לתגובות הקוראות
מי צריך סיפור?
סיפור.
סיפור? מי צריך סיפורים כשיש חדשות מסעירות, יש ידיעות מזעזעות, יש עדכונים מצמררים, יש תחזיות מפחידות, יש תמונות קורעות לב, יש הסרטות, ראיונות, עדויות חיות (ושאינן) מהשטח… דם ואש ותימרות עשן, ופחד מוות מוחשי.
כל העדכונים בלחיצת מקלדת, החזית הבוערת מרחק שניה על המסך…
והנה מול עינינו הסיפור היפה ביותר: אתן!
אַת הסיפור הכי הכי שיש…
את שמשתדלת ומתאמצת להגיע לשליטה. לא, לא על האויב מבחוץ, אלא על זה שמבפנים.
מוקדש בהערכה לכל מי שבשליטה באשר היא,
או במילים אחרות "קונטרול יו"
הנה סיפור שהגיע לקונטרול יו-
ראש השנה היה בפתח. ישבנו, אני ובעלי וחשבנו במה נוכל להתקדם יותר, עם איזו הנהגה טובה ואמיתית נוכל להתחיל את השנה החדשה ולהוסיף זכויות לפני יום הדין.
ואז עלה נושא החדשות. בסוף יום מעייף, כשצריך הפוגה באמצע היום, ובעיקר כשרוצים לדעת מה המצב, מה חדש, מה קורה ואיפה, ומי אמר מה, הם מחכים לנו, אתרי החדשות. מלאים במידע ואשליית העידכון נון סטופ. החסימה כמובן מעולה ותהכנים לכאורה כשרים, אבל לא רצינו את זה. רצינו להיות "יותר".
החלטנו יחד שלא פותחים אתרי חדשות. ידענו שזה יהיה מאתגר, אבל היינו נחושים להצליח.
עשרת ימי תשובה והימים שבין יום כיפור לסוכות עברו בהצלחה מלאה ותחושת סיפוק אדירה, הרגשנו נקיים יותר, רגועים יותר ועם יותר זמן לדברים החשובים באמת.
אבל… אחרי שמחת תורה עלה הספק בקול. אולי… אולי הקבלה לא מדברת על ימים כגון אלו? אולי עכשיו חשוב להיות מעודכנים כל רגע, לראות מה קורה, להרגיש שותפים ונושאים בעול ע"י ידיעה מתמדת במה שקורה? אולי נשמור את הקבלה הטובה והחשובה מאין כמותה לזמני שגרה שפויים ומאפשרים?
ואז החלטנו שכן! אנחנו חייבים לשאת בעול! להרגיש שותפים! לתרום למען הצלחת המערכה. וזו תהיה התרומה שלנו. להמשיך להחזיק חזק בקבלה הזו. לא רק בימי שגרה, אלא גם ואולי בעיקר בשעות הקשות. אתרי החדשות נשארו סגורים.
כשהגיעה מקונטרול יו הקבלה וההגרלה השבועית וראיתי שגם שם מדברים על אתרי חדשות, אמרתי שאני ממש מרגישה שהחיזוק שלנו זה לא רק נשיאה בעול אלא גם ביטוח חיים.
עוד שיתופים? הנה:
זה יהיה קשה, אני יודעת. אבל זה מה שהכי נצרך עכשיו! בעז"ה אשתדל בשעות האלה להיות עסוקה בעזרה בבית (ובהתכוננות לקרובי המשפחה מהדרום שרוצים לבוא אלינו….) ה' עזר עוזר ויעזור ובזכות החיזוקים האלה בעזרתו יתברך נראה ישועות!
מהרגע שהתחיל אמרתי לעצמי – ה' לא רוצה ממני שאבדוק מה חדש דרך המחשב! אולי דרך הטלפון, מקוה שגם בזה לעמוד שלא להקשיב, אבל במחשב – אני בל"נ לא פותחת! ה' יעזור הלאה, זה לפעמים מאד מגרה…
אני ב"ה התנתקתי מהצאט לגמרי-וזה קשה ומשעמם – אבל זה משתלם!
אני מנותקת מאינטרנט בבית. כל החג הייתי במתח לדעת מה קרה וחיכיתי להגיע לעבודה להיכנס לחדשות ולהתעדכן. לא משמועות, אלא מנתונים. אבל אז עצרתי את עצמי ואמרתי לעצמי שדווקא לא להיכנס לחדשות זה מה שיטיב לעם ישראל. בעז"ה בלי נדר אשתדל להמשיך לעמוד בקבלה השבוע.
