לתגובות הקוראות
הסיפור של שבי
שלום יקרות,
כשקיבלתי מחברה של שבי פלאי, המלאכית הגיבורה שנפצעה בתאונת הדרכים
המחרידה בשמגר, מייל עם תיאור על כמה שבי מיוחדת ועוד אנקדוטה שהיא חוותה
מולה בבוקר של התאונה, שמרתי אותו בצד.
המייל הזה קיבל עוד כמה מאות מיילים (אולי אלפי?) מעליו.. ונשכח…
אבל אתמול זכיתי לבקר אותה בעצמי… ואכשהו כשיצאתי נמסה כולי מול האישיות הכובשת הזאת,
זה הסתדר לי מאד עם הסיפור עליה, הרגשתי שיש בו משהו הרבה יותר פנימי ואמיתי
וגם מסביר את העוצמות הבלתי נתפסות הללו.
אז שבי יקירתינו,
אני יודעת שאת גם קוראת אותנו ממש עכשיו,
ואולי תכעסי עלי שאני 'מפבלשת' אותך,
אבל תכל'ס,
גם את אמרת שהחיזוקים שקיבלנו עשו לך ממש ממש טוב,
אז בואי נשתף אותן שוב –
כדי להוסיף עוד כמה פרקים לחוברת המדהימה ששלחנו לך:)
שלום,
אני לא יודעת מי מקבלת את התגובות למיילים?!
אבל דבר ראשון רציתי להגיד שהמכתב לשבי כתוב בצורה כל כך יפה מרגשת ומכבדת….
ואין לכם מושג אפילו כמה הדברים מתאימים לשבי:
אם מדברים על שמורה….חיזוק בענייני עבודה…
אין כמו שבי לנושא כזה:
אני חברה מאוד קרובה של שבי ועובדת איתה בעבודה
ביום חמישי שעבר (יום התאונה) שבי באה מהחדר שלה לחדר שלי ויצאתי לקראתה
בדרך לחדר ראיתי מישהי שאינה שותמ"צ מהצוות שלי
ותכל'ס, האינטראקציה בינינו היתה קצת מידי חברית…
שיחה מסוג ידידותי ומשתף, מעבר לבוקר טוב או התעניינות נימוסית.
לא כמו שאמורים להיות כלפי 'עמיתות לעבודה' אלא 'חברות לעבודה'
ומי ששמורה, מבינה את הניואנסים:)
אבל שבי נעצרה
"ועם יד הלב מזועזעת באמת היא אמרה לי
מה?את ככה מדברת איתם?"
היא לא התקיפה ואפילו לא העירה היא באמת היתה מזועזעת
עניתי לה שעם הגברים בצוות ברור שאני לא ככה ואני ממש פורמלית וטכנית
אבל היא אישה…אז מה הבעיה קצת להתחבר…
ועוד כהנה וכהנה תירוצים
היא לא אמרה עוד כלום והמשכנו הלאה
ופתאום כשקיבלתי ממכם את המייל אתמול….זה עוד יותר התחדד לי עם הקבלה של"תקשורת עם עמיתים/עמיתות בעבודה"….
אז מה עם אישה ולא גבר? היא לא שומת"צ ולכן אין לי שום קשר חברי איתה!
תודה שבי, שבמבט אחד שלך הארת את עיני….
רק רציתי לשתף אתכן כמה במקום ומתאים זה היה…
יישר כח עצוםםםם על הפעילות הברוכה והחשובה…
עכשיו, תוך כדי שאני קוראת את המכתב שוב אני שמה לב למה לא פרסמתי אותו אז.
לא הכרתי את שבי, ולא ידעתי לפרש מה זה 'מבט מזועזע' וכו'
אולי מדובר באיזה טיפוס קדורני ומלחיץ… קצת פחדתי…
אבל אחרי שיצאתי ממנה,
וראיתי שמדובר בילדונת חמודה, הכי זורמת ומתוקה שיכול להיות,
שאני בטוחה שבכיף היתה יכולה להתחבר ולמגנט אליה את כל העובדות בחטיבה
ובכל זאת היא שומרת על טריטוריה ברורה
ויחסים מאד מוגדרים מול אלו שהיא נאלצת לשהות במחיצתן
עכשיו,
אחרי שאני מכירה אותה – הסיפור כולו מואר שבעתיים
***********
אבל יש משהו הרבה יותר מהותי שחשוב לי לחשוב עליו:
שבי אבדה משהו שבמונחים חיצוניים יכול להיקרא סוג של 'סוף העולם'
אבל כשנכנסתי אליה לחדר, וראיתי את האור הקורן ממנה,
לא יכולתי שלא לחשוב על מה שאמא שלה אומרת שוב ושוב:
"רוח איש יכלכל מחלהו" (משלי י"ח י"ד)
מצודות: רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף, כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו.
רק מי שמרגיל עצמו לחיות באטמוספירה שונה מהרוח הנושבת בעולם,
רק הוא יכול בשעת נסיון – לעמוד איתן!
שמעתי שכששבי קראה את השורה במכתב שכתבתי לה, על:
…חלומות שמקבלים תפנית פתאומית
היא הגיבה:
מה פתאום? אני לא רוצה לשנות שום חלום שלי!!!
אתן יודעות מתי זה יכול להיות?
כשהחלומות הם כולם חלומות של רוח!
