לתגובות הקוראות
בנפרד
היינו נבוכות מאד כשקיבלנו את ההזמנה החגיגית לאירוע הגדול שהחליטו לקיים לציון עשור להקמת החברה. אנחנו, קבוצת נשים חרדיות, חלק בלתי נפרד מהירקמותה של החברה והתרחבותה במהלך השנים, ולוגו העשור המעוצב לתפארה בהחלט נבנה גם על העבודה הטובה שלנו. אין מצב שנשאיר כיסאות ריקים.
האמת שזו לא החגיגה הראשונה שנערכת פה. בכל הרמת כוסית למינה התמקמנו מחוסר ברירה בפינה הכי קרובה לדלת חדר הישיבות, על מנת לצאת בהזדמנות הכי ראשונה של סוף דברי הברכה והאיחולים, משתדלות לא לבלוט ולא להתערבב, ובטח שלא לשבת ולפטפט תוך כדי נשנוש מהכיבוד הערוך על השולחנות.
אבל הפעם – כך נראה לפי ההתרגשות שסביב – הולכת להיות חגיגה רצינית בהרבה. יהיה אוכל מושקע, תוצג תכנית העבודה לשנים הבאות, ובנוסף תתקיים הרצאה מרתקת על שיטת עבודה חדשה שהולכים לאמץ. לפי סגנון ההזמנה והתוכן הרשום בה, עושה רושם שכבר עשר שנים מתכננים את האירוע הזה…
הודיעו גם שחלק מהתייעלות העבודה תהיה מפגשי למידה משותפים של כל הצוותים סביב שולחנות ערוכים אחת לחודש.
לו היה מדובר בתכנית חברתית או אירוע גיבוש, היינו יכולות להסביר מדוע לא נוכל להשתתף. אך כשמדובר כאן בתוכן מקצועי ולימודי נטו, ושום סיכוי להתארגנות בקבוצה נפרדת לא נצפה על פני השטח, הכל כבר מסובך הרבה יותר…
לא יודעת איך היינו מוצאות ידיים ורגליים להסתדר עם המצב הבעייתי הזה, ולא שיניים ולשון להסביר כמה מפגשים מעורבים אינם דבר שבא בחשבון, לולא המנהלת המדהימה שזכינו בה.
מירה, המנהלת החלומית, עשתה עבורנו את העבודה, והסבירה בחן ובנועם שהצוות שלה יוכל להשתתף רק אם יזמינו אוכל כשר והישיבה תהיה נפרדת. אני יודעת שהיה לה מאד לא נעים לקיים את שיחת ההבהרה הזאת, אבל היא עשתה את זה בצורה כל כך טובה ויפה, שיישרה בשבילנו את השטח – ואכן, סידרו לנו אוכל בכשרות מהודרת ודאגו למקומות ישיבה נפרדים לנשים!
בישרו לנו כי האירוע כולו יתקיים בהפרדה, ולא רק זאת – קיבלנו הודעה מההנהלה הראשית כי מעכשיו כל המפגשים הבאים יתקיימו במתכונת דומה!!
כמה ימים הסתובבתי נרגשת מכח העמידה על העקרונות של המנהלת הנפלאה שלנו, ממש לא יכלתי להירגע מזה! מדהים איך נענתה הבקשה המכובדת שלה, והכתה גלים גם הלאה…
הגענו לאירוע.
הלוגו של החברה התנוסס בכל פינה על רול-אפים מעוצבים ומרשימים, אבל לי הכי בלט הלוגו של קידוש ה' שזעק מכל שלט עם חיצים של "גברים" ו"נשים".
אפילו הראו לנו שיש מעלית לגברים ומעלית לנשים…
מירה יקרה, מן השמים תבורכי.
השיחות שניהלת עם הגורמים הבכירים לווו בהרבה אומץ ובהמון חוסר נעימות, אך העמידה האיתנה שלך על העקרונות החשובים הובילה, בס"ד, לתוצאות מבורכות.
תודה על כל המפגשים שבזכותך יתקיימו בצורה הראויה!
תודה על כולם יחד,
ועל כל אחד,
ב"נפרד".
תגובות השמורות לסיפור
סיפור מרגש ונותן כוח. מי היה מאמין שאפשר לשנות? אם לא מנסים לבקש בטח לא מצליחים.
