לתגובות הקוראות
להתחיל מחדש
שלום לאה,
חשבתי הרבה על הדברים המיוחדים שעלו במסגרת דיון הצ'ופר שקיבלנו בהמשך לקבוצת ה'סקליז' המדהימה שלנו בב"ב. עשיתי חושבים עם עצמי והחלטתי להתחזק בנושא שיחה עם גברים.
כן, אפילו לא לשוחח על מה ואיך היה אצלנו פסח.
איך אמר הרה"ג ר' דוד כהן שליט"א: "אנחנו יוצרים אך ורק קשרי עבודה! לא שום קשרים אחרים…"
אחרי פסח זה זמן נקי להתחלות חדשות, ברוח רעננה זו הורדתי פרופיל ב"נחמדות" המיותרת שלפעמים קופצת לי, והחלטתי לשים דגש שהשיחה תהיה עניינית בלבד. בפגישות שהיו לי שמתי את עצמי על "השתק", וכשפתחתי מיקרופון – דיברתי ענייני ותכליתי.
זה נתן לי תחושה כל כך טובה! הרגשתי סיפוק עם עצמי שאני מתנהלת בצורה הנכונה. טוב לי לשמור על עצמי ועל הצניעות שלי. האמת שזה לא קל במיוחד, כי יש לי הרבה אינטרקציה עם ראש הצוות, ועד עכשיו הלשון שלי היתה די משוחררת.
היה גם משהו שלא הרגשתי נכון איתו שלפעמים הייתי מתערבת תוך כדי ישיבת צוות, שלא בעניינים מקצועיים, פתאום עצרתי את עצמי ושאלתי: מה קורה לך, גם ברחוב היית מעלה על דעתך להתערב בשיח בין שני גברים?…
ידעתי שה' מרוצה ממני, כי הרגשתי כל כך טוב עם השינוי הזה, אבל לא ידעתי עד כמה מהר אני אקבל סיוע לדרך בה רציתי לילך –
לקראת סוף היום ראש הצוות ביקש לדבר איתי. די נלחצתי, מה הוא רוצה?
אבל דווקא היתה לו הצעה מפתיעה לטובה – הוא שאל אם מתאים לי לקחת תפקיד של מנחה מקצועית של הצוות, תחתי יהיו שני מפתחים שיושבים בחו"ל. בדקתי מולו מה המשמעות של התפקיד, מה הוא כולל ובמה אני מתחייבת, ולאחר שיקול ומחשבה החלטתי שהוא משתלם לי ואני הולכת על זה.
המשמעות המדהימה מבחינתי היא תקשורת באנגלית עם המפתחים – נתון שמנתב מאד את השיחה לאפיק ענייני ומקצועי, והקטנה משמעותית של הפגישות עם ראש הצוות הנוכחי!
הרגשתי שהקב"ה כל כך מרוצה מהשינוי שניסיתי להחיל, ומיד שלח לי סייעתא דשמיא להמשיך בדרך הזו.
זה לא רק להתחיל מחדש, זה restart לכל המערכת:)
תגובות השמורות לסיפור
אני קוראת ומתרגשת. בהחלט חיזקת אותי.
גם אני לוקה בנושא, ככה זה טיפוסים חברותיים-כשיש משהו שנון על קצה הלשון, משהו חמוד/מצחיק להגיד, שהוא חלילה לא לשון הרע/עקיצה אבל מספיק שהוא לא ענייני…זה ניסיון פשוט קשה…
אני טיפוס כריזמטי ונחמד, ודומיננטית בכל מקום בו אני נמצאת. הניסיון הקשה ביותר שלי, עוד יותר מהצניעות בלבוש- הוא לא להתבלט בנחמדותי ובמקסימותי…
נתת לי הרבה כח להמשיך להתחזק בנושא הזה! כמה זכויות יש לך! את ראויה לקבל את הכי טוב! (התפקיד החדש הוא "בקטנה" לעומת מה שמחכה לך…)
מעריכה, מעריכה, ולומדת ממך! אחת שמשתדלת מאוד להיות שמורה, ובזכות "שמורה" יש כלים להישמר יותר
גם לי היה סיפור דומה בדיוק ביום חמישי שעבר (אסרו חג).
