ענק עלי? גמד

בעקבות הסיפור התקבלו תגובות מכל קצווי הקשת, ובין כל מילות העידוד והחיזוק הגיעו גם מספר לא מבוטל של תגובות שערערו על הצדק בגישה המובאת בסיפור. חיוו דעה שהוא לוקה בקיצוניות יתר, וביקשו לשמוע דעת תורה ברורה בנושא.

בעקבות הפולמוס שהתפתח (מדגם מייצג מתגובות הנגד הבאנו כאן למטה), החלטנו לברר שוב את העניין אצל גדו"י. ניגשנו לשאול דעת תורה את הגאון הגדול הרב דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון. שטחנו בפניו את פרטי הסיפור, תיארנו את הסיטואציה ואת העמדה שנקטה גיבורת הסיפור. הוספנו כי התקבלו כך וכך תגובות נגד, ולסיום הצגנו את השאלה העיקרית- מהי דעת תורה לגבי הגישה הראויה להנהגה במקרים מסוג זה, ובכלל, האם כעובדות בצוות מעורב (בין נשים שאינם שומרות תומ"צ) עלינו לשמור על קשרים חברותיים או לנהוג בשמירה על נפרדות. 

תשובת הגאון רבי דוד כהן שליט"א היתה כזו:

"זה פשוט,

וכך אני מורה לכל מי ששואל אותי-

בעבודה צריך ליצור אך ורק קשרי עבודה,

לא שום קשרים אחרים.

לא קשרי ידידות,

רק קשרי עבודה"

הוספנו לשאול: ומה לגבי קירוב? מה עם הערך הגדול של קירוב רחוקים?

והרב השיב:

"כאמור יש ליצור רק קשרי עבודה ולא קשרים אחרים. אמנם, אפשר לסייג, שאם יש מישהי מיוחדת שהיא בגדר "מבקש" מאד מאד גדול, ורואים שהיא ממש צמאה להתקרב ומחפשת מאד חזק דוקא אצלך – לא לדחות אותה. אך בשום אופן לא לנסות לעשות קירוב, וזה מזיק יותר מאשר מועיל".

הדברים הברורים ומאירי העיניים מדברים בעד עצמם..

ובכל זאת כדי לתת מענה נוסף למגיבות נביא כאן בקצרה תשובות לכמה מהשאלות הנפוצות. חלק מהן נידונו בהרחבה בעבר בשמורה, ואף נקבצו לאוסף תובנות בחוברת "זהירות בדרכים" ועוד.

בתפילה שנזכה לבינה היתרה ולסיעתא דשמיא להביא אותם לידי מעשה:

– כמובן שיש לנו אכפתיות עמוקה, קשר נצחי של ערבות, וכאב גדול על כל יהודיה שלא זכתה להאיר את חייה באור של תורה ומצוות. המחשבה כיצד נכון להתייחס אליה, לא סותרת את אהבת ישראל שצריך לחוש אליה, ומי שזוכה- מוסיפה גם תפילה לה' שיקרב אותה יחד עם כל ילדיו הרחוקים..

– אין ספק, שכאשר מדובר בגברים- הדברים קלים יותר להגדרה ולהפרדה ברורה: מה שנצרך לענייני עבודה- אפשר (באופן הענייני והנכון). כל השאר- מחוץ לתחום. ואילו לגבי נשים המצב שונה. מותר בהחלט לומר להן שלום, להאיר פנים בחיוך, להחמיא מדי פעם, להיות חביבות ומכבדות ולשמור על תקשורת נעימה במקום העבודה. אבל להיות חברות? זה כבר לא… 

אי אפשר להמעיט בהשפעה העצומה שיש לחברות עלינו. כולן מכירות את דברי הרמב"ם המפורסמים "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם"

אין לנו בחירה בזה… זה טבע האדם!

בניגוד לנתונים אחרים (או לאנשים במשפחה) אותם לא בחרנו ועימם עלינו להתמודד, חברות- זהו נכס אותו יש לנו פריבילגיה לבחור. וחובה לבחור נכון! מיהם האנשים בהם נרצה להקיף את עצמנו? איזה שיח וחוויות נשמע ביום יום? אילו דעות וערכים יטופטפו לנו לאט לאט מהדלת האחורית? מה יעבור בגשר הדו סיטרי של חיבה והערכה שנבנה בינינו לאנשים אחרים?

איך כתב דוד המלך בתהילים- "חבר אני לכל אשר יראוך"! זהו הקריטריון הראשון לבחירת חברות, ועוד יותר בעבודה בה נמצאים שעות רבות מדי יום ביומו. מי תהיה חברה שלי? מי שיש לה יראת שמים!

* העבודה היא מסגרת שונה ממסגרות אחרות בהן לא נדון כאן, עקב השהות הרבה, הרצופה והיומיומית שלנו בה, העמדה השיוויונית שלנו מולם כקולגות, והצורך שלנו להשתלב ולהשביע רצון. לא מדובר כאן כרגע על שום מסגרת אחרת של קשרים, כי אם על קשרי ידידות במסגרת העבודה והשתתפות באירועים חברתיים מעורבים המתקיימים בה. זהו המקום של כולנו כ'שמורות' לשים לעצמנו גבולות נכונים ומבוררים כפי שמורים אותנו גדולי הדור שליט"א, על מנת שנוכל להמשיך ולעסוק בהשתדלות לפרנסה במקומות כאלו בנקיות, ובלי להגיע לקירור או למכשול.

