אתן אמרתן….

מדגם מתגובות אוהדות המחזקות את ה’שמורה’

תודה לכל אחת ואחת על השיתוף:)

מה שהכי כובש אותי בשמורה ומושך אותי תמיד לקרוא, גם כשאני בלי משיכה לרוחניות… זה שזה פשוט מוגש לי מעניין ומגרה, ותמיד, אבל תמיד!!! האושר של החיים זה להיות שמורה וצדיקה (דבר שבחיים לא התחברתי אליו) בעיני להיות שמורה זה היה להיות מישהו דוחה, מצומצמת, חנוקה, ואת פשוט משנה לי לאט לאט את ההסתכלות על החיים היהודיים, הקטע שמותר לתת מקום לרגש הרוחני ולא ללכת רק לפי מה שחייבים העיקר לא להסתבך עם הקב”ה…

מה שהכי מדהים לי שזה שמח שמח, שמח!!! משוחרר, כייפי! יפה! מפנק!!!

שהאושר של החיים זה להיות שמורה וקרובה לאלוקים,

אני מרגישה את השינוי הזה לאט לאט בתוכי וזה הזוי, כי פעם לא הסכמתי לשמוע מילה על העניין של צידקויות ורוחניות, בטח לא על דברים של הרגשת הלב ודקויות של תפקיד העשה  – בקיצור כל הדברים של מעבר לחובה שלך להיות יהודי טוב ולהיכנס לגן עדן בלי להסתבך

אני זוכרת שבתקופה הראשונה שהייתי מחוברת לשמורה פשוט נעלבתי כשקראו לי שמורה יקרה, מה? אני שמורה? איכס! בחיים לא! אני היום הרבה יותר מוכנה לשמוע ולקבל, עם פחות להתווכח… לא הבנתי בהתחלה מה רוצים מהחיים שלי אם אין בזה שום בעיה בהלכה הכתובה,

איזה הזוי!!!

אתם שהידים על יהדות וגם באושר מטורף, האלוקים שלכם – משתלם להתחבר אליו… זה נשמע ואפילו קצת מרגיש כבר שמח ומאושר,

בקיצור כמויות יהדות וחיבור שלי בזכותכם, ואני לא פעם מנגבת דמעות בימי שלישי מהערכים שלכם – שלנו…

יש לך גם את הקטע שאת נותנת את ההרגשה לכל אחת כאילו את מכירה אותה בשמה מזמן… וזה מחמם ופותח ת’לב…

יאלה, תמשיכו לכייף בחיים,

אני נהנית מאד מהשמורה, בשל כך משתפת את בעלי בבית, שג”כ נהנה מאד מהענין…
עד כדי כך שביום הפורים תוך כדי שכרות בקשה ממנו אחותו ברכה של שיכור, את
יודעת מה הוא בירך אותה?
*שתהיי שמורה במבול*
תראי עד היכן מגיעה ההשפעה?
תזכי למצוות

אני אף פעם לא הגבתי למיילים שאתן שולחות, למרות שאני קוראת אותם תמיד בשקיקה
ומרגישה שהם תורמים לי המון. אבל המייל ששלחת היום טלטל אותי כל כך, שאני חייבת להודות לך.

לא הספקתי לקרוא את כל מה שכתבת ואת מה שצרפת, אבל הורדתי את השיר והפעלתי
אותו. והוא נפל לי על מקום כל כך רגיש של נסיון שהתחיל לי בעבודה לאחרונה עם ראש צות
שהתחלף ואני מרגישה שיותר קשה לי מתמיד להשאר מנותקת וענינית.
והשיר הזה פתאום טלטל אותי כל כך והעמיד אותי קצת במקום. אז לא שהנסיון נגמר – אבל אפשר אולי לומר שעכשיו הוא התחיל, אבל לפחות אני יודעת איפה אני עומדת ויש לי יותר כח להתמודד איתו.

 

אני נמצאת במקום של הדור שלא ידע את יוסף… נולדתי, (כלומר- התחלתי לעבוד)
לתוך הקיום של שמורה במבול, לא מכירה מציאות אחרת… ובכל זאת- לא יכולה
לדמיין מה הייתי עושה בלי התוכן הזה שנכנס לי לתוך השגרה של העבודה. במיוחד
אחרי שאנחנו רגילות לקבל כל כך הרבה בסמינר.
הנושאים המעוררים, החיזוקים בהלכה, מוסר, ואפילו- איזו פרשה השבוע… לא רוצה
לדמיין את השיגרה שלי בלי זה!
תודה על כל התזכורות הקטנות על כל מה שחשוב ויקר לנו- גם לרווקות שעוד לא
אמהות….(תזכרי שיש גם אותנו, שעוד ממתינות בתחנה על אם הדרך, טוב? אפילו שיש
לנו זמן להתפלל גם 3 תפילות… 🙂
תהי משכורתך שלימה מן השמים! ושתזכי להמשיל לזכות ולזכות!

תודה על העלאת הנושאים המעניינים וההגשה הנפלאה! ד’ ישלם לך שכרך הטוב.
משהו שחשבתי עליו…
אתם כמו תנועת ‘בית יעקב’ של הדור הזה! של ה”משרדיות”
אולי זה משפט מפוצץ עם סופרלטיבים שמתאים יותר למורה בסמינר ולא למתכנתת, אבל
אולי זו פשוט האמת.
תמיד חשבתי על הדמויות האלה בהיסטוריה שתהודת מעשיהם מהדהדת עד סוף כל הדורות,
חלמתי עליהם ורציתי להיות כמוהן, אשריי שזכיתי להכיר אתכן, ולהיות חלק
מהאימפקט (אין לי מילה טובה יותר) הראשוני.

שלום לשמורה המדהימה!
תודה רבה על היוזמה הברוכה שלך שמזמן הפך ממיזם לפריצת דרך עצומה בציבור
שלנו!! ממש שינית לי את הקו מחשבה ולטובה! אשריך!

תודה רבה על המיילים והסיפורים
מחזק ונחמד לראות את אחרות חוות חוויות דומות לשלי,
ד”א בעלי טוען שמאז שהתחלתי לעבוד במקום מעורב אני התחזקתי יותר בדקדוק על
המצוות,
אני תולה את זה בחיזוקים שונים שאני מקבלת למייל , ואתם בתוכם 🙂

אני מרגישה זכות גדולה מאוד לכתוב לכם,שהקמת את ה”בית יעקב” של שנות האלפיים

אני גרפיקאית מהבית, בזכות שהצפתם את נושא ההתמכרות לאינטרנט שמתי לב שבאמת די הרבה זמן אני “מבלה…”, רק בזכותכם הצטרפתי לקהילה עם שרות מהיר חסמתי את כ- ל האתרים, חוץ מכמה שבאמת באמת לצורכי פרנסה, קרי העבודה שלי… ונעלתי שרק נציג הקהילה יכול לפתוח לי עוד אתרים מאמינה שאתם מהמקום שלכם מבינים מה משמעות הצעד הזה, הכוח שנדרש לעשותו כל הזכויות שמורות לשמורה תמשיכו להפיץ טוב

ותודה עצומה!!! בשמי ובשם נשמתי 😉 על הערך העיקרי והמוסף מה’שאבעס שיעור’ של   הרב מילר!!! אם לא העומס של יום חמישי הייתי יושבת ומסכמת את הדברים הנפלאים ומעיינת שוב   בשבת/ זמני פנאי, אך אני שומעת תוך כדי קילוף תפו”א וכו’… ובכלל ה’שמועה’ העלתה את רמת המחשבה שלי כמה טפחים מעל, והראתה לי שאפשר תוך   כדי המטלות השגרתיות להיות מלאה בתוכן, ו’מחשבה טובה’! תודה מעומק הלב, ואין המילים יכולות לתאר את התועלת הגדולה. אמסור בלנ”ד וכבר מוסרת ד”ש חוזר.     אשרייך שזכית להיות מהעוסקים בצרכי ציבור…ישלם שכרם.

