לתגובות הקוראות
תקע בשופר
אני עובדת בחברה חרדית לגמרי. סליחה, זה בעצם רק סניף אחד מתוך פריסה ארצית חילונית, אבל החממה אצלינו נותנת תחושה של חברה חרדית לגמרי. החברה הסביבתית אכן עונה על ההגדרה, כולן פה חרדיות, בנות שמורות ואיכותיות, ולמעט איחולי שנה טובה וחג שמח שנשלחים בתפוצה כללית – אין שום אזכור ורמז לכלל ההרכב האנושי של החברה. כל סניף מתקיים לעצמו.
חסימה היא כמו כסא ומסך: ברור שמקבלים, אין צורך לנדנד או להתחנן. האמת שהיא לא בדיוק כמו, כי כן צריך לבקש.
ואת זה משום מה פספסתי.
לא יודעת למה לא בדקתי מיד בהתחלה, בעצם כן יודעת למה: כולן פה כל כך טובות וערכיות – היה ברור לי שכל המחשבים חסומים.
לא ביקשתי – לא קיבלתי. כששמתי לב שאין לי חסימה, שמתי לב גם שזה נח לי מאד – יכלתי בקלות לעדכן את שעות העבודה, במקום לחבר את קורא הכרטיסים ולהיכנס לתוכנה פנימית מיושנת ואיטית. כולן שנאו את דיווחי הנוכחות האלו, ורק לי זה רץ בשניה – עדכנתי ישר לתוך האתר המהיר והחדשני.
חוץ מזה לא השתמשתי ברשת בכלל. בשביל העבודה השוטפת יש מערכת מובנת, ואין צורך בכלל בגישה לאינטרנט. ידעתי על הסכנות האורבות ברשת ולכן נשמרתי מאד: לא נכנסתי לאתרים, לא ערכתי קניות, לא בדקתי מזג אוויר, וגם לא זמני אמת של תחבורה ציבורית. השימוש היחיד היה עדכון שעות עבודה. זהו. איתי בתיק הגיע הנגן, ואפילו שירים לא שמעתי מהמחשב.
היו כמה בנות ששמו לב שאצלי הכל פתוח, ומפעם לפעם ביקשו להיעזר בי – יכולה שניה לבדוק לי שעות קבלת קהל של משרד X? אפשר כמה דקות לחפש משהו ביד2?
הייתי נדיבה, ונתתי. הייתי גם ישרה, וכשהחיפוש ארך כמה דקות קיצצתי את זמן ההפסקה שלי.
שמתי לעזור והרגשתי גיבורה גדולה: הרשת פתוחה ואני לא משתמשת! למרות שעמוק בפנים, בתוך תוכי שאלתי את עצמי: מי ביקש ממך להתגבר?… תחסמי ודי.
הרבה דרכים לו, ליצר הרע, אחת מהן סחבת שמה. סתם גררתי את עצמי יום ועוד יום בלי לעשות כלום בעניין. בשביל לרפד לי את הדרך דאג היצר מידי פעם לשמח אותי ב"חסד" שאני עוזרת לסביבה, ו"לסובב" אותי שזה לא כזה נורא, כי לעצמי אני לא פותחת כלום. לקינוח הוא הזכיר לי את הנוחות של דיווחי הנוכחות.
ואז הגיע ראש חודש אלול.
עם רוח הטהרה שמושפעת עלינו מלמעלה,
עם הרצון הטוב להשתפר, להתנער ולחשבן את דרכינו ומעשינו,
עם תקיעות השופר שהן חלק מאווירת הבוקר והאלול כולו,
ועם משפט אחד נוקב, שאמרה לי חברה ממקום אכפתי ואמיתי:
מישהי ביקשה לחפש משהו על המחשב שלי, ואחת אחרת אמרה:
"האמת, שרי, לא מתאים לך. איך את משאירה את האינטרנט על המחשב?"
הייתי בהלם כמה שניות, אבל המשפט הזה ניער אותי: "צודקת. אני עכשיו מטפלת בזה".
10 שניות אחר כך שלחתי מייל עם בקשה לחסימה.
תודה, אפרת, זה היה ממש בזכותך.
יש כל מיני אמצעים שאנשים יתעוררו ויקלטוווו—
בדרך כלל שופר הוא קרן של איל, לפעמים הוא משפט מנער.