התקבלתי לעבודה טובה מאד, אני מקפידה שהשיחות עם הצוות יהיו עניניות בלבד, אבל הרגשתי שעדיין זה מוריד אותי ברוחניות. התחזקתי בתפילה, ביקשתי מהקב"ה גם במילים שלי שאני רוצה להישאר שמורה.
ואז פנה אלי הר"צ והציע לי לעבור לחלק השני של הצוות שהוא יותר מקצועי ומתעסק בקטע הקשה של הפרויקט שלנו, ולשכנוע הוסיף שזה קידום טכנולוגי גדול ובגלל שסומכים עלי. כשבררתי על הצוות התברר שכל האנשים הם מחו"ל ואני היחידה שאהיה מישראל.
הרגשתי איך התפילה שלי נענתה, הצטרפתי לצוות מיד לאחר חופשת הפסח וב"ה אני מרגישה טוב עם עצמי הרבה יותר מכל הבחינות.
מזדהה מאד. כל פעם זה צובט אותי מחדש, אם מישהי שלא נמצאת בתוך ה"ביצה" הזו הייתה קוראת שאני מאושרת בזה שאני כן אדבר עם גברים אבל רק מקצועית ובאנגלית..
אני נמצאת באותה סירה ממש, אבל לפעמים זה מה שעושה לי לא טוב, להיות מרוצה מעוד משהו שהוא לא לכתחילה. מסכימה איתך שזה טוב הרבה יותר מהחלופה, אך בתפילה שצינור השפע לכל מפרנסות בית יהודי יהיה ישיר וללא דילמות לא גדולות ולא קטנות
יפה מאד! נהנתי מאד שאת מדגישה את ההרגשה הטובה של המתיקות של ההתגברות. על זה נאמר אדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה! אדם מקדש את עצמו מעט מקדשים אותו הרבה.
שד' יתן לך תמיד שהרעננות והחשק של ההתחלה ישאר תמשיכי לעשות חיל!! מעריכה מאד!!!! וה' פי כמה וכמה בהצלחה בהתנהלות החדשה ובהכל!!
הסיפור נגע לליבי. דווקא משום שהיה כתוב באמת כזאת פשוטה וטובה ונכונה. נהניתי איך שהראת את ההתמודדות שלך ככה באותנטיות. חזק! בתור מורה לאנגלית אני גאה בך שאת מתקשרת באנגלית!!!
כל הכבוד לך שהחלטת לשמור על הצניעות. היא תשמור עלייך!!! לצניעות יש יופי זאת למדתי כבר בחיים. ויש לה טעם טוב בטוח ושמור כזה…
אשריך שזכית להתעורר לכך, אין ספק שזה לא קל. לקחתי איתי לצידה לדרך את המשפט שלדעתי נותן את הפוקוס בצורה מאד ברורה: מה קורה לך, גם ברחוב היית מעלה על דעתך להתערב בשיח בין שני גברים?…
***
ממש מחזק! כל פעם אני מתפעלת מחדש לשמוע על דרכי התמודדות של נשים צדקניות שבשורה התחתונה יוצאות לעבוד כדי לפרנס בית של תורה. אשריכן ואשרי חלקכן! ישר כח גדול!
***
אמאלה זה לא יאמן איך שזה מחזק ונותן כח!! לראות שיש עוד כמוני שנאבקות על הדקויות… מי כעמך ישראל!!! שולמית.
***
וואו אני בדיוק באותו מצב שלך ז"א עובדת עם בוס שאני נחמדה ומדברת וכו'.. חזקת אותי יישר כח
***
מדהים כמה שכשאנחנו רוצות להיות טובות יש סייעתא דשמיא לא רגילה ב"ה!!
***
מחזקת את ידייך ומעריכה מאד!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני מגיבה בקשר לכל אלה שדיברו על עצם העבודה מהבית ושכיום אחרי עידן הקורונה נוצר מצב שבהרבה יותר קלות מכניסים אינטרנט- אפילו מסונן וכו וכו….
אז ראיתי שהיו כל כך הרבה תגובות לצד היותר שלילי שזה הידרדרות וחבל וכזה ואף לא תגובה אחת לצד השני- לכן אני רק אגיד שמבחינתי האפשרויות שהקורונה פתחה בתחום הזה הם ברכה ענקית!!!!
כי אם פעם הייתי צריכה להיות במשרד 8.5 שעות, לנסוע 40 דקות לכל צד לפחות, להספיק לחזור מהר מהר כדי לאסוף את הילדים ולגלות סוף חודש ששוב חסר לי מלאאאא שעות. היום (אני אמנם רק 3 פעמים מהבית ופעמיים מהמשרד) אני יכולה לצאת לעבודה יותר מאוחר, שזה אומר שאני מספיקה לראות את הילדים בבוקר, לארגן אותם קצת ולהיות איתם. בצהריים אני חוזרת באוטובוס אחד או שתיים יותר מוקדם, אז אני לא מגיעה טרופת נשימה למטפלת ובערב משלימה עוד שעתיים, ומבחינתי אין דבר יותר חשוב.
מרגישה הרבה יותר אישה ואמא. הרוגע שיש, להיות עם הילדים בבוקר, להיות בבית (בינינו כמה זמן מת יש לפעמים שמחכים לתשובות מאנשים וכו'.. ובמשרד זה מתבזבז ובבית זה הולך לי על להעמיד מכונה וארוחת צהריים ולסדר את המטות… ומצד שני כשעובדים- עובדים הרבההה יותר יעיל וטוב כי יש שקט ואין רעש מהמסדרון ואנשים שנכנסים ושואלים שאלות ומדברים.. בקיצור עבודה נטו)
לאכול עם כולם בצהריים (גם בעלי חוזר וזה החצי שעת הפסקה שלי;)) בקיצור, לכל אחת מה שמתאים לה זה ברור רק רציתי שיהיה גם את הצד הזה… לי- זה ברכה! תודה רבה לכם על הכל!
בשאלה האם לעבוד מהבית או מהמשרד:
מי שמוכנה לנסוע למשרד כדי לא להכניס אינטרנט הביתה, אשריה! אבל שלא יצא שכרה בהפסדה אם הסינון במשרד או ברמה יותר נמוכה (כי במשרדים יותר מצוי שיש סינון אבל הוא לא הכי הרמטי, לעומת הבית שאפשר בנטפרי ממש לחסום הכל חוץ מ… או לעשות רשימות לבנות ולהכניס בהם רק מה ששייך לעבודה ממש)
או אם היא שומעת במשרד יום יום את מה שאפילו אינטרנט עם החסימות הכי נמוכות לא מאפשר- לא בטוח שהמשרד טוב יותר מבחינה רוחנית.
בקיצור זו שאלה שיש לה פנים רבות ולדעתי לא נכון להחליט בפורום כל כך נרחב מה עדיף על מה, כך בכל מקרה צריך לשאול עם כל הפרטים הספציפיים מה גובר על מה.
בהערכה עצומה לכל מי שמוותרת על נוחות, על זמן של נסיעות (אם היא במשרד) או על חברה במשרד (אם היא בבית) למען הרוחניות שלה ושל ביתה!
תגובה לסיפור מצה שמורה:
דבר ראשון כל הכבוד לשמורה על הכוח לעשות את הדבר הנכון!! מניסיון זה כ"כ קשה.. הסיפור הזכיר לי נושא שכמעט שכחתי, ואולי זה הזדמנות להעלות את הנושא:
התחלתי לעבוד ככה טריה בשוק, בת בית יעקב, שידעתי בדיוק מה אני רוצה, ומה העקרונות שלי.. רק שלא דמיינתי כמה הדברים שונים במציאות, מכל מה ששמעתי בסמינר, וכמה הלכה למעשה מצריך כוחות.. כבר בראיון עבודה שאלתי אם יאשרו לי חסימה, אמרו לי שכן, כל העובדות החרדיות סידרו לעצמם נטפרי, מצוין!
הגעתי לעבוד ובהתחלה הבוס אמר לי שלזמן קצר אני אעבוד על מחשב אחד, ואז אני אקבל מחשב שלי.. לקח לי זמן לקלוט שהמחשב בלי חסימה (או אולי אם חסימה בסיסית בלבד!), וידעתי שזה חמור, ולא בסדר, אבל ניחמתי את עצמי שזה זמני.. וכמובן שלא השתמשתי באינטרנט יותר ממה שהייתי חייבת.
עבר בערך חודש, ואז קראתי באישי לשלישי, תגובה שאחת כתבה, על סיפור של השרשרת מגן דוד… ואמרתי לעצמי למה את שונה? את לא רוצה להיות באמת יהודיה? ועוד באותו יום נכנסתי לבוס, ואמרתי לו שאני רואה שלוקח זמן עד שאני אקבל את המקום שלי עם המחשב שלי, אז בינתיים אני שמה חסימה. אגב, עד ליום הזה אני עדיין יושבת עם אותו מחשב…
הלוואי והיה לי דרך להעביר מסר לכל הבחורות שמסיימות סמינר ומתחילות אוטוטו לעבוד… "אל תחכו אפילו יום אחד עם חסימה,היצה"ר כ"כ מבלבל, ונותן תירוצים, תתקינו עוד לפני שאתם מתחילות לעבוד": הלוואי..
ברשותכם, אני רוצה להגיב לתגובה הזו:
"רציתי להעיר משהו לגבי הפולמוס של הגמד והענק. אולי זה קשור ואולי זה לא קשור. משום מה, זה הזכיר לי נקודה די כואבת שאני שמה לב אליה מדי פעם. אני כותבת את זה בתור בעלת תשובה ותיקה מאד (חזקה, צנועה, מכשיר כשר, לא אחת שתקלקל מישהי אחרת)…. תסלחו לי מראש על הדברים, אבל כואב לי לשתף את התחושה כי יש אחוז בציבור וספציפית מהנשים החרדיות שפשוט לא משתדל להיות נחמד. לדוגמא: אישה חרדית צעירה לא אומרת לי שלום כשעוברת לידי במסדרון, ואפילו לא עונה שלום כשאני אומרת לה שלום! רק מסתכלת לי בעיניים בפנים חתומות. מה העניין שלה?! וכו'…………. אנחנו הולכים ומתקרבים לימי ספירת העומר, בהם צריך לחשוב במיוחד על הבין אדם לחברו ולתקן את עצמנו בתחום זה. אולי נתחיל בלהגיד שלום במאור פנים? גם למישהי שהיא לא בדיוק כמוני? בהערכה גדולה."
כחרדית מלידה בעיר גדולה (ולא קהילתית) אני מזדהה מאד עם הכותבת, הדבר כואב לי כבר במשך שנים רבות. ידוע לי אפילו על משפחות מחו"ל שרצו להשתקע בא"י וחזרו לחו"ל בגלל הנ"ל.
אני חושבת שהדבר טעון חיזוק גדול בציבור שלנו ואפילו דורש יוזמה משמעותית של שיתוף קהילתי במקומות שהדבר אינו קיים. אולי "שמורה" תזכה ליזום תיקון גדול בענין ובפרט בימים אלו.
דוגמא אחרת אבל קשורה: באזר העירוני בו אני גרה אין "עזר ליולדת" ויכולה אישה עם 7 ילדים קטנים להתמודד לבד אחרי לידה בלי עזרה!!
רציתי להגיב על התגובה: "לצערי אני לא נתקלתי ביחס כזה. אולי זה תלוי עם איזה מנהלים עובדים ומה רמת החיבה שלהם לדת ולשומרי המצוות…"
באמת גם לגבי אירועי חברה וכל הדברים תמיד לדבר על עצמך, מה מתאים לך ומה נוח לך ובאמת לא לערב בהסבר את הדת והרב והבעל… כי זה דברים שיכולים להיגרר לויכוח.
צריך להבין את שורש הסיבה לכך ובכך נבין את האנשים שמולינו וכך לדבר לשכל שלהם. הרבה פעמים מדובר על אנשים ליברליים בעיני עצמם שדוגלים בגיוון ובהכלה ובפרט במקום העבודה. שמכבדים (לדעתם…) כל אדם באשר הוא אדם בשיוויוניות מתוך כבוד לו ולערכיו (ולצערינו לא תמיד זה כולל הערכה לערכי דת…….)
השוויון הזה כולל גם ערבים ושאר בני המיעוטים ובין היתר גם אנחנו שייכים לקבוצה הזאת…… המטרה הסופית של ההבנה שלהם היא לשלב, לכן הם לא באמת יאהבו התבדלות ורצון לא להשתתף באירועי חברה כי זה לא שיתוף ושוויוניות. זה האידיאולוגיה שלהם והיא על גבול דת, כשהקיצוניים שלו זה השמאל הפרוגרסיבי ובשבילם כל הליברליות זה ערכים של, יהרג ואל יעבור', ציפור הנפש של ממש וזה השורש לכל הבלאגן עם הרפורמה המשפטית…..
האידיאולוגיה הזאת סותרת את האידיאולוגיה שלנו בתכלית הסתירה וכך תמיד יהיו קונפליקטים כי הם רוצים יחד ואנחנו רוצים לחוד. הם אומרים רב המשותף על המפריד, ואנחנו אומרים רב המפריד על המשותף. הם אומרים בואו נבין אחד את השני, נלך איש לקראת רעהו, נתגמש ואנחנו אומרים בואו תכירו בשמחה- אבל אנחנו מעדיפים להישאר חסומים ונקיים בחממות שלנו.
לכן הדרך שלנו להשתלב בעבודה שלהם רצופת מכשולים והדרך היא לדבר על עצמנו בלי להקפיץ להם את הדוב (שבאמת אנחנו נגד שוויון..) לדבר על עצמך על מה שמתאים ונח לך וכך בעז"ה זה ישתלב במקום של לתת הרגשה טובה לכל אחד ולתת לכל אחד לחיות כמו שהוא רוצה בלי להקפיץ לדיון את הפער האידיאולוגי שעליו אי אפשר לגשר (כמו שאם היית צמחונית הם בחיים לא יכריחו אותך לאכול בשר. ולא היית צריכה להיכנס להסברים אידיאולוגיים)
זה דברים שצריכים להיות לנו מול העיניים כל הזמן שלא נתבלבל ונזרום לתוך הליברליות הזאת כי לכבד כל אדם שנברא בצלם זה כן אבל אין אצלינו איש באמונתו יחיה….. אנחנו יודעים שיש אמת אחת!
שלום לכולן, רוצה לשתף 2 נקודות על כמה מהתגובות שקראתי כאן לגבי "סליחה שנולדתי", ותסלחו לי על הדיליי, אני ב"ה בחופשת לידה:)
- תמיד ידעתי שאנחנו כמובן נולדנו במקום הכי טוב שאפשר וכו', אבל לאחרונה הרגשתי את זה על בשרי. הייתי עם סיבוך מסוים לפני לידה והגעתי למצב מסוכן ממש, עברתי ימים נוראיים של חרדת מוות אמיתית וטיפול אינטנסיבי ומייסר.
תוך כדי אני חושבת לעצמי: איך איך איך הייתי שורדת את הדבר הזה בלי האמונה? בלי הידיעה הברורה שהכל ממנו מדויק ומושגח עבורי ולטובתי? מה היה מחזיק אותי?? ותאמינו לי אני אישה סטנדרטית לא רבנית או משהו, פשוט הרגשתי בחוש שזה הדבר היחיד שמחזיק אותי לאורך כל התקופה. גם בהמשך כשנולד בניסים פג במשקל זערורי ועברנו תקופת אשפוז ממושכת- רק הידיעה שהמסלול הזה מושגח ומדויק עבור כל אחד מאיתנו (התינוק, בעלי, אני, הילדים..) היא זו שהחזיקה אותי.
אז תגידו לי אתן- מי פה המסכן??? (מאחלת כמובן שאף אחת לא תצטרך להגיע לנסיונות בשביל להרגיש את זה..)
