הסיפור שלי התרחש לפני שנתיים. הסיום שלו – לפני שנה.
ועכשיו, אני יושבת וכותבת ומרגישה שעצם הפרסום הוא מעין סגירת מעגל…

לשבועות יש ניחוח יחודי. במיוחד אצלנו – אלו שקשורים לתורה.

זאת ההזדמנות שלנו כנשים לייקר ולשמוח בחלקנו הגדול.

מלבד היותי אוהבת להכין (ולאכול) מאכלי חלב מושקעים, יש כאן ביטוי לשמחה ולחביבות התורה בעיננו.

ערב חג השבועות, ואני מוצאת זמנים לא זמנים כדי להכין פשטידות מושקעות, עוגת גבינה משובחת וכהנה וכהנה. שבעלי עומד מאחורי וכל המשפחה רואה את המעדנים המיוחדים לכבוד חג קבלת התורה.

חג השבועות מגיע.

שולחן ערוך לתפארה בחד פעמי מהודר.

פשטידות מתחממות על הפלטה,

ובמקרר, עוגות, מעדנים וכל טוב כיד המלך.

זה היה מוצאי שבת, וכולנו, גם האורח שהזמנו. הרגשנו שמחת חג אמיתית.

"אשר בחר בנו… ורוממתנו מכל העמים"

"אשרינו מה טוב חלקנו"

ואז…….. כבה החשמל.

בשבתות, אנחנו משתמשים במצבר פרטי ולא בחשמל הרגיל. במצבר כמות החשמל מוגבלת.

לא חישבנו נכון את כמויות המכשירים שהפעלנו. והמצבר כבה.

טוב, חבל,

העברנו אש והדלקנו נרות, (מדובר ביום טוב).

המשכנו את הסעודה לאור הנרות – אבל האוכל היה כבר קצת חיוור.

לא ראו את הפשטידות ה'מושלמות',

לא ראו את צבעוניות הירקות שהכנתי.

הילדים לא היו רגועים,

הם ניסו לגעת בנרות והיו צריכים שמירה מיוחדת,

לא נעים מהאורח.

המזגן כבה, החום גבר

החשכה הקשתה…

אבל הסתדרנו…

הקושי האמיתי היה ביום.

זה היה שבועות חם במיוחד! שרב של ממש.

זוכרות?

ובבית פשוט נדבקנו לבגדים.

תנסו לדמיין את עצמכם ביום חם שכזה בלי מזגן…. בלי מאוורר, ובלי שתיה קרה….

איזה טעם יש למאכלים (משובחים ככל שיהיו) כשחם כל כך….

וניסינו לשמוח במה שאפשר.

אחרי הסעודה, נשברתי…

חם לי!

הילדים עצבניים וחם להם גם,

אני משוועת לאויר קר של מזגן או אפילו מאוורר כלשהוא.

חייבת דחוף מקלחת.

לא נעים ללכת לשכנים בשביל כוס מים קרים (או קולה)

וכל זה, אחרי שדמיינתי את עצמי יושבת רגל על רגל לצד עוגת גבינה משובחת וקוראת ומתענגת על החג.

מה עושים?

דיברנו על זה יחד – כל המשפחה.

מצד אחד, כולנו משוועים רק לדבר אחד – להתקלח ולאוויר קר של מזגן.

מצד שני,

אנחנו ביום מיוחד שחיכנו לו כבר 50 יום.

שבועות הוא יום נשגב וגדול.

הכנו וטרחנו לכבודו, אנו מייקרים את לימוד התורה וקבלתה.

האם ניתן לו ככה לעבור?

ואז-

נפלה בי התובנה.

גם לכלה, חם עם שמלת הכלה.

גם היא היתה רוצה אולי להפסיק את החתונה וללכת להתקלח.

אבל –

אף כלה לא עושה זאת.

לכל זמן ועת.

לא מאבדים זמנים גדולים בשביל דברים קטנים.

שבועות הוא יום אדיר בפני עצמו

לא ניתן לחום לטשטש אותנו.

החלטתי.

מנצלים את החג במה שאפשר.

מנסים לקבל, לשמוח ולהבין את המשמעות והרוממות.

זאת היתה התמודדות לא קלה, ניסיון.

אבל הפנמנו שזה התפקיד עכשיו. ועשינו כל מה שאפשר.

נגמר החג,

וזהו….

לא סיפרתי, אבל היינו באמצע תהליך ארוך ומייגע של קבלת היתר בניה.

הדירה שלנו ב"ה כבר קטנה לנו. וכבר שנתיים שאנחנו בתהליכים לקבלת ההיתר המיוחל.

ידענו שקבלת ההיתר, הוא רק התחלה של מסכת בניה ארוכה בצירוף כל השכנים, שיפוצים וגם מעבר דירה זמנית.

אבל אין ברירה.

באזור שלנו אין דירות גדולות במחיר שיכולנו לעמוד בו.

ולא רצינו לעזוב את השכונה.

כמה ימים אחרי שבועות, בעודנו מצטופפים בדירתנו הקטנה,

עלתה לי מחשבה לנסות לחפש כן לקנות דירה גדולה ולעזוב את תהליך הבניה….

החלטתי לנסות.

ביום הראשון הלכנו לראות 4 דירות.

לכולן היו הרבה חסרונות מלבד היותן יקרות מאוד.

ביום השני, אני שומעת על פרסום חדש של דירה – באותו רחוב שלנו.

אני מתקשרת ושומעת שהמחיר נמוך מאוד יחסית כי זאת דירה ישנה.

אנחנו הולכים לראות.

ואיך שאני נכנסת לדירה אני יודעת שזאת הדירה שלנו!

עונה לכל הצרכים שלנו ובמחיר מצוין.

מתברר שהדירה עומדת ריקה כבר 7 חודשים…

בעלי הדירה המבוגרים קיבלו אותה בירושה והם לא הצליחו להחליט מה לעשות בה.

הדירה פשוט עמדה וחיכתה…  לנו!

היינו הראשונים שהגענו לראות וסגרנו.

האם זה קשור לניסיון של שבועות?

אני בטוחה שכן.

שבוע אחרי הניסיון הקשה קיבלנו את הדירה הנחשקת….

ולא עוד,

קיבלנו עוד מתנה מבורא עולם.

לאחר שנה  – באזור שבועות, נולד לנו תינוק מתוק ויקר.

אנחנו לא יודעים חשבונות שמים…
אבל אני מרגישה שביום הקדוש הזה הרגשנו מחדש שאנחנו 'מתחתנים' עם קודשא בריך הוא ואורייתא…

והנה, 'החתן' שלח לנו גם בית וגם תינוק…

זהו,

שבועות זה הרבה מעבר לעוגת גבינה ומחשבות מתוקות על תורה.

שבועות זה יום חתונתנו!!