אשתף אתכן בסיפור טרי- ממחר. שאלו את חברתי בעבודה על כיבוד קל בישיבת עבודה שמוזמנים אליה הרבה אנשים מבחוץ, האם אפשרי להגישו. היא השיבה שאפשר להגיש, משום שלא חשבה על בעייתיות בדבר.
פניתי לזאת ששאלה אותה (משום שקודם ניסתה לשאול אותי, ומשלא הייתי זמינה פנתה אל השניה), אמרתי לה שדווקא הייתי מעדיפה שלא להגיש את הכיבוד בנוכחותנו, בהחלט היה צריך אומץ אבל התוצאה-שהיא שינתה מעט את סדר האירוע, תחילה היכרות וכיבוד בלי צורך בנוכחות שלנו, ואנחנו מוזמנות לחצי שעה מאוחר יותר!
אז הנה בזכות ההקפדה הרווחנו גם בסבב היכרות לא להיות:) ס"ד ממש!
מרגש!
הדגמה מוחשית שגם בימינו אנו, בשלהי דור אחרון, ניתן לממש את כל דברי חז"ל והמלצותיהם הקדושות: במקום שאין אנשים… ולהרגיש וגם לנהוג על פי הידיעה: בשבילי נברא העולם. ואז לזכות ליטול שכר כולם ולהיות ממזכי הרבים.
אין ספק שבזכות מירה המנהלת, תהיינה עוד נשים בעלות אומץ יהודי ושאר רוח, שתלכנה בדרך השם ותייצרנה את תנאי השטח המיטיבים והאופטימליים (רוחנית) לעובדותיהן.
לקנא בזכויות שלך!
צמרמורות של התרגשות, בזכות אישה אחת חרדית יזכו כל כך הרבה אנשים שלא מכירים תורה ומצוות להינצל מכל כך הרבה איסורים.
פשוט מצמרר לחשוב על זה, איזה זכויות וכמה אומץ צריך בשביל לבקש דבר כזה. אפשר לתאר את המעגלים הגדולים עליהם דבר כזה יכול להשפיע הלאה. הבוס יספר לחבר שיספר לעוד בוס שיספר ל….
מדהים. התרגשתי מאד לקרוא.
תודה רבה על כל הסיפורים המיוחדים אחד אחד! תודה לה' על בנותיו המיוחדות אחת אחת שמחזיקות חזק בחבל האמונה, ומה שצריך לעשות- עושות גם שקשה.
אני קוראת ומרוגשת מכל סיפור לעצמו ומתחזקת, וכן בעקבות הסיפור עם השם- שיניתי את החתימה שלי במייל לכלל הציבור והמרפאה בה אני עובדת, לרשמי יותר ולא חברי.
תודה!! תמשיכו לעשות חיל! גיבורות כח נמצאות לא רק בשדה..
אני קוראת את הסיפור ולא מאמינה, איזה עוצמות וגבורה יהודית קיימים כאן בימינו בעולם ההסתר, המבולבל והחשוך! הסיפורים שאתם מפיצים כל שבוע מלמדים שיש! יש לקב"ה בעולמו נשים חזקות, נחושות, גיבורות, שחיות שויתי ה' וזוכרות למה נועדנו! תמשיכו להצליח!
***
כמה מדהים!! וטוב לשמוע איך 'הם' מקבלים את הבקשות, אם רק פונים אליהם באופן מכובד ומסבירים יפה. יישר כוח לך, מירה! זכויותיך רבות לאין מספר! בטוחה שעוד מנהלות, וגם עובדות פרטיות, בודדות, תלכנה בעקבותייך. המון סיעתא דשמיא הלאה!!
***
מדהים!! מדהים לראות איך ש כשעומדים על עקרונות בצורה מכובדת אך עקבית, זה מעורר כבוד ושיתוף פעולה גם מצד מי שאינו שומר תו"מ. וגורם לקידוש ה'. חיזקו ואימצו!
***
וואי, מירה, אינני יודעת מי את, אבל אני ממש מעריכה, הלוואי שהיתה לי ראש צוות כזו! כשאני חושבת על זה, אני פשוט הולכת להיות ראש הצוות המגוננת של עצמי!
***
כמה מרגש!! וכמה לא מובן מאליו. לפעמים זה כמעט מצחיק כמה שהם יודעים על הגבולות שלנו, ודואגים אפילו להחמיר עבורינו כשזה נוגע להלכות. ממש נוגע ללב! אשריכן!
***
כל סיפור פה מרגש ממש! תשקלו ברצינות להוציא ספר נוסף! גלי ההשפעה שלנו יהיו דווקא בשמירה על עקרונות השמרנות שלנו, השינוי כבר כאן והוא מתחיל מבפנים..
***
שוב ושוב אנו רואים, "שאין דבר העומד בפני הרצון" ו"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" יישר כח על סיפור מלא השראה.
***
מרגש, פשוט לבכות! איזה נחת לבורא עולם, הלוואי ותמיד יהיה לכולנו את הכוח לעמוד על עקרונותינו חזק ובטוח
***
מ-ד-ה-י-ם! לפעמים אין לנו מושג כמה כח ויכולת השפעה יש לנו, בדרכי נועם אבל בלי להתפשר!
***
וואו! פעם ראשונה שהתרגשתי עד כדי תגובה…. איזה זכויות לכל הצות!!
***
אולי מירה המדהימה תיקח את "המיקרופון" ותסביר- איך??
***
מדהים!! תודה רבה, עוררתם נושא חשוב כל כך…
***
אשריה באמת!!! כל הכבוד!!
***
אמאלההההה מהממות!
***
מדהים!!!!!!!!!!!!!
***
לא יאמן, מרגש
***
תגובות השמורות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
תגובה לסיפור הלוואי אמן.
עבדתי הרבה שנים במקצוע לא מקובל בכלל לחרדיות, והייתי החרדית היחידה בכמה מקומות עבודה. תמיד ביום הראשון הרגשתי איך מסתכלים עלי בזלזול ורחמים, ומיד יש את יפי הנפש שניגשים לעזור לי ולנסות ללמד אותי מה יש לעולם להציע מחוץ לקופסה בה גדלתי .
ברוך השם גדלתי עם ביטחון חזק מאוד בהשקפה שלי, הרגשתי גאווה אדירה והסתכלתי על כל העובדים ברחמים. הרגשתי בחוש איך בכל עבודה מחדש, ברגע שראו את הביטחון והגאווה בדרך שלי הם התחילו להתבייש ממני ולהתייחס בכבוד.
אני זוכרת את היום בו חברה בה עבדתי תקופה קצרה, (רוב העובדים מרקע חילוני קיצוני) ארגנה יום גיבוש לצוות ולמשפחות. סמנכ"ל החברה ניגש אלי ואמר לי שהוא לא מספר לי אפילו לאן הולכים, כי "זה לא לרמה של המשפחה שלי" והציע לי שובר לטיול משפחתי בשבילי.
הנקודה היא שאנחנו צריכות להפסיק להתבייש ולהרגיש מאוימות מהציבור בחוץ. הלוואי והיינו יכולות להיות עקרות בית או לעבוד בסביבה חרדית, אבל מי שחייבת ויוצאת לעבודה צריכה להיות גאה בדרך שלה והתוצאה בעזרת השם תמיד תהיה כבוד הערכה וקידוש השם.
תודה על הכל!
תגובה לסיפור הלוואי אמן.
תודה על הסיפור המחזק. בעקבותיו- היה לי את האומץ להגיד לחברת צוות חדשה- חילוניה שהצעתי לה דבר מאכל שלי, ביקשתי שהיא תברך על האוכל והסברתי בקצרה שהאוכל של אלוקים וזו כמו בקשת רשות.. היא ממש שמחה ואמרה לי שהיא מחוברת לענין.
שלחתי לה את נוסח הברכה במייל, היא הוסיפה ואמרה שהיא היתה בקבוצה של תרפיה מסוימת שבה הציעו בכל סוף יום להודות על 50 דברים שהיו במשך היום, והיא רואה שאצלינו זה כבר מובנה.. ישר כח!
ראשית תודה רבה על הנושאים המעניינים והתוכן המיוחד שאתם מביאים!
רציתי להגיב לנושא קריאה בשם פרטי לגבר. אם בוחרים כינוי אחר, יש להיזהר שהכינוי האחר לא יהיה גרוע יותר… שלא יצור קרבה, ולא ימשוך תשומת לב יתרה ויגרום לדיבורים מיותרים סביב זה.