קשור יותר לתת חוסן לדור הבא בנושא הזה- כשיוצא לילדים שלי לראות נניח חילול שבת, אני לא אומרת להם שהם רשעים וכו', אלא "אויש מסכנים הם יהודים אבל אף אחד לא לימד אותם… צריך להתפלל שיחזרו בתשובה" מנסה להחדיר להם מגיל קטן שאנחנו המאושרים והם המסכנים.. אז מי שמתחברת יכולה גם בשמחה:)
תגובה לסיפור כותל הדמעות:
תודה לשמורה על החיזוקים הנחוצים כ"כ. הסיפור נתן לי כח לעמוד על העקרונות שלי- אני עובדת באגף הרווחה בעיר מגורי. מנהלת הרווחה החליטה לפנק את כל הצוות ולהוציא אותנו לטיול- (דבר נדיר במיוחד שלא קרה כבר כמה שנים)
אם בעבר הייתי אומרת טוב אנחנו הרוב נשים ורק 5 עובדים גברים (מתוך 60) אפשר ללכת. אבל הניסיון אומר לי שגם 5 גברים זה לא גלאט במיוחד במשרה שיש לי. בזכותכן ובזכות הסיפור כותל הדמעות וסיפורים של יום שלישי אמרתי לא אני לא הולכת, בגאווה ששמורה אצלי בפנים. ובגיבוי מלא של בעלי שזה מה שנכון לעשות.
אציין שיש עוד כמה חרדיות שהלכו והתקשרו אלי בבוקר מההסעה אולי כן תבואי מצאנו רב שהתיר יש ממש קצת גברים….. אבל אתן נתתן לי את הכח לא ללכת. וכן להישאר לבד במשרד ולעבוד כרגיל.
יישר כח תמשיכו לחזק ולתת לנו כח! שנצליח לעמוד בנסיונות!
שלום וברכה הפעם הגיע תורי לשתף (למרות שחשבתי שלא יהיה לי אף פעם סיפור… אני הרי עובדת במקומות חרדיים.. אז הנה…)
אני עובדת בארגון חרדי גדול ולמחלקה שלנו היה מנהל צוות, חרדי כמובן, מבוגר יחסית, מקצועי ומכבד הוא ידע את הגבולות, ניהל "מלמעלה" ובס"ה היה בסדר.
לאחרונה הוא עזב ובמקומו נכנס גבר אחר בסגנון יותר פתוח, גם שייך רשמית למגזר החרדי, צעיר ונמרץ, אבל לצערי פחות מכיר (?) את הניואנסים, כך יצא שביום אחד בהיר אני קולטת שהוא קורא לי בשמי הפרטי, דבר שמעולם לא קרה לא בעבודה הנוכחית וגם לא בקודמות…
מכיון שמעולם לא הייתי צריכה לבקש דבר כזה כי הוא היה מובן מאליו שאני גב'… ולא חני, לא ידעתי איך ומה להגיד… ודי הציק לי המצב הזה. כאן בא הכוח של שמורה, הכח של כל הסיפורים המתוקים והמרגשים של ימי שלישי, שאני קוראת בעקביות, כבר למעלה מ6 שנים.
היום נכנסתי דקה קודם לישיבת צוות, וביקשתי ממנו בענייניות לקרוא לי גב'…. ולא בשמי הפרטי. הוא הופתע, אבל התעשת ואמר בסדר אם כך נח לך יותר אז אין בעיה. מקבל. ולאורך הישיבה הקפיד ע"כ.
כשאני מסתכלת אחורה אני אומרת מה קרה, לא כזה נורא.. אבל עובדה זה עלה לי באומץ ששאבתי מכאן. תודה שעזרתן לי להציב את הגבול!
מגיבה בלי קשר לסיפור ספציפי.
