לתגובות הקוראות
פשוט
אם הייתי משתתפת בסדנת קאוצ'ינג למודעות עצמית, והייתי נדרשת לבחור מבין שלל גלויות מעוטרות את העץ שאליו אני הכי מתחברת – הייתי מצביעה על עץ גמדי. ככה הרגשתי בעבודה.
באופיי אני עובדת חרוצה וטובה, עושה את מלאכתי ביושר ובהצלחה, אך המבנה ההירארכי מיקם אותי תחת מנהלת שלא ידעה – או לא רצתה – לשווק אותי הלאה לדרגים הגבוהים, כך שאף אחד לא ידע מידי הרבה על היקף וביצוע העבודה שלי. נשארתי בתפקידי בגובה דשא.
לא שחיפשתי מעמד וקידום, דווקא נהניתי מהעבודה עצמה, מה שהפריע לי זה העניין הכלכלי – הגיע לי בהחלט קידום בשכר, כמקובל בענף. המשפחה גדלה, ב"ה, ואיתה הצרכים וההוצאות, אך המשכורת נותרה על עומדה.
במשך שנים עבדתי כך, בלי לראות שקל נוסף במשכורת. באיזשהו שלב פתחתי איתה שיחה גלויה על הנושא, אבל היא מרחה אותי בתירוצי סרק.
נו, כסף לא גדל על העצים, קל וחומר אם הם גמדיים.
הייתי קטנת אמונה ותליתי את חוסר ההתקדמות בעטיים של בני אנוש. בטחון בטח לא גדל על העצים, הוא נטוע עמוק בחובות הלבבות.
ואז הגיעה ההזדמנות. המנהלת יצאה לחודש לימודים בחו"ל, והתחלתי לעבוד מול מנהל בכיר יותר. לא לקח לו הרבה זמן לקלוט שיש לו עסק עם עובדת חרוצה ויעילה, ודי מהר התחלתי לקבל פידבק חיובי ומעריך.
שביעות הרצון של המנהל לא נותרה במצב צבירה של משפטים מחמיאים, ולא עבר זמן רב עד שהגיעה ההצעה המפתה: להרצות בכנס טכנולוגי שיתופי וייצוגי מאד עם עמיתים מחברות מפורסמות בשוק. התבקשתי להציג כמה מהפיתוחים החדשניים שלנו. ההצעה הנוצצת היא רמז וודאי לקידום שבדרך, שיבוא לידי ביטוי בתלוש השכר. הו! הגיע הזמן.
האמת, שמיד הבנתי שזה לא מתאים. אישה. במה. קהל. יחצנות. ייצוגיות. אלו לא מילים שמסתדרות לי יחד בראש ובהרגשה. בטחון עצמי דווקא לא חסר לי, וגם כושר רטורי מצוין יש בשפע. לא בחינם הגיעה ההצעה לפתחי. אך היה לי ברור ששם לא מקומי. הפוזה הזאת של הצגת ושיווק מערכות בפני קהל היעד המדובר היא הפך הנשיות והצניעות.
התחמקתי בנימוס, אמרתי שהמעמד הייצוגי מלחיץ אותי מידי. בקלות רבה נמצא מועמד אחר ששש על המציאה אותה פיניתי מרצון.
אך בזאת לא תם העניין.
לאחר שבועיים נודע לי שהמנהלת שיצאה לחו"ל לא חוזרת, ובמקומה… מגייסים מבחוץ!!
בשיחה פנימית הבהיר לי המנהל, כי לתפקיד נדרשת יכולת ייצוגית. הוא אמנם ראה בי מתאימה, אך היות ואמרתי במפורש שמשרה ייצוגית מלחיצה אותי, ובאופן כללי ההתנהגות שלי משדרת פשטות וצניעות, הוא מעדיף מישהו אחר.
הייתי המומה!
קלטתי שהכנס ההוא היה מעין מבדק התאמה עבורי, ובמו פי חסמתי את ההתקדמות הנחשקת שהיתה בהישג יד! ואיתה התוספת המשמעותית בשכר, עליה אני חולמת שנים… סערת הרגשות שתקפה אותי צבעה בי גוונים עזים של החמצה, פספוס, עצבות, צער והלם כללי.