* לגבי קירוב: קירוב הוא מצוה גדולה ויש ארגונים ייעודיים (המשוועים למתנדבות! אגב), בהם השליחות היא להשפיע ולקרב. מי שמסוגלת ויכולה לפעול במסגרות אלו, אשריה! ואדרבה. אך כפי שקיבלנו מרבותינו- לא נכון לפעול בקירוב במסגרת מקומות העבודה! זהו גבול מאד מסוכן… עבודה הוא מקום בעייתי, דורש מאיתנו קשרים רבים ויומיומיים ומשפיע עלינו השפעה סמויה ובלתי פוסקת. זה לא המקום להחזיר בתשובה, ויש למעוניינות גושפנקא רבנית מהודרת לכך- אל לך לחשוש שהחמצת הזדמנות רוחנית, אלא להיפך- שמרת על עצמך כפי שצריך. הדרך העקיפה והנכונה להשפיע היא רק להתנהג בדרך הטובה והיפה, ולקדש שם שמים בהליכות של בין אדם לחברו. בנעימות, אבל לא… ממש לא בחברות! 

(ורק נקודה למחשבה על קצה המזלג.. האם סיימנו לעבוד על כל ה"פינות" בהליכות בין אדם לחברו? אולי קל יותר לשלוח משלוח מנות לגמד ולהיות נחמדה, מאשר להיות 100% כלפי שמיא וכלפי אדם בכל הסעיפים, גם כאשר הדבר נוגע לתחרות מקצועית / קידום / שמיה"ל וכו'…)

כשרואים בת חרדית שנוהגת בצניעות ובהגינות, וכל הליכותיה על פי התורה- האור הפנימי שלה מקרין סביבה וגורם קידוש ה' אמיתי, מפחית התנגדויות וסטיגמות וגורם רצון גם לרחוקות להתקרב.

שנזכה… בהצלחה רבה!

איזה זכות יש לשמורה בכח והגב שיש לנו לחמוק מהמהמורות האלה. 

אני אחות בבית חולים חילוני, גם אצלי במחלקה הודיעו על המשחק גמד וענק.. היה לי ברור שאני לא משתתפת במשחק חברה עם אחים ערבים, אבל לא ידעתי איך להתחמק באלגנטיות בלי לפגוע בצוות. 

אחרי הכל, ביום יום השיח בינינו מאד ענייני ונוגע רק לטיפול בחולים, וסיגלתי את הסייגים שלי כגון שאין ישיבה בחדר צוות כשאחים נמצאים שם ואפילו בעמדת מחשב אני משתדלת להתיישב לבד.. 

אבל לבוא ולהצהיר בפרוש שאני לא חלק מהחגיגה חששתי שלא יהיה לי אומץ… ואז אמרתי לעצמי: אני חלק ממשהו גדול וחזק… יש מאחורי גב חזק… יש את שמורה מאחורי! ושלחתי מייל קצר וענייני "אשמח אם לא תכללו אותי במשחק. תודה על ההבנה" 

התגובה שהגיעה היתה מכבדת ונעימה.. ובשבילי זה היה סימן משמיים שראו אותי עומדת בעוד ניסיון שמקום העבודה מזמן לי… תודה רבה לשמורה על האומץ שיש לי בזכותכם 

יופי של סיפור! וכל כך נכון! 

שמעתי פעם שהרב ארלנגר סיפר על איש פשוט שהיה אחראי לחמם את מי המקווה והכניס למים הקרים בבוקר מים פושרים, וכך כל המים נשארו קרים כי הקור השתלט על הפושר… והיה צריך להכניס מים רותחים ממש בשביל לחמם את המים. 

וכך גם בשביל להחזיר בתשובה צריך שנהיה ”רותחים” ממש! ביראת שמיים ועם הכלים הנכונים מה לומר ומתי למי שאינו שומר תורה ומצוות. וכל עוד אנחנו לא, זה לא תפקידינו להחזיר בתשובה אלא להפנות אותם לסמינרים. 

אשרייך! גאה בך כל כך! הניסיון מתגמד עם הזמן כשעושים את הדבר הנכון.. אבל כשלא עושים את הדבר הנכון, וכן נכשלים עם החברה הזאת, המצפון רק גדל ונהיה ענק. רצון עז לחזור אחורה… ולא להיכנס לשם בכלל. 

תודה לשמורה! ויישר כח על השיתוף בקו למען אמהות. נהניתי מאוד והתרגשתי להיות מחוברת למיזם הענק הזה. 

התרגשתי ממש מהסיפור שכתבה עמידה על עקרונות! 

רציתי לשתף בסיפור שקרה לי. אני אחמשי"ית במוקד טלפוני, לפני יומיים ניגשה אלי המנהלת ועידכנה באירוע של מנהלי כל החברה שהולך להתרחש. כמובן שהאירוע מעורב, הבהרתי לה שאין על מה לדבר, לא משנה כמה חרדיות יש שם ורק אני קשוחה. הסברת לה את ההבדל בין אירוע מקצועי לסתם אירוע חברי, חשוב ככל שיהיה.

אחרי שאלות ותירוצים שונים אמרתי לה "עזבי רגע הכל בצד, בסדר אם אני אלך לאירוע שנוגד את העקרונות שלי, אני לא איהנה אז למה?" לא היה לה מה להגיד. 

ברוך ד' בזכות ההתעקשות שלנו הוחלט לעשות אירוע במקום שיש שם מרפסת קטנה ושם נוכל להיות מוצנעות בעזרת נשים. 