זה ממש מתבקש לצטט כאן דברים שקראתי פעם בשם חמיה, הרב הלל פלאי,
בראיון על מוזיקה רוחנית ושאינה.
הוא אמר כך:
מתי אפשר לזהות על מנגינה מה המקור שלה?
ממקורות הקדושה או חלילה מקורות טומאה?
כשרואים בשעת הריקוד, מאיפה הגוף נע
מהרגלים, או מלמעלה… מכיוון הלב…
שבי יקרה,
ראיתי אתמול על פנייך הקורנות
שהריקוד שחלמת עליו,
הוא ריקוד מכיוון הלב
בעז"ה, גם במעגלים רגילים
תשתלבי היטב
אבל כמו שראינו עליך,
לא שם 'המגרש האמיתי' שלך…
במעגלים השווים של החיים – שם את ודאי תמשיכי לרקוד…
תגובות השמורות לסיפור
שלום משפחה יקרה שלי!
התחלתי לרפרף על מקבץ המכתבים המדהים ששיגרנו כולנו לשבי באהבה, בחמלה ותפילה, אי אפשר לעבור בבת אחת על כל כך הרבה חומר מרגש, מדמיע, עצוב כל כך ושמח כל כך. עצוב וכואב ועם זאת כל כך מחזק, מלא וגדוש באור של אמונה והתחזקות, התרגשתי מחיזוקים שהתקבלו מהארות שהוארו, ובכל זאת, לא התיישבתי לכתוב תגובה…
אבל אז צד את עיניי משפט נכון כל כך, (ועבור לאה היקרה הוא אמור להיות מרגש במיוחד) ואני מצטטת את האלמונית שכתבה- "ברגע ששמעתי שאת בשמורה חשתי אלייך קשר מיוחד" וזה כל כך חזק! כי גם אני שמעתי, דמעתי, התפללתי וביקשתי מד' על שבי, שהיא שליחה של כולנו. אבל הרגע הזה, שבו התוודעתי לעובדה שהיא בת משפחתי ממש, אחות קרובה ויקרה ממשפחת שמורה!! זה היה רגע שהחיבור קיבל ממד עמוק יותר, מחייב יותר ומחזק יותר.
תודה לך, כל אחת ואחות יקרה ממשפחת שמורה, על שאת חלק מהפסיפס המדהים הזה שהוא המשפחה הכי מחבקת ומחזקת שיכול להיות! תודה לך לאה, על המשפחה הכי גדולה ויפה שהוקמה אי פעם על פני האדמה… ותודה לך שבי, על התובנה המיוחדת, תדעי שכולנו מתפללות עלייך כמו בת משפחה של ממש!! אחותנו את.
וואו אני לא נושמת, הכי אמיתי שיש. לא מצליחה להכיל את המציאות הזו. תמיד כל מייל שמגיע מלאה עוצר את נשימתי באיך שמניחים את הדברים כל כך נכון וכל כך מדויק. תמיד כשאני קוראת מיילים של השמורה אני קוראת בנשימה עצורה, מסיימת, מתנשמת בהנאה, מתמלאת, ו – חוזרת לקרוא שוב.
אבל המייל האחרון על שבי, הסעיר אותי. קראתי אתמול פעמיים, קוראת עכשיו עוד פעם ובטוחה שיהיו עוד כמה פעמים… מה שהכי מסעיר אותי זה שהמייל, כמה שמדובר על נסיון קשה כל כך, הוא לא עצוב, ובודאי שלא מדכדך הוא ממלא, מרגש, מעצים ומלא בשמחה ואור אפשר להרגיש את העוצמות של שבי (ושל לאה שהשכילה להרגיש הכל ולהעביר לנו…) כבר כתבתי לשבי, כבר קיבלתי קבלה ועמדתי בה, ב"ה. רק עוד מילה:
שבי, מעולם לא הרגשתי חיבור כל כך חזק למישהי שאני בכלל לא מכירה. כשאני קוראת את המיילים, המכתבים והקבלות ורואה את ה' בין מילה למילה, זה ממחיש לי עד כמה אנחנו בעצם אחד, זה ממש מרגיש לי את זה זה ממש… זה מחבר אותי לא רק אלייך אלא גם לכל אחת ואחת מהשמורה. זה מרגש, זה מפעים וזה אמיתי. תודה לך שבי שאת כל כך חזקה, שאת עומדת בדבר כל כך – – עצום בשביל כולנו. תמשיכי להיות חזקה – זה לא רק איחול, זו גם בקשה.
רוצה להוסיף את פנייתי לשבי!! שבי היקרה!! לא מכירה אותך פנים אל פנים…. אבל לפי הסיפורים על אישיותך. ולפי המשפחות היקרות והחשובות והחזקות שמהן את מגיעה… ואף משפחת פלאי שאליה את משתייכת… אין לי ספק שעוד תפתיעי את כולם!! עוד תעמדי יציבה בחייך, ותוכיחי לכולם שאין "בלתי אפשרי" בעולמו הרחום של הקב"ה….
לרפואה יש היום הרבה פתרונות שפעם לא היו… אבל הבן אדם עצמו הוא הוא שמשפיע על המציאות בבחירה שלו!! ה' יעזור ויתן לך ולכם כח ועוצמה להמשיך את הדרך הלא פשוטה שנבחרה לכם ע"י בורא העולם!!! וכל העולם ירקוד איתכם בשמחות ובנישואי צאצאיכם, הלוואי אמן!!! ממשיכים להתפלל!!!