אני תושבת אופקים וחיפשתי משהו למלאות את עצמי. הקבלה הזאת מרגיעה לי את הלב הכואב.
חסמתי גישה לאתרי חדשות וגם מהמייל הסרתי עדכוני חדשות שנשלחו אלי. לאור המצב -כדי להיות מעודכנת חשבתי לפתוח את החסימה ופתאום מופיע "קונטרול יו" ו…עוצר אותי! בעז"ה תהיה העמידה בנסיון עוד זכות לאחינו בית ישראל הנמצאים בצרות ובקרובבבב נקבל את משיח צדקנו.
זה גם הסיפור שלך?
מרגישה שיש לך בסיפור הזה גם פרקים קשים?
ריכזנו עבורך כמה טעמים שימתיקו לך את הרגעים המאתגרים…
- הצורך להתעדכן ללא הרף נובע מאשליה של "שליטה " "מידע" "התעדכנות" אך בפועל לא מביא לשום תועלת מעשית בשטח, אלא רק לנזקים.
- העדכונים בחדשות (כל מקורות החדשות) מנוסחים בצורה של כפירה וטבע, שמקשה עלינו שוב ושוב לזכור מי קובע ומי מחליט ולמי צריך לשאת עיניים באמת. מושגים כמו "מחדל" "כוחותינו השתלטו" "חיפוש אשמים" "נקמה כואבת" מטפטפים אלינו אווירה של "כוחי ועוצם ידי", ומרחיקים אותנו מאד מהמצב האמיתי והיחיד של "אין עוד מלבדו".
- "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"- את הידיעות הכלליות אנחנו כבר יודעים, ומה שאנחנו צריכים לפעול למעשה כבר מובא לידיעתנו בכל מקרה. תוספת ידיעות מיותרות גורמת לנו ללחץ וחרדה. צפיה בתמונות / סרטונים / שמיעת פרטים מזעזעים שלא מותאמים לכוחות נפשנו, גורמים ישירות לנזק נפשי, סטרס ודיכאון שמשביתים אותנו מלעשות את התפקידים המוטלים עלינו.
- אשליה של עשיה והשתתפות במצב, כביכול "ליבנו אתכם", מה שמונע מאיתנו לעשות צעדים מועילים אמיתיים- להתפלל, להתחזק או לעזור בפועל, כל אחת כפי יכולתה.
- התמכרות ותלות בעידכונים. צורך אובססיבי לדעת מה קורה בכל רגע נתון ומה משמעותו של כל "בום".
- בזבוז זמן יקר שלא מביא שום תועלת מעשית, על חשבון מילוי השליחות שלנו בזמן ובמקום בו אנו נוכחות.
- בכל ציבור, ובפרט בקרב ציבור שמקפיד להיזהר ולהינזר מאמצעי תקשורת, החשיפה הפתאומית הזו עושה נזק רוחני גדול לנו, לבית ולילדים. דברים שנפתחים ומתרגלים אליהם קשה אח"כ לסגור.
תגובות השמורות לסיפור
תודה רבה על המייל המחזק!
בדרך כלל אני לא אחת שמעניין אותה חדשות. אין לי אינטרנט בבית, וגם כשהיה לי מעולם לא עניין אותי חדשות. בשום מאורע שקרה בא"י.
גם עכשיו, כשבעלי אמר לי שהוא חושב שלא כדאי להתעדכן כל הזמן וגם להאזנה לקווי חדשות צריך גבול וכו' אמרתי לו, "אתה מכיר אותי, זה לא מעניין אותי, במיוחד דברים מפחידים כאלו, מי צריך לדעת? נתפלל גם בלי לדעת". וכך ידעתי במוצאי שמחת תורה רק שנפתחה חזית בדרום ויש הרוגים ואפילו חטוף אחד…
ביום למחרת אחרי שדיברתי עם אמא שלי בטלפון ושמעתי קצת יותר והזדעזעתי ובכיתי ונחרדתי והצטמררתי, פתאום שאלתי את בעלי מה קורה, מה חדש, איפה זה אוחז. הוא אמר לי, "את חייבת להיות מעודכנת לפחות קצת, קצת להבין את עומק הצרה, לא הגיוני שהשם מביא עלינו כזה דבר, מדבר איתנו כל כך חזק ואת לא תדעי אפילו בערך מה קורה" ואז הוא הביא לי מספר טלפון של קו מבוקר ומסונן שמעדכן רק בכותרות כלליות ממש ורק פעמיים ביום. שמחתי. זה מספיק לי. לא צריכה יותר מזה.
