לתגובות הקוראות
זכותנו
לעולם שמחוץ לחממה המוגנת אין הרבה מה לחדש לי. אני הגעתי משם.
נעים להכיר, יעל. חוזרת בתשובה עם וותק של מעל 11 שנה, נשואה לבן תורה,
בלי שום זכר למקור המוצא שלי: ילדי מתחנכים במוסדות האיכותיים ביותר,
ואורח החיים שלנו לא נופל במאומה מכל משפחה חרדית אחרת
החיה את חייה בנאמנות על פי השקפת התורה.
לכן לעולם שבחוץ אין הרבה מה לחדש לי. אני הגעתי משם.
אני מכירה את המסכים החלקלקים ויודעת כמה הרס ונזק הם מפיצים בכל העולם
ובכל הלבבות והנפשות.
ודווקא בגלל שהגעתי משם ואני מכירה – יש לי את היכולת להבין, לשמוע בלי לשפוט, ולייעץ לבנות נעורים שמתמודדות.
לא קל לזעזע אותי. אני מכירה הכל ויודעת היטב על מה מדובר.
אמנם המציאות הזאת כואבת מאד, אך לא קל לזעזע אותי.
אתמול הזדעזעתי.
מייל תמים שנחת בתיבת הג'ימייל שלי, ופנה אלי ואל עוד עשרות או מאות,
אולי אפילו אלפי נשים – לא יודעת לאיזה סדר גודל של רשימת תפוצה הם הצליחו להגיע – והציע בנחמדות מפתה להכיר יוצרות תוכן חרדיות.
"בואי להתעדכן בסרטונים הכי חמים שעולים לסטטוס" הם ניסו לשכנע.
ואני הצטמררתי כולי. לאיזה קהל יעד הם פונים? לנשים שמורות – כמוני וכמוכן –
שלא גולשות לעולם הרדוד והנבוב של רץ ברשת ועולה בסטטוס ויורד לתהומות של זבל וריקנות.
גם את החלקה השמורה והטובה הזאת הם רוצים לגרור לשם…
לסחוב יחד איתם אל הביצה הטובענית הזאת ואל הרפש שיש לה להציע.
לי הדבר זעק לשמים, כי אני מכירה את העולם הריקני הזה. אבל אולי נשים אחרות, מחוסר תשומת לב מהולה בתמימות, יבקשו להירשם – כי מה יכול להיות גרוע ביוצרות תוכן חרדיות? וכתוב שם במפורש "התוכן מסונן בקפידה"…
זה כבר לא נמצא רק בוואטאפ וברשתות החברתיות – זה כאן, אצלנו, בתיבת המייל!!
ואני אומרת לעצמי: תיזהרי לא ליפול לתוכן הקלוקל הזה שמגיע בהסוואה של רשימת תפוצה קלילה.
לא משנה איזה כותרת חרדית מתנוססת או איזה "כשרות" ו"פיקוח" הם מבקשים להדביק לעצמם – צריך להשגיח בשבע עיניים על התוכן שאנחנו מאשרות לקבל למייל.
תשמרי על עצמך, על הטוהר והנקיות.
אל תהיי תמימה, תישארי תמימה.בערך פעם בשבועיים מגיע המייל הזה, שמזמין את עובדי ועובדות החברה לשבת על הספה בסלון, ולצפות בתוכנית הווי ובידור אותה מפיקים כחלק מעטפת פינוק וכיף לעובדים. הפעולה האינסטינקטיבית שלי היא delete ומעבר למייל הבא, כמובן שזה לא מעניין אותי בכלל, ואני לא מקדישה יותר מחלקיק שניה כשאני קוראת את הכותרת ומבינה במה מדובר.
אבל בפעם האחרונה היד שלי רעדה בלי שליטה כשבאתי לסמן מחיקה. המילים שהם בחרו לכותרת היה משפט כפרני ומזלזל, והרגשתי שאני לא מסוגלת לשתוק. איזו עזות פנים להתנסח בכאלו מילים! איך הם מעיזים לפתוח את הפה ולהוציא דברי בלע נוראיים?
התחשק לי מאד לשלוח להם תגובה חריפה, אבל חששתי קצת. פחדתי שאם אני אכנס למשבצת הזאת – אהיה מסומנת אצלם, ויזיזו אותי החוצה ברגע הראשון שיתאפשר להם.
אבל מי אמר שמותר לשתוק?
שאלתי רב, והוא הורה לי לשלוח תגובת מחאה.
שלחתי מייל לקבוצת החרדיות ושאלתי – "רק אני מתחלחלת?" כתבתי שם שאני רוצה לשלוח מכתב מחאה, וכדאי שעוד בנות ישלחו. היו אולי 4 תגובות שחזקו את ידי, וזהו.
ביקשתי מאחת הבנות שיש לה כושר ניסוח טוב לסגנן את המילים, היא כתבה מכתב ארוך ויפה שהביע את הדברים בצורה מותאמת ובהירה, ושלחתי אותו.
אחרי ששלחתי קיבלתי מהבנות החרדיות הרבה מיילים של "כל הכבוד לך", אבל היו גם כמה תגובות זועמות של "למה את פותחת חזית מיותרת?" הייתי המומה מהן. מילא לשתוק מחוסר אומץ, אבל עוד למחות במי שכן עושה את הדבר הנכון?
חיכיתי במתח כמה ימים טובים עד שהם נזכרו להגיב לי. "שלום שרה", הם כתבו, "מצטערים שנפגעת, להבא נתחשב בכולם".
אחרי כמה שעות הם שלחו מייל עדכון על ההרצאה – הנושא הוחלף! במקום לצפות בסרטון שכולו בוז וזלזול בערכים הקדושים והיקרים לנו, הם בחרו בנושא סתמי אחר.
וואו! אני רק רציתי להביע מחאה וכאב, לא חלמתי שתהיה גם השפעה מעשית…
עצוב היה לי על אותן בנות שכל כך חששו מ'איך תגיב ההנהלה על הצעד הזה', ואפילו כעסו על האמיצות שכן החליטו למחות.
איפה הגאווה היהודית שלנו? איך יתכן שהתבלבלנו, והפחד מהמעסיק גובר על הפחד מה'?
אסור שהחיכוך בעולם התעסוקה יכהה לנו את הבהירות שהאמת היחידה היא חיים על פי התורה.
תגובות השמורות לסיפור
סיפור מדהים שסופו מעיד על עוצמתו. כל הכבוד לך, האומץ והנחישות של אם בישראל נתן לך את הכוחות לשלוח את התגובה.
אני חושבת שחלק מהניסיון שלנו בעבודה בסביבה לא חרדית הוא דוקא העבודה לצד "חרדיות קרירות" או קלות ראש, כאלו שיתירו לעצמן לאכול כשרות ברמה נמוכה ומטה, להקל ראש בשיחה עם גברים, וח"ו להחזיק מכשיר טלפון חכם. בעיה אחת היא ההתמודדות מולן והבעיה השניה היא ההתמודדות מול ה"לא חרדים" שטוענים: אבל מה הבעיה- לאלמונית יש טלפון חכם, או- תתכבדי- פלונית אמרה שזה בסדר.
אני חייבת לשתף בסיפור מדהים שמלווה אותי הרבה, שאימי שמעה מנכדה של גיבורת הסיפור וראוי להעלות אותו על במה מכובדת זו:
אסתר קניג, בחורה מירושלים של פעם, יצאה לעבוד כמתרגמת במלון קינג דיויד לפרנסת משפחתה. אביה נשאר בבית כדי ללמד את ילדיו, והנחה אותה כיצד להישאר שמורה כראוי לבת ישראל. היא עבדה בחברת סביבה מעורבת, יהודים ואנגלים (עזרה הרבה בתרגום בין ירדן לאנגלים כשבין לבין היתה משנה מן הנאמר למען שלום היהודים).
באותה תקופה קנצלר אוסטריה פרנץ יוזף ביקר בארץ ישראל. ירושלים העתיקה לבשה חג- קישטו את הרובע בענפי זית, ור' יוסף חיים זוננפלד ברך שחלק מחכמתו… פרצו בשבילו את שער יפו על מנת שמרכבותיו תוכלנה לעבור בשער… כמובן שהוא התארח במלון קינג דיויד ונערכה עבורו קבלת פנים מפוארת.
הוא דיבר בפני כל הנוכחים ובסיום דבריו הסתובב בין העובדים שישבו סביב, הבנים בצד אחד והבנות בצד השני. הוא הורה לעוזרו להתלוות אליו, הקיסר לוחץ יד והעוזר מחלק מתנה- שעון זהב לכל אחד. בצד של הבנות הוא הסתובב עם עוזרת שחילקה לכל אחת שרשרת זהב עם צלב. כשהגיע תורה של אסתר היא מבחינה בשרשרת הצלב, באצילות מחזירה את הקופסא עם השרשרת ואומרת באנגלית רהוטה: "מי שיצר אותנו בעולם ציווה עלי לעבוד אותו בצורה אחרת, אני יהודיה והדרך שלי לעבוד את ה' היא לא בצורה הזו, לכן אני לא יכולה לקבל את השרשרת" הקיסר שמע, פניו נהיו רציניות, והורה לעוזרת שלו לקחת את השרשרת בחזרה.
