנסה ליצור.. 

כשקיבלתי תשובות מתריסות כאלו הייתי שותקת וממשיכה לדבר בלשון רבים, הם היו מעירים פעם פעמיים עד שהיו נוכחים לדעת שזה עובדה ושההקנטות לא ישנו, ובסוף הם מתרגלים לזה. 

המון הצלחה! תודה רבה על העלאת הנושא החשוב כ"כ! 

רוצה להגיב לכמה שכתבו על שם פרטי במייל- אני חושבת שבעניין הזה המייל בעצם פותר לנו בעיה. מכובד ולגיטימי לפנות במייל בכותרת של: שלום רב. או: שלום וברכה, ולא להזכיר שם פרטי. 

בע"פ הרבה יותר קשה, אבל במייל ננצל את ההזדמנות היחסית קלה. וכתוב מפורש שבמייל צריך לפנות באותו כבוד שפונים בע"פ, ולא להסתמך על הריחוק שבכתיבה. 

מנסיון, ברגע שנוצרת הזדמנות לקשר בע"פ- הוא נכנס לאותו שטנץ של הקשר בכתב.- אם היה ריחוק במייל ישאר ריחוק בע"פ, ואם במייל כתבו משוחרר- גם בע"פ כך יהיה… ‫

טיפ כדי להצליח להיקרא בשם משפחה, אני יודעת שהוא לא פשוט בכלל אבל מספרת מה עבד לי: 

כאשר מתחילים עבודה, ובוחרים כתובת מייל, לבקש שהמייל יהיה שם המשפחה בלבד. וכן במערכות פנימיות- ניהול משימות, מערכות צ'אט – באם נקראים בשם משפחה בלבד (קובעים שה-user name יהיה רק שם משפחה), אז באופן אוטומטי כאשר מתייגים אותך וכו' זה פונה בשם המשפחה, 

(ואז נשאר כבר רק הפאנץ' האחרון להסביר שגם בשיחות פנים אל פנים רוצים להיקרא בשם משפחה) ‫

תודה על הסיפורים המחזקים! גורמים לחיות את החיים עם עוד טיפה מחשבה והתבוננות עם מה שקורה איתנו ולא להיסחף.. כי זה מאוד קל לשכוח מה העיקר ומה הטפל.. 

אשמח מאוד אם תוכלו לשלוח לי את החוברת שאחד המגיבות כאן אמרה לגבי מקומות עבודה עם גברים. ה' ישלם שכרכם. תודה מראש. 

בקשר לסיפור על השם הפרטי רציתי לשאול, זה באמת הלכה? אין שום היתר לקרוא בשם הפרטי בדרך סתמית לא בדרך של חיבה? 

ברור שהיה עדיף לקרוא רק בשמות משפחה אבל במקום שבו אני עובדת כמו בהרבה מקומות אחרים זה פשוט לא מעשי, לא מקובל וישמע מוזר מאד. לקרוא לגברים שמות הפרטיים אני ממש נמנעת פשוט מסתדרת בלי לפנות אליהם בשם אבל שהם יקראו לי לא רואה דרך למנוע את זה, האם יש פיתרון לעניין? 

תגובה על התגובה: אשמח מאד מאד לקבל עותק של הפרוספקט כללי יסוד במקומות עבודה! 

חיפשתי כל כך הרבה ולא מצאתי! אודה לעזרתכם למצוא את אשת הקשר שכתבה את התגובה לסיפור. יש לי פרוספקט כללי יסוד הנהגה במקומות העבודה שחתום ע”י הרב וואזנר, הרב ניסים קרליץ, הרב פנחס שיינברג, הרב שמואל אוירבך, הרב שמעון בעדני, הרב משה צדקה, הרב משולם זושא לוריא, הרב שלמה זילברשטיין, הרב יחיאל רויטמן, הרב ישראל גנס. שם כתוב לא כעצה אלא כהלכה (לא מבינה איך נתפס אצלנו שזו רק חומרה) “לא יפנו אחד לשני בשמות פרטיים או בכינויים אלא רק בשם המשפחה ורצוי בתוספת הרב/ מר/ הרבנית או גברת” יש מקילים, אבל זה עדיין סוג של חיוב.  

