כותל הדמעות

תגובה לסיפור ענק עלי? גמד:

קראתי בשקיקה את הסיפור והתגובות. עברתי סיפור משלי שהזכיר באחוזים גבוהים את הסיפור כאן. אני מזדהה איתו מאוד מאוד! אצלי היה מדובר בתהליך ארוך שלשמחתי הסתיים כמו כאן. 

אבל מעבר לזה. הדבר שהכי בולט לי היום זה כמה העמידה על הערכים שלנו משפיעה על היחס הכולל של האחרים אלינו. כי במהלך התהליך הזה שבו המנהל שלי היה צריך לוותר על כך שיהיה לנו גיבוש ביחד איתו ותאמינו לי שהוא ניסה הכל. 

אחרי שיחה ועוד ושיחה עם משאבי אנוש (לא היה קל להוריד אותם ממני) הוא הבין שזה בנפשי שהדיבור איתו יהיה נטו מקצועי וקשור לעבודה. וכך באמת זה מתנהל לרוב. גם בעבודה השוטפת ומה משמח אותי? שגם עם העובדות האחרות שהן לא כמוני ופחות זהירות הוא נזהר מאוד מלפתח שיחה סתם. כי אני הייתי הראשונה והרף שאני קבעתי משמש גם את הצוות שהצטרף אחרי. 

רציתי להוסיף גם בנוגע לדיון שהתפתח, אני לא זוכרת איפה ראיתי את זה ובשם מי, אבל ישנה אמרה כזאת שהמטאטא תמיד נשאר מלוכלך, גם אם יש לנו מטרה נעלה בקשר עם חברות צוות שאינן שומרות תורה ומצוות, והן יכולות להיתרם מן המקום הרוחני שלנו, צריך לזכור שבהרבה מקרים אנחנו אולי "ננקה" אותן אבל מה יקרה לנו? איך יראו המושגים שלנו אחרי זה? רמת השיח? טוהר המחשבה והמידות? חייך קודמים!! 

אני רוצה לשתף אתכן בדוג' קטנה. היום ניגשתי לאחת המחלקות אצלינו כדי להעביר להן משהו. והיתה בינינו שיחה קטנה בנושא פסח. תוך כדי מישהי שם ציינה "אנחנו בבית אוכלים לחם.. לא אכפת לנו (ד' ישמור) אבל אצל ההורים שלי ממש מקפידים על חמץ וכו') 

כ"כ הצטערתי שהייתי עדה לזה. למה הייתי צריכה את השיחה הזאת? לשמוע איך אישה יהודיה מחללת את כבוד ד'? כאב לי עליה כ"כ וממש התפללתי אח"כ בליבי שתזכה לשוב בתשובה שלמה, אבל זה רק חיזק אצלי שוב כמה כדאי לנו לשמור על עצמנו ולבדוק כל הזמן בתוך העולם הלא פשוט הזה. 

צריך לעמוד על המשמר וליצור גבולות בריאים שישמרו עלינו! אני מרגישה שבנושא הזה אני חייבת לכן הרבה הכרת הטוב היות והמודעות שלי לנושא הזה התחזקה אחרי הסיפור ששיתפתן על שבי פלאי, המון תודות על פועלכן העצום!

תגובה לסיפור ענק עלי? גמד:

רוצה להוסיף עוד משהו,

מורה אמרה פעם "אין מצווה להיות נחמד" בהקשר לדיבור עם גברים וזה משפט שיכול להנחות גם בקשרים עם נשים, כל קשר שאמור להיות ענייני ולהיזהר לא להידרדר ליותר מזה. "אין מצווה להיות נחמד". יש מצווה להיות בסדר, לכבד, להיות עם דרך ארץ, להיזהר לא לפגוע ולא להיות בוטים. וזהו… מה שמעבר כבר לא חלק מהמצווה. 

ואם אנחנו אנשים שהמצוות מדריכות אותנו (אהבת ישראל וקירוב רחוקים ובין אדם לחברו) אז נעצור איפה שזו לא מצווה… 

הרבה יותר קל, נעים ופוטוגני להיות ידידותית לסביבה כשהיא בעבודה, כשאלו אנשים רחוקים מדת, כשאלו אנשים שנחמדים אלינו ואנחנו אליהם וכל טוב סלה. 

אבל המבחן האמיתי הוא פנימה. להכיל את השונה (בעלי שכל הזמן שוכח דברים חשובים למרות שאני מזכירה לו מיליון פעם) את החריג (הילד השובב שעושה לי פדיחות במשפחה) לקבל את האדם כמות שהוא, בלי קשר למעשים שלו (המתבגרת המעצבנת), לשתוק כשהמעשים שלו נוגדים את העקרונות שלי אבל לא פוגעים בי ישירות (השכנה שמשאירה למטה את העגלה של משנת יוסף עד הבוקר, ומעצבן אותי לראות את זה), להבין שיש כל מיני גורמים לא גלויים להתנהגות אנטיפתית ובלתי מתחשבת (אחותי שוב השאירה את הבגדים שלה על המיטה שלי!) 

כאן, המקום שלנו להתחזק באהבת ישראל, בבין אדם לחברו. כאן המקום שלנו לעשות קידוש השם, להיות "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" – השמש יוצאת ומאירה עוד פעם ועוד פעם כי ככה השם אמר, וזה קידוש השם "השמים מספרים כבוד ק-ל". כאן המקום לוותר, לשתוק, להכיל, לקבל, להבין. 

זה פשוט יותר קשה, כי גם היצר הרע יודע שזה התפקיד העיקרי שלנו. שווה לו שיהיה לנו כיף להתנחמד במקום העבודה, העיקר שלא נעשה את זה במקום הנכון והאמיתי. בהצלחה לכולנו!