אין לכם מושג כמה כח הקבוצה הזו נותנת לי!! אני רוצה לכתוב ולהגיב לכם כל פעם, אבל לא מתאפשר… תודה ענקית!! תודה על החוברת המצורפת! הלוואי שבכח הקבוצה נצליח כל אחת ואחת מאיתנו להישמר ולהתחזק! חזקו ואמצו! אחת שכל הזמן נקרעת בין יכולות שד’ ברוך ד’ חנן ובין הבית היקר שד’ בטובו הגדול חנן!!! משתדלת לבחור בטובת הבית ומחפשת את הדרך לשלב בלי לפגוע ולהיפגע חלילה… שואבת מהקבוצה כל הזמן חיזוק. X ר”צ פיתוח (נא לא לפרסם בשמי…)

ולצוות השמורה המופלא! רציתי לשתף אתכן ולהודות על הכל. ולספר בקצרה על הכח המיוחד שהשמורה נותנת לנו גם מרחוק…. אני עובדת במשרד קטן- אני ועוד עובדת חרדית ו-2 גברים דתיים כל אחד בדרגתו… השבוע הגיע הביג בוס (שלא יושב איתנו במשרד) עם רעיון- הוא והשותף שלו (יהלומנים) רוצים לערוך ערב גיבוש יש להם טבח הודי שיכין את האוכל (כשר כמובן!- וגם צמחוני, אז אין בעיות..) הוא שאל אם נשתתף… כשהוא שאל רק העובדת השניה היתה במשרד והיא אמרה שזה בעיה כי בטח ישבו מעורב וכו’…. אח”כ אני הגעתי אז שאלו גם את דעתי.. משמים שבאמצע השיחה נכנסה איזו שיחה חשובה אז יצאנו מהחדר והתייעצנו ביננו-החברה, אני ו”השמורה” שבנו (גם החברה איתי במשרד “שמורה”) אמרתי לה שאם מתחילים- אין לזה סוף. היום זה טבח הודי, מחר מסיבת פורים עם תחפושות וכו’… החלטנו יחד שאין מצב. ולא משנה הכשרות (גם אם יבואו מנות גלאט בד”ץ העדה החרדית) וגם אם תהיינה מחיצות. זה לא מתאים לנו ואין כאן נושא לדיון בכלל. כמובן שצריך לכבד ולהעריך אותם ע”כ שהם מוכנים לבוא לקראתנו אבל שיהיה ברור שאנחנו לא חלק מזה. סתם, חשבתי לעצמי, צריך לעשות לכל הבוסים הנכבדים ערב של השמורה ואז הם יבינו מה הבעיות של החרדיות היום….😉 יישר כח עצום, שתזכינה לזכות את הרבים הלאה

שלום,   רציתי לומר תודה ענקית על הסיפורים והמיילים המחזקים של שמורה.   לצערי פעמים רבות ההרגל עושה את שלו, “והחלקות” קטנות או יותר בנושא גברים   בעבודה נעשות בלי לשים לב. המיילים של שמורה עוזרים לי לשים את הנושא בפוקוס של עצמי גם כשאני עובדת עם   גברים בעבודה ונעזרת בהם. (במיוחד שבטבע שלי אני בנ”א די חברותי) ולזכור לשם מה יצאתי בכלל לעבוד…. אז שוב ושוב תודה על כל התזכורות הנחוצות האלו!!!   זה נותן כל כך הרבה כח להרגיש חלק מקבוצה איכותית כל כך..

אני עובדת במקום כל כך חילוני ובתוך כל היובש והחולין הזה מידי יום שלישי וחמישי אני מקבלת כמו “מפגש חברות” וירטואלי עם סיפור אישי, שתמיד כאילו נכתב במיוחד בשבילי.אני מרגישה שאני פוגשת חברות, שומעת מהן שלא רק אני מתמודדת… ובלב שלי   פורקת גם לכן את הקושי והכאב… אתן שומעות אותי, כן?… וביום חמישי, כשכולם סביבי מדברים על סופ”ש… פתאום צץ המייל שמזכיר לי שעוד מעט שבת הקדושה באה! מבחן קצר על פרשת שבוע, ודברי תורה מתוקים מדבש שכל מילה בה כאילו נכתבה בשבילי.   בתוך הבדידות שלי בעבודה, אני מרגישה ממש כאילו מידי שבוע אני נפגשת איתכן לשעת העצמה שמחזירה לי את האור לעיניים ומזכירה לי מה אני בעצם עושה פה. תבורכו תבורכו!! כל הברכות בעולם לא יספיקו בשביל לברך אתכן על עבודת הקודש שאת עושות. בעיני אתן כמו שרה שנירר ע”ה – גם היא החזירה לבנות ישראל את הגאווה היהודית   ואת העוצמה לעמוד ולהיות לעזר כנגד בעל שלומד תורה בתוך כל החולין והשממה. מקנאה בזכותכן העצומה והלוואי ויהיה לי חלק עימכן!

בזכות התוכן המרתק והמגוון שאתן טורחות סביב השבוע ומעגל השנה להעלות ולהנגיש לכולן יש לי כח כל ערב, להתאושש מהמרוץ המבורך והסוחט כאחד, ובמקום לרצות רק להגיע למיטה, יש לי “ממתק” שווה שאיתו ממש קל להבריק את הכיור לכבוש הרי כביסה, ולהחזיר את הבית למצבו המקורי. אז אם ישאלו אתכם מה שמועה עוזרת? היא עוזרת!

אין לי מילים להביע את מה שהשיחות של הרב גולדווסר במבזקים עושות לי!!   זה התרופה הטובה ביותר לכל כאב ראש, לכל מצב רוח על הפנים, זה בניה של השקפה, אמונה ובטחון במהלך השוצף והעמוס של החיים עם כל האתגרים   שהם מזמנים לנו- הרב מדבר בכזו הבנה לכל מה שעובר עלינו, ברמה הכי פרקטית שיכולה להיות- הפסד גדול למי שלא מקשיבה! יישר כח לכם על הבמה!