ומה בפועל? בפועל אני מקשיבה לקו הזה ומרגישה מנותקת, מרגישה שחסר לי, מרגישה שאני חייבת להתקשר לשאול אנשים שמחוברים, מרגישה שאני חייבת להתקשר לעוד קווים, לשמוע בדיוק מה ואיפה וסיפורים ועדויות ותיאורים.
המייל הזה הגיע בדיוק בזמן!!! שנייה לפני שהלכתי לבדוק אלו עוד מספרים יש של קווים נוספים, פחות מבוקרים ומצונזרים, קווים שמביאים גם את כל הפרשנויות והדיבורים כדי להרגיש חלק.
עכשיו אני מבינה מאיפה זה בא החשק הזה, ומבינה ומה שאני יודעת מספיק בהחלט. מספיק בשביל להבין שהשם מדבר אלינו, שהשם עושה פה משהו ענק, שחייבים לעצור ולבדוק מה זה ועל מה זה.
כמה אתן צודקות!!! אני ממש רוצה להתחזק בזה והלוואי שגם בעלי בינתיים מנסה כל פעם להסיח את דעתו כי גם כשהולך לכולל לצערי מספרים לו שם דברים קשים…
כתבתי לפני כמה שעות מייל זעקה מדם ליבי לקרובות משפחה שצמודות כל הזמן לסרטונים ולזוועות השם ישמור בזו הלשון – אני מתחננת שמעתי הבוקר: השטן בא לשרה אמנו לספר לה שיצחק בנה "כמעט" נעקד והוא לא סיים את המשפט ויצאה נשמתה, אם היא אז מה אנחנו דור כ"כ חלש, אנשים לא מפסיקים לראות סרטונים וצריכים אח"כ טיפול נפשי ופסיכיאטרי.
גם עכשיו כמו אצל שרה אמנו זה השטן ששולח את הסרטונים האלו כדי להחליש אותנו!! אם הקב"ה היה רוצה שתראו את התופת חלילה הייתם רואים באמת, אבל הוא ח-ס-ך זאת מכם!!! הוא פשוט לא רצה שתראו!!! אתם מבינים??? והשטן מביא עד אליכם למסך!!!
השטן הזה הוא זקן בן 5000 שנה הוא יודע מה יכול לשבור את האנשים הוא הרבה יותר חכם מכולם!! אל תקשיבו לו בבקשה!!! אנשים הלומי קרב שעברו מלחמות לא מתאוששים ממה שהם ראו והם לוקחים כדורים פסיכיאטריים והם לא אותו דבר!!! אז למה??? למה???
אני לא מבקרת אף אחד היא פשוט כ"כ חיזקה אותי בדברים שלה אז משתפת אתכם כי עם ישראל צריך רק חיזוק!!! אין לי בעיה שתעבירו הלאה שיעזור לעוד אנשים אדרבה רק להציל את עמ"י עד עכשיו האצבעות שלי רועדות שאני כותבת הכל אני כותבת הכל מהלב!!! יש ניסים גלויים בלי סוף תראו אותם זה עוזר זה פשוט מרפא את הנפש את הנשמה ממליצה בשורות טובות וד' לא עוזב אותנו!!
תודה ענקית על החיזוק השבועי ועל המייל הזה במיוחד! אני בטבעי מפחדת ולחוצה. וביקשתי מבעלי שיסנן ויעדכן רק במינימום שעליי לדעת. והשתדלתי לא להתעדכן משום מקורות אחרים. התפללתי והייתי מחוברת למה שעמ"י עובר, בלי הפרטים והסיפורים, תמונות והסרטות מזעזעות.
היום אחה"צ פגשתי קרובת משפחה שסיפרה לי לפי תומה כמה סיפורים ועובדות מצערות ומטלטלות. (עוד פעם, לא הראתה לי תמונות, רק סיפרה) ולקח לי כמה שעות להירגע ולחזור לשפיות, ועדיין הדברים מהדהדים לי בראש… והבנתי כמה זה קריטי עבורי לא להיחשף למידע מיותר.