צודקת ב100%! העולם שלהם מרוחק מכל דבר שחונכנו עליו ולכל רוח היהדות ובשביל לשמר את מה שנשאר עדיין חייב להתרחק ממנו כמה שיותר. 

הפיתוי "להחזיר בתשובה" גדול ביותר (אחד מק"ן טעמים) ובכל מקרה שטיפת מח של שנים בתקשורת לא נעלמת ברגע אחד של התנחמדות. (להיפך) מי שלא שומר על ההבדלים האלו – בסוף נגרר לעוד מקומות (יש מלא מקרים של בנות שרק התחברו עם החילוניות בעבודה ו…) 

במקרה הזה זה גם ענין של מראית עין – החילונים לא יודעים שאתם לא משתתפים במשחק מעורב – מבחינתם אתם כן ובמזל יצא שרק קיבלתם נשים. כל הכבוד על האומץ! 

אהבתי את התוספת עם משתה אחשוורוש:) 

מי שמחפשת קשר בשביל לתרום ולתת מעצמה- אפשר לפנות לארגון "קשר יהודי" —לקבל פרטים של אישה\בת חילונית שפנתה לארגון בשביל להתקרב ולהיות איתה בקשר בהדרכת הארגון. הם ישמחו מאד עם מתנדבות נוספות kesher@kesher-yehudi.com 

אבל ההבדל הוא שכשאת מתנדבת בארגון והיא פנתה בשביל ללמוד יהדות – את "דמות" בשבילה לשמוע ממך אבל כשאת חברה לעבודה, את עלולה להיות מושפעת חלילה ולא רק משפיעה… וד"ל..

הניסיונות לא נגמרים….. אבל בדיוק זה מה שכתוב שכשיבוא המשיח ה' ישחט את היצה"ר- צדיקים נדמה להם כהר גבוה ובוכים- איך הצלחנו לעמוד בניסיון, ורשעים נדמה להם כחוט השערה ובוכים- למה לא עמדנו בניסיון??? 

הסיפור הזה ועוד הרבה סיפורים בדיוק ממחישים את זה- בשעת הניסיון הכל נראה קשה מאוד- ואח"כ כבר לא…. המון תודות לשמורה שעוזרות לנו לעמוד בנסיונות הלא פשוטים!! ותודה על התכנית המרתקת בחמישי האחרון בקו למען אמהות!!! 

המייל הגיע בהשגחה פרטית בדיוק ברגע הנכון! גם במשרד שלנו שלחו מייל על משחק הגמד והענק, כמובן בהפרדה בין נשים לגברים, אך עדיין הרגשתי שזה לא מתאים, הראש צוות מאד לחצה להשתתף וטענה כמובן שזה לא עושה רושם טוב על החרדיות שהן משתמטות ולא משתתפות במשחקי גיבוש, במיוחד שמשתדלים בשבילן, זה יהיה בהפרדה. 

בדיוק אז הגיע המייל על הגמד והענק ופתר את כל הספיקות, זה היה פשוט ענק!!! 

זה מאוד נכון ומאוד קשה לקחת אחריות ולהתחבר עם ציבור חילוני בלי להתקלקל. צריך לזה הרבה ניסיון לעבוד איתם והרבה עוצמה רוחנית פנימית. 

אין לי כל כך ניסיון בזה כי אני עובדת ברוך ה' רק עם חרדיות, אבל מנקודת המבט שלי זה התגובה שלי. עדיף להתרחק כמה שאפשר, כי אם מתחילים לדבר אפשר להתקרר ומספיק שנמצאים איתם בעבודה הרבה שעות.. 

ממש מפעים לקרוא את הסיפורים האלה שלא שזורה בהם נימה של קושי עצב או בכיינות, אלא להפך גאווה ביטחון ושמחה שאנחנו מהאנשים שרוצים ובוחרים ומאושרים להיות מאלה החפצים ללכת בדרך השם בלי לחפש הקלות ולהיות מהיחידה המובחרת!! הרבה זה בגלל החיזוק השבועי הזה! שאני ממש מחכה לו מידי שבוע! תודה! 

***

כל הכבוד לך! בהתחלה התעצבנתי קצת. מה הבעייה לשלוח לאישה? אבל אחר כך כשהמשכתי לקרוא הרגשתי בהירות שנושבת בין השורות. איזו אמת ברורה שהרגשת    אותה והצלחת להעבירה בנועם. אבא שלי היה מגדיר את זה: "בקשס הואמס"= בקשת אמת. מושג שאבא שלי תמיד העריך והרגישו את זה בדברייך. אשרייך!! 

***

נתת לי כוח!! התמודדנו עם משהו דומה מאוד, היה לנו קשה לסרב להתיישב לארוחת צהרים רק עם הנשים החילוניות שבצוות, שכמו אצלך- הן באו לקראתנו, אבל במבט לאחור- הבנות שהצטרפו- בהצעות הבאות הן הסתבכו הרבה יותר, ומי שסירבה- העמדה שלה היתה הרבה יותר ברורה מאז… 

***

כל הכבוד לכותבת הסיפור ולכל חברותיה מהמשרד על העמידה האיתנה והמכובדת. גם טוב מאוד שהן מתאמות ביניהן לפני שהן פונות לאחראית כדי לגבש דעה אחת, ולא ליצור חוסר הבנה של האחראית למה חלק נוהגות כך וחלק אחרת… 

***

ענקיות! ענק מצידכן לגמד ככה את ההתלבטות. עשיתן לי סדר ברור בספק שהיה גם לי. אגב, אני חושבת שזה גם מתאים לתקופה – שבה אנו מוחים את זכר עמלק שכידוע בגימטריה = ספק. כך גימדתן לכולנו את הספק. אשריכן. 