רוצה להגיב על התגובות לסיפור 'ענק עלי'. 

אני רואה שהרבה הגיבו שלמה הקו של השמורה הוא קיצוני ובדלני כל כך. ואני רוצה לומר – כן. זאת המטרה! הקו של השמורה אמור להיות קיצוני ובדלני. 

תחשבו לרגע על משמעות המילים – קיצוני זה הרחוק ביותר מהצד הלא טוב, זה בקצה. את לא רוצה להיות בקצה הרחוק ביותר בחילוניות? זה תמיד מתקשר לנו ללבוש מסוים ומעורר לנו סטיגמות. אבל תחשבו שנייה לעומק – קיצוני זה אומר שהיראת שמיים שלך תהיה מאד עמוקה, ששמירת התורה ומצוות שלך תהיה כמה שאפשר ללא רבב, את לא רוצה??? 

את רוצה להיות איפשהו באמצע? לשמור מצוות בערך? לירוא מהשם, לאהוב אותו, אבל לא ממש לגמרי??? 

קיצוני זה לא ללכת קודר עם איזה קמט של רצינות במצח וללבוש שאלים – קיצוני זה מאוד מאוד לא להיות אפילו עם שמץ של חילוניות. מי לא רוצה את זה???? ובדלני – עוד מילה לא חביבה ולא מחמיאה. בדלני זה אומר שאתה מובדל, מופרד. 

גם את את רוצה להשפיע, ואשרייך שאת רוצה להשפיע. עדיין את רוצה שזה יבוא לגמרי ממקום שאת מאה אחוז במקום השמור והטהור וממנו את משפיעה. ולכן להיות נחמדה, מחייכת, שמחה, מאירת פנים, עוזרת למי שמבקש (בדגש על מבקש, לא צריך להתחנף ולהציע עזרה איפה שלא ביקשו), מדברת בנחת, בלשון נקייה (אנא שימו לב לא להכניס ללשונכן את הסלנג!), ובמקום שזה מתאים כמו ראש צוות וכדומה – אולי אפילו לתת משלוח מנות (בהתייעצות עם רב כמובן) אבל מכאן ועד למשחק משותף?? ברור שיש הבדל בין פתק חביב, כמה מילים טובות, ואפילו משלוח מנות לבין משחק הגמד והענק. ‫

תגובה לסיפור ענק עלי? גמד:

שלום לשמורה היקרות, קראתי את התגובות ששלחו וחייבת לציין שממש צרם לי וכאב לי ההסתייגויות האלו של אלו שמחפשות קירבה או קירוב, יכול להיות שהם קצת מנותקות מהמציאות, אבל אני גם נמצאת בעבודה מעורבת ממש (עם חילונים ערבים ונוצרים..) ואין מצב כזה שאני אדבר עם חילונית שיחה הכי פשוטה וטכנית לעבודה, בלי שהיא תזרוק מילים מידי פעם ששורפות לי את האוזניים והנשמה!!! אז לשבת ולשוחח איתם ולנסות לקרב?? 

אני לא חושבת שבנות חילוניות מגיעות לעבודה בשביל לנסות להתקרב, אם הן היו רוצות הן היו יכולות בלחיצת כפתור להגיע לאתר של הידברות, ערכים ועוד עשרות ארגונים שרק מחכים להם! 

עניתם בצורה כל כך יפה ונכונה ובאמת חשוב להביא דעת תורה שסוגרת את הנושא בצורה ברורה וסדורה מבלי לנסות למצוא פרצות!! אני חושבת שהבין אדם לחברו האמיתי זה קודם לדאוג לנשמה שלי ואז לדאוג לנשמות של אחרים! וד"ל… 

אז יישר כוח!!! תמשיכו בפעילות המדהימה שלכם שרק נותנת כוח ותזכורת באמת איפה המקום הנכון והבטוח שלנו להיות!!! 

בקשר להמלצה להתנדב בארגוני קירוב- שימו לב, יש הרבה ארגונים שמטרתם אינה קירוב יהודים לאביהם שבשמים אלא קירוב לבבות בחברה הישראלית. לצד החרדי הם מציגים את זה כאילו זה קירוב ליהדות כשהמטרה היא ממש להפך- לקרב את הצדדים אלו לאלו. 

איך מבדילים בינם לבין ארגוני הקרוב האמיתיים? מבררים מי הסמכות התורנית שעומדת מאחורי ומי מלווה את התהליך. חובה שיהיה מישהו ירא שמים מתמצא ומוסמך שידע איך מתנהל הקשר, מה הנושאים שעולים ויענה על שאלות שתמיד צצות.

עוד סימן- אם מקבלים כל אחת להתנדבות בלי לבדוק אם היא חזקה מספיק ואם היא מתאימה כדמות משפיעה זה מעורר חשד. בארגונים המבוססים יש זהירות ומחויבות לשמור על הרמה האישית של המתנדבות שלא תפגע. המון הצלחות לכולן! ‫

חיכיתי ממש לתגובות על הסיפור של הגמד והענק – תודה עצומה על כל ההשקעה!! 

אני עובדת בצוות שכולן חרדיות איכותיות, אך המנהלת חילונית והרבה שאלתי את עצמי לגבי צורת ההתנהלות, במיוחד לאור העובדה שאני מתנהלת בו זמנית מול חברותי ומולה… אז במיוחד תודה על הסדר שהשכנתם בליבי וספקותי:) 

במילים: – "אין ספק, שכאשר מדובר בגברים- הדברים קלים יותר להגדרה ולהפרדה ברורה: מה שנצרך לענייני עבודה- אפשר (באופן הענייני והנכון). כל השאר- מחוץ לתחום. ואילו לגבי נשים המצב שונה. מותר בהחלט לומר להן שלום, להאיר פנים בחיוך, להחמיא מדי פעם, להיות חביבות ומכבדות ולשמור על תקשורת נעימה במקום העבודה. אבל להיות חברות? זה כבר לא… "

תגובה לסיפור ענק עלי? גמד:

אני הרבה זמן מתלבטת בנושא הזה, ורוצה לדעת מה דעת תורה בעניין. 

המציאות היא, שהנשים החילוניות (והדתיות, ובעלות התשובה/העולות החדשות שהן בעצם חרדיות אבל לא מתלבשות/מתנהגות לפי הקודים החרדיים ומקוטלגות אוטומטית כשונות) נפגעות מאד מהיחס המתבדל הזה, שבעיניהן מתפרש כמתנשא. 

נתקלתי במציאות הזו בכמה מקרים – לא פעם היו כאלה ששפכו את ליבן לפני או כאלו שכן הוזמנו לאירוע חברתי שארגנו החרדיות – וכמה אור זה עשה להן בעיניים, כמה הן הודו! וזה לא במקום אחד – אני מדברת על ארבעה משרדים שונים שבהם אני אישית נתקלתי בתופעות הללו. 

לשמחתי, לא עברתי עוד עבודות:) ואני לא מכירה משרדים נוספים אבל אני חושבת שזה מאד מייצג. (תחשבו רגע על משרד ממשלתי קלאסי: כ70% עובדות חרדיות 20% גברים ועוד 10% נשים משאר גווני הקשת. ה10% האלו הרבה פעמים מרגישות כמו ילדים דחויים בכיתה לכל דבר ועניין) 

שאלתי: האם באמת כל כך נורא לתת להן להיות חלק מההווי שלנו? (אני מדגישה – אני לא מדברת על מצב שבו חרדית אחת או שתיים משתתפות באירוע חילוני אפילו כולו נשים. מדובר במצב שהחרדיות הן הרוב, הן נותנות את הטון, הן החברה'מניות והן רק נותנות לאחרות יחס שווה ומוכנות לראות אותן כבני אדם) 

האם ההתעלמות לא גורמת חילול ה' נורא? האם זה באמת כל כך נורא לקרב נשים לבוראן ע"י שהן רואות שהחרדיות הן נחמדות וטובות וסופגות קצת תוכן ערכי רק בגלל שזה אירע במסגרת העבודה? תודה רבה על הכל 

תגובת המערכת:

תודה על תגובתך! אכן לחגוג לאנשים "מול הפנים" ולא לשתף אותם- יכול להיות פתח לקנאה או לפגיעה מיותרת וחבל. הגישה המומלצת בכאלו מקרים, היא הימנעות מהשתתפות באירועים כלליים, ואם רוצים לארגן מסיבות ומפגשי הווי לחברות- אפשר לקיים אותם רק כשכולם לא נמצאים, או מחוץ למשרד או בשעות הערב, בלי "פרסומי ניסא" מיותרים. כל עוד נתייחס לכולן בנימוס, כבוד וחביבות, ולא נעשה צעדים בולטים ומתריסים, עצם חוסר החברות אינו פוגע. כל אדם מתחבר באופן טבעי עם מי שדומה לו. 

הערה חשובה!! לגבי התוספת שהזכרת בשאלתך, על בעלות תשובה או עולות חדשות – כמובן אין  קשר בינן לבין הדיון על אלו שמחוץ לגבולות שלנו.

כל מי שברוח 'בית יעקב' – אנחנו איתה לגמרי,

ואם היא בעלת תשובה או עולה חדשה – היא ראויה לתוספת הערכה רבה, וכאן השאיפה צריכה להיות דווקא הרבה יותר לקרב ולהקל!!!

בהצלחה!

לגבי הנושא הבוער של קשר עם נשים חילוניות בעבודה- אני חושבת שלא מספיק היה ברור החידוד שבין נעימות ונחמדות לבין חברות וקשר. 

חברות וקשר זה דבר הרסני שיכול לדרדר. התורה עצמה מלאה בפסוקים מפורשים בלי סוף על התרחקות מהאומות! שוב ושוב הקב"ה מבקש מאיתנו ומזהיר אותנו שנתרחק ולא נלמד כי חברה משפיעה!!! 

אולם אני חושבת שצריך לשאול את הרב לא רק על קשר וקירוב, אלא על נעימות, נחמדות, שנינות, מוצלחות – להוציא את עצמנו טוב האם יש בעיה מול נשים? זה יכול להקל על השהות בעבודה. 

אני חושבת שהטעמים של קירוב וקידוש השם זה דרגה גבוהה ויכול להיות שמה שמפריע באמת זה להרגיש עב"ם. לא נעים שהשני חושב שאתה לא מבין עניין. בנ"א רוצה הערכה. זה צורך בסיסי מאד בנפש. מספיק קשה עם גברים שאיתם אנחנו מקפידות להישאר מאופקות.. 

תגובת מערכת:

אכן, מובן מאד הניסיון אותו את מתארת.. לא קל, יומיומי ומאתגר, אך מתגמל בלי גבול!!

ככל ואנחנו מקפידות להיצמד להגדרה "קשרי עבודה" בלבד, הגיוני שאפשר לחוש יותר משוחררת בשיח עם אישה מאשר עם גבר, מבחינת חביבות, הומור פה ושם וכדומה. אם כי אלו דברים דקים וצריך לשער בזה, כי כולנו יודעות שרוח הומור ו"זרימה" עודפת יכולה ליצור קשר ידידותי מדי או גלישה קלה לנושאים נוספים. 

כל אחת בבינה היתרה בה ניחנה צריכה להעמיד את הגבול הפנימי שלה, בצורה בה יקל עליה לשמור עליו במקומו לאורך זמן… בהצלחה רבה!

שלום וברכה, אני מאלה שקוראות כל יום שלישי בשקיקה את המיילים היפים והמחזקים, אך לא מוצאת זמן להגיב למרות שהנושאים בוערים וחשובים ממש. 

בנושא של הגמד והענק, עלה הרבה הקטע של חברה חילונית. בתור אחת שעובדת כבר מעל עשור (רוב הזמן בחברה חרדית ורק לאחרונה בסביבה חילונית) ראיתי שלא מחייב שבחברה חרדית לא יהיו ניסיונות, יתכן שיש שם ואפילו יותר קשים בגלל הקרבה.

עם חילונים- החיים שלהם ושלנו כ"כ שונים שאין מקום להשוואה, לתחרות ולשיח משותף, אני יושבת בצד מנותקת מהם ותוכ"ד שומעת מושגים שב"ה אני לא מכירה ולא מבינה, טיסות כל יומיים והבילויים בסופי שבוע (כדבריהם) ואני רק חושבת על השבתות והחגים שלנו, על היום יום ופשוט מרחמת עליהם שאין להם את החיים שלנו שכ"כ מלאים בתוכן וסיפוק. 

בצד השני שעבדתי בחברה החרדית (ובלי להכליל כמובן!! החוויה שלי עם מקום ספציפי), הייתי פשוט בלחץ מהחברה, התחרות של החברות גרם לסחף ממש, בעיני ראיתי איך אחת התחילה עם פלאפון לא כשר ולאט לאט כמה המשיכו אחריה.. וניסיונות בלה"ר (אני זוכרת שהתפללתי לה' שיעזור לי לא לשמוע רכילות!!!) 

לא רק מבחינה רוחנית, כל בוקר היינו משתפות בחוויות אישיות וכו', שברור לי שזה לא היה מלכתחילה.. בקיצור צריך להישמר תמיד, תודה על הכל!

כל הכבוד לכן, מי שעורכת את הסיפור, שאלות ותשובות מערכת, זה פשוט מחזק לקרוא ולראות את התשובות, את ההשקעה בכל תשובה ותשובה ולראות שהכל זה על פי דעת תורה, מעריכה בלי סוף ותודה רבה רבה 

***

תודה אישית על פרסום הפסיקה של הגאון ר' דוד כהן בענין קשרי חברה בעבודה. הייתי בדילמה כזאת על יציאה לארוחת בוקר משותפת לבנות בלבד (אחרי שהבינו שלא אשתתף באירוע מעורב) ועלי מוטלת המשימה למצוא מסעדה כשרה למהדרין… זה עזר לי מאד!

***

באתן לי בזמן:) בדיוק התלבטתי על אירוע בעבודה, שהיה נשמע פחות בעייתי: רק נשים, אוכל בד"ץ, תוכנית סבירה וכווולן נרשמו. ואז הגיע המייל שלכן, עם דעה ברורה ומגובה, ועשה לי בהירות.. תודה!

שלום וברכה, כהמשך לתשובת הרב. בקו למען אמהות היה שבוע אחד מוקדש לנשים עובדות וכמובן נשים העובדות במקומות מעורבים. 

הביאו שם סיפור: בחורה חרדית שבאה לעבוד במקום חילוני, כל שאלה שהבוס שאל אותה שלא בענייני עבודה, היא ענתה לו: "הגעתי לכאן לעבוד! שאלות בעניינים אחרים תוכל לשאול את ערכים, מסיבות וכאלה, לא קשורים לעבודה ולכן לא אשתתף." 

הבוס כ"כ התרשם ממנה שנרשם לסמינר ערכים לבדוק מאיפה הכח והעוצמה שיש לאישה חרדית שמגיעה לעבודה רק בשביל לעבוד! 

תודה רבה על העלאת הנושא!

הצטרפתי רק עכשיו לקבוצה הזו ואני שמחה על נקודת המבט החדשה… 

בזכות הפוסט לא השתתפתי בהגרלת משלוח המנות…. לא פשוט, מחזק לקרוא את המאמרים ונותן כח… אני עו"ד בכירה שעובדת כיום במשרד גדול (חרדית יחידה) הן בגברים והן בנשים. יש כיפות סרוגות ומסורתיות… אבל אין עוד אחת כמוני) למעט מתמחה שדי מתביישת.. 

כשמנהלת המשרד מזמינה לנו כיבודים או אוכל ומזמינה לי בנפרד בהתאם לכשרות שלי, אז מצטרפים להזמנה שלי גם את אותה מתמחה… בזכות בקשתי ולא בגלל המתמחה שכנראה מתביישת לבקש הזמנה מיוחדת. יישר כח 

שמורה שלום! לא יודעת לאיזו פלטפורמה של שמורה זה מתאים, או סתם לשפוך הגיגים. 

השבוע הרגשתי ממש לפני 3000 שנה בימי פרעה במצרים, האנשים עובדים בעבודת נשים והנשים בעבודת אנשים. בעלי הולך לקופ"ח עם הילדה לבקש הפניה למשטח גרון, עושה צמות לילדות ואני בדרך לעבודה מנפחת גלגלים לרכב..

ההאא הצלחתי להתחמק מהגמד והענק, ממש ראיתי את יד ד'. פורים שמח!! ונהפוך הוא נחזור לעבודתנו המקורית-יעודית .‫

מאד מעניין, שמנהלת בבית הספר של אמא שלי, תמיד התנגדה מאד למשחק הזה. (בלי קשר לחברה מעורבת). לדבריה, המקור למשחק הוא נוצרי… היא אירופאית, ושם נכנס "סנטה קלאוס" למשחק, באיזה שהוא אופן… 

אני לא יודעת אם יש בעיה לשחק בו, במתכונת הישראלית שלנו (כלומר, בלי סנטה). רק מציינת שיש לו כנראה זיקה לנצרות, לפחות בתרבויות מסוימות תודה על הסיפורים, החיזוקים, והחיבור הענק 

תגובה למגיבה המספרת על הנסיעה עם המנהל- 

מזדהה איתך, קרה לי מקרה דומה מאד. אני מורה בבי"ס לבנים של החינוך העצמאי שממוקם באיזה "חור" ומאד קשה ההגעה עם תחבורה ציבורית מכל הבחינות. (הדרך הארוכה והקשה, הפריצות וכו'.) 

אני יודעת שזה לא לכתחילה, אך מחוסר ברירה ברוב הימים אני נוסעת עם אחד המורים ובד"כ לא לבד אלא עם עוד מורה או שתיים. ברוך ד' אני מקפידה לא לדבר מילה מיותרת, וכך גם אותו מורה. 

מה שקרה שיום אחד המורה שלוקח אותנו תמיד בחזור לא הגיע, זה היה בהחלט מתסכל לחשוב בסוף יום מתיש על נסיעה ארוכה בתחבורה ציבורית עמוסה ובכבישים הפקוקים של גוש דן… 

בצר לי פניתי לתחנת האוטובוס, ובדרכי מתקשרת אלי אחת המורות ובישרה לי שהמנהל מוכן לקחת אותנו טרמפ… אמרתי לה שבשום אופן אני לא מצטרפת., כי בעיני לנסוע עם מנהל זה בעייתי ביותר. (אם המנהל ידבר איתנו לא אוכל להתעלם… שלא כמו אצל מורים אחרים שאני לא חייבת להם דבר ובעבודה היומיומית אנו לא נפגשים כלל,) 

היא לא כ"כ הבינה אך היא הצליחה לארגן שמורה אחר יקח אותנו. חזרתי בשמחה לבית הספר ונסענו, והמדהים היה שאותו מורה היה צריך באותו יום לעבור בדיוק מתחת לביתי, כך שהרווחתי טרמפ עד הבית! 

שלום, אני רוצה להוסיף חידוד חשוב בשם בעלי לסיפור, ואצטט אותו:

"יש כאן איזו נקודה שאולי הרבה לא נותנים עליה את הדעת, והיא משמעותית מאד. 

הדיון האם להשתתף זה מקרב אותי לעולם החילוני או להיפך מחזיר אותם בתשובה, או כל דיון כמו כמה צריך לשמור מרחק וכדו' נכון.
אבל לפעמים יש עוד מרכיב שמחמיר מהרחקה שהיא חשובה ונכונה לאיסורים ממש.

בסיפור הנזכר, המשחק הוא משחק שמערב מעבר על סעיפים מפורשים בשולחן ערוך, מובא בשו"ע שלא לשלוח מנות מאיש לאישה ולהיפך. במקרה כזה להשתתף במשחק גם אם אני ספציפית לא עוברת על ההלכה המפורשת בשו"ע, בהשתתפותי אני נותנת יד והסכמה למעשים אלו. ייתכן שזה אסור הלכתית, כי גם אם אני במצב שאני לא יכולה למחות, אבל לתת לזה הסכמה?! (הרי אף אחד לא יודע שהאחראית סידרה שבדיוק להם יצא נשים) 

האם לא נצטרך אחרי זה ביו"כ להכות על חטא שחטאנו ב"ועידת" זנות? ואם לא הלכתית- רגשית ודאי לא מובן איך יהודיה יכולה לתת לתועבה הזאת להתרחש מול עיניה ולא להזדעזע, ואם היו עושים משחק שגובל בחילול שבת ולחרדיות היו מסכימים לעשות את זה ביום ראשון, גם אז היו משתתפות כי אין בזה איסור, וחז"ל אמרו שמי שמנוהו חבריו לדבר מצווה ולא נמנה עמהם נקרא "מעות לא יוכל לתקון" מה היו אומרים על מי שנמנה לעוברי עברה? 

אולי זו נקודה שלא שמים לב אליה, כאילו לחילונים מותר לעבור עברות, וכל השאלה מה אני כלפיהם. וזו טעות כואבת.. 

תגובה לסיפור ענק עלי? גמד:

דיברו על משלוח מנות לקולגות חילוניות וכו'. צריך לבדוק את העניין של לתת מוצרי מזון לאנשים שלא יברכו על האוכל.

כשהמנהלת שלי הייתה חולה בקורונה, קניתי לתומי מארז פרלינים מכובד ותכננתי לשלוח לה (גרה בקרבת מקום). בעלי עורר את הבעיה, ואחרי שחשבתי שאולי הוא מחמיר, וזה עלה יקר.. וזה יעשה רושם כזה טוב שנשלח וכו' וכו' התקשרתי ל-2 רבנים ושניהם אסרו את הדבר.

לתשומת לב יש דעות שונות בעניין, שכל אחת תתייעץ עם הרב שלה.

