לתגובות הקוראות
ביום בהיר אחד
שולחן רחב ידיים, שבע עמדות מחשב, ומשפטי השראה תלויים על הקיר הם הפריטים הבולטים בחלל העבודה שבמשרד בו עבדתי בעבר. המאפיין המשמעותי יותר הוא ההרכב האנושי שמאחורי המסכים – כולנו היינו נשים. לפני שתשמחו בשבילי, אציין שהייתי החרדית היחידה. עכשיו תיאנחו בשבילי. לי לקח די הרבה זמן לקלוט שיש על מה…
חשבתי שגיל העשרה מזמן מאחורי, מה שאכן נכון, ולכן אין סיבה לחשוש לעבוד בכזה מקום. אני חזקה, בטוחה בדרכי, וקשה לדמיין שישיבה יום יומית עם חברותי לחדר תשפיע עלי.
העובדות היו נחמדות מאד, ומהר מאד התחבבתי עליהן. הקשר ביננו זרם יפה, פטפוטים קלילים של בין לבין, ופה ושם גם השתחלו דיונים בינות לעכברים ולמקלדות.
אחד הדברים שהציק להן ועלה לדיון מפעם לפעם היה מעמד האישה. "תגידי, אין לך גב?" שאלו בתמיהה, "איפה עמוד השדרה שלך?" הן המשיכו לסקור את מערכות גופי, "למה שלא את תחליטי? תראי לו מי הבוס.." ועוד אמירות ברוח הדברים, שלא ממש הבנתי אם מגיעות ממקום מרחם או מתקומם, אבל מה שבטוח – ממקום שלא מסוגל להכיל את ההיררכיה הזאת.
כמובן שלא הסכמתי איתן, דחיתי את הדברים, והייתי עונה להם במילים ספורות, כי קשה להסביר למי שלא מבין את כל המערכת. אבל בלי ששמתי לב הדברים כן חלחלו אצלי פנימה, ומשהו בטון דיבור, בקבלת החלטות, ובהתנהגות באופן כללי נעשה אצלי עצמאי יותר. עד כדי כך שאפילו אמא שלי שמה לב שמשהו השתנה אצלי ויעצה לי לעזוב את סביבת העבודה.
למעשה לא עזבתי, כי החיים זרמו ואני איתם יחד. לא היה מדובר בשינוי מהותי, 'רק' בדברים דקים. אולי דווקא לכן זה היה גרוע יותר, כי אפילו לא ידעתי להצביע על דברים ברורים שבגללם חשוב לי לעזוב כאן ועכשיו, והמצב נשאר ללא שינוי מצידי.
אבל מה שלא עשיתי אני עשה הבוס בעבורי – כעבור זמן מה, ביום בהיר אחד, פוטרתי מסיבות שונות, ופניתי לעבוד באפיק פרטי, בעבודה הכי כשרה שיש. כיום החברה שלי הן ארבע אחיותי המקסימות, איתן אני מדברת מידי יום. שנתיים חלפו מאז העבודה ההיא, ואט אט חזרתי לעצמי, ולתפיסה האמתית של עולם הערכים.
לפני תקופה התפרסם כאן בשמורה סיפור על אישה שפעלה לפי רצון בעלה, קראתי אותו בשקיקה וחשבתי לעצמי: איזה סיפור מתוק! איזו הרגשה נפלאה להיות אישה כשרה, כמה נעים וטוב זה עושה בלב.
לא בטוחה שהייתי חושבת כך אז, כשעבדתי במשרד ההוא… רק עכשיו, כשאני ממש בחוץ, אני שמה לב כמה גדול כח השפעת החברה, וגם אם כלפי חוץ לא ניכר שינוי משמעותי, בהירות ההשקפה מתעמעמת ומשנה כיוון.
ביום בהיר אחד פוטרתי, לא ידעתי עד כמה בהיר הוא יהיה בשבילי.
