לתגובות הקוראות
ספיישל
אחד הלקוחות הגדולים שלנו ביקש לקבוע פגישה פרונטלית. מסוג הפגישות שנעשות פעם אחת, ויכולות להזניק קדימה את כל המשך שיתוף הפעולה. שמחתי מאד, זאת הזדמנות מצוינת!
הוא זימן לפגישה אותי, וביקש שגם אחד המנהלים ישתתף. שריינתי את התאריך ביומן, והתחלתי לבדוק, במקביל, איך אני מגיעה למיקום של הלקוח – איזה שהוא חור שהתחבורה הציבורית לא מכירה בו.
המנהל שזומן גם, אדם חרדי, הציע לי בפשטות: אני יוצא עם רכב בשעה 10, תצטרפי אלי?
לא רציתי לעשות עסק מהרצון שלי לסרב. שמעתי פעם משפט נכון: “יפה לה לצניעות בצניעות”, אז התחמקתי עם משהו כמו: נראה בהמשך.
מאוחר יותר שאלתי את בעלי לדעתו. הוא אמר שמבחינה הלכתית זו לא בעיה. אבל בפנים קרא לי הרגש שלא נכון להצטרף לנסיעה כזאת. זה מן הסתם לא יוסיף לשמירה שלי, ובטח יקדם איזו תקשורת מיותרת ביננו… הדיבורים שיהיו שם ברכב לא טובים לא להווה ולא לעתיד.
בעלי הסכים איתי, ושמח שהארתי את הנושא מזווית נוספת.
אבל מה עושים?
מתפללים. התפללתי מעומק הלב, מסוג התפילות המתוקות האלו… רצוננו לעשות רצונך.
הפגישה נקבעה ליום חמישי, היום יום רביעי.
עומס אדיר בעבודה גרם לי לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. בדרך כלל במצבים כאלו, שלא קורים הרבה, אני מעדיפה לעבוד יום למחרת מהבית. הנה לי תירוץ מצוין!
בשעה שבע בבוקר שלחתי מייל “מעדיפה לעבוד מהבית, אגיע לפגישה בכוחות עצמי”. כל כך שמחתי על הפתרון שהגיע ממש משמים. הייתי מאושרת לקחת מונית ל’חור’ ההוא. כמה שזה עלה – הרווחתי בענק.
הקדמתי קצת לפגישה, הנהלת החברה שמחה מאד והציעה לי סיור במתחם, שתרם לי רבות.
כשמנהל הגיע הוא שאל למה בחרתי לנסוע במונית. עניתי לו שעבדתי אתמול עד מאוחר, כך שהיה שווה לי לעבוד מהבית ולספוג את עלות המונית.
“צודקת”, הוא ענה, “תביאי קבלה ונשלם לך את הסכום”.
קבלה לא היתה לי, אבל גם לא היתה לי פניות להצטער על כך, מרוב ששמחתי שהצלחתי להגיע בנפרד.
למחרת בבוקר, בצעד לא שגרתי בכלל, נכנסה המזכירה לחדרי והניחה על השולחן את הסכום שעלתה לי המונית. “אמרו לי שמגיע לך”, אמרה ויצאה.
היה נחמד לקבל את ההחזר, אבל הרבה יותר מהשווי הכספי זה ההרגשה הנפלאה שהקב”ה אוהב את הזהירות והשמירה, ושלח לי את התשלום כהוכחה.
כל המהלך שקרה פה היה כל כך משמים, ספיישל. לא רק המונית.
תגובות השמורות לסיפור
היה לי סיפור דומה:
היתה פגישת עבודה שהייתי צריכה להיות נוכחת וגם המנכ”ל. הפגישה היתה בעיר מרוחקת ואני נוהגת ברכב שלי. בעצם יוצא שאם המנכ”ל יוצא ממקום העבודה לפגישה, בוודאי הוא יציע שאצטרף אליו, זה יותר נשמע הגיוני מאשר שכל אחד יסע ברכב שלו.
נורא פחדתי שהוא יציע את זה, כי כמו שאמרה בעלת הסיפור- זה לא עניין הלכתי אבל בלי ספק זה גורם לקשר וקירבה מסוימת, כבר תכננתי מה אני אומרת כדי להיחלץ ממצב שבו הוא מציע לי להצטרף אליו, והוספתי תפילה פשוטה אבל מעומק הלב- ה’ עזור שלא אגיע לידי נסיון בכל ענייני הפגישה הזו.