כאשר הסתיים הביקור חברותיה היהודיות כעסו עליה: למה עשית את זה לעצמך, יפטרו אותך על שביזית אותו, היית לוקחת ומוכרת בשוק הערבי. זה מה שאנחנו נעשה… ואסתר שתקה ביודעה שזה מה שהיתה צריכה לעשות.
בסוף השבוע לפני שהפליג בחזרה לאוסטריה הגיע שוב לקינג דיויד להיפרד, המעמד היה חגיגי כמו בקבלת הפנים. בסיום דבריו הוא הרים את עיניו וחיפש את אסתר, סימן לעוזרת שלו וניגשו אליה לעיני כולם, העוזרת הגישה לה קופסה פתוחה כדי שתראה את השרשרת- שרשרת זהב כבדה בצורת מגן דוד, והוא הוסיף- רציתי לכבד את הדרך שלך…
לפני שעזב ניגשו חברותיה וניסו לטעון שגם הן יהודיות, אך הוא ענה להן: "נכון, אבל היא היתה יהודיה תמיד"
יה"ר שנזכה להיות יהודיות תמיד, אמן.
ממש כל הכבוד. לדעתי יש כאן שתי נקודות:
נקודה ראשונה לגבי המחאה, ואני חושבת שנקודת הכאב כאן היא שיש דברים שאין עליהם שולחן ערוך מפורש, אין עליהם הלכה מעשית, הם נושאים שכמו שבעלי המוסר קוראים לזה- יש עליהם שולחן ערוך החמישי, כלומר המצפן של כל יהודי שהוא מרגיש מה ראוי ומה לא ראוי.
נוריד את זה למילים יותר פשוטות, ניקח דוגמא שאחת רואה שהתוכנית הבאה היא תוכנית שצוחקים על אבא שלה, נניח בת של פוליטיקאי חרדי, והיא רואה שהנושא של התוכנית הוא לצחוק ולזלזל באביה, כמה שהוא שקרן, נוכל, מפר הבטחות בוחרים ועוד, אין ספק שזה היה מאוד מאוד צורם לה ומכאיב לה, ואפילו היתה מחליטה שלא להעיר לבוס, אבל הכאב הספונטני היה מציף אותה.
ונעתיק את זה לענייננו, בתו של השי"ת, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שתוכנית שכולה זלזול בהשי"ת צריך לצרום לה ולהכאיב לה, ובוא נניח שהחליטה מסיבות נכונות שלא להעיר לבוסים, אבל היכן הרגש, היכן הכאב הספונטני, זה אבא שלך, הוא אוהב אותך יותר משאת אוהבת את עצמך!
לבוא ולצעוק על זו שכן עושה את המעשה הנכון, שכן מרגישה רגשות נכונות של חיבור לאבינו שבשמים וזה כן כואב לה, ולבוא ולצעוק עליה, זה פשוט בושה וחבל.
נקודה נוספת רואים בסיפור הזה שאכן זה קצת חסר סיכוי שהבוסים ישנו את התוכניות, בכל אופן הם חילונים גמורים, אבל כשאדם עושה מה שצריך, הוא זוכה להנהגה של למעלה מדרך הטבע, כאילו מראים לו מהשמים, זה חשוב מה שעשית.
כל כך מזדהה. לפעמים אני מרגישה שאנחנו מקבלים בהסכמה את תווית ה"לא לגיטימי" הציבור החילוני הצמיד לנו. כל מיני התנצלויות בדיבור או בהרגשה, חשש לייצג בגאון את התורה.
ברגעים כאלה אני אומרת לעצמי: הסבא של הבנאדם הזה שמולך- היה נראה בדיוק כמו סבא שלך… אולי אפילו התפללו באותו מניין או באותו שיעור הלכה…. והבהירות מתחדדת לי כל כך- מי שעשה צעד לא לגיטימי- זה הם! ולא אנחנו…
הדבר הכי משונה זה יהודי שמתנהג כגוי! כמו להסתובב בחור ישיבה בתוך המון המון נוער נושר ח"ו… ברור שהוא לא ירגיש התנצלות! זה בדיוק אותו דבר!
שני דברים שמאד מחזקים את זה, לפחות בשבילי:
א: קריאה בנביאים. התיאור של עם שלם שסר מהדרך, מראה לנו בדיוק מה דעת התורה על החילונים. לא מדברת לדון כפרט, הגדרת תינוק שנשבה וכו, אלא כציבור- "חילוני" נשמע משהו מתקדם, המילים של הנביא על עם חוטא, הם ההגדרה היותר מדויקת… לא בשביל להשפיל אותם, אלא בשביל המבט שלנו על עצמינו ביחס לחלק הזה של העם…
ב: לקרוא על ערש החילוניות- ימי ההשכלה, משה מנדלסון שר"י. איפשהו כנראה התרגלנו לצערנו למציאות המחרידה הזאת, וכשקוראים את התיאורים מהתקופה פתאום מתחדדת המציאות האמיתית… לא היו חילונים! לא! כל יהודי היה שומר תורה ומצוות… או ח"ו מומר…
גם היסטוריה מוקדמת יותר מחזקת את ההרגשה הזו– תיאור דבר ימי עם ישראל עד להשכלה- עם שלם שכולם "חרדים"!! שה' יראה את הבלבול הזה וירחם עלינו וישלח משיח, אמן!
תודה! תודה! התרגשתי מאוד! כל כך עוצמתי ומחזק שדעת תורה היא שצריך במקרה כזה למחות!
לפעמים בלי להתכוון אנחנו נכנסים למצב של "דוברי הציבור החרדי", של "התנצלות", של מגננה, של רצון להוכיח שאנחנו יכולים וטובים גם בתחומים הכלליים. הסיפור של שרה יכל להיגמר גם באי נעימות, וסוף כזה לא היה מוריד מהיופי של הסיפור! אבל מה שהיה בסוף מוכיח, שכשאנו מכבדים את הערכים של עצמנו, אנחנו גורמים להערכה כלפינו!
"ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם". כשאת מרגישה חגב- ככה מתיחסים אליך. לפני כמה חודשים קיבלתי הזמנה מגוף מסוים לאירוע שהם מפיקים לעובדים בתחום שלי. היתה שם פרסומת מזעזעת שפגעה בכבודם של בני התורה! זה היה נורא! מאז לא פתחתי את ההזמנות שלהם!
אולי היו כאלו שהגיבו במחאה, אבל בדעתי לא עלה הרעיון להגיב. עכשיו אני חושבת על כך שהם לא היו שולחים פרסום שיבייש כל קבוצת השתייכות אחרת, אבל על החרדים זה כבר "מודרני" לדרוך. התכווצתי ו…שתקתי!
בזכותך אני מבינה שהכבוד של בני תורה ושלי, הוא שהם היו מקבלים לפחות עוד תגובה אחת שתגנה את הפרסום שלהם!
תודה, שרה, חיזקת אותי מאוד!!!!
תגובת המערכת:
מצטרפות להערכה למספרת המדהימה!! יש לשים לב, כרגיל, כי אין לקחת הלכה למעשה מן הסיפורים למציאות. בנושא המחאה, קיבלנו תשובת רב כי יש לעשות בכל מקרה לגופו שאלת רב. כפי שמתואר בסיפור. לפעמים חובה למחות, ויש לדעת איך למחות, ולפעמים כאשר המחאה לא במקומה עלול להיגרם נזק גדול יותר והנכון הוא לנקוט בדרך השתיקה. וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל…
ראשית תודה על כל הסיפורים שבאים בשלישי ומחזקים.
הסיפור של היום בהחלט נותן כח- כי אצלינו בעבודה התחילו לשים פרסומת ממש לא ראויה וסרטונים שהעובדים ממש צריכים לראות, ותהינו כמה חרדיות אם רק לנו זה נורא. כששאלנו עוד כמה, לאף אחת לא מדי בער להגיב להנהלה ואנחנו המעט נשארנו עם טעם רע בפה, כי בינינו אף אחת לא היתה עם כשרון לכתיבה טובה ומתאימה להביע מחאה.
עכשיו הדברים כאן צורבים אותי ואני מקווה שיהיה לנו הכח להביע זאת, כי הפרסום הזה כבר נמשך הרבה יותר חודשים ממה שתיארנו לעצמנו.
תודה על הכוחות! וכן בהזדמנות זו אודה למי שסיפרה בערב ראש השנה/יו"כ על המכתב ששלחה לבוסית על עוון גזל שאולי נכשלה בו בפטפוט ובזבוז הזמן, ואני שלקח לי זמן להתנסח שלחתי מכתב על בסיס מה שהיא כתבה בראש חודש כסלו למנכ"לית שלי ואני מקווה שגם תבוא תגובה חוזרת ותמחל לי.
יישר כח על הכוחות זכויות הרבות תעמודנה לכולכן-הכותבות והעורכות והמנסחות כולן!
יישר כח על הסיפור המיוחד והמחזק!
נושא אחר וחשוב מאד שעולה עכשיו בשמורה. משום מה נתפס היום שצריך להיזהר ולחשוש מהבוסים יותר מעניינים הקשורים ביר"ש ואידישקייט, זו טעות גדולה!!! דווקא מי שאומרת בלי לפחד (כמובן בצורה הנכונה ובמקום הנכון) מעריכים אותה יותר!
גם אצלי בעבודה היו כל מיני דברים שאמרתי ולא תמיד אהבו לשמוע, אבל לאחר מעשה שמעתי לא פעם כמה הם מעריכים זאת (בעל המשרד הוא דתי לאומי). התעקשנו על דברים ממש מורכבים ותמיד בסוף הצלחנו ב"ה. היינו רק 2 נשים חרדיות, כל השאר גברים דתיים\חילוניים..
