לתגובות הקוראות
להשתנות טיפה
המקצוע שלמדתי אי אז בשנות הסמינר, התגלה כפחות רלוונטי בשוק העבודה. עם השנים נכנסתי לנישה שונה, ומצאתי בה, בס”ד, הצלחה והנאה. עבדתי כשכירה, כי להיות עצמאית היה נשמע לי קצת מילה נרדפת לחצי מובטלת וצעד לא משתלם.
המעסיק שלי היה חרדי שמור, ההתנהלות מולו היתה רשמית ועניינית, וה’אווירה המשפחתית’ היחידה ששררה ביננו – שכוניתי בשם משפחה:)
לפני כשנתיים וחצי חל שינוי. אין לו תאריך מוגדר מתי בדיוק הוא קרה, כי הוא התמשך בתהליכיות שקטה שכזאת, אבל אפשר לומר בוודאות שזה התחיל ביום בו נכנסה עובדת חדשה למשרד.
העובדת ההיא הכניסה מושגים מעולם אחר, ולאט לאט סדקה בחומות השמורות שהיו שם.
לקח לי זמן לקלוט שמשהו משמעותי מאד השתנה פה, והאמת – שגם כשקלטתי זה היה רק מעומעם בתודעה. קשה מאד להוריד לפסים מעשיים שמקום העבודה שלך הוא כבר לא שמור, כשהתברגת בו לתנאים מפנקים ולמשרה ניהולית ומתגמלת.
הפער ביני לבין המושגים ב’שמורה’ הלך והעמיק, והיו רגעים שנטיתי לומר שמגזימים שם קצת. נו, באמת. הבנות חלקן, במחילה מכבודן, מקצינות יותר מידי. אולי בכלל מדובר ב’צו”ליות’ של הסמינר…
אף פעם לא גררתי את העכבר שלי ל’הסר מרשימת התפוצה’ של שמורה, כי סך הכל רציתי לנשום אוויר פסגות, אפילו אם אני מתהלכת לי בקטע המישורי, כך חשבתי לעצמי. מה גם – שבעלי היה שבע רצון שאני מחוברת, אז נשארתי. למה לא לשמח אותו.
לאט לאט התחברתי יותר לסיפורים של שמורה, ומצאתי את עצמי ממתינה לימי שלישי… נהניתי מהכתיבה, וזה גרם לי להמשיך לקרוא, ובלי משים גם להתחבר לתוכן.
אחרי תקופה ארוכה התחילו לנקר בי תהיות… הי, איזה נשים גדולות יש פה! איך הן זוכות ומקפידות. מיקמתי את עצמי במין שטח אפרורי שכזה – לא מספיק ערכי ומרומם כמו הסיפורים בשמורה, אבל גם לא ראיתי את עצמי ממש במצב בעייתי.
עד שנרשמתי לקבוצת מיילים נוספת – של הלכות הנוגעות לענייני עבודה.
נהיה לי שחור בעיניים. מה שראיתי עד עכשיו כשטח אפרורי, וענין של חומרה ודרגה – הפך פתאום להלכות ברורות. אסור. יש להיזהר. טוב להימנע. מישהו הציב מולי גבולות ותמרורים.
ואז עזבה עובדת. אחת שהיתה לי ידידת נפש. היה קשה לה להמשיך במקום הזה, שהפך עם הזמן לבעייתי מאד. זו היתה רעידת אדמה בשבילי, אבל בכל אופן בחרתי להישאר שם, בין ההריסות, ולנמק את עצמי בכך ש: טוב, היא לא וויתרה על משכורת בסדר גודל שלי, ואני אשתדל מאד להיזהר.
באמת שנזהרתי. אבל נשמתי אוויר מקולקל. מסוג כזה שגם מסכת קורונה (מה זה?:)) לא עוצרת בעדו.
