לתגובות הקוראות
תעודת הצטיינות
הכותרת הצבעונית במקומון השכונתי סיפרה על קורס מקצועי ומתומצת שהולך להיפתח בעוד שבועיים.
בקורס יינתן ידע חשוב בתחום רלוונטי עבורי שמאד רציתי להכיר ולשמוע עליו סקירה מקיפה. עניין אותי מאד להשתתף.
בהמשך המודעה נרשמו תאריכי הקורס ומיקום מדויק, וצוין שהקורס מיועד לגברים ונשים בהפרדה מלאה.
התייעצתי עם ההורים שלי והחלטתי להירשם.
קהל היעד היה כולו חרדי, כמצופה. היתה הפרדה מלאה בין גברים לנשים, כמובטח במודעה. אבל ברבע שעה של ההפסקה, הקפה והכיבוד – היה שולחן חגיגי ומשותף…
אני קוראת קבועה של שמורה, בעיקר כי זה מספק לי משהו טוב לקרוא בכמה דקות של התרעננות בעבודה. אבל בפועל – מקום העבודה שלי חלק, ב"ה, ואין לי לתרום אפילו בדיל של סיפור למדור.
פתאום אני שמה לב שהמודעות הגבוהה שמתעוררת לי מידי שלישי – מדליקה לי פה נורה אדומה: הי, לא מתאים לי לגשת לשולחן כיבוד של גברים ונשים!
כמה שהמעטפת כולה היתה חרדית ומשלנו – הנה, פה הם נפלו. אף פעם אי אפשר לסמוך בעיניים עצומות… שימת לב וזהירות אלו מצרכים שתמיד חשוב שיהיו בתיק.
החלטתי שאני קובעת לעצמי כמה כללי גבולות, שיזכירו לי שאני מבית 'שמורה':
א.לא שואלת את המרצה שאלות בקול
ב.לא יוצאת בהפסקה ללובי המשותף
ג.לא ניגשת לפינת הקפה
שמחתי עם ההחלטות האלו, הן נתנו לי תחושה טובה. שמורה, מכובדת, אחת ששומרת על עצמה.
בסיום 12 שיעורי הקורס הגיע זמנו של מעמד חלוקת התעודות: המרצה עמד מאחורי הדוכן, הקריא ברשמיות רבה את שמו של כל אחד ממשתתפי/ות הקורס, והזמין לקבל תעודה מעוטרת. מי שנתן את רשותו – אף הונצח ע"י צלם מקצועי.
גלגלי המח שלי התחילו לנוע במהירות – מה אני עושה? במשך כל הקורס כל כך נשמרתי, בדיוק עכשיו אבוא לקחת תעודה לעיני כולם?
המרצה סיים להקריא את השמות, ומשום מה כמה תעודות – ושלי בתוכן – היו חסרות… הוא ממש התנצל ואמר שאף פעם לא קרה לו כזה דבר, וכמובן ישלחו אלינו את התעודה בהקדם.
ואני כל כך שמחתי, זו היתה התעודה הכי יפה ומרשימה שקיבלתי. הקב"ה הראה לי שהוא אוהב את ההתנהלות הצנועה שלי – ושלח לי תעודת הצטנעות…
חשוב:
אין בהבאת הסיפור מתן הסכמה לתופעת הקורסים המיועדים לגברים ונשים, העלולה להיות בעייתית גם כשיש הצהרה של "הפרדה מלאה".
תגובות השמורות לסיפור
מאוד אהבתי את הסיפור! במיוחד את זה שהשמורה נותנת לנו כוח להיות שמורות יותר אפילו בין חרדים, ולא להרגיש שאם בציבור שלנו מתנהגים ככה אז זה בסדר.
אני מרגישה שבסוף השמורה תייצר דור חדש של נשים, שלא רק יהיו "לא פחות" צדיקות בעקבות כך שהן עובדות בעבודות עם בעיות, אלא אפילו בדברים מסוימים רגישות יותר.
בדיוק רציתי לשתף במחשבה שלי בקשר לנושא הזה – אני עובדת במשרד ובמקביל גם מלמדת בתיכון חרדי. אני כמובן יותר נהנית מהאווירה השמורה של חדר המורות, שמלא בשכפולים עם חומר יהודי, ודווקא לכן קשה לי לראות מורה שניגשת ומדברת עם המנהל / מרצה / איש צוות וכו' בצורה יותר חופשית, או ניגשת להכין קפה בנוכחותם וכו' והכל פשוט מחוסר מודעות לנושאים הללו.
