בדרך נס

שלום כולן

כמה פעמים שנחזור ונשנן שאנחנו פה בעולם המעשה ולא בעולם הגמול…

עדיין יש ניסים שאי אפשר להישאר אדישים מולם.

הם גדולים מידי

וחזקים מידי

וקוראים לכולנו לעשות עצירה לרגע.

שיחת הטלפון שקיבלתי הבוקר היתה כזאת שלא מקבלים כל יום… ואני מרגישה שאי אפשר לא לשתף אתכן.

כי אין ספק שכל אחת ואחת מכן, בין אם היא ממעגל קרוב של ‘יקיר לי’ ובין אם היא ממעגל עוטף ב’שמורה’-

היא חלק מהסיפור.

סיפור של גלישה במדרון. והגה שלא עובד. ורכב שמסתובב כמו קרוסלה על 100 קמ”ש…

ומה בסוף?

אז בואו נתחיל מהתחלה:

אתמול, כזכור, התקיים אירוע ‘סוף שנת יקיר לי’

התאספנו לאירוע לוהט של חיבור ושיתופים. ישבנו כ150 משתתפות סביב בנות ששיתפו את כולן בתהליכים וסיפורים שהן חוו בעקבות ההשתייכות וההשתתפות בקבוצות ‘יקיר לי’.

הן ספרו.

בתיה יונה האגדית תרגמה את הסיפורים והתחושות למסך

טלי לרפלד ליוותה את הסיפור בקלידים

ונחמי טולידנו, שכובשת את הקהל, למרות שאך זה עתה התחילה לשיר על במות – סחפה את כולנו לשירי רגש בינות לשיתופים.

ואז הגיע הסיפור האחרון…

האוירה באולם היתה כבר מחושמלת… אבל כשבר רבקה זק עלתה לבמה – היא הראתה לנו שתמיד יש מקום לעוד…

בר סיפרה לנו איך שהתגלגלה לה אפשרות לצאת לנופש חלומי קורץ מכל זוית אפשרית.

לא מספרת כאן את הכל, כי אני עוד מתכוונת להביא אותה עצמה בהזדמנות…

אבל הסיפור היה שמול כל הפלוסים הקורצים עמד משהו אחר:

בעלה הרגיש שאם הוא יפסיד את הימים האלו בכולל – זה יפגע לו בלימוד…

בר תיארה איך שהיא הגיע לועידה שעסקה ב’קבלת החלטות’ בשביל שתוכל ל’קבל החלטה’ איך להסתדר עם החופש והמצפון… וכשהיא יצאה עם תובנות וכלי עזר של ‘מבט האמת’ – היא הרגישה שהיא בעצם כן רוצה להקשיב לקול הפנימי שקורא לה לוותר על תענוג חולף בשביל רגעים של נצח…

בר ‘הסיחה לפי תומה’ ושיתפה את החברות בויתור ובהחלטה, ולמרבה ההפתעה היא גילתה שהויתור שלה עורר גלים של חיזוק בין חברות הקבוצה שלה…

היינו שותפות כולנו להרגשה המתוקה של בר בבחירה הזאת,…

ועוד עומד לי מול העיניים שבסיכום הכנס כשהזכרתי את הרגעים הקשים יותר של ההתמודדות, בר זרקה לעברי:

אבל ההרגשה והמתיקות של ההחלטה הטובה – שווה את מחירו של כל ויתור…

טוב, כמה שירי תורה ו’היו משתגעין’ אחריה’ היו כבר ממש מתבקשים…

וככה סיימנו את הערב מתוך ציפייה למחזור ההמשך שבעז“ה יגיע בקרוב…

****

בר ועוד 3 חברות יקרות חזרו ברכב לאזור המרכז.

אחת מתוכן עברה תהליך מדהים – שגם בו היא שתפה אותנו

ועוד שתיים שכל אחת עברה תהליך שעיקרו: לא לתת לשיטפון החיים ולדרדור במדרון החלקלק של חיי העבודה – לקחת את החיים שלנו…

ואז זה קרה:

תוך כדי נסיעה מהירה מעל 100 קמ”ש, בירידות החדות של הרי ירושלים

פתאום – ההגה – הפסיק – לתקשר – עם – הגלגלים…

סיבוב ימינה, סיבוב שמאלה… כלום!

ההגה פשוט מתנהג כמו הגה של ילדים – לא מחובר לגלגלים…

הלם. בהלה. חרדה מוות…

ואז, תוך כדי תאוצה מטורפת, ההגה לא מצליח להטות את הגלגלים בעיקול

הרכב נתקע בגדר ההפרדה

ומתחיל

להסתובב כמו קרוסלה…

הרכב חוטף מכות מכל כיוון…

שיירה אדירה של מכוניות שועטות אחריו

ולכל הנהגים באזור ברור שמול עינהם קורית טרגדיה בשידור חי.

או ליתר דיוק – מוות…

ואז הן יוצאות.

אחת אחת מתוך הרכב השרוט.

כולן ברגליהן.

חבולות… שרוטות בשריטות עמוקות…

אבל – בריאות ושלמות!!!

כל אחת ואחת מהן – היא נס מהלך…

וכולן יחד זאת זעקה גדולה של : תורה מגנא ומצילה!!!

של יחד נשמור על עצמנו לא להדרדר במדרון…

הערב כולו היה ערב שצייר סיפורי חיים,

וניגן את תחושות הלב.

אז הנה עוד תמונה מהחיים…

וניגון גדול של שיר ושבחה הלל וזמרה!