אחרי תקופה עזבה מישהי נוספת. ושוב אני עם אותם תירוצים ואותה מחשבת תנחומים שאני אתעקש לשמור על עצמי.
יום אחד כתבה מישהי בשמורה משפט שתפס אותי מאד.
לא זוכרת ניסוח, כן זוכרת את הרוח.
היא טענה שנשים מספרות על הפי אנד. ושהוא לא תמיד נראה לעין.
הנהנתי לעצמי, למודת חינוך שאכן החיים אינם מחזמר של מסיבת בת מצווה.
וגם ההיא מהעיירה של פעם, ברגע של ניסיון לא ידעה שאי פעם ישוררו על במות את סופה השמח.
זה היה רגע בו כתבתי לעצמי “END”
מחליטה סופית שאני עוזבת.
בעשרה ניסיונות התנסיתי (לא אומרת שעמדתי בכולם)
עד שסוכם על סיום ההעסקה.
בצעד שמימי לא מובן, קולגה מהעבר זימנה לי לקוחות.
שאוכל לצוף מעט מעל המים.
היום, ב”ה עצמאית.
שכירה בבית מדרשו של השם.
מקבלת משכורת לא בעשירי, אך יודעת שבכך מקיימת את עשרת הדיברות.
אין לי הפי אנד לספר.
כי את הסיפור שלי אני כותבת בכל יום עם נס חדש ושמח משלו.
רוצה מאד להודות לכן, חברות שמורה, שנתתן לי כח,
ששמרתן על עצמכן ועלי.
וכל סיפור מרומם, וכל תגובה מחזקת שהשפיעו עלי עוד טיפה ועוד טיפה,
הזכירו לי את טיפות המים שהיו המחשה מחזקת לרבי עקיבא בדרכו לשינוי הגדול בחייו.
לפעמים להשתנות ‘טיפה’ הכוונה לעשות מהפך:)
תגובות השמורות לסיפור
סיפור מצמרר ממש!!! נראה לי אחד מהחזקים שהיו באישי לשלישי…
כי הוא מוכיח שיש בחירה חופשית – תמיד ובכל מצב, ויש תשובה. ויש אנשים שגדלים מאוד, ולא חייבים להישאר באותה משבצת שבה אני ממוקמת. לפעמים יש תפיסת עולם כזאת, שגויה, ששום דבר מהותי לא ישתנה. הצדיקות תישארנה צדיקות… והיותר פתוחות לעולם תהיינה כאלה, אולי עם שינויים קלים למעלה או למטה.
פה רואים אישה שטוענת שהיא(!) הגדירה את עצמה כ”מתהלכת לה בקטע המישורי” ועשתה כזה דבר ענק!!!!! כזה צעד שאין לו מניע אחר חוץ מיראת שמיים טהורה ואמיתית!!!! כי היא עלתה לפסגה!!!! סיפור מדהים שנותן כח וחיזוק עצום להתקדם, מכל מקום שהוא, הלאה – בדרך לפסגה..
תודה רבה רבה!
וואוווו אהבתי והתחברתי לכל מילה!!!! דבר ראשון -את גיבורה וחזקה וענקיתתת!!
דבר שני אני מבינה ומתחברת- כי כן גם אני שם. ברוך ה’ בעבודה טובה ומטפסת ומטפסת במעלה התפקידים והמשכורות וגם ביחד עם זה יותר התנהלות עם הבוסים וצוות ההנהלה ופחות עם העובדות שרובם חרדיות…. שטח אפור שמנסה להישאר בהגדרה שהוא אפור.
קשהה לשמור מרחק כשיש לך כל כך הרבה ממשק למרות שזה לא פרונטלי, אבל המון שיחות וידאו, התכתבויות וכו’ חיזקת אותי ונתת לי כח ועוצמה גדולה – לנסות להתחיל דבר ראשון להישאר כמה שיותר במה שיכולה.