***

מדהים!!! נתת כאן טיפ על התובנה של הפרספקטיבה של הזמן צריכה להביא אותנו לדמיין כבר בפנים איך זה יראה בעוד שנה וההיקש מסעודת אחשורוש, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים כח לדורות יישר כח גדול! ‫

***

מדהים. כל הכבוד על הראיה של הפרטים שלפעמים בחוסר נעימות רגעי מבלבל וגורם להתפתות לאמר כן. המקום החזק הזה, והעמידה העיקשת במקום הנכון היא זו שתביא את הגאולה במהרה. 

***

מדהים!! זה פשוט מפחיד לשמוע את הגבורה והעוצמה שיש לנשים כאלו, פשוטות ויהודיות כמוני… מקווה אי פעם להרגיש ולהיות כמוך! תודה על החיזוק! 

***

וואו תודה רבה! הארתם לי נקודה שלא היתה לי ברורה. ממש שמתם אותי באור. תודה רבה! 

***

אלופה! את ממש 'אסתר המלכה' של ימינו.. שנזכה תמיד שד' יאיר לנו את הדרך בתוך החושך ונדע מה הדבר הנכון.. 

***

תודה שמובאים סיפורים על הקשר עם הבנות הלא דתיות כי זה פחות ברור וכמובן גם בעייתי 

***

מדהימה!! יודעת מה נכון לעשות בלי חוכמות!! הלוואי וכולנו נלמד ממך… 

***

ענקיות שכמותכן! ותודה ששיתפתן, נותן המון כח:) 

שו"ת בעקבות הסיפור 

***

שלום וברכה, קודם כל בהערכה רבה לגיבורות המדהימות בכל הסיפורים המחזקים שלכם, שמצליחות לרגש אותי בכל פעם מחדש! 

הפעם אני מרגישה לשם שינוי שאני מצדדת בצד השני….. נשים חילוניות דווקא היום בתקופה מורכבת זו, צמאות לשמוע ולדעת, מסוקרנות ומאד פתוחות לקבל. כמישהי שלומדת חברותא עם אישה חילונית, אני חושבת שזו בהחלט ההזדמנות שלנו לקירוב וליחס חם. 

תמיד אפשר להסתייג באופן מכובד מדברים שלא מתאימים לי בקשר, אבל הקשר הזה בעבודה (שכמובן נשמר בגבולות העבודה בלבד, אא"כ היא רוצה לבוא לראות אצלך שבת…) יכול להיות בשבילה גלגל ההצלה להוציא אותה מעולם שהיא בעצמה היתה אולי רוצה לצאת ממנו למקום טוב יותר. 

לפעמים צריך לראות את הנשמה שמעבר לכיסויים ולדבר ישירות אליה. ודווקא הקשר הזה, כשהבסיס שלו הוא רוחני והם רואים בך דמות תורנית, הקשר הזה נראה אחרת והן יודעות בדיוק על מה לשוחח איתך ועל מה לא…. 

יש כ"כ הרבה סיפורים של בעלי תשובה שחזרו רק בזכות קשר אקראי שנוצר להם עם מישהו בעבודה שפתח להם את העיניים, ובעקבותיו התחילו תהליך שכל הזכויות שלהם ושל בניהם לכל הדורות שמורות לו. וכשיש הזדמנות כזו ולא ניצלנו אותה- מי ערב לנו שלא ניתבע על כך? 

נראה לי שלפעמים כחלק מהערבות ההדדית שלנו בעם הזה, צריך לדאוג גם לרוחניות של אחרים ולא רק שלנו. כמובן שזה לא יבוא על חשבון הרוחניות שלנו, אבל אני חושבת שעם קצת מאמץ ורצון טוב אפשר לשלב את שני הדברים. "ומי יודע אם לא לעת כזו הגענו למלכות"… 

זו דעתי- אשמח לראות בשבוע הבא דעות נוספות…. ושנזכה לעשות תמיד את הטוב- לנו ולכלל ישראל! אמן! 

תגובת המערכת:

כאמור, אהבת ישראל, אכפתיות לכל יהודי ורצון לקרב- הם ערכים יקרים ומבורכים מאד! אך חשוב לא פחות לדעת היטב איפה נכון לממש אותם, מבלי לפגוע בשמירה הרוחנית על עצמנו ובגבולות הראויים. כמה טוב שיש לנו דעת תורה שמנחה אותנו בצורה מאירה וברורה, מבלי צורך להיכנס לספקות.

***

שלום וברכה, אני רוצה להגיב לא לכותבת הסיפור, אלא לנשים היקרות שעומדות מאחורי שליחת הסיפור, כחיזוק לנשים אחרות. 

יש כאן סיפור, שגם בתוכו הוזכרו דעות לכאן ולכאן, אך נלקח צד מאוד ברור, ובסוף הסיפור אפילו ברור ש"אין צד שני". יש הרבה גבורה בשמירה על בדלנות במקומות מעורבים, אבל הסיפור הזה צרם לי מאוד. 

