מאחורי הקלעים

ממש תודה על הקובץ המדהים שצירפתם!! 

אחרי שקראתי את זה החלטתי להכין לעצמי כזה פתק (בפתקים נדבקים- sticky notes של אופיס) עם כל מיני פסוקים וציטוטים שלקחתי משם שקשורים לנושא. ואז בכל פגישת זום שיש לנו אני שמה את הפתק מעל החלונית של הפגישה ובמהלך הפגישה- מציצה לפתק מדי פעם. לי אישית זה מאד עוזר. 

למעונינות, הנה המשפטים (אפשר כמובן להוסיף עוד:)) 

"אולם במעשיהם של ישראל תלה הקב“ה תיקון כל הבריאה ועילויה כמו שכתוב. ושעבד, כביכול, את הנהגתו לפועלם להאיר ולהשפיע, או ליסתר ולהתעלם ח“ו, על פי מעשיהם." (דעת תבונות) 

__ "רק אין יראת אלוקים… והרגוני" 

__ "דרך ברייתו של אדם – להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו" (רמב"ם) 

__ "שלא שם חלקינו כהם וגורלינו ככל המונם" 

__ "ויש רשעים גמורים ומחללי שבת שעושים טובות לאנשים והוא עצת היצר כדי שאנשים ילמדו ממעשיהם." (חפץ חיים) 

_ "והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" 

תודה רבה על הכנס ועל הכל! 

רציתי לומר משהו בקשר לדיון האם וכיצד לדבר עם קולגות חילוניות. דבר ראשון נהניתי מאוד מהתשובה של השמורה – להיות נחמדה כן, להיות חברה לא! 

רציתי לספר סיפור על סבא שלי שנפטר השנה, ר' יוסף בן ר' שלמה חיים גלוסקינוס, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו. דודתי עובדת במקום חילוני. באחת השנים לפני תקופת הימים הנוראים, אמרה לה חברת צוות חילונית שהיא השנה לא מתכוונת לצום ביום כיפור, כי היא כועסת על אלוקים שעשה לה הרבה צרות השנה. 

דודתי לא ידעה מה לענות לה, האם להזדעזע, להתחנן, להתעלם, לשוחח וכו', והתייעצה עם סבא שלי – אביה. סבא שלי אמר לה לענות לה כך: אני מאוד עצובה לשמוע שהיו לך הרבה צרות השנה, ואני רוצה שתגידי לי מה השם שלך ושל אמא שלך, כדי שאני אתפלל עלייך ביום כיפור שלא יהיו לך צרות יותר. 

לא תוכחה, לא להיכנס לנושאים דתיים ואמוניים, רק לגלות אכפתיות ולעשות לה טוב. דודה שלי אכן אמרה לחברה החילונית כנ"ל, והחילונית מאוד התרגשה ובקושי הצליחה לענות. היא כמובן לא ציפתה לכזה דבר – היה ברור לה שיכעסו עליה. אחר כך היא סיפרה לדודתי שבסוף היא כן צמה ביום כיפור… 

דודתי סיפרה על ההישג לסבא שלי, והוא אמר לה: תדעי לך שזה לא העיקר! מה שחשוב לנו זה לא אם היא תצום ביום כיפור הזה או לא. מה שחשוב זה שהיא תדע שבלב של החברה החרדית שלה יש מקום חם בשבילה. שהחרדית שעובדת בעבודה שלה מאוד דואגת לה. כי בעצם זה הסיכוי שלה לשוב. 

נכון שאנחנו לא אמורות לנסות להחזיר בתשובה את הקולגות שלנו בעבודה, אבל מאוד חשוב שהן תלמדנה ממנו שהחרדים הם טובים. 

רק עכשיו הגעתי לכתוב… קראתי את זה ביום שהגיע, אח"כ ישבתי שעתיים! ובכיתי… 

עד יום הייתי מחוברת לשמורה-סתם, כי זה מעשיר. עבדתי כגננת חנ"מ בגן חרדי עם צוות חרדי-ממש כמו חדר מורות בבית יעקב! אבל, ד' מנהל את העולם, העבירו אותי לגן אחר, ביררתי מראש והבנתי שהצוות דתי-ברמות שונות:( אבל דתי. 