בערב דיברתי עם גיסתי וקולגה מהעבודה שכל אחת בנפרד סיפרה כמה היא מזועזעת\בדיכאון\ לא מתפקדת, הן נחשפו לסרטונים וכד'- השם ישמור! אנחנו צריכות להיזהר לא להתאכזר לעצמנו!!! הנפש והנשמה שלנו לא יכולה להכיל את זה! תודה רבה על העלאת המודעות!
האמת? שאני לא הקשבתי לשום קו מידע ממוצאי שבת, לפי ההיכרות שלי עם עצמי אני לא אנשום ולא אתפקד ולא אעשה שום דבר מועיל ושאינו…
אחרי יומיים בעלי התחיל להקשיב קצת רק כדי לשמוע בשורות טובות והוא מעדכן אותי נטו במה שצריך, יש לי קרובי משפחה עם אינטרנט פתוח בבית והם אלו שברחו מהארץ מרוב פחד- כי הם גם אלו שראו סרטונים זוועתיים (שמעתי מאיזה נהג שזה משהו שאסור לראות)
ואנחנו לא ראינו אז ב"ה עוד נשארת בנו טיפת שפיות, אולי באמת זה מה שצריך לעשות אבל לא נראה לי שבחו"ל יש יותר שמירה מבארץ ישראל… בקיצור בזה שאנחנו לא רואים – אנחנו עושים רק טוב לא רק מבחינה רוחנית!
תספרו בבקשה סיפור של "מי כעמך ישראל" אנשים צמאים לעזור ולתת את ליבם כמה שאפשר, החלטתי שאני מעכשיו שומעת רק כאלה חדשות:)
יש לי גם כמה- משפחה העבירה חתונה מנתיבות לביתר יום לפני החתונה ובעזרת עמ"י היו מסודרים עם הכל כולל יחידה לזוג. עוד משפחה דרומית נתקעה בלי בגדים, תוך כמה דקות היה להם הכל.
עוד סיפור קטן אבל פשוט מתוק- חברה שלי חיכתה לאוטובוס בתחנה (אחרי שהסריטה כלה בהתנדבות), עוצרת לידה נהגת ומודיעה לה שהיא לוקחת אותה לאן שתרצה, פשוט הסתובבה וחיפשה לעזור לאנשים.
יש לי מה להגיב….. אני תושבת נתיבות ומוצאת את עצמי, זו הפעם הראשונה, מבין המלחמות והמבצעים שחווינו, להיות בשליטה, ולא להאזין לנייעס וחדשות למיניהם שלא תורמים לכלום….
האווירה הרגועה עוברת הלאה לכל בני המשפחה, ולהפתעתי אחת מהבנות שבסבבים הקודמים הגיבה בצורה קשה מאוד, אמרה לי שהכי כיף בבית!
תודה לכולכן על השיתופים, ולשמורה שמצליחה להוציא ממנו יותר…. בטוחה שהקב"ה שמח בזה…. ריגשתם אותנו מאוד עם המיזמים המיוחדים לעזרה וסיוע! ולוואי ונזכה תמיד לסייע ולעזור בנסיבות משמחות…. מחפשת כבר מעכשיו דירה גדולה למשפחה גדולה בירושלים הבנויה!!!!!! במהרה!!!!!
שלום וברכה, ראשית תודה על התוכן הנפלא והמחזק כתמיד. אבל יש לי השגות על נושא ההתעדכנות בחדשות, נכון שכשצמודים לחדשות זה רק מלחיץ וממש לא מרגיע וסתם סוחף.
אבל, כל אדם צריך להרגיש עימו אנכי בצרה כך שלשמוע עדכוני חדשות מדי פעם זה חשוב מאד, וכשיודעים מה המצב מתפללים אחרת. ומה גם כשחמי ז"ל בזמנו ביקר את הרב אברמסקי זצ"ל (בית וגן) שהיה אחד מגדולי עמ"י, במוצאי שבת קודש פתח את החדשות להתעדכן מה המצב ושישמעו בני ביתו.
בברכת בשורות טובות ישועות ונחמות שנזכה במהרה לגאולה שלימה ברחמים רבים.
הכל נכון – אני בעד לא לשמוע חדשות וכמובן שלא מהמחשב.