"אז מה עם אישה ולא גבר? היא לא שותמ"צ ולכן אין לי שום קשר חברי איתה!!" משפט עם המון מסר. עם המון אמירה. חד משמעית. אבל המציאות היא מורכבת הרבה מעבר….
בכל מקום בהלכה ובהשקפה על פי דעת תורה מתייחסים למשקלים שיש לתת בכל מקרה לפי הצדדים שלו.
כאשר אני נדרשת לנהל יחסי עבודה מול כל אדם, יש את הנושא של: מה שהוא נותן לי – ההשפעה שלו עלי, מה שאני נותן לו -האחריות שלי מצד בן אדם לחברו כלפיו.
כשמדובר בבן אדם שאינו שומר תורה ומצוות האחריות כפולה ומכופלת, נוסף לכך היותי שגרירה של חברה ושל הקב"ה!!!!!
כאשר מדובר בעבודה מול גבר אז גם אם יחסים עניינים לא יתקבלו מספיק יפה (אחרי הבהרה מכובדת ונעימה) אין מה לעשות כי המחיר לא נכון. ההשפעה עלי גדולה.
לעומת זאת כאשר מדובר באישה מן הסתם צריך לשקול.
האם יחס ענייני לא נותן לה תחושה לא נעימה? האם נכון לחסוך את ההשפעה שיכולה להיות על עמיתה חילונית שמתייחסים אליה בנעימות ובידידותיות מתוך אמונה וגאוה בצדקת דרכי???
וברור שלא מדובר על ידידה באמת, אלא על מישהי שנותנים לה תחושה נעימה!
צריך לבדוק מה נמצא בצד השני.. האם החשש שההשפעה עלי גדולה מכך? ואז נכון כמובן לצמצם ולהיות עניני.
ואולי במקרה הנ"ל כותבת הסיפור ירדה לעומק נפשה ושמה לב שלא טובת הזולת לנגד עיניה אלא חיפוש ההתקרבות וההטמעות אפילו אם זה בדקות…, ואז היא צודקת ובגדול ואשריה!! למקרה האישי שלה…
מחזק מאוד! תודה!
כן רוצה לשתף בהרגשה על הדברים.. אף פעם לא הגבתי. אבל תמיד כשכותבים על קשרים עם עמיתות (נשים דווקא) לעבודה שלצערנו אינן שומרות תומ"צ, קצת קשה לי עם זה שחסר פה הקו של הכאב הזה שאמור להיות לנו על כך שאיננו יכולות להיות בקשר חמים והדוק איתן, הרי הם אחיותינו לעמ"י!! לא גויות ח"ו.
האם זה לא מרחיק אותן שמתייחסים אליהן בקרירות?! הרי אין פה עניין של חוסר צניעות. אני מסכימה בהחלט שחייבים לשמור על דיסטנס וכללים ברורים לגבי דיבור על נושאים מסוימים, יציאות משותפות וכו'.
אבל עדיין. הן אחיות שלנו, בנות של אבינו שאוהב אותן כמונו בדיוק. האם הוא רוצה שנתעלם מהן? שנתייחס בקרירות? אולי דווקא שנתייחס בנחמדות? שננסה ליצור תחושה חיובית ונעימה כלפי מייצגות ה"דת"….
אני לא נאיבית, אין ספק שיכולה להיות בעייתיות בקשר. איך הולכים בין הטיפות הרגישות האלו?
אני לא יודעת אם אני צודקת או לא הייתי חייבת לשתף בהרגשה הזו… תודה על כל החיזוקים תמיד!!
זה קצת לא נעים להגיב ככה, בגלל כל הרקע של הסיפור, אבל בכל אופן- היה לי קשה איתו…
למה לא להאיר פנים ולדבר בלבביות לחילוניות בעבודה? הם הרי בטוחים שאנחנו מפלצות מכל מה שהתקשורת מלעיטה אותם, הם בטוחים שמדובר באנשים חמורי סבר, אנשים קשים ואפילו אלימים כלפי מי ששונה מהם, כל שכן חסרי חוש הומור וחיות.
יותר מפעם אחת נתקלתי בתגובה של חילוניים שממש מפחדים ללכת באזור חרדי שמא ירביצו להם- כן ממש ככה! אני בהחלט מסכימה שלא להתערבב ולבוא תמיד בגישה של משפיע ולא של מושפע ועם המון זהירות וטאקט, אבל למה לא להיות בן אדם?
סיפרה אישה אחרי פטירתו של הרב פינקוס איך היא חזרה בתשובה. היו הפגנות של שמאלנים (לא זוכרת מה בדיוק, נראה לי על לפתוח בשבת רח"ל) והחרדים באו להפגין כנגד. היא היתה אז בצד השמאלני…
הרב פינקוס זצ"ל ניהל את ההפגנה בצד החרדי ובמקום לצעוק שאבעס הוא צעק "אנחנו אוהבים אתכם, אתם אחים שלנו". בעצם, אנחנו רוצים שתשמרו שבת כי אתם אחים שלנו, כי אנחנו דואגים לכם, כי שבת זה טוב ולא עונש!