צריך לעמוד על המשמר ולא לחשוש כשמדובר בעיקרי הדת. הם רוצים אותנו יותר ממה שאנחנו חושבות.. החרדיות הן העובדות הכי מוערכות ואיכותיות בשוק (תשאלו מעסיקים, לא אותי..) ומצער ממש לשמוע שבנות אחרות מחלישות ולא מצטרפות.
אכן, איבדנו קצת את הגאווה היהודית, וכאן המקום לזכור ולהזכיר זאת… תודה לך! זכית וזיכית!
אכן, נושא כואב שקורה לכולנו ואת צודקת שתמיד השאלה היא האם למחות/לדבר או לא.
במקרה שלך, ב"ה, עשית שאלת רב והיה ברור מה צריך לעשות, אבל אני מודה שכחרדית יחידה בחברה (הגלובלית) שלנו, אני דווקא מנסה לא להבליט/להידחף כדי שיראו שהחרדים לא מנסים "לכפות" עליהם שום דבר, לא כפייה דתית ולא כלום. (לא ביקשתי מיקרו כשר ולא ביקשתי שיביאו פירות שמיטה דחומרא בקפיטריות השונות וכו')
אני נמצאת הרבה פעמים בסדנאות מנהלים ששם מזמינים אותנו לארוחת צהריים ותמיד שואלים למה אני לא אוכלת. ולמה לא אמרתי כלום- מצד אחד זה נחמד שרוצים שאשתתף, אבל הם לא יוכלו להגיע לרמת הכשרות שאני רוצה כי אין באיזור הזה שום דבר מהדרין.
במקרה שלך, לא יודעת מה היה הנושא שגרם לחלחלה, במקרה שלי, זה פשוט ניסיון שלא להתבלט. בהחלט חומר למחשבה.
תודה על הסיפור! אשרייך הכותבת שלא שתקת. חיזקת אותי מאד! ואת האמת הזדהתי איתך.
אני חושבת שאנחנו צריכות להסתובב עם גאווה אמיתית של "זכיתי להיות יהודיה כשרה", אנחנו במקום אחר, גבוה יותר, ולזכור גם את המילים של "לא לסטייל שלי".
לדעתי כל התגובות של החרדיות נגד תגובת המחאה ששלחת, הם נשים שעדיין לא קלטו שהמקום שלהם גבוה, אולי בעיניהם החילוניות ברמה יותר מהם. אני כותבת את זה בכאב על אותם בנות, ומהיכרות קרובה עם הציבור החילוני, נתקלתי גם אני בכל מיני "עיגולי פינות" של חרדים, כי לא נעים… וכו' וכו' אבל אסור לנו לשכוח- אנחנו ברמה גבוהה.
איזה אומץ! הלוואי עליי.
חקוק בי יום אחד שבו דיברו בעבודה בחדר הסמוך (המשרד הכללי לא הצדדי שלי) פשוט דברי כפירה של ממש. בער לי הלב, ובערו לי העיניים, ולא העזתי להוציא מילה. לא יכולתי לומר להם בקושי שלום כשיצאתי הביתה. הייתי פשוט מותשת ומובסת רגשית.
הרגשתי, שקרעו אותי לגזרים. פגעו בי אישית ברמה שאי אפשר לתאר ופשוט בכיתי. היה בא לי לצעוק אאאבאאא! ולא היה לי מה לומר, תמיד כל כך השתדלתי לדון אותם לכף זכות ולראות את הנשמות היהודיות לטובה.
עודדתי את עצמי שלפחות זה אומר שאכפת לי מכבוד שמיים, אבל כל כך צבט אותי בלב- למה לא מחית?! למה לא קמת?! למה לא אמרת כלום?! ובכלל זה נכון שהעובדת ה”דגה” השקטה הזאת תוציא מילה מהפה שלא קשור לעבודה? זה מתאים?
אבל הבטחתי לעצמי 2 דברים. דבר ראשון דייי! זה לא בשבילי ובת של ה’ לא אמורה להיות בסביבה כזאת, יש עוד מקומות. ופרנסה ממנו ולא מהם.
דבר שני- אם תבוא לי הזדמנות של מחאה ודיבור נגד כבוד שמים ורבנים אני מוחה! הבטחתי וקיימתי. ולצערי זה קרה שוב אבל הפעם ממש לידי. זכיתי למחות. לשמור על כבוד שמיים בגבורה ובכבוד. אנחנו הפקידים של הקב"ה בעולם. תפקידנו לשרת אותו באומץ, בגבורה ובנאמנות.
שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד. וכולי תפילה שיום יבוא דווקא בגלל היום הזה שעברתי, וכולם יראו ויכירו בכבוד ה’ בעולם.
גם אני נתקלת בזה הרבה פעמים בעבודה, יש מקרים, אמירות, סיטואציות וכו' שלא מתאימות ולא מכבדות אותנו, כנשים חרדיות, וכשאני מדברת עם חברות לעבודה על זה, גם אם הן מסכימות איתי הן לא מוכנות לעשות משהו בשביל לעצור את זה, כי לא נעים להן.
מה שקורה בסוף-שכמעט תמיד אני צריכה לדבר/לבקש בשם כולן, וכמובן שלא צריך לתאר את אי הנעימות. (הפכתי להיות סוג של האחראית על הוועדה הרוחנית של המשרד:)
אבל-וכאן אני פונה לכל השמורות היקרות שמוצאות את עצמן בכאלו מצבים: תדעו לכן:
- שתמיד תמיד!! כיבדו את הבקשה שלי.
- לא רק זה-אלא אני מרגישה שההערכה חוזרת אלי בהרבה מקרים אחרים, כל ההתייחסות אלי מכבדת, מעריכה את העמידה על העקרונות שלי והכי יפה-שזה לא רק בפן הרוחני, אלא זה מורגש גם בפן המקצועי.
באמת אני חושבת שאנחנו צריכות לדעת לבקש את מה שחשוב לנו, ולעמוד על כך בלי להתבייש. אנשים מעריכים אנשים עם עקרונות חזקים.
ואווו, אף אחת לא יכולה לדעת למה הצעד שלה, או החיזוק שלה, יגרום. מחזקת את הכותבת, אסור לנו לשתוק שפוגעים בדברים היקרים לנו, בערכים שלנו. עצם זה שקיבלת את המייל ולא הגבת נותן מין הסכמה שקטה לדברים שנכתבו, ואנחנו חייבות להיות חזקות, ובשופ"א לא להסכים!
כמובן הכל בצורה טובה ונעימה, כי אם לא ההפסד יהיה יותר גדול מהשכר, אבל מחזקת את ידי הכותבת ואת כל הנשים שקוראות את הנ"ל, אנחנו חייבות לעמוד על שלנו, בלי חשבונות של בושה ולא נעים, וכו…
ככל שנהיה יותר חזקות וגאות בדרך שלנו, נדע יותר טוב מה מתאים ומה לא, ולא יפריע לנו מה האלה שמסביבנו חושבים וכו', וכמובן גם נדע מה להגיד ומתי… תודה רבה, זה מאוד מחזק!!!
באופן אישי גם אנשים שצוחקים ונהנים לעקוץ מדי פעם (זאתי.. רק העטיפות של האוכל כשרות לה) ממש שמחים כשאני מסבירה איך ניתן לבוא לקראת.
לדוגמא- היה ערב עובדים בסגנון מאד צורם עם הופעה וריקודים, והורידו מהתכנית את הסולניות- שלא יהיה שירת נשים. הם לא חשבו על כך שגם לשהות במקום שיש ריקודים מעורבים זו בעיה (שטויות תרקדי רק עם הנשים מה נראה לך מישהו מסתכל עליך?) הסברתי שלא אוכל להיות נוכחת כלל וקבלו את זה יפה מאד.
אולי כשמדברים הרבה על פריפריה ועל מעלותיה, חשוב לדעת שככל שמתרחקים ממרחק תל אביב יש יותר חום ליהדות. אולי לא שומרים מסורת אבל כן מעריכים ומכבדים את מי שאכפת לו. וזו מעלה בכל יישוב מרוחק יותר הן מבחינת שכנים והן מבחינת מקום עבודה.
מחזקת את ידי הכותבת.
זכות הבחירה החופשית היא לא חד צדדית. זכותנו לומר בגלוי מה שפוגע ברגשותינו כיהודים. יהודים. לא חרדים. וכמו פנחס הכהן, כל מה שנעשה בקנאות לשם שמיים אמיתית והמחאה ה"קיצונית" התקבלה ללא פוצה פה ומצפצף.
כשהדבר נעשה מתוך קנאות אמיתית ואהבה לכבוד שמים, "היד שלי רעדה בלי שליטה"… ולא כדי שיגידו שאני, או שיחשבו עלי… הדברים מעוררים ומניעים. כן, גם אוכלוסיות שלא חלמנו שיגע בהם. תזכרו, כשיבוא המשיח, "הם" יקנאו בנו, שידענו את האמת עוד קודם.
סיפור מיוחד! אשריך!
לדעתי החשש של הבנות האחרות נובע מבלבול רווח היום- כאילו החילונים חיים בצורה ההגיונית והריאלית, ואנחנו צריכות להתנצל על ה"קריזות שלנו".
