לתגובות הקוראות

סימן טוב

כבר תשע שנים שאני מחתימה כרטיס באותו שעון נוכחות. טוב, לא ממש אותו שעון, שידרגו אותו במשך הזמן, אבל כן ממש אותה עבודה.

החברה בה אני עובדת החלה את דרכה כחברה קטנה ומצומצמת. בשנים האחרונות התרחבו גבולותיה – פרויקטים חדשים התווספו, ואיתם ביחס ישיר גדל היקף ההון האנושי.

לאור המספר העובדים שהלך וגדל, החליט המנהל לערוך ימי גיבוש. יציאות חברתיות וציון ימי הולדת החלו להופיע בזימוני האאוטלוק. על ‘שמורה’ עדיין לא שמעתי, לצערי, ולא היו לי את הכוחות והכלים לסרב למפגשים האלו. האמת, שגם לא מספיק ידעתי לאמוד את חומרת הדברים. היינו הולכות, אני ועוד אחת חרדית, ומרגישות אחר כך נקיפות מצפון, למרות שהתחשבו בנו ותמיד הזמינו אוכל בכשרות מהודרת.

יום אחד חברה הכירה לי את שמורה. היא שלחה לי את הסיפור ‘כותל הדמעות’ והמליצה לי בחום להצטרף לתפוצה. קראתי אותו בשקיקה וכל כך התרגשתי! כמה דמעות קטנות שעמדו לי בזווית העין הצדיקו גם הן את שם הסיפור. קראתי, והתחברתי. תרתי משמע. נרשמתי מיד לקבלת דיוורים משמורה, וקיבלתי כח אדיר לסרב לחגיגה המעורבת הבאה, יחד עם הבנה רחבה יותר כמה טובה וחובה הימנעות מהשתתפויות כאלו.

תשפ”ד נראית באופק, ולפני שבועיים הודיעו חגיגית על יום גיבוש לכבוד השנה החדשה. אני חזקה עם ההחלטה שלי – לא משתתפת. אבל איך, למען ה’, איך אני מודיעה דבר כזה למנהל?? מה הוא יחשוב עלי? מה הוא יחשוב שעבר עלי? הרי כבר 9 שנים שאני עובדת שם, ואף פעם לא ‘עשיתי בעיות’… תמיד השתתפתי בכל הגיבושים והכנסים.

אבל הייתי נחושה, היינו, יותר נכון. גם החברה שעובדת איתי הצטרפה לשינוי. האמת – שאומץ אחד כבר עלה על פני השטח: לפני כמה חודשים ניגשתי למנהל עם בקשה לסינון מהודר, כשהמצב הקודם הוא שלא היה סינון בכלל… סתם מחוסר מודעות, ומרוץ עבודה, ואי שימת לב. לשמחתי הרבה, ב”ה המנהל נענה בחיוב, ואישר מיידית את ההתקנה.

גם עכשיו, כח האמת הפנימית משך אותי, ועוצמת החיזוק מסיפורי שמורה היתה בעזרי. ניגשתי יחד עם החברה, בלב הולם ובשפתיים מלמלות תפילה שהכל יעבור בשלום. שמנו את הדברים על השולחן: אמרנו תודה על המחשבה והרצון להיטיב לעובדים, אך הסברנו שלא מתאים לנו להשתתף באירועים שכאלו. המילים היו מכבדות ומסבירות, והטון היה החלטי וברור.

הלב שלנו פרפר כשסיימנו לדבר והגיע תורו של המנהל להגיב.

“אני מקבל את זה בהבנה”, הוא אמר, קצת מופתע מהדברים, “האמת – לא חשבתי על זה. תמיד ידעתי שיש לכם בעיות רק עם האוכל… אבל בסדר, אם לא מתאים לכן – אל תשתתפו”.

זהו. הוא פטר אותנו לשלום.

 

לא מצליחה לברור את המילים שיביעו את גודל השמחה וההרגשה הטובה שהיתה לי בלב אחרי השיחה הזאת. זאת תחושה מיוחדת כל כך, שמתחברת לי ממש חזק עם המסר המהדהד של הכנס: “תקשיבו לאמת הפנימית”.

יכול להיות שעוד ניתקל ב”פרצופים”, ויעקצו אותנו פה ושם על חוסר ההשתתפות. אבל הסיפוק הפנימי מהבחירה הנכונה מכסה על הכל.

וגם אם עד היום היינו רגילות אחרת, אין זמן יפה ומתאים מחודש אלול שקורא לשינוי ולהתחלה חדשה וטהורה.

השנה, ב”ה, לא נהיה שם, סביב השולחן המעוטר בתפוחים ודבש,

וזה יהיה סימנא מילתא מתוק ומרומם לשנה החדשה.

שנה טובה ומתוקה!

תגובות השמורות לסיפור 

מבקשת להתייחס למילים מה הוא יחשוב אחרי 9 שנים….. 