תגובות השמורות לסיפור
יש לי הרבה מה להגיב. בתקופתינו אנו התבלבלו המושגים. חייבים להעמיד דברים במקומם, לכל אחד יש את מיקומו בהיררכיה המשפחתית, העבודה וכ' וחייבים לשים לב לא לשנות מיקום, כי זה רק נזק.
נתחיל בכך שהורים הם ההורים לתמיד ולא משנה מי הם, מה רמת הדת, מה רמת השכל וכו', הבעל הוא ראשון, יש מקום לכבד, ולחנך את הילדים לכך שאבא ראשון, אישה כשרה עושה רצון בעלה, כשאישה ממליכה את בעלה היא נהיית מלכה. כשחלילה עוקפים את רצונו, או לוחצים את רצונו לקיר או "מסובבים" את רצונו וכו' אין סיעתא דישמיא.
בעבודה הבוס הוא הבוס, העובדת היא העובדת. אם יש משהו שלא מוצא חן בעיני העובד הוא יכול לבוא לדבר על זה, אבל הוא יצטרך לעשות בסופו של דבר מה שהבוס יגיד. אם קשה לעובד או לעובדת לעשות מה שמרגיש להם לא נכון שיעזבו – הם לא יצליחו אם הם יעקפו את הבוס וכד'
בצורה כזו גם נזכור שאנחנו האמהות – ההורים והילדים הם הילדים שלנו ולא ההפך והם גם יקלטו את מיקומם. בהצלחה
אין, אבל אין גבול להשפעה החברתית בסביבת העבודה. רואים את זה בעיניים, בצורה הכי פשוטה וברורה שיש…
אין, אבל אין גבול להשפעה החברתית בסביבת העבודה. רואים את זה בעיניים, בצורה הכי פשוטה וברורה שיש.
חברה סיפרה לי שבעבודה שלה יש קבוצת בנות חרדיות שהן חברות מאד טובות ביניהן. וכמו בכיתה ט' הן עושות הכל אחת כמו השניה… מזמינות את אותן הנעליים, אותם בגדי הילדים וכו' וכו', ולמרבה הצער הן קנו אחת אחרי השניה בדיוק את אותו פלאפון עם אינטרנט וווצאפ. (מה שלא היה להן לפני כן…).
מצד שני, ברגע שיש השפעה חברתית טובה, היא גורמת לחזק את הבנות החלשות, מחממת את היידישקייט, מעניקה חוסן וחוזק ותמיכה בעמידה בנסיונות הרבים. אז במקום להתכחש לכך שכולנו נסחפות וכולנו מושפעות, בואו נמנף את זה להשפעה שהיא רק חיובית ובונה.
מפחיד לחשוב על ההשפעה שזה עושה בכל כך הרבה בתים ואני מדברת גם על עבודה שהכל מבחינה טכנית מותר…
הסיפור הזה מאד מחדד את הבעיה הגדולה בעבודה במקום מעורב וחילוני. כמה ששמורה תנסה לחזק ולהשפיע, העבודה היומיומית מול אנשים חילונים, השיחות הנשמעות בעל כורחך- מחלחלות פנימה ומאד משפיעות.
אני מרגישה את זה עלי גם כן… כל כך הרבה בנות ונשים עובדות בכאלה מקומות ואח"כ חוזרות הבייתה ואז מה?
מפחיד לחשוב על ההשפעה שזה עושה בכל כך הרבה בתים ואני מדברת גם על עבודה שהכל מבחינה טכנית מותר. גם את יושבת רק עם חרדית בחדר או רק עם נשים והכל לפי ההלכה- עדיין ההשפעה הסביבתית מאד גדולה. חייבים לשים לב ולבדוק איפה נמצאים.