אני עובדת במקום חרדי. חשבתי שכל הניסיונות בעבודה לא כ"כ רלוונטיים אלי… סה"כ עובדת עם נשים כולן חרדיות/שומרות תורה ומצוות. אבל…. זה ממש לא כך, יש הרבה או נסיונות גם בתוך העבודה הזאת- אם זה ללמד בזום, תקשורת עם המנהל, חברות לעבודה לא בדיוק שמורות או עם טלפונים…
אבל רציתי לשתף על משהו קטן בתוך כל זה. מתוקף העבודה יצרתי קשר עם ארגון מסוים- חרדי ועשינו שיתוף פעולה כך שהתחלתי לעבוד איתם לפני חתימת חוזה. המנהלת- חרדית לגמרי משלנו- שאלה אותי כבדרך אגב אם יש לי וואטסאפ. הגבתי בשלילה כמובן, אז היא אמרה שצריך וחובה ואפשר גם רק על המחשב או אפילו שיהיה למישהו מהמשפחה ואעקוב מדי פעם. אמרתי שאני לא מכניסה את זה הביתה אז היא התחילה לשכנע אות שזה רק רק לצורך עבודה טכני לחלוטין וכו וסיימה את השיחה ב "טוב תתחילי לעבוד ונראה"
סיימתי בהרגשה מאוד לא נעימה… סה"כ זה ארגון חרדי ולא נעים לך להיות הצולית המעצבנת הזו, מה גם שמתוך השיחה הבנתי שהוואטסאפ הוא ממש לא רק לצורך עבודה ואותה מנהלת מרגישה בעצמה לא שלימה עם המקום הזה אז עוד יותר קשה לה לעמוד מול הסירוב שלי שמציב לה מראה…
בקיצור נזכרתי בסיפורים של שמורה והחלטתי להיות גם חלק מהדבר הזה הרמתי אליה טלפון והודעתי לה- אני וואטסאפ לא מכניסה! לא נראה ולא בהמשך. אם את מקבלת אותי רק עם מייל- טוב ואם לא אז לא! היה לי לא נעים, אבל כמובן שהיא קיבלה אותי ובאמת אני חלק מהעבודה, אבל לא ממש חלק מהצוות כי כל ההווי בוואטס אפ ואני לא חלק מזה וב"ה על כך! מרגישה שזה שומר עלי לא לרדת ברמה הרוחנית שלי כי גם אם כולן חרדיות- לא אומר שזה הסגנון שהייתי רוצה להיות בו…
אגב בהמשך קיבלתי מייל מעריך מאחת הנשים בצוות- כל הכבוד שאת לא מכניסה וואטס אפ אנחנו משתדלות שלא תפספסי דברים חשובים אבל את הצחוקים והכיף והקודים הפנימיים את מפסידה…. (רק לצורך פרנסה…טכני לחלוטין…) ואני צוחקת לעצמי ב"ה שאני מפסידה! לא רוצה להיות שם… אז תודה על הכח! ותמשיכו להרבות זכויות!
היי, אלף כל תודה רבה לכן על כל העבודה שאתן משקיעות! כל התוכן מלא בחיזוק עצום! אין לתאר את שכרכן בשמים:) אני עובדת כטכנאית בבית חולים. בתפקידי אני עובדת בצוות משותף כל היום, כלומר מטופל לא יכול לקבל טיפול בלי שיש מינימום שני טכנאים שמטפלים בו יחד. זה מאוד קשה להיות החרדית היחידה, אבל מצד שני אני רוצה שבעלי ישב וילמד ויש חשמל ומים וכו' שצריך לשלם ב"ה.
כשבת-דודה שלי שבמחשבים שלחה לי מייל שלכם להירשם ממש שמחתי ואני ממש מתחזקת כל שבוע מהתוכן שאתן שולחות!
מה ששונה אצלי לעומת הרבה שעובדות במחשבים זה שאין לי עוד חברה חרדית פה… העובדים כאן ממש בקטע לקבל כל אחת כל עוד שהיא כמותם.. אוכלת איתם, מדברת איתם, באינטרנט איתם…. כמובן שאני ממש לא בשום בחינה וזה מאוד מבדיל אותי שזה טוב וזה מה שאני רוצה אבל מצד שני זה מאוד בודד.
רציתי לדעת אם אולי אפשר לארגן איזשהו תת קבוצה בשמורה או כדו' לנשים שעובדות בתפקיד רפואי שמחייב עבודת צוות בצוות מעורב שיתן לנו מקום להתחזק ולתמוך אחת השניה.
תודה ואשרייך שקמת והקמת כזה מפעל עצום שמחזק אין ספור נשים יהודיות! בעז"ה שתמשיכי לעלות ולהצליח.
בתשובה לתגובה זו: "לפני כמה חודשים באחת התגובות לאישי לשלישי (תודה רבה!) פרסמה אחת תגובה בקשר לתוכנת חבר ששומרת גלישות ומשתפת חבר שבוחרים בתיקיית הגלישות יש לכם אולי מידע מי זו? שתוכל להדריך אותי? תודה רבה!"
