לתגובות הקוראות
חזרתי מחתונה, מציצה בשעון ושמחה לראות שאני רק ברבע שעה של איחור… התקדמתי בשביל הכניסה לבניין ואז – נעמדתי בהלם מול המראה שנגלה לפני בלובי הבניין:
עמדו שם גב' ברנר, שהיא גם אחת מהמורות הכבודות מהסמינר, שייע פורוש, השכן החסידי בלבוש מלא, סימי כהן השכנה העדינונת שסיימה השנה את הלימודים, עדיין עם הקליפס מאחורה… הבן של לוי (חשבתי שהוא עזב את הבית לגמרי?…) בחור עם בלורית וכיפה קטנה, שולמן, מקומה אחרונה שלא האמנתי שיש לה זמן לדיבורים, יעקובי – אברך, וגיטי, הבייביסיטר שלי, שמשום מה זנחה את הילדים ושהתה שם גם היא.
הם היו שם כולם: חלקם מצאו עמדת ישיבה נוחה על המדרגות. לוי ישב על המעקה, כמו ליד הקיוסק השכונתי. יעקובי נראה שרק עבר לרגע – אבל נשאב פנימה… בקיצור, דיון משמעותי רציני רוחש לו בחדר המדרגות, הם מתדיינים ומתווכחים בעניין כלשהו כשכל אחד יש הרבה מה לומר וכולם נראים 'מעורבבים' טוב אחד עם השני.
טוב. זה ב"ה לא קורה במחוזותינו,
אבל זה מה שהציל את החיים של רותי. וכך היה המעשה:
בתור מכורה לשעבר, שאכן הוא התחיל עבור מטרות מקצועיות, אבל התפשט בצעדים מפחידים לכמויות של זמן שהייתי מבזבזת שם, והשתתפות בשיח לא ענייני בין הניקים לניקיות.
העידוד הקבוע של בעלי, סייע לי בסוף לעזוב. הכל היה בצורה הדרגתית: בהתחלה רק לא הגבתי, שום תגובה, רק קראתי כי היה לי מעניין, אבל יצאתי מהעניינים. כבר לא הייתי מחויבת להגיב. אח"כ כבר ירד הצורך וההתמכרות, בהמשך חסמתי אותו ברשימה אישית בנטפרי, כשהסיסמא חצי אצלי, חצי אצל בעלי.
מה שתפס אותי מאד וזיעזע אותי, היה המחשבה והדמיון על "מי מתכתב פה עם מי". הרי ברשת זה יכול להיות כל אחד.
דמיינתי לעצמי, ממש מול העיניים, איך בחדר מדרגות, או ברחוב, היו נעצרים לשוחח – המורה הכבודה שלי מהסמינר, עם אברך חסידי ופאות מסולסלות, נערה צעירה בוגרת סמינר, עדיין עם הקליפס מאחורה.. ובחור עם בלורית וכיפה קטנה, לצידם שכנתי הגננת, וכן הלאה… והם מתדיינים ומתווכחים בעניינים אישיים , או פוליטיים, או העומדים ברומו של עולם… איך אני יכולה להיות שותפה בשיח כזה?
וגם- כמו שכתבה מספרת הסיפור השבוע: "כמה מהניקים שאת הגיגיהם אני קוראת, מנסים לערער על כל מוסכמה חרדית? " זה כל כך נכון!! אנשים שאין לי שום חיבור מנטלי לסגנון שלהם, מה לי להתדיין ולקרוא את דעתם?
בקיצור, הבנתי שאם דעתי חשובה לי… חשוב לי גם לדעת מי אמר מה,
ולמי אני – לא מקשיבה…
מי אמר 'אני' ולא קיבל?
אוהו… הרבה מאיתנו!
קיצצנו את התגובות לחצי, וריכזנו כאן תגובות בעניינם:
עבור המבקשות לדעת דעת תורה, ואלו המתעניינות האם אנחנו פועלות לפיה:
אני מדגישה שבכל עניין שיש לי ספק או מעצמי או בעקבות פניות נפלאות מצד הבנות-
אני שואלת את רבני ה'שמורה' שליט"א.
בעניין הפורומים קיבלתי הוראה: להתריע ולהעלות את הסכנה!
הפסו נושאים לדיון?
נראה שיש כאן בעיה מהותית של נתח יקר מהעובדות.
הבאנו כאן הדברים שנכתבו בהשראת גל התכתובות שהתפתח.
ד"ש מד"ש הבא… (הקובץ מצורף למעוניינות)
לאלו המציינות את חשיבות הפורומים המקצועיים, דווקא לציבור ה'שמורות':
נעשית פעילות מאחורי הקלעים למצוא דרכים ראויות וכשרות שיאפשרו לעובדות מקצועות העיצוב להיעזר בפורומים מקצועיים – נטו, לנשים בלבד.
ולמקצועות אחרים?
ריכזנו את כל בעלות הפורומים המקצועיים השמורים, ההמלצות עליהן והבקשות לגביהן וכן כמה עצות מעשיות מצויינות – אנחנו בודקות את כל האופציות, ומקוות בעז"ה להציג בפניכם את התוצאות.
למבקשות פורומים פתוחים משום צרכים נוספים כמו בדידות, עזרה הדדית וכו'
הדיונים שלנו עוסקים במתן מענה לעובדות – איננו עוסקים עכשיו בצורך/בסכנה שבפורומים כלליים. כל אחת תנהג כפי דעת רבותיה. הכאב המובע כאן עוסק בנשים שנכנסות לצורך מקצועי ויוצאות… יוצאות:(
מה הקריטריונים שלכם לפרסום תגובות?
- המדד המשמעותי ביותר הוא: האם התגובה מקרבת לה' יתברך? האם היא בבחינת 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו'? האם היא 'מחזקת ידי עושי מצווה'?
- כל התגובות עוברות בקרה וסינון טרם פרסומם
- בכל מקום שמעירים לנו על טעות שעשינו או על משהו שהשתמע לא ראוי, ואכן יש צדק בדברים (לעיתים אנחנו נדרשים לשאלת רב מיוחדת)
- נעשה מאמץ להביא גם תקציר, כדי לחסוך זמן למי שאין לה מיותר
מדוע קיצצתם את שלי?
לפעמים זה דווקא בגלל שזה מידי שנון… או עלול לפגוע…
זה לא בגלל שזה לא נכון או בגלל שזה לא כתוב היטב:)
הזמנה אישית:
לכל מי שחשה שלא קיבלה תגובה הולמת, לצערינו אין לי את המשאבים להתכתבות אישית עם כל אחת, אבל כן אשמח לקיים שיחה ייעודית בנושא. מי שמעוניינת להצטרף לשיח הזה (כועידה בקו השמועה) שתשלח מייל חוזר עם מספר הטלפון שלה. מספר המקומות מוגבל.
בתפילה שיעלו הדיונים לרצון,
לאה