כשפרקתי את כל המטען הזה באוזני בעלי, הוא דווקא עודד אותי ואמר בהערכה: את קולטת מה קורה פה? קיבלת עכשיו אות הצטיינות שאת אישה צנועה! אין מחמאה גדולה מזו לאישה. אני גאה בך.
דבריו, שיצאו מעומק הלב, הרגיעו אותי ועזרו לי להתאפס. ניסיתי להתחבר להרגשת הרוממות, ולהתחזק באמונה ובטחון שלא תפקיד זה או אחר ייטיב את מצבנו הכלכלי.
חלפו חודשים, והגיעו שמועות על העלאה כללית במשכורות, אחרי שנים שזה לא קרה. העובדים זומנו אחד אחד לשיחת הערכה כללית, שבסופה התבשרו על תוספת נחמדה לשכר. לא היה מדובר בסכום מידי משמעותי, אבל זה גם משהו.
הגיע תורי. ידעתי בגדול על איזה כיוון מדובר, ולכן הופתעתי מאד! המנהל בישר על תוספת פי שלוש ממה שנרמז לי לפני… קיבלתי חיזוק אדיר והמחשה ברורה כמה הפרנסה לא תלויה בתפקיד זה או אחר, ולקב"ה יש אינסוף דרכים לשלוח את הקצוב לנו.
כל כך שמחתי שבחרתי לא להיכנס למקום הייצוגי והיחצני, ולהישאר במקום הצנוע והפשוט.
לא מפסידים מזה. פשוט.
תגובות השמורות לסיפור
סיפור מדהים!! כל הכבוד!! אני כל כך מבינה את המקום הזה שאת כל כך הרבה יותר ממה שאת מתנהגת באיפוק בעבודה.
יוצא לי אישית לכלוא משפטי הומור, ולא להביע שום דבר אישי במקום עבודתי המעורב. עד כדי כך שהיה סיפור לפני המון זמן כשהיתה אזעקה והחדר המוגן (תרתי משמע) הוא החדר בו אני עובדת, והעובדים והבוס היו חייבים לשבת ולפטפט ולהתעניין סתם כי- משעמם..
עניתי בקצרה על כמה שאלות טכניות והיה לי מוזר, אני לא רגילה לדבר איתם חוץ מבוקר טוב.. ואז הבוס שלי אמר לי: את יודעת, זה הזוי שאת כבר שנתיים וחצי עובדת כאן, ואנחנו לא מכירים אותך בכלל…! הבנתי שזו ממש תעודת הצטיינות עבורי שאני מצליחה לשמור על עצמי, אחרת למה שיגיד כזה דבר?
המון מהכח אני צוברת ממכן חברותי. תודה רבה ונרגשת לשמורה.
במילה אחת- ואווווווו!!!!!!!! ממש לא סיפור פשוט, אני בהלם כמה התמודדות אישה אחת יכולה לעבור, לא יודעת אם הייתי עומדת בזה, מדהימה!!! איזה בנות יש לך טאטע!!! מדהימה, אין לי מילים!!
איזה רעש יש בשמים, ואיזה כיף שד' השיב לך כגמולך! באמת מגיע לך, איזה כיף לקרוא כאלה סיפורים, כמה זה מחזק ותראי איך זה שקיבלת בסוף יותר "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם". זה הפסוק שעלה לי בראש עכשיו אחרי קריאת הסיפור. ממצוות לא מפסידים!!
פשוט להאמין ולבטוח בו. בשביל בורא עולם זו לא בעיה לפרנס אותנו ולתת לנו המון, אנחנו צריכים להאמין ולבטוח במיוחד שמדובר באישה צדיקה שרוצה לפרנס את משפחתה.