מרשה לי להוסיף 3 סימני קריאה? גם אם בחרנו במודע או שלא בחירה שגויה משך תקופה, בכל רגע נתון יש אפשרות לשדרג ולהיטיב את בחירותינו מול עצמינו ומול הרב”שע… מיוחדת אחת! מזדהה מאוד מאוד עם הכח ששמורה נותנת. 

מבקשת לשתף שמצאתי את עצמי בארץ רחוקה בניתוח לב לביתי. איתי אייפד עם מייל בלבד (בבית גם זה לא…יש חדרי מחשבים ב”ה…), הייתי צריכה לבצע פעולה בבנק, קיבלתי בנדיבות מכשיר מחברה, והתברר לי כי אין בו שום סינון. 

בחרתי לא לפתוח אותו אפילו לשניה ואפילו רק לבנק… שכל הפעולות חשובות ככל שיהיו, ימתינו לשובינו בבריאות, ובלבד שלא נכשל, ובלי שום הוראת היתר. עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר- לא אני אמרתי! 

הכל שלי היה בזכותכן חברותי לשמורה….. מברכת אתכן בשנה הכי הכי מתוקה ובגאולה קרובה לכולנו….. 

עוצמה אמיתית לבוא ולהגיד על משהו שתמיד היינו עושות פתאום לא. החשש מהתגובה של הסובבים- שישאלו מה קרה? מה השתנה? באמת קל יותר כשהחיזוק מגיע יחד עם החברה שהיא החרדית היחידה הנוספת במקום. 

שנזכה באמת לשנה טובה ומבורכת, שנה של כח לעמוד בניסיונות הקטנים והגדולים ובזכות זה נזכה לביאת הגואל אמן! 

אני מעריצה מאוד את העובדה שככה את וחברתך מסוגלות לעשות שינוי רציני, אחרי פעם אחת שקראתן תוכן של שמורה! מדהים! 

במיוחד כשהלב מפרפר ואתן לא יודעות איך הבוס יגיב, ומצד שני חזק מאוד להתעלם מתגובות הסביבה, שיכולות להיות עוקצניות ולא נעימות! אהבתי את קטע הסיום!

רוצה להוסיף שאחרי שמבקשים מהבוס דברים כאלו ואחרים, חוץ מהרגשת הסיפוק הגדולה יש גם הרגשה של שחרור! שחרור מההתמודדות כל רגע ורגע מה לומר ואיך להגיב ועם מי לדבר ועם מי לא… 

יש לנו הרבה התמודדויות בעבודה, אז כשאנחנו מצליחות להוריד לפחות התמודדות אחת – זו תחושת הקלה!

‘קצת’ התרגלנו לחשוב מה יגידו? איך יגידו?(ובצדק, אנחנו בני אדם…) אנחנו צריכות לזכור שאנחנו אמורות להיות אגואיסטיות ולחשוב קודם כל על עצמנו… ועל מה הקב”ה רוצה ממני.. על החיים שלנו ועל מה שנגזר עלינו ממש בימים אלו! ואולי זה מה שיקל מעלינו פחות להיבהל מהסביבה שלנו… 

***

כל הכבוד לך! אני עובדת במקום קטן חרדי, חוץ מעובדת אחת שכנראה עוברת לעבודה מרחוק כך שלא יצא לנו לשבת ביחד. אנחנו עוברות אחרי החגים למקום חדש והחלטנו לבקש סינון יותר לאינטרנט. הוא אמנם מסונן אבל אנחנו רוצות יותר. 

***

מושלמת!!! אשרייך, מזדהה איתך וככה גם היה לי סיפור דומה. למי ניתן דין וחשבון- לבוס? או לבוס הגדול! תודה ה’ על הזכות שאנחנו בנותיך ומובדלות מין הטועים 

***

מרגש וכל הכבוד, הרבה יותר קשה לשנות מה שאנחנו כבר עושות ופתאום מפסיקות… אולי נלמד מזה לעצור שניה לפני הפעם הראשונה… 

***

תודה רבה לכם על הסיפור הזה וכל הסיפורים לפניו, אתם מחזקים כל פעם מחדש, שהקב”ה ישלם לכם! תודה ושנה טובה! 

***

ממש מרגש ומחזק. הסיפורים נותנים כח להתמודד במצבים דומים יישר כח תודה רבה תזכו למצוות 

***

שינוי כזה אחרי 9 שנים? את גיבורה אמיתית! יישר כח גדול ושנה טובה! תודה על החיזוק 

***

ואווו כתבתן מעולה! פשוט מהלב:) יש סיכוי טוב שבערב אני יושבת על זה בעז”ה 

***

כל הכבוד לך!!!!!! עמדת בגבורה! מעריכה מאוד! 

***

וואווו, גיבורות!!! אשריכן!!! שלב היישום-הקשה בפועל.. 

***

וואו, אשריך! כיף לך שזכית! לכך מעריכה המון שנה טובה ומתוקה 

***

אשריך!!! ממש זכויות ליום הדין הגדול!!!! 

***

מרגשות… בזכות נשים צדקניות ניגאל! 

***

תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח