לתגובות הקוראות
סעיף קטן
הסיפור המדהים של מנהלת החשבונות משבוע שעבר, הציף לי סיפור ישן עם ניחוח אקטואלי לפרשת השבוע הנוכחית:
שולחן שבת, בין הדגים למרק. הניגון היפה של "כל מקדש" הגיע לסיומו, ובעלי פתח בכמה מילות הסבר על פרשת השבוע – פרשת משפטים.
הוא הסביר לילדים במתק לשון מהי שפיטה לפי חוקי התורה, וכמה חמורה הפניה לבתי משפט של ימינו, המכונים ערכאות. בעלי ציטט את דברי הרמב"ם – "כל הבא לדון בפניהם הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה". ואפילו אם למעשה יפסקו כמו הכתוב בתורה – עצם ההסכמה והכפיפה לדבריהם עוון חמור הוא מאד.
בזכות 'חלקינו' של יום חמישי, יש לי הרבה פעמים מה להוסיף בשולחן שבת, אבל הפעם היה לי סיפור מיוחד לשתף את הילדים –
לפני כמה שנים החברה בה אני עובדת עברה להתנהל מול משרד עורכי דין חדש. כחלק מתהליך העבודה מולם – הם ביקשו לעבור שוב על כל חוזי התעסוקה של העובדים. שינו קצת פה ושם ניסוחים, השמיטו והוסיפו סעיפים – אך לא שינויים שנגעו למעשה. נדרשנו לעבור שוב על המסמכים ולחתום על הנוסח החדש.
עברתי על המסמך, זה היה יותר דיוק טכני של הגדרות והסכמים. אך לפתע צדה את עיני השורה הבאה:
"במקרה הצורך כל ויכוח יידון בבתי המשפט בתל אביב".
רגע, מוזכר פה בית משפט. אולי זו בעיה לחתום על סעיף כזה?
בעלי שאל רב, וקיבלנו פסק נחרץ: אסור בשום אופן להביע הסכמה ללכת לבית משפט. יש להשמיט את הסעיף או לשנות – שבמקרה הצורך יפנו לבית דין עפ"י חוקי התורה.
הייתי בטוחה שהם לא יסכימו לא לזה ולא לזה.
אך ברירה לא היתה, הרב אמר חד משמעית שאסור לחתום.
היחיד שבסמכותו לשנות משהו בחוזה – הוא המנכ"ל בלבד.
המנכ"ל, מלבד זאת שהוא דמות מאד בכירה במערכת, ולא יצא לי מעולם לפנות אליו, אין לו גם מידי הרבה סבלנות לכל מה שקשור בענייני העולם החרדי. וכך, בלב מפרפר ובחוסר נעימות גדולה פניתי אליו ושטחתי בפניו את בקשתי. זה ענין של עקרון דתי, הסברתי לו. והשתדלתי לשמור על טון ענייני אפילו שהלב שלי פעם בקצב מטורף.
להפתעתי הרבה הוא נענה מיד! והציע ניסוח אלטרנטיבי, שהפך את הסעיף לחסר משמעות. חזרתי לרב עם הנוסח המתוקן, והוא אישר שאפשר לחתום עליו.
סעיף קטן, וזכות גדולה להימנע מאיסור חמור.
עברו כמה שנים מאז, לא זכרתי אפילו את פרטי הסיפור במדויק. לא הצלחתי ממש לשחזר את ההרגשה של חוסר הנעימות, את החשש הגדול, ואת ההתפתלות הפנימית כשלא ידעתי איך בדיוק לסגנן את המילים בפניה למנכ"ל. המנכ"ל עצמו בטח שכח מכל הסיפור הזה חמש דקות אחרי שגמרנו לדבר.
אבל אני נשארתי עם סיפור אקטואלי וחינוכי, ומסר חזק מאד להעביר לילדים שלי בשולחן שבת – כמה התורה מקיפה את כל החיים שלנו, וגם כמה דברים שנראים לנו קשים לביצוע, מתגמדים ממרחק של שנים, ומותירים לנו טעם מתוק של חיבור עמוק לתורה ולמצוות.
תגובות השמורות לסיפור
המסקנה: לא צריך לפחד.
מוסיפה סיפור שלי: אני עצמאית, עובדת במתחם עבודה משותף. כמה ימים לפני חג המולד השנה נכנסתי למתחם ואני מגלה קישוטים, אורות נוצצים בהשראת החג (רק עץ אשוח היה חסר). מיידית שלחתי מייל מכובד וזה לשונו:
שלום וברכה, כיהודיה הגרה בארץ ישראל כאב לי מאוד לראות את קישוטי חג המולד- חגם של הנוצרים שנתלו בכניסה למתחם— בירושלים. לא צריך להיות בעל השכלה יהודית גבוהה במיוחד על מנת לדעת את היחסים בין הנוצרים ליהודים במהלך 2022 השנים האחרונות. בפרט שקישוטים אלו מוגדרים כתשמישי עבודה זרה שהינם משלושת העבירות החמורות ביהדות. בטוחה שאתם מבינים את חומרת העניין ותפעלו לתקן את הדבר, תודה רבה.
תוך דקות ספורות הורדו הקישוטים. האמת שהמזכירות של המתחם הן חרדיות, בנות טובות ושמורות שנגשו אחר כך ואמרו לי גם אנחנו חשבנו את זה, אז למה לא אמרתן? ממי אתן מפחדות?
לאחרונה קיבלתי על עצמי קבלה שהיא מאוד קשה חברתית. בפעם הראשונה הרגשתי אי נעימות גדולה. מה שחיזק אותי המשפט של בעלי שאמר לי לפני שיצאתי- כשאת שם במבוכה ובאי נעימות, תזכרי כמה את משמחת את הקב"ה. אז גם לבוא ולהגיד את הצורך בחסימה, הבעיה עם הסעיף, קישוטי ע"ז, נושאי שיחה שאת לא מוכנה להיחשף אליהם, בואו נזכור ביחד כמה אנחנו משמחות את ה'
ומנסיון אישי- אישה שעומדת בכבוד על עקרונותיה, גם הסביבה מעריכה אותה יותר. זה לא אומר שהם יבינו למה ומדוע, ואולי הם גם יגידו זה נשמע פנאטי וכל מיני תגובות שנשמעות לא נעימות, אבל לאחר זמן תחושי את ההערכה שלהם. בהבטחה!
כמה שהסיפור הזה רלוונטי ומחזק.
תמיד חשבתי מעמדת העבודה הקטנה שלי שאני סוג של עב”מ.. כמו רובוט כזה שפשוט בא לעשות את העבודה וללכת. ומצד שני, כשהגיע מצב שכן היו זקוקים לשמוע את דעתי המקצועית סמכו עליי באופן כזה מוחלט ולא הבנתי את הכבוד הזה, הרי מי אני כאן? וספרו כל מילה שכן יצא לי מהפה כי אני.. כמעט לא מדברת, אז אם יש לי דעה זה לא סתם דעה…!
פתאום אני מבינה למה המנהל קיבל מיד את דברייך. זה חייב להיות משהו ממש חשוב, אם באת וניגשת אליו שזה דבר כל כך נדיר למרות שהוא עסוק! הוא היה חייב להתייחס.
אין לך מושג כמה זה מחזק אותי ונותן לי בטחון שכן! תעמדי על שלך! כן! יש לי דעת תורה ובשבילה אני אפתח את הפה החסום שלי בלי לפחד מ-מה יגידו!!!
כמה התביישתי לומר זה לא ההכשר שלנו אפילו זה "כשר".. וכמה התביישתי לומר לא, זה לא בשבילי להתאסף, ולהצטלם ולהשתתף. כמה חלשה הייתי בעמדה שלי לעומתך.
אשרייך!! תמשיכי לחזק! גאה בך כל כך!
אני רוצה להוסיף ולחדד את הנושא שאתה עומד על העקרונות שלך מעריכים אותך יותר:
כשנכנסתי לתפקיד ניהולי בכיר דאגתי לחסימה איכותית לכל המחשבים, מה שגרר הרבה תחושת כעס מצד העובדים שנהפכה עם הזמן להערכה גדולה.
גם היום כעצמאית אני מקבלת תגובות שבשניה ראשונה נשמעות מזלזלות כמו "למה יש לך כזאת חסימה קשוחה?" או "למה את לא יכולה לראות סרטונים בוואטסאפ?" "למה אין לך את המכשיר בבית?" (הסמארטפון נשאר במשרד) "תפסיקי להיות כזאת פנאטית. תשמרי על עצמך." וכל מיני משפטים כאלו.
אני אומרת להם מאוד בביטחון שאני לא יודעת לשמור על עצמי. אני סקרנית גדולה והרשת מדברת אלי, ואני עושה לעצמי גדרות.
אחרי שאנשים ולקוחות רואים שאני חד משמעית וברורה הם מספרים לי כמה הם נופלים. כמה זה מקרר אותם רוחנית וכמה הם מעריכים ומכבדים… הפחדים הם אצלנו בלב ובראש ולא אמיתיים. הלוואי שנזכור את זה תמיד
מדהים ומחזק!
אני חושבת שזה נכון להרבה תחומים בחיים-יש דברים שבהווה נראים לנו כהר גבוה שא"א לעבור, או קשים וכואבים במיוחד, ובמבט לאחור לאחר תקופה-לא באמת זוכרים ומרגישים את אותה רמת קושי/כאב/פחד וכדו'…
לאימהות שפה-הרבה פעמים יש ייסורי מצפון, למה אני לא מספיק משקיעה ואני לא האמא המושלמת בזה ובזה… כמו שחלמתי ורציתי, ואנחנו בטוחות שהילדים שלנו יגדלו עם חסכים, אבל למעשה, אחרי שנים כשתשאלו את הילדים מה הזכרונות ילדות שלהם, בד"כ הם יזכרו את התקופות והדברים היפים בחיים.
(אני לא מדברת כמובן על מקרים חריגים וקשים אלא על דברים קטנים של היומיום.) ואם זוכרים את הדברים היפים-זה רק מראה לנו כמה כדאי להשקיע ולטפח אותם:)
לא מאמינה שזה קורה לי, התזמון ממש מושלם למעני.
הפעם זו באמת הפעם הראשונה שאני מגיבה לסיפורים, המרגשים אחד אחד, כי הפעם זה קרה לי. בדיוק היום אני מרפרפת על מסמך סודיות לפני חתימה עליו, ופתאום בשורות האחרונות, סעיף קטן שמדבר על אי עמידה בעקרונות המסמך שתחייב הליכה לבית משפט.
לא חושבת שהייתי שמה לב למשפט הזה אם לא הסיפור השבוע. אז תודה גדולה מאד שעוררתם אותי, מקווה שגם אצלי זה יסתיים כך בטוב:)
בוודאי שאסור חמור לפנות לערכאות, אך כמובן כל מקרה לגופו צריך שאלת רב.
במקרה שלי, מעסיקה שהתנהלה בניגוד לחוק בצורה שמצדיקה תביעה, בעלי פנה למו"צ בשאלה האם יש כאן איסור ערכאות, והרב ענה לו חד משמעי, ברגע שעברה על החוק גם בדבר אחד, מותר לתבוע אותה ואף לכלול בתביעה כל דבר שבעיני לא חוקי.
ושוב מדגישה, כל מקרה לגופו.
השבוע ובשבוע שעבר מדברים בקו למען אמהות על נושאי העבודה לנשים, כדאי אולי להכיר/להזכיר למי שלא מכירה שניתן לשמוע ולהחכים בדברים החשובים לכולנו. מומלץ מאד!!! וכן יש יום סיכום של "שמורה". מספר הקו 025796551 0774625651 יישר כחכם על הכל
***
הכי נהניתי מהסוף של הסיפור, עם המסקנה העמוקה, המתוקה: כמה התורה מקיפה את כל החיים שלנו, וגם, כמה דברים שנראים לנו קשים לביצוע- מתגמדים ממרחק של שנים, ומותירים לנו טעם מתוק של חיבור עמוק לתורה ולמצוות.
***
כל הכבוד על הערנות!! למדת אותנו כמה צריך לבדוק ולהתייעץ על כל דבר! וללכת בגאווה גדולה ללא חשש בדרך שלנו!! אשרייך תמשיכי לחזק!!!!! ושה' יתן לך רק ברכה שפע רוחני וגשמי!!
***
יישר כח על הסיפור המיוחד במיוחד כמה פשוט לבקש מה שסגורים עליו בלי לחבר את הרגש.. שנזכה!
***
מאד מעניין ההיבט הזה. אני עובדת בנק, ומיד כל דבר זה לבתי משפט כמובן ולא בתי דין נראה בעייתי? צריך לשאול?? רואה חרדים רבים במערכת הזו… אם ידוע לכם או ערכתם בירור על סוגיה זו, אשמח לשמוע
***
הלכתי לבדוק בחוזה שלי (די עתיק..) וכמו שחשבתי, גמלי יש סעיף דומה, ומניחה שיש פה עוד הרבה כמוני אשמח אם תבררו בצורה מסודרת עם רב האם זו בעיה אמיתית תודה רבה מראש!:)
***
יש לכם אולי קובץ של הלכות צניעות בעבודה לשלוח לי או לכוון אלי? אנ פשוט חדשה במשרד ומסתבכת כל הזמן בין אי נעימות לצניעות ללא ברור מה צריך.. קיצור אם יש אשמח ממש תודה ויום נעים
***
אלו בעצם חיים של בן תורה, לא כל מקרה זה וואו, לא כל דבר נגמר באיזה סוף מסעיר, אבל "הם חיינו" ובשביל סיפור לילדים בטח זה שווה, כאלו סיפורים מלווים אותם לאורך שנים…
***
מדהים!! איך רואים במוחש שמלעשות את רצון ה לא מפסידים! ובכלל, כמה חשוב לשאול רב במצב של התלבטות אפילו שזה לא הכי קל לבצע אח"כ את הפסק.. אשרייך! חיזקתני!
***
חזק!! חוץ מהמסר היפיפה זכיתי ללמוד הלכה חדשה שלא ידעתי וגם תזכורת קטנה לא לזלזל בחוזה ולעבור עליו סעיף אחרי סעיף ביסודיות. תודה!!
***
אפילו לא זכרתי את ההלכה הזאת- אני במשרד לא דתי ששם מה שבית המשפט פוסק זה קדוש.. קצת נסחפתי.., תודה שהערת את תשומת ליבי…
***
את מעוררת אותי לחשוב אולי גם בחוזה שלי יש סעיפים כאלו? ובודאי בזכותך להבא אהיה ערנית לנושא.. שיעמדו לך הזכויות!
***
מדהימות כולכן! היהלומים של העם שלנו! אני מרוגשת- כ"כ. איזה קידוש ה' עצום, גם אם לא כאן- שם!!!
***
וווואאוו מדהיםםם כמה שזה מחזק אותי הסיפור הזה לדעת להגיד את הדבר האמיתי והנכון בלי לפחד תודה!
***
מרגש מאוד! ויש פעמים שהמילים רק תהרסנה… אז עדיף שנשאיר כך.. יישר כוח ובהצלחה בהמשך בע"ה!
***
מרגש, הזדמנות נהדרת לקיים את דברי הרמב"ם! זכית!
***
מדהים ומרגש! כל הכבוד.
***
סיפור מתוק!
***
וואו! מיוחד!
***
תגובת המערכת:
יישר כוח לכל המגיבות! כפי שהזכרנו רבות, הסיפורים נועדו כדי להעלות נושאים חשובים למודעות, לשתף, לחזק ולהעניק כוח וגב, ואין ללמוד הלכה למעשה ישירות מן הסיפור. בכל שאלה וספק יש להתייעץ עם הרב המקובל במשפחה / בקהילה ולהביא את פרטי המעשה לגופו. יתכן שבנושא המדובר יש הבדלים וגישות שונות בין הרבנים. ויה"ר שלא נבוא לידי מכשול, בהצלחה!
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
מחזק מאוד!! תודה!
אוסיף שאני לא עובדת במשרד ולרוב לא נתקלת בהתמודדיות שעולות כאן בימי שלישי, קראתי את הסיפורים אך הרגשתי קצת רחוקה מהם.
אני יועצת בבית ספר יסודי, בית הספר והגנים ממוקם במקום שאין כמעט דרך להגיע ללא רכב פרטי. אני לא נוהגת עדיין..ובאחת הפעמים לא היתה ברירה כי אם לנסוע לשם עם מנהל נוסף מהצוות לסבב פגישות עבודה.
לילה לפני לא הצלחתי לישון, הייתי לחוצה ומתוחה, הרגשתי שאני אעשה משהו נגד העקרונות שלי אם אסע עם גבר לבד ברכב, ולשהות יחד כמה שעות טובות בבוקר. ביקשתי מבורא עולם שיפטור אותי מהיציאה הזו, שיקרה נס שלא אצא איתו לבד. בעלי אמר לי תתפללי לה' ותבקשי ממנו. נרדמתי אחרי בקשה מעומק הלב לקב"ה שיעשה לי נס. והאמת שלא כ"כ האמנתי ולא הצלחתי לשער מה יכול להיות אחר..
ואז נזכרתי בשמורה ובסיפורים השבועיים המיוחדים והנותנים כוחות של כולן. ובבוקר מוקדם השארתי ושעה למנהלת בית הספר שאני הבנתי בערב שהיציאה לגנים תתפרס על 3 שעות כמעט, ואולי כדאי למצוא מישהי אחרת כי יש לי הרבה מה לעשות בבית הספר.. המנהלת שלי לא היתה מבינה את עניין הנסיעה לבד..
המנהלת לא הגיבה. ומצאתי את עצמי נכנסת ללחץ מטורף עוד רגע צריך לצאת.. ואז מגיעות אלי כמה תלמידות ומספרות לי שהן יוצאות לפעילות גנים עם אותו מנהל. לא האמנתי למה שאני שומעת. וכך היה נסענו, המנהל,ו- 2 תלמידות ואני ישבנו מאחורה כולן. והכל היה בסדר.
הרגשתי איך הקב"ה רואה כמה אני רוצה לשמור על עצמי. אז תודה לכן על הבמה והמקום והסיפורים המיוחדים שמחלחלים עמוק עמוק!
