מצה שמורה

תגובה ל”מרגישה בודדה בתוך הג’ונגל”

מטבעי אני טיפוס גמיש מאד שנוטה לקבל, להכיל לכבד ולאהוב כל אדם, שאוהב להתייחס, להחמיא, לחייך, ולעזור וממש לא אוהב להטריד ולהטריח את השני בבקשות, אני אוהבת את המקום הטבעי שלי הזה, אני מרגישה בו טוב לכן קשה לי להתמודד מול התחושות שעולות לי כשאני עומדת על עקרונותי, ולא מחמיאה או מחייכת ל… וכן משגעת אותם עם דרישות של אינטרנט חסום וכו׳. 

אני פשוט שונאת להיות בפוזה הזו, היא בהחלט לא נוחה לי… רק ההרגשה שזה מה שהשם רוצה ממני מצילה אותי ונותנת לי כל יום מחדש כח. 

לאחרונה קיבלתי חיזוק גדול דווקא מ… הפגנות השמאל!!!! הרהרתי לעצמי: תראי איך הם נלחמים עבור העקרונות שהם מאמינים בהם זה בנשמתם ממש… (אני עובדת במשרד חילוני תל אביבי ורואה את ההפגנות מהחלון ויצא לי לצערי לעבור דרכם כשאני חוזרת מהעבודה) 

פתאום כל האנשים האלו שמאמינים בשלום וממש לא מצליחים להבין את החרדים האלו שנאבקים כ״כ על כל דבר ולא מוכנים להתגמש אפילו קצת על העקרונות שלהם, פתאום הם נלחמים ברפורמה המשפטית כמעט, כמעט כמונו… (כן????) 

אז…. מותר לי רגע לעצור, וסוף סוף להבין את עצמי העקרונות שלי הרוחניים חשובים לי, לפחות כמו שחשוב להם שהרפורמה לא תעבור וכנראה שהרבה הרבה הרבה יותר, כי מבחינתי אם עברתי עליהם זהו כישלון חיי!!! וכשלון האנושות כולה שמושפעת מזה… ולא לא במליצה!! 

כי בשביל מה בדיוק באתי לעולם? בשביל מה קיבלתי חיים? בשביל מה אני ממשיכה לקבל אותם??? אז אם אני מאמינה בהם, מותר לי להילחם עליהם כמעט, כמעט כמותם… 

אז תודה לכם המפגינים הנחושים שנתתם לי כח, כן יש דברים חשובים יותר מ… ובורא העולם, המדינה, הימנים והשמאלנים מכתיב לי מה זה טוב ורע ועבור הטוב האמיתי, אני נחושה להילחם – חזק.

תגובה ל”מרגישה בודדה בתוך הג’ונגל”

אליך, חני יקרה, אני יודעת שאת לא באמת מצטערת שנולדת ורק האנשים שמסביב, אחינו הטועים, הם אלו שגורמים לך ולכולנו כבר מאז קום המדינה (וגם לפני כן בתולדות ההיסטוריה) להרגיש כך. סליחה שנתפסתי דווקא למילים האלו, אבל הרגשתי צורך לכתוב כמה מילים שבאות עמוק מתוך הלב. 

מרגישה ‘סליחה שנולדתי’?? הפוך בדיוק! הם המסכנים הגדולים שנולדו לאורח חיים של טעות, שלא זכו להכיר את הקב”ה ואת התורה שלו מהצד הנכון של המפה, וכל מה שהם יודעים זה מה שהתקשורת המסיתה מכניסה להם ללב ולמוח. הם המסכנים. הם ורק הם. הם לא רואים איך הם נראים, איך הם מדברים, איך הם מתנהגים כמו… אם זה לא מסכנות אז מה כן מסכנות?! 

אני לא מסכנה שנולדתי. ברוך ה’, בכזו סיעתא דשמיא עצומה נולדתי למשפחה חרדית. לי יש קשר ישיר למלך העולם, שהוא מנהיג את כל העולם כולו, כולל את אלו שלא מכירים בו או שלא רוצים להכיר אותו. איזה נס גלוי יש לי שאני יכולה לדבר איתו, להתפלל אליו, להאמין בו, להישען עליו. 

זה כזה נס שלפעמים אנחנו לא אוחזים כמה הנס הזה גדול. חשבת פעם כמה מסכן הוא אותו אחד שמרגיש חסר אונים, תלוי בין שמיים לארץ, לא יודע מה יהיה מחר ואיך נסתדר ואיך בכלל נשרוד את החיים האלה. במי הוא יאמין? בפוליטיקאי כזה או אחר שמחר יתכחש לכל הבטחות הבחירות שלו או שבכלל יחליף אג’נדה? במי הוא יבטח? בצבא כזה או אחר, אולי באו”ם או שמא בנאט”ו? על מי הוא יסמוך בעת צרה? על גויי הארצות האנטישמים שרק רוצים להעלים אותו מהמפה? 