מה שכן מצד שני צריך לשים לב לא להיות בבועה כלפי החילונים – אני חושבת שמי שעובדת עם חילונים צריכה להיזהר בדיבורים איתם ולהמעיט ככל האפשר, אבל כשמדברים איתם לשים לב – בעיקרון זה מובן מאליו, ולא הייתי צריכה לומר אילולא מקרה השבוע של חילול ה' שהיה אצלנו בעבודה:
נשים התלוננו שהילדים בבית וקשה להן לעבוד ושאין אוכל בחנויות…. משתמע מזה שכביכול רק מעניין אותנו העבודה ושום דבר אחר לא. צריך להדגיש שאנחנו נושאות בדאגה עם כל עם ישראל, מתפללות להצלחתם ולשובם הביתה בריאים בגופם ונפשם. לא לדבר על עצמנו בכלל רק על המצב הכללי.
מאוד מזדהה עם הסיפור! האמת שבחיים לא סיפרתי לאף אחד כי לא רציתי שזה יהיה מידי מוחצן, אלא אמיתי אני וריבונו של עולם! אבל עכשיו, כשאני רואה ששמורה מחזקת בנושא זה, זה שווה לי, לחזק אחרים בעז"ה.
אני בחורה בת 23, עובדת בחינוך מיוחד בת שמורה ב"ה. זה התחיל בערב ר"ה של שנת תשפ"ג (סוף תשפ"ב), הייתי ממש מכורה לכל חדשות החרדים- כל הזמן עקבתי באתר אחרי עוד ועוד חדשות עד שהרגשתי חנוקה, אבל היה לי קשה לצאת מזה…
בדיוק באותה תקופה היה כנס ענק בירושלים נגד הטכנולוגיה והשתתפתי בו, ומאוד יצאתי מחוזקת ב"ה. והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, פחדתי לקחת ע"ע קבלה כזו שאני לא נוגעת באתרי חדשות חרדים, אבל אמרתי שאתחיל לפחות לעשי"ת ולא מבטיחה שאמשיך ומאז ב"ה עוד תקופה ועוד ימים ועד היום ובעז"ה הלאה! וגם לי היה קשה עכשיו בימים אלו, אמרתי לעצמי דווקא עכשיו הנסיון גדול ושווה יותר…
אני עובדת גם עבודה עם צוות פרא רפואי ויצא לי לדבר איתן עכשיו והן אמרו מפורשות- כיף לך שאת לא חשופה לסרטונים.. זה פשוט מכאיב, מזוויע.. מבטיחה לכן זה הרבה יותר טוב ומרגיש רגוע לא רק מבחינה רוחנית, גם נפשית כמובן.. בתקווה שבעז"ה נשמע בשורות טובות וגאולה קרובה בבי"א!
רוצה לשתף שלפחות עשר שנים לפני חזרתי בתשובה, הבנתי שהמדיה היא המון זמן אוויר/מקום פנוי בעיתון שמישהו צריך למלא ממוחו הקודח ולא רוצה שכל זה יכנס אלי או למשפחתי, לכן חייתי שנים רבות בלי חיבור למסך.
בכל מקרה סירבתי להאזין לחדשות גם הרבה שנים לפני.. ואלו היו חדשות אחרות של פעם… כי הבנתי שזה מכניס להמון סטרס מיותר, חדשות טובות יש לכם? את זה מוכנה לראות. והיום ערה לכך שיש אנשים מחוברים ביותר ולפחות אפשר לידם לא להיות צופה פאסיבית… כמו מעשנת פאסיבית.
בהצלחה לכל כוחות הביטחון, להצלת השבויים, החטופים ולרפואת הפצועים במהרה!
נ.ב היום היינו בביקורת בשיבא ולכל אורך הביקור התרגשתי מעם ישראל. היו שם תורים ענקיים לתרומת דם. המון אוכל, פינות שתיה ופינוקים שהביאו לשם בעיקר למשפחות הפצועים ולחיילים. כשרצו להאכיל אותנו ציינתי שאנחנו לא חיילים, אמרו שזה לכולם ואני דמעתי המון בביקור הזה מתוך התרגשות והערכה…
וואו נגעתם לי ישר בלב, ובשאלות הבוערות ששאלתי את עצמי בנושא כן, גם אני מתחבטת ומתלבטת בנושא הזה עם עצמי. אני, אמנם כמעט ולא נכנסת לאתרי חדשות בשגרה. (מקווה מאוד שאמשיך לעמוד בזה) אבל כן מוצאת את עצמי בימים אלה נכנסת וכותבת וקוראת ומשוטטת המוןןן בצ'אטים. יותר ממה שתכננתי לעצמי.
