בלי תירוצים

כל הכבוד שברחת משם מהר, אכן שיח כפרני יכול להיות הרסני. אני ממש מעריכה אותך שאת עובדת בכזה מקום ועדיין יודעת לברור מה נכון לך ומה לא. 

שמעתי בשם מורה הוראה שאשה לא תדבר בפני גברים, "כל כבודה… פנימה" מה שפחות להשמיע ולהראות יותר מובחר וטוב. וכבר נאמר מעל במה זו שאינני מחפשים לחזק או להחזיר אותם בתשובה ואפילו למטרה זו אין זה ראוי. והנה פה ראינו עד כמה זה בעייתי וכשהם פותחים את הפה אי אפשר לסגור אותו… 

צריך לזכור שכל המפגש הזה דרך הזום הוא אילוץ ומכורח המציאות ואם כך, צריך לדבר שם רק את הנצרך והמוכרח, אחרת בלי להרגיש נוצרת כימיה חברית בין המשתתפים כמו שרואים במקומות עבודה מסוימים. 

וואו. קראתי והתרגשתי. מהסיבה הפשוטה שרבות ממנו היו נשארות כדי לנסות לתקן רושם מעוות אבל לא תמיד זה התפקיד שלנו, לא ממקומנו לנסות להחזיר אנשים בתשובה לפני שאנחנו מספיק בטוחות שהאדם הזה לא יקלקל לנו את מה שאנחנו בונות בתוכנו כל יום כל היום!!! 

אז עצם ה"בריחה" זו הבחירה הכי טובה שעשית כדי לשמור על עצמך (מה גם שאם היית מתנגדת לא תמיד את יכולה לסמוך על כך שהבנות האחרות יצטרפו אליך, אלא כל כך רבות מעדיפות לשתוק ולצפות בך מנהלת את המלחמה של כולן, ואז בסביבה מתקבל הרושם שזו דעתך האישית בלבד). 

בקיצור-הלוואי ונזכה! תודה על מגזינים נפלאים! 

לפני שנים יצאתי ללימודים במקום חילוני לחלוטין לצורך העבודה. יצאתי באישור הרב, לתדהמתי הוא אישר לי את הלימודים – סמך עלי. 

נתקלתי שם בבורות איומה בהלכות, במועדים, (מה זה תשעה באב… וזאת ממורה שהתואר הראשון שלה הוא במדעי היהדות!!!!) נתקלתי בשאלות הלכתיות רבות, בקשיים התנהגותיים – הלכתיים, לא סתם רבנים אוסרים לימודים במקום כזה. לימודים מעורבים – גברים, נשים, ערבים, ערביות וכו'……. 

באחד השיעורים המורה – אישה דעתנית ביותר כפרה בעיקר! בעיקר! בתורה הקדושה! אוי לאוזניים, אוי למצב, מה לעשות? אחד שומר מסורת ניסה להתווכח עימה, אך היא בדעתנותה הסבירה ביתר תוקף את שטויותיה. ואני אנה אני באה, לשתוק – מעין הסכמה, להתנגד – סכנה ליפול בפה שלה. 

מה שעשיתי הצגתי שאני בוהה – לא כאן, לא שומעת, לא עונה, לא מתייחסת, פשוט בוהה. לאחר השיעור ניגשתי למורה ובקשתי שלא תדבר שוב כאלו דברי כפירה, והיא- "את לא תכפי עלי", עניתי לה "גם את לא תכפי עלי מה לשמוע" 

לא שתקתי, ניגשתי לראש החוג והתלוננתי – מצאתי אוזן קשבת. תדעו הרבנים הם חכמים יותר מהחכמות הכי גדולות שבינינו, הם עיני העדה, הם לא צריכים להיות במקום ולחוות דברים כדי לדעת כמה הם מסוכנים, באנה נסמוך על ראיתם למרחוק ונשמע בעינים עצומות!!!!! אנחנו כעיוורים והם העינים שלנו!!!!!!

בד"כ כשלמישהו מאוד דחוף לשאול או לומר משהו מזלזל על חז"ל, אז גם אם יביעו מחאה בפניו, בד"כ זה רק יגרום ליותר. לדעתי עשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות, כי כשם שמצוה לומר דבר שנשמע כן מצוה לא לומר דבר שלא נשמע. 

תארי לעצמך שהיית מוחה, ואותו חכם היה ממשיך לפעור פיו… לא פשוט ולא קל הסיטואציות האלו, והן קורות הרבה… העיקר לשמור על עצמינו מלשמוע דברים מזלזלים ומקררים, וזה שברחת כמו מאש מראה כמה את חמה! בהצלחה! ‫

לגמרי נכון, כל מילה! עדיף כמה שיותר לשתוק ולהתחזק ע"י שמיעת שיחות שיחזקו אותי מבפנים. כששותקים זה גם מראה יותר חוזק, שאני בטוחה בדברים שלי ולא מחפשת את האישור שלהם. 

