מה שנכון

ואוייי אני בהלם מהסיפור! קרה לי ממש אותה סיטואציה, ממש לאחרונה! אני קוראת את הסיפור ומחייכת לעצמי כאילו אני מכירה אותו מקרוב…:) 

אני סוג בן אדם דחיין שלוקח את הדברים בזמן ובקצב שלי. התחלתי לפני כחודש וחצי עבודה ב"ה (גם לזה יש סיפור השגחה פרטית בפני עצמו, אולי בהזדמנות..), בלי גברים אבל עם אינטרנט פתוח. כמובן שהסכימו לעשות חסימה אבל משום מה זה לקח זמן. 

כשביקשתי התקנה של תוכנת סינון מהודרת התברר שהעובדת הקודמת התקינה חסימה שקשה להסיר אותה… וגם שניסו לתפוס אותה זה לא הסתדר. ובקיצור יום רודף יום וכל פעם אני עם מצפון על הלב, אבל יש קול אחר שמשתיק את המצפון, "הכל בסדר" "מה כבר יכול לקרות וכו'" וככה זה נדחה ונדחה עד שהרגשתי הרגשה מוזרה כאילו ה' אומר לי "נו, את יודעת מה הכי נכון ומה אני הכי אוהב, תעשי את מה שנכון לפני שיהיה מאוחר…" 

ואז קלטתי שבגלל הזמן הקצר הזה שהתרגלתי לאינטרנט הפתוח פתאום נהיה לי ניסיון, והתלבטתי אם אני בכלל רוצה לשים חסימה (כמה צריך לזכור להתפלל "לא לידי ניסיון…") וממש התחלתי להתפלל על זה שאני ארצה לעשות חסימה ואקח את האומץ (שכחתי לציין ששאר העובדות במשרד שהם גם חרדיות, עובדות עם אינטרנט פתוח, מה שהיה יותר קשה מבחינה חברתית) 

ואז ה' לצערי (או לשמחתי..) שלח לי דחיפה קטנה בדמות אחד מבני המשפחה שממש לא הרגיש טוב ותקפה אותו חולשה גדולה שלא יכל לזוז מהמיטה. מיד למחרת באתי לעבודה ואמרתי- היום אני עושה חסימה ויהי מה! ב"ה לקח קצת זמן אבל ה' שלח לי כוח ובסוף זה קרה! ממש התרגשתי שהצלחתי לעשות את החסימה, ובדמעות הקדשתי את ההתגברות לזכות בן המשפחה החולה. 

מיותר לציין שכבר באותו אחר הצהריים הוא הרגיש הרבה יותר טוב וקם מהמיטה וחזר לאיתנו לאט לאט. בעז"ה שבפעם הבאה לא נצטרך שום תזכורות ונדע לעשות את מה שנכון בזמן הנכון. 

כמו כן, גם אני חיכיתי להרגשת רוממות והתעלות לאחר ששמתי את החסימה, אבל שוב היצר הרע לא מרפה ובאמת בימים אחרי ששמתי את החסימה צצו הרבה דברים שהיה דרוש לי אינטרנט פתוח, והיו פעמים שנגנב לליבי הרגשת חרטה. אבל שוב ניסיתי להבין שזה מה שטוב עבורי הכי בעולם, גם אם זה לא מרגיש לי כרגע. 

תובנה לסיום: יש פעמים שאדם מגיע לבחירה בחיים בגלל הרגשת רוממות או איזה חיזוק נפלא וזה יפה, אבל הרבה יותר חזק וקשה לבוא לבחירה מתוך שכל וידיעה גרידא שזה מה שנכון וזה מה שציווה אותנו הבורא יתברך, גם אם כרגע אין הרגשה טובה וכו'. ויש סוג של תהליך שאדם עובר עם הבחירות שלו, להבין עד כמה הוא שם, ועד כמה הוא חזק בעקרונות שלו, 

לכן יגיע זמן שאדם יצטרך לבחור בלי הרגשה ובלי רוממות בעבודת ה' וזה יהיה קשה ומאתגר, אבל אחרי זמן יזכה האדם להבין כמה היטיב לעצמו בבחירה הקשה בבחינת:"ובחרת בחיים" כי עץ חיים היא. הלוואי שנזכה. 