אצלנו במשרד, אם אני רוצה להיכנס למטבח ורואה שיש שם גבר – אני מתכבדת לדחות את הקפה לזמן אחר. ואם נכנס גבר למטבח בזמן שאני מכינה לי קפה – אני מהנהנת לו הנהון חטוף לשלום ומסיימת מהר כדי לפנות לו את הזירה. (ונדמה לי שהבוס כבר למד את העניין ולא נכנס למטבח כשאני שם)
כמובן שאין בחדר מורות הנ"ל שום כוונה רעה, ואין לי ספק שלכל הגורמים המעורבים בעניין יש יראת שמים רבה, אבל אין להם את המודעות שיש לנשים שעובדות במקום שהוא מבחינתן "מבול", ונאחזות בתיבת השמורה בכל הכוח…
ואולי זה חלק מהתפקיד שלנו, להכניס גם לציבור שלנו סטנדרטים חדשים של זהירות? מישהי יודעת איך עושים את זה? ותודה רבה מכל הלב לשמורה ולכל השמורות, הכל בזכותכן.
כל כך מזדהה עם האמירה שלמרות שמקום העבודה 'חלק', השמורה עם סיפורי שלישי נותנים כוח, ועוד יותר מזה- מודעות!
גם אצלי מקום העבודה חלק לגמרי, בלי חששות כלל. ובכל אופן לאחרונה הגעתי כמה פעמים למצבים של ישיבה עם גברים- פגישה רצינית עם שני עורכי דין, שהיתה נחוצה וחשובה, אבל הייתי צריכה הרבה שכל וחכמה לא להישאב לפטפוטים- הם מאד התאמצו להשרות אווירה 'נעימה' וחביבה. השתדלתי להיות נעימה ואדיבה אבל עניינית לגמרי.
וכן, נאלצתי להגיע לאירוע מסוים, שלא התנהל בדרך התורה- הגברים והנשים התערבבו שם באופן ממש לא מתאים. הגעתי, המתנתי בצד בלי לשוחח עם אף אחד, בלי לחייך לאף אחד, כשהגיע הזמן העברתי את החבילה ויצאתי. זה לא היה קל בכלל, אבל רק ברמה הטכנית. לא היתה לי אפילו התלבטות, היה לי ברור מראש שאיני שייכת לשם, ואני רק מעבירה את החומר ויוצאת, למרות שזה דרש זמן המתנה ארוך ולא נחמד….
תזכו למצוות! כל אחת שמשתפת, יש לה את זכויות כל המתחזקות אחריה! וכמובן לכל הצוות של שמורה יש זכויות רבות ועצומות!
מזכיר לי שפעם השתתפתי בהשתלמות של הנגשת אורח החיים לנכים. כל ההשתלמות היתה בנושא של שוויון זכויות גם של האנשים המוגבלים- הנכים.
לאחמ"כ נגשה הרכזת והזמינה אותנו להשתתף בהשתלמות בקיץ לכלל העובדים ולאו דווקא החרדי. והיא פירטה שיש פינוקים ובריכה וכד'…
שאלתי אותה בחצי קריצה- האם הבריכה תהיה נגישה לנכים? אז היא אמרה – כן ברור והוספתי-ונגישה ולשומרי מצוות? הפה שלה נשאר פתוח…:)
מיוחד מאד בסיפור שלך שאחרי 12 מפגשים נשארת בטוהר הלב. יהיו אולי כאלה שיגידו שברור מאליו לא לגשת לשולחן והאמת שגם אני במקומך הייתי נמנעת מזה, אבל זה לא תמיד קל!!! לפעמים את צמאה או רעבה או הולכת להירדם ורק רוצה כוס קפה להמריץ קצת את עצמך, ולא ניגשת!
מרגש מאד וכשזה חוזר על עצמו זה לא כזה קל:( באמת אני לפעמים בדילמה בעבודה אם מדובר בגברים שאינני מכירה ולא ידברו איתי גם לא לגשת?
מה שתפס אותי בסיפור שלך זה שפשוט עצרת! והחלטת על הכללים שלך. ולא נתת רק לאינטואיציות להוביל אותך.
לא שאני נגד אינטואיציות, זה דבר חשוב מאד. אבל בעניינים כאלו, שאפשר ברגע להיסחף, כ"כ חשוב לעצור ברגע של ישוב הדעת ואז לשים גבולות לעצמנו ולא לחכות לזמן אמת כשהכל סוחף ומבלבל.
מעריכה אותך, חיזקת אותי מאד!
פשוט מתפעלת מהנשים היראות והחכמות. הן ערות למכשולים אפשריים בכזה דיוק ואבחנה ונוגעות בנקודות כל כך חשובות. ולמרות שאלו נראים ויתורים של מה בכך, אני ממש מעריכה את הגדלות כי יש פה ויתור ממשי בזמן אמת וזה ממש לא קל.