***

היו הרבה דיונים בתגובות לסיפור הקודם, שמותר לשלוח למשהו קטן ומתוק לאישה שלא שומרת תורה ומצוות. אני ביררתי את העניין ורב אמר לי שם אני יודעת שהיא לא תברך על האוכל זה בעיה. שכל אחד ישאל את הרב שלו. תודה רבה רבה ‫

תגובה לסיפור ענק עלי? גמד:

לגבי הסיפור "ענק עלי? גמד" אף אחת לא העלתה את הנקודה שאסור לתת אוכל למישהו שיודעים שלא יברך… 

גם הצורך של להיות נחמדה ובסדר מגיע מאותו מקום של מה הם יגידו ונחיתות מהחילונים. מה זה מעניין אותך מה יגידו, את צריכה לשמור על עצמך. בהחלט מספיק להיות חביבה ונחמדה במטבח ולדבר קצת מעבר לענייני עבודה כי לא מדובר בגברים, אבל להיות חברות?! 

תגובה לסיפור המכתב מירושלים:

שלום שמורה, גם אני קראתי את הסיפור של אתי, והצטמררתי כמו כולן, אולי בעצם קצת יותר. כי גם אני כמוה כבר שמונה שנים מחכה לישועה וכבר כמה פורים עברו עלי בתפילות ותחנונים ועדיין בורא עולם החליט שזה מה שטוב לי כרגע ועוד לא נעניתי. 

רוצה לחזק את כל אחיותי הרווקות, גיבורות! זה קשה קשה וכואב הרבה יותר קשה להישאר שמורה וטובה כשאין לך גב ומשענת, ואין עם מי לחלוק את הקשיים שעבודה בסביבה חילונית מזמנת.. (ב"ה יש הורים, אבל זה לא אותו דבר..) קשה לראות את כל החברות מתקדמות הלאה ואת עדיין עומדת באותו מקום ומחכה. 

מכאן אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות אליכן חברות נשואות- תחשבו עלינו! הרבה יותר קשה שאף אחד לא זוכר אותך..:( ב"ה שהתחתנת, אולי לבעלך יש רעיון לחברה הרווקה שלך? אין לכן מושג כמה תקווה זה נותן ואולי תזכי את להיות שליחה טובה? 

אני כותבת בכאב כאחת שכמעט כל החברות שלה נשואות וכמעט אין הצעות, במיוחד שעובר הזמן ויש כ"כ הרבה רווקות, ואם כבר יש זה דווקא מחברות שנמצאות במצב שלי, אני בעצמי משתדלת וחושבת על רעיונות כל הזמן, זאת ההשתדלות שלי למען אלה שאני מכירה תנסו, תחשבו, תציעו (כל הצעה מקרבת..:)) והכי חשוב תתפללו! שהשם ישמע את התפילות של כולנו ויענה לכולנו כן בקרוב!

תגובה לסיפור המכתב מירושלים:

לשמורה היקרה: תודה ענקית לכם על שהעליתם את הסיפור של המכתב מירושלים על הבמה!!

כרגע סיימתי לקרוא את כל התגובות של הסיפור האחרון, לא יודעת למה לא הגבתי אחרי שקראתי את הסיפור, אבל אחרי הקריאה של כל התגובות פשוט לא יכולתי לשתוק!!!! 

אני בחורה שמחכה לזיווג כבר למעלה משנתיים, זה לא הרבה זמן, אבל כשאת רואה את החברות שלך (הכי טובות דווקא) מתחילות להתארס ולהתחתן ואת עדיין… מחכה… ומנסה לחייך ולהשתתף בשמחתה של חברתך, זה מאד קשה!! נכון שלכל אחת יש את הזמן שד' קבע בשבילה, אבל במציאות אני יודעת שזה קשה! כי אני מרגישה את זה…. 

יש לי בקשה שאני רוצה לבקש מכל הנשואות: 

לנשואות היקרות שב"ה זכו כבר להתחתן: בבקשה מכן, תשתפו את החברות הרווקות, תמשיכו לדבר איתן, ולא דווקא על הבעל, הבישולים והקניות. תשאלו אותה איך היא מרגישה, איך העבודה.. היא צריכה את זה. ממש קשה לה שהחברות שלה התחתנו והיא עדיין לא, אז תחשבו קצת עליה ואל תיעלמו בצורה פוגעת. גם את תרוויחי בטווח הארוך כמובן.

הרבה בחורות מדברות איתי על העניין הזה, אמרתי לעצמי שבעזרת ד' כשאני אתחתן, אעשה פרויקט או משהו כדי שהבחורות שעדיין לא זכו להתחתן, יהיה להן טוב. עוד לא התארסתי אבל ממליצה מאד לנשואות שיכנסו קצת בתחושה לנעליים של הרווקות!! בגלל זה אני כותבת את זה עכשיו. מי שעדיין לא זכתה לבעל, צריכה אותך הלאה בתור חברה.

אני חוזרת לסיפור של אתי, הגיבורה שלנו! פשוט נתת לי הרבה הרבה כח כדי להיכנס לפורים עם הרבה כוחות והרבה תקוות!! מתכוננת לחג הזה עם הרבה תפילות!! שבעזרת ד' נשמע בשורות טובות!

תגובה לסיפור המכתב מירושלים:

יקרה כ"כ!! התרגשתי מ-א-ד לקרוא!! 

אני רווקה בת כמעט 36, שמשוועת לישועות, והרבה תחנונים התחננתי והרבה דמעות הזלתי ואני יודעת בוודאות ששום תפילה, תחינה, התחננות, זעקה, שוועה, תקווה, משאלה, שאיפה, דמעה וכו' לא שבה ריקם!!!!!!!! וה-כ-ל מצטרף ומשפיע לטובה!! והקב"ה הטוב והמטיב זוכר הכל, יודע הכל!!! 

אנחנו לא יודעים כלום בחשבונות שמים ולא מבינים כלום! אנחנו כן יודעים ויודעות שהשם יתברך הוא בעל הרחמים, והאהבה שלו היא ללא תנאי וללא סוף!! ורק הוא כל-יכול אין-סופי!! ורק הוא יודע מה טוב עבורינו, והוא עושה עימנו את הכי טוב ת-מ-י-ד!!! 

מאחלת לך שבקרוב ממש הקב"ה ימציא אותך לזיווגך משורש נשמתך בקלות, בבהירות!! שנחזה כולנו בגאולה השלימה במהרה-במהרה בימינו! אכי"ר! כל הישועות!! 

תגובה לסיפור המכתב מירושלים:

אני בוכה פה… תודה על זה… אולי באיחור, אבל אומרים, כשאנחנו קוראים את המגילה אנחנו רואים את הנס אחד אחרי השני, צריך לזכור שכל ההתרחשות לקחה כמה שנים, ורק אחרי הישועה אפשר היה להסתובב אחורה ולהגיד: "אהה.." 

הלוואי שבקרוב כבר יגיע משיח ונוכל לראות את זה מיד בלי עיכובים! פורים שמח ושוב תודה! 

תגובה לסיפור המכתב מירושלים:

שלום וברכה, גם אני מאוד נהנית מהסיפורים של יום שלישי ומכל הפעילות של שמורה- ממש מחזק!! 

עד לפני שנתיים גם אני הייתי מהמתינות ומצפות לזש"ק. היינו לכמה שנים אחרי החתונה, ואז שלחתם את הסיפור /המכתב ממודיעין עילית קראתי החלטתי לאמץ, באותו פורים אני ובעלי לקחנו על עצמנו כל אחד לסיים את ספר התהילים במשך 3 ימים בתענית אסתר פורים ושושן פורים, ולנצל כל דקה לאמירת התהילים. 

היה קשה אבל שווה – בפסח של אותה שנה נפקדנו ב"ה. תמשיכו להרבות את שמו של הקב"ה בעולם. תודה רבה 

מצרפת סיפור חזק שקראתי בעלון 'דעהו', הקשור לניסיונות בעולם העבודה (הלינק להצטרפות (subscribe@doeihu.org):

הגאון ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל סיפר פעם לתלמידיו על מעשה שקרה לו אותו לקח עימו כמסר אלוקי עמוק:

פעם נסע עם בנו לירושלים. בדרך נפל שעונו של ר' אברהם על הארץ. כשהרים אותו, הוא ראה שהמחוגים אינם מסתובבים. כנראה נשבר. נראה היה שהשעון זקוק לתשומת ליבו המיוחדת של מתקן שעונים…

לאחר שהגיעו לירושלים, פנו השניים אל מתקן שעונים כדי לתקן את השעון השבור. העובד המיומן פירק את השעון והצהיר שהוא תקין לחלוטין. תמהו השניים: מדוע, אם כן, הפסיקו המחוגים להסתובב בדיוק כשהשעון נפל ? תשובת השען הייתה שהבטריה פשוט נתרוקנה  ויש צורך להחליפה.

ר' אברהם הופתע מצירוף המקרים והתזמון המושלם ושאל מה הסיכוי שבדיוק ברגע שהשעון נפל גם נגמרה לו הבטריה?

המתקן הסביר, כי בנסיבות רגילות, השעון היה מצליח להמשיך לפעול עם עקבות החיים האחרונות שנותרו בבטריה, אך מכיוון שהבטרייה כמעט אזלה, הדפיקה היא זאת שגרמה לשעון להיעצר. זה עשה רושם ארוך טווח על ר' אברהם!

ר' אברהם המשיך והסביר מה השיעור שלמד מכך:

למדתי מזה שיעור אדיר לחיים. אם אדם אמור לעמוד בניסיון, האנרגיות הרוחניות שלו חייבות להיות טעונות באמונה במלואן. רק אז הוא יוכל להתגבר על היצר הרע ולא ליפול בניסיון. עם זאת, אם האנרגיות הרוחניות של האדם כבר חלשות ועבודת ה' והאמונה שלו נמצאים במקום של מינימום, אז הוא פגיע. למרות שייתכן שעד כה נראה שהדברים מתנהלים כשורה, ניסיון יכול להיות המכה שתפיל אותו.

השיעור נכון במיוחד בעולם העבודה, אנו יכולים פעמים רבות להיחשף לניסיונות. עלינו להבין היטב את ההלכות ולדאוג לכך שהמחסנים הרוחניים שלנו יהיו מצוידים היטב ו"טעונים" באמונה ויראת שמים, על מנת שנוכל לעמוד בפני הניסיונות הרוחניים שהיצר הרע מציב בדרכנו.

שיתוף קצר בעקבות פורים, אליכן חברות יקרות…

פורים הסתיים,

כולם נרדמו ואני בדרך…

היה לי חשוב לקבל את האורחים 

במאור פנים ובלב שמח 

אבל הבית היה תמיד מבולגן

והגב שלי כאב

ולא הסתדרתי עם עצמי

וכשחזרתי מקריאת המגילה

חשבתי שאמצא בבית תינוק ישן 

או בית מסודר

ולא היה כלום מזה,

אז כעסתי.

הדרך לכעס היא מאוד מהירה…

אחרי שכעסתי

דברים החלו 'להסתדר',

האורחים הגיעו

היה מאוד נעים

אכלנו סעודה טובה וסלטים,

הילדים שחקו,

גם עם ילדי השכנים

החלפנו מתנות ומשלוחי מנות

הצטלמנו משפחה יפה על הדשא

ילדים מחופשים, 

הכול היה טוב רק קצת מר בפה מהכעס,

כי פשוט רציתי שהכול יהיה טוב ונעים

בלי שאצטרך לשכנע את כולם להזיז עניינים.

טוב אז עכשיו כבר 'אחרי פורים'

ונשארו הרבה כוונות טובות

וכמה פירורים…

גם פירורים של במבה ופסק זמן

וגם פירורים של בלגן

וגם פירורים של מצוות

ואכזבות

ותקוות

חלומות שעולים 

עם כמה פרקי תהילים

ותפילות עוד ועוד ועוד

בתקווה שלא נתקעו בדרך

והגיעו עד כסא הכבוד.

היה לי המון המון רצון

להיות אישה מושלמת, בון בון

בפורים במיוחד

זה רק יום אחד

קריאת מגילה, משלוח מנות, סעודה, תהילים

הכל עבר חלק

רק…

היה בלגן רציני

ולא הסתדר לי ביני וביני.

מאוד מציק

שיבואו אורחים ולא יהיה מבריק

כאילו אני צריכה לקבל אותם

בבית-מוזיאון

על הספה עם עלון

אוכלת בון- בון…

צריך לצאת מזה מהחלום

שלום חלום

אתה מפריע לי במשפחה, בזוגיות

אתה חלום- סיוט!

הלוואי שאצליח

לנצח (ניקוד: פתח, צרה, פתח, משמעות: לתמיד)

או לפחות עד פסח…

שלום לך, אנחנו מכירות. לא בפנים (פ' דגושה ובקמץ) אלא בפנים (פ' רפויה ובשווא)… הרקע אירע כבר לפני כמה שנים, בכנס יהיו לרצון, דיבר שם הרב רייך ואמר בדבריו, לא זוכרת את המילים המדויקות, אבל רוח הדברים: הוא דיבר על העניין של לעשות את רצון ד'. יש את המצוות שמחוייבים בהן, ובודאי שזה רצון ד', אבל מה את כבת אוהבת עושה בשבילו מעבר??? איזה רצון שלך את נותנת לו כמתנה אישית ממך אליו??? 

זה תפס אותי אז מאד. ולא, לא חזרתי הביתה וזרקתי חצאיות וגם לא החלפתי למטפחת, האמת, אף אחד כלפי חוץ לא ראה שום דבר ושום שינוי! אני לא אציין את הנקודה והענין, כי ממש זה לא העניין כאן, אבל זה משהו בעניין צניעות שיש רבנים שמתירים (לא בדקתי) ויש מחמירים, אני בכל אופן גדלתי בצורת גידול שמרנית ונהגנו לפי הקו המחמיר – השמרן. ותמיד דיגדג לי, מי אמר שזה באמת אסור, תבדקי, אולי זאת סתם החמרה?! 

ואז, באותו הערב, גמלה בליבי ההחלטה. החלטתי שזאת המתנה שלי להקב"ה. אני אפילו לא שואלת רבנים, ולא מחפשת פתחים להיתר, יתכן שאמצא. אבל אני רוצה לתת את הרצון הזה כמתנה ממני לאבא אוהב. וזאת היתה מתנה אישית ביותר. אף אחד לא ידע ולא יודע עליה.

זה היה כיוונון מחדש. כי משם התחילה צורת חשיבה אחרת, קצת שונה. לא רק מה כתוב וצריך. 

רק היום, במבט לאחור אני יודעת לראות את הפרספקטיבה בצורה הזו. למעשה כבר כמעט לקחתי את המתנה הזו בחזרה אינספור פעמים, ואפילו לא בפועל, אלא רק נשאל רב ואח"כ נחליט מה למעיישה… אבל אז אמרתי, מה?! נתתי לד' מתנה אחת. אמיתית יש שיאמרו קטנה אבל לא זו הנקודה. ככה אני אוותר עליה?! וב"ה לבנתיים היא עדיין אצל אבא אוהב, באהבה גדולה. 

לדוגמא היום, אחרי שיחה מסוימת ששמעתי החלטתי שכצעד ראשון אני מקצרת את הפאה שלי. מתנה שלי לאבא. אישית ביותר, ומי כמוהו יודע כמה… 

(שמעתי בשם הרב גנס שמלכתחילה אורך הפאה צריך להיות בקו כתף עליון, אבל מאחר שראו גדולי ישראל את קטנות הדור והקושי לעמוד בכך, התירו קו כתף תחתון. מעבר לכך זאת לא שאלה. אבל עדיין, ההפרש שבין שני האורכים הוא לא מלכתחילה) 

הפעם אני דווקא כן כותבת את הנושא ואת הניסיון, כדי לתת השראה וכח לנושא שדובר ע"י גדולי ישראל. ראיתי באופן אישי, כמה כח נתנו לי כל אלו שעמדו בגאון ובגאוה על הזכות ללכת עם פאה לפי ההלכה, כשגזרתי אותה לפי קו כתף תחתון, ואני גם רוצה זכות כזו של לתת כח לאחרות! ואם כך נחזק אחת את השניה אז בכח זה נעלה את הדור כולו, לא סתם נאמר בזכות נשים צדקניות… וניסן כבר אוטוטו כאן… 

זאת התוועדות של לשם שמים, להרבות כבודו בעולם! אז בואי, יחד איתי, נקים פה תנועה של נשים צדקניות, לא במובן הרחובי של התואר, אלא במושגים שלנו… כל אחת בקצב שלה, מהמקום שלה אבל כל צעד אפילו קטן משייך אותן לתנועה! כל מתנה תתקבל