היא כל כך הוקסמה שזה היה הטריגר שלה להתחיל להתעניין בדת. כיוון למחשבה…
אני עובדת במקום חצי חילוני חצי חרדי, ואני את האמת לא מבינה למה אסור לי להיות נחמדה לעובדות החילוניות? אנחנו לא יושבות לפטפט אישית ממש, אבל כן מחמאה פה מחמאה שם, התעניינות וכולי.. למה זה לא בסדר?
אני באמת שואלת ממקום אמיתי.. כולנו עם אחד למה לא לקרב ולהיות נחמדים? לגבי הגברים אני מאד נזהרת ואני סנובית מאד!! למרות שזה ההפך הגמור מהאופי שלי, אני מצאתי לי את הפינה הזו של הסנובית שלא צוחקת משום בדיחה ולא אומרת כלום. אבל עם הנשים אני די חביבה. ואשמח להבין מה הבעיה
יש לי שאלה: אנחנו צוות רק של נשים, ואני החרדית היחידה בצוות. במהות של הצוות אנחנו צריכות מאד לשתף פעולה ולעבוד ביחד, ואני בקשר מאד טוב איתן, מרגישה ממש חברה שלהן ואוהבת אותן. (כמובן בוררת תגובות ושיתופים ומודעת לגודל האחריות של קידוש ה').
רוצה להדגיש שאני נמצאת איתן בחדר שעות רבות כל יום, ולא רואה אפשרות לדבר רק בענייני עבודה בצורה יבשה. וכן שמאז שעברתי לשם, כבר כמה שנים, אני מרגישה (גם לדעת בעלי) הרבה יותר שמורה ומקפידה על צניעות ודברים נוספים. האם יש בזה בעיה? האם יש דרך אחרת?
מרגש ממש לשמוע!!! הלוואי ויוסיף לה זכויות על מנת שתחזור בקרוב בקרוב לאיתנה!
שאלה, ברור שההתנהגות שלה מדהימה, אבל האם זה עיקר הדין? אני עובדת בעבודה שכולן רק חילוניות ויש שם מישהי שמגיעה מבית דתי… ממש חמודה ואיכותית (כמובן יחסית)
ויש לנו בהחלט קשרי ידידות…… בקטנה כמובן, רק בזמני העבודה פטפוטים וכאלה…..
האם זה בעייתי?
לא ממש הבנתי את הסיפור. באמת אם הקשר הוא עם נשים בעבודה, אם אני מחייכת אליהן, מתעניינת קצת, אומרת מזל טוב כשצריך, כשהן שואלות או מתייעצות איתי בכל מיני נושאים אני עונה להן.
אני באמת רוצה לדעת, זה לא טוב? אני משתדלת לא להיכנס לנושאים של דת ורוחניות, אבל אני יודעת שאם הקב"ה שם אותי שם זה לא סתם, יש לי שליחות.
אשמח לקבל תשובה תודה
***
אני עובדת בחברה כללית וחושבת ששיח נעים וטוב עם בנות ונשים שאינן שומרות תומ"צ, יכול בהחלט לקרב אותן ליהדות ולדת! כל אחת בדרך שבורא עולם קבע לה, הרבה שלוחים למקום ויה"ר שנזכה לגאולה השלימה במהרה מאהבה ובאהבה
***
שלום, אני קוראת הדוקה בדכ של הדברים שאתם כותבים ברוב המקרים גם מסכימה. עם הדברים הנ"ל היה לי ממש קשה ולא ברור. למה לא להתנהג בחביבות וחברות עם בנות חילוניות? הן יהודיות!!! כתוב שמצווה לאהוב כל יהודי לא כתוב רק שומר תומ"צ.
תודה על התגובות החשובות שלכן! אנחנו מברכות על הדיון המעניין שהתפתח כאן, כהזדמנות לחדד לעצמנו – לכולנו את הנושא המורכב הזה, של תקשורת עם נשים שאינן שומרות תומ"צ..
לא נתאפק ונזכיר את הסיפור שסיפרה אתמול הרבנית דיסלדורף בהשגחה פרטית, בכנס המרומם "לך תלויות". שמעתן את התיאורים על השכנה במטוס ללונדון? מהאוזן ישירות ללב… (מי שלא נכחה בודאי תוכל להשלים בהקלטות..) אי אפשר לתרגם את ניואנסי הלב שהורגשו שם. צריך לשמוע מכלי ראשון איך הרבנית החשובה, בגילה במעמדה ובניסיונה הרב, מהלכת במשעולים דקים בין אהבת ישראל חמה ובוערת, ואכפתיות לנפש יהודיה – לבין שמירה על עצמה, על השיח ועל הגבולות…
כדי לעשות סדר בדברים, נעלה כאן מס' נקודות יסודיות כפי שקיבלנו ממורי הדרך של השמורה, בתפילה שנזכה לבינה היתרה ולסיעתא דשמיא להביא אותם לידי מעשה:
– כמובן שיש לנו אכפתיות עמוקה, קשר נצחי של ערבות, וכאב גדול בשביל כל יהודיה שלא זכתה להאיר את חייה באור של תורה ומצוות. המחשבה כיצד נכון להתייחס אליה, לא סותרת את אהבת ישראל שצריך לחוש אליה, ומי שזוכה- מוסיפה גם תפילה לה' שיקרב אותה יחד עם כל ילדיו הרחוקים..