ביום שלישי שעבר פגשתי אותן וגיליתי שכולן! לא דתיות בכלל! (לבושות הכי רחוק שיש…) הרגשתי רע עם עצמי אבל לא ידעתי להגדיר בדיוק עם מה… ובדיוק קיבלתי את הסיפור על שבי, והתחלתי לבכות! ולבכות! ולבכות! על עצמי, ולמה עשיתי את זה וכו' וכו'. לעזוב כבר לא יכולתי יומיים לפני תחילת שנה, ואם ד' סובב שכך יהיה אין מה להתחרט, רק להיות חכמים יותר פעם הבאה, אבל זה עורר אותי מספיק מוקדם- ב"ה להתייעץ בדיוק מתי ועד כמה ולהגיע חזקה יותר מול האתגרים! בתפילה שתהיה לי אפשרות לעזוב באמצע השנה… 

אשמח שתשלחו עוד סיפורים וחיזוקים בנוגע לעבודה עם צוות לא דתי, ואולי אפילו להדגיש יותר את הקשיים בעבודה עם צוות לא חרדי שאחרות לא יעשו את הטעות שלי…

בהמשך לדיון על נשים חילוניות- יש לי ילד בכיתה ב' שנמשך לאחרונה לחברים מהגוון הפחות מועדף עלינו, וקרה שעמדנו מולו והיינו חייבים לספק לו תשובות ברורות ומייד. האמירה שהעברנו לו היתה שאין מדובר בילדים רעים – אבל אנחנו לא רוצים ללמוד מהמעשים שלהם. 

הלוואי שנגיע לאהבת ישראל אמיתית כמו של הרב פינקוס. ואגב מניסיוני כשנמצאים בלית ברירה בחברה פחות טובה, מאוד מאוד עוזר לקרוא סיפורי צדיקים! ‫

היה לי פעם דיון ארוך עם חברות ומורה נפלאה, הגב' יהודית פריינד על הנושא הזה, והיה לנו קשה. הרי מי קובע מה מתאים ומה לא מתאים? אני? את? הרוב? הקהילה? אפילו במעגלים הכי פנימיים בקשרים שלנו יש חילוקי דעות, ואנחנו לא סתם חושבות – כל אחת בטוחה בדעתה. 

זה לא כמו בנושאים של הלכה או השקפה יותר ברורה, שאז יש אחת שיודעת שהלכה אינה כמותה אך קשה לה לנהוג בדרך זו, בנושא של מתאים ולא מתאים קשה מאד לדעת את הנכון. 

אחת הדוגמאות לכך היא מייל: מתאים או לא? אני חושבת שכן, רובכם חושבות כמוני – מציאות שאתן קוראות את החומר של שמורה…:) ויש אנשים שאצלם זה לא מתאים נחרץ! מדוע? מי צודק? אם חושבים על זה, באמת קשה לענות תשובה… 

וגם אנחנו, המורה והחברות, אחרי הרבה דיונים, הבנו שאין בדיוק תשובה חד משמעית (אם למישהי יש אני אשמח…) אבל לתשובה אחת כן הגענו—– אם אנו רוצות לעשות את רצון ד' באמת באמת, אם נתפלל על זה, נחפש את זה, ננסה לבנות בעצמנו רגישות שככל שמטפחים אותה היא חזקה יותר, נצליח יותר לדעת מה מתאים ומה לא, כי כל העניין, זה מה מתאים אצלו! וכמה שנתקרב ונלמד, הוא יחונן אותנו בדעה הזו!! 

רעיון נוסף שעלה— העמידי לפניך דמות שגבוהה ממך מדרגה אחת, לפני מעשה, תבדקי אם היא היתה עושה אותו או לא…. כשתגיעי למדרגתה חפשי מישהי גבוהה יותר. תודה על התכנים המיוחדים!!! 

אודה מאוד לעזרתכם בפרסום כי ניתן לבקש ולקבל סינון של נטפרי בעיריית תל אביב. זה תהליך שלקח הרבה זמן אבל ב"ה הסתדר לפני כמה חודשים.

בזמנו פרסמנו בין הבנות שאנחנו מכירות, אבל לאחרונה גיליתי כי ממש לא כולן יודעות. העירייה מצד עצמה לא מפרסמת אבל ניתן לקבל בלי בעיות.