ואוו אין עליכן!!! איזה מושקע!!! אין לי זמן לנשום בעבודה, אבל כשמגיע מייל משמורה (לא משנה באיזה נושא)- אני לא מתאפקת ובולעת אותו בכמה דקות בלי לפספס אף מילה.

אמנם אני יודעת שהתגובה שאני כותבת היא לא כוונתכם לתגובה לסיפור, אבל אני חייבת שוב להודות לכם כי אני מכורה ל”שמורה” ואני מחכה כבר למייל בשלישי וחמישי, וגם למפתיעים פתאום, ממש התמכרות למילוי הצמא הרוחני שאני כ”כ חייבת בתוך חיי היומיום העמוסים שלי ב”ה. תודה רבה על כל מילוי ומילוי!

שלום וברכה, רציתי להודות מאוד על השדרוג של “חלקינו בתורתך”, זה פשוט מדהים ומושלם ונותן עוד סיבה לצפות ליום חמישי…;) אני לא מוותרת לעצמי ומוצאת את הזמן לעבור על זה וזה נותן לי כ”כ הרבה!!! זה כה מושך ומרתק, וגם גורם סיפוק לבוא לשולחן שבת עם מושגים ולא לשאול מה הפרשה השבוע… את השבת האחרונה עשינו בפורמט זוצ”י מצומצם וזה נתן כ”כ הרבה טעם ויופי כשהיה לי גם משלי להגיב ולהוסיף על דברי התורה שנאמרו בשולחן… הכל מוגש בחן ובהתאמה, כתוב בצורה זורמת, מחדש ומגוון! והמדור “מיני תרגימא” מתוק כל כך!!! (בסוד אגלה לכם שאיני קוראת את המדורים ברצף בדף העלון אלא חוזרת בכל פעם למייל כדי לקרוא את ההקדמה למדור ו”ללחוץ כאן” להמשך הקריאה….) יישר כח עצום! שתזכו להמשיך ולזַכות!!! שבוע טוב וחודש טוב, ‘שמורה’ מעריצה.

רצינו מעט להודות לך , על הכח שאת נותנת לנו,   את ודאי לא יודעת עד כמה השמורה משפיעה … כמה כח וחוזק את נותנת!!!!!!!!   בכמה סיטואציות ומצבים- השם הזה הספרותי (שמורה) נשא בחלל. כמה גלים ומשברים צלחו בהצלחה – בזכותך.     ובפרט עכשיו אחרי הכנסים המרוממים – והמחזקים, שנותנים לנו את הכח להמשיך!!!!!!! רצינו להגיד תודה ענקית !     תמשיכי, אל תרפי! אנחנו צריכות אותך! המון הצלחה וס”ד בכל!!! תראי ברכה והצלחה בכל מעשי ידייך, בנים ובני בנים  עוסקים בתורה . שנה טובה – וגמר חתימה טובה

הייתי בכנס באלול וכששמעתי שם את הדברים העוצמתיים אמרתי לעצמי “לעבודה במתכונת הנוכחית אני לא יכולה לחזור,או שאני עושה שינוי או שאני עוזבת” אני מזכירה בתלמוד תורה מודרני ועובדת רצוף עם רב’ס וילדים גדולים. יש לידי שתי מזכירות נוספות והמרחק לא נשמר כמו שצריך, בלי לשים לב אני אומרת דברים שלא צריך לומר ועיקר הבעיתיות היא עם המנהל שיושב חדר ליד ובדיחות וסיפורים, הן מצידו והן מהעובדות בת”ת יש עוד כעשרים נשים בצוות למטה וכשהן עולות ומדברות כולן מדברות בקול וצוחקות ויש גברים שמגיעים ושומעים או שפתאום המנהל מגיע ובגלל שהוא המנהל אז כל אחת מנסה להתחנף ולומר את חכמתה ובדיחתה. ומדובר בנשים צנועות וחסודות – מבתים חזקים מאוד רק מדובר בחוסר מודעות ובקושי כל הזמן ידעתי שזה לא בסדר ודחקתי את הענין. עד הכנס – לא ידעתי מה אני עושה יצאתי מהאולם ואני רואה שמוכרים חוברות של הלכות והנהגות במקום העבודה מיד החלטתי אני קונה קודם נעשה צעד ראשון הגעתי עם זה בבוקר לעבודה ואמרתי למזכירות לידי בואו נלמד כל יום הלכה יום יומיים שלוש, ראיתי שזה לא בדיוק הולך והם לא משתפות איתי פעולה… לא זוכרת איך זה קרה ופתאום הבריק לי בסיעתא דשמיא רעיון יש לנו בעבודה בחורה שמחכה לזיווגה. החלטתי לקפוץ על הגל. ניגשתי לכולן, מודרניות חסידיות ולטיאיות בצוות וביקשתי שנעשם בלוג פון כל יום נקריא הלכה עלהלכות והנהגות במקום העבודה – למען זה שתתארס כולן הסכימו וזה כבר לשעצמו היה השג גדול, דאגנו לכולן לחוברות ומיד אחרי סוכות במשך 40 יום הקראנו – הבלוג פון היה מכובד ועניני לא היה ניתן להשאיר שם סתם הודעות רק הלכה יומית. והתוצאות בשטח היו מרגשות! אחת הזהירה את השניה, השתתקנו כולנו מתי שגבר נכנס. קרצנו מזכירה לרעותה אם אחת דיברה עם רבה ולא שמה לב שעברה את הגבול. דנו בהלכות בעבודה. זה היה מיוחד! ומרגש! *המטרה הושגה והכל בזכות ‘שמורה’ – ובעזרת ד’ מקוים שנשמע גם בקרוב בשורות טובות.* תזכו למצוות! —

מה שלומך? אפיזודה קטנה מהמפגש האחרון של קבוצת צמיחה-מודיעין עילית, שאני חושבת שמגיע לך לשמוע… היה מפגש מקסים ומחכים ביותר עם דבורה קיסטר (תגובות חמות מאד מהמשתתפות לסדנה של דבורה!) כתרגיל פתיחה, דבורה ביקשה לשמוע: “מי עשתה מאמץ להגיע למפגש כאן היום?” יותר מחצי הרימו את היד. היא ביקשה מאלו שהרגישו שעשו את המאמץ הגדול ביותר להגיע הערב, לפרט למה הן מרגישות כך. נשמעו תיאורים ססגוניים על יום עבודה מפרך, פרויקטים מורכבים שמחכים להגשמה, השארת ילדים במצבי צבירה שונים ועוד. ואז באה השאלה המתבקשת: “אז למה בכל אופן באת למפגש? למה התגברת על כל הקשיים האלו והתאמצת להגיע?” והתשובה המרתקת, שחזרה על עצמה שוב ושוב וגרפה הנהוני הסכמה נמרצים, היתה: “זה שווה לי הכל, כי המפגש הזה נותן לי כח!” “כל מפגש עוזר לי להתכוונן מחדש על המטרות החשובות לי בחיים” “כי פה אני יכולה לשתף בקשיים ולקבל עידוד ותמיכה” “זה יותר מכיף. זה נותן לי חויה עמוקה, אפילו רוחנית.” לא יודעת מה את מרגישה, אני התרגשתי לשמוע את זה ולהרגיש באויר עד כמה הקבוצה משמעותית למשתתפות וכמה כח ועזרה הן מקבלות ממנה. (וגם אני בכלל זה! בהחלט!) להשתמע!