– אין ספק, שכאשר מדובר בגברים הדברים קלים יותר להגדרה ולהפרדה ברורה: מה שנצרך לענייני עבודה- אפשר (באופן הענייני והנכון). כל השאר- מחוץ לתחום. ואילו לגבי נשים המצב שונה. מותר בהחלט לומר להן שלום, להאיר פנים בחיוך, להחמיא מדי פעם, להיות חביבות ומכבדות ולשמור על תקשורת נעימה במקום העבודה. אבל להיות חברות? זה כבר לא…
אי אפשר להמעיט בהשפעה העצומה שיש לחברות עלינו. כולן מכירות את דברי הרמב"ם המפורסמים "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם"
אין לנו בחירה בזה… זה טבע האדם!
בניגוד לנתונים אחרים (או לאנשים במשפחה) אותם לא בחרנו ועימם עלינו להתמודד, חברות- זהו נכס אותו יש לנו פריבילגיה לבחור. וחובה לבחור נכון! מיהם האנשים בהם נרצה להקיף את עצמנו? איזה שיח וחוויות נשמע ביום יום? אילו דעות וערכים יטפטפו לנו לאט לאט מהדלת האחורית? מה יעבור בגשר הדו סיטרי של חיבה והערכה שנבנה בינינו לאנשים אחרים?
איך כתב דוד המלך בתהילים- "חבר אני לכל אשר יראוך"! זהו הקריטריון הראשון לבחירת חברות, ועוד יותר בעבודה בה נמצאים שעות רבות מדי יום ביומו. מי תהיה חברה שלי? מי שיש לה יראת שמים!
* לגבי קירוב: קירוב הוא מצוה גדולה ויש מקומות רבים בהם השליחות היא להשפיע ולקרב, למי שמסוגלת ויכולה. אך בהחלט לא במקומות העבודה! זהו גבול מאד מסוכן… עבודה הוא מקום בעייתי, ודורש מאיתנו קשרים רבים ויומיומיים, זה לא המקום להחזיר בתשובה. רק להתנהג בדרך הטובה והיפה, ולקדש שם שמים בהליכות של בן אדם לחברו, בנעימות, אבל לא… ממש לא בחברות!
כשרואים בת חרדית שנוהגת בצניעות ובהגינות, וכל הליכותיה על פי התורה- האור הפנימי שלה מקרין סביבה וגורם קידוש ה' אמיתי, מפחית התנגדויות וסטיגמות וגורם רצון גם לרחוקות להתקרב.
שנזכה… בהצלחה רבה!
אמאלה חושבת שאין רגעים בהם אני מרגישה שד' הוא גדול וכל יכול, כמו הרגעים בהם עברתי על החוברת המתוקה הזו של הקבלות לזכות שבי. מנסה לדמיין את עצמי רק לשניה אמא של כל הבנות המתוקות האלו, שכתבו את כל הדברים המהממים שבה ואוהבות כל כך את מה שאני אומרת להן, וגם את כל האחיות הפחות מוכרות, שמבינות גם את הרמזים שלי והלב שלי נמס, לא עומדת בזה, לא מסוגלת לעשות כלום עוד לפני כאלו מחשבות על אמא ובנות. רק כאחות אחת וכחלק.
ואז נושמת רגע ומזכירה לעצמי שאלו לא הבנות שלי, אלו הן הבנות של ד' שאוהבות את כל מה שהוא אמר להן ומשתדלות לקיים גם כשקשה. ואת כל האחיות שלהן שהן חלק מהעם שלנו, שהוא ברא לכבודו, ומבינות את האמירות האולי פחות מפורשות ולוקחות ללב ותו"כ, זה עדיין נשאר אותו בורא עולם שמחיה הכל ומהווה הכל. ואם זה לא גילוי אלוקות אז מה זה?
רק רוצה לומר תודה על המייל הזה שהגיע בעיתוי מדהים, אחרי שאני מתחבטת איך להתנהג מול 2 קולגות חילוניות שיושבות איתי בחדר (מול הגברים זה ברור, אך מול נשים המרחב הופך למטושטש) אני נפעמת מהארה השמיימית… אחרי המייל הזה הכל התבהר לי ב"ה.
תודה לשבי היקרה שזוכה לחזק כ"כ הרבה נשים מעמ"י. אין ספק שכל החיזוקים האדירים הללו, יפעלו לזכותה והמון!!! ושוב תודה על הארגון המדהים הזה, כמה זכויות, כמה זכויות יש לך לאה ולכל השותפות המדהימות!!! פשוט לקנאות!!! חודש אלול מרומם ומבורך מלא בקרבת אלוקים
התרגשתי, ויותר מזה… האמת מדברת מעבר למילים ואני כל כך רוצה להיות גם במקום כזה שיכול להעיד על עצמי שמה שאני רוצה לעשות- החלומות הגדולים שלי באמת, יכולים להיעשות גם בלי קשר לתנאים הפיזיים..
אני יודעת שלא, אה… כן, ב"ה יש גם כאלו שיכולים, אבל יש גם הרבה כאלה שלא… וזה די מבלבל אותי וגורם לי לעשות רענון לדף הנוכחי:) אז תודה- ולו על עצם הרענון!
מקווה שה' ייתן כח לי ולכל מי שמבקשת לגדול ולחיות רמה מעל את כוחות הנפש, הלוואי! ואם אפשר לבקש משבי, אז תתפללי עליי בבקשה, שאני אזכה גם…
כבר שלחתי תגובה על הקובץ, אבל אני עכשיו קוראת עוד מכתבים ובוכה עוד יותר..