בקיצור שמי שרלוונטי לה תפנה אלי לקבלת פרטים, אפשר לקבל את המייל שלי במדור היעוץ – shoalot@shmura.org

תודה רבה, זכויותיכן רבות מאוד!!!! – רק בזכות גב השמורה עמדתי בנחרצות על עניין הסינון. היום זה כבר מובן מאליו, אבל זה תהליך ארוך של 7 שנות שמורה שברור שיש סינון. גם את הסינון בעבודה הקודמת – זוקפת לזכותכם, שם היו לי פרטים על איזה סינון עוד לפני הקמת השמורה, אבל רק עם הגב של השמורה העזתי לגשת ולבקש וזה היה כ"כ פשוט… חבל שהתעכב…

שנזכה לשנה טובה ומבורכת, מלאת שמחה, בריאות ורוגע, התעלות רוחנית. שנת גאולה וישועה

שלום וברכה, להלן מילים חמות שכתבה חמותה תחי' על שושי גלושטיין ע"ה להבדיל בין חיים לחיים. אני חושבת שיש בהן חיזוק ומסר לנשות ישראל. אודה שיפורסם. 

להקדים ולומר שהדברים שאני אכתוב כאן הם באמת יהיו לשמחה לשושי יקירתנו ע"ה. מוזר לי שאני מכנה כקרבן את הפשטי פשטות של שושי, שבכל צעד משמעותי בחיים לא החליטו בעצמם- תמיד זה דעת תורה, עכשיו שמעתי בשבעה שזה היה קרבן מצדה, ממה שאני הכרתי זה היה יישות החיים שלה. 

על סף סיום עבודת האקוויולנטי בסמינר החדש הלכו לר' נסים קרליץ לשאול האם גם זה נחשב לתואר, ור' נסים ענה להם. אז לשושי אין תואר אפילו אקוויוולנטי, בפשטות החליפה את האותיות וקיבלה טוהר, ואת זה היא מורישה לנו כאן ועכשיו. כל דבר שדעת חכמים אולי לא נוחה הימנה היה נר לרגלה, והסבים שלה לא היו ראשי ישיבה או אדמורים…. 

ועוד משהו שהוא הדבר העיקרי בעיניי, בין הדברים האחרונים שעשתה שושי, היה לקצר בעוד כמה סנטימטרים את הפאה של שבת אם זאת תהיה הפאה שהיא תבוא אתה לסמינר… אז מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו? עכשיו אנחנו צריכים לעשות קמפיין בכל מקום, שנשות ישראל יקשיבו לנו וקודם כל לעצמנו- להחליף את הסקין-לייס שבפאות הפריצות לסקין צנוע כמקדמת דנא, ולשים לב לאורך, שנפסיק להסתובב בראש כל חוצות כמו ילדות קטנות בפורים… בשורות טובות ישועות ונחמות אמן 

מעריכה מאוד מאוד את הפעילות שלכם. משתפת במה ששלחתי לחברות בהחלטתי וביוזמתי לפני כשבועיים– 

חברה יקרה ואלופה! יקרה, כי כך ד' ברא אותך אלופה, כי בוחרת את בכל יום מחדש…. חשבתי עליך ועל עוד נשים אלופות כמוך, בנפשן מביאות לחמן, ועומדות מול ניסיונות במקומות העבודה ומחוצה לה. לפני מספר חודשים הצטרפתי לרשימה של 'שמורה'. מנסה להסביר… 

איזו הגדרה מתאים לקרוא לזה— רשימת תפוצה? קצת נשמע שיווקי, אבל אין שם שום דבר שמוכרים לך, קבוצת נשים? טוב, זאת לא ממש קבוצה… אפשר לומר שזה קצת הרבה יותר מזה… עלון זה לא, וזה גם לא בדיוק דברי חיזוק. יודעת מה? פשוט 'שמורה'. להישאר, ככה, כפי שהייתי רוצה להיות… ממליצה לך להתרשם ולהירשם ולהישמר…:) וזהו. אפשר כאן להירשם- הצטרפות 

האמת שכבר הרבה זמן אני רוצה להעלות את הנושא הזה,  

עכשיו אחרי הכנס המיוחד שהיה, התעורר בי צורך חזק לכתוב על הכאב שלי.