יש להירשם באתר זה
מתקינים תוכנה על המחשב שעוקבת אחרי המסך ומוסיפים שם מייל של חבר שיקבל את הדו"ח (אחת לשבוע, ויכול להיכנס מתי שירצה ליצור דו"ח בעצמו). הדו"ח כולל התראה על צפיות שהמערכת מזהה כחשודות, ובנוסף צילומי מסך מדגמיים להראות שהמעקב עובד גם כשאין התראות.
ההרשמה כרוכה בתשלום סמלי חודשי.
בהצלחה!
ראיתי את התגובות עם הרעיונות הטכניים לסיפור נקי אצלכם, וזה חיזק לי רעיון שכבר חשבתי עליו מזמן: להרבה מאוד מבנות השמורה יצא להיתקל בבעיה עם סינון האינטרנט ובפתרון יצירתי בשבילה, אולי תהיה לכן אפשרות ליצור מרחב של שיתוף בבעיות ומי שיש לה רעיון לפתרון שתגיב?
יש את ועדת הרבנים לענייני תקשורת שמאוד עוזרים, אבל אני אישית ניסיתי לפני תקופה והם לא היו זמינים. אולי יהיה אפשר לצאת עם איזה מיזם כזה? אולי קבוצת צאט או מקום מוקצה בדומיין השמורה או או מיילים שישלחו רק למי שבחרה באופציה (אולי פעם בשבוע ישלח מייל עם בעיה וכל התגובות ישלחו לפונה וירוכזו בדומיין השמורה נאמר או- לא יודעת:) לא מספיק מבינה בזה:) (יש פה סיכון מסוים של אילתורים שהם לא חוסמים עם הסוף אבל לסיפור כמו הסיפור של זאת שפרסמה את נקי אצלכם זה יכול להיות ממש עזרה)
בכל מקרה תודה על הסיפורים. הם כתובים ממש יפה ונותנים כח:)
שלום וברכה, עכשיו סיימתי את הקובץ במלואו- בבין לבין בעבודה אני קוראת את הקובץ שבעקבות המכתב מירושלים וממודיעין כל קטע וקטע שאני קוראת מסתיים עם דמעות בעיניים. איזה יהודיות מתוקות ואיזה רגש מוכנס בהן, הן לאלו שצריכות ישועה והן לאלו שזכו בישועה.
גם אני קראתי את המכתב לפני ותזמנתי לי אותו למייל של העבודה-כי עבדתי בבוקר ותיארתי לעצמי שלא יהיה פעילות בזמן הזה ולנצל בבית את הלילה כשהילדים ב"ה ישנים.
אין מילים בפי להודות לכן על הרוממות שהענקתן לי ביום הזה-וגם לשאר הימים שאין תפילה ששבה ריקם והכל מצטבר. תמשיכו לעשות חיל ולחזק ולרומם אותנו. בהערכה רבה
איזה מרגש.
אני בדיוק חוזרת מחופשת לידה למחלקה שלי שנוספו בה לנשים, 3 גברים חדשים. כמה צער היה לי מזה. בורא עולם עשה איתי חסד והמעסיק אפשר לי לעבוד מהבית ולא להתערבב איתם. 3 חודשים זה הרבה זמן לנס נוסף.
בינתיים יש לנו מערכת שמתכתבים דרכה- ובזכות הסיפור הזה, אשתדל לסתום גם במערכת הזו בע"ה.
תודה שהארתן את עיניי ומילותיי
שלום אני כעת בחל"ד ואני מעוניינת לשנות כיוון תעסוקתי בעקבות התחזקות בנושא הצניעות. בעבודתי בבנק הייתה לי אינטרקציה רבה עם גברים והרגשתי שזה לא נכון לי. האם יש ארגון / חברת השמה לנשים חרדיות בעבודות שמותאמות לסביבה חרדית? אם כן, אודה לקבלת פרטים.
***
שלום אני רוצה לומר תודה ענקית למי שפירסמה את האופציה לחסימת תמונות בגוגל בקלות- wizmage יש לי חסימה חזקה אבל לא חסימה חרדית (רק כמו בלוקים על רוב האתרים) אבל תמונות כן צצו לפעמים וזה הפריע לי מאוד! תודה למפרסמת!
***
בשביל מי ששאלה על תוכנת חבר- שמתעדת גלישות ומשתפת חבר מדובר בלינק פה
