לתגובות הקוראות
בהזמנה
שלום חברות,
אני עובדת ותיקה בחברה ציבורית גדולה, עם אופי חברותי ותוסס, שאוהב להצחיק, לזרוק הערות שנונות, ולדבר ולדבר ולדבר… מכירות את אלו שמבחינתם החיים הם במה? אני.
למזלי הרב עבדתי כל השנים במחלקה מאד שקטה. הייתי עושה את העבודה די עם עצמי והקירות הסובבים אותי, כך שלא נתקלתי כמעט בהתמודדויות מול אנשים מהעולם הכללי.
לפני כשנתיים העבירו אותי מחלקה. למרות שניסיתי מאד לפעול מאחורי הקלעים שזה לא יקרה, זה קרה. מצאתי את עצמי מגיעה יום יום לזירת התמודדות מאתגרת במיוחד. זו מחלקה שוקקת חיים, מלאת אנשים והווי, עם סיבות למסיבות כל שני וחמישי ושלישי ורביעי… ב"ה שהיה לי אומץ לבקש מהתחלה מראש המחלקה אישור לא להשתתף במסיבות החברתיות, וכך חסכתי מעצמי להתפתל כל פעם מחדש בתירוצים שונים ותואנות משונות.
המרקם החברתי מאד מגובש ומעורבב. יושבים ביחד לארוחות צהרים, מפטפטים, משתפים, שואלים, צוחקים. ואני רק בענייני עבודה. היה לי מאד קשה בהתחלה להיות כל כך חריגה בנוף, אבל למדתי להיות גאה בדרך בה אני צועדת, ועם הזמן הם למדו לכבד ולהעריך.
לפני כמה ימים אני שומעת את כולם מדברים על החתונה. מתי באים, למי יש מקום פנוי, מה לכתוב בוויז… ואני? לא מבינה על מה מדברים. מי מתחתן שהפך להיות נושא השיחה פה?
התברר לי שאחד העובדים בא בברית הנישואין, שלח הזמנות לכ-ו-ל-ם חוץ ממני.
לחלקיק שניה הייתי בהלם. רק לי לא שלחו הזמנה? איפה הייתי לא בסדר?
אבל מיד הבנתי כמה הייתי הכי בסדר, וההזמנה שלא נתנו לי היא הקומפלימנט המחמיא בעולם.
קיבלתי ציון ראוי לשבח, בהזמנה.
תגובות השמורות לסיפור
וואו! כאילו אני רשמתי את הסיפור! גם כמוך, אישה של חיים וחברה, ועברתי ב-3 שנים האחרונות לחברה אחרת שמאתגרת אותי ממש "להישאר שמורה". אם לא הייתי מחוברת כ"כ חזק לשמורה, ודאי שהייתי נופלת, אבל מלכתחילה ב"ה ידעתי איפה המקום שלי ואיפה לא.
בכל מקרה זו התמודדות יומיומית עם הצחוקים והפטפטת, האווירה וההווי, ואני בשלי, אוכלת בעמדה שלי שונה מכולם, משתדלת להיות מאופקת ועניינית ועוד. וכשלא הזמינו אותי לשמחות-בריתות חתונות וכד'- הבנתי כמה שאני שמורה באמת ונבדלת!
אותן תחושות כמוך, ואותן חוויות, ולכן אני מבינה כ"כ כמה שאת גיבורה, כמה קל ליפול, כמה גבורה צריך בכדי לא לזרום בשום אופן.
שתזכי להרבה ס"ד וברכה, מעריכה אותך מאד!