ומה שעוד לא פשוט- זה להיות כל הזמן בחשיבה ובבקרה עצמית! יישר כוחכן.
מדהים! בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ממש כך! יצא לי להיפגש בזה כמה פעמים, מדהים אותי כמה כל פעם מחדש, כמה שנראה שאין דרך מוצא, ואין אופציה אחרת, ובכל אופן ממשיכים לעמוד על העיקרון, הקב"ה מייצר לנו את הפיתרון היצירתי ביותר שאפי' לא חלמנו עליו:)
***
ממש התרגשתי מהזריזות שקיבלת את שלוש ההחלטות והגבולות! זה נראה החלטות של "כאן ועכשיו"… ובאמת, זה לא מגיע מהרגע להרגע, אלא מההכנה שלך לרגע הזה- כל המיילים מהשמורה וכו'. והסיפור שלך– זו ההכנה שלי לקראת הדברים הבאים…
***
אני רוצה להגיד שאני פשוט מעריכה את העמידה על המשמר, כי לפעמים הרבה יותר קל זה להגיד נו באמת כולם כאן חרדים.. מה כבר יכול לקרות… אני רק לוקחת אוכל וכו' וכו'. הלוואי שתמיד יהיה לכולנו כח לעמוד על המשמר
***
כ"כ מדהים לשמוע על אחת חזקה שחושבת לבד ונכון גם כשיש חותמת "חרדית" לדברים.. כן, כי לא כל רמה ושמירה- היא מה שאנחנו מחפשים, ויש שרוצים יותר, ויודעים לשמור יותר.. שמורה אמיתית, שמורה מבפנים… מעריכה!
***
כל הכבוד לך על הגבולות ששמת לעצמך, זה מראה שיש לך רגישות גבוהה לצניעות. בגלל מה שסיפרת, לא הלכתי לכנס חלוקת תעודות והלכתי לקחת כמה ימים אחרי מהמשרד.
***
חייבת להגיב כמה שהסיפור הזה הגיע בזמן. גם אני התחלתי אתמול לימודים ובדיוק אלו הבעיות, לקחתי את כולם לעבודה עצמית. תודה ענקית!!!
***
לשמורה! יישר כוח על ההערה בשולי הסיפור!! ועל האחריות לשמור את כולנו, לא משנה מה הפערים בינינו בעליה. בהערכה עצומה!
***
מקסימה ומרגשת! זה כ"כ צורם הבר המעורב, אפילו בחתונות חרדיות זה קיים וזה כ"כ לא נעים. ראית בחוש את רצון יראיו-יעשה! חיזקת.
***
מדהים ומרגש! בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו אבל אם כן הייתה התעודה – היה מותר לגשת לקחת? אשמח לשמוע חומר בנושא…
***
הייתה יכולה להפנות את תשומת ליבם של המארגנים, אולי היו מפרידים ומחלקים את פינת הקפה או לפחות את חלקה (מיחם באמצע)
***
איזה יופי! מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. רואים איך הקב"ה עוזר ונותן סיעתא דשמיא למי שמתאמץ ודבק בו..
***
כל הכבוד לכן על הערה ששמתן בסוף הסיפור על כך שאין בכך מתן הסכמה וציינתן שזה בעייתי גם… הערה חשובה!
***
וואו, מרגש ומראה שוב ושוב כמה ד' אוהב אותנו – כל אחד בחלקו שלו, ברמה שלו ובהתקדמות שלו!!!
***
וואווו, מחזק ומרגש איך שמוליכים את האדם בדרך שרוצה לילך… תמשיכו לחזק ולהצליח!!
***
וואו, צמרמורת! איזה סיעתא דשמיא!! חיזקת אותנו!! תודה רבה!
***
מדהים מדהים. תמשיכו להביא עוד סיפורים כאלה ולזכות את הרבים.
***
סיפור מרגש מאוד תודה רבה
**
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
בקשר לאחד מהסיפורים הקודמים ובעיקר לתגובות על הנושא של הבדידות וההרחקה במקומות העבודה- יצא לי לחשוב על זה לאחרונה הרבה.
ראיתי קטע שכתבה יועצת נישואין, והסכמתי וכאבתי איתו- הרעיון שאנחנו, בתור נשים-חברותיות, מדברות (9 קבין…) וזקוקות להקשבה ולקרבה, הוא נתון שלא משתנה. (מי יותר ומי פחות…) אבל מה שכן השתנה לצערנו בשנים האחרונות זו סביבת העבודה.