יום קודם המנכ”ל שואל איך אני מתכוננת לבוא אמרתי לו: אני אסע עם הרכב שלי, והוא אמר: אני אגיע מהבית ישירות לשם… ב”ה! ניצלתי! וגם במהלך הפגישה ולאחריה- הרגשתי איך ה’ שמע את תפילתי ולא היה שום קירבה או מילה מיותרת!!
כמה נהניתי מהסיפור. אני יודעת שלא אוהבים תמיד את ה”הפי אנד”, אבל אני ממש אוהבת כי זה כל כך ממחיש לי כמה הקב”ה איתנו בכל מצב ובכל סיטואציה וכאילו אומר אני אוהב את הדרך שלך, אוהב את הבחירה שעשית ואת בסדר גמור. כן, אני רוצה להרגיש אישור, רוצה לדעת שעשיתי את הדבר הנכון ולהתחזק מול כל הליצנים שמגיבים עליי יואו איזה ”צולית”…
קשה לעמוד מול חברה שהם אלה שמנתבים את השיקול דעת, ולכן יש המון סיפורים עם הפי אנד! כי התורה אמורה להכניס בנו את השיקול דעת ולא הסביבה.. ותמיד יש את הסוף הטוב! לפעמים זה מייד, ולפעמים זה מגיע לך בתשלומים ולפעמים ב”צ’קים דחויים” של נחת מהילדים ומהנכדים ומשפחה גדולה ומפוארת!
דמייני עצמך סבתא כבר לא עובדת! בפנסיה בכלל, סובבת משפחה וילדים ונכדים ונינים. את לא תזכרי בכלל שפעם הבוס רצה להקפיץ אותך וסירבת בשביל צניעות ובשביל להישאר שמורה! אבל השם בשמיים יושב מונה וסופר ותמיד! יש פרעון, או כפרת עוונות כי יש חשבון! ושום מעשה לא הולך לאיבוד!
אשרייך! חיזקת אותי! נתת לי כל כך המון כח להמשיך לעשות טוב ולשאר על הרגליים בדרך ישרה.
תודה רבה איזה מרגש!! סיפור מאלף ממש! איזה גבורה יהודית חיזקת אותי מאדד!
פעם יצא לי סיפור הפוך, שהבוס שלי ביקש טרמפ שאקפיץ אותו למוסך שנמצא בקרבת העבודה. העדפתי שחברה אחרת במשרד תעשה זאת. אבל אני בדיוק יצאתי ולא היה לי נעים לסרב זה עניין של ממש כמה דקות לא ח”ו בעיה של ייחוד או זמן ממושך.
ואז פתאום הגיחה מולי מלגזה שכמעט נכנסה בי חזיתית, אלולי מלאך שהזיז לי את ההגה לשוליים ניצלתי מתאונה קטלנית. מי יודע מה יכול היה לקרות, הרגשתי שה’ הראה לי במוחש שהמעשה שלי הוא בעייתי וריחם עלי ברחמיו הגדולים והמרובים,
היום אני ממש מתביישת שבכלל העלתי בדעתי לעשות כזה מן “חסד”
יש לי דמעות של התרגשות בעיניים.. זה כל כך מתוק ואצילי הסיפור הזה… זאת אומרת… גיבורת הסיפור הזה!
נכון שזה אופייני רק לנו… בנות של אבא הטוב? שמחפשות באמת ובתמים לעשות רצונו?…… כי כל כך קל לברוח למקום ש”אם מותר אז מה הבעיה בכלל?” ו..”למה להקצין ולהיבדל בצורה משונה אם זה בסדר?” אבל הרגש שלנו… הרגש הטהור והמדויק שקיבלנו במתן תורה מהבהב לנו תמיד מה נכון, מה ראוי, מה כדאי, ובמילים אחרות: מה אבא שלי רוצה ממני עכשיו….. ומלעשות מה שאבא אומר אף פעם לא מפסידים, נכון?…:)
תודה לך יקירה שראויה בעיני לתואר אצילית!!! תודה על הסיפור. תודה על מילים מגדלות.