וואו, איזו התמודדות אמיצה, ואיזו מחמאה…:)
בדיוק היום היה לי סיפור שונה, אך גם על מחמאה… אני עובדת ברוך ד' במשרד חרדי, עם עוד מס' עובדות, כולן מ"שלנו"… ועדיין, יש התמודדות…
במסגרת העבודה יוצא לי מידי פעם להיפגש עם גברים, שברוך ד' אמנם שומרי תורה ומצוות, אך עדיין, לא תמיד קל לשמור על מרחק וגבולות…
לדבר רק בענייני העבודה (ברוך ד' יש מודעות…:)) וגם שם, להיזהר לא להגיע לקלות ראש או לדיבורים מיותרים… גם במענה הטלפוני ללקוחות, עלולים לגלוש… אני מאוד משתדלת לדבר קצר ובאדיבות, ומתפללת לא להיכשל וגם לא להכשיל…
היום, התקשר אחד הלקוחות, ואחת מאיתנו ענתה לשיחה. תוך כדי דיבור התברר לה כי מדובר באדם שהתפללנו עליו הרבה… כשסיפרה לו על כך, והתעניינה בשלומו, (והשיחה אף התפתחה מעט יותר מהנצרך, לטעמי…)
הגיב: "אה, את לוי?" (השם הבדוי שלי…) היא הגיבה בשלילה, ואמרה: "כולם מתפללים…"
כשחברתי סיפרה לי על כך, לאחר סיום השיחה, הוסיפה: "רואים שהוא לא מכיר אותך, (הוא מכיר באופן כללי את משפחתי, ויודע היכן אני עובדת) כי את ודאי היית שותקת ולא מגיבה כמוני…"
מבחינתי, זו הייתה מחמאה:)
לך גברת יקרה שלא קבלת הזמנה, תחשבי איזה עול של מה לעשות עם ההזמנה הזו נחסך ממך-
הסיפור הזה מזכיר לי את הסיפור עם הגברת שלא הייתה רשומה לימי גיבוש, כי היא הודיעה מראש שהיא לוקחת חופש בימים האלו… (לפני שבועיים או שלושה נראה לי). נכון שזה נותן הרגשה מעט חמוצה ברגע הראשון, אך ברגע השני זה מרגש ומחמיא.
נראה לי מעבר לכל זה קיבלת גם מתנה של רוגע נפשי עם הדילמה, האם לבא או לא, לשלוח מתנה במקום או לא, לברך במזל"ט איך מתי או לא וכו' אני לא צריכה לפרט מעבר הדילמות מוכרות לכולנו עד כאב…:)
מאד התחברתי לסיפור ההזמנה.
אני יכולה לשתף שהיה לי בעבר ר"צ גבר שידעתי שהוא עומד להתחתן, והתפללתי לה' במילים פשוטות שלא יזמין אותי לחתונה. לא היה עולה על דעתי להגיע, אבל בכ"ז לא רציתי את אי הנעימות של קבלת הזמנה, סירוב, ואם מצופה ממני לאחל מזל טוב…
הקב"ה שמע לתפילתי והוא פשוט לא שלח לי הזמנה, למרות שכן שלח לבת אחרת חרדית שהיא ר"צ מקבילה בקבוצה שלנו..
התרגשתי מהסיפור! בעיקר מההבנה איפה הקומפלינט הכי גדול בעבודה.
אגב, משתמשת כך כבר שנים רבות כשאני נתקלת בסיטואציה שמראה את הדרך שב"ה התוויתי לעצמי, אני חוזרת מאושרת הביתה – היום קיבלתי מדליה בעבודה! ובהחלט זו סיטואציה שיכולה להיות מוזרה/ מעליבה/ חריגה.
תודות על הזכות להיות שמורה ב"שמורה"! לפעמים… אני משווה אותה למהפך של שרה שנירר
סיפור מדהים! מחזק מאוד!!!
אני עובדת במקום שמאוד זהה לחלק השני של התיאורים, ונמצאת בהתמודדות זהה. הסיפור מחזק אותי להמשיך לצעוד בדרך בה אני נוהגת, כי באמת אחרי פעם אחת הם כבר מתרגלים ואז זה רק מסתבך… (עצה שעוזרת לי – אני משתדלת לזכור את מה שכתוב במשנה – מוטב לאדם להיקרא שוטה כל ימיו בעיני הבריות ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.
תודה על הסיפור!
חיזקת אותי מאוד!! המקום הזה שאת אוהבת במות ודרמה ואת בוחרת לשים את עצמך בירכתיים, ביציע… בענין מעורבות חברתית בחיי העבודה – זו גדלות, נותן לי כח!
נותן הרבה כח להתמודד גם בתחומים קצת שונים, להצניע יכולת במקום למקם אותה על במה, לומר לה כאן את ביציע כי יש לי במה יותר חשובה בחיים!! מחזק!!
כל כך מעריכה! איזה נסיון… גם אני אחת עם אופי מאוד זורם וחברותי כ"כ קשה לי לדמיין מצב שצריך "לסתום את הפה"… ולהציג פני פוקר או לעטות מסכת אדישות.
לא רק כשעובדים עם גברים- גם למי שעובדת עם נשים לא משלנו— אוי זה נסיון! ועצם זה שלא נשלחה לך הזמנה לחתונה רק מראה כמה שהצלחת במשימה הזו – להיות לא מעורבת. אשרייך!!!
איזה סיפור מתוק! קיבלת סוג של פידבק משמים, איזה כיף זה! אני עובדת במשרד עם גברים, ואני רואה במוחש איך יש עובדות שהגברים יודעים שאיתן אפשר לפטפט וכו'… ויש כאלו שאין על מה לדבר (תרתי משמע:)) וזה מחזק להמשיך לשמור על עצמי. תודה לשמורה על ההארות!