לי ספציפית אין ניסיונות גדולים בעולם העבודה (בשטח הטכנולוגיה דווקא כן.. ), וההתמודדות הכי גדולה שלי זה להיות היחידה במשרד (החרדי) שלא קוראת לבוס שלי (החרדי ) בשמו הפרטי, 

אבל הנקודה הכואבת שאני רוצה לדבר עליה, 

ככל שגדלתי, וגדלו בנות סביבי, ויצאו לעבודות שונות, וככל שאני שומעת ומתוודעת לסיפורים ונשים ובנות אחרות אני רואה בכאב שבנות בלית ברירה מפסידות הדלקת נרות חנוכה כי הן לא יכולות לצאת מוקדם, ובאות לעבודה בחול המועד כי חייבים, ומכניסות וואצאפ הביתה כי צריך, ועוד אינספור דוגמאות שכל אחת יכולה להוסיף , ואני מבינה שחנוכה זה רק התחלה..

אני מבינה שנוצר מצב בעולם שהעבודה פתאום תופסת מקום כזה שאם פעם דברים רוחניים היו ברורים ונהירים לנו בחשיבותם ובמקומם בעולמנו  – כעת, ביחס לעבודה נפתח פתח לבוא ולשאול.

ואני לא דנה אף אחת, לכל אחת יש היתר אולי מרב, וזה לא דאוריתא, ואין ברירה, ומלכתחילה בכלל לא חייבים, ואצל נשים זה יותר קל וכן הלאה.

וכאן אני באה ושואלת בכאב – למה, למה לא כולן מבינות את החשיבות של נרות חנוכה? או עושת מאמץ לזכות להשתתף?

אני חושבת שזו הנקודה שלא מספיק ברורה בנושא הזה , והיא הבסיס של הרבה בעיות.

אם לכולנו היה ברור, במאה אחוז שאנחנו קודם כל – יהודיות, וזה כולל את התורה שניתנה לנו בסיני, על כל מצוות עשה ולא תעשה, מצוות חז"ל ומנהגים, ואחר כך יש בית, משפחה, עבודה, חברות, הנאות, בילויים וקניות הכפופים לצווים אלו. זו המסגרת הראשונית – הבסיס המוחלט. קודם להכל ולפני כל דבר, ומסביב בא השאר,

ברגע שהראש עובד ככה, כל הגישה שלנו אחרת,

הידעה הברורה והמוחלטת הזו מה עומד במקום הראשון פשוט מסדרת לנו את כל הראש, 

תזכרו שזה אנחנו, לא איזה תוספת לחיים שלנו, אלו החיים בעצמם, בשביל זה באנו לעולם.

והנקודה הזו שנפתח פתח לשאול שאלות שפעם לא היו עולות על הדעת גם מגיעה מאותו מקום.

העבודה היא לא המקום הראשון ובהתאם לה אנחנו מנסות לסדר את חיי התורה והמצוות שלנו.

ממש לא, חיי התורה שלנו הם המקום הראשון ובהתאם להם מסדרים את העבודה.

וכי אני יודעת ולכן גם המעסיקים שלי יודעים או כל מי שראיין אותי – שכל דבר בעולם (בעבודה כן? אני לא מלאך, וגם לי יש נסיונות..) שיעמוד בסתירה לאחד מתריג' מצוות – לא בא בחשבון, ויתהפך העולם.  ותתפלאו לשמוע שהם מאפשרים, והם יודעים לכבד את מי שעומד על שלו, נכון שלא כולם, אבל הרבה כן.

אני גם אגלה לכן שאני טיפוס די עדין ואני לא יודעת אם אני מאלו שיעמדו מול בעיות כמו בסיפורים ויתמודדו איתם בגאון ראש בראש, ולכן אני מראש לא נכנסת לשם..

ואני לא מכירה אף אחת שיושבת בבית בגלל הערכים הללו, 

נכון , אולי היא בעבודה פחות נוצצת. נכון, שאולי מרוויחה פחות. נכון שאולי יש פחות אפשרויות קידום – אבל היא במקום הנכון.