אין לו על מי להישען! אין לו במי להאמין! אין לו דרך להתמודד בחיים! אין לו מי שיורה לו את הדרך הנכונה! אין לו מי שיעזור לו! אין! חשבת פעם איך נראים החיים שלו? ראית פעם כמה ‘הם’ עצובים? הם המסכנים הכי גדולים שיש בעולם. כי הנשמה היהודית שלהם צמאה לאידישקייט ומקבלת בדיוק ההיפך. 

אז נכון שהם צועקים חזק ומאשימים את כל מי שאפשר. נכון שזה לא נעים, אבל את יודעת למה הם צועקים? כי אין בהם כלום “איסתרא בלגינא קיש קיש קריא”, ושמעתי מהגב’ טולדנו שאמרה ש’מי שמרגיש ששומעים אותו לא צריך לצעוק’, מזה נבין גם את ההיפך. 

עוד שמעתי מהרב ארלנגר שאמר שלָמה הרחוב החילוני כ”כ חזק ומרעיש ושולט? כי הם שליחי היצר הרע. היצר הטוב מגיע ומציע את מרכולתו, כל מי שנתקל ב’מכירה’ קונה את המוצרים מיד בלי שום היסוס, כולם רוצים את הטוב. אבל כשהיצר הרע מציע את מרכולתו הוא נתקל בבעיה, אף אחד לא מעוניין ברע. אז מה הוא עושה? מוסיף למוצרים שלו הרבה רעש וצבע ושליטה ואושר מדומה ועושר, ואז יש לו קליינטים שמעדיפים את כל הנ”ל על פני טוב אמיתי. 

נו, אז מי המסכן האמיתי פה? מי זה שאמור להצטער על עצם היותו בעולם? לא אנחנו. 

תגובה ל”מרגישה בודדה בתוך הג’ונגל”

עצוב להרגיש “סליחה שנולדתי”… זה הזמן להתחזק בגאווה היהודית! 

אנחנו אור לגויים, אם בעבודה מסתכלים עליך כך בהתנשאות, צריך לזכור את האמת- הם חיים כאן רק בזכותנו ובזכות התורה של הבעלים שלנו!! 

תמיד אמא שלי אמרה לחשוב שאנחנו להבדיל כמו יוסף הצדיק שנכנס למצרים ואז הגיע כל השפע למצרים. גם בעבודה מאז שנכנסתי יש להם יותר שפע, כן, זה לא גאווה או התנשאות, אני נושאת את הדגל של עבד ד’, והם המסכנים שלא נמצאים שם בגלל בורות או חינוך רקוב שלא באשמתם. 

להעביר לכל השמורות היקרות והצדיקות הטהורות! ‫

תגובה ל”מרגישה בודדה בתוך הג’ונגל”

שלום ראשית הערכתי למאמציך לקבל חיזוקים ולהתמודד טוב בניסיון הזה שנקרה לפניך. 

רציתי להאיר נקודה למחשבה שאולי בעצם המציאות הזו של “בת החרדית הנמצאת לבדה בתוך הג’ונגל של השמאלנים….”, היא לכשעצמה גם בעיה… ולא רק הסיטואציה המיוחדת הקשורה לעידן הנוכחי ולאירועים הפוליטיים הרוחשים. 

כלומר, האירועים הרוחשים והניסיונות היו ויהיו, פעם כאלו ופעם אחרים, לובשים ופושטים צורה, ולא תמיד תהיה “הבת החרדית הנמצאת לבדה” עירנית או חזקה מספיק כדי לחוש בזה, ולשרוד את זה. ולכן אולי כדאי לשקול מחדש את עצם המציאות של כניסה לניסיון בעייתי שכזה. 

התקבלתי לעבודה רק עם גברים (אני יושבת בחדר חיצוני – כמובן אחרי שאלת רב) בראיון הבוס אמר שמאוד חשוב לו שאהיה בהרמת כוסית, הוא מבין שאני לא אבוא לבד עם גברים אז הוא מאפשר לי לבוא יחד עם חברה, בעל וכו’. אמרתי בסדר כי לא חשבתי שזה בעיה, אבל אח”כ כשקראתי עוד סיפורים משמורה על בנות שסיפרו שהם לא התפשרו בשום דבר, הבנתי שגם לבוא עם חברה או אחות זה בעיה. 

הרמת כוסית ראשונה הייתה ואחד העובדים היה אבל כך שהיה משהו ממש קטן במשרד הייתי שם בדיוק שניה אמרתי חג שמח וחזרתי לחדרי. כעת שהתקרב חג הפסח ושמעתי לחשושים בחוץ לגבי ההרמת כוסית התחלתי להתכווץ כולי, מה אני הולכת לעשות? אני כבר יודעת שזה בעייתי ומצד שני בראיון כבר בקשו ממני ואמרו שזה חשוב. 