זה לא נכון! החיים שלנו הם הנכונים, הנורמלים, ההגיוניים. והחיים שלהם- הזויים, משוגעים. הם גם יהודיים! הם היו כמונו במעמד הר סיני! הם חייבים גם בתרי"ג מצוות, ובאמונה בבורא עולם! ולא, זה לא נורמלי שהם חיים ככה. זה עצוב, זה כואב. אז תודה על הסיפור ששלחת- שנותן כוח להרגיש את זה חזק.
מעריכה מאד את האומץ שלך!!! רוצה להוסיף שיש אמרה מהרש"ר הירש:
"ואם אך תהיה שלם עם עצמך באמת ובתמים, לא תשע את הלעג, לא תראה את הבוז, ולא יקשה עליך כל קורבן- את ה' יתברך אתה עובד."
ממליצה לשנן ולחזור ולקרוא, לי אישית זה עזר כמה פעמים, כשהייתי צריכה לאזור אומץ לומר דברים בעבודה, כשהבנתי שזה מה שהקב"ה רוצה ממני, ואותו! ורק אותו! אני עובדת! בהצלחה ושנזכה לעשות רצון ה' ולהגדיל כבוד שמו.
גדולה מהחיים האישה הזאת! מחזקת את פועליה!! ראויה להעלות על נס!
האמת שאני גם לצערי בעבודה קודמת נתקלתי בחרדיות (המודרניות בד"כ, אלו שיש להם מושגים מהעולם הגדול, להראות לכולם שהם בעניינים—-) שמתחנפות לעובדים החילוניים! מתביישות מהצל של עצמן!
מצד שני ראיתי כאלה מתוקות ושמורות עם ביטחון עצמי ועמוד שדרה שעושות מה שחושבות לנכון! (מסמינרים טובים- סגנון שמרני) ולא פחות מעריכים אותם! אגב, אפילו החילונים שמים לב להבדל….. שה' ישמור את כולנו!!!
כל הכבוד על האומץ, הגיע הזמן שנדע להביע דעה ולדרוש שיתחשבו בנו.
כל אחת יודעת שביום הזיכרון לא חוגגים בחוצות כדי לא לפגוע ברגשות הציבור החילוני, ואין סיבה שלהם לא תהיה מודעות לפגיעה ברגשותנו. המודעות בכיוון ההפוך תגיע רק אם אנחנו ניצור אותה ויש דרכים טובות ונכונות לעשות זאת.
אין סיבה להתבייש ולעמוד על העקרונות שלנו. נהניתי מאוד.
תודה על הסיפורים המחזקים ועל המודעות למכשולות שהם מכניסים לי.
שרה היקרה, עשית מעשה ראוי ונכון, בלי שום קשר לזה שהחברה התחשבה ברגשותייך.
בעבר, קיבלתי מייל מהמנהל שלי בשבת, שלחתי לו מייל על כך שלא מתאים לי לקבל מייל בשבת, ואני מבקשת שיכבד אותה, התגובה היתה מוזרה משהו, אבל מבחינתי ידעתי שעשיתי את המעשה הנכון.
עצוב על אותן בנות שאין להן מספיק גאווה לערכים היקרים שלנו, את יכולה להתפלל עליהן שה' יאיר את עיניהן בכוון הנכון. בהערכה
דילמה מוכרת וכאובה, קיים חוסר בהירות בכל הנושא של קידוש השם וחילול השם (משפטים כמו- זה חילול השם שחרדיות לא מנומסות וככה מגיבות וכדומה) האמת היא שקידוש השם נעשה רק ע"י מעשים שהם רצון השם וכל מה שנגד רצון השם מחלל את שמו.
מעריכה מאד שפנית לשאול את הרב, (כמה פעמים אנחנו מתלבטות עם עצמנו ושוכחות לשאול…!) וטרחת וניסחת ושלחת וזכית!
אחחח מתוק וכ"כ נכון! לא להתבייש להגיב! לגבי החברות שחששו.. צריך לדון אותם לכף זכות אולי הן לא מנויות לשמורה!!:)
ולחזק כאן את הנשים החרדיות העובדות, אנחנו כח חזק ב"ה בעולם התעסוקה ובהייטק, המעסיקים רוצים אותנו. לא לפחד להביע דעה ולבקש מה שצריך ע"מ שהעבודה תתאים לאורך החיים שלנו! תודה על כל החיזוקים…
האמת, מצדיעה לך ברמות!! אם הייתי במצב שלך לא יודעת אם הייתי מסוגלת עד כדי כך לפעול. מאמינה, שבתוך תוכי לא הייתי מעכלת את המקרה אבל להצליח להתגבר על מכשול ככה ולהגיב חזרה…. כל הכבוד!!
מעריכה ומחזקת את ידייך. נתת לי כוח להאמין שגם אני יכולה (בתקווה שלא יהיה שום מצב כזה או אחר שאפגש בו) תודה!!
אני גם מרגישה אצלי בעבודה (חרדית יחידה) שהגאווה היהודית שלי קצת בשפל... ולא מצליחה לעשות עם זה כלום!
וואו איזה סיפור אמיץ… כל כך מבינה אותך, אבל כל כך מבינה לצערי גם את הבנות שפחדו ולא אמרו כלום. אני גם מרגישה אצלי בעבודה (חרדית יחידה) שהגאווה היהודית שלי קצת בשפל… ולא מצליחה לעשות עם זה כלום! ואני מנסה… הסיפור שלך מחזק מאד!!
נ.ב אשמח אם יתנו על הנושא הזה דגש, זה נושא מאד חשוב!
ישר כח! במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ועשית את המעשה הנכון במקום הנכון! ככל שיש חומה בצורה וחזקה שהאדם יוצר סביבו, כך פחות ופחות אנשים מעיזים לפגוע בה.
אותה חומה בודאי אמורה להיות עשויה מגאוה יהודית אמיתית בנועם ובאהבה. שנזכה תמיד לקרב ולהתקרב לה' ולתורתו מאהבה!
וואי כל הכבוד לך!!! אני גם מרגישה שקשה לי לעמוד מול חברות שלנו, חרדיות, שמתרפסות מול ההנהלה החילונית, לפעמים יותר מאשר מול ההנהלה בעצמה. יש משהו נחיתי בזה, שקשה לי לקבל.
כי כל חילוניה שאיזשהו מסר היה מפריע לה, לא משנה מאיזו בחינה- היתה יודעת יפה מאד להתלונן ולפתוח את הפה. ורק אנחנו מתרגלות לבלוע ולבלוע, גם דברים שקשורים בקידוש ש"ש… עלי והצליחי!
כל הכבוד שלא התבלבלת ושלחת תגובה. אנחנו לא יכולים לתקן את העולם, אבל אפשר לעשות השתדלות קטנה. אני עובדת בחברה חרדית ויום אחד ראיתי שבאתר של החברה מופיעה תמונה של אישה. לי יש חסימה טובה ולכן התמונה הייתה חסומה אצלי, אבל השם של האישה היה כתוב מתחת.
אמרתי את זה לבוסית שלי שהיא דמות בכירה בחברה, היא מאוד התעצבנה עלי (היא חרדית כמובן). הסברתי לה שזה לא מתאים שחברה שקוראת לעצמה חרדית שמים תמונת אישה. לא חשבתי שמישהו ייקח את זה רציני אבל אחרי שבוע הורידו את התמונה.
לפי דעתי זה לא היה בגלל המילים שאני אמרתי אלא בגלל סיבה אחרת. אבל אני עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות והשם עשה את השאר.
וואו איזה מדהימה שאת!!! אני בטוחה שבאותם רגעים ששלחת את המייל הקב"ה אמר לפמליא של מעלה: "בואו וראו בריה שבראתי בעולמי…" יישר כוחך! תחזקנה ידייך,
אהבתי מאוד שלמרות הדחף להגיב שקלת את הנתונים, התייעצת עם דעת תורה ופעלת נכון. יעמוד לך ולחברותיך לזכות, ואל תתרגשי מאותן אלו שנשארו מאחור לצערנו לא כולן אמיתיות עם עצמן… וגאות בזה
איך את יודעת שבודאות עשית נכון? כי שאלתם דעת תורה. לעניות דעתי, לא בכל מצב ובכל מקרה נכון להגיב. אבל אחרי שרב הורה שזו חובה- זו חובה, ואשרייך! לגבי החברות שלא הגיבו- הן פחדו מזעם ההנהלה, מתדמית… זה כואב. אבל האם הן היו מודעות שזה מה שהרב הורה?
***
וואו כל הכבוד על האומץ. לא מובן מאליו בכלל. בתור אחת שעבדה במקום תקשורת בתקופת הקורונה כשההסתה הייתה בשמים (בהוראת רב), אני יכולה לומר לה כמה זה קשה לומר האמת, שכולם סביבך בזים לך, אפילו אלה שבאותה משבצת שלך… מעריכה ומצדיעה…
***
אנ י4קצת מבינה את השאר.. הרי הכותבת בעצמה פחדה למחות, ואחרי ששאלה רב הבינה שכך נכון. אפשר להבין את אלו ששאלו למה היא פותחת חזית מיותרת ולהסביר להן שגם היא חששה אבל שאלה רב והבינה שכאן זה כבר קו אדום. וכל הכבוד לה באמת!! לא באתי להוריד מערך המעשה כמובן!!