כל מילה שאוסיף מיותרת, כי באמת אין מילים, ממש גדלות ועוצמה. הלוואי שכל נשות ישראל הצדיקות יפנימו שלא לסמוך על אף אחד בעבודה, המעסיקים בעצמם קיבלו את הכסף מבורא עולם ותלויים בו, וזה שהם מרוויחים זה בזכות העסקת הצדיקות הללו, אנחנו מחזיקות אותם, וכל מקום עבודה שאנחנו נמצאות- אנחנו בשליחות ולא סתם!!
באמת מרגש ממש לראות את יד ה' המכוונת, ולראות בד בבד את העבודה הפנימית שעשתה הכותבת עם עצמה לאורך כל הסיפור.
סתם משהו שרציתי להגיד, הוא לא ספציפי לסיפור הזה, ברוב הסיפורים שמתפרסמים בשמורה (ונערכים בטוב טעם! אולי זה המקום להודות על כך) יש תיאור של בעיה, התגברות, ולרוב מגיע אח"כ גם הסוף הטוב… (קידום/ העלאה/ התייחסות מצד גורם נוסף/ שינוי מהותי..)
בשטח, במציאות היומיומית לא תמיד זה ככה, לפעמים בורא עולם בוחר לנסות אותנו בלי שנראה מיד את הטוב שבזה, ופעמים רבות השכר על השתיקה/התגברות/הימנעות שמור לנו לעוה"ב…
מחובתנו כיהודים לעשות רצונו כרצונו גם אם לא יבוא בהמשך מקום לרצוננו… (נזכרת שכשהייתי ילדה קראתי את הסיפור "יש שכר למצוות" של רות בייפוס, ולא אהבתי אותו, כשקראתי אותו שוב כמתגברת הבנתי את העומק והמשמעות, אהבתי וחרטתי על לוח ליבי…)
תודה רבה רבה לצוות שמורה היקר מאוד על התכנים, על הניסוחים, על הגיוון ועל החיבור הכ"כ פנימי למקום הזה שאנחנו לא רוצות לוותר עליו. ישר כח גדול!
אני חושבת שהדבר הכי יפה כאן שמפשטות הגעת לבונוס של פי שלוש מהיתר!
כמה זה מלמד אותנו בחיים, לפעמים אנחנו מנסות בכל דרך להגיע לאן שאנחנו רוצים, וחושבים גם שזה טוב לנו, אבל ה' שולח לנו סימנים שזה לא מתאים לנו. זה חיזוק גדול באמונה להאמין שזה רק ממנו יתברך, והכל נכתב שם מלמעלה בתוכנית מדוקדקת לכל אחת! ככל שנהיה צמודות לרצון ה' התוכנית תעבוד לטובתינו!
רואים זאת גם על אנשים גדולים, שתמיד עשו רצון ה' בתמימות ובפשטות, והגיעו לדרגות גבוהות הן ברוחנית והן בגשמיות!
המבחן שלנו זה לראות את הטוב גם כשזה לא מסתדר לנו בעין, גם כשנראה לנו שלא הולך. היופי הוא אח"כ לראות את הפאזל הפשוט מושלם!
יורדות לי דמעות! באמת! היטבת לתאר וירדת לפרטים הקטנים ביותר שממש הרגשתי אותך והצטערתי יחד איתך, הבנתי היטב את המצב ואת ההרגשה האיומה שנודע לך על חיפוש מנהלת מבחוץ… תודה לך על החיזוק.
ההרגשה החזקה של ההחמצה של התפקיד והשכר-יו הרגשתי את זה חזק איתך, אני ממש מבינה אותך, לא קל. כל הכבוד לך וכל הכבוד לבעלך שעודד אותך, זה באמת לא פשוט להיקלע למצב כזה.
אמנם קיבלת בסוף "הפי אנד", אך זה בהחלט יכול היה להסתיים בסוף אחר, פחות שמח כביכול. הזכויות כל מקרה נשמרות לנצח, גם אם לא רואים את זה כאן ועכשיו. לא מאמינה שיורדות לי דמעות מסיפור, זו פעם ראשונה.