רציתי להגיב לגבי התחושה שהמספרת מתארת- במקום ההתרוממות שהיא ציפתה להרגיש, תחושת החמצה ונקיפת חרטה.. לא צריך להיחלש מזה, ולחשוב שזה מעיד על דרגה רוחנית נמוכה. להיפך, זו דרגה גבוהה של "לעשות האמת מפני שהוא אמת!". 

גם על לימוד תורה כתוב "התורה תחילתה מר וסופה מתוק" (מד"ר דברים ז'). פעמים רבות אנחנו מקבלים על עצמנו משהו רוחני ובתחילה לא נהנים ולא מרגישים בו טעם. זה התהליך, זהו הניסיון והשכר שבעניין. רק לאחר שקונים את המדרגה מרגישים את המתיקות שבה. 

מניסיון, אין לי ספק שבעוד שנה נניח (ואפילו פחות), אחרי שהתרגלת לעבוד עם אינטרנט מסונן לחלוטין ולא להיתקל בשום מראה או מילה בעייתית, וההרגשים שלך נעשו עדינים ושמורים- אם יזדמן לך חלילה לשבת מול אינטרנט פתוח ופרוץ, ברור שתרגישי מיד גועל נפש ודחייה, ולא תאמיני איך פעם יכולת לעבוד ככה בקהות חושים.. 

אין ספק שההרגשה המתוקה בשמירת התורה בא תבוא! ועל הצער בתחילה… עליו את מרוויחה פי מאה! אשרייך, בהצלחה!

זה כ"כ מקל מעל הנשמה לראות איך ההתמודדות היא של כ"כ הרבה נשים, נלחמות על גדרי הקדושה והצניעות ועל טהרת הלב והעיניים. בדור שרב בו הנגלה על הנסתר בענייני צניעות, גם בעבודה שכולם חרדים – יש לפעמים בעיה להציב חסימה למחשב או התנגדות לכך מצד ההנהלה מתירוצים הידועים…. מה שאני חוויתי….. 

בכל אופן בכל סיטואציה חשוב לזכור- אנחנו חיילות בצבא השם!!!! ורואות את המטרה מול העיניים!!! אני עובדת השם! ושאף תירוצי "עבודה" לא יעבדו עליי!!! 

התחלתי לעבוד על אינטרנט פרוץ כמזכירה ולא היתה לי מודעות חזקה בעניין, ושיחק אצלי הקלף של "לצורך עבודה…" ונכוותה לי מזה הנשמה. היום אני שמחה שאני במקום שמבין כמה זה חמור. ומתרחקת כמו מאש! 

אתן לא יודעות כמה שמירה על כל הדקדוקים בצניעות חשובה! אל תוותרי! אל תתפשרי, תהיי לוחמת! 

אני "עיגלתי פינות" בנושאים מסוימים, (זה לצורך העניין, וזה בענייני עבודה וכו') ובסוף הרגשתי שזה נופל למקום שאני חייבת להתפטר. והתפטרתי! בהתחלה היה קשה, ועכשיו- אני שמחה ומאושרת שעשיתי זאת! אני שלמה עם עצמי! שלא תמחק לי הנשמה! 

כל ההלכות הן לטובתינו! אני שומרת את ההלכה – וההלכה שומרת עליי! כ"כ אמיתי! הפקתי לקחים ובעבודה הבאה בע"ה אציב תנאים ברורים ויציבים! בכל ענייני הקדושה ונזכה לעבוד את השם מתוך שמחה ונקיות הלב. 