יש משפט תקוע, ויש משפט תוקע:)
תגובות השמורות לסיפור
וואווו כל הכבוד אלופה שאת!! זה לא שנפלת ואז התנערת- ידעת לעצור לפני, מעריצה!!
חושבת שאין צורך להיות גויה של שבת של אף אחת, וכל הנחמדות לא אמורה לבוא על חשבון הקווים והעקרונות שלנו! הרי כולנו במבול, כל אחת במלחמה איפה החזית תהיה -תלוי כמה תכבשי! הלוואי והמלחמות שלנו יהיו תמיד במקומות שהם גדרות ולא איסורים, כי אם שוברים גדר המלחמה תישאר אבל במקומות של הלכה.
אומרים שבאלול המלך נמצא בשדה, שמעתי פעם רב שאומר באיזה שדה? בשדה הקרב!! כן כשאת מתלבטת איך לשלוח לראש צוות הודעה כזו או אחרת, האם להגיב עם אימוגי או ביותר קלילות, אם משהו עסיסי שנמצא לך על הלשון, כשהראש צוות מציע לך טרמפ שיקצר לך את הדרך משמעותית למרות שכולם ככה והוא דתי ואלף תירוצים של היצר הרע ואת באופי מאוד קלילה וזורמת,
זה קשה!! ועוד איך קשה!! בא נזכר שהמלך נמצא איתנו בקרב הזה!! במיוחד בימים הגדולים האלה!! זה לא הרב קנייבסקי נמצא איתך זה מלך מלכי המלכים!! והלוואי וכל השנה נזכה להרגיש את המלך בשדה – כל אחת בקרב שלה והלוואי רק בגדרות! שנה טובה ומתוקה לכולנו..
איזו קליעה למטרה!
אני במקום עבודה שיש פה עוד חרדיות שאני אפילו לא מכירה, זה מחולק לאגפים ולא כ"כ מכירים אחד את השני. איתי יושבות עוד 2 חרדיות ממש טובות אבל בלי חסימה. כשנכנסתי לפה, ביקשתי חסימה ואמרו לי שיסדרו סינון ואז אמרו לי שיש פה משהו מובנה מטעם החברה, אז אמרתי שאין שום בעיה וניסיתי. בתחילה זה היה נראה ממש בסדר, אבל הבנתי שממש לא, יש דברים טובים שהוא לא פותח ולהפך יש דברים לא טובים שיכולים לקפוץ.
הייתי לקראת יציאה לחופשת לידה אז כבר עזבתי את הנושא כי בסוגריים קיוויתי לא לחזור לאותו מקום. מהרגע שחזרתי שזה כבר חודשיים וחצי אני מנסה לטפל בזה. כל פעם שזה מתעכב ואני שוכחת מזה, מגיעה תזכורת- אם זה סיפור מפה או התחזקות של מישהי בקו הישועות לגבי סינון.
גם הבוקר שלחתי שוב מייל. האמת לא ברור לי למה זה לא נעשה כי סה"כ יש להם כבר הסדר עם חברת סינון מאושרת לבנות אחרות בחברה, מקווה לטוב….
רציתי לשתף באפיזודה קטנה…
ב"ה כבר שנים אני חסומה עם נטפרי, זה ברור מאליו.. יום אחד קיבלתי הוראה מההנהלה לבטל את החסימה במחשב של X, כיוון שהיא עזבה את החברה והמחשב שלה לא בשימוש כרגע. מה שקרה הוא שמחוסר הבנה ואולי חוסר שימת לב עשיתי את ביטול החסימה במחשב שלי, ביטלתי סגרתי והלכתי הביתה.
הגעתי למחרת, נכנסתי לאחד האתרים של הבנק שעובד איתנו וחשכו עיניי!!! פשוט חושך על פני תהום, קפצו לי תמונות ופרסומות מכל כיוון, ולקח לי כמה שניות להבין שאת ההסרה עשיתי בטעות אצלי…. אין לי איך לבטא את שאט הנפש וההלם שאחז בי.
ב"ה ב"ה שאנחנו החסומות לא באמת יודעות מה הולך ושלא נדע גם…. אבל דבר אחד ברור, אי אפשר בלי זה!! הנפש לא סובלת את זה!!