כל הכבוד שעמדת בניסיון היחצנות! זה לא מובן מאליו, במיוחד שזה "כביכול" המפתח לקידום. חשוב לדעת שבעולם המחשוב, לפעמים יותר קשה להשתדרג משמעותית באותו מקום עבודה. לעיתים הפתרון להעלאת השכר הוא שינוי מקום העבודה (כמובן, בלי לוותר על התנאים הרוחניים).
עבדתי במגוון חברות (תחת אותו מעסיק) ונוכחתי לראות שהכל היה אותו דבר. בהרבה מקומות יש עובדות חרדיות, מנהלים- קשוחים יותר או פחות, נודניקים ברמה זו או אחרת. יש כמובן את הפחד מלבצע שינוי, אבל לדעתי השינוי יכול להיות לטובה. (פרנסה היא משמים- גם אחרי שהשכר השתדרג- בד"כ גם ההוצאות משתדרגות…)
כדאי לזכור שעיקר הניסיון לפעמים הוא קצר טווח. אסביר: לפעמים מגיע לנו ניסיון ואם אנו עומדים בו בגבורה בהתחלה, אז אחר כך הניסיון יותר קל. אם את המחסום הראשון עברת בהצלחה והיית חזקה כצוק איתן- אז ההמשך של הניסיון כבר פחות משמעותי ביחס להתחלה שבו. כמו להבדיל בדיאטה רק ה- 40 ימים הראשונים הם הימים הכי חזקים וקשים אבל אח"כ יותר קל.
עלינו להבין שבאמת כל תזוזה קלה ופעולה שלנו כאן בעולם הזה זה מלמעלה וכל מעשה ידיו, השאלה רק איך נגיב למצב… הרבה אמונה ובהצלחה לכולן.
את חזקה ומדהימה ועמדת בניסיון לא פשוט. צריך פשוט ללמוד ממך!
מעבר להפי אנד, הכי חזק בעיניי זה שהשם מראה לנו שלא הראש צוות שלך היא זו ששמה לך רגליים. עובדה. גם כשהיא זזה לא הצלחת להתקדם. אז מעבר להתגברות בצניעות (את ענקית!!!) זה עוד משהו שקיבלנו כולנו על הדרך.
אמונה! אני כאן! אני ריבונו של עולם! ואני מתכנן לכם את המסלול המדויק. גם אם הרחבתי לך את המשפחה ב"ה, זה לא בטעות שההכנסה לא גדלה, ולא בגלל הראש צוות. זה אני. וזה מדויק בשבילכם!
תמשיכו לחזק באופן קבוע.. תודה על הכל!
הזדהיתי עם הסיפור:) אני חושבת שכל תפקיד ניהולי כמעט במקום עבודה מעורב עלול לייצר בעיות. הרבה ישיבות, ייצוגיות, שיווק וכו'..
לפעמים אני לא מצליחה להבין איך מנהלת יכולה לשמור על גדרי הצניעות כמו שצריך, הרבה מהמנהלות שהכרתי- התקשו בזה… הרבה פעמים התקדמות בעבודה מגיעה למקומות כאלה. חושבת שגם יש אווירה כזו ביננו, של רצון לקידום, התפתחות וניהול. וההשלכות מהבחינה הזו לא מספיק נלקחות בחשבון.
יישר כח על העלאת הנושא והרבה הצלחה!!
מרגש ביותר!!!!! נושא חשוב מאוד מאוד מאוד!! לשמור כל הזמן על הצניעות והעדינות שלנו גם כאשר אנחנו נושאים באותו תפקיד:)
בתור ר"צ שאני משתתפת הרבה בישיבות וכולן וירטואליות, אני ממש חייבת חיזוק בנושא. אני מוצאת את עצמי מרצה מול ארבע קירות ביתי כאילו אני מרצה רק להם.. ולא שמה ליבי שהיושבים בפגישה, לפעמים אנשים שהייתי מתביישת לחשוב שאדבר איתם כך באמצע רחוב….
אשמח לקבל עצות ותובנות בנושא…
ממש נפלא!!!!
