שלום לשמורה!

תנו לי לנחש שקראתן כבר מאות מכתבי תודה, אולי אלפי. גם המכתב הבא הוא כזה, אבל בניחוש מבטיח נוסף – מזווית שלא קראתן ולא שיערתן.

אמנם גם אני יכולה לכתוב על כמה וכמה נקודות חשובות שהתחדדו לי בזכותכן, כמה וכמה מצבי נסיון שעמדה שמורה לימיני, וכמה וכמה החלטות וחיזוקים שכולם – שלכן הם, אבל הפעם – משהו אחר-אחר-אחר:

שמי מיכל. למדתי באחד הסמינרים הגדולים בארץ, סיימתי לפני כשש שנים, גרה כיום בעיר גדולה מתחרדת, ועובדת במועצה האזורית.

בבוקר אחד הכי רגיל שיכול להיות, התחילו כאבי הראש. כמובן שבהתחלה לא ייחסתי אליהם משמעות. כשהם לא פסקו – ייחסתי את המשמעות לחוסר שתיה מספקת, וכשמרוב כאבים לא יכלתי להתייחס לכלום – התחלתי להתייחס אליהם ברצינות.

מנוחה לא עזרה, גם לא אקמול כזה או אחר. באפיסת כוחות ובמתח גואה עשיתי את דרכי לרופא המקומי. ההוא הפנה אותי לסדרת בדיקות מלֵאה ומלְאה, שעברה דרך התייעצות עם עסקנים רפואיים בעלי שם ורופאים מהשורה הראשונה. סופו של תהליך היה צרור דפים שנפלטו מהפקס ובהם תוצאות הבדיקות.

האותיות הלועזיות שהיו סדורות בשורות ישרות וצפופות לא אמרו לי כלום, אבל סבר פניו של הרופא אמר לי הכל.

לא, ב"ה לא מקננת בגופי מחלה ממארת ח"ו, אבל כן למדתי (על בשרי…) פרק שלם בפלאי גוף האדם, בדגש על מחלות אוטואימוניות – בהם הגוף פוגע בעצמו. אצלי תאי הדם הלבנים לא מתנהגים "כמו בספר" ועלולים, ללא התראה מוקדמת, לזהות חלקים ממערכת העצבים כגופים זרים ולתקוף אותם כאילו היו תאים נגועים בווירוסים.

ההשלכות יכולות להתבטא בכל מיני ווריאציות, לא מאחלת לאף אחת מכן – אף אחת מהן…

שמי מיכל. התחלתי פרק חדש בחיים. נשארתי עם אותה פאה, באותה עבודה, ואפילו עם אותו מצב רוח, רק הרבה יותר הרגשה של תלות בריבון העולם, קשר עמוק ברמה שלא הכרתי, וקרבה.. הו, איזו קרבה.

בעצם, אני מרגישה מה שהייתי אמורה להרגיש תמיד, וחיה בתחושה שכל יצור עלי אדמות היה צריך לחיות – "כי רגע באפו חיים ברצונו". אז כולם "יודעים" ואני חיה את זה. יחי ההבדל.

מדובר במחלה נדירה ביותר, אין לה קליינטים רבים בארץ ובעולם. סך הכל היא לא קורצת במיוחד, כך שאין לה ממש ביקוש:)

מבחינה סטטיסטית – מתוך תריסר אלפי מנויות שמורה יש עוד 2 שקוראות את המילים שלי ומכירות אותן היטב היטב…

ב"ה אלף פעמים שהכדוריות האדומות מתפקדות עשר, הטסיות עושות מלאכתן נאמנה, הלב, הכליות, הכבד, הראות – הכל עובד!! הכל פועל בהרמוניה מושלמת!! כמה צריך להודות! כולם יודעים, ואני חיה…

בכדי למנוע את הנזק שהכדוריות הלבנות עלולות לגרום, קיבלתי מרשם לזריקה שבועית קבועה אותה עלי לקחת "בתדלוק עצמי". אני כותבת את המשפט הזה עכשיו בשלוות נפש, אך כששמעתי את "הוראות ההפעלה" מהרופא, כמעט קיבלתי בונוס של זריקת הרגעה…

תצחקו, אבל אפילו שלושת הלידות שמאחורי לא הצליחו להפיג לי את הרתיעה מבדיקת דם פשוטה. להזריק?? לעצמי?? כל שבוע??

הרופא, במקום לנחם ולהרגיע, רק הבהיר לי שהזריקה לא נעימה בכלל, והחומר שורף… והיא קריטית בשבילי, אם אני רוצה להמשיך לחיות כרגיל, בעז"ה.

השם. השם. איך אני עושה את זה???

הפעמיים הראשונות היו סיוט אחד גדול וייסורי תופת. פעולה שצריכה לקחת כמה דקות התארכה מעל לשעה…

תסלחו לי על ההקדמה הארוכה, אבל כאן מגיע התור שלכן –

בפעם השלישית כבר התווספה לי קצת מיומנות, אבל לא היא שהקלה אלי.

בפעם השלישית הבריק לי רעיון להתקשר ל- 02-6440292 כן, לשמועה!

תחבתי את האוזניות, הקשתי 1 למבזקים, קולו הנעים של הרב ישראל גולדווסר השתפך לתוך אוזני ומשם בקו ישיר – לעומק הלב. הוא דיבר דברי חיזוק, אמונה ובטחון, בשפה ברורה וערבה, בתיבול סיפורים ועובדות במתק לשון.

והזריקה – מאחורי!

כן, היא עדיין הכאיבה, אבל כנגדה קיבלתי זריקת עידוד חזקה כפליים! שהסיחה את דעתי והחייתה את נפשי.

ומאז – הזריקה השבועית והשמועה הן עסקת חבילה.

תודה! תודה! תודה!

ורק בריאות לכולן!