בהרבה מהסיפורים ששלחתן היו בעיקר התמודדויות של "סיכון הכסא" במקום העבודה, או של בעיית ה"לא נעים", אבל דווקא בסיפור הזה יש דילמות ערכיות מעבר ל"לא נעים" ולשמירה על מקור הפרנסה. דווקא כאן הייתי מצפה לדיון מורחב בצדדים ולא לגישה חד צדדית וברורה לכיוון אחד (האם יש דמות רבנית שהכריעה לשם את הכף?). 

אז לשאלה "מה לי ולהן"? בעיקרון, אתן (אנחנו) אחיות. "יש פה ערבוב עם עולם שאנחנו רוצים להיות הכי רחוקים ממנו"- אבל התקרבנו, בכל זאת, נכון – מטעמי פרנסה, אבל בשורה התחתונה אנחנו כבר שם. אכן לא לכולם מתאים להחזיר בתשובה ולקרב. אבל מה עם- לא להרחיק? 

ובכלל, איפה חז"ל אמרו שצריך לקרב רק את הלבבות של מי שדומה לך? כשר' אריה לוין הלך לאסירי המחתרות הוא לא בדק את הציציות שלהם, כך גדולי ישראל התייחסו לעמך ישראל למרות שהם היו רוצים להיות רחוקים מהעולם שלהם. 

אם מטרת הקבוצה והתפוצה היא לחזק בעניין של מצווה/עניין אחד שהוא שמירת החומות- אני מבינה. ואם המטרה היא בחיזוק הנשים החרדיות העובדות במקומות מעורבים, ראוי ונכון בעיני לתת מקום לקיומן של מצוות נוספות שאנחנו מחוייבים בהן, מצוות שבין אדם לחברו. לתת מקום לתמונה היותר עגולה. 

תגובת המערכת:

תודה על התגובה! לגבי השאלה על  הדמות הרבנית- הקו המוביל אותנו לאורך כל הדרך, וגם בנושא המדובר, הוא רק על פי הנחייתם של גדו"י איתם אנחנו מתייעצים בכל עניין, ולא השקפה שאנחנו באופן אישי ממציאות:). נקווה כי הציטוט המדויק אותו הבאנו הפעם מהרה"ג כהן שליט"א, וכפי ששמענו רבות באותה רוח מגדו"י- נותן מענה לספקות.  

אנחנו אחיות- בוודאי. ועדיין, אין הדבר סותר את האחריות הרבה המוטלת עלינו, לבחור במחשבה רבה את החברה המשפיעה עלינו ואת הקשרים שאנחנו יוצרות, כפי שהבאנו מדברי הרמב"ם בהקדמה. 

המציאות בה חלק מעמנו רחוק מאד משמירת התורה היא עצובה וכואבת, הערבוב שנוצר בינינו הוא לא פשוט- את צודקת לגמרי. התקרבנו מאילוצי פרנסה – דווקא לכן הזהירות והבהירות נדרשות כאן בצורה כפולה ומכופלת, כדי להיות רשאיות להיכנס לניסיון הלא פשוט הזה, ולעמוד בו בלי פגע מבחינה רוחנית. 

האם אנחנו יכולות להשוות את עצמנו למדרגה התורנית הטהורה והמרוממת של ר' אריה לוין? האם אפשר להשוות עמדה של קירוב וחסד, בה מאד ברור מי משפיע על מי, למקום שיוויוני (או נמוך) של עובדת המנסה להשתלב במערכת קיימת, חזקה, בולענית, מטשטשת זהות ונגועה בהרבה תערובת וחוסר צניעות,  ואולי מתפתה להוכיח ש"נכון, שאני חרדית אבל…"?

הרצון להתקדם מבחינת בין אדם לחברו הוא חשוב ונפלא- בואו ונהיה הכי מתוקנות במידות שאפשר, הלוואי! הלוואי וכל הסובבים אותנו יראו את המכובדות, האצילות והמוסריות בהן אנו נוהגות, יקבלו מושגים חדשים על "האדם השלם" ויאמרו "אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה.." אך הדרך לכך היא אך ורק על פי הליכה בדרכה של תורה ולפי הנחיית גדולי תורה בלי להתפשר על אף עניין אחר. יש לזכור כי לא תמיד חסד הוא הדבר הנכון- יש מקומות בהם התורה מכנה ג"ע בשם חסד.. וד"ל…

***

למערכת שמורה שלום רב, אני מהמנויות הראשונות ממש, ראיתי ברכה גדולה בארגון הזה שהקמתם מאפס, כ"כ היה חסר המצפן הזה כשאני יצאתי לשוק העבודה. 

לאורך כל הדרך היו לי השגות פה ושם על דברים ששלחתם, ככה זה למרות שכולנו חרדיות, אנחנו לא מקשה אחת ויש דעות לכאן ולכאן, אבל הרגשתי שהחיבור הזה לשמורה נותן לי כיוון והוא כמו חממה וירטואלית מעלי. 

לסיפור הזה ששלחתם היום, אני לא בטוחה שהוא מהווה עבורי מצפן ואופק יהודי ומוסרי שאני יכולה לחיות איתו בשלום, למרות \אם אני לא מסכימה איתו לגמרי. 

זו אהבת ישראל? שימו לב למשפטים שנשזרו: "אם אני אומרת להן בוקר טוב נחמד במטבחון, זה לא אומר שאני רוצה לשלוח להן מארז מפנק וגם לא לקבל מהן פתק לבבי. לא רוצה קשרים איתם." אני הצטמררתי מזה, האם יש בעיה כלשהי לשלוח ליהודיה, גם אם היא רחוקה ואינה שומרת מצוות פתק לבבי? מילה חמה? משלוח מתוק? 