מרגש וכל כך נכון! ואני כל כך מזדהה עם ההרגשה. ופתאום תביני כמה זמן פנוי נהיה לך! ואיזה בזבוז זמן הזוי עבר… 

מאז שקיבלתי על עצמי לא להשתמש באינטרנט כלל שלא לענייני עבודה, הזדמן לי לבקש לפעמים מאחות או דודה שממילא משתמשות באופן שוטף, להזמין עבורי פריט או לברר באתר כזה או אחר (כמובן אתר כשר באינטרנט מסונן). זו הרגשה קצת מטופשת – לבקש כמו איזה נזקקת, במיוחד שאני יודעת כמה קל ובוגר ועצמאי לפתוח לבד.. אבל אז החלטתי שבמקום להתמסכן=אפשר להתרומם! ולקבל כוח מהמעלה והשמירה המיוחדת שאני משתדלת לקנות לי.

תאמיני לי את לא מפסידה כלום! (וגם הן נהנות מהחסד…) ותאמיני לי שאת החדשות והכותרות החשובות באמת (ושיהיו רק טובות בעז"ה) את תדעי. בטוח. ומי שצריך להשיג אותך- יכול להשיג בנייד גם. מעריצה אותך! אשרייך!! פשוט אלופה! 

בהמשך לתגובה המרגשת הנ"ל, הבאנו כאן את הדיוק ההלכתי מפי הרב כדי לדעת כיצד לנהוג במקרים דומים: "אם יש לחברה ממנה היא מבקשת אינטרנט חסום כהלכה- מותר לעשות כך.

יש דברים רבים שאדם יכול להחמיר על עצמו ולבקש מאחרים שיעשו בשבילו, כמו למשל טלטול, במקום שיש עירוב שיש רבים שמחמירים על עצמם ומבקשים מאחרים שיטלטלו בשבילם.

כמובן, מדובר בדבר מותר אלא שרוצה להחמיר על עצמו, אבל אם האינטרנט של האחרת לא חסום- יש איסור מוחלט, ואין לבקש ממישהו אחר כי גם לו אסור וזה ממש לפני עיוור לא תתן מכשול."

מהמם! פעם שמעתי בעניין הזה שזה כמו שחיילים שהלכו לקרב, לא ישנו לילות, התאמצו, וניצחו. אז יש את החיילים שהולכים לחגוג ולשתות על הניצחון, אבל הרבה חיילים הולכים לנוח. 

ואם ישאלו אותם למה הם לא חוגגים, האם הם לא שמחים שניצחו במלחמה? בטח שהם שמחים! אבל הם התאמצו מאוד, לא נשאר להם טיפת כח ללכת ולחגוג. 

ככה הרבה פעמים בעבודת ד', נלחמים בקרב, ומנצחים, אבל לא תמיד יש גם כח ללכת ולשמוח. אז נחים, וההרגשה הטובה והסיפוק יגיעו בעז"ה. 

וואו אני מזדהה איתך ממש, הן מבחינת הדחיינות וגם מבחינת ההרגשה בסוף… 

הרגשתי שאת מדברת במקומי ממש. גם לי יצא רק עכשיו לשים חסימה וגם הייתי המומה מהקלות בה היא בוצעה, אך המחשבה ע"כ שהבית שלי יהיה שמור יותר וטוב יותר והשמירה שהדבר הזה נותן שווה את הכל. אמנם הרגשתי מעט החמצה, אבל בד בבד הרגשתי רוגע!! סוף סוף עשיתי זאת. 

השם ישלם שכרך תראי עוד המון טוב מההחלטה הזו! 

כל כך נכון! הרבה פעמים קוראים פה סיפורים מפעימים עם תחושות מרוממות וזה כל כך קשה כשדווקא אצלנו זה לא קורה… 

בדיוק כמו שיש ימים עם תפילה מרוממת עם תחושת התעלות, ויש ימים שאני רק נאבקת בעצמי לא להתפזר לשום מקום ולהצליח לכוון, גם אם אני לא בוכה בדמעות שליש, אבל מי אמר שדווקא זה לא יותר חשוב בעיני ה'? הרי זה הרבה יותר קשה!! 