אשמח אם אוכל להתחבר לקבוצה של הלכות עבודה. אם יכולים איך שהוא למצוא לי את זה. אשמח מאוד! אגב- מחוברת כבר המון המון זמן לשמורה ואת הראשונה שגרמת לי לכתוב! זכות גדולה ואת גיבורה!!!
וואו! זה ממש מחזק ומשמח לקרוא תעצומות נפש של ממש ושינוי גדול, לצאת ממקום כה בטוח וברור ונוח.
לא ידעתי שיש מיילים של הלכות על התנהלות במקומות עבודה ועכשיו זה מסקרן אותי ומחזק אותי לרצות ללמוד. בדיוק השבוע הרב שלי אמר לי על העניין של לא לקרוא בשמות פרטיים, וזה לא ייאמן כמה זה שגור ביומיום וכמה צריך להתאמץ ולהתפלל לשנות.
תודה! נתת לי כוח להמשיך להתאמץ וגם רצון תמיד להיות עם עיניים פקוחות ולבדוק שזה לא יעבור מדי את הגבולות. תודה על כל הסיפורים שאתן הנשים היקרות והחזקות משתפות, תודה על חיזוק וכוחות!
וואו! הכי ריגש אותי המשפט – שכירה בבית מדרשו של השם.
העוצמה הזאת של לא לחכות לסוף שמח שמתבטא בתלוש דווקא או במצב העו”ש, אלא להאמין, להבין ולהרגיש שסוף שמחוברים בו להשם, שמרגישים אותו, שחיים כמו שהוא רוצה וממילא חיים גבוה יותר – זה הסוף השמח והמיוחל.
כל כך יפה איך שביטאת את הן את הקושי לעשות את המעשה הנכון ולהכיר בו, הן את את היופי ואת ה’למה’ שהנחה אותך. לא כי קיוויתי לנס, אפילו לא כי בטחתי שיעזור. רק, כי אני יודעת שזה מה שהשם רוצה ושם אני שמה את עצמי. נתת לי המון! תודה!
לפעמים אני חושבת לעצמי. מה היו אומרים למרדכי היהודי או למתתיהו כהן גדול בדור שלנו.
בוודאי היו אומרים להם, מה לכם להתערב בעניינים כאלה. אתם אשמים!!!!. מה יצאתם מהבית? מה היית מרדכי בשער המלך? מה ישבת מול הפרצוף של המן הרשע ולא השתחווית? מה יצאתם מול הרומאים לראות את הפסל? מה השתגעתם ויצאתם למלחמה?
בודאי לא היה מי שיצום 3 ימים לילה ויום כולל ילדים ועוד בליל הסדר. וכו’ לאורך כל ההיסטוריה אבל…. כשקוראים את שמורה יודעים: יש מי שהיה גם היום קם וצועק “מי לה’ אלי”
האמת שאני בדרך כלל לא מגיבה… אבל הפעם הייתי חייבת!!!
את גיבורה ומיוחדת, עשית לי צמרמורת וכל כך הזדהיתי איתך במילים האלו “הפער ביני לבין המושגים ב’שמורה’ הלך והעמיק, והיו רגעים שנטיתי לומר שמגזימים שם קצת. נו, באמת. הבנות חלקן, במחילה מכבודן, מקצינות יותר מידי. אולי בכלל מדובר ב’צו”ליות’ של הסמינר…” –
זה ממש עצת היצר…
תודה רבה! נתת לי כח! מאחלת לך שההפי יהיה תמיד – לא רק בסוף והסיעתא דשמיא תלוה אותך תמיד
אני מפיקה מסיפור זה מוסר השכל לכל תחומי ההלכה בחיים. יש גדרים. רק שחושבים שהגדרים הם שטח אפור, וממש ממש קשה שלא לחצות את הגדר. ומי שמקפיד שלא לחצות את הגדר, הוא ממש צו”ל. מתעשתים! עומדים בגדר!