בדיוק בשבוע שעבר חברה סיפרה לי שהיא חוששת מנושא הפרנסה כשתתחתן, היא עובדת כמזכירה, אבל היא רוצה עבודה נוספת כתחביב כדי שיהיו לה הכנסות מהצד!!
בסיפור שלך ראיתי איך שבאמת הקב"ה מנהל את הפרנסה!! לא לחשוש! אלא להאמין בד' יתברך שבעזרתו יהיה לנו פרנסה טובה! דווקא כשמקיימים את התורה והמצוות כמו שצריך הקב"ה אינו עוזב אותנו!!!
תודה רבה לך על החיזוק!!! מיד שולחת את הסיפור לחברה שלי!!!!
פשוט אין מילים, ריגשת אותי בצורה לא רגילה. אחת עם ראש על הכתפיים שיודעת באמת למה היא הולכת לעבודה ואיך היא חוזרת ממנה. כ"כ בכיתי והייתי חייבת להגיב.
במקצועי אני עוסקת בכתיבה, עכשיו הכל יצא מבולגן מעומס הרגשות. את נותנת המון כח וחיזוק בצניעות, באמונה ובטחון ובהתמודדות עם ניסיונות.
אני מפסיקה כאן כי נראה לי שהמילים דלות וריקות במקום מרומם כל כך..
מדהימה! איזה ניסיון גדול, גם מבחינת המשכורת וגם מבחינת ה"מימוש עצמי" המפתה..
גם אצלינו בעבודה מאוד מעודדים את השיתוף והייצוגיות האישית שלנו מול כולם.. לא רק מעודדים, גם די דורשים את זה.
הסיפור הזה הגיע לי כ"כ בזמן ובמקום, לזכור ולדעת מה העמדה של היהדות מול העמדה של "העולם בחוץ"… יישר כח!
גיבורה אמיתית! בתור אחת שעובדת גם במקום עבודה מורכב, מבינה מאוד את המקום שלך. וגם אני כמוך- עם יכולת רטורית גבוהה, ודחף פנימי להראות "מי אני"…
נתקלתי במקרים דומים לשלך- בעבודה, ונתת לי כח בלתי יתואר בסיפור שלך, הוא היה ממש במקום…
אז ישר כח גדול גדול, והמון הצלחה בהמשך הדרך!
סיפור מדהים, אישה מדהימה! התמודדות ערכית יהודית אמיתית. לכשעצמי אני ממש אוהבת את הסיפור שהאדם מספר לעצמו פה, איך לחיות את מה שקרה איתה, את הבחירה שלה. את כל הסיפור את רואה בהסתכלות כזו אמיתית וכל כך מאמינה.
***
איזה חיזוק אתן שולחות מידי שבוע! שיחו בכל נפלאותיו! טיפה ועוד טיפה מחלחלת ומעלה אותנו מדרגה אחר מדרגה. לדעתי עצם המודעות של כל הנשים המספרות את הסיפורים המדהימים האלו, מגיעה מהמסרים העקביים האלו, של השמורה! יישר כח!
***
וואו, את צדיקה, צנועה ומיוחדת! אילו עוצמות טמונים בך, לחכות שנים לקידום והעלאה ולשקול אך ורק באמת המידה של רצון ה', זו גדלות נפש!!!!! לא הסוף הוא המשמח בסיפור שלך, אלא דווקא כשאמרת לא לייחצון וייצוגיות, לא לחוסר צניעות!!!!! את אישה גדולה!!!
***
מרגש מאד, ואותי ממש ריגש שקיבלת את החוסר קידום הזה- בהכנעה. אני חושבת באיזה רמת תסכול היית והצלחת לעמוד בזה. אשרייך, וגם לא תמיד אנחנו זוכים לראות את הישועה "באותו יום קיבלתי הצעת עבודה"……. לפעמים לא רואים כלום וזה ממש מחזק. אשרייך!
***
רציתי להודות לכן, מאוד נהנית מהסיפור של יום שלישי. תמיד יש נקודה למחשבה וחיזוק בעקבותיו. והכתיבה המיוחדת והמבריקה בעריכת נעמי מושכת מאוד לקרוא ולא לפספס אף שבוע. אני נהנית בכל שבוע מחדש, יישר כח!!