כמו שרואים כאן בכ"כ הרבה סיפורים, שנשים גיבורות ממש- חוסמות את הפה מלספר סיפורים בעבודה, בדיחות, ממש עובדות על עצמן נגד הטבע שלהן לא להתחבר לנשים מהעבודה שלא בדיוק בסגנון… לא להגיע לימי גיבוש.
אבל נוצרת כאן בעיה, ואדרבה, אולי תציפו אותה- שאישה נשארת בלי מינימום של חברה! מי שלא עובדת בעבודה של גננות/מורות/סביבה חרדית שמורה, מוצאת את עצמה ללא חיי חברה, ואני מדברת גם על אמהות לילדים, שמתי נשאר להן זמן לחברות מימים עברו או סתם לפטפט בטלפון? או על נשים צעירות שהיו רגילות לחיים בסמינר עם החברות ואין להן זמן היום, אבל זה חסר להן.
אותה יועצת כתבה על הבעיה שנוצרת מזה שלפעמים הבעל נהיה החברה היחידה של האישה, שזה מצב לא בריא. כמובן שהקשר עם הבעל הוא הכי חשוב ויקר ועמוק, אבל יש מקום גם לחברה נשית, בלי להשליך הכל על הבעל שאשתו בודדה וכמהה להקשבה אחרי יום שלם שלא דיברה עם אף אחד… ולא תמיד יש זמן / אפשרות לכך.
המצב עוד יותר בעייתי שנשים צעירות עוברות לפריפריה ורחוקות גם מהמשפחה שלהן ומהחברה המוכרת… זה יכול להיות צעד מדהים לדעתי לבנית הבית, אבל אני חושבת שיש כאן נקודה אמיתית שצריכים לחשוב עליה. ומה שמעניין, שדווקא לגברים יש הרבה יותר חיי חברה, בכולל, בביהכנ"ס, בקהילה…. וזה פחות חסר להם.
אני כותבת את זה ממש בכאב, מרגישה את זה על עצמי היום- בתור אחת בלי טיפת חברה בעבודה חוץ מהתכתבויות במייל עם חברות, הבעיה בהחלט נוכחת. ובגלל שאני מתכננת בקרוב לעבור לצפון אני די מפחדת מהקטע הזה….
אשמח מאד לשמוע מה יש לחברותיי משמורה לומר על העניין…
שלום וברכה! ראשית תודה על כל הפעילות וההשקעה העצומה שלכן. ישר כוח.
לאחרונה יוצא לי לשמוע מיותר ויותר נשים ובנות על קושי שלהן בהרגשת בדידות וחוסר חברה. ישנן רבות שעובדות במקום בו הן צריכות לשמור מרחק כדי לשמור על עצמן רוחנית, כך שאין להן בעבודה שום מענה חברתי, ומצד שני החיים עמוסים ב"ה ואין זמן להשקיע מעבר בפיתוח ויצירת קשרים חברתיים.
אני יודעת שיש שיש לשמורה את הקבוצות של יקיר לי, אם הבנתי נכון הן מיועדות בעיקר לענות על הצורך בהתפתחות רוחנית. אשמח באמת אם ירחיבו ויסבירו באופן מסודר על זה כי לא לגמרי ברור לי מה עושים במהלך במפגשים.
מעלה לתשומת לבכן את העניין של מציאת מענה גם לצורך החברתי, אולי בגיבוש קבוצות או עריכת כנסים מצומצמים בשכונות שונות באופן קהילתי מדי חודש, או משהו כזה. תודה רבה ובהערכה גדולה
תגובה למי שכתבה שלטיפוסים חברתיים אולי לא מתאים לעבוד בצורה כזו:
אני רוצה להוסיף שלכולן זה קשה. עד הקורונה לא ידעתי עד כמה חברה זה דבר חשוב עבורי. אני קצת שקטה ולא טיפוס כמו שתיארת, והיום מאוד חסרה לי חברה… בעבר עבדתי עם קבוצת חרדיות, (דרך אגב: לדעתי שווה לקבל קצת פחות משכורת בשביל עבודה בסביבה חרדית, גם בשביל חברה..)
מהקורונה עברנו לעבוד מהבית. במשך הזמן הבנות האחרות עזבו.. אבל גם כשהן היו, זה לא אותו דבר.. אני נהנית לעבוד מהבית, חוץ מהצורך החברתי.. אשמח גם לשמוע על פתרונות. אולי האופציה היא לצאת למשרד קרוב לבית..
תודה שמורה יקרה מתחזקים איתך מידי שלישי! חשבתי לעצמי שאולי זה המקום לבקש את עזרתכן: אני מחפשת לקנות פאה חדשה אך מעונינת לשמור על כללי ההלכה, לא טופ ולא לייס אך כן איכותי ויפה יש לכן המלצות בשבילי? – באזור המרכז אלפי תודות