עם זאת יודעים, ד’ לא חייב לנו כלום, ועצם הנסיון הוא מתנה גדולה. שמחים עם הקושי. תודה רבה לך!
בעלת הסיפור היקרה, לאה ראם וכל צוות שמורה! זה סיפור עצום של הצלת נפשות ונשמות והוא חוליה אחת בשרשרת שהולכת וגדלה.
גם רבבות הקוראות שאינן מן ה”מגיבות” שואבות כוחות ועוצמות אפילו מעצם היותינו “מחוברות” לשרשרת השמורה האדירה. יתן ה’ הטוב ותוסיפו לראות שפע ברכה והצלחה מתוך נחת אושר בריאות ורווחה!
כל הכבוד!!! נותנת כח, רק אם אפשר לשאול מהי או איך מצטרפים לקבוצה במייל של הלכות הנוגעות בענייני עבודה…? בצעדייך הגדול תוסיפי תפילה על אלו שבתוך הזירה שייזכו להמשיך בזכותן ולעשות החלטות וצעדים טהורים:) תודה רבה!!!
***
סיפור מחזק במיוחד. אשמח לקבל את המייל להרשמה של הלכות הנוגעות לענייני עבודה.. הרבה פעמים אני חושבת אם הניואנסים שהפריעו לנשים בסיפור גם היו צורמים לי. לפעמים כבר קשה לדעת אם הסנסורים שלנו עובדים כמו שצריך. תודה רבה על כל סיפור בכל שבוע מחדש!
***
בסיפור לעיל היא מציינת שנרשמה למייל לקבלת הלכות בענייני עבודה. מאחר ואני כרגע בין עבודות עומדת בס”ד לעזוב מקום תורני שמור וטרם יודעת לאן מועדות פני, אשמח להצטרף למיילים עם הלכות בענייני עבודה להכין צידה לדרך…. בתודה מראש!
***
תודה רבה על הסיפור! אולי אתם מכירים את הקבוצה שהיא מדברת עליה של המיילים על ההלכות במקומות עבודה? (או אפילו לשאול אותה) אני מנסה לחפש המון זמן ואני לא מוצאת משהו מסודר שמרכז את כל ההלכות שצריך. תודה גדולה מראש.
***
סיפור מדהים, באמת אישה גדולה, אשמח לדעת איך אני יכולה להתחבר גם כן למייל של ההלכות, לדעתי זה דבר נחוץ לכולנו, כי באמת מרוב ש”חיים” את הדברים האלו כל יום לא תמיד זוכרים מה הלכה ומה חומרה. תודה רבה!
***
תודה על הסיפורים המחזקים! הכותבת ציינה בסיפורה שהיא התחברה למייל ששולח הלכות ברורות למקום העבודה. אשמח לקבל את כתובת המייל ע”מ להתחבר גם תודה על הכל
***
מעריכה אותך ומחזקת את ידיך הרבה פעמים קשה לנו לקום ולעשות מעשה אמיץ ונכון – אשריך אשמח להתחבר למייל של הלכות הנוגעות לענייני עבודה.
***
ממש נותן כח! יישר כח!! הייתי שמחה לקבל גם כן את ההלכות הנוגעות לענייני עבודה. זה קשור לשמורה? וגם אם לא- איך אפשר לקבל את זה?
***
עד שנרשמתי לקבוצת מיילים נוספת – של הלכות הנוגעות לענייני עבודה. יש לכם דרך להשיג דרך בעלת הסיפור קישור לקבוצת המיילים הנ”ל?
***
מרגש! באמת לא קל לעשות שינוי כזה בחיים ועמדת בזה! כל הכבוד! עלי והצליחי! אם אפשר לפרסם את המייל של הלכות במקומות עבודה בבקשה?
***
סיפור מדהים עם הפי אנד שמח משלו…. אשמח להצטרף לקבלת מילים של הלכות הנוגעות לענייני עבודה. תודה ענקית!