אני לא מאמינה שיש בדור שלנו כ"כ הרבה נשים כאלו צדיקות!! איזה עומק, איזה גובה.. רואים שהדברים נכתבו ממקום אמיתי, מאמין ועמוק ולא רק מהשפה ולחוץ. אני מקנאה בכן! רוצה לשאוף להיות כמוכן!
גם ריגש אותי מאד לראות איך הקבלות מגוונות, כל אחת לפי רמתה ומה שהיא מרגישה שמסוגלת. זה מדהים ומחזק! יישר כח עצום לכולכן!! שנתבשר רק בשורות טובות אמן!
הסיפור על שבי חיזק אותי מאוד מאוד, כי כל הזמן היתה לי התחושה שאני בסביבה של נשים, אבל לזכור ולהרגיש שגם נשים אם אינן שותמ"צ צריך לשמור על גבולות מתאימים זה התחדד לי כעת. יישר כח!
החוברת שהכנתן לשבי מדהימה. מקווה שהזכויות יועילו ביותר לרפואתה. מרגש לראות איזו קהילה תומכת ומחזקת בונות לאה עם כל הצוות. תודה!
רק לשתף בסיעתא דשמיא…
הייתי בתהליך של חסימה נוספת על המחשב (סיפור לפעם אחרת…)
קיבלתי על עצמי לגמור את זה במהירות האפשרית לרפואתה השלימה והמהירה של בת שבע בת שרה חיה. היו עלולות להיווצר בעיות שונות וכו…
עכשיו ממש סיימתי את ההתקנה והכל עובד מצוין!! תודה לד'. שנראה רק ישועות גדולות ובשורות טובות.
תודה רבה על הקובץ של הקבלות- חיזק אותי לקרוא ולקבל רעיונות לחיזוק מי כעמך ישראל! איזה נשים צדיקות ונפלאות. לאה ראם המדהימה! כתבת מעצים ומרגש, הדיוקים של השמורה מוסיפים הרבה.
אני בקבוצת דיאטה בזום. רוב הנשים דתיות והיו 2 מפגשים פרונטליים שלא השתתפתי בהם למרות שזה רק נשים. הרבה בגלל השמורה, הרגשתי ששם זה לא המקום שלי…
אייייייי לאה היקרה וצוות שמורה וכל בנות ישראל הקדושות, איזה מרגש כולי צמרמורות, ודמעות!! שהקב"ה ישלם לכם בשכר עצום בזה ובבא. אני בטוחה שהמשיח מזדרז להגיע רק בזכותינו.
אין לי מילים בכלל, באמת אני אפופת התרגשות. איזה חוברת מדהימה ומרגשת, אני מדמיינת את שבי קוראת בזה וכל המחלקה נחילי דמע. אוהבת אתכן!!
אמאלה זה מדהים, אני קוראת את הקבלות ולא עומדת בזה, אני עוברת קבלה אחרי קבלה, כמעט הכל שם רלוונטי גם אלי, תגידו לי, יש בכלל משמעות לקבלה אחת קטנטנה שלי שנבלעת שם בין הכל? אני מרגישה כזו קטנה, צריכה לתקן אלף דברים, די, אני בוכה.
***
לקרוא את הסיפורים עלייך, שבי זה פשוט לבכות. לבכות ולהבין שלא צריך להסתכל אחורה בדורות קדמוניים בשביל למצוא מסירות נפש, גבורה יהודית ואהבת ה'. זה נמצא כאן! שבי את *פלא* שמהלך איתנו וזו הזכות שלנו לשמוע ולהתחזק בזכותך!
***
עכשיו אני כבר יודעת מי מקבל את המיילים האלה:)…ומעריכה מאוד את ההתייחסות וההבנה תודה רבה, זה כבוד גדול… לא חשבתי אפילו כמה זה מרגש ומחזק זה… אבל הצורה שבה כתבתם והתוספות ליד מדהימות ומרגשות… יישר כחחחח
***
לאה, את אישה מיוחדת במינה!, הכתיבה שלך זורמת ונוגעת מאוד! וכ"כ עזר ואפילו ניחם התיאור שלך ממבט קרוב על שבי, שהיא זורמת ומתעלה על הדבר הנוראי שקרה לה… אז תודה לך ששיתפת! שנשמע מעכשיו רק בשורות טובות בלבד!
***
אמאלה אני מסתכלת על הקובץ ופשוט בוכה… לא מצליחה לקרוא את כל הדשים והקבלות, אבל זה מרגש מאד מאד!! מי כעמך ישראל!!! כמובן שומרת את הקובץ לרעיונות לקבלות. תודה לכל העוסקות במלאכה!
***
וואו, שבי כמה חיזוקים נזקפים לזכותך- בזכותך!! איזה חוברת מרגשת 'שמורה' הנפיקו בזכותך!! פשוט לבכות מי כעמך ישראל איך כולם איתך! נרתמות ומוסיפות זכויות! אשרי העם שככה לו!!!
***
וואו זה מדהים. היה לי עכשיו רבע שעה של צמרמורת אמיתית ,מרגש אותי להיות חלק מעמ"י זה דבר כל כך גדול.. שיהיה רק בשמחות ובשורות טובות תודה! חיזק אותי עכשיו מאוד! נותן פרופורציות!