תגובת המערכת:

תודה על המילים הטובות! מסכימה איתך שיש להסתכל על הנושא בהקשרו. אם השאלה היא "האם מותר לשלוח ליהודיה משלוח מתוק עם כמה מילים טובות"- התשובה מן הסתם תהיה כן. 

אך כאן בסיפור השאלה המדויקת יותר היא "האם מותר להשתתף במשחק מעורב במקום העבודה שלי, להיות חלק ממערכת שמעודדת פריצות וקירוב דעת (במיוחד במשחק הספציפי זה, כפי שיודעת מי שהתנסתה), וליצור קשרים שאינם מקצועיים עם נשים שמוטב שלא תשפענה עלי". כאשר מעמידים את השאלה בהקשר הנכון, גם התשובה נשמעת הרבה יותר הגיונית ומתאימה:) 

***

האם תמיד נכון להתכנס? ברור שחשוב לשמור על גבולות ולא ליצור קשרים חברתיים עם נשים חילוניות. 

אני עובדת ברוך ד' בסביבה נשית ועדיין מקשה עלי מאד הבדידות, כי אני בשום אופן לא חברה של נשים כאלו. אבל האם אין מקום גם לצד השני? כן, לחייך גם ולהיות נחמדה, וכאמור פעילות כזאת שאין דרך להסביר מה רע בה- האם היא לא יצרה תחושה של בדלנות וחוסר נחמדות מצד החרדיות? 

אני עוסקת גם מעט בקירוב, מטבע הדברים, יוצא לי לשמוע לא מעט מנשים חילוניות על כך ש'חרדיות – אינן נחמדות' (אני עוסקת רק עם נשים, כמובן, אז לא יודעת מה חושבים על כך הגברים החילונים). 

האם זו התדמית שמגיע לציבור שלנו, שעסוק כל כך הרבה בלראות את השני, להיות אכפתי, נעים, אני חושבת על עצמי בתור חילוניה- יש פעילות במשרד, ויש, בתוך 30 עובדות, 5 שלא משתתפות. זה לא עניין של כשרות, לא ענין של הפרדה, לא ענין של דת (הרי זה אפילו תוכנית לפורים!) 

כמובן, כל משרד לגופו וכל סביבת עבודה כמו שהיא. ומי שיודעת שאצלן זה לא כדאי- בוודאי ישולם לה משמיים. 

אבל חשוב גם לזכור שאנחנו בנות של ד' ומייצגות את איך צריכות הבנות שלו להתנהג. בכבוד, בנימוס, לא בחבריות קולניות, היי ביי צחוקים ושיתוף. לא בקירוב לבבות, כן בתחושה נעימה. זו דעתי.. 

תגובת המערכת:

תודה לך על הדברים. אכן, יתכן שלא יזיק לנו לשמוע את ההערה המדוברת, לבחון במה אנו פועלים כשורה עם סביבתנו ובמה אפשר לתקן. אך צריך לעשות את ההפרדה הנכונה: "להיות נחמדות" נטו לכשעצמו- אינו ערך. להיות כרצון ה'- הוא הערך הנכון. 

התורה מבטיחה לנו שמי שמקדש שם שמים בכל הליכותיו (וצריך להבין מה בדיוק הכוונה קידוש ה')- שם שמים מתאהב על ידו. אם רב מורה לנו להתבדל מפעילות מסוימת, ובכך יווצר רושם פחות נחמד משרצינו ליצור- אל לנו לחשוש לכך, משום שאנחנו פועלות לפי התורה. 

מה שכן, בהחלט יש דרך לשמור על הערכים החשובים לנו מתוך נימוס, כבוד, הכרת טובה, הידברות תקינה ומתן הסבר קצר ומתאים היכן שצריך. כאשר מעבירים את המסרים הנכונים בשפה הנכונה והמכבדת, הדבר גורם גם לשיתוף פעולה של הסובבים וכבוד רב מצידם גם כאשר הם רחוקים מאד, ועל כך תוכלנה להעיד שמורות רבות.

(ואגב, המציאות בשטח מוכיחה שלמרות "חוסר הנחמדות והזרימה" שלנו והדרישות המיוחדות וה"מעצבנות", העובדות החרדיות הן מצרך מבוקש מאד!! והשילוב שלהן בכל מקומות העבודה -אף הגדולים והנחשבים ביותר- רק עולה ועולה, אולי אף  יותר משהיינו רוצים:(.)
לגבי הבדידות- את צודקת מאד… זה קשה! אכן, מומלץ וראוי שתהיה לנו במקומות העבודה מינימום של חברה המתאימה לנו, איתה נוכל לממש את הצרכים החברתיים שלנו ביום יום ולהרגיש טוב ונעים. כאשר מוקפים כל העת רק בחברה לא מתאימה- הניסיון לעמוד מולה כחומה בצורה הוא קשה מאד ולפעמים בלתי אפשרי. חשוב לשים לב לצורך החברתי ולהקדיש לו זמן ומשאבים מיוחדים גם אחרי שעות העבודה, על מנת שנוכל לעמוד בניסיון כיאות לאורך זמן. בהצלחה!

***

קראתי את הסיפור. מאוד יפה העמידה על העקרונות, אבל בכלל לא בטוח שזה היה הדבר הנכון במקרה הספציפי הזה. 

