מודה ומתוודה

תגובה לסיפור תהיי את:

אני כותבת באיחור, אבל לא יכולתי שלא להגיב על הסיפור העוצמתי הזה! 

כאחת מתחזקת, כל כך הזדהיתי עם הנאמר. אני זוכרת את הפעם הראשונה שדרכתי בסמינר אמיתי עם בנות חרדיות אמיתיות אחרי התיכון המודרני+++ שלמדתי בו. זוכרת את הבנות החרדיות מבית, שרציתי להיות כמוהן גם אם עוד לא הייתי נראית כך. 

הקטע המאתגר ביותר שלי היה מול הבנות הקצת מתנצלות, קצת מנסות להרשים (כאילו, את מנסה להתלהב עלי שיש לכם רכב? איזה מסכנים שיש לכם אחד ולא שניים….) ואני זוכרת אותה, ולעולם לא אשכח, אותה, את אותה מדריכה סופר חרדית עם שם ביידיש כזה שנשמע כאילו יצאה ממאה שערים. היא לא היתה מרשימה כלל במונחים שהיו אז כל עולמי, (שזה מראה חיצוני, בטחון מופרז, ושאיפות בתחום ההישגי) אבל האמת החודרת מהעיניים השחורות שלה הייתה משהו שנצרב בנשמתי. 

היא לא היתה יפה (מותר לכתוב את זה בשמורה?), היא היתה "יכנע" אמיתית והערצתי אותה בכל נשמתי, כי ידעתי שהיא בוחרת בזה בכל 100 אחוזי נשמתה. היא היתה מטופחת, לא מוזנחת כלל, שלא תחשבו, אבל היה לה עולם פנימי כל כך עשיר שפשוט נמשכנו אליה כמו פרפר לאור. היא היתה היא. 

ממנה למדתי שהאני שלי הוא הרבה יותר מהקולקציה/תואר/מעמד שלי וזכיתי גם אני להיות אני. תודה לך, מדריכה יקרה, שהיום מחנכת דגולה. 

הערה נוספת/דומה לשיקולכן אם תגובה נפרדת או ביחד- אני מרגישה צורך רציני להפריד בין מה שנאמר, לבין טיפוח/הזנחה. הרגשתי קצת שהנושא סטה לכיוון פאה/מטפחת בגלל דוגמא שנכתבה. כאחת שהולכת עם פאה, צרם לי לקרוא את הפאה=טיפוח, מטפחת=מרושל. 

הנושא המדובר היה לא לנסות לרצות, למצוא חן, כי ממילא אנחנו בריה נפרדת. מי שלקחה את זה לכיוון של הופעה מוזנחת לדעתי קצת פספסה את המטרה. אני בשנה האחרונה התחזקתי מאוד באורך החצאית הנכון (בכוונה לא כותבת פרטים), כשגיליתי את החידוש בהלכה, ממה שחשבתי עד אותו יום, הייתי בשוק, בהלם, איך אני אוסיף את ה4 ס"מ האלה?! (אני 1.73 וכל סנטימטר עולה לי בהרבה חיפושים/מאמצים/תיקונים) 

כשהחלטתי (כמובן בהסכמת ובעידוד בעלי) ללכת על זה, הצבתי לעצמי כלל-אני לוקחת את זה כ"שדרוג" ולא כמשהו מציק. וזכיתי להמון סיעתא דשמיא ובשנה האחרונה קניתי לראשונה בגדים ללא צורך בתיקון (אין לי מושג איך, באמת) וקיבלתי מחמאות על ההופעה שלי ש10 שנים לא קיבלתי… 

אז נכון, יתכן והחברה/גיסה היותר מודרנית-תחשוב שאני יכנע (כמו שחשבה עד היום, היא לא שמה לב להבדל) אבל מוזנחת אין סיכוי שמישהו יחשוב עלי! תעשו טובה, זה כן, כשאתן במגע עם כל אחת (באתי לכתוב "בחוץ" אבל זה גם בפנים חשוב לא פחות), תזדקפו, תחשבו על כל הטוב שיש לכן, אולי גם הבעת פנים נעימה של אחת שטוב לה בחיים, חיוך זה התכשיט הכי יפה. 

המראה הזה של אישה שהחיים כבדים עליה, זה הכי מרחיק לדעתי… אז אנחנו לא ננסה להרשים בהנאות שלנו (מי שטסה של שנה חודשיים לתאילנד לא תתרשם משבת במלון בד"ץ, אז תנפשו שם בשביל החופש שלכן ולא כדי להרשים) אבל מראה של אישה עם שמחת חיים, שטוב לה-זה חודר וזה אמיתי. 

בדיוק בשבוע שעבר התקשרה אלי מישהי ממשרד שאני נותנת לו שירותים מרחוק, ותוך כדי שאני עוזרת לה היא אומרת לי כזה "אין תדעי שאני מעריצה אותך, כל המשרד יודע שאני עם שני ילדים ויוצאות לי קרניים ואת עם חמישה ילדים מסתדרת מצויין, עובדת מעולה ותמיד עם אנרגיה טובה, ועושה הכל בטיל, אין אני מעריצה שלך" ותאמינו לי שאני לא מנסה להרשים אותה ואני אפילו לא מפטפטת איתה… 

לזו שכתבה על המטפחת לפני/מאחורי האוזן-נהניתי לקרוא את החשיבה שלך=] 

סיפור שהוא ממש בונוס! המשפט שהכי כבש אותי, "לא ניהלתי "שיחת מכירה מוצלחת". זו היתה שיחת מכירה די דפוקה לדעתי"

כעצמאית בשנה ורבע האחרונות, הסיפור שלך נתן לי כוחות שאין לתאר! נחשפתי בשנה האחרונה לכל כך הרבה פרסום/מידע של "איך לדבר" "איך לשווק" איך ללכוד את הלקוח ופשוט לגרום לו לרצות לרוקן את הבנק שלו כדי לזכות בשירותיי…. 

בתחילת השנה שאלתי את עצמי אם אני לא משתדלת מספיק, אולי הייתי צריכה להתחיל לפרסם/ לשווק/ ליחצן את עצמי ואת השירותים שלי (נותנת שירותי הנהלת חשבונות) כי להגדיל את הפעילות שלי, ותחילת שנה לועזית היא התזמון הטוב לעשות את זה. 

כשקראתי את הסיפור שלך זה נתן לי את הכח לדעת שבחרתי נכון שלא עסקתי בלהציג את עצמי לעולם ואני ממש מודה לך על כך! 

אני משתפת בכנות, ומעניין אותי מה דעת שמורה בנושא, היה לי רעיון על איזושהי רשימת תפוצה, משהו מעניין לקהל יעד מאוד ספציפי, שכמובן תוביל לוובינר וכו' ושאלתי את עצמי אם זו הדרך היחידה של הקב"ה לתת לי פרנסה. 

אני עובדת על עצמי כל הזמן לא "סתם" להיות במחשב, אז למה להיות זו שיוצרת עוד משהו לקרוא? ותוך כדי שחלף בי צל של התחלה של חרטה שלא קידמתי את עצמי בשוק השיווקי-קראתי את הסיפור שלך. בורא עולם הוא זה שנותן וזהו, צריך למצוא חן בעיניו, לבטוח בו, לעשות השתדלות סבירה והיתר-בונוס. ישר כח אדיר ותודה על החיזוק! 

בקשר לנושא של גאווה יהודית – אני נזכרת עכשיו שכשנכסתי, עדיין כבחורה, לעבוד בעבודה חדשה, שיבצו אותי בחדר עם 2 עובדות שאינן חרדיות. אחת מהן היתה קצת "אנטי" לחרדיות יתר שלי (נטפרי, לא מסתכלת בסמארטפונים שלהן וכאלה), ובאופן כללי היא היתה טיפוס שנהנה להתווכח. 

פעם בשיחה שלנו תוך כדי עבודה יצא שאמרתי להן ש-כן, אני ממש אוהבת להיות בבית, כיף לי להיות עם האחים והאחיות שלי, לספר חוויות וכדו' הן הסתכלו עלי בעיניים עגולות וגדולות ובסוף השיחה אמרה זאת שהיתה אנטי ואהבה להתווכח – אין מה לעשות, צודקים ההורים שלך ששולחים אתכם לחינוך חרדי…