רציתי להגיד רק כמה מילים על פעלכם המבורך…   אני בחורה שכבר סיימה את הסמינר וכמו כולם, יוצאת לעבודה כל בוקר   המיילים שאתם שולחים לי מדי פעם מחיים אותי בתוך השגרה המשעממת ואני שותה   אותם בצמא! ממש כך-בלי להגזים. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכם. אני מחכה בכיליון עיניים למייל הבא מכם וקוראת בשקיקה אפילו כמה פעמים.   תבורכו מפי עליון והמשיכו בעשייתכם הברוכה.

לפני כשנה חסמתי את האינטרנט במקום עבודתי וזה הלך עם הרבה מאד קשיים טכניים   לפני כחודש חזרתי מחופשת לידה וכשניסיתי להתחבר לאינטרנט החסום – הוא לא עבד ואז ביקשתי קוד לאינטרנט הרגיל והתחלתי לעבוד עם מצפון…   כל הזמן טפטף לי מהשמורה ומהעיתון שזה לא בסדר אבל הלחץ בעבודה גבר ולא היתה לי פניות ולא פנאי לטפל בזה. היום בבוקר החלטתי שאני לא מגיעה ליום כיפור עם אינטרנט פרוץ והתקשרתי למוקד   של האינטרנט החסום ושוב חסרו לי נתונים טכניים ולא יכולתי לטפל בזה וחשבתי לעצמי: מה אעשה? טכנית, אני לא מצליחה, אפילו שאני באמת רוצה. חזרתי למחשב ואמרתי שאנסה שוב להתחבר לאינטרנט החסום, רק אנסה, והנה, האינטרנט החסום עובד   כהלכה ממש הרגשתי שהקב”ה ראה שאני באמת רוצה ועזר לי להתקרב אליו

רציתי להודות על הפעילות המדהימה של חודש אלול כבר כמה שנים שלא התכוננתי ככה לראש השנה הכנס, י”ג מידות שנשלח כל יום וההרצאות בשמועה…

וכל מתנדבות שמורה המדהימות! אני חייבת לשתף אתכן בתחושות שאני נושאת איתי מהאירוע המדהים שהופק אתמול.. לא חשבתי אף פעם שאני יכולה כ”כ להנות מכנס… זה היה ממש כהגדרתה של הרבנית מנוחה לוי “זריקת אדרנלין” לכל השנה- ואולי לכל החיים.. הרצאתו של הר רייך הייתה כ”כ מתאימה לתקופה ולזמן שלנו וכל-כך מרוממת.. ונוסכת כוחות, השיר של שמורה- רק השלים והעצים אותו וחיבר תחושות למילים. הפאנל היה אמיתי וכנה ומשתף, שלא יכולנו שלא להתחבר ולזהות בעצמינו את איתותינו שלנו, ולשאוב כוחות להחלטות הנכונות. ההרצאה של הרבנית לוי- נתנה משמעות אמיתית ומבט חדש לכל התקופה, וכיוונה אותנו ליעד הנכון. והשירה המרגשת עם מירי ישראלי- עזרה לנו לבטא את התחושות המרוממות בתפילה. שלא יכולנו שלא להצטרף אליה.. יצאנו בהרגשת קרבת אלוקים מתוקה, ושאיפה פנימית עמוקה, לקום וליישם ולהתרומם. אין ספק- שראש השנה שלי אחרי הכנס הזה- הוא אחר. ולא רק הוא. כשהגעתי- תכננתי לצאת באמצע- כי מחר יש יום עבודה, אבל אחרי שהגעתי- לא הייתי מסוגלת לצאת עד שווידאתי שסופית- הכנס נגמר. אני מחכה בקוצר רוח כבר לכנס הבא!!! תודה רבה! ושזכות החיזוק העצום שחשנו תעמוד לכל השותפות והעמלות והטורחות והמסייעות שיזכו לשנה טובה, מתוקה מלאת שפע ברכה וכל הישועות. יישר כוח גדול

לאה היקרה לאלוקים ואדם! *”כתר יתנו לך” – זה מה שהרגשתי אתמול בערב המיוחד והמרומם במודיעין עילית* *מה הביא מאות נשים ובנות להתאסף בערב חג אם לא הרצון להיות הכי קרובות לאבא ולזכות להמליכו עלינו ברה”ש מתוך חיבור ואהבה גדולה?* *ואם הרבנית מנוחה לוי דברה על קרבן חטאת וקרבן עולה אפשר לומר שזה קרבן עולה משובח שריחו עוד ימשיך ויעלה , הלואי שנזכה.* *אשרי שזכיתי להיות בשמורה!!!* *זו גם הזדמנות להודות על התכנים המיוחדים הנשלחים מידי שבוע. ניכר כי מושקע בהם עמל ומחשבה ובעיקר לב!* *כמי שהגיעה משדה ההוראה לעבודה מול מחשב חשתי את החסר בלגעת ברוח, להרגיש את הדופק הרוחני של השבתות והחגים וימי השגרה שבינהם וב”ה זכיתם לתת לי מענה על כך!* *היום אני יודעת לפני שבת מה הפרשה….* *והרעיונות – תענוג לנשמה ( בכל יום חמישי זו שעת בילוי שלי לפני היציאה הביתה להמשך הכנות לשבת וכמובן שחלק גדול אני מדפיסה כדי לתת גם לבני ביתי טעימה משמורה…)* *זוכה להתכונן לחגים לא רק עם תבשיל ועוגה* *ומתרוממת מהגיגי רוח ומחשבה!!* *יהי שכרכן שלם ותבורכנה בשנה של סיע”ד ושפע בכל המובנים!!!* *הייתי שמחה להיות שותפה למערך הנפלא של המתנדבות אולם אין לי שום הבנה ורקע טכנולוגיים * *לכל תחום אחר – אשמח אם אוכל לתרום ולזכות להיות שותפה לקידוש שמו בעולם!* *בהערכה גדולה*