מדהים! הבא ליטהר מסייעין לו! וזה אמור גם על הדברים הקטנים שמבחינה הלכתית אין בזה בעיה…
אני מרגישה את זה הרבה פעמים ובאמת רואים בחוש שכשמתפללים על רוחניות- התפילה מתקבלת ומשמים מסייעים לנו, גם אם בעין שלנו לא נראה פתרון.
לפעמים כשאני משתפת אנשים בהרגשות שלי מעין אלו, אני מקבלת תגובות של: “אל תהיי קיצונית, אל תעשי עסק מכל דבר, כשצריך אז צריך…”. אבל בתוך הלב פנימה אני יודעת שזה לא גלאט. ואני מתפללת על זה- “לעשות רצונך אלוקי חפצתי”… ותמיד ה’ מסדר את הענינים הכי טוב.
לא להתעלם מהרגש, רק להתפלל שהוא לא יקהה. תודה! חיזקת אותי מאד!
וואו איזה סיפור מתוק! דמעות מתוקות מציפות את עיניי. זכית לעשות קידוש ה’!! אהבתי את הצניעות שלך בתור דרך. ויפה שלא עשית מזה עסק. ממש נראה לי לעניין. ממש חכמת נשים שבונה!!!! ורואים הארה שמימית.
וואו את עושה לי חשק אדיר לנסות קצת לעורר את הנשמה שלי שלא תמיד אני שומעת את הקול שלה (העדין) ביום יום השוטף והשוחק (עבודה בית עבודה) ממש הארת לי!!!! וגם ההארה הזאת נותנת לי כוח להיכנס לעבודה בעוד כמה דקות. (תמיד אני שונאת להתחיל לעבוד…)
פשוט מאיר לי שדרך ה’ לא בשמים היא אלא קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך, אשרייך!!! חיזקת!!!!
כמה צדקת! נסיעה משותפת- כמו שציינת גם במקרה שאינה מהווה בעיה הלכתית- היא מקטינה את הדיסטנס, ואין מה להתווכח על זה!
אז סיפור קטן מהנושא-חברה שלי מהעבודה, היא היתה צריכה לנסוע עם הבוס לפגישה שהיתה בחור נידח- היא לא חברה ב”שמורה” ונסעה. הם דיברו כמה ענייני עבודה (וגם קצת לא…) הפגישה היתה גרועה, חודשיים אחר כך היא פוטרה מהעבודה, עקב יחס נוראי מהבוס.
לא שזה קשור, זה לא לכן, אבל אשרי מי שמפנימה שצניעות היא חן. היא סוד. ואז כשהבוס לא מכיר אישית-אין לו מה להסכים/לא להסכים/להתחבר/לא להתחבר. ה”שלילי” הוא בעצם החיובי הכי גדול…תחשבו על זה.
אהבתי מאוד שאמרת “נראה בהמשך” ולא עשית מזה ביג-דיל שגם לא תורם לצניעות יותר מדי…
סיפור נוסף: חברה שלי אחרת היתה צריכה להשתתף בפגישה בצפת (היא גרה בבני ברק) ובכל זאת הגיעה בכוחות עצמה ולא עם הבוס…
וואו איזה מדהים! אני כל כך מתחברת לאמירה יפה לך הצניעות בצניעות. מחזק מאד מאד לשמור ולהתרחק גם בסיטואציות שנשמעות “בסדר הלכתית” ולהקשיב לרגש.
עולה לי העניין של סינרי הנקה יש נשים שמרגישות חופשי להאכיל את התינוק במקומות הומים כי הם עם סינר הנקה. זה באמת יותר צנוע, אבל צריך לחשוב גם שזה מאד מבליט אותך ואת הפעילות המסוימת בה את עוסקת, וזה לדעתי צורם. יכול להיות שאני טועה ועדיף כך לא פוסקת. כן יודעת שזה מאד בולט הסטטוס!
בעבר הרחוק נפגשתי בדף עם תמצית הלכות והנהגות נכונות לעבודה עם גברים. לא זוכרת מי היה הכותב ומה היו המקורות, אבל כן זכור לי שהיה כתוב מפורש שאין לנסוע עם גבר שעובד איתך באותו מקום, גם אם הגבר יושב מקדימה והאשה מאחור. (הערת שמורה- מדובר בסיכום הליכות והלכות במקומות עבודה מבית דינו של הרה”ג וואזנר זצ”ל, בחתימת גדולי הדור מכל החוגים).