בקיצר, לקח לי 5 דקות לחבר את עצמי מחדש לחסימה, והודו לה' כי טוב על האפשרות הזו. מומלץ לכולן:) כתיבה וחתימה טובה.
אמיתי ממש. סיימתי את הלימודים לא מזמן, עובדת בסביבה חילונית לצערי . כדי שבעבודה לא יישאלו אותי בכל ישיבת בוקר "איך החרדים עדיין עם טלפון מקשים". קניתי טלפון מושגח ממש שלא היה בו כלום. אפילו לא וואטסאפ. אבל עשיתי את זה רק למראית עין כדי לחסוך שיחות מיותרות ומביישות (כן, זה הביך אותי..)
לפני חודשיים חברה מהסמינר פגשה אותי ובדיוק כמו שאת אומרת. היא אמרה לי "וואי באמת לא מתאים לך, את כל כך בטוחה בעצמך ופתאום בזה את נהיית נמושה". היא כאילו הציבה לי מראה מול הפנים איך זה נראה, למרות שלפני זה חשבתי, איזה גיבורה אני… גם עובדת עם חילונים ושומעת הכל וזה לא משפיע עליי.
אבל אמרת מדויק, החוש מתקהה, דברים שלא חלמתי שאשמע אי פעם- ובטח שהייתי משלמת כסף כדי שישכיחו לי את מה שמעתי. שאחזור להיות חזקה ביראת השם ולא כמו ארנבת פחדנית.. כעת התחברתי לשמורה במבול ונראה לי זה המקום לשתף ולחזור לכור מחצבתינו:) תודה ענקית.
ראויה לשבח! חשוב לזכור שחסימה זה לא רק לא להיכנס לניסיון, אלא כי גם זה הוראה חד משמעית של גדולי ישראל ובגדר "ועשית ככל אשר יורוך", ולא נתון לשיקול ולסביבה שנמצאים, גם אם נראה לנו כי יש לנו את הכח לעמוד בניסיון…
***
בזכותך, לאחר שנתיים בעבודה במשרד ממשלתי ולאחר דחיות רבות מתוך תחושת מצפון ואי נוחות על כך זוכה היום לעשות ללא דחיות, חד וחלק!! מתוך תפילות לה' שלא יהיו מניעות. תודה רבה לך! ושהזכות הזאת תעמוד לך ביום הדין הקרב ובא.
***
איזה עיתוי מדהים לקבל את הסיפור! בדיוק הרגע אני גומרת להתקין את החסימה על המחשב, אחרי שאני דוחה את זה כבר חודש מאז שהתחלתי עבודה חדשה… החלטתי שהיום אני עושה את זה ויהי מה! ממש סימן משמיים שזה היה רצוי ויפה….
***
תודה על הסיפורים השבועיים שכל כך מחזקים!!! כתובים בשפה קולחת ונעימה שכיף לקרוא!!! יישר כח גדול! מעריכה מאוד
***
אני מתרגשת לכתוב.. אחרי שעות של בזבוז זמן במחשב חסום עם נטפרי החלטתי בהחלטה של רגע יומיים אחרי ר"ח אלול לעבור למסלול מצומצם!
***
מרגש ונכון! לפעמים באמת משפט קטן "המשפט הנכון במקום הנכון " עושה המון! שנזכה תמיד להרבות כבוד שמים בעולם!
***
מעורר ומחזק! תודה לך! ותודה גם לך נעמי על הכתיבה הנוגעת והמרתקת!
***
תודה! אני הרגע הולכת לטפל בבעיה בחסימה!
***
וואו, גדולה!! כל הכבוד על הכנות והאומץ!!
***
וווואו!!! אשרייך, חיזקת אותנו מאוד…!
***
מחזק ביותר, תזכו למצוות:)
***
יפה!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
רוצה להגיב לתגובה:
אני מתכוונת להגיב למשפט הזה: אבל אני בכלל לא מתפלאת. כל אחת שהולכת לעבוד במקום עבודה שאינו מקום גלאט חרדי לוקחת בחשבון להגיע למקומות האלו.
האמת שאני חושבת שמי שהגיבה קצת לא מכירה את דעת גדולי ישראל לגבי מקומות העבודה. כמובן שהאידיאלי הוא לעבוד בחברה חרדית גלאט, אבל לא תמיד זה אפשרי. אשתף על עצמי כמה סיטואציות שהייתי בהם והופתעתי מאד מדעת גדולי ישראל.
- בעבר עבדתי בחברה חילונית, היינו שם קבוצת חרדיות. ישבו שם באופן ספייס ואנחנו קיבלנו CUBE נפרד לחרדיות, אבל החלל היה משותף. והיה שם בחור חילוני שניבל את הפה בצורה ירודה מאד ואני הייתי יושבת ימים שלמים ושומעת שירים חסידיים באוזניות כדי לא לשמוע את הדיבורים שלו.
בעלי כמובן התחלחל ופנה לאחד מגדולי הדור לשאול אותו מה לעשות, האמת היה ברור לי שהוא יגיד לי לעזוב מיד את העבודה. אבל הוא אמר לא לעזוב, צריך פרנוסה. אבל לחפש ברצינות עבודה אחרת. ברחמי שמיים מרובים פוטרתי משם לאחר חודשיים עקב קיצוצים, אבל מאז הבנתי שהחלטה לגבי מקום עבודה מתאים או לא, צריכה להיות בהכוונת דעת תורה.
- בהמשך כשחיפשתי עבודה התעקשתי בתחילה על מקום ישיבה נפרד ועל עבודה של 8 שעות – ב"ה כבר הייתה לי אז ילדה. ושוב – בעלי נועץ באחד מגדולי ישראל שאמר לו להתעקש על התנאים האלו למשך 3 חודשים ואם לא אמצא עבודה להתפשר עליהם.
- וכאשר הציעו לי עבודה מהבית, הכללה הכנסת עבודה ואינטרנט (מסונן כמובן!) הביתה בעלי שוב נועץ וקיבל תשובה שזה דבר טוב מאד העבודה מהבית וחשוב כל מאמץ לשמור על זה.
כמובן שהדוגמאות שהבאתי היו פרטניות לתנאי החיים שלי ומצבי ואין לאף אחד ללמוד מהם הלכה, אבל המסקנה ברורה – רק דעת תורה יכולה לקבל החלטות נקיות ונכונות!
נקודה למחשבה. רוב הסיפורים כאן מדברים על בעיות חסימה של המחשב ועל בעיות של חברה מעורבת.
הבעיה העיקרית שאני נתקלת בה – היא שילוב של שתיהן…. אני עובדת בתחום טכנולוגי מאד מתקדם. כותבת ומשתמשת וגם מלמדת על היכולות הכי "מתקדמות" (לא יודעת אם זו ההגדרה הנכונה…. מתקדמות? לאן? אבל הכי חדשניות).
ואני – יש לי אמנם מחשב טוב וחזק, שמחובר למייל – וגם בבית יש לי אחד כזה מתוך אילוצי עבודה (עם כל המגבלות והחסימות והגבלת השעות שאני עושה לעצמי ועוד). אבל הטלפון שצמוד אלי כל הזמן – הוא מכשיר שאני יכולה ללא חשש להניח בכל מקום בלי טיפת מחשבה שאולי היא ייגנב… מכשיר כשר מיושן, קטן, בלי שום פונקציה מיוחדת – אפילו לא מצלמה, או הקלטה. נטו טלפון, עם אנשי קשר ויכולת חיוג.
בסביבה שלי אני די חריגה. כי מסביב לכולם יש טלפון שיש בו לפחות ווצאפ (כשר!), שלא לדבר על יכולת לקבל מיילים. חשבתם פעם על העובדה שכולנו מתנדבים להסתובב עם צ'יפ? מיוזמתינו אנו, בלי השתלת שבבים כמו שדמיינו בקורונה, בלי קמפיין פרסומי – כולנו מבינים שאנחנו צריכים להיות זמינים בכל מקום ובכל עת. ברמה קיומית וחרדתית.
העובדה שאני בלי טלפון קצת יותר מתקדם (שוב – לא מתקדם. חדשני) – מקשה מאד על כל הסובבים אותי. ואם צריך אותי עכשיו (וזה קורה בעבודה במסגרת התפקיד שלי. לפעמים גם באמצע הלילה)? אי אפשר לשלוח הודעה קצרה לבדוק אם אני זמינה – צריך לצלצל. ואי אפשר לשלוח הודעת תפוצה לכולם – כי אני צריכה יחס אישי. תזכורת ביומן גוגל? רק אם אני על המחשב. מה זה יעזור אם אני סוגרת אותו?