לכל הצוות המדהים מאחורי הקלעים. כל אחת ואחת למרות שאיני מכירה
אתכן.אני עובדת כבר יותר מעשר שנים, ובשלוש האחרונות עברתי למשרד שכולו גברים. חרדיים. בתפקיד של מנהלת המשרד. יש לי סינון לאינטרנט והעובדים מבינים את השפה החרדית והכל בעצם כשר. רק אני וקוני יודעים שגם במקום כזה אני מתמודדת עם נסיונות ומשתדלת כל כך לעשות מלאכתי נאמנה. משתדלת להיזהר ולהישאר שמורה אך ורק לבעלי, ולא לאף אחד אחר אפילו במילימטר. אני כל בוקר מתלבטת איך וכמה להתאפר (כי בעלי אוהב לדעת שאני מאופרת גם כשאני לא בבית), איך לענות לברכת שלום של אנשי הצוות, כמה להשתתף או לא להשתתף בסמול-טוק סביב עמדת העבודה שלי. חוץ מזה, הייתי כל הזמן בדילמה איך לשלב את העבודה והבית, עם חמישה ילדים מתוקים שצריכים אמא. וזה לא היה לי קל. התלבטתי שוב ושוב מה נכון וכמה. מאז שחברה טובה העבירה אלי את המייל של ההזמנה לכנס שבועות השנה, שהיה מדהים, אני מרגישה מחוברת לקבוצה ענקית של מתמודדות שמורות ומוגנות שהן גם אמהות (חלקן). נרשמתי לשמועה ולתכנים נוספים שמדברים אלי. מצאתי בית! מעבר להזדהות, שהיא חשובה בפני עצמה, אני מוצאת מענה לדילמות שונות, וגם מרגישה סוף סוף מעט ממה שחוויתי בסמינר לפני חגים ולפני הימים הנוראים. וואו, זה היה חסר לי! תודה רבה מאד, מעומק הלב, לכל העוסקות במלאכה. לכל מי שתורמת לביצוע של הדבר האדיר הזה! יש לכן זכויות של זיכוי הרבים בנושא שאף אחד לא עסק בו קודם! שתהה לכולכן שנה טובה! כתיבה וחתימה טובה! תבורכו!

גם בליבי הכל עוד מהדהד ומהדהד אין לי מילים להודות על החוויה האדירה שעברה עלי בשני הכנסים השונים זה מזה ומשלימים זה את זה.. קשה מאד לצנוח חזרה בעבודה.. לא בטוחה מה ואם לכתוב, ברור שדילגתי על פרטים אבל חושבת שהמסר המרכזי כן עבר בערך, אם תהיה לי לזה רבע שעה פנויה בהמשך היום אעדכן בעז”ה ושוב- אין מילים. לאה את מפעל חיים מהלך!! אין מילים!!

ראשית- אין לך מושג כמה אני נהנית מהמיילים… לפעמים אני תוהה איך אתם שם   בשמורה ‘קוראים מחשבות’… הנושאים מדברים (כמעט) כל פעם מחדש על מה שאני רוצה   וצריכה לדעת…

אתן שם הנפלאות משמורה, אתן אף פעם לא ישנות????????????????????????????????????? לא מספיקות, לחשוב, להפתיע, לפעול??????????????????????????? זה נראה שיש בלבכן לפיד בוער באש אהבת ד’!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זכות הבערת הלפיד אצל כולנו, תעמוד לימינכם עד עולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום רב,
 זכיתי להיות בפעם הראשונה בכנס של “שמורה”
 וקיבלתי מימד אחר על החיים
 אני עצמאית שעוסקת בתחום הוידאו,
 רב הלקוחות שלי הם לא מהציבור שלנו
 והם לא מבינים איך אני מסתדרת בלי אינטרנט פתוח ובלי ווצאפ
 בשביל זה יש לי מחשב עם חסימה בסיסית
 כדי שאם שולחים לי קישורים ליוטיוב וכדו’ אוכל לפתוח
 כל הזמן הרגשתי לא בנח עם זה ,אבל המשכתי ככה …
 כי מה אני אפסיד לקוחות בגלל זה (ועוד כל מיני תירוצים כאלה ודומים..)

 ובכנס קיבלתי תבונות אחרות
 מה באמת צריך להיות, מה באמת התפקיד שלי פה בעולם
 חזרתי הביתה בהחלטה  שאני חוסמת את המחשב הזה


 רק רציתי להגיד תודה שבזכותם זכיתי להיות קרובה יותר.

אודה בכנות- אני לא מקהל היעד שלך… אני רק בחורה פשוטה מסמינר מעלות שזכיתי
להכיר את תמר שפנייר (המדהימה!!) ודרכה זכיתי להכיר ולהרשם לשמורה, ו- וואו!
זה באמת באמת מאוד מאוד מחזק אותי!
למרות שאני נמצאת בחממה הרותחת של הסמינר הקדוש, ואני אפילו לא לומדת מחשבים,
או משהו עם סכנות רוחניות גדולות… אבל בימינו- לכל אחת ולכל אחד יש נסיונות,
וכל חיזוק ששומעים/ מקבלים נותן כוח ומעצים את האדם.
אז אני באמת רוצה להודות על הכל כי אני מרגישה שזה כל כך מחזק אותי ונותן לי
כל כך הרבה כוחות לעמוד בפני כל נסיון שאולי יעמוד בדרכי יום אחד…
ו-זהו בעצם. תודה ענקית!! גם בשם חברה שלי שחיברתי אותה לשמורה והיא כתבה לי:

שמורה מדהימים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני הכי אוהבת את של יום שלישי,

ותודה שרשמת אותי… את זוכה!

רציתי לגשת בסוף הערב כמו עוד אחת שמורה…
אך לא היה לי אומץ. חששתי שאתפרץ בבכי וזה לא נעים ליד אחרות…
הערב אמש היה מבחינתי לא רק מרומם אלא מטלטל…
זה נפל עלי מהשמים בתקופה בה אני מייסרת את עצמי על דבר שמעדתי בו בלא שימת
לב…ב”ה זה מאחרי אבל לא ממש מצליחה להשתחרר במחשבה…
כל הלילה לא בכיתי…אלא התייפחתי…
אין לי אלא להודות לך ולהמשיך להחזיק חזק בשמורה…

לצוות שמורה המדהים ובראשם ללאה ראם המדהימה!
פשוט אין לי מילים להודות על כנס “כלולות” שהיה אמש בבני ברק.
ערמות החומר שהצטברו על ליבי – כ”כ כ”כ כבדות.
ופשוט הרגשתי איך מתחילת הערב משהו בחומה הזו מתחיל להיסדק והסדק מעמיק ומעמיק– עד השירה היפה שבסוף שכבר ממש ממש נגעה.
בוכה כשכותבת את זה. כי זה כ”כ אכפת.
הנשמה כ”כ מתגעגעת.
יום יום שולחת את בעלי לכולל במסירות. לא רואה אותו כמעט. אבל, הלב נעול. לא מרגיש כלום. לא שמחה, לא הודיה, לא הערכה. כמו רובוט.
ואז מגיע הכנס הזה ומזכיר כמה זה לא פשוט. כמה גדולה התורה. איזו אש בוערת פה בבית.
הרב ארלנגר שעם כל זעקה שלו יחד עם ההומור הדק – עליתי עוד טפח והתחברותי עוד למקורות..
הרבנית דיסלדרוף המתוקה שנגעה בלב
המצגת שהורידה בשפה שלנו את המעמד שכולנו היינו בו.
והשירים בסוף, השירה המאוחדת שבאמת קרבה לי את הלב – לתורה ולהשתוקקות ולשאיפות הישנות והמתוקות
אז באמת לא יודעת איך להודות.
מקווה שאתן מרגישות מבעד למקלדת את הלב—-

חג מתן תורה גדול ומרגיש ושמח!