***
תודה רבה על השיתוף! אפשר אולי את המייל שהיא מדברת עליו של ההלכות הנוגעות לענייני עבודה?
***
תודה על הסיפורים המרגשים. כיצד ניתן להירשם לקבוצת מיילים של הלכות הנוגעות בעבודה?
***
האם יש דבר כזה לקבל למייל הלכות הנוגעות לעבודה עם גברים? אם כן, איך אוכל להירשם?
***
אשמח מאוד לדעת איך מצטרפים למייל של הלכות בעבודה יישר כח למשתפת! ירבו זכויותיך!
***
תודה רבה!! מאוד נהניתי מהסיפור המחזק ואשמח להצטרף לכתובת המייל של ההלכות
***
איך נרשמים לקבוצת המיילים – של הלכות הנוגעות לענייני עבודה? תודה
***
אודה לקבלת כתובת המייל של הלכות הנוגעות לענייני העבודה, לתועלת כולנו
***
היי, אפשר לבקש מהכותבת את המייל של הלכות במקום העבודה? תודה
***
וואו אשרייך!! אפשר בבקשה את המייל של הקבוצה של ההלכות? תודה רבה
***
קבוצת מייל של הלכות הנוגעות לענייני עבודה איך נרשמים לזה?
***
אשמח לקבל את כתובת המייל לקבלת הלכות בעבודה תודה רבה
***
גם אני אשמח מאד להתחבר למייל של הלכות בעבודה
***
תודה איפה אפשר להצטרף לקבוצת הלכות בעבודה?
תגובה לכל המבקשות:
שאלנו את בעלת הסיפור, והרי התשובה:
ההלכות המדוברות נשלחות מטעם ארגון “דעהו”.
להצטרפות לחצו כאן
יישר כוחכן
תודה על הסיפור! הפעם הוא נגע לליבי במיוחד. לא לכל סיפור יש סוף ניסי ומופתי. ובשעת הניסיון לא רואים את התוצאה… וזה לא כ”כ פשוט לשים גבולות, ולעצור את המירוץ. לשבור הכל ולעזוב. נתת לי המון כח! מברכת אותך בהמון הצלחה, ושתאכלי פירותיך גם בעולם הזה.
***
תארת מאד מדויק דבר שיכול לקרות לכל אחת. על שינויים שיכולים לקרות תוך כדי ו”בקטנה” מבלי שנשים לב אליהם. ממש נתת לי כיוון מחשבה חשוב להמשיך לשים לב ולעקוב כל הזמן האם העבודה, שע”פ התפיסה שלי בעבר היא היתה בסדר, עדיין ממשיכה להיות כזו. יישר כח!
***
התחברתי לזה ש’אין הפי אנד‘ לסיפור. זה כל כך אמיתי ומחזק. פשוט לעשות את מה שאנחנו צריכים בלי לצפות מהשם לצ’ופרים… המתנה הכי גדולה שאנחנו מקבלים מהשם זה הקירבה הגדולה אליו, כמו שקרה לך גיבורה!! זה ה’הפי אנד‘ הכי יפה לדעתי….
***
בכל שלישי אני נדהמת מחדש מהכח של נשים בדור שלנו להסתכן ואפילו לקום ולעזוב מקום עבודה, לקיים “בכל מאודך” כפשוטו. לא מצליחה לדמיין את עצמי עומדת בזה, אבל תודה על המושגים ועל הזכות לנשום את אוויר הפסגות הזה, ובזכותכן עתידים להיגאל!
***
חזק! תמשיכי להצליח! כ”כ נכון וברור, התהליך תמיד לא מורגש מידי כמו תזוזה של זווית מינורית בתחילה, אבל ככל שנאריך את המוטות הזווית גדלה וגדלה ו…….. אני עצמאית וקיבלתי המון כח מהסיפור
***
העולם הזה הוא פרוזדור. לפעמים הפרוזדור מלוכלך בכדי לראות את המקום הנקי (שזה רצון השם) וזה תפקידנו לנקות אותו מהליכלוך. יישר כח לך שאת עמדת בניסיון, ואני בטוחה שהשם רואה הכל וייתן לך שפע!!