זה מציק לכולם. וגם לי: שוכחים לעדכן אותי בדברים משמעותיים מאד. דברים שהיו יכולים להיסגר בהודעה לקונית של כן ולא מתפתחים לשיחת טלפון שבה צריך להלך בזהירות בין הטיפות. לפעמים המחיר הוא לשון הרע מיותר שאני שומעת במקום לעשות לו "מחק". גם כל דבר צריך תגובה כשזה טלפון – אי אפשר להתעלם בנימוס ולעבור הלאה.
נכון שזה מספיק סיבות טובות כדי להחליף טלפון?? היצר הרע עובד אצלי שעות נוספות. וכמובן – הלחץ מהסביבה עובד גם הוא.
אבל לא. מצאתי את המשפט שמחזק אותי. אנחנו חיים בדור של אינסטנט. כאן ועכשיו. אם הכפתור שלחצתי עליו בתוכנה לא עובד תוך אלפית שניה – אלא תוך שניה שלימה – אנחנו כבר קצרי רוח. אם הכל לא מסתדר עכשיו ובמקום – זה בלתי אפשרי.
אז נכון שבתחום קיום המצוות, התרגלנו לחכות עם הביס עד אחרי הברכה, ולחכות 6 שעות בין בשר לחלב, וקצת לדחות סיפוקים. אבל כל זה פחות קורה לנו בתחום ה"טכנולוגי" והכללי. שם – לצערי, אנחנו קצת יותר מתקשים.
אז אני מרגישה שזו נקודה שצריכה עבודה, והנה – משמים יש לי תחום אחד שמלמד אותי שצריך סבלנות ותהליכים. שגם אם צריך אותי – יכול להיות שאני לא זמינה. שגם אם זו בעיה דחופה – פתאום מסתבר שזה לא פיקוח נפש. ושנכון שהיום לא שבת, אבל טיפה נחת רוח ופחות לחץ ביומיום, זה גם ברכה. שהבעיות לא תיפתרנה עכשיו, ושאם יש משהו דחוף – שיכול להיות שאפסיד אם לא אהיה מהראשונות – אז אזכיר לעצמי, שהכל מלמעלה.
נכון – זה עדיין לא קל לסביבה (כן, צריך להעריך את הצד השני שמתאמץ, ואם אפשר לעשות השתדלות מתאימה כדי לצמצם להם מאמץ, אבל כן להוריד מעצמי יסורי מצפון ולחץ).
איך אומר המשפט? "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"….
רוצה להגיב לסיפור משבוע שעבר.
יש לי ב"ה אחות מחנכת באחד הסמינרים הגדולים בירושלים. אישה שכל מהותה היא תורה. באופן אישי התחזקתי ממנה המון. לפני כחודש היא סיפרה לי שהיא קיבלה שיעורים למסור בנושא עולם העבודה בכיתות יג יד.
חשבתי לעצמי בלי לזלזל חלילה. איך אחותי שמעולם לא עבדה תחת בוס או במשרד. אפילו מייל אין לה (אשריה!) איך היא תצליח להסביר לבחורה מה זה עבודה? איך מתנהלים עם בוס? איך לבקש אינטרנט חסום? היא שמעולם לא הייתה בסיטואציה הזו איך היא תוכל להדריך בנות? את הכללים היבשים כולם יודעים להעביר אבל את הפרקטיקה חייבת להעביר משהיא שהייתה שם מבפנים.
שמורה אגב הכי עונה לצורך הזה. נשים שחוות יום יום התמודדות בעבודה משרדית מול גברים וחילונים. הנשים האלה הן אלה שתוכלנה להדריך באמת את האמהות והנשים של הדור הבא. אני חושבת שחייבים לשים על זה דגש.
רק אתן דוגמא- עבדתי במקום מסוים מקום שמור בהחלט, היינו נשים חרדיות (באמת!) לבד עם בוס חרדי מודרני. כשהוא חיפש עובדת הגיעו המון בוגרות של סמינר עם הדרישה הלגיטימית חסימה. רק הבעיה הייתה שהשאלה הראשונה בראיון הייתה האם יהיה חסימה? כל הכבוד להן!
אבל לא ככה מתנהגים בראיון עבודה. יכולה להבין ראש של בוגרת טריה שכל השנה דיברו איתה על חומרתו של האינטרנט הפרוץ, רוצה לבדוק שאכן המקום רלוונטי, אך צריך לדעת איך לעשות זאת.
רציתי להגיב לתגובה: אני נחרדת לשמוע משפטים, או לראות תכנים שמעבירים לי ובאמת, אין להן מושג מה הבעיה.. ואז אני מרגישה רעה להיות הפתוחה שמסבירה מה הבעייתיות ועוד אח"כ מאשימים אותי בפרנואידיות אבל..
הכל נכון!! כשהייתי בסמינר היו הרבה הדרכות והרצאות בנושא מקומות עבודה ועדיין זה לא עזר כהוא זה להלם הגדול בתחילת העבודה! אני זוכרת שהתחלתי את העבודה כבחורה רווקה עם עוד חברה רווקה, וביום הראשון לחשתי לה: "בואי נברח מפה", רק מלראות את הצוות.
עשיתי כ"כ הרבה טעויות מחוסר מודעות ובורות של בחורה רווקה שהיום בתור אישה נשואה עולות לי דמעות מלהיזכר בזה, לא ידעתי מספיק לעמוד על שלי ולהתעקש על עקרונות והייתי סלחנית לכל מיני דברים, למשל שגבר אחד שהיה מראה לי דברים על המחשב היה מתקרב מדי מידי פעם, והערתי לו אבל לא הייתי מספיק אסרטיבית. וזה כשהייתה סביבה חרדית בחלקה ואינטרנט מסונן ועדיין זה לא מגרד את יםם הבעיות שיש במקומות עבודה חילוניים.
בעיניי הבעיה החמורה ביותר זה שהמורות לא מספיק מודעות לעומק הבעייתיות של מקומות העבודה ואין להם מושג מה חומרת המצב ולכן גם ההנחיות לא תמיד מותאמות לבעיות ולא מותאמות לדינמיקה במקומות העבודה.
תגובה למי שכתבה שהיא מספרת הכל לבעלה – בתור רווקה הייתי מספרת לאמא שלי המון. עשיתי לי גדר כזה – מה שלא יהיה לי נעים לספר לה אני לא מדברת… והאמת??? שזה ממש לא עזר:(
לצערי היום אני חושבת שדיברתי ופטפטתי הרבה מעבר לגבולות העבודה והמקצועיות. אמא שלי (בהערכה אמיתית!) פחות מודעת לתחום, לא העירה לי מספיק למקום הזה של "לא לדבר מילה אחת שהיא לא מקצועית" אלא רק מה שעבר את הגבול היא העירה בעדינות…
אבל היום אני משתדלת לעצור הרבה הרבה לפני… משתדלת לא לומר שום מילה שלא לצרכי עבודה. למשל יצא לי לקנות לאחד העובדים איזה ספר שביקש, לא חשבתי שיש בזה בעיה בכלל עד ששמעתי בקו הצניעות "שלא לעשות שום טובות וקניות לגברים בעבודה"
היום כשאני מספרת לבעלי ומתיעצת איתו- הוא מייעץ על כל דבר בערך. לא לענות על כל משפט שמישהו זרק – להתקדם הלאה – להתעלם וכו'. למשל שאלתי אותו איך לקרוא לבן אדם שאני באמצע שיחה איתו, התשובה הפשוטה (איך לא חשבתי על זה?) פשוט לומר שוב "הלו". התורה מעדנת את המידות ואת הטוהר.
בקיצור, חשוב מאד לספר, ולבחורות חשוב מאד לספר להורים, אבל לשים לב לספר גם למי שמודע היטב למציאות ההרסנית במקומות העבודה ויש בידו לתת את הכלים ולהעיר בלי להסס. וכל אחת תבחר את הנכון ביותר לה.
אני שמחה בשביל כל מספרות הסיפורים היקרות שהם אהובות ומוערכות במקום עבודתם אבל רוצה גם להאיר את הצד השני.