פתחתי את המייל -מחכה לסיפור של חיזוק התחלתי לקרוא שורה שתיים
והתחלתי לבכות כן..זה הספור שלי והלהבות ב”ה תקינות –”נאמן הוא בעל מלאכתך”
שכתבת אותו נפלא ואני  התחזקתי כן דווקא מהספור הזה שאיך שהוא נשר לו לזכרון
וזה נתן לי הרבה חיזוק עכשי גם בימים בהם קונטרס לא יוצא לאור לזכור חזק חזק  ה’ אתנו יד ביד וזכות התורה מסייעת

יישר כח עצום על הקו של שמורה הוא מחזק אותי באופן מיוחד אני מאד אוהבת לשמוע
הרצאות ועיונים וממש אין לי פנאי לצאת בערבים אני בבית וקשה לי מאד היציאות
אני ממש מאזינה המון לשיחות תו”כ עבודות הבית (במקום פטפטת סתם עם חברה )
ושיש לי יותר כח וריכוז  אני מקשיבה עכשיו לר מילר וכשאני עייפה יותר  אז אני שומעת שיחות פחות עמוקות
כולן מעשירות את הנפש -אין לי פשוט ביטוי אחר ממש מרחיבות את האופקים לאופק האחד והנכון ומחדדדת המון וכמובן משפיעה למעשה רק הקב”ה יכול לתת שכרך ממרומים כמו בית יעקב של שרה שנירר שנפתח כעת שעה ושכרה רב מאד בא  השמורה במבול הזה לכל העובדות בחוץ כעת שעה שכרך עוד שמור

כבר זמן רב שאני מנויה על ‘שמורה’, תמיד נהנתי וקיבלתי כח, הבנתי ששמורה זה
דבר מאוד חשוב ונחוץ אבל לא ידעתי עד כמה.
עד עכשיו עבדתי במקום יחסית מאוד שמור עם קבוצה מקסימה של חרדיות ובלי הרבה
צורך להתחכך בשאר העבודים לסוגיהם.
לא מזמן עברתי עבודה למקום שדורש יותר התמודדות, כשבררתי מראש אמרו לי שיש
קבוצה גדולה של חרדיות ושמחתי אך כשהגעתי ראיתי לצערי שלא כל מי שנקרא ‘חרדי’
באמת מתנהג בהתאם.
המעבר ממשרד עם קבוצת חרדיות מקסימה לחברה גדולה שגם החרדיות שנמצאות בה
מפוזרות אחת פה ואחת שם כשאני לא מכירה אף אחת בשביל לשתף אותה  היה לי קשה
מאוד הרגשתי בודדה ושאני מתמודדת לבד, ויותר מכך גם בחברת החרדיות הרגשתי לבד,
גיליתי שיש כאלו שנקראות ונראות חרדיות אך בתכלס הן חלק מהסביבה הכללית.
הרגשתי  שאני מתמודדת לבד עם נסיונות שלא הכרתי וללא סביבה תומכת.
עברו שבועיים כאלה קשים מנשוא, ואז בין מטלה למטלה היה לי קצת זמן לקרוא את
המיילים משמורה שהצטברו בזמן האחרון, ואז פתאום הבנתי והרגשתי שאני לא לבד,
אני חלק מקבוצה ענקית!! שמתמודדת יחד איתי.
וגם אם התכנים של המיילים עכשיו אינם בנושא בו אני מתמודדת בכל זאת הרגשתי
שייכת, נזכרתי בכל המיילים הישנים.
ובאופן כללי כל השיתוף והתמיכה נותנים לי כח להמשיך!!!.
תודה רבה לכן על כל העמל
תהי משכורתן שלמה מעם ה’

אין לי זמן להגיב ולא כוחות הנפש
אני בקושי מספיקה לקרוא, בעיקר את גוף המיילים שאת כותבת
ישר כח עצום אני קוראת בדמעות וזה מיים חיים על נפש עייפה
שנה טובה ובשורות טובות לכל עם ישראל

מרגישה גאוות יחידה להיות חלק מקבוצת הנשים האיכותית הזאת!
ממש מתרגשת לקרוא את התגובות, השאיפות והרצונות של כל כך הרבה בנות ישראל.
אכן, “מי כעמך ישראל”.
תודה על הכל!
אגב, לאחרונה גיליתי שיש עדיין הרבה נשים, חרדיות, במשרות רלוונטיות, שלא
מכירות את השמורה. כזה פספוס!!
אולי כדאי לדבר על הפצת הבשורה למי שעדיין לא מכירה.
שוב, המון תודות,

 רק לא מזמן הצטרפתי לשמורה ואני מוכרחה לאמר לכן שאני מקנאה בזכויות שלכן , כן
 לחשוב שכל התעוררות והחיזוקים האלו נזקפים לארגון אחד זה פשוט לא יאומן ,
  והמייל הזה ששלחתן ריגש אותי בצורה בלתי רגילה , אני  כותבת לכן והדמעות פשוט
 זולגות , אני קמה עכשיו להתפלל תפילת מנחה באמצע יום עבודה , דבר שמעולם!! לא
 עשיתי והכל כדי לנצל את ההתעוררות ולהתפלל בצורה שונה ,

 יהיה רצון שיעמדו לכן ולכולנו הזכויות ונזכה לשנה טובה ולביאת משיח צידקנו

עד היום עבדתי במקומות חרדים
לפני כחודשיים התחלתי לעבוד במקום מעורב, שיש בו גם חרדים,
ועוד לפני שנכנסתי ידעתי שאני אתאמץ חזק ואהיה שמורה,
בפועל הניסיון היה מאוד לא קל,
אני טיפוס מאוד חברותי, ולראות פה את כולם מדברים ומקשקשים *ולדעת שאני לא
שייכת*, אפילו שהם חרדים (גברים ונשים פה מדברים חופשי)
כי קיבלתי כח מהשמורה להיות שמורה,
עכשיו, כבר יותר קל, כבר כולם קלטו שאני לא מדברת עם כולם, לא אומרת שלום
ובוקר טוב,
וכן מדברת רק מה שצריך,

אז תודה ענקית על הכח!!!!
תודה שזיכית אותי להיות שמורה בשמורה!!!