***
כל הכבוד! מעריכה מאוד! רוצה גם להזכיר את העניין שמחמיאים לחילוניות נשואות על תספורת או בגד לא צנוע וכדומה, שזאת בעיה להיות מכת חנפים. יודעת שזה לא בדיוק אותו הדבר אבל זה הזכיר לי, האומץ להיות גאה במה שאני!!! מדהים שהיית שליחה להימנע מדבר עבירה.
***
אני חושבת שיסוד ההבדל הוא בזה ששאלת רב. מי שטוענת שזה פתיחת חזית מיותרת צודקת בטענה שלה. גם את חשבת ככה בהתחלה. אבל כיון שהיה אכפת לך הלכת לשאול דעת תורה וקבלת תשובה. יש מקום לציין שכמובן שדעת תורה משתנה בהתאם לאדם למקום ולזמן…
***
ממש נהניתי מהסיפור! כל הכבוד! אשרייך איזה צדיקה שהיה לך אומץ להגיד את זה בסופו של דבר. אם נושא היה מפריע למישהו מסיבות פוליטיות נגיד, הוא לא היה מעיר? למה רק אנחנו צריכות לפחד להגיד דברים על מה שנוגד את העקרונות שלנו? כל הכבוד!!!!
***
אני ממש בעד שרה, היא עשתה את המעשה הנכון! אנחנו חייבות שתהיה לנו את הגאווה הזאת שאנחנו משהו אחר וכן מציק לנו לראות שמזלזלים בנו! וכאשר אנשים רואים שאנחנו עומדים על עקרונותינו הם מעריכים את זה ומתחשבים בזה.
***
מעריכה כל כך!!!! שלא התבלבלת עם כל הבלבול שיש היום כמו שתיארת עם חברותייך לעבודה, שנזעקו על הערה ששלחת, באמת צריך לזכור שבסופו של דבר- אנחנו הנורמלים!! ואנחנו לא צריכות להתבייש בזה!! התרגשתי מאוד מהבהירות ומהאומץ!!
***
כל הכבוד!! אשרייך!! יש דברים שהם עושים בתום כי פשוט הם לא מבינים, אבל יש דברים שגם הם מבינים שזה לא לעניין ובטח לא להעביר לחרדיות, אבל אם כולם ישתקו, למה שיפסיקו? תמשיכו לשמור על כולנו! אשריכם ואשרי חלקנו עמכם!!
***
וואו פשוט מזדהה עם כל מילה אני גם נמצאת בחברה מהסוג הזה וזה ממש כואב שבנות לא גאות בחרדיותן וחוששות להיות יהודיות גאות. אשרייך אני ממש מעריכה אותך על האומץ שעמדת על עקרונותייך ולא ויתרת! חיזקת אותי ביותר!
***
באמת אלופה! יחד איתך- עזות דקדושה לא לראות בעיניים- רק את האמת הטהורה. אומרים בשם הרב דן סגל שהוא אמר: "אדם צריך לצפצף שלושה צפצופים: אחד על העולם השני על המשפחה והשלישי על עצמו"
***
כל הכבוד לך!!! מחזק מאוד לקרוא סיפור כזה, לא חלמתי שיש בנות המתמודדות עם כאלה דברים, אצלנו בחברה למרות שזו חברה חילונית כבר למדו לא לשלוח לנו שום דבר, רק מיילים עניינים של עבודה.
***
אשרייך!!! מעריכה את האומץ והכנות. כמה שיותר ברור לנו מי נותן את הפרנסה, מי מנהל את העולם ואצל איזה בוס ואדון אנחנו עובדות באמת. ככה יקל עלינו לעמוד על העקרונות ולא לפחד.
***
אכן יש פעמים רבות שהשתיקה יפה להם, כי אנו אומרת משהו, והאחרים מפרשים לפי רצונם. אך כשיש דעת תורה, זה כבר לא שאלה ולא פלא שזו התוצאה. יישר כח על הכל ושפע סיעתא דשמיא
***
ממש התרגשתי לקרוא את הסיפור, נהנתי לראות שאת שואלת רב ולא פועלת מהבטן, והתרגשתי מהסוף המיוחד, כמה זכויות!! כפול כל האנשים שיראו תוכן סביר יותר. אשריך!!!
***
ברור שטוב להגיב! ולהביע את עמדתנו וגאוותנו.. וגם מי שאין לה אומץ לפחות תגבה את זו שאכפת לה… וכולנו רק נרויח מלעמוד על עקרונותינו… חזקו ואמצו!
***
ווואווו גדולה מהחיים. זה החכמה להוביל את עצמינו עפ"י ההשקפה שלנו ולא לפחד מה"מה יגיבו"/ "יגידו". אנשים כמוך מגיעים רחוק!!!! עלי והצליחי….
***
איזה מצמרר ומרגש כאחד! הלוואי ונהיה כולנו בעלות גאווה יהודית ולא נפחד להביע את האמת ונלחם על קידוש ה'. ממי צריך לפחד ולחשוש?! כל הכבוד לך על האומץ!!!
***
וואו מדהים. באמת אנחנו צריכות להמשיך להיות גאות כל הזמן ולא להתבייש. לא לתת לעבודה או לחיים הכלליים להקהות את חושינו. כל הכבוד על האומץ.
***
כמה כח צריך לכזה דבר…. אנשים מעריכים אנשים עם כח, אז לא צריך לפחד לעמוד ולהחזיק בעקרונות שלך. פשוט להמשיך את זה הלאה, תודה שחיזקת!
***
מדהימה שכמותך!!!!!! שמעתי מישהי שאמרה "מצטערת, לא אוכל ללחוץ יד" אמרה לה מישהי- את מצטערת?? שהם יצטערו!! מי פה בדרך הנכונה?!
***
ואוו חזק ממש! כל הכבוד!!! והלוואי שלכולנו יהיה את האומץ להגיב ככה!!!! זה פשוט מדהים ומחזק!!!
***
איזה יופי החיזוקים האלו! שמזכירים לנו שלעשות מה שה' רוצה זה לא בושה, ונותנים כוח לעשות את הדבר הנכון. תודה!
***
מדהימה, את פשוט בן אדם אמיץ, שבוחר לעשות במקום שכולם מעדיפים להתעלם. כל הכבוד לך, את נותנת המון כוח
***
צודקת בכל מילה!!!!! אמונתינו היא גאוותינו. לא צריך לחשוש, כי רק אם נכבד את עצמינו יכבדו גם אותנו
***
אשרייך!!! פשוט מדהים לראות שוב ושוב איך חשוב לשאול רב… תודה על החידוד והשיתוף.
***
סיפור כל כך יפה ועוצמתי! מחזק את הביטחון, לא להיות "נמושה" ולעמוד על מה שחשוב לנו. תודה.
***
כל הכבוד על האומץ, וחבל שיש בנות שכעסו עלייך על כך שמחית על ביזוי הקודש.
***
אחרי ששינו ועדכנו את הנושא חשוב להגיב שוב ולהביע הערכה על ההתחשבות.
***
נכון נכון נכון נכון ושוב פעם נכון את כ"כ צודקת! הלוואי שירבו כמותך!!!
***
עבר לי רטט של התרגשות!! פעם ראשונה שאני מגיבה.. כל הכבוד לך!!!!
***
כל הכבוד אמיתי ונכון כל מה שהיא עשתה מעריכה אותה מאד!!!!!!
***
וואו וואו וואו!!!! סיפור מטלטל!!! ומרגש! מדהים! תודה!
***
מרגש מחזק ומחבר, ועל זו גאוותינו שיש להקב"ה שגרירות כאלו בעולם!
***
וואו אמיצה, כל הכבוד לך- אשרייך!! הלוואי כולן תלמדנה ממך…
***
אמת ויציב! אמן ונזכה תמיד לזכור את זה. תודה, מחזק מאוד!!!
***
באמת כל הכבוד לך שהתאמצת ושאלת רב ולא המשכת הלאה
***
ב"ה אל יבוש מפני המלעיגים, כל הכבוד על האומץ!!
***
ממש סיפור מעולה בשבילי! מעמיד אותי שוב במקום!
***
אהבתי את משפט הסיכום. הוא חזק. כל הכבוד!!!
***
תראי כמה נשים הסיפור הזה הועיל להם…
***
וואו! המשפט האחרון- חזות הכל!!
***
ממש נכון! ותודה שאת מחזקת את כולנו!
***
וואו! איזה סיפור! ריגשת אותנו!!
***
כל הכבוד לך!!! אשרייך שזכית.
***
יפה מאד! גבורה יהודית
***
מיוחד נותן כח לכולנו
***
חיזקת אותי! תודה!
***
וואו כל הכבוד!
***
יישר כח!
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני מתרגשת מאד לכתוב את התגובה עכשיו! ריגשתן אותי!!!! סיימתי עכשיו לקרוא את כל התגובות שנכתבו על הסיפור. כ"כ הרבה נשים עם רגישות, עם טוהר, אמת פנימית בדור כ"כ מבולבל!!
לא קיבלתי את המייל הנ"ל עם התוכן הבעייתי שדובר (סטטוסים וכו'), אבל ממה שהבנתי מכן לא היה בו דבר הנוגד באופן ברור את ההלכה. אבל אנחנו יותר מזה! אשרינו שזכינו להיות במקום המבורר הזה ולא לתת לכל רוח לחדור לבית שלנו, והכי עצוב שזה דרך המייל.