התקבלתי לעבודתי הנוכחית בימי הקורונה, הבוס היה לחוץ להכניס עובד נוסף לצוות בדחיפות ולאחר שלא מצא עובד כלבבו התפשר על חרדית. לאחר שירד הלחץ הגדול הוא התפכח והתחיל ללחוץ, ללחוץ שאצטרף ליום גיבוש, ללחוץ שאצטרף לארוחת הצהריים וכו' ומאז שקלט שזה לא בא בחשבון מבחינתי התחיל לסמפט אותי פחות.. הרבה יותר נוח לו לתקשר בצוות עם גברים חילונים וחלקם רווקים מאשר עם אישה חרדית.
אני מקבלת ב"ה יחס סביר והעבודה נחמדה אבל אני בהחלט מופלית לרעה בהשוואה לשאר חברי הצוות, אני לא מקבלת בונוסים ומתנות ואף מבחינת העבודה מקבלת את המשימות היותר ישנות וגם ציוד ישן וכן גישה לתוכנות חדשות – מקבלת רק אחרי כולם.
אבל טוב לי עם זה, ב"ה בעלי יכול לשבת וללמוד וזה מה שבראש סדר העדיפויות מבחינתי.
תגובה לתגובה שהופיע היום: ' ורציתי לשאול: האברך הזה שהיום הוא מפחד להביע את דעתו בבית, האם לא הוא זה שחיפש מתכנתת עם דירה בירושלים/ב”ב??? האם לא הוא זה שהוריד בשידוכים כל בחורה שלא תפרנס אותו לפי דעתו? זה בדיוק מה שהוא חיפש, וזה בדיוק מה שהוא קיבל… צריך לחשוב על זה מראש'
לא כל כך מובן לי איך אפשר לכתוב תגובה כזאת, ויותר מזה – איך אפשר לפרסם תגובה כזאת? עולה מדברי הכותבת שאישה שעובדת בתכנות – גם שלום בית אין לה… כיצד ניתן להכליל בצורה כזאת?? אני דווקא מכירה אישה שהיא מטפלת בתינוקות במקצועה ומתייחסת לבעלה -אברך ת"ח בזלזול ממש.
צריך לזכור שהמטרה היא לתת כח לעובדות, לא לקחת מהן כח… התגובה הזאת כואבת ממש.
אני חייבת לכתוב לחברה שכתבה – לקלוט שלא בעלי הוא התמים הוא דווקא אני, להבין שכדאי לי להקשיב קצת יותר להסתייגויות שלו ולמה שיש לו לומר,
זה כל כך נכון שרציתי לבכות. גם אני חשבתי בהתחלה שבעלי הוא התמים (וגם אני ב"ה במקום שמור ומוגן ועושה כל ההשתדלות להישמר בפנים עוד יותר) ולמדתי עם הזמן שזה לא שהוא תמים במובן של תמימות, סגירות אלא במובן של "שלם" כמו יעקב איש תם יושב אהלים…. התורה שמעדנת את המחשבה ומלמדת אותנו מה מתאים ומה לא…
אני משתדלת להתייעץ איתו על איך להגיב במקרים מסוימים והרבה פעמים התשובה היא – בשביל מה את צריכה לענות על כל משפט? תתקדמי הלאה, וזה כל כך נכון….
בוקר טוב, תודה לכן על הכל ועל הסיפורים המרגשים, המעוררים יותר מכל דבר אחר… ברשותכן, צרמו לי המשפטים הבאים: לצערי הדיבורים שאני שומעת שוב ושוב ממתלהבות צעירות שבטוחות שמחכה להם מכרה של זהב בעולם בחוץ, זה כמה מרוויחים שם, ו"אני לא אעבוד במקום שמנצלים אותי"… (זה נושא גדול ואכמ"ל- אבל ברור שעל מקום שמור יותר צריך לשלם, אחרת לא היה נסיון…)
יש ניצול, אבל יש גם עושק כפשוטו. בפרשיות התורה אנו מוזהרים לא מעט על עושר שכר שכיר, ממון ביושר וכו'. הלוואי שכל המעסיקים חרדיות היו מקפידים ע"כ. יש מקומות עבודה שעושים עוולות לעובדות נגד החוק, נשים צריכות להיות מודעות לכך ולא לתת לעשוק אותן.