אם פתחתן את המייל הזה, קראתן בו והגעתן עד לשורה הזו, אתן מהעידית שזכו ‘להתהלך
 עם האלוקים’ ביומיום…

 מה, אני? מאלו שזוכות להתהלך עם ה’ ביומיום?
 אני מקווה, אם הגעתי לקרוא את השורות האלו, אפילו שזה קרה רק בז’ באלול, ולא
 הצלחתי לקורא אותם כל יום,
 אין לכן מושג כמה כח נותן כזה משפט, וכמה כח נותנים המיילים שלכן בכלל
 תודה ענקית

לאחר שסיימנו את ימי בין הזמנים ואנחנו מתחילים להציץ לשגרה האלולית בעיניים,
היה חשוב לי להביע בכמה מילים את תודתי : בפעם הראשונה מכל השנים בהן נאלצתי לעבוד במשרד בעוד בבית חגיגה , לא הרגשתי
את הטעם החמוץ בפה! לא שזה היה קל, אבל ההגדרה של נופש לנפש ושזו בעצם הבחירה שלנו *להרגיש* חופש פשוט רוממה אותי, (במיוחד אהבתי את המשפט ש- אנחנו בחופש ורק קופצות לעבודה לכמה שעותJ ).

שלא לדבר על הרעיונות לפעילויות לילדים שלא פספסנו אף אחד מהם (כן, כן, כולל
הכוכבים…). מעריכה עד מאד את ה”שמורה” שלא רק שומרת בצד הרוחני , אלא חושבת גם על הנפש
ואפילו תורמת לפרקטיקה של החיים.
אין לי אלא לסיים במילה אחת – תודה!!!

כבר מלא מלא מלא זמן שאני רוצה כל כך להגיב על המיילים שאני מקבלת מכם.
לא יצא לי עד עכשיו ואולי עכשיו זו ההזדמנות.
תודה רבה באמת על הכל. אני מחכה לכל מייל שאני מקבלת מכם.
ולגבי אלול- באמת אשמח בכמה שיותר תוכן.. תמיד היה לי פחד מאלול. עד שהשנה אמר
לי בעלי משהו שמאוד התחברתי-
לקחת את אלול כמובן עם קבלות קטנות ומקרבות. אך לא לקחת אותו בקטע המלחיץ. כי
כרגע גמרנו את בין הזמנים שהיה לנו דאצ’ה לגוף. ואלול זה פשוט דאצ’ה לנשמה.
אני באופן אישי מאוד התחברתי לזה, כי תמיד הייתי מאלה שרק מזכירים אלול-
ומקבלת לאות. בכל מקרה אין ספק שהתכנים שלהם עוזרים לקבל את אלול באופן עמוק
וטוב יותר

שלום לשמורה היקרה,
כל הכבוד על היוזמה ויישר כח על הפעלות הברוכה,
כמו שכתבתן – מהפכה.
בכל שבת גם לי יש דבר תורה על השולחן 🙂
בכל אופן אשמח אם תשמרו על הפורמט הישן גם כן , לטובת כל אלה שעדיין לא התקדמו
לשימוש בכל
הפונקציונליות השיתופית שיש לנו היום. (כמוני לדוגמא)
וחבל לי לאבד מסרים שעד היום הייתי רגילה לקבלם.
בברכת יישר כח , וחופשה נעימה 🙂
אורטל

לשמורה שלום
ראשית ישר כח עצום על הכל  המיילים שלכן שמכים גלים בכל מקום
ויום אחד מצאתי את עצמי מזמזמת לעצמי את שיר השמורה ומישהי הצטרפה
זה ממש לחוש בתוך תיבה.
אני ממש נהנית מהקו של השיחות הוא ממש מחיה
יחזק ה’ ידייכן
ועם עוסקים בצרכי צבור באמונה ישלם ה’ שכרך

הצלחתם להגדיר את מצב המתמודדות עם הציבור החילוני או הדתי שאינו עומד בחוזקה
על העקרונות הייחודיים לצבור שלנו כפי שצריך להיות באמת!

זה נתן לי ובוודאי גם לעוד הרבה נשים כח להתמודד ולדעת היכן אנו עומדים
ושאנחנו זה לא הם*. זו מהות אחרת שצריך לשמור עליה מכל משמר!*
חן חן על כל החומר המחזק!.

דבר ראשון תודה רבה עצומה על המיילים המחזקים!
מלבד התוכן שלהם, יש כאן מעלה נוספת- בעבודה שלי קורה לעיתים שמשעמם (כן, כן!!
יש ימים של עומס בלתי נתפס, אבל יש גם ימים רגועים יותר…)
יש לי לעיתים נסיון קשה של לחפש דברים מעניינים באינטרנט (חסום! אבל בכל
זאת…) לא כי אני רוצה להכנס- אלא פשוט כי אין לי שום דבר אחר לעשות…
המיילים של שמורה ממלאים את הזמנים האלו- ומקטינים את הנסיון- שהוא כאמור נובע
משעמום ולא יותר.
תודה!

קבלתי את מאמרכן בנושא שמירה על החומות , ראשית הרשו לי להודות לכן ברמה
האישית הנני מנהלת בית ספר בגולה והרגשתי שכתבתן את המילים האלו מליבי ממש
אשמח שתוסיפו את המייל שלי לרשימת התפוצה של הדברים המקסימים האלו
נתקיים בארגונכן זה ממש מה שאומר הרב עזריאל טאובר שליט”א :”הנביא מלאכי
אומר”הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא” – אליהו הנביא או כפשוטו או רעיונות
נבואיים שיזרקו באנשים מהשורה….
שנזכה לחזק ולהתחזק ולביאת משיח צדקנו במהרה בימנו

אני יודעת שאתן מקבלות עשרות מיילים ואולי לא תקראו את שלי אבל אני חייבת לכתוב
אני פתחתי עכשיו את מייל הראשון עם החוברת המצורפת ואני עם דמעות בעיניים ,
אני פשוט מרגישה שחזרתי לסמינר !!!!!! זה הרגשה מדהימה !!!!!!!
ממתי שעזבתי את הסמינר אני צריכה להתאמץ בשביל להתחזק , לקבל קבלה טובה וכד’
דברים שבסמינר הם הולכים לך כ”כ בקלות כי כל יום את שומעת שיעורי מוסר ונמצאת
בחברה טובה ומורות יראות שמיים שמכניסות לך גם בשיעורי חול השקפה ולהבדיל
בעבודה…….
אין לכן מושג איזה חסד אתן עושות וכמה זכויות יש לכן מהרעיון הענק הזה,
אני מרגישה חלק ממשהו חזק שנותן לי גב להתחזק ולהתקדם ברוחניות,
אין לי מילים להודות לכן

השמורה כתובה מקסים!! התוכן והשפה מרתקים, אשמח לקבל קבוע את המיילים שלך.
תודה על הפרסומת, תדעי שבזכותך כ45 נשים נרשמו לקבלת התזכורת החודשית.
הזכויות נרשמות לכן!!