התחושה שלי צריכה להיות- מסכנים, הם לא מבינים ואין לי איך להסביר להם את זה לצערי. ומי שבאמת מחפש תשובות יכול ללכת לערכים הידברות וכו'. תודה על החיזוק!! 

חזק!!! הסיפור הלך בדיוק עם מהלך התחושות שלי… תוך כדי הקריאה והתמיהה על הקושיא שהועלתה בפורום רחב, בסוף הגיעה העובדה שאכן אין תירוץ!! וחובה חובה חובה להיות בכל מקום עם יד על הדופק.

אגב זה ממש לא רק בעבודה זה יכול להיות גם במכולת…. ולשאול – האם ה' שמח שאני שואלת/ מתרצת/ מגיבה עכשיו… בהצלחה!! 

תודה לכם על הכל, ובמיוחד על הסיפורים המושקעים כל שבוע בעקביות… אישי לשלישי הוא בהחלט הממתק הנכסף של יום שלישי… 

רציתי להעיר על הסיפור: למדתי מזה כמה חשוב להיזהר ולשמור על שיח ענייני עם אנשים חילוניים. כי גם שיחה של – מה יכול להיות, דבר תורה קטן לחנוכה – יכולה להיגרר למקום בעייתי. שיחה שאינה עניינית עם גברים (ק"ו כך בציבור של עשרות משתתפים וכו') היא אסורה מבחינה הלכתית בלי שום קשר למקום אליו היא יכולה להיגרר. 

גם דבר ש"מה יכול להיות" ואין סיכוי בעולם שיגיע למקום כמו זה שהיא מתארת, הוא פשוט אסור עפ"י ההלכה כשאין פה צורך מובהק, ענייני וטכני שנוגע לעבודה. לא היה לי ברור האם העובדת שחדה את החידה היא אחת משלנו, אבל אם כן, אז המשפט "החידה היתה חמודה ומישהו הבריק לה פתרון" צרם לי בלי שום קשר להמשך העצוב של דברי הכפירה…. 

כי ההיתר שלנו להימצא בחברה כמו זו שאנו נאלצות להיות בה הוא בשביל לתפקד כעובדות, אמנם מסורות ואנושיות, אך ממש לא כאלה שחדות חידות מבריקות וחמודות לפני הציבור החשוב בענייני דיומא… קשה להאמין שיש היתר לדבר כזה. 

קודם כל נראה לי מקסים שסגרת את הזום, לא טוב לאף בן אדם לשמוע דברי הסתה שכאלו, ורוב האנשים לא נמצאים במקום של 'למחות נגד' בצורה עניינית וחכמה בלי להיכנס לדיונים חסרי טעם. 

אני רוצה להעלות נקודה אישית: לפעמים כששומעים דברי כפירה, עולה בנו חשש שאנחנו לא בטוחות בעצמנו מה התשובה על הדברים כאלו, וזה די מבהיל…

"דע מה שתשיב לאפיקורוס (אבות ב' יד')" – רבינו יונה: "דעהו אתה בידיעה שלימה…. מה שתשיב- הודיע שלא תלך אתה אצלם להקשות להם על סברתם, אלא אם יבואו אליך ויקשו לך דע מה שתשיבם…" 

אני חושבת (ובהדגשה אני הפשוטה, ולא אדם מוסמך) שזה מתחיל בלא לחשוש מהקול הקטן שבתוכינו ששואל ותמה – "מי אמר באמת?" זה קול בריא ועמוק שמגיע ממקום שבאמת רוצה לדעת ולהכיר את השם, וכדאי להסתכל לו בפנים ולהשיג לו תשובות בלי להתבייש. 

תודה שהעלת את הנושא עזרת לי לחפש לקול הזה שבתוכי תשובה:) 

יש לי שאלה: האם זה לא גובל בחוסר צניעות שאחת הנשים צריכה להרצות בפני גברים? מה עושים במצב שמבקשים מבת לדבר כמו בסיפור הנ"ל? תודה רבה על החיזוקים היפים!!! חנוכה שמח!!!! 

תגובת המערכת:

אכן, מדובר בנושא בעייתי. ע"פ הנחיית רב שקיבלנו, הרצאה בפני גברים יכולה להתאפשר לעיתים בשעת הצורך בנושאים מקצועיים בלבד (תוך שמירה על כללים וגבולות מסוימים), אך לכל היתר אין היתר… במקרה שמבקשים מאישה לשאת דברים, היא יכולה לחמוק מהמטלה בשלל אופנים מקובלים כמו לא הכנתי, לא מתאים לי, קשה לי לדבר בפני קהל וכו' (והכל נכון בסיטואציה הזו..) . אם צריך או אין ברירה – אפשר גם לומר את האמת, שלא מתאים לי כאישה חרדית. וה' יעזרנו להישמר מכל מכשול.

עשית את הדבר הנכון וחשוב שגם תרגישי כך. היציאה מהזום וודאי שהיתה מוכרחת גם היא כרוכה בהפגנתיות, גם ובעיקר אם היו שמים לב ליציאה שלך. אם עזות היא מותרת אז כאן זה המקום – עזות דקדושא! להבדיל כמו שאנשים בעלי דעות חילוניות מביעים את דעותיהם בעזות רבה! אז צריך ללמוד מהם, להיות בטוחים בצדקת דרכנו ולהיות גאים שאנחנו שייכים לצד הנכון. 