עבדת, עמלת, משכורתך מגיעה לך ביושר! יחד עם כל הזכויות שלך. וזה לא סותר את עבודת ההשתדלות וכך שפרנסה משמים. אסור לשתוק לעוולות שכאלו! כי אם כולנו לא נסכים ולא ניתן יד לכך הנגע הזה ימוגר מחברתנו.
היה לי נטפרי מסלול ללא אתרים ממכרים אבל הייתי מכורה… שעות של בזבוז זמן וכעס עצמי עד ש…. התחברתי לפני כמה חודשים לשמורה (קונטרול יו) והתחילו להגיע ההגרלות והקבלות אפילו לא פתחתי…
א-ב-ל הקב"ה עזר וכמה ימים אחרי ר"ח אלול הרגשתי שהקב"ה משרה עלי רוח מיוחדת ובהחלטה של רגע פזיז אולי הייתי אומרת… (ב"ה, שלזה תתועל הפזיזות…) עברתי למסלול מצומצם והעברתי את המחשב לחדר צדדי והיום אחרי שבועיים שאני יכולה למנות על כף יד כמה פעמים פתחתי את המחשב!!!
אני מלאת תודה לכן -שמורה תודה!!
כהמשך לתגובה שמישהי האירה שצריך לשים לב גם על שמירת מרחק בין גברים בתוך המשפחה-הארת את עיניי!
זה נושא פחות מדובר ולפעמים קשה לשים עליו את האצבע, כי זה יכול להיות משפט פה משפט שם… אני הגעתי ממשפחה מאד שמורה בנושא והמשפחה של בעלי מאד פתוחה בקטע הזה. בהתחלה מאד צרם לי, היום הרבה פחות! וזה בעייתי מבחינה הלכתית בדיוק כמו עם גבר זר מהרחוב… אפילו יותר כי יש כלל ש 'ליבו גס בה' הבעיה שבתוך המשפחה הרבה פחות נעים לשים גבולות ולהיות קשוחה…
תודה על ההערה!
תודה על הסיפור "שיתוף פעולה"!!!!! אני בחורה בוגרת בית יעקב שיצאה עכשיו לשוק חיפוש העבודה וזה היה פשוט הכרחי לקרוא את זה, בעיקר בשלב הזה….
בעיקר בתחום האדריכלות אותו למדתי, שיש בו כל כך הרבה בעיות, ואנחנו יוצאות כל כך תמימות….. שרק שנשאר כאלו תמימות ושמורות! אני חושבת שהעצה בשבילנו היא לברר על מקום העבודה טוב טוב, לא רק אינטרנט מסונן וחרדיות יש עוד כל כך הרבה בעיות…. תמשיכו לכתוב על הנושא!
סיימתי עכשיו סמינר מסלול הנדסאים. הביאו לנו קורס שלם עם הרב גואלמן על התנהגות במקומות עבודה, הביאו לנו מפגש עם מישהי על מקומות עבודה ועדיין אני מרגישה שזה לא מספיק! הסמינרים חייבים להסביר הכי ברור שאפשר על כל הסכנות לפתוח את עיני הבנות ולהבין שאסור להיות תמימות! אשרי השמורה שהציפה את הנושא!
***
אמאלה עשית לי צמרמורת!! וואו כל כך נכון ומדויק ותראי איך ה' אוהב אותך ושלף אותך בפינצטה!! תצבטי את עצמך, תשמחי עם הרוחניות שלך, ותגידי ברוך שעשה לי כל יום מחדש!! ואשרייך שנשארת חזקה למרות הקושי במשך שנה שלמה – מילה קצרה, נצח בחוויה.
***
מחזק מאוד מאוד! באמת חסרה קצת מודעות לגבי האינטראקציה מול נשים חילוניות. מניסיון לא פשוט בכלל – בייחוד אם יושבים באותו חדר \ טרמפ משותף \ ילדים בגיל דומה צריך לפקוח עינים וב"ה ה' יהיה בעזרנו
***
וואו מדהים!! כולי צמרמורות של התרגשות. באמת, זה מה שקורה סביבנו. זה מה שקורה לתמימות של הבחורות שלנו שלא שמות לב. כמה צריך להזהר!! תודה!