אני מעיזה לרשום את התגובה הזאת, למרות שבפורום הזה יותר מקובל לכתוב בסגנון הכי קיצוני. אם אין בעיה הלכתית לשלוח משלוח מנות לאישה חילונית, אז למה? 

מבינה שללכת לימי גיבוש או אפילו להדרכות זה יותר בעיה, אבל משהו קטן כמו משלוח מנות זה עדיין ברמה של "מקדים בשלום כל אדם" אני שולחת משלוח מנות למנהלת שלי למרות שהיא גם לא חרדית, ובעצם לא "למרות". אין לזה קשר. 

אני מכבדת את דעתה של הכותבת אבל לא אהבתי שכאן בפורום לא נותנים במה גם לפתרונות של לבוא לקראת (כשאפשרי כמובן! לא בניגוד להלכה ולהשקפה הנכונה!) אלא רק כמה שיותר קיצוניות והתבדלות. 

האם הכותבת נהגה כך לפי הוראת רב? אשמח לקבל תגובה על המייל הזה

תגובת המערכת:

כאמור, אין השאלה אם מותר לשלוח למנהלת או לכל אישה חילונית שהיא משלוח מנות לכבוד פורים (מסתבר שכן). השאלה היא האם מותר להיות חלק מפעילות חברתית מעורבת במקום העבודה. שמחנו לחזור ולברר בשבילכן שוב את השאלה על פי דעת תורה כדי שיהיו הדברים ברורים ומאירים לכולן. בהצלחה!

***

הייתי רוצה מאד לדעת אם זה באמת דעת ההלכה? צריך להתנתק לגמרי? לא לדבר בצורה חברית בכלל? לא לצחוק בכלל? 

הן יהודיות כמוני, יש להן הרבה משותף כמוני, אני מחמירה יותר מהן בשמירת תורה ומצוות, אז בגלל זה אסור לי להיות איתן בקשר? 

השאלה שלי באמת תמימה, זה מה שהתורה רוצה, ליצור ריחוק מוחלט? הרי ברור שחוסר יחס אליהן יוצר הרבה מאד רגשות שליליים באופן טבעי. כך התורה רוצה, שיהיה ריחוק וחוסר יחס בינינו? שיתעצבנו על החרדיות שתקועות עם עצמן? 

(כך אני מרגישה מול מגזרים אחרים סגורים שלא נאה להן איתי. הרבה מאד רגש שלילי עלבון וקצת כעס) אני באמת שואלת ממקום תמים כי אני נתקלת בשאלה הזו המון בעבודה (לא רק אני, כל הבנות שאיתי, בנות מצוינות מסמינרים הכי טובים בארץ) ואשמח לתשובה. 

הסיפור הזה ממש הציף אותי כרגע. תודה. וחודש טוב! 

תגובת המערכת:

השתדלנו לפרט בהקדמה על החוט הדק הזה עליו צריך להלך (באומנות!) בקשר עם נשים בעבודה. נחמדות וחביבות מחד- כן, להיות חברה שלהן – לא… האם יווצרו כאן בהכרח רגשות שליליים? ממש לא מחייב. האם כל אדם בעבודה יוצר קשרי חברות עם כל אחד? האם כל אדם פגוע מכל אלו שאינם מנסים להתחבר איתו אישית? לא. 

כולנו שואפים לקשר מכבד מהסובבים לנו, וכך עלינו לנהוג על פי כללי בין אדם לחברו. "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם"- כל עוד יש בינינו כבוד (אמיתי!) אך אין צורך  מצידנו לרַצות ואין רצון להדק את הקשרים, הם יחושו בשדר הנעים והמכבד, יחושו גם במרחק הסמוי אך הקיים בינינו (כן! חשוב מאד!), ויתנהלו מולנו בהתאם. במקצועיות, בכבוד – אך מבלי לצפות ולהיפגע. בהצלחה!

***

אני לא חושבת שיש בעיה להשתתף במשחק. נכון שבתור חרדיות אנו לא אמורות להתערבב יותר מדי. אבל מכאן ולהפוך חילוניות- למוקצה מחמת מיאוס. עוד רחוקה הדרך…. 

קצת למידה מעמיקה על המגילה הייתה מגלה לכן שאחשוורוש עשה הכל עמ"נ להחטיא את ישראל- אין כאן שום מקום להשוות. אין כאן כל מטרה לחלן את החרדיות או דברים בסגנון. ההנהלה סה"כ חשבה על משהו חוויתי לאנשי המשרד ללא שימת לב שאולי לחלק מהאוכלוסייה זה לא יתאים. 

העובדה שהוצעה הצעה שתוגרל הגרלה נוספת של רק בנות- מעידה כי החברה מעוניינת בטובת העובדים – ולא מנסה להסיט אף אחד מדרכו ואמונתו. ואם אתן דואגות לגבי כשרות המצרכים במשלוח- תמיד ניתן לחייך, לומר תודה ולשים בפח כשמגיעים הביתה. (זה גם חינוך לילדים). 