***
וואוו ישר כח גדול שכרך ישולם לך… אין מצווה השווה ריקם ובפרט בכזה ניסיון, בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכותך עתידין להיגאל, אשרייך כל הכבוד!!!
***
נגעת לליבי מאוד,אני חושבת שאת ממממש צודקת לפעמים אנחנו עם עקרונות בדברים ברורים ובין הטיפות בלי משים טעות ובגדול, כל הכבוד לך! מעריכה
***
כל הכבוד לך! אתן עושות עבודת קודש בהעלת המודעות, הזמן כל כך שוחק את כל הריחוק שיש בהתחלה, תודה שאתן דואגות לתחזק אותנו כל הזמן!
***
מרגש כל כך ומחזק! אהבתי את העובדה שאין הפי אנד, ולכל יום יש את הנס שלו מחדש
***
ריגשת אותי מאוד, וגם עוררת לי את המחשבה שאם מרגישה שהדיבורים “כבדים” מוגזמים” אולי זה כי אני התרחקתי? תודה
***
אני דווקא חושבת שהמעבר לעבודה כשרה הוא ההפי אנד הכי גדול!!!! והלואי שלכולם יהיה את ההפי אנד הזה!!!!!!!
***
וואו, פשוט ריגשת!!!! וחיזקת את המחשבה של – זה הדבר הנכון, שכל פעם מתקררת מחדש. תודה רבה ששיתפת!!!
***
לא יאומן, כמה עוצמות! כמה זכויות! כל סיפור גורם לעוד סיפור להיוולד ואין ספק שזה מקרב את הגאולה.
***
איזה מרגש! גם אני פחות שמרתי על עצמי, ובעקבות כמה סיפורים בחודשים האחרונים גיליתי שהשתניתי
***
מיוחדת! אשרי העם שככה לו אשרי המלך שאלה נתיניו אשרי מי שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך….
***
כמה שימחת את הקב”ה! כיף לך -אשריך שזכית מעריכה מאודד-על ההתגברות למרות כל הקושי
***
מדהים, כ”כ נכון ומחזק!! כל מילה בסלע!! שנעלה ונצליח הלאה…
***
וואו, זה מרגש, ממש איך היה לך כח? זה צעד קשה כ”כ. מדהימה!!
***
עלו לי דמעות בעיניים מהסיפור שלך!!! כל הכבוד על האומץ!!
***
כל הכבוד! עשית צעד ממש לא פשוט ועמדת בו בגבורה, אשריך!
***
מדהים מדהים מדהים!!!!!!! תודה חזקת אותי מאוד!!
***
תודה רבה גדולה מאוד על השיתוף… נתת המון—
***
וואו! אין לי מילה אחרת… חזקו ואמצו בנות שמורה!!!
***
יאו כמה את מרגשת.! כמה זה קשה! וכמה את ענקית!
***
וואו! ריגשת. המון כח וסיעתא דשמיא בכל!
***
גדולה מהחיים!!!!
***
מיוחד ומרגש~
***
חיזקת אותי!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
שלום, יש לי מה להגיד אחרי שקראתי כמה תגובות על חסימות בעבודה.
ייתכן שאישה נכנסת לעבודה, וכבר בראיון מבקשת לקבל חסימה, ואומרים לה שהמשרד מאפשר זאת, ובסוף נותנים לה באופן זמני לעבוד על מחשב בלי סינון, זה אולי ניסיון מצד הבוס לבדוק עד כמה היא נחושה בעניין.