אותי זה רק חיזק יותר, לראות איך כל פעם הסטרא אחרא מנסה אותנו בצורה אחרת, הוא מנסה להכניס לנו סמארטפון ולא מצליח, מנסה לחשוף אותנו בעבודה לתכנים ועולם חילוני, ואנחנו נשמרות ועומדות חזק בניסיון!!!!!
אז הוא מגיע אלינו- ההכי שמורות, ומנסה להיכנס אלינו לא דרך הסמארטפון/וואטסאפ/אתרים בעייתיים, כי אנחנו ב"ה לא שם…. הוא נכנס אלינו מהדלת האחורית הכי תמימה, מהמייל בלבד, עם החסימה הכי גבוהה!! וזה מראה שלא החסימה היא זו שתשמור עלינו, אנחנו צריכות לעמוד על המשמר ולבדוק גם מה שנקרא כשר ומסונן וחרדי, אם הוא מתאים לרמה שלנו, ל"סטייל" שלנו….
השבוע קראתי בדיוק תיאור על היהודים בזמן אנטיוכוס, התיאור של היהודים שלא החזיקו מעמד מול פיתויי התרבות היופי והקידמה, מול היהודים הפרימיטיביים, שנלחמו לעיתים גם על דברים שלא היו אסורים אבל הם היו טהורים, מחוברים אז זה לא התאים להם…
מפרספקטיבה של אלפי שנים אנחנו מרגישות כזה בוז ותחושת פספוס כלפי אותם יהודים שלא עמדו בניסיון, שנכנעו מול הפיתויים ולא זכו להגיע אל הסוף הטוב מהצד המנצח של החשמונאים הצדיקים. בנות, אנחנו לא באותו מקום בדיוק?
אני כשקראתי את זה הרגשתי כאילו מישהו מדבר אליי, אל השמורה החרדית, שנמצאת בחברה חרדית, אבל כמה-כמה-כמה פיתויים ותכנים לא יהודיים נכנסים אלינו בלי כותרת מרשיעה באדום, אלא הכי תמים שיכול להיות….
הלוואי שנשכיל להישאר מחוברות מבפנים מול הסחף המטורף שעובד חזק להפיל גם אותנו, ותודה לכל השמורות על התמיכה והחיזוק, תזכרו אנחנו ה'חשמונאיות' של הדור הזה!!!!
לפני תקופה עשיתי חשבון פשוט- בואו נסכם את כל כל כל התועלת שתהיה לי מכל רשימות התפוצה עלי אדמות בהן אני מנויה, נקרא לסכום התועלת: X.
עכשיו סיכום כולל של כל הנזק אם אשאר כך בכל הרשימות אליהם אני מנויה: בזבוז זמן משווע, לפעמים גם כסף, חשיפה לתכנים לא רצויים, מן התמכרות כזאת של לעבור על מיילים לא רלוונטים, מנגנון שיקול הדעת שלי מושפע מאנשים שאני לא מעוניינת בהם [חינוך, ניהול בית, הורות (מילה שלהם), זוגיות (גם), ילדים, כלכלה, עבודה, קשרים חברתיים, מוצרי צריכה, הכל..]
ובכלל.. דרך הדלת האחורית השתלבתי בתרבות הזאת של רשתות חברתיות… (הרי מי שכותב אלי הוא שם בדרך כלל) ועוד כמה שפרטתי לעצמי.
ועכשיו- ברור לי שסכום הנזק הוא לא פחות מכמה וכמה X…. שווה לי לשלם את המחיר X לצורך כל זה? באותו רגע שזה נפל לי פשוט התחלתי לבצע הסרה מכל מייל שהגיע, כבר תקופה ארוכה אני ככה והאמת? זה פשוט תענוג שרק מי שניסה אותו, יבין.. בהצלחה למבינות!
תגובה לסיפור של יעל: את כזו טהורה וקדושה! ב"ה המייל הזה לא הגיע אלי, אבל שמעתי מחברה שנרשמה לזה, אמרתי לה: "יקרה, בלי לדעת את השמות של אותן "חרדיות" אני אומרת לך שזה רדוד, נבוב וחסר תוכן. זה חבר'ה שכל מה שמשלמים להן הן ירוצו לשווק, הן לא באמת מאמינות במה שהן מברברות…. ואם נוסיף את הרגש היהודי מה לך ולהן? את כמה רמות מעל!"
אני מאמינה בכל ליבי שכל אותן בנות ונשים שנרשמו זה מחוסר ידיעה ותמימות, אבל תמים תהיה- עם ה' אלוקיך. עם האנשים מסביב צריך להיות פקחים וחכמים! לא כל אחת שמתיימרת להיקרא "חרדית" היא אכן שם, וגם אם היא מקרבת ומגשרת על היהדות זה לא המקום שלנו…
טיפים עצות הכוונה לשלום בית, זוגיות, אורח חיים בריא, בישול, איפור, סירוק וכו' יש בלא מעט וריאציות כשרות והגונות.
תגובה לסיפור של שבוע שעבר- תמימה: גם אני קיבלתי את המייל המדובר, מחקתי מייד את ההצעה ולא נרשמתי.
מעולם לא ראיתי סטטוסים אך מכירה לצערי מקרוב (מהמשפחה) את המושג וזה מה שגרם לי מייד לדחייה, המילה סטטוס וחרדי זה פרדוקס אמיתי!!!
לזאת שרשמה שנמצאת בשלב לפני יציאה לשיווק ומתלבטת קשות בין השקעה בסטטוסים לבין רשימת תפוצה, רציתי לחזק עוד נקודה נגד הסטטוסים, לדעתי מי שחי בשיווק בסטטוס מפסיד לגמרי את החיים האמיתיים.
יש לי גיסה המשווקת הרבה בסטטוס, ומה שאני רואה זה שכל אירוע/חוויה ואפילו יומיום היא אינה חווה את ההווה ולא נהנית בכלל, אלא עסוקה כל הזמן ב"איך אני מעלה את זה". אולי אלה שרואות את התמונות והסרטונים חושבות שנהנית באירוע, אבל בפועל באמת היא בכלל לא היתה שם, היתה עסוקה רק בלנסות לשווק את זה מוצלח יותר, מפסידה את החיים עצמם.
קחי בחשבון שאם את בוחרת באפשרות של שיווק בסטטוס יתכן שהמשווקת הזו (את לשעבר…) תרוויח הרבה, אבל זה כבר לא יהיה את!!!, אם למרות הכל הלכת על זה כדאי שתעשי קודם מסיבת פרידה מעצמך ומסובביך… מאחלת לך הצלחה בבחירה, "ובחרת בחיים"
תגובה ל"תמימה" ולכל התגובות…: סתם כך צריך לשים לב לכל ההעברות במייל, יש כל מיני הודעות שכתוב עליהן "נא להעביר הלאה" וכדו', וכן "נא להעביר לכמה שיותר…" בדרך כלל, היחיד שנהנה מהעברות הוא יוצר ההודעה, שצוחק על התמימות של האנשים, ועל הדרך אוסף כתובות מייל…
יצא לי כבר כמה פעמים לקבל הודעות עם המון כתובות מייל (כל אחד העביר לכל חברי אנשי הקשר שלו) מלבד הנזק, בזבוז הזמן וההטרדה- יתכן שיש כאן גם גזל… באיזו רשות ניתן להעביר כתובת מייל לכל אחד?! מאמינה שאנשים פועלים מתמימות, אך כדאי מאוד להגביר מודעות…
כך גם יצא לבעלי לקבל מייל עם פרסומת על פאות, יחד עם תמונה ופאה ארוכה, שאחותו שלחה לו, יחד עם עוד 9 כתובות מייל- העיקר כדי להיכנס להגרלה… לאחר כחודש קיבל גם סרטון (שברוך ד' לא נפתח…) מאותה פאנית… לאן הגענו??? חבל שהרגש נשחק…:(
תודה ל"שמורה" על העלאת המודעות…
שמחתי מאוד לראות את ההתנגדות התוססת שמגיעה ממקום אכפתי ושמור ורוצה כ"כ לשמור….
רק הערה אחת היתה לי. גם לי יש מייל, (אני משתמשת בו גם להתכתבות עם חברות ולא רק צרכים טכניים…) ובכל זאת לא קיבלתי את הסרטונים המדוברים. וזאת כנראה משום שתמיד אני מסירה את עצמי מכל רשימת תפוצה שאי פעם הגיעה, לא מעבירה פרסומות / קליפים וכל מה ש'נופל' לתיבה.
כתובת המייל שלך היא אישית, כמו שלבית שלך את לא מכניסה אנשים שאת לא מכירה! אל תפקירי את כתובת-המייל שלך לכל רשימת תפוצה! אל תתני לכל אחד לעשות במייל שלך ככל העולה על רוחו ולהכניס לך תכנים לפי הערכים שלו!!
אל תתנו לכתובת שלכם להתגלגל ברשימת תפוצה שלא ידוע לכן מה מקורם. וככה לא 'יגיעו' אלינו דברים בטעות ולא נצטרך אפ"י לחלקיק שנייה לעמוד מול ניסיונות קשים וסוחפים אלו!!
לגבי רשימות התפוצה וכו'… שימו לב איזה נשים צדיקות יש בעמ"י! אילו נשים טהורות! מציעים להם תכנים נבובים ורדודים, ויש להן את כל התירוצים שבעולם להמשיך, ולראות, אבל הן בוחרות להיות בעניינים אחרים, נעלים יותר, קדושים יותר!