זה לא זכור לי כהנהגה טובה אלא כאסור, בזמנו זה הפליא אותי מאד כי יצא לי לראות לא פעם שיוצאים יחד לפגישות. כדאי לברר את זה עם מורה הלכה.
סיפורים שקורים בכל יום ויום! ההרגשה היא שהקב”ה איתנו!!!! גם לי יוצא מידי פעם להיתקל במקרים דומים ובסוף ה’ תמיד עוזר ואני יוצאת מהסיפור הכי בכבוד שיש…
אשרינו מה טוב חלקנו שיש לנו הלכה שאומרת לנו מה לעשות!!! ולא רק-אלא הדקדוק בהלכה גורם לנו לרגישיות של קדושה ושמירה מעבר למה שצריך, ב”ה! תודה, ותמשיכו לחזק!!!!!!!!
ממש יפה! קודם כל נראה לי אאמץ את המשפט “יפה לה לצניעות בצניעות”, לא לעשות רעש ולא להסביר למה לא לכל אלו שלא מבינים או כן…
דבר שני, כזה סיפור חמוד, סתם, “הלוך ילך” כזה שנותן טיפים ורעיונות איך להסתדר בכל מצב, ורק מדגיש כמה אנחנו “שמורות” ולכן ברור שלא ניסע איתו ושאנחנו ייחודיות… תודה!
מרגש! מחזק! מאיר את הדרך!!!!
בתור אחת שנוסעת לעבודה מחוץ לעיר והרבה פעמים הציעו לי טרמפ למקום מגוריי והייתי נוסעת איתם וכמובן שהיתה מתחילה שיחה בנושא העבודה ועבר לנושאים אחרים כמו משפחה וכו’ וכו’.
הסיפור שלך מחדד אצלי את המחשבה הזאת שזה לא לכתחילה ועדיף להימנע מכך. תודה על השיתוף.
מרגש כל כך! אוהבת את הסיפורים של הנשים המתוקות שלא מחפשות מה “מותר” ומה “בסדר בדיעבד”, אלא הולכות רק על ה”לכתחילה” והכי בהידור שאפשר. שיודעות להקשיב לחוכמת הלב הנשית שלהן… אשריכן! אתן מודל לחיקוי לכולנו, בכל תחומי ושטחי החיים!
***
איזה סיפור חמוד! ממש אהבתי את האופן שעשית את זה בצניעות, מתחברת למשפט- יפה לה לצניעות בצניעות. קשה לי לראות שנשים עושות עסק מצניעות- לדוג’ באוטובוס שמבקשים מגברים לעבור למקום אחר כדי לשבת, לעשות עסק מצניעות זה לדעתי לא צנוע
***
זו פעם ראשונה שלי שאני לא רק מתפעלת מהסיפור וממש מתחברת כי זה קרוב לי יותר! עבדתי שנים בחיידר, אנשים משלנו אבל גברים, ולא תמיד עמדתי ככה. מעריכה ובטח יתן לי כח לעמוד להיזהר במכשול כזה בפעם הבאה
***
מדהיםםםם!!!!!! פשוט אהבתי את הסיפור! השגחה נפלאה בזכות השמירה! כל הכבוד לך!!! ממש מתחזקת מהסיפורים הללו! תודה לכם שמורה!!!!!!!!
***
כפי הזכור לי, קראתי ב”לבוש כהלכתו” שיש בעיה הלכתית לנסוע ברכב של אחד העובדים (לא משנה מה תפקידו מנהל או עובד אחר). כדאי לבדוק זאת ולהאיר את עיני כולנו.
***
בת האוהבת את ה’ במאוד מאוד מקיימת את תפקידה בלא להבליט, הקב”ה מראה את אהבתו אליך, מראה שרק רצה לבחון כמה את שלו ב100 אחוזים- ואהבת את ה’… בכל לבבך… ובכל מאדך!!!
***
כותבת הסיפור את באמת ספיישלית! מיוחדת שכמוך! זו פשוט הארה מתוקה מלמעלה שתכלס, מחזקת את כולנו, כל אחת היכן שהיא. תמשיכי להצליח!!!
***
וואוווו כל פעם אני נפעמת מחדש מהסיפורים האלו. כמה כוח ועוצמות יש לבנות היום לשים לב לכאלו דקויות ולהצליח לעמוד בהן בצורה ראויה, מחזק מאודדד!!!
***
ווא את גדולה מהחיים!!! מה באמת יותר פשוט מלנסוע איתו מאשר באוטובוסים, חזקי ואמצי! חזקת ביותר!
***
וואו איזה סיפור מתוק של השגחה פרטית ואיזה שיתוף מרגש ככה להתפלל על דברים רוחניים ופשוט לראות בעיניים את התשובה מהשמיים…
***
מעריכה גם את הבוס. לא כל אחד יודע לשלם מעצמו סכום למונית ואפילו בלי קבלה….. רוב האנשים היו מתעלמים מהעניין.
***
יאווווו זה סיפור נוגע ללב!!! כל הכבוד לך, כיף לך שראית משמים את השמחה של ד’ מעריכה אותך!!!!
***
וואו! איזו צדיקה! מחזקת מאוד מאוד את ידיך!!!! ואיך אהבתי את המשפט- יפה לצניעות- בצניעות, זה כ”כ נכון!
***
סיפור שעושה טוב על הלב, תודה ששיתפת, להרגיש השגחה פרטית בחוש!
***
מחזק ממש! במיוחד שגם לי היתה שאלה כזאת השבוע. והנשיקות שה’ שלוח מראה עד כמה זה משמח אותו.
***
מחזקת מאוד! לשים לב לדברים הקטנים שמבחוץ נראה שמה כבר יקרה? אבל הפנימיות שלנו חשובה יותר!
***
זה מתנה לראות מיד כמה היה מתוק ההתגברות הלוואי שהיא תבוא תמיד, כי היא לא מוכרחת בכלל
***
כל הכבוד לך! חיזקת וריגשת! הלוואי שנשאר עם כזה רגש לדקויות האלה, שלא יתקהו החושים
***
זה סיפור יפה מאוד רק לזכור שלא תמיד רואים את הרווח מידית ולמרות זאת זה משתלם…
***
מחזק כמו תמיד, במיוחד המשפט “יפה לה לצניעות בצניעות” יישר כח תמשיכו לחזק
***
וואו מחזק ממש שוב את המנטרה שאנחנו עושות השתדלות לפרנסה ופרנסה היא משמים
***
זה המשפט הכי יפה ששמעתי: “יפה לה לצניעות בצניעות” והוא כ”כ נכון!!!!!!!!
***
מקסים!! רק שאלה חשובה (שיכולה להיות משמעותית גם למקרים נוספים) איך חזרת?
***
שלום וברכה אשריך מעריכה מאוד כמה הקב”ה אוהב את האמיצות הזאתי אשריךךךךך
***
ואוו איזה סיפור!!! בדרך שאדם רוצה לילך- מוליכין אותו!! ספיישל!
***
ובמונית זה לא בעיה לנסוע לבד? או שלקחת נהגת ואז זה פתרון מושלם
***
תודה לזאת שכתבה את התגובה של “נכון לי” זה ממש היה נכון גם לי!
***
אהבתי מאד את הסיפור…אבל מעניין מה היא עשתה בדרך חזור מהפגישה?
***
וואו אני עם דמעות בעיניים אשרייך!
***
ממש סיפור מהסיפורים…. את מדהימה!
***
מדהימה אחת! ממש מחזק!! תודה רבה!
***
מדהים!!!!!!!! מחזק!!!!!!!!!!!!
***
סיפור מתוק מדבש:) אשרייך!
***
איזה יפה!! פשוט מרגשש
***
כל הכבוד לך!!
***
אשרייך!!!
***
חיזקת!!
***
אשרייך!!
***
אלופה!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני רוצה להגיב על הסיפור של שבוע שעבר, נמשכת- אשריך
בעבודה שלי אני כל הזמן צריכה להתכתב עם הבוס, הוא אמנם דתי ומשתדל לשמור מרחק אבל לפעמים קורה לו בעיקר כשהוא מתלהב ממה שעשיתי, שהוא גולש לביטוי יותר עממי, קרוב, אימוג’י או סלנג.