תגובת המערכת:

תודה על תגובתך! מסכימות איתך- לחלק מהאוכלוסיה זה לא מתאים.. ייתכן בהחלט שהם פועלים מכוונות טובות, אך אין הדבר מחייב מצד אותו חלק להשתתף במה שלא מתאים.. ואולי אדרבה יש כאן מקום להסביר את העמדה העקרונית והבלתי אישית, ולזכות בהבנה ופטור מהשתתפות גם להבא.  כשרות המצרכים אינה הנקודה עליה רצו לעורר בסיפור זה דוקא, כי אם כשרות הקשר וההקשר:)

***

החילונים הם אחים שלנו. אנחנו שונים מהם, מאמינים בדברים שונים, חיים אחרת, חושבים אחרת, מתלבשים אחרת, ובכל זאת, הם אחים… 

אם אחותי היתה יורדת מהדרך, חלילה, הייתי מגיבה ככה? זורקת אותה החוצה מהמשפחה? קצת אהבת ישראל. נכון זה מאתגר יותר כשאני מצד אחד מנסה להתקרב ומצד שני צריכה לזכור לשמור על עצמי טוב טוב שלא להיות מושפעת מתפיסות העולם, אבל בגלל זה לא לאהוב אחים שהם שונים מאיתנו? כואב לשמוע את זה… חבל שרק כשיש צרות אנחנו נזכרים להתאחד 

תגובת המערכת:

אנחנו אוהבים מאד כל אחד מעמ"י כמו אח. יש בינינו קשר וחיבור נצחי, אנו גוף אחד גדול גם בעיתות צרה וגם בעיתות שלווה, ויש דוגמאות רבות מספור לאכפתיות הגדולה שלנו כלפיהם ולמפעלים רבים בהם אנו שותפים למענם. ואם יש משהו נוסף שאפשר לפעול- אדרבה, זה מקום לכל אחת לחשוב מה היא יכולה להועיל למצב הכאוב הזה בתפילה, בארגוני קירוב או חסד, בתרומה, בקבלה טובה לקירוב הגאולה וכו'- ותבוא עליה הברכה.

אכן, כואב מאד כשאחים שלנו רחוקים ועלינו להתרחק מהם כדי לא להתקרר. כואב ביתר שאת כשיש אח/ות רחוק/ה במסגרת המשפחתית. אם כי ברור כי אין שום השוואה בין צורת ההתנהגות ההולמת קשרי עבודה עם אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, לבין התפקיד והאחריות המוטלת על בן משפחה עם קרוב שסר מהדרך. כאן וגם כאן הנכון הוא להתייעץ עם רב גדול ולפעול לפי הנחייתו. בשמורה אנו מתמקדות בקשרי העבודה השוטפים ובזהירות הנדרשת בהם. בתקווה ובתפילה חמה לקירוב כל הרחוקים במהרה ממש!

***

שלום לכולן, אז בד"כ אני לא מהמגיבות אבל הפעם הייתי חייבת. 

אני לא מביעה דעה בנושא אם היה נכון להשתתף או לא, זו שאלה שמפנים לדעת תורה. מעירה את תשומת ליבכן, שלא חוכמה לסרב כל היום ולהחמיר, צריך פשוט לשאול ולקבל תשובה. כל שאלה דורשת התייחסות בנפרד ואין אחת שעונה לשניה, בדיוק בשביל זה יש את שמורה… 

אבל אני חולקת עלייך במשפט- מקום העבודה אינו סמינר ערכים, מי אמר שלא? אני חושבת שלפעמים זה קצת כן.. אני בחורה בת 21 עובדת במשרד רו"ח כבר במשך שנה וחצי. יש אותי ואישה חסידה, יש חילוניות, נוצריות, בקיצור הכל… 

אני יכולה לספר לכן שבזכותי יש עובדות שמתחזקות. שלא תחשבו שאני מסוג הבנות שהולכות ומדברות כל היום פוליטיקה וחושבות שמייצגות את הדת והמסורת, להפך בוויכוחים מסוג זה מעולם לא נטלתי חלק, אבל ההתנהגות שלך, המכובדות, העדינות, אפילו זה שירדתי להתפלל מנחה בשעת ההפסקה במקום לאכול, זה הרבה מעבר לסמינר ערכים זה סמינר חי בעצם קיומו! 

אני יכולה לספר מנסיוני האישי, שבצורה הזאת הם מעריכים ומכבדים פי כמה וכמה וזה מקל מאוד מבחינת ההתנהלות עם כל הדברים שלא מתאימים במקום העבודה. 

תגובת המערכת:

אכן, צריך לשאול… מסכימות עם הנקודה האחרונה שכתבת – דוגמא אישית חיובית ואצילית (ללא ניסיון אקטיבי לקרב) היא המשפיעה ביותר!!

***

יפה שכל אחת שומרת את הגבול שמרגיש לה שאם היא עוברת אותו היא נמצאת במקום אחר. 

בלי להכנס לוויכוח האם זה מה שהיה נכון ונצרך הלכתית, החכמה היא לדעת לעצור ולחשוב האם הצעד הבא מקרב אותך לה' משאיר אותך באותו מקום, או חלילה מרחיק אותך. 

נשמע לי שזאת החשיבה שהנחתה אותך ומעריכה אותך למרות שבעיני זאת חומרה. (כמובן שהייתי שואלת רב אבל צריך גם לחשוב על ההרגשה של שאר העובדות.) 

תגובת המערכת:

תודה לך! אכן – הגדרה מצוינת. אך יש לנו אמת מידה לדעת מה מקרב או מרחיק אותנו מהקב"ה. לפעול לפי הנחיות התורה מקרב אותנו לקב"ה, וכן להיפך. ומה שאיננו בטוחים מה התורה מנחה, אפשר לשאול גדולי תורה הבקיאים בחכמתה, ויש להם ניסיון וס"ד מיוחדת. שנזכה לזכור זאת תמיד בכל צעד, ולהתקרב. בהצלחה!