יכולה להבטיח לכן, מניסיון, שכל רשימת תפוצה שיוצאים ממנה, זה שווה!!! בשביל הדורות הבאים— תחשבו אם האמהות שלנו ח"ו היו חשופות לכל התכנים האלה בגילנו, איך הבתים של ההורים שלנו היו נראים? עם מי אנחנו היינו מתחתנות?
תמשיכו לחזק ולעורר, תזכו למצוות—
תגובה לסיפור של יעל: את כזו טהורה וקדושה! ב"ה המייל הזה לא הגיע אלי, אבל שמעתי מחברה שנרשמה לזה, אמרתי לה: "יקרה, בלי לדעת את השמות של אותן "חרדיות" אני אומרת לך שזה רדוד, נבוב וחסר תוכן. זה חבר'ה שכל מה שמשלמים להן הן ירוצו לשווק, הן לא באמת מאמינות במה שהן מברברות…. ואם נוסיף את הרגש היהודי מה לך ולהן? את כמה רמות מעל!"
אני מאמינה בכל ליבי שכל אותן בנות ונשים שנרשמו זה מחוסר ידיעה ותמימות, אבל תמים תהיה- עם ה' אלוקיך. עם האנשים מסביב צריך להיות פקחים וחכמים! לא כל אחת שמתיימרת להיקרא "חרדית" היא אכן שם, וגם אם היא מקרבת ומגשרת על היהדות זה לא המקום שלנו…
טיפים עצות הכוונה לשלום בית, זוגיות, אורח חיים בריא, בישול, איפור, סירוק וכו' יש בלא מעט וריאציות כשרות והגונות.
תגובה לסיפור של שבוע שעבר- תמימה: גם אני קיבלתי את המייל המדובר, מחקתי מייד את ההצעה ולא נרשמתי.
מעולם לא ראיתי סטטוסים אך מכירה לצערי מקרוב (מהמשפחה) את המושג וזה מה שגרם לי מייד לדחייה, המילה סטטוס וחרדי זה פרדוקס אמיתי!!!
לזאת שרשמה שנמצאת בשלב לפני יציאה לשיווק ומתלבטת קשות בין השקעה בסטטוסים לבין רשימת תפוצה, רציתי לחזק עוד נקודה נגד הסטטוסים, לדעתי מי שחי בשיווק בסטטוס מפסיד לגמרי את החיים האמיתיים.
יש לי גיסה המשווקת הרבה בסטטוס, ומה שאני רואה זה שכל אירוע/חוויה ואפילו יומיום היא אינה חווה את ההווה ולא נהנית בכלל, אלא עסוקה כל הזמן ב"איך אני מעלה את זה". אולי אלה שרואות את התמונות והסרטונים חושבות שנהנית באירוע, אבל בפועל באמת היא בכלל לא היתה שם, היתה עסוקה רק בלנסות לשווק את זה מוצלח יותר, מפסידה את החיים עצמם.
קחי בחשבון שאם את בוחרת באפשרות של שיווק בסטטוס יתכן שהמשווקת הזו (את לשעבר…) תרוויח הרבה, אבל זה כבר לא יהיה את!!!, אם למרות הכל הלכת על זה כדאי שתעשי קודם מסיבת פרידה מעצמך ומסובביך… מאחלת לך הצלחה בבחירה, "ובחרת בחיים"
תגובה ל"תמימה" ולכל התגובות…: סתם כך צריך לשים לב לכל ההעברות במייל, יש כל מיני הודעות שכתוב עליהן "נא להעביר הלאה" וכדו', וכן "נא להעביר לכמה שיותר…" בדרך כלל, היחיד שנהנה מהעברות הוא יוצר ההודעה, שצוחק על התמימות של האנשים, ועל הדרך אוסף כתובות מייל…
יצא לי כבר כמה פעמים לקבל הודעות עם המון כתובות מייל (כל אחד העביר לכל חברי אנשי הקשר שלו) מלבד הנזק, בזבוז הזמן וההטרדה- יתכן שיש כאן גם גזל… באיזו רשות ניתן להעביר כתובת מייל לכל אחד?! מאמינה שאנשים פועלים מתמימות, אך כדאי מאוד להגביר מודעות…
כך גם יצא לבעלי לקבל מייל עם פרסומת על פאות, יחד עם תמונה ופאה ארוכה, שאחותו שלחה לו, יחד עם עוד 9 כתובות מייל- העיקר כדי להיכנס להגרלה… לאחר כחודש קיבל גם סרטון (שברוך ד' לא נפתח…) מאותה פאנית… לאן הגענו??? חבל שהרגש נשחק…:(
תודה ל"שמורה" על העלאת המודעות…
שמחתי מאוד לראות את ההתנגדות התוססת שמגיעה ממקום אכפתי ושמור ורוצה כ"כ לשמור….
רק הערה אחת היתה לי. גם לי יש מייל, (אני משתמשת בו גם להתכתבות עם חברות ולא רק צרכים טכניים…) ובכל זאת לא קיבלתי את הסרטונים המדוברים. וזאת כנראה משום שתמיד אני מסירה את עצמי מכל רשימת תפוצה שאי פעם הגיעה, לא מעבירה פרסומות / קליפים וכל מה ש'נופל' לתיבה.
כתובת המייל שלך היא אישית, כמו שלבית שלך את לא מכניסה אנשים שאת לא מכירה! אל תפקירי את כתובת-המייל שלך לכל רשימת תפוצה! אל תתני לכל אחד לעשות במייל שלך ככל העולה על רוחו ולהכניס לך תכנים לפי הערכים שלו!!
אל תתנו לכתובת שלכם להתגלגל ברשימת תפוצה שלא ידוע לכן מה מקורם. וככה לא 'יגיעו' אלינו דברים בטעות ולא נצטרך אפ"י לחלקיק שנייה לעמוד מול ניסיונות קשים וסוחפים אלו!!
לגבי רשימות התפוצה וכו'… שימו לב איזה נשים צדיקות יש בעמ"י! אילו נשים טהורות! מציעים להם תכנים נבובים ורדודים, ויש להן את כל התירוצים שבעולם להמשיך, ולראות, אבל הן בוחרות להיות בעניינים אחרים, נעלים יותר, קדושים יותר!
יכולה להבטיח לכן, מניסיון, שכל רשימת תפוצה שיוצאים ממנה, זה שווה!!! בשביל הדורות הבאים— תחשבו אם האמהות שלנו ח"ו היו חשופות לכל התכנים האלה בגילנו, איך הבתים של ההורים שלנו היו נראים? עם מי אנחנו היינו מתחתנות?
תמשיכו לחזק ולעורר, תזכו למצוות—
כאב לי לשמוע על עוד דרך נוספת שמצאו איך להכשיל את מי שמשתדל כל כך לשמור על עצמו! אני לא קיבלתי את המייל המדובר, וזאת משום שאני לא שייכת כמעט לאף קבוצה של מסרים/ תכנים/ ידיעות/ הגרלות או קניות.
בעבר הייתי רשומה לקבוצה ששלחה סרטונים 'מעניינים', וכלל שעבר הזמן הרמה רק ירדה וכל הרשת והטלוויזיה היתה אצלי במייל אחרי כמובן טשטוש של נשים וכו…. וכל כך כעסתי עליהם, שהסרתי את עצמי מרשימת התפוצה שלהם, ועל הדרך הסרתי את עצמי מכל רשימה שהיא.
מאז נגמרו ונעלמו כל ההטרדות למיניהם והמייל הפך להיות מקום נקי ומסודר שמיועד לדברים שבאמת חשובים לי, ולא כל בוקר מחכה רשימה של עשרות הודעות משעממות ומציקות. ממליצה בחום!
לשמורה היקרה! תודה על כל החיזוקים הנפלאים. בתגובה לתגובות על "תמימה", שמתי לב שרבות לוקחות את המילה "כשר" וכו' בתור חותמת כשרות.
אולי כאן המקום לעורר שחותמת כשרות זה עם תעודה וחותמת ותאריך בתוקף, וחנות ללא הכשר אסור לקנות בה!!! אפילו אם הבעלים/ המוכרים חרדיים (וידוע הסיפור של הבשר הטרף במונסי לפני כ15 שנה (אולי מעט יותר) שנמכר ע"י אדם שנחשב ירא"ש והבשר שלו היה נחשב הכי מהודר- אך מכיוון שלא היה פיקוח מגוף מוסמך נכשל והכשיל עבור בצע כסף)
וכמובן שדברים אחרים לא מוכשרים ע"י נשות חינוך או החותמת "חרדיות". מעריכה מאד, שמורה
האם אין כאן עניין של לשון הרע? הרי בשדרת הסטטוסים מדובר בנשים מאד ספציפיות. כל אחת יכולה להיכנס ולהתחבר ולראות במי המדובר… זכותה של כל אחת ואחת להחליט האם מתאים לה לצפות בתכנים או לא, אבל מכאן ועד לדבר בתפוצה רחבה כ"כ נגד נשים מאד מסוימות???