כל ההתכתבות שלי איתו מורכבת וכל הזמן אני שומרת על עצמי שלא תהיה מילה מיותרת וכן הכתיבה תהיה מאד רשמית וקרה, כך יוצא שאני חוזרת על עצמי עם אותם משפטים שסגננתי לעצמי…
הרבה פעמים מרגיש לי כבר לא לעניין אבל יודעת שזה הדרך היחידה לשמור על המרחק ההכרחי הזה. זה קשה, מעייף ולא נחמד בכלל אבל הכי שומר שיש! תודה על כל החיזוקים שאתם נותנים!
סיפור בלי סוף
ב”ה ילדתי. בזמן חופשת הלידה הסתבר שהכניסו למחלקה שלי 3 גברים. לא 1 ולא 2. מחלקה שהיתה מבוססת תמיד על נשים עם הבדיחות וההתנהגויות שלנו. חטפתי חום ולא ידעתי מה לעשות.
כל כך לא התאים לי לחזור למקום שכל אחד מהגברים האלה יהיה מלא שאלות כרימון כי הפנו אותו אליי ומי יודע לאן זה יגלוש. ממש לא רציתי להתערבב איתם ולשמוע אותם, מה גם שהמקום מכיל תאי עבודה ממש קרובים וזה לא ממש ראוי.
שאלתי רב מה לעשות. ד’ הכניס לו בת קול, אמר לי לבקש לעבוד מהבית וד’ גדול. בקשתי במייל מהמנהל לעבוד מהבית. שאל אותי לכמה זמן, לא יודעת מאיפה זה בא לי: עניתי לו: 3 חודשים לפחות. הלא יאומן קרה. הוא הודיע לי שהוא- המנהל עוזב ומבחינתו אין כל בעיה. לרגע לא חשבתי שהוא יסכים. עת הרצון הזו בתווך שהוא עוזב ודברים קצת לא ברורים, עשו את שלהם ב”ה. חזרתי לרב עדכנתי אותו שהמנהל הסכים ואז תהיתי, מה לעשות אחרי 3 חודשים, הרב ענה לי, תוך 3 חודשים יבוא המשיח, אל תדאגי.
תגובה בנושא יחס קר ומרוחק בחברה שלנו:
הזדהיתי מאד עם הדברים. כאחת שנולדה למגזר, אבל להורים חוצניקים שאהבת ישראל אצלם בטהרתה למרות השנים פה בארץ… וגם כמתגוררת בעיר מעורבת. חסר כ”כ המאור פנים הנעים, היהודי הפשוט הזה.
אולי באמת יהיה לשמורה רעיון איך לעורר אותנו לנעימות הדדית וליחס מכבד גם במפגש מסדרונות\ חדרי מדרגות ועברי הכביש?!
תגובה לתגובה “זה אולי ניסיון מצד הבוס לבדוק עד כמה היא נחושה בעניין…
היה לי פעם נסיון עם בוסית חרדית וכשביקשתי ממנה לחסום את המחשב שאני עובדת עליו היא לא כל כך הבינה למה? “אני לא נכנסת לדברים בעייתיים” היא אמרה לי. אוי כמה מחיר כבד משלמים כל הנאיביים שחושבים שלהם זה לא יקרה.. ואם הייתן רואות אותה ברחוב לבושה בצניעות ופאה צנועה הלוואי על כולם ככה עד הכתף ,בלי הגדרות מתחמקות של מה זה נקרא כתף… “
מפריע לי הזלזול -כי ביננו כמה נשים הולכות היום בפאה באורך המותר מלכתחילה? אינטרנט חסום זה דבר חשוב מאד, ומנגד לא צריך לזלזל באורך כשר של פאה שגם הוא דבר חשוב מאד!
לגבי קבלת הלכות עבודה במייל- אפשר להירשם גם ע”י שליחת מייל: subscribe@doeihu.org זה מיועד לכל אלו שאין להם גישה לאתר, רק למייל. יהיה תועלת גדולה לכל אלו לידע מזה
***
בקשר לתגובה של השתתפות בניחום אבלים מעורב. לאחר בירורים רבים – התשובה שקיבלתי וממש הוכיחה את עצמה: לא לבוא לנחם – גם אם זו ר”צ, ולשלוח מייל מכובד של השתתפות בצער וניחום. לא רק שהם הבינו את זה אלא התרגשו ממש.