ואז התחלתי לשמוע שמדובר במנגל בפארק, כמובן שהתפללתי לה’ כל הזמן שיוציא אותי מזה בצורה הכי מכובדת שאפשר. היום בצהריים הבוס נכנס לחדרי ואמר שמחר מתכננים הרמת כוסית בפארק והוא מבין שזה לא כ”כ מתאים לי כחרדית, אבל הוא יעשה כל מה שצריך כדי שאני כן אוכל להגיע ולהתאים את זה גם אלי. 

אני הבנתי שכעת הוא מרגיש לא נעים שהאירוע לא מתאים לי, אז מהנימוס הוא שאל את זה ועניתי לו תודה רבה שאתה חושב עלי ומנסה להתאים את האירוע גם אלי, אבל הכבוד הכי גדול בשבילי זה שהבנת שזה לא מתאים לי והוא כמובן הבין וירד מהרעיון, 

אני כ”כ דאגתי מה ואיך אני אתרץ את עצמי ואנצל מהנושא הזה ולה’ יש פתרונות. ה’ פתר לי את הנושא בצורה הכי מכובדת שיכולה להיות. מקווה שבהרמות כוסית הבאות הכל כבר יהיה ברור מאליו. 

אני רוצה להגיב לזאת שדיברה על ה’הפי אנד’ של רבים מהסיפורים המפורסמים פה. 

קודם כל – אני מסכימה איתה. אכן לא תמיד התגובה מתקבלת בהבנה ובהערכה, אבל גם אם לא – במרבית מהמקרים לא קורה בסוף כלום. 

גם לי היה מקרה כזה שהופעל עלי לחץ מאד גדול מצד ההנהלה להשתתף ב’ימי גיבוש’ ו’בגללך הצוות שלך לא מגיע’… למרות שהיה ברור לי שלא מתאים לי להשתתף, לא ניתן לי פטור עד שלא דיברתי עם רב, לא היתה שביעות רצון מצד ההנהלה, וגם לא הובעה הערכה. 

אבל אחר כך…. לא קרה כלום!! המשכתי לעבוד בארגון ועם הזמן אף התקדמתי בו אז… האם הסיפור שלי הסתיים בהפי אנד או לא?! ‫

לגבי התגובה הזאת: נוסיף שדווקא בנושא הנוכחי, הסיום הטוב מתאים יותר מתמיד. מניסיוננו עם מקרים רבים בהם שיתפו אותנו בדילמה של הימנעות מגיבושים, מסיבות וכו’ וכיצד לדבר עם הבוס, אפשר לומר שבסיעתא דשמיא מדהימה- בכל) !! (המקרים בהם היה הסבר מכבד ונכון מצד השואלת- הבוסים קיבלו והבינו ולא הערימו בעיות. כדאי לדעת זאת, כדי לקבל כוח לעשות את הדבר הנכון, לפעול בלי חשש מתוך גישה מכבדת, ולזכות בעז”ה לעוד ועוד סופים טובים משלכן. בהצלחה! 

לצערי אני לא נתקלתי ביחס כזה. אולי זה תלוי עם איזה מנהלים עובדים ומה רמת החיבה שלהם לדת ולשומרי המצוות. 

למשל, כשהייתי במשרד יצאו לאכול צהריים והבוס פנה אלי שאצא איתם כי המסעדה כשרה מאד (בהכשר הרבנות), הסברתי בנעימות ובעדינות שההכשר לא מספק אותנו וגם הוספתי שאני לא יושבת במעורב עם גברים ונשים בעניינים שהם לא ענייני עבודה נטו, אז הבוס עשה פרצוף לא שבע רצון. 

אז הוספתי, זה לא אישי כלפיכם, ככה אני נוהגת. אז הוא הגיב שזה מה שמפריע לו, האידיאולוגיה הזאת לא לשבת מעורב, אבל אם זה היה סתם כי לא נעים לך הייתי מכבד את זה. עם אנשים שזה הגישה שלהם קצת יותר קשה לדבר ולהגיע להבנות בנושאים עקרוניים… 

אז גם המכתב שלי מירושלים.. גם אני קראתי את כל המכתבים לפני פורים.. והחלטתי גם אני להשקיע בתפילות… ידעתי שבזמן הסעודה יהיה לי קשה להתנתק מהסעודה ליותר מידי זמן, אז התפללתי כבר התחלתי את התפילות לפני…. הייתי בבוקר בקבר רחל ובלילה בכותל… וכמובן שהתפללתי גם על כל השמורות היקרות… 

עכשיו, שמחה לבשר לכם שב”ה התארסתי… אז כמו שאמרו שגם אם לא רואים את הישועה מיד, עצם התפילה, זה גם משהו גדול.. אבל לפעמים כן נחמד לראות ישועות מהר… תודה רבה על הזכות שלכם בשמחה שלי!!! בשמחות אצל כולן…