***
כמה עוצמה חיבור וקשר נפשי יש לשמורה!! עובר בי צמרמורת ודמעות כשאני קוראת את המכתבים לשבי היקרה, זה פשוט מעצמה של כח וקדושה!! יישר כח לך לאה וכל הכבוד אמיתי!!
***
לא כתבתי אבל זרקתי חצאית שאני מאד אוהבת ולא כ"כ צנועה, לרפואת שבי. רפואה שלימה!!! אוהבים אותך.
***
התרגשתי עד דמעות לקרוא את חוברת החיזוקים!! נתן לי רעיונות והשראה! אשריכם ישראל ואשריך שמורה, מזכת הרבים!
***
ממש מרגש…. איזו גיבורה את שבי!!! שה' ישלח לך רפואה שלמה!
***
יישר כוח גדול ממש! דברים מחזקים וחמים שחודרים ללב היהודי
***
מושקע ממש, כל הכבוד לכן!
***
וואו. עם דמעות בעיניים.
***
חוברת מרגשת ברמות אחרות
***
מחזק מאוד!! תודה רבה
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
בהמשך לתגובה המרגשת הנ"ל, "הבאנו כאן את הדיוק ההלכתי מפי הרב כדי לדעת כיצד לנהוג במקרים דומים: "אם יש לחברה ממנה היא מבקשת אינטרנט חסום כהלכה- מותר לעשות כך. יש דברים רבים שאדם יכול להחמיר על עצמו ולבקש מאחרים שיעשו בשבילו, כמו למשל טלטול, במקום שיש עירוב שיש רבים שמחמירים על עצמם ומבקשים מאחרים שיטלטלו בשבילם.
כמובן, מדובר בדבר מותר אלא שרוצה להחמיר על עצמו, אבל אם האינטרנט של האחרת לא חסום- יש איסור מוחלט, ואין לבקש ממישהו אחר כי גם לו אסור וזה ממש לפני עיוור לא תתן מכשול."
טוב להבין את ההלכה, אבל רוצה להוסיף עוד פן בנושא הזה. יש מי שלא משתמש באינטרנט וזו מעלה עצומה, אבל צריך לשים לב איך מסתכלים משם על השאר- כמו המון העם שממילא אפשר להשתמש בהם… נכון, ההלכה מתירה במקרים מסוימים, אבל צריך גם לחשוב איך אנשים מרגישים עם זה..
אני חושבת שאם מישהי לקחה על עצמה מעלה רוחנית שתיקח בחשבון גם את התוצאות… לכל בחירה בחיים יש מחיר וגם לזה. לפעמים בעבודה אני יכולה להיתקל בבעיה במייל ויש קובץ דחוף שאני חייבת להעביר. אם אני אבקש בווצאפ מהקולגה שלי היא תעשה זאת בשמחה וזה לצרכי עבודה, אבל החלטתי שהווצאפ לצרכי עבודה מחוץ לתחום, אז אני לא אשתמש בו. גם ע"י אחרים. כנ"ל להזמין מאתרים, קופ"ח, בנק וכד'
כל אחת והמעלה הרוחנית שלה, בואו לא נקשה עם החומרות / המדרגות שלנו על אנשים אחרים… ואני אומרת זאת מניסיון אישי. במשפחתי הקרובה יש לא מעט מכשירים וטכנולוגיות, וזה המוטו שלי- אני מסתדרת לבד עם הטלפון הכשר שלי… ובכל הזדמנות אחי אומר לי שזה דוגמא בשבילו- העמידה על העקרונות שחשובים לי והמחיר שאני משלמת בשמחה.
כנ"ל לגבי שידוכים, בשנים האחרונות נכנס הווצאפ לתמונה, יש שדכנים שעובדים רק עם הכלי הזה. בעבר ניסיתי ונחלתי רק אכזבות וברגעים של אמת תפסתי את עצמי, למה אני צריכה להשתמש בכלי הזה? כיום ב"ה אני נמנעת מזה לחלוטין, יש טלפון ב"ה… ורואה רק ס"ד, למרות שכפי שאמרתי מסביבי יש לא מעט אפשרויות…
לגבי התגובה לבקש ממישהו אחר להשתמש באינטרנט לצרכים אישיים:
הכותבת הדגישה משתמשים בשוטף במילא ואני מדברת על מקרה שהמשתמש משתמש באינטרנט רק לצרכי עבודה. מנצלת את הבמה להגיד משהו שלא נעים להגיד לאדם פרטי:
בבקשה אל תבקשו מאנשים שמשתדלים להשתמש רק לצרכי עבודה לעשות עבורכם דברים לא הכרחיים (כמו בדיקת פרטי עסק, זמני נסיעה, כניסה לבנק, תורים וכו'). זה לא נעים להגיד לקרוב/ה לא על בקשות כאלה, וזה מאד מתסכל לעבור על גדר עבור בקשה כזו, בו בזמן שאני עצמי מתאמצת להשתמש בתחליפים, למרות שיש לי גישה ואפשרות כי זה לא צרכי עבודה…
תמצאו אנשים שעושים את זה בין כה וכה.. תודה
התפעלתי כל כך מהכנות שלך, היא ראויה להערכה. ברשותך אוסיף כמה מילים חשובות:
בעניין של האינטרנט חייבים גבולות ושליטה עצמית. גם חברות הסינון אינן ערובה מפני היצר הרע, אלא רק מפני תכנים פסולים מובהקים. כל השאר- ההתמכרויות, הקניות, החדשות, המפות, התחבורה ולא יודעת מה עוד- זה עניין שלך!!!!! את חייבת לשמור על עצמך כי אף אחד לא ידע!!!