אין לכן מושג כמה תורם לי כל מייל שלכם.
כל פעם שאני מחכה לאיזושהי הרצה או משהו כזה – מיד אני פותחת את “שמורה
במבול”…
אני פשוט מתפעלת מהצורה בה את מקבלת את הנסיון ומתמודדת איתו.
שיהיה לכן הרבה הרבה כח!
ושנבשר ונתבשר תמיד רק בבשורות טובות!!
תודה רבה רבה…

תודה רבה. הקבוצה הזאת, זה משהו שאני מחפשת כבר כל כך הרבה זמן..
להיות קשורה למעגל של נשים שלא רוצות שהרוחניות שלהן תטבע אי שם בגלים הסוערים
של החיים ובתירוצים (האמיתיים!) של “אני אישה טרודה, אז אין לי זמן
להתפלל/ללמוד מוסר/לשמוע חיזוקים וכו'”
אלא להיות מאלה שגודלות כל הזמן, ואין שנה שהן לא צמחו בה במשהו…
תודה, אני מאוד מעריכה את היוזמה…

פגעתן לי בול בלב עם הוורט על ההתחדשות, ב”ה מרגישה את זה חזק בימים אלו ופשוט
לא היה לי עם מי לחלוק, אז לא פלא שאני כבר מרגישה חברה קרובה שלכן.
המון תודה על המסר ,לי זה נותן המון כוח בטוחה שגם לאחרות.

אני קוראת ומשתתפת נאמנה … בעיקר ביני לבין עצמי
מאד מחכה לכל אמייל חדש.
המשמעות הגדולה והמעשית שאני מקבלת היא דווקא הירידה לפרוטות, לדקויות המעשים
ברגעים המאתגרים בעבודה.
מה שאני קיבלתי על עצמי ב”נ ועובדת על זה עד עכשיו- כן הרגע!
זה קריאת שמות לגברים בעבודה, אמנם קראתי רק בשמות משפחה! אך זה לא היה מספיק
ועברתי לקרוא: הרב…
מקום העבודה שומר תורה ומצוות ב”ה, אך עדיין הניסיונות רבים ואולי לפעמים
אפילו יותר (נושאי השיחה הרבה יותר משותפים …)
בגלל שההתמודדות היא יומיומית וחוזרת על עצמה, וקשה לשנות הרגלים אשמח לשמוע
ולקרוא עוד על נושא זה וכן על נושאים מעשיים נוספים,
בלי להסס גם על נושאים “רגישים” יותר ופחות מדוברים.
בהצלחה להמשך הדרך לכל אחת בנפרד ולכולנו יחד “בשמורה במבול”

ואו!! וואו וואו וואו!!!
קראתי בשקיקה, קצת צחקתי והרבה רציתי לבכות…
הדברים שלכם כ”כ מוצלחים ומעוררים את הלב!
תודה ענקית!!!!!!!!!!!!!!

תודה רבה!!
על כל המאמצים, הרעיונות והיוזמות…
באמת שאין מילים!
במיוחד כבוגרת מעלות אני מתרגשת לקבל את ההרצאות של “יחכם עוד”, זה מחזיר
אותי לימי הסמינר (יותר מבוגרות סמינרים אחרים, שמקבלים את השיעורים כסתם עוד
שיעור) – לי זה ממש עושה אסוסיאציה חזקה לימי הסמינר וכל הנלווה אליהם… אז
שוב תודה!

מודה לכן כל מילה שאתן שולחות, מעריכה מאוד את כל ההשקעה, אתן ממש בונות דור
חדש של אמהות.

תודה רבה על הקבוצה החשובה הזו, שעבורי היא בבחינת יתוש טורדני שכל הזמן
מזכיר, מזהיר, מציל -וזה באמת חיוני!!

שלום לשמורה היקרה
 לאחרונה הרגשתי שאני ממש לא מצליחה להתפלל, בתור בחורה תמיד יכלתי לקרוא משהו
 ולהתחזק , אבל עכשיו אין לי זמן לנשום
 ובקשתי מד’ שישלח לי משהו שיפתח לי את הלב ישר
 ב”ה לפחות היום בזכותכן- תפילת מנחה שלי היתה יותר.
 תפיללות מתקיימות…

אני קוראת את המייל האחרון ששלחתן וחושבת שוב עד כמה ה”שמורה” עזרה לי.
אני חושבת שהיא הרימה אותי כמה דרגות למעלה.

עכשיו כשאני משחזרת אחורה אני רואה שבכל נושא שהבאתן קיבלתי משהו קטן.
לדוגמא בנושא האחרון של התפילה תפס אותי מה שכתבה מישהי לזכור להתפלל על כל
ילד וילד, אחזתי פתאום שאני מתפללת רק על מי שבעייתי ועל השאר אני מתפללת
בכלליות.

דבר ראשון, אפתח בשבח האכסניה החשובה,
שכמה שאתן חושבות שהיא חשובה תדעו שאי אפשר להעריך את הערך האדיר שלה
ואת התרומה הענקית שלה לחוסן שלנו, העובדות בחוץ ומטלטלות בספינה בין הגלים
הסוערים…
“ישלם ה’ שכרכן”!!!

לא יודעת אם הגעתי לכתובת הנכונה בשמורה
אבל רציתי א’ להודות לכן על הרעיון על ההתמדה על הניהול של כל החיזוק הענק הזה
ישלם לכם ה’ כפעלכם אלף פעמים!!
זה לא ברור מאליו כלל וכלל ואפילו אם מישהי מתחזקת ולו במעט  כל זה היה שווה
ב’ להודות לכן מאוד מאוד כי בזכותכן העליתי למודעות את כל הנושא של דיבור
וכתיבה מול גברים אפילו כשהם מאנ”ש
אין יותר במיילים  או בדיבור שלי אשמח שניפגש או אשמח שנשוחח ואני הכי יודעת
לשמור על גבולות שלי אבל זה כל כך חידד לי את המחשבה ואת הידיעה שיש לנו בית
של תורה ואנחנו זוכות לשלוח את הבעלים שלנו ללמוד תורה לא בשביל שנשב לשוחח עם
החבר שלו שאתמול יצא מהכולל..

תודה ושוב תודה

 אני רוצה להודות לכן כי הרבה הרבה בזכותכן בקשתי חסימה יותר מהודרת בעבודה,
 ( דברו עם בעלי בכולל והייתי מחליפה בכל מקרה אבל בגלל שאני מחוברת לשמורה
 עשיתי את זה הרבה יותר בשמחה ובהרגשה שאני חלק מקבוצה רצינית ואיכותית וזה לא
 לעניין שמצד אחד אני ב”שמורה” ומצד שני אני עובדת עם משהו לא גלאט,( אני
 מרגישה יותר קשורה ל”קבוצה של השמורה” מאשר ל”קבוצה בעבודה” אז כמו שלא נעים
 לי מהחברות לעבודה כך לא נעים לי מהחברות לשמורה אע”פ שאף אחת מהן לא תדע ….)

התודה שלך מחזקת את כולנו!

צוות שלם של מתנדבות ועובדות עושה הכל כדי להצמיח ולהפריח את השמורה!

רוצה לשלוח? תוכלי להגיב פה…

או במייל: toda@shmura.org