כשנהיה בטוחים בעצמנו הם יפסיקו להיות בטוחים בעצמם, וכשנהיה מחוברים באמת לדרך התורה יהיה לנו קל להפגין את העזות דקדושא. 

תודה על כל הסיפורים כל שבוע, מאד נהנית ומתחזקת מהם! השבוע הסיפור ממש יפה, אבל מעלה לי תהיות. 

גם אצלי במשרד יש פגישת זום של כל העובדים- כל שבוע… אני עובדת עם דתי לאומי, חרדי וקצת חילוני, ברור שמדי פעם יש הערות/ מעלים תמונות לקבוצת העובדים שלא מתאימים לאורח חיים "תורני" (אבל שום דבר כפרני) 

אבל אני תוהה, כל דבר שלא לגמרי ברמה הרוחנית שלי וכו'.. דורש ממני לברוח? אנחנו מוקפים מכל כיוון בעולם הזה בדברים שסותרים את הערכים שלנו, אם נברח ונתעלם, מאיפה נבנה עמוד שדרה?? אנחנו כ"כ שבריריים שכל רוח קטנה מפילה אותנו? 

מסכימה עם זה שכפירה זה יותר מ"לא מתאים" אבל לא יודעת בדיוק איפה הגבול ואיך למעשה מתמודדים.. שוב תודה וחנוכה שמח. 

קודם כל היא עשתה מעשה נכון שיצאה מהזום, לטעמי היתה צריכה לצאת ברגע שהסתיימה השיחה בנושאי העבודה נטו! 

קוראת את הסיפור וחושבת לעצמי מי התיר דבר כזה- לשוחח בזום עם כל הצוות במעורב! "באווירה נעימה" על "אקטואליה" וכד', מילא להיפגש דרך הזום לצורך עבודה אבל רק לצורך עבודה, ובכלל הקטע שאחת העובדות נדרשה להעלות בפני כולם משהו על חנוכה, איך היא לא סירבה? היכן הצניעות מול כל הגברים?? זה כמו לעלות על במה ולחוד את החידה לאור הזרקורים…. 

החיזוק חשוב- כמה צריך להשתדל ולדבר רק בענייני עבודה. ושלא נגיע לשמוע כפירה כדי להבין את זה.

לא יודעת למה אבל יותר מדברי הכפירה שנשמעו, צרם לי העניין שבת ישראל כשרה צריכה לעמוד ולדבר בפני כל המי ומי (שביניהם גם גברים כמובן) על עניינים של דת. 

לדעתי העובדת הזאת לא הייתה צריכה להרצות ובמיוחד לא על עניינים של דת. אם הייתה חייבת-אז רק נושאים שקשורים לעבודה! אין שום סיבה שאישה תשתף מהגיגיה – גם המרוממים והקדושים וגברים ישמעו ויקשיבו! 

מניסיון של מי שעובדת עם חילונים, שיח על דת זהו שיח אישי, מקרב ופסול ביותר!! להחזיר בתשובה זה ענין יפה מאד אבל כמובן שאלו לא היו המניעים שלה… ולא כל האמצעים כשרים…

טוב מאד שברחת מהזום כי דבר ראשון את צריכה להגן על עצמך ונשמתך, את המחאה אפשר לרשום ולהודיע שאת בורחת מהזום כמחאה. גם מצד כבוד התורה וגם מצד זלזול במה שעובדת משתפת מכיוון הערכים האישיים שלה. 

היה פה חוסר כבוד לזלזל ולצחוק על מה שאת אמרת – אני רואה בזה גם פגיעה אישית.

הנושא הזה אכן מאד מאד בעייתי ואכן יש בזה הלכה מפורשת שאין לפתוח בשיח עם חילוניים ולא משנה באיזה נושא, אלא רק טכני לצורך עבודה באמת. בכאלה מקרים עדיף כמה שפחות להתבלט ולעשות את המינימום הנדרש. גם אם זה היה חרדים זה היה ממש בעיה של צניעות.. 

***

ממש מזדהה עם הסיפור! כמה זה נכון לשמור על שיח ענייני. לא תמיד יש זום ואופציה לברוח, בישיבות פרנטליות יותר קשה, אני לא מתווכחת כי זה ממש לא עוזר, אך חשוב לי להביע התנגדות לדברי כפירה. זה נראה לי חילול ד לשתוק. (כמובן כדאי להתייעץ עם רב איך נכון ומתי וכו')

***

כל הכבוד לך שיצאת מהזום, זה נראה פעולה פשוטה אבל עומד מאחוריה המון יראת שמיים! חיזקת אותי! 

***

וואו!! אהבתי את הסיפור הכי שיש!! חזק מאודדד ‫

***

את מוערכת כל כך!!!!!!!!!!! 

***