ברור שלא מומלץ להיות מושפעת מחברה חילונית, אבל כניעות מוחלטת היא ממש לא ברוח ההלכה…
יש נקודה בסיפור שממש הפריעה לי, ברור שלא מומלץ להיות מושפעת מחברה חילונית, אבל כניעות מוחלטת היא ממש לא ברוח ההלכה, יש הרבה פירושים ל"אשה כשרה עושה רצון בעלה" והבעל הוא המוביל בכל התחומים, אבל משתמע ממנה כאילו הדרך הרצויה היא שלא תהיה לך דעה ואם תהיה לך דעה אז אין לה שום משמעות ורצון הבעל קובע (אולי גם גחמותיו).
זה ממש לא תקין ועלול להוביל להרס הנישואים. חשוב להדגיש שלאורך כל הדורות (ברוריה אשת ר' מאיר וכו') היה כוח וכבוד לקול של האישה ולדעותיה. הבעל מוביל כי הוא הסמכות הרוחנית בבית. אבל השיח צריך להיות מכבד ושיתופי.
הסיפור שלך התלבש לי על תובנה שעלתה בי השבוע. אני וחברה נוספת יזמנו איזה פרויקט חסד גדול שהצריך תרומות משמעותיות. פנינו לחברות רבות עם הבקשה, והתשובה הזהה שחזרה על עצמה אצל כולן היתה "אני אשאל את בעלי ואחזור אליך".
חשבתי לעצמי באיזה עולם קסום אנחנו חיות. אנחנו אלו שמכניסות את חלק הארי של המשכורת לחשבון הבנק, ובכל זאת – בכל הוצאה משמעותית מבקשות מרצוננו את אישור הבעל. בעולם שבחוץ זה כלל לא ברור מאליו. "בעל המאה הוא בעל הדעה" זה גם לעיתים בתוך הבית. והכי לא ברור מאליו, שאנחנו עושות זאת בכזו טבעיות ושמחה!
אנחנו לפעמים חושבות שלהיות מושפע/להשתנות זה בדברים "גדולים", אני מרגישה אצלי, שהרגשים דקים בלב…
ריגשת אותי במיוחד, שהתרגשת מסיפור יפה של "שמורה", מה שלא היה קורה בעבר.
אנחנו לפעמים חושבות שלהיות מושפע/להשתנות זה בדברים "גדולים", אני מרגישה אצלי, שהרגשים דקים בלב, דברים שהם בינינו לריבונו של עולם-זה גדול מאוד. לדעת להתרגש, לחוות סיפור יפה במבט טהור, מבט של לב שרוצה לשמוע דברים של קדושה, זה מבחינתי הטופ של הסיפור.
את מדהימה, גדלת והתרוממת, שמחה בשבילך שאת במקום גבוה יותר. מאחלת כמובן להסתדר עם אחיותייך שהן חברותייך לעבודה, מעניין איך זה;)
בעצם היותנו עובדות מחוץ לבית אנחנו מכניסות את עצמינו לחברה מכל מיני סוגים…
הערה קטנה: הרוח שיוצאת מסיפורים כאלו ודומים לו קצת מכוונת ל: כל השפעה זרה קטנה שיש בעבודה – קמים ועוזבים. וזה לא נכון. בעצם היותנו עובדות מחוץ לבית אנחנו מכניסות את עצמינו לחברה מכל מיני סוגים, זה יכול להיות גם חברה חרדית שלא תמיד מתאימה לנו מבחינה רוחנית.
ומחברה תמיד יש השפעה כמו שאומר הרמב"ם. צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולשים לב שמביאים סיפורים כאלה שלא תצא חוסר הבנה שעל כל דבר צריך לעזוב מיד את העבודה. תודה רבה.
תדעו שהסיפורים האישיים של יום שלישי מלווים אותי בחיים. כל כך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי "חושבת כמו סיפור אישי לשלישי", "מתנהגת כמו סיפור אישי…" תזכו למצוות, ולהמשיך לתת לכולנו המון המון כח!!
***
אני חושבת שבמצב כמו שמתואר בסיפור, שאישה עומדת מול שאלות וטענות של עמיתות לעבודה בנוגע לדרך החיים שלנו, אבל זה לא מרגיש מספיק חמור בשביל לעזוב בגלל זה את העבודה, היא צריכה לדאוג לחזק וללבן את ההשקפה שלה בנושא, כדי שתוכל להישאר חזקה מולן. וכמובן צריך לעשות שאלת רב אישית בנושא.