במקרה ומספרת הסיפור חושבת כי זה לא מתאים לצפות בתכנים, נראה לי שעדיף לכתוב בכלליות על עניין המיילים, ולא נגד מישהו מסוים. שחלילה לא ניכשל…
תגובת המערכת:
המושג "שדרת סטטוסים" לא הוזכר על ידינו. למען האמת, לא ממש הכרנו אותו…
בכל מקרה, הנושא עלה לסדר היום על פי בקשת הרבנים, ובאופן כללי ההוראה שנתנה לנו- שלעורר על פרצה ביהדות זה לא עניין של 'לשון הרע'…
בקשר לסיפור של שבוע שעבר: את האמת ממש לא נתקלתי בכזה דבר ולא ידעתי שקיים, אולי כי באופן טבעי אני מסירה את עצמי מכל רשימת תפוצה כלשהיא שמגיעה אלי מיד כשהיא מגיעה.
אני ממליצה בחום לעשות את זה וכך את ממש מוסרת מהרבה תוכן שלילי, זה גורם שעוד הרבה רשימות תפוצה אחרות לא שולחות מיילים. אני חוסכת מקום בתיבה:)
לשמורה היקרה! כבר מזמן רשמתי את המייל ולא שלחתי. עכשיו בעקבות התגובות שנרשמו לסיפור- תמימה, אני מתעוררת להוסיף עוד כמה מילים ולשלוח אשמח לקבל תגובה..
תודה רבה הסיפור הביא אותם לחשוב, כדאי לעורר על חסימה טובה יותר (ואולי מעצבנת ופחות נוחה) שלא נפתחות בה תמונות וסרטונים במייל- גם כשרים. (אני בסינון של נתיב, ולא נפתח לי תמונה גם של חתונה צדיקים גברים וכו)
(דבר נוסף וחשוב- שמורה נכנסה כ"מקור"- עד כדי כך סומכים עליכן… בשיחה עם חברה, ציינתי לה באגביות- לסיפורי הקניות והרכישות המוזלות- כי "אינטרנט הותר לצרכי עבודה בלבד" בתוך ניסיון עדין לשדר כי, יש לזכור, לפחות לזכור, שזה אילוץ, וקניות גם בסינון כשר הינם בדיעבד לגמרי.
בתגובה, היא אומרת לי: בכנס של שמורה באלול דיברו רק על מודעות לגלישה בעת קניות, ולשים לב לא להיסחף, לא ציינו כי "אינטרנט הותר לצרכי עבודה בלבד" ואם זה היה כמו שאת אומרת הם היו אומרים- והן לא אמרו לא לקנות באינטרנט…. (החברה הנ"ל לא מחזיקה מחשב לצרכי עבודה כלל, רק לנוחות…)
לא שאני ב"צרכי עבודה בלבד" אבל לשאוף לשם, לא להכניס מחשב הביתה רק לצרכי קניות ונוחות.. (אולי בגלל שמדובר באישה טובה כ"כ נבהלתי)
אם באמת זו דעת הרבנים, אשמח שברגישות שלכן ובתכנים המקסימים, תנסו לשדר, רק צרכי עבודה, תדענה לפחות שאתן עושות דברים של דיעבד למרות שבחסימה זה נפתח. בתפילה לגאולת עמ"י בכלל ובפרט יישר כח! זכויותכן רבות מאוד עד אין שיעור
תגובה לתגובות על הזלזול (או לא…) באחינו התועים, והטועים.
כעוסקת בקירוב, לא התחברתי בכלל לתגובה הראשונה: לדעתי חשוב לעשות את ההבדלה בין סתם אחת כזו שפוגשים בה בחיים או שהקשר איתה הוא במסגרת של קירוב- שם נכון לאהוב ולקבל (רק אל תחשבי שההיא מוערכת בשמים יותר- כי אחרת בשביל מה נועד הקירוב, לגרום להיות מוערכת בשמים פחות? ברור שאם מעריכים כל מעשה פצפון, זה נובע מרמה נמוכה ממש, ככל שהחולה במצב יותר אנוש מתרגשים מכל תזוזה שלו, מה שלא כך באדם בריא וכל אחד מבין שעדיף להיות בריא, מאשר מעורר הערכה מסוג זה)
כמעט כל פעם שנסעתי ללמוד עם נשים, חזרתי נפעמת; חשתי הודיה גדולה לד' על המקום שאותו בחר בשבילי (ולא רק בגלל הרוחניות, גם גשמיות אין שם…) ובד בבד, התפעמות מהגדלות של הנשים שמתקרבות.
יתכן שאם אפגוש אותן ברחוב, לא אראה עליהן כלום, אך א"א לתאר את מסירות הנפש שלהן, על כל התקדמות, ולו הקטנה ביותר. רק לחשוב כמה קשה לנו לשמור על הלשון, להתחזק בצניעות, ועוד… ולראות את הצעדים המופלאים שהן עושות בעבודת ד'…
כמובן, שעלינו להקפיד להישאר בעמדת משפיע ולא מושפע, אך יש מקום לבוא עם ענווה והערכה למי שמתחזקת.
תגובה על התגובות האחרונות- בקשר להסתייגות על אחינו הטועים שאסור לזלזל.. קראתי את התגובות בכבוד אחינו הטועים, במיוחד זאת שהעירה על ה"מי הם בכלל"…
נכון מאד שהם אחינו וצריך שיהיה בליבנו רחמים וחמלה עליהם, ולהתפלל עליהם שיחזרו בתשובה. אבל עם זאת אנחנו צריכים להגיד לעצמנו שאנחנו שוות יותר! כן!! (וזה האמת, מי שמקיים מצוות נעלה יותר ממי שלא גם אם זה לא באשמתו וכו')
לפעמים כשאנחנו חלשות יותר/ בניסיונות גדולים יותר, אז להגיד לעצמנו יותר בתקיפות! אפילו לנקוט במילים של מי הם בכלל… הלוואי היה לנו רגישות לערך שלנו כמקיימות רצון הבורא ית' ושומרות תורה ומצוות בנושא זה…
שלום! ודבר ראשון תודה ענקית לשמורה על הכל! על כל הכוח, המודעות, התוכן, תודה רבה מאוד!
יש לי עדיין טיוטה שעוד לא שלחתי מהסיפור 'מעשה בכוסית, גב וכח'- סיפור שכל כך ריגש ושימח אותי….. זה כנראה ממש מדי מאוחר…. וואוו!! מאוד מרגש! איזה כיף לראות דברים כאלה! לזכות לקדש שם שמים כך, וכמה זה מספק אחרי מאמץ לראות כך תוצאות נהדרות! איזה כיף שה' מראה לנו את זה. זה כל כך מחזק לפעמים הבאות! זה נותן כח, וחיזוק וגאווה בדרך שלנו! בתורה שלנו! ביהדות שלנו!
רציתי עוד להוסיף על הנושא האחרון מהסיפור 'מחפשת בגוגל', אני פחות התחברתי למשפט "'שומרת את ה'לא' לדברים אחרים' בגלל שדברים אחרים הם חמורים יותר. "
אז מה? אז זה בסדר? צריך לבחון כל דבר לעצמו. אולי לשאול רב להתייעץ וכו', אבל בגלל שיש הרבה בעיות אחרות זה לא הופך משהו אחר לחלק. ואם בגלל ריבויי לא, לא ירצו אותך בעבודה אז אולי באמת זה לא עבודה בשבילך? לא המקום שטוב לך להיות בו.
שוב תודה ענקית! כול טוב.
תודה לשמורה על התגובה נגד התגובות הלא רלוונטיות של כמה שכתבו "שאסור לזלזל באחינו" זה לא קשור! זה ממש לא בא מהמקום הזה של זילזול וממש כאב לי לראות שיש נשים שקצת הוציאו דברים מהקשרם.
אני עובדת עם צוות חילוני לכל דבר, השנה לאחר צום שאלתי חברה חרדית "איך עבר עליך הצום?" אז אחת חילוניה ששמעה, שאלה אותי "מה היה לכם צום.. אני בחיים לא צמתי". הזדעזעתי מאד ושאלתי אותה: "את לא צמה ביום כיפור?" היא ענתה לי "לא, אני חילוניה". הייתי בהלם, אני מכירה המון חילונים, וכולם צמים ביום כיפור, הבעתי לה את כאבי, הזדעזעתי ממש והייתי עם דמעות בעינים, כן ממש כאב לי לשמוע שיהודיה, אחותי, לא צמה ולא מאמינה בכלום.
בתפילות שלי מאז בכיתי עליה, אני מרחמת עליה כ"כ, אבל עם זה גם מאותו רגע פשוט הרגשתי ריחוק ממנה, מהסגנון שלה ומהנבלות והטריפות שהיא אוכלת, ואני יותר תופסת מרחק ממנה.
צריך לזכור בעבודה מהי ההסתכלות הנכונה על עצמנו. כן! ניישר גב! אכפת לנו מהיהדות שלנו מאד!!! אשרינו…. תודה לה' שזכינו! שום דבר לא ברור מאליו…
תודה ל"שמורה" על התכנים המחזקים!
בבקשה תשלחו את התגובה שלכם בצהוב על 'אנו רצים והם רצים' במייל ראשי בחוץ, קובץ התגובות כ"כ ארוך שאני בטוחה שהרבה פספסו את זה, גם אני כמעט סגרתי כבר לפני שהגעתי לזה… כל הזמן שאני קוראת יש לי נקיפות מצפון שזה על חשבון זמן עבודה…
חשוב לראות שזה לא עוד תגובה עם 'הרגשים של נשים' שאחת חושבת ככה ואחרת חושבת הפוך ממנה אלא יש לזה סימוכין מהמקורות. תודה!!