כל כך כיף לשמוע דווקא סיפורים כאלה. אם אנחנו מדברות על הרגשות…. דווקא הסיפורים האלה עושים לי משהו הרבה יותר מאשר "תרמתי ונושעתי", מרגיש לי הרבה יותר אמיתי. יותר נקי. יותר מדויק. 

בסופו של דבר – פשוט עושה לי משהו טוב עמוק בפנים. אולי כי כך באמת יהודי צריך לחיות… בלי לחכות לצ'ופרים מהשמיים… כי מה שנכון, נכון! 

לקרוא את מה שכתבו פה על שושי ולבכות. תודה רבה רבה על כל החיזוקים והדברים שאתם שולחים. 

כשמחוברים לשמורה הרבה יותר קל להישמר מהאינטרנט, מרגישים בתוך קבוצה ולא אחת מול כולם. 

סיימתי עכשיו לימודים ועדיין לא עובדת, המליצו לי להתחבר לשמורה ולא מתחרטת לרגע! 

בוכה אני כשאני קוראת את סיפורך. ודווקא משום שכתבת כל כך אמיתי. את באמת צדיקה. 

מוכרת לי התחושה שלך עד כאב. הקושי להיות גיבורה. הרגשות שאינן עולים בקנה אחד עם מה שאמורים להרגיש. זה קשה כל כך כל כך. 

מתפללת בדמעות בשבילך ובשבילי שיהיה לנו תמיד הכוח והלב הטהור לעשות רצוננו כרצונו.

גם בתור חברה מהצד… 

שבוע שעבר עם 10 דקות שכנוע זכיתי לתת למישהי את כל המידע הנדרש לה עבור חסימה. היא בתחילה הסתפקה אם יפתחו לה קורסים מסוימים, ומשנתתי לה במחשב שלי לנסות את האפשרויות והיא נוכחה לראות שנפתחים, טיפלה בחסימה. 

תהיי את האור שלה!

אשרייך!!! הכי הגיוני בעולם להרגיש את מה שאת מרגישה, זה שינוי מהיר -מהכל פתוח לצמצום, נכון שהוא מבורך אבל בהחלט קשה בהתחלה. בתפילה שעם הזמן תרגישי את הערך העליון של זה. שוב אשרייך, "לפום צערא אגרא", אני בטוחה שזו מעלה הרבה יותר גבוהה! 

***

וואו-חיזקת אותי ממש!!! האמת גם אני אחת שלא בטוח תהיה עם האומץ לבקש דברים מהסוג הזה… ה'מה יגידו' לפעמים מאוד מאיים… חיזקת אותי שזה אפשרי ולא הר ענק כמו שאת אומרת- תודה!!! 

***

וואו, זה כ"כ נכון!! מעריכה אותך מאוד!! באמת לפעמים מרגישים אפילו החמצה כשעושים משהו נכון, אבל באמת כ"כ חשוב לזכור שזה רצון ה', ובטוח שה' גאה בי!!! ‫

***

תודה על הסיפור! מחדד מאוד את המקום של הרגש, התחושה! תודה רבה. וכמובן תודה על כל הסיפורים והחומר שאתם שולחים. אני כל פעם מחכה לזה מחדש:) 

***

יפהפה, בדיוק כך. לפעמים מרגישים למשל חרדה בסיטואציה מסוימת שאיננה סכנה, אבל כך מרגישים וזה לא בהכרח המציאות. וכן להיפך- כשלא מרגישים כלום, זה לא אומר שלא עשית משהו ענק..

***

וואו איזה חידוד נכון —– לא חייבים דוקא לחפש אישורים בעולם הרגשות. אהבתי!!!!!!!!! 

***

מסכימה עם כל מילה!!!! מרגישה ממש שהמילים יצאו לי מהפה, אותה דחיינות ואותה הרגשה! 

***

כל הכבוד, אלופה!!! הלוואי שתמצאי עבודה כשרה שתשמחי בה, בזכות הוויתור שלך! 

***

סיפור אמיתי מאד, אהבתי. 

***

המשפט האחרון חזק! ‫

***