***
וואו – ממש מדהים! זה רק מראה כמה היית חזקה וגם שידרת את זה והם פשוט קלטו… בינינו הם לא כאלה טיפשים, אם חזקים בדעה שלנו ובשיח הענייני איתם, הם קולטים יפה את המסר… יישר כח, את אישה גדולה! מחזק ממש!
***
וואו! יותר משאני חושבת שהיית חזקה בהתחלה, היית חזקה עכשיו. כיפשוט הסתכלת על זה ממקום אחר (לא לקחת ללב שלא הוזמנת, מה שבסך הכל חסך לך אי נעימות וכד'), מיד ניווטת זאת למקום אחר מחמיא ומעודד שנותן הרבה כח. תמשיכי כך!!!! ותמשיכו כולכן להיות חזקות
***
וואו אני אף פעם לא מגיבה על סיפורים, אבל על זה הייתי חייבת להגיב. יש לך כח ואת מחזיקה את עם ישראל בזכויות שלך…….. אני שומרת את הסיפור חזק חזק אצלי והלוואי ואצליח להיות חזקה כמוך. אולי תתני לנו קצת טיפים????.
***
'לא מוזמנת' יקרה!! ריגשת מאד- ולא בגלל החתונה… ואני בטוחה שעל התגברויות יומיומיות כאלה יוצאת בת קול ואומרת: מזומנת, [רק אחרי 120!!] לעולם הבא! מעריכה, עוד אחת שזכתה להיות בקהילת 'שמורה'.
***
מדהים! סיפור מרגש! במיוחד אנחנו, עם הבנות שחברה היא כ"כ קריטית וחשובה לנו, את מצליחה להתנתק מהכל ובחוזק פנימי לא שתה למה שחושבים עלייך מבחוץ.
***
ואי, אני כ"כ מעריצה אותך! להגדיר את עצמך כתוססת ולבלום את עצמך כנגד האופי שלך… זה פשוט לעמוד ולהצדיע לך!! אין לי מילים… אשרייך
***
אשרייך את ראויה להערצה סתם קשה להיות בכזו סביבת עבודה מאחלת לך שבקרוב תהי בסביבת עבודה חרדית עם התנאים הכי טובים שיש אמן!!
***
וואו. את מדהימה!!! כי זה הרגשה הכי הכי לא כיפית שיש במיוחד לטיפוס כמוך להישאר מחוץ לעניינים לבד… שאפו ענק!!
***
אהבתי את הסיפור הזה יותר מכל הסיפורים שהיו עד עכשיו, למרות שכולם היו נהדרים. איזו הסתכלות בריאה, כל הכבוד!!
***
דווקא במקומות כאלו ולאנשים הכי חברותיים וזורמים הכי קשה… באמת מעריכה ואת השכר מרגישים ממנו גם פה בפרוזדור..
***
וואווו, אשרייך!! את מעוררת השראה ביכולת שלך לעמוד בעבודה כזו מול האופי המוחצן, לא ברור מאליו, אשרייך!!
***
סיפור מיוחד!!!! התרגשתי לקרוא! מאוד מחזק לראות שכשאנחנו מציבים כללים ברורים, החברה מכבדת ומשתפת פעולה.
***
כל הכבוד לך! זה מרגיש כל כך קל ופשוט כשזה כתוב על שחור ולבן אבל באמת זאת 'שבירת המידות' אשרייך!!!
***
חזק ביותר! באמת המחמאה הכי גדולה כל הכבוד על ההתמודדות עם האתגר הקשה הזה!
***
וואו!!!!!!! הזמנת כבוד אמיתית!!!!!!! יש שדרים שעוברים גם בלי מילים!!!!!
***
מדהים איך שאנחנו עושים בענווה את חלקנו ואלוקים משלים את מה שלא ביכולתנו
***
את מדהימה ומיוחדת! והסיפור רק מעיד על הגבורה שלך. חיזקת מאד!!!
***
כל הכבוד זה הרבה יותר קשה במציאות, מאיך שזה פה בסיפור…
***
יפה מאוד!! זה באמת ציון לשבח! הרבה הצלחה בהמשך
***
את פשוט מיוחדת!! אשרי העם שאת חלק ממנו…
***
אמאלה, קל לומר אבל קשההה להתחבר! מעריכה!
***
וואווו מדהימה!!!!!!!!!!!!! ללמוד ממך!
***
איזה מרגששש פשוט תפילות..