היה לי פעם נסיון עם בוסית חרדית וכשביקשתי ממנה לחסום את המחשב שאני עובדת עליו היא לא כל כך הבינה למה? “אני לא נכנסת לדברים בעייתיים” היא אמרה לי. אוי כמה מחיר כבד משלמים כל הנאיביים שחושבים שלהם זה לא יקרה.. ואם הייתן רואות אותה ברחוב לבושה בצניעות ופאה צנועה הלוואי על כולם ככה עד הכתף ,בלי הגדרות מתחמקות של מה זה נקרא כתף…
פעם אחת הדפסתי לי “הרחמן הוא יפרנסנו בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער” והדבקתי על המסך המחשב לתת לי תזכורת, היא כל כך התרגזה מזה ותלשה את זה לפח. אח”כ אמרתי לה שאני לא מוכנה לעבוד על המחשב בכלל עד לסידור החסימה, אבל עד שקלטתי שאין חסימה במחשב בינתיים נחשפתי למשהו שמאוד הייתי רוצה למחוק מזכרוני.
ההתמודדות שלנו כנשים במקומות עבודה מאתגרים לא פחות מול חרדיות מהסוג הזה.. כמו שמישהי אמרה לי שהיא הלכה ללמוד במקום חילוני… אבל אני חרדית !! היא מחתה…
להגדיר את עצמך כחרדי לא מספיק בזה שנולדת שם אלא שבכל ההוויה שלך אתה ראוי להגדרה, ההגדרה הזו מחייבת..
שהקב”ה יעזור לנו להמשיך נשות חיל! אולי על זה התכוונו כשאמרו בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. שנגאל כבר עוד השנה בירושלים הבנויה!
לגבי מי שכתבה על עבודה מהבית כן או לא:
יש מעלה עצומה בלהוציא את האינטרנט מהבית (או לא להכניס). אין ספק שאינטרנט הותר לצרכי עבודה וכשהוא בבית הוא זמין יותר בד”כ ועלולים לגלוש מעבר למה שהיינו רוצים.
מצד שני יש מעלה עצומה באמא שנמצאת בבית יותר, גם כשהיא עובדת היא יכולה לשלוח חיוך לילד\ להחזיק תינוק\ לקחת הפסקה בשעת הצורך ולהשלים את השעות לפי הענין.
כשיש מעלות לכאן ולכאן אשה כשרה מתייעצת עם בעלה, מתייעצים עם רב וכו’. בהצלחה
בקשר לאחת התגובות: אני גם עובדת בבי”ח, ואני חושבת שהאווירה במוסד רפואי שונה מאד מהאווירה במשרד, לטוב ולמוטב. לדוגמא: הדברים ששומרים בעיני הם – המדים האחידים, הצורך להיות זמינים כל הזמן למטופלים, העיסוק במקצוע רציני, בהצלת חיים ועוד.
המאתגר יותר – “אחוות הלוחמים”, הארוחות, המשמרות הארוכות, השמות. גם אני אשמח מאד שתהיה נישה למקום שלנו! מקוה מאד מאד שיגיע היום שבו אעבוד עם נשים, אבל כרגע נכון לי להישאר היכן שאני, באופן זמני. מחכה לעמיתות!
רוצה להודות על עזרתכם הרבה להשגת אינטרנט מסונן. היום זכיתי להיכנס לרשימת העובדות בביטוח הלאומי עם אינטרנט מסונן, דבר שלא ידעתי על קיומו כבר 8 שנים. (כמובן “למרות בקשותי”)
יישר כח! המשיכו לעשות חיל!
***
תגובה לגיבורה שביקשה לקרוא לה גב’:
אני חושבת שעשית מעשה מכונן. וזו גבורה א’ – כיון שלא ידעת איך הוא יגיב לך והגעת ברורה ומוכנה לתרחישים… ב’ – כי יצרת שינוי באווירה הכללית, בעצם נוכחותך. וגם מנעת הידרדרות.
אז כה לחי!