קודם כל בנימה אישית ממש לא הזדהיתי. גם אני נשואה כ5 שנים וגם כן מכירה עולם כעובדת בחברת הייטק גדולה, וככל שעובר הזמן הערכה שלי לבעלי והכניעה אליו רק הולכים וגדלים.
(ואגב יוצא לי לפעמים לשאול את דעתו בענייני עבודה וזה מדהים אותי כיצד כמעט ללא ידע והיכרות הוא נותן דעה ישרה ונכונה)
ואני חושבת שככל שרואים את העולם החיצוני רואים גם שחוץ מידע וקידמה (מהסוג שלהם) גם ל"טובים" שבהם יש הרבה ריקנות ושפלות.
אני מבינה שיש אנשים שונים עם אופי אחר ונתונים אחרים ולכן לא דנה חלילה, רק כואבת לשמע הדברים, ואני מעריכה את הכאב מבין השורות ואת הרצון לשינוי ועזרה. אבל צרם לי העובדה שמתוך המייל עלתה כמו משוואה שאומרת: אברך הוא פחות יודע משופשף וחכם מכל העולם שבחוץ, דבר שלא נכון בכלל, אם מסתכלים במבט האמיתי.
ואם הכותבת או נשים כמותה מגיעות למצב שסולם הערכים של ידע וקידמה מושפע עד כדי כך מהעולם הכללי, אז אולי צריך לעשות חושבים למה זה כך, מדוע יש הרבה נשים שעובדות באותם מקומות, מצליחניות לא פחות, חכמות, יודעות ומנהלות ולא חיות את עולם המושגים האחר והשונה עד כדי כך שהם מרגישות שהם מדברות בשפה אחרת ושונה מהבעלים שלהם?
האם אולי ההיחשפות היא מעבר ל"צורך עבודה"? או מכל מיני פורומים, רשתות או מחברה פחות שמורה, ללא קשר לעבודה? ואם כך החשיפה הזאת והמעורבות הזאת גורמים לעיוות סולם הערכים.
ה"חוסר ידע/שפשוף/תמימות" של החברה שלנו מגיעים מתוך בחירה! וכדי להעריך את הדברים האמיתיים צריך לשמור על עצמינו ולאטום כל חריץ שפותח פתח לעולם שלהם, כמו קריאה של חדשות, בשביל לא להיחשף לעולם שלהם כלל.
(לי מספיק לשמוע קטעי שיחה מהמטבחון להודות להשם שהגבולות הם כל כך ברורים, כי אפשר בקלות לדמיין היסחפות והתעסקות בהבלים שלהם אם מתחילים להיכנס לשם.)
ובעניין הנימוסים שלהם, האינטליגנציה או העברית התקנית – שזה לכאורה מפריע שזה חסר בציבור שלנו – אין לזה סתירה לחיי תורה, אבל זה מגיע גם מתוך הבחירה שלנו לא להיות מעורבים בעולם הכללי, ששם מטפחים את העקרונות והנימוסים האלו. צריך להסתכל על כך כעל שתי תרבויות שונות (כמו תרבות של שתי מדינות ישראל וסין).
אצלם לפתוח את הדלת למישהו ולתת לו להיכנס ראשון זה תרבות בסיסית, ואצלנו לרוץ אחרי מישהו עם כסף שנפל לו כדי להחזיר לו זה התרבות שלנו! אצלנו לא לטעות בעברית זה נמצא בסוף סולם הערכים האדיר שלנו שעליו אנחנו מחנכים ואצלם שם הוא מתחיל.
בואו נזכור כמה בלי סוף יש לנו, ובזה אנחנו בוחרות (וצריך לעבוד כל כך כדי שנעשה מתוך בחירה ולא פשוט נזרום עם החיים) ומי שחי בשתי העולמות נמצא בבלבול ומאבד הרבה ואולי הכל!
אין ספק שצריך להבעיר את אהבת תורה והערכה לבעל באשר הוא,
ודאי שהקדשת זמן לקריאת המיילים של השמורה הם הרבה יותר מעזרה לשמירה על סולם הערכים ועזרה למנוע את הקרירות שתבוא.
אבל לפני זה צריך להיכנס חזרה לחממה ולתמימות שלנו לסגור את הדלתות מההשפעה כדי שנוכל לקבל, להתרומם ולהישאר עם אותם סולם ערכים ואותה הערכה כנה לתורה ולבעל.