***
וואו! איזה סיפור ענק!! איזו אישה צנועה. כל הכבוד. לא קל לוותר על מקום ייצוגי אם את טובה בכך. באמת גדלות. אין מילים. תדעי לך שהצניעות היא מתנה גדולה לך ולמשפחתך. אין יפה מהצניעות!!!!!
***
אחד הסיפורים המדהימים שקראתי…!!! איזו גיבורה!!!! כמה תעצומות נפש היית צריכה- בכל שלב ושלב, התסכול, הרצון והכי חשוב המסקנה הסופית שלקחת מן העניין!!!! ירבו כמותך בישראל!!
***
ללמדך כמה חשוב המשוב מהסביבה. בסיפור פה, זה הבעל שמעמיד את הדברים על מתכונתם, אבל גם כחברות יש לנו כח עצום לחזק את השניה בדרכה הבלתי מתפשרת (ק"ו לא להחליש, גם אם זה מתבקש לצקצק בלשון…)
***
וואו.. מרגש עד דמעות… כמה בעל יכול לתת כוח ודרבון… ומשמים באמת שמרו עליך שתישארי מי שאת… כי בקלות ממש אפשר לרדת במורד התלול בלי שאפילו שמים לב… אם היית לוקחת את התפקיד..
***
וואו! אף פעם אני לא מגיבה לסיפורים למרות שאני קוראת כל שבוע, אבל הפעם הייתי חייבת. פשוט סיפור פשוט, ולוואי על כולנו לחיות בכזו אמונה פשוטה, אשריך!!!! התחזקתי, תודה!
***
לפעמים כן נראה שמפסידים מזה.. אבל צריך לזכור שהרווח מול ההפסד הוא לא בעולם הזה אלא בעולם הבא, מה שפה נחשב הפסד- שם זה רווח גדול. קשה קשה, אבל זו האמת ובשבילה אנחנו כאן!
***
זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל. מה שריגש אותי מאוד היה החיזוק מבעלה, שלא נמצא בנגיעות האישיות ורואה מבחוץ, אבל מבין שהדבר הכי גדול שאשתו קיבלה זה המחמאה הזאת.
***
אין לי מילים להביע את הערכה הענקית על האישיות שאת מקרינה בכלל ועל הויתור ההוא בפרט, בטוחה שבמעשה זה בנית קיר שלם בבנין הבית, מושא להערכה ולחיקוי..
***
לאישה היקרה ששיתפה בסיפור, ולכל צוות "שמורה" היקר! תודה על הסיפור המחזק! זה פשוט גדול!!! חזקו ואמצו
***
אני קוראת את הסיפור וצמרמורת עוברת בכל גופי. אני גאה בך, ושמחה לראות שיש עדיין אנשים עובדי השם באמת, זה נותן כח, רק צריך להתבונן.
***
יש לי דמעות בעינים. גם מתמודדת במציאות של העלאת שכר, ואין ספק שהסיפור שלך יעמוד מנגד עיני ויחזק אותי ברגעים של שבירה.
***
מרגש מאד! כ"כ הרבה מסרים בסיפור אחד: צניעות, המקום האמיתי של האישה, להתייעץ עם הבעל, אמונה, הגזרה אמת והחריצות שקר…
***
וואו, איזה כיף לך!!! גם להישאר בעבודה נורמלית והגיונית ולא מידי יחצנית לאישה, וגם לקבל קידום בשכר!!! הרווחת!!!
***
צמרמורת!!! אילו ניסיונות לא פשוטים!!!! ואיזו גבורה ועוצמה יהודית!!!! אשרינו שיש לנו בעם כאלו יהודיות!!!
***
איזה ניסיון!!! לא פשוט בכלל, אשרייך!! שתהיה פרנסה בשפע ועם הרבה ברכה!!
***
את ממש מרגשת!!!!! אני כל כך מעריצה אותך. סיימתי את הסיפור עם דמעות ממש.