לדעתי, הפתרון לדבר הוא פשוט- להמעיט ככל האפשר לקרוא בשם בכלל.- בוקר טוב, אפשר להגיד כללי בלי לציין את השם.- בהתכתבות מספיק לכתוב ״שלום״
– כשנמצאים במקום העבודה- אפשר לגשת לבנ״א ולהסב את תשומת ליבו ע״י התחלה בדיבור ״רציתי לשאול….״
(מישהי ענתה פעם בשמורה תשובה חכמה לגבי הנושא: רובינו לא קוראות לחמות בשם, אבל אנחנו יודעות איך לפנות אליה כשצריך…. אפשר להשתמש ביכולת הזו גם כאן).
אני עובדת שנים רבות במקומות חילוניים עם גברים ומעט מאוד פעמים אני צריכה לקרוא בשם.
מצטרפת לדיון על קריאה בשם פרטי. אשמח מאוד לשמוע את עצתכן.
מה עושים בישיבות צוות שנערכות מרחוק כשרוצים לפנות לאחד מהמשתתפים בשאלה? (ולא רואים למי מופנית השאלה\ בשונה מישיבה פנים מול פנים)
במקרה שאני נמנעת מפניה בשם וזורקת את השאלה לכולם לרוב אנשים לא מבינים ובסופו של דבר אני אומרת- לא, התכוונתי ש X יענה…
לאחרונה קרה לי מקרה בעבודה שהייתי שמחה להציף פה ולקבל עליו תגובות:
אני עובדת במשרד חילוני למהדרין, יש כמה בודדות מהעולם החרדי (על כל גווניו).
לאחרונה היתה ישיבת צוות לאחת המחלקות בחברה. האוכל שנשאר עובר למטבח לטובת כלל העובדים, הוא כמובן הוזמן מקייטרינג כלשהו עם כיתוב "כשר" ולא מעבר. כשנכנסתי למטבח ישבו שם כמה עובדות, ביניהן גם מישהי שמוגדרת כחרדית, והן הציעו לי לקחת. שאלתי כמובן מה ההכשר. התגובה הכי לא צפויה היתה דווקא ממנה "מה את עושה עסק. כתוב כשר. אוכלים!" בלעתי את הלשון. ואמרתי לכולם שאנחנו אוכלים רק הכשרים ספציפיים ואני לא לוקחת.
אני לא שופטת אותה וכבר עשיתי מול זה עבודה לדון אותה לכף זכות, אבל, אני כן רוצה לבקש משהו מנשים חרדיות שעובדות בחברה מעורבת. בבקשה שימו לב לצורה בה אתן מתבטאות כלפי החברות שלכן. אתן, דווקא אתן, יודעות כמה קשה להיות בסביבה שלא מעריכה את ההקפדות שלכן, שלא מבינה את אורח החיים "הנוקשה" שבחרתן. צריך לחשוב ולהיות מודעות איך מילים תשפענה על אחרות.
זה כמובן לא רק בנושאי כשרות אלא בכל נושא של דת ויהדות. אם יש מישהי שמקפידה בנושא כלשהו יותר מכן, ויש לכן משהו להגיד בנושא, שימו לב שאתן לא עושות את זה ברבים. בטח לא בסביבת העבודה. גם כך ההתמודדות היא לא פשוטה. באנה ננסה להיות שם אחת בשביל השניה. ולא לנסות להוריד ח"ו.
כל הכבוד על האומץ ותודה שעוררת אותי לזה. יוצא לי לעיתים להגיש שתיה ללקוחות- רובם ככולם חילונים, ופשוט לא ידעתי שצריך לומר להם לברך. מקווה שאהיה מסוגלת לזה. בכל אופן, נתת לי כח!!!
***
היה שווה לקרוא את כל התגובות עד הסוף רק בשביל להכיר את המשפט החזק- אל תחשבו מה יגידו, תחשבו מה יגיד הוא! אני הולכת להדפיס לי את זה ולתלות על המחשב. תודה לשולחת!
***
איזו אלופה!!!!!! רק איך בדיוק את מבקשת מאנשים לברך? את גם אומרת להם מה הברכה או שרק אם הם שואלים את מסבירה? כי לא נראה שאנשים חילונים יודעים מה לברך על כל דבר