לכן אני ממליצה על טיפ: הכיני לעצמך מסמך וורד "אני משתמשת באינטרנט רק בשביל…." (וטוב לי כל כך!). מדי פעם תפתחי ותזכירי לעצמך.
היצה"ר עובד בשיטה של "רק זה" ו "רק את זה ספציפית". תכל'ס הוא כובש לנו חלקים חלקים, חצוף!!! ויש לו ה-מ-ו-ן סבלנות. שנהיה חזקות! אמן! ותודה על השיתוף!
רציתי להגיב על התגובה שדיברה על מי שאינה משתמשת באינטרנט ומבקשת ממישהו אחר שיגלוש בשבילה:
אמנם כפי שציינו מבחינת ההלכה מותר לבקש מאחרים כשמדובר בחומרה ולא בהלכה, אך מצד בן אדם לחברו זה לא אנושי ופוגע מאוד, רוצה להיות צדיקה? אז תשלימי עם ויתור על מה שאת לא יכולה להשיג עם חומרה זו.
אני יודעת שאני משתמשת במילים חריפות, אך זה לא חוכמה להיות צדיק על חשבון השני ולתת לו הרגשה של גוי (לעומתך…) אני יודעת שיהיו כאלו שיחלקו עלי, אבל בתור אחת שנתקלה בזה מהצד השני (ולא דווקא בעיניין האינטרנט) – זה ההרגשה שנותנת בקשה כזו.
תגובה לסיפור מה שנכון
פחד! אני גם הייתי מאלה שחושבות שאינטרנט לא מסונן "רק לשניה, רק ל"ויי פיי" ברכבת- זה לא נורא, מה כבר יקרה לי מלהיכנס למייל? יום אחד שמעתי בהרצאה את מה שאמר שר התורה, ר' חיים זצוק"ל שאינטרנט לא מסונן זה יהרג ואל יעבור.
פתאום תפסתי שבדיוק כמו שבזמנו אמרו על שירות לאומי וגיוס נשים וכו' שזה יהרג ואל יעבור ואנחנו לא חולמות ללכת לשם אפילו ל2 דקות… זה פשוט אותו איסור. מאז אני אפילו לא מסוגלת לחשוב בכיוון, זה כמו 3 העברות החמורות ובזה אני לא נוגעת…
אותי זה חיזק מאוד…. תודה על הכל ובפרט על הסיפורים
תגובה לסיפור מה שנכון
גם לי זה קרה…. קניתי פאה. השקעתי כסף, אבל בגדרי ההלכה והצניעות שזה אומר פאה קצרה…. בהחלט יש לי הרבה פעמים של הרגשה קצת קשה: למה עשיתי את זה? למה לא יכולתי שתהיה לי פאה קצת יותר ארוכה?… כמו כמעט כל הסובבות אותי.
אבל יש גם פעמים שלהפך…. הרגשה של שליחות, אני סוג של דוגמא לעצמי לסובבים אותי ובמיוחד למשפחה שלי… כן, לילדים שלי! אנחנו כאן בתפקיד! והם שמים לב…. בשביל ההרגשה הזו -היה שווה!
תגובה לסיפור מה שנכון
אשרייך! איזו נאמנות מרגשת. לבחור נכון בלי התבלבל אם 'מאיר' ו'מרגיש בדיוק'…
כתוב בספה"ק שיש מה שנקרא "מניעות המח", וחלק מכך – זה הפרעות מצד המח או הלב של האדם, שלא מתרגשים … או מרגישים בכל הרמח את ההארה. וכשהיהודי (היהודיה…) לא מתבלבלים מהפרעות אלו , אלא ממשיכים לעשות את רצון השי"ת גם במצבי מעונן חלקית כאלו, הם גורמים נחת רוח גדולה!
מעריכה מאד! חיזקת אותי בנאמנות המדהימה הזו!
תגובה לסיפור מה שנכון
א. להודות על סיפורי אישי לשלישי שעבורי אישית הם כתמרור בשביל כל ה"פתקים האלו על המקרר", כפי שהגדירה הכותבת, ענייני הרוחניות הממתינים ל"טיפול". יישר כח.
ב. להוסיף- קראתי על ר' חיים קנייבסקי זצ"ל שלא היתה לו בעיה "לשכוח" מצוות, כי השיטה שלו היתה להזדרז לקיים מצווה מיד כשמגיע זמן עשייתה. ואם נדבק במידה זו יוטב גם לנו.
מדהים ומרגש! כל הכבוד על השמירה על הערכים והוויתור (גם בלי ה"סוף הטוב"). אצלנו במשרד חסימה באינטרנט הפכה לדרישה מקובלת ומוכרת אצל המנהלים ואנשי המחשבים. אבל כשיש איזה שהיא בעיה, מיד אנשי המחשבים זורקים את האשמה על נטפרי… לא תמיד בצדק… כל הכבוד
***
מאוד מרגש ומחזק!! המסר מרגיש לי מאוד נכון ויש כאן מסר נוסף, ככל שדוחים מכירים גם ברגש ההחמצה. לכן זה יכול לחזק את כולנו: פשוט לחתוך..