***
מרגש
***
מיוחד!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
תגובה לתגובה על הסיפור בלי תירוצים עבור האישה ששואלת "האם מכל מילה צריך לברוח ואיך נבנה עמוד שדרה"
אכן מכל מילה שלא מתאימה לרוחינו היה ראוי שנברח, אם אנחנו חזקים עם עמוד שדרה, אנו יודעים מה לסנן ואיך לברוח בצורה חכמה, אם עמוד השדרה אינו מספיק חזק, אז הוא מוצא היתרים של עמוד שדרה וכד' להמשיך להאזין. כל מילה שאנו שומעים נדבקת לנשמתינו, מילה טובה מייצרת משהו טוב ומילה שאינה טובה מכתימה את הנשמה. נשמה מוכתמת כבר מתקשה לסנן מה טוב ומה פחות, ואז המעגל החוזר הוא חמור!!!
לא תמיד צריך לחתוך עניינים בצורה בוטה (למרות שיש פעמים שזה מה שנדרש – לעצור ולמחות). אבל תמיד צריך לדעת שאם נאלצתי לשמוע משהו פחות ברמה הרוחנית שלי, אני צריכה לדאוג לתקן את זה (לנקות ע"י חזרה בתשובה אולי) ומוטב להמנע ככל האפשר. בהערכה כנה לכל אחת ואחת ובפרט למשתתפות המדור החשוב הזה! המון כוח וס"ד!!!!!
לזאת שכתבה את התשובה: לפעמים כששומעים דברי כפירה, עולה בנו חשש שאנחנו לא בטוחות בעצמנו מה התשובה על הדברים כאלו, וזה די מבהיל… מסכימה עם דברייך במאה אחוז ואשמח להוסיף מהחווייה שלי:
כל שאלה או שיחה בנושאי דת ואמונה, יגיעו בסוף לפערים בעמדות הבסיסיות של אמונה בה', בבריאת העולם, בשכר ועונש וכו'. במקום שנגמר השכל מתחילה האמונה, וכל אחד מתקשה לקבל עמדות מנוגדות לחינוך שקיבל בילדותו.
כשיוצא לי להיקלע לכזו שאלה עם נשים שלא התחנכו בילדותם לשמירת תומ"צ, אני תמיד אומרת בנעימות:
"תשמעי, כל מה שקורה הוא לטובה/ יש טעם לסבל/ יש חיים לאחר המוות/ וכו'…. אבל- זה עניין של אמונה, או שאת מאמינה בזה או שלא/ מי שלא מאמין יכול שלא להבין/ וכו'" ומסיימת. כך השחלתי את המסר שלי, וגם שידרתי הרגשה בלתי מאיימת, וכך ניטרלתי מראש כל וויכוח.
ברוך ה' אני בד"כ בטוחה בעצמי ובדעותי, ואם קורה שנתקלים בנושא שלא ברור לי עצמי- אני אומרת שאני לא יודעת, ושאבדוק ואחזיר תשובה.
קרה לי לפני כמה שנים שמישהי שאלה אותי שאלה ונותרתי פעורת פה. ביררתי וקיבלתי תשובה שהניחה את דעתי.
לאותה אחת כבר לא חזרתי עם התשובה (באותן נסיבות זה לא התאים), אבל התשובה הכילה מסר שהנחה אותי הרבה בהמשך החיים.
סיפור שמאד מחזק את הגאווה היהודית שלנו! שבהחלט צריכה חיזוק…
אני קוראת את התגובות, ונתקלת בעצמי בסיפורים על התחמקויות מהשתתפות בכל מני חגיגות קטנות וגדולות. עבדתי בעצמי תקופה במקום חילוני ואפילו במקומות חרדיים נשים בלבד וכו', יש צוות לא חרדי וכל מני רמות של יראת שמיים…
הלוואי שנזכה איפה שצריך לאזור כח ולומר- לא מתאים לי! אני מתביישת, זה לא לפי חומרת ההלכה שאני נוהגת. נכון, קשה, אל אנחנו צריכות להיות בטוחות, גאות! ולביאות בכל מה שקשור ליהדות לניואנסים הקטנים.
זה שבעולם הונהגו נורמות של שוויון, ביזוי המידות הטובות והעדינות וכו'- זה לא קשור אלינו! צריך לזכור שהם הטועים, וההידרדרות היא שלהם.
אני חושבת שמה שנותן כוח זה קשר אישי עם בורא עולם. אז הגוון של הניסיונות משתנה. אם זה לא כללי היהדות אלא היהדות שלי, אישית- זה עולם אחר.
גאולה שלמה במהרה, אמן!