רציתי להגיב על תגובה לתגובה:) 

אני מודעת לכך שלצערנו יש היום היום הרבה ניסיונות ופריצות גדר בתחום גם בתוך הציבור שלנו, אבל אני חיה בעולם – 

צודקת לגמרי! מסכימה איתך עם העובדה שב"ה – עדיין הפלאפון הכשר ב”ה הוא המראה המקובל לחרדית קלאסית… אבל רק רציתי להגיד לך שיכול להיות מכמה סיבות מי שכן מחזיק את הדבר הזה בטוח שכולם איתו בסירה… אולי כדי לתרץ את עצמו ואולי כי הוא מכור לזה עד כדי שהוא לא מבין איך אפשר בלי… 

אני די נדהמת לראות את זה בכל פעם מחדש… הנסיון שלנו לדעתי זה להוכיח לעצמנו (ולא תמיד לו…) שזה מה שנכון וצריך לעשות, אפילו אם כל העולם יעשה את ההפך כי אנחנו בני אברהם העברי…ואפילו אם הבת של הרב הזה או אחות של המורה ההיא או כל המי ומי.

בחפץ חיים מובא שיש 7 גורמים שמביאים את האדם לחטוא בלשון הרע והם "כל גיהנום" האות י היא יאוש והאות ה היא הפקר = מי שמתייאש מגיע להפקרות, מי שאומר כולם כך.. איזה יאוש מה נעשה מגיע להפקר שאם כך הכל מותר.. 

אני רואה את עצמי מחזקת את עצמי שלא להתקרב לייאוש ולא להתרגש מכך שראיתי פלונית או אפילו מישהו שמאוד החזקתי ממנו עושה כך וכך… היום זה אני וביתי נעבוד את ה'. 

באמת פה יש לנו את הכח של השמורה לחזק אחת את השניה שאין יאוש וכולנו יחד מתאמצות לחפש את רצון ה ולקיים אותו…. ותודה רבה וגדולה לכל אחת ואחת מאיתנו נשות השמורה:) שיש לה חלק בחיזוק הזה… 

שלום וברכה לשמורה, אני בד"כ קוראת ונהנית, אבל לא כ"כ מגיבה. התגובה של הווטסאפ עוררה אותי. 

אמנם הייתי שמחה להגיד שסמארטפונים הם מוקצה בציבור שלנו, אני ברוך ה' מסתובבת רק עם פלאפון כשר וגם לעבודה אני לא מוכנה לקחת מכשיר טרף, (כן זה טרף גם אם מצפים את זה עם עטיפה מוגנת ומושגחת) ברור שלפעמים יש היתר מרב, אבל וכאן מגיע האבל הגדול בעיני, כיום כשאני נוסעת לעבודה וממנה אני רואה יותר ויותר נשים שנראות חרדיות לכל דבר (מהסמינרים הכי טובים) והן יושבות ומדפדפות ומדפדפות ומתכתבות ומזמינות דברים, ככה שקשה לומר שזה לא נכנס אלינו. 

זה ממש כואב לי לראות את זה ההיתר של לצורך פרנסה גלש מזמן מהגדר הזה והוא יותר לצורך בילוי, קניות, התכתבויות ומתכונים… והלוואי שהיה נגמר בזה. 

כשאני רואה אישה שכן הולכת עם מכשיר כשר, אני מתפללת ואומרת ה' תראה איזה גיבורות יש לך! אני חושבת שזה נסיון קשה מאוד שהמכשיר יהיה רק לצורכי עבודה. והלואי שנצליח תמיד לעמוד ולהחזיק את עצמינו מולו. 

משהו שלי עוזר לפעמים ברגעים של קושי (רק אני נשארת מאחור עם המכשיר הקטן והמתוק שלי ו"לכולם יש") זה לחשוב על הילדים שבעזרת ה' אני רוצה שיגדלו טהורים ובלי כל הזבל הזה בראש ובידיים שלהם. 

שלום רב, רציתי להעלות נקודה בעניין הבעל הנשאר לשמור על ילד חולה, 

גם לי בעבר היו נקיפות מצפון רבות בעניין.. כשלא תמיד מתאפשר להישאר ולהחסיר מהעבודה והבעל נשאר.

אמרה לי חברה: נכון שהיום הוא נשאר והפסיד, אבל כמה פעמים בשנה זה קורה? לא הרבה בעז"ה.. וכמה פעמים בשנה הוא יושב ולומד ברוגע- ובזכותך? שיוצאת לעבודה לפרנס? אז היינו מעדיפות לא זה ולא זה.., אבל..