***
נכון מאוד. חשוב לעורר את הנקודה, ואכן העלו אותה כאן כמה פעמים והתחזקתי מאוד. אני רוצה להוסיף עוד נקודה- זה יכול לקרות גם בסביבות עבודה כשרות, אישה שמגיעה למקום של ניהול מחוץ לבית צריכה לשמור על עצמה בכפליים ולהבין שבתוך הבית יש מערכת שונה.
***
תודה על הסיפור הנפלא, גם אני מרגישה במקום פנימי בלב שאני לומדת ומשתנה אט אט בעבודה, רגישות בסביבה עם גברים, ועם חרדיות מודרניות, אני כעת בזכותכן עושה מעשה ע"מ לעבור לעבודה כשרה יותר, ותתפללנה עלי שאצליח, תודה רבה!!
***
אני חושבת שמה שהיא ספרה פה זה גם גרוע… למה צריך להיכנס לנו הרעיונות האלו?
***
איזה יפה, פשוט מרגשש הלואי וכבר נזכה לגאולה שכולם יהיו ככה..
***
תודה על חיזוק העניין
***
תודה!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
לא קל לי לכתוב אבל אני ממש מקווה שאולי זה יעורר כמה, וזו רק הסיבה שאני כותבת…
רוצה להגיב לסיפור אדם שנברא בצלם ודווקא לאחר שקראתי את כל התגובות מרגישה צורך חזק יותר להגיב, ולספר עלי, לא קל לי לכתוב אבל אני ממש מקווה שאולי זה יעורר כמה, וזו רק הסיבה שאני כותבת.
ב"ה קיבלתי הרבה כשרונות, ובתור בחורה הייתי נחשבת כאחת הבחורות המוכשרות, דווקא כשהגעתי למקום העבודה, פחות הסתדרתי, המשרד שעבדתי פחות התאים לכישורים שלי, ולצערי הייתי מבין היותר איטיות ופחות מצליחות, לאט לאט זה גרר מעגל קסמים, כפי שמישהי כתבה שיש פוטנציאל בכל מקום להוציא חכמה או טיפשות מבן אדם.
היתה שם מישהי שירדה עלי הרבה (ולאו דווקא עלי אלא על כל מי שלא הסתדרה איתה) כמו בסיפור- לאו דווקא הערות מעליבות כמו יחס משפיל, זלזול, חוסר יחס. כמה דמעות שפכתי, כמה האמון שלי בעצמי התרסק! עובדת שלא מצליחה מספיק סובלת בעצמה, גם ככה היא צריכה כ"כ הרבה מאמץ וכוח להתמודד עם זה, כל יום מחדש היה קשה ומלחיץ, כך שכל זלזול קטן שבר אותי יותר (ובמקביל כמה כוח נתנו לי מילים טובות…)
לאחר תקופה ב" ה עזבתי, ועברתי למקום אחר שם הצלחתי מאד, וקודמתי מהר. שם הייתי העובדת המוצלחת ביותר, ודווקא הכישורים שלא התממשו ותקעו אותי בעבודה הקודמת, הם אלה שגרמו לי לפרוח במקום החדש. ב"ה זה היה מיני שיקום אם כי עדיין הדברים הקודמים לא נעלמו מהלב, ושוב חשוב לי להדגיש, הרבה מההשפלה הייתה היחס המזלזל, מיילים של "מה לא ברור?? " וכל מיני דברים קטנים שלא יכולתי לשים עליהם את האצבע, במיוחד שבמקביל אלי היו כמה עובדות בתפקיד זהה, והיחס אלי תמיד היה, איך הן מצליחות, ואת לא—
יכולתי לגמור את הסיפור פה, אבל זה לא נגמר, לאחר תקופה קצרה ילדתי, ובמקביל עברתי תקופה מאד לחוצה, לאט לאט גמרתי את חופשת הלידה, אבל הרגשתי שאני לא חוזרת לעצמי, המוח שלי, שתמיד שירת אותי ברוך השם מהיר וטוב, היה מגמגם… זיכרון לטווח קצר, שיום, קשב וריכוז. לא יכולתי לסמוך על עצמי.. הרגשתי שהשם נתן לי מתנה של שכל טוב, אבל כעת כבר לא, זה נגמר.
ואני פונה פה לכל הנשים שהזדהו עם הכותבת והדגישו את הקושי בעבודה עם מישהי איטית, ופחות חכמה, נכון זה קשה, אבל חשבת מה היה קורה אם זה היה הפוך??? ואם השם היה לוקח לך את מהירות המחשבה? את היכולות שלך, גם אז היית מתנהגת או חושבת להתנהג בצורה הזו??? השם נתן לך מתנה, תודי להשם. לזלזל במישהי אחרת?? לא מספיק רע לה עם עצמה???
ולענין הנקודה הספציפית שזה מקשה על העבודה, זה נכון. אני בהחלט חושבת שזה לא קל, וגם לא חושבת שזה אמור להמשיך, אפשר לבדוק בהלכות לשון הרע ולבדוק איך ניתן להעביר את המידע לבוס, והרבה פעמים אכן שינוי תפקיד עוזר המון. עדיף להיות מפוטר (כמובן בצורה מכובדת..) מאשר לעבור השפלה קבועה מרסקת..
ולגבי, במקביל לעבודה של אמונה, המוווון תפילות, ברכות מרבנים.. ובמקביל חיזוק הגוף בויטמינים, שינה וכדו', חזרתי לעצמי לאט לאט. לגבי האמון בעצמי אני עדיין עובדת על זה, כל אחת והתפקיד שלה בעבודת ה' ובהבאת הפרנסה לבית של תורה..
רציתי להגיב באיחור על הסיפור "אדם שנברא בצלם"
גם אני פגשתי את הרגשת העליונות הזאת מצד המתכנתות, יתכן (בהדגשה על יתכן ולא בטוח) שהן יותר מוכשרות בתחום מסוים, אבל לפעמים שוכחות שהעולם הוא הרבה יותר עשיר ורב גוני מהמקצוע הזה, ולא כל מי שלא מבריק בתכנות הוא אינו מוכשר וחכם ומוצלח מאוד בדברים אחרים.
יש לי חברה כזאת, שאני מרגישה שהיא נולדה עם "כפית זהב של כשרונות" בפה, ואני רואה שממש קשה לה להבין שהיא לא יותר מכולם בגלל זה. שזה לא פוטר אותה מעבודה בשום תחום. אני רק רוצה לפעמים לומר לה בשקט ולא מעיזה, "חמודה, תרדי מהבמה המדומיינת הזאת, זה שקבלת מתנת שמים בתחום מסוים לא הופך אותך ליותר, ותדעי שקשה לסביבה לאהוב מישהו שמרגיש מעל כולם ושכולם חייבים לו!"
אם זה רק היה נובע מאופי שדורש עבודה עצמית לא הייתי רואה צורך לכתוב, כי כולנו צריכים לעבוד על עצמנו, כל אחד בתחומו, אך הבעיה היא שהעולם המערבי החדיר לנו את ההערצה לקריירה ולמצליחנות במיוחד במקצועות הריאליים. ואת ההשפעה הזאת אני שואפת להדוף מעט ע"י דברי ולהזכיר לכולנו שאין שום סיבה להערכה והערצה לברק של כשרונות ולמצליחנות בסגנון גויי.
מקווה שלא יצאתי בוטה מדי. תודה עצומה לשמורה המדהימה על החיזוק התמידי, שנותן גב רוחני חזק!!
רציתי להגיב ( קצת באיחור) על הסיפור אדם שנברא בצלם קראתי את התגובות והן הזכירו לי שלפני חצי יובל הייתי במצב מספרת הסיפור…. צעירה, אנרגטית, חכמה.
עבדתי בארגון גדול ונחשק אין ספק שהייתי רוח רעננה לעובדות, שבחלקן הגדול היו מבוגרות. בצוות שלי היתה עובדת בסגנון שדיברת עליו. ולמרות שבאמת התייחסתי אליה בכבוד ובנעימות, לפעמים הרגשתי הפנימית לא בדיוק הייתה מכבדת…..
חברות….. הגלגל מתהפך… כיום יש צעירות שרואות אותי כבר קצת בתור מבוגרת…. אני חושבת שהסיפור שלך מאוד התאים לימי הספירה. יש לנהוג כבוד בכל אדם ולזכור שהעולם אינו הפקר ומידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם.
גם אני מצטערת אם אני חריפה מדי, אבל לזכותך יאמר שהסיפור שלך עורר אותנו לתשובה ולהתחזק בכבוד כל אדם.
לכותבת התגובה שמקום עבודה אינו מוסד חסד או לשכת תעסוקה, תגובתך צרמה לי, כי מכאן ועד לגרום לעובדת לצאת מושפלת וכמעט דומעת מפגישה…. יש מרחק.
תודה רבה שוב לשמורה אשריכם! גדולים מזכי הרבים
הקב"ה עזר לי להחליט שאני מפסיקה עם חלק מהאתרים, התקנתי תוסף שחוסם לי אתרים לפי רשימה…
שיתוף קטנטן-
כבר תקופה ששמורה עושה לי חריש עמוק בלב על האינטרנט, לפני תקופה (קצת לפני בית במתנה) הקב"ה עזר לי להחליט שאני מפסיקה עם חלק מהאתרים, התקנתי תוסף שחוסם לי אתרים לפי רשימה (אני יושבת על קו רשת לא שלי אלא במשרד משותף) זה הרבה בזכותכם. תודה.
ד' ישלם לכם על כל הפעילות שלכן, ברור לי שאני לא היחידה, אתם מצילים את הדור הבא של עם ישראל.
עכשיו הגיע החלק הכי השגחתי בסיפור: כדי להוסיף אתרים לחסימה לא צריך סיסמה, כדי לחלץ אותם משם חייבים את הסיסמה. כשהתקנתי את התוסף וקבעתי את הסיסמה הייתה איתי חברה על הטלפון, וסיפרתי לה שהסיסמה שלי היא 'בחרתי אחרת'.
לאחרונה בטעות הצטרף לרשימה השחורה אתר שלא תכננתי מראש להוסיף, ניסיתי להכנס לרשימת האתרים החסומים כדי לחלץ אותו משם, והסיסמה לא עובדת. לא בעברית, לא כשהמקלדת באנגלית, לא על CAPSLOCK, לא תו ככה תו ככה, בשום דרך שהיא. ד' רוצה לשמור עלי, והוא חסם לי את הדרך לאבד את עצמי במרחבי הרשת בחזרה..
אולי זו הזדמנות לכולנו להתנער, להתמקם מחדש ולחשוב עם חשיבה עצמאית…
מרגש לראות כמה נשים אכפת להן מהנושא הזה! ועוד בדור של היום…לא אלמן ישראל!
אולי זו הזדמנות לכולנו להתנער, להתמקם מחדש ולחשוב עם חשיבה עצמאית (כמו שהמפיקה המתוקה הזו עשתה!) על התרבות הזו שחדרה אלינו… ועל הצפייה במסך בכלל…
זוכרת במחנה האחרון שהשתתפתי כמדריכה (לפני קרוב ל-10 שנים), אמרה לי אחת החניכות – "כל המחנה: מסך – חדר אוכל – מסך – חדר אוכל…" ומה לעשות שהיא צדקה? וזה רק הולך וגובר עם השנים…
והרי אנחנו כ"כ רוצים שהן תקמנה בתים שמורים בעז"ה, עם איכות חיים ותרבות אחרת לגמרי. אז אולי נראה להן שאפשר להנות גם בלי זה? לעשות הפקות ותוכניות בלי צפייה בסרטים? כן, כמו שאנחנו עשינו בעבר הלא רחוק… מה אתן אומרות, זה אפשרי? להרגיל אותן לכמה שפחות מסך, ולא משנה באיזה גודל?
אני לא מנותקת מהעולם, אני עובדת בהייטק וערכתי הרבה מצגות בעבר, פשוט אני מודאגת מהעתיד…
הקב"ה עזר לי להחליט שאני מפסיקה עם חלק מהאתרים, התקנתי תוסף שחוסם לי אתרים לפי רשימה…
שיתוף קטנטן-
כבר תקופה ששמורה עושה לי חריש עמוק בלב על האינטרנט, לפני תקופה (קצת לפני בית במתנה) הקב"ה עזר לי להחליט שאני מפסיקה עם חלק מהאתרים, התקנתי תוסף שחוסם לי אתרים לפי רשימה (אני יושבת על קו רשת לא שלי אלא במשרד משותף) זה הרבה בזכותכם. תודה.
ד' ישלם לכם על כל הפעילות שלכן, ברור לי שאני לא היחידה, אתם מצילים את הדור הבא של עם ישראל.
עכשיו הגיע החלק הכי השגחתי בסיפור: כדי להוסיף אתרים לחסימה לא צריך סיסמה, כדי לחלץ אותם משם חייבים את הסיסמה. כשהתקנתי את התוסף וקבעתי את הסיסמה הייתה איתי חברה על הטלפון, וסיפרתי לה שהסיסמה שלי היא 'בחרתי אחרת'.
לאחרונה בטעות הצטרף לרשימה השחורה אתר שלא תכננתי מראש להוסיף, ניסיתי להכנס לרשימת האתרים החסומים כדי לחלץ אותו משם, והסיסמה לא עובדת. לא בעברית, לא כשהמקלדת באנגלית, לא על CAPSLOCK, לא תו ככה תו ככה, בשום דרך שהיא. ד' רוצה לשמור עלי, והוא חסם לי את הדרך לאבד את עצמי במרחבי הרשת בחזרה..
בקשר לנושא הקליפים- תודה שנתתם לי להבין שאני לא היחידה שחושבת שיש בזה בעיה…
בקשר לנושא הקליפים- תודה שנתתם לי להבין שאני לא היחידה שחושבת שיש בזה בעיה, אני מגיעה מבית שמור מאד ואחיותי הגדולות[גדולות ממני בעשור] שכבר יש להם בנות גדולות ודרישות גדולות.. ואחינית אחת בעצמה מפיקה קליפים אז היא עשתה לאחיניות האחרות ואני לא סובלת את המראות האלו והשירה כמו איזה דוגמנית וכל פעם שחויבתי לצפות בזה ונפשי סלדה הם אומרות לי מה יש את רואה משהו יפה תחמיאי [לא יצא לי להגיע למסיבות כי אני עובדת אחה"צ אז צפיתי באופן פרטי כשהגעתי אליהם] ולא מצליחה להסביר להם שבשבילי זה לא מרגיש מתאים, ועכשיו בתגובות אני שמחה שעדיין יש כאלה שנשארו עם נפש זכה ונקיה.
תודה לתגובות בנוגע לתפילת הנשים- כשראיתי את הבקשה של מי ששלחה חיכיתי לתגובות על זה כי גם לי קשה שאני לא מספיקה להגיע לתפילות מסודרות וכל פעם ההתלבטות האם להתפלל שחרית או לעשות כביסה וכלים או מנחה או לגשת לצורח התורן ועכשיו מה שהיה מונח במוח עובר יותר בבהירות שהתפילות שלנו הם תוך כדי הבישול או העשיה
תמשיכו לעשות חיל ולתת לנו כח