***
מדהים!!! אישה צדיקה… זה ניסיון ענק ועצום.. אשרייך שזכית לעמוד בו!!!
***
כתיבה מהממת!!! ההשאלות של העצים והסרק בכל משפט, ממש "פירותיך מתוקים":)
***
את פשוט מהממת. גדולה מהחיים. מחזק מאוד. תודה רבה על פירסום הניסא!
***
חזק! תודה שאת עוזרת לנו להיזכר מהו המקום האמיתי שלנו…
***
וואו, מחזק מאד הדילמה הזאת, לא רק שלה אישית. ממש מחזק
***
מקסים!
***
תגובות השמורות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
שאלו כאן לפני מס' שבועות איך ניתן להשיג את החוברת "הלכות והנהגות למקומות עבודה", ברשותי חוברת כזו בהסכמתם של ר' משה שאול קליין, הרב שמעון בעדני, הרב בן ציון מוצפי, הרב מנחם מנדל לובין, הרב שריאל רוזנברג, הרב יצחק זילברשטיין, התוכן הובא גם לפני ר' חיים קנייבסקי זצ"ל נהנה וברך.
אם הכוונה לחוברת זו, ניתן להשיגה בטל' 08-9797236. לקבלת הנהגות במקומות עבודה במייל: 9797236@okmail.co.il (כמדומני שרכשתי את החוברת הנ"ל (מהדורת כיס) באחד הכנסים של שמורה, בכניסה לאולם במס' שקלים…)
יישר כח גדול על הכל!!!
תגובות לסיפור הלוואי אמן:
העלית לי צמרמורת. ממש. גם אני עובדת במקום חילוני ומאד נלחצת מאנשים. אין לי נסיון קשה כמו שלך עם הגשת הכיבוד, אבל יש מספיק דברים אחרים.
עכשיו כשקראתי את הסיפור שלך, אני מקבלת על עצמי בלי נדר לשאול רב האם מותר לי לשמוע דיבורי לשון הרע שאחת העובדות מדברת באוזני מדי פעם על עובדת אחרת שהיא לא כ"כ מסמפטת. תמיד הקשבתי בנימוס ונענעתי בראשי עד שתגמור, אבל עכשיו כשקראתי את הסיפור שלך אני מחליטה בל"נ לשאול רב ולנהוג כעצתו.
***
איזו גבורה! איזו גיבורה! התפעלתי מאוד. רוב הסיפורים כאן הם על גבורה חד פעמית, שאח"כ נושאים את תוצאותיה והשלכותיה, לטוב ולמוטב. אבל הבחירה כבר נגמרה. ואת בוחרת בטוב בכל פעם מחדש!!! אני מלאת הערכה.
קוראת מידי פעם את הסיפור אישי ליום שלישי, וזה בהחלט מחזק!!!
יש לי הצעה: נראה לי שיתקבל ממש בברכה ספר שיודפסו בו הסיפורים (אולי לא כולם, אלא סיפורים נבחרים.)
[הערת שמורה- ספר כזה יצא לאור וחולק בשנה שעברה לשותפות בכנס "את עלית"!]
בנוסף לזה, היה מעניין בעיני לפנות למספרת ולקבל את פרספקטיבת הטווח הארוך לאותו סיפור שסיפרה לפני שבועות/חודשים/שנים, במשפט או שניים.
אולי אפשר עם שאלות מכוונות, משהו כמו: כשאת חושבת עכשיו על מה שקרה- מה זה עושה לך? האם היו אחר כך אירועים שאת רואה בהם אירועי שרשרת? וכו.
אישית הייתי מנסה לכוון יותר לחיזוקים מהסוג: ראיתי עובדת שנהגה בצורה דומה- זכיתי לקדש שם שמיים, לא פחדתי להגיב נכון גם בפעם הבאה, הסיטואציה ההיא פיתחה בי אסרטיביות שמאד קידמה אותי מקצועית, וכאלה דברים.
ופחות סיפורי ישועות מהסוג המידי של הבטחתי ונושעתי.