בינתיים, עוד לא חסמתי את עצמי מהצ'אטים ולא עשיתי כלום בעצם. אבל בינתיים עוררתם לי את הרצון! לעשות זאת! אני רוצה ושואפת, ויודעת שיום יבוא והרצון הזה יחולל שינוי! הוא יחולל שינוי בעזרת ד' ובעזרתכם!
כשהתחיל כל ה"סיפור" הזה ידעתי דבר אחד – אני לא רוצה לפתוח שום אתר ואפילו לא להאזין בטלפון! אם מתחילים… לא יודעים לאן נגררים.
מה שהרשיתי לעצמי זה להציץ במפה של גוגל איפה עזה יושבת לעומת ערי הדרום\ היישובים\ מצרים. יש לי בהחלט חשק להקשיב קצת… בטלפון הכשר כמובן, אבל אם אני אתחיל… באמת שיהיה יותר קשה לעצור.
בקורונה כשהייתי מקשיבה לקווים, זה יכל לגזול לי עשרות דקות ביום…. וזה בטלפון בהאזנה בלבד:( שמחה שאני לא היחידה!
ראשית יישר כוח גדול על הכול פעם ראשונה שנתקלתי בשם שלכם זה היום, דרך הבת שלי לקבל משפחות מהדרום. משפחה מנתיבות של 7 נפשות כמובן שמיד עניתי בשמחה אקבל אותם דלת הבית שלנו תמיד פתוחה לכולםבן ופחדתי להוסיף ולו מילה אחת נוספת שמא תתקלקל לי המצווה שנקרתה בדרכי. כשעניתי לשני לגבי משפחה מאשקלון עם 8 נפשות: "בסדר גמור רק שאני צריכה לטאטא ולשטוף את הרצפה בקומת הכניסה שלנו כי היו שם משפחה אחרת בת 8 נפשות ו….."
ופתאום הם חוזרים אלי שמצאו בית יותר מתאים בעיר חולון והרגשתי שהחמצתי המצווה..
התרשמתי מכל מה שכתבו ובעיקר מזאת שכתבה 7 סעיפים שכל מילה שם בסלע. אנו כבר שנים רבות לא מכניסים שום עיתון/שבועון הביתה' ממש כלום כלום גם לא יתד נאמן ולא כל עיתון חרדי אחר כעיקרון של בזבוז זמן יקר וסטייה מהקדושה של הבית ולו לשנייה אחת'
וראו זה פלא, כל מידע שצריך להגיע אלי מגיע, לא יודעת להסביר, אבל כן זהו ה' המנהיג של כל העולם דואג לי גם לזה, וכך אני חיה לא תכנונים לעתיד לא כלום, כל דבר אומרת לכולם: "לא יודעת כלום נגיע להר ונעבור אותו, ה' יגיד לי מה לעשות"
כלום לא יודעת, רק מה שצריך לעשות באותו רגע אז חושבת: "מה ה' רוצה שאעשה" ומשתדלת לעשותו לא תמיד מצליחה, שהרי אני בס"ה בשר ודם וה' יודע ללבב וה' כך ברא אותי ויודע מה היכולות שלי וכך נוהג אתי בחסד וברחמים מרובים. וכי למה שאתכנן הרי בסוף רק עצת ה' היא תקום אז למה סתם אשליות ובסוף אכזבה?!
והשאלה הזועקת לשמים: "מי צריך יותר מזה?! ה' ממש מדבר אלינו!!!! מה כאן לא ברור?! כל הגויים כותבים: "יש להם את ה' שלהם ששומר עליהם" כמה רקטות אלפים והרוב נופל בשטח פתוח. הערבים אומרים בכעס רב: "אנחנו מכוונים מצוין למטרה אבל ה' שלהם מזיז הרקטה לשטח פתוח" ושוב מי צריך הוכחה יותר מזה ולכן למה לדאוג?! יש לנו את האבא החזק בעולם החכם בעולם הרחום וחנון בעולם הצדיק בעולם שמחובר לנפש של כל היהודים חיבור חזק ואיתן ביותר!!! וכואב לו עלינו יותר מאשר לנו
"בצר לו צר…" "עימו אנוכי בצרה"
בשעה קשה ונוראה כזאת כשברור לכולם שחייבים להתחזק עוד ועוד חיפשתי במה אוכל לקדש את עצמי אני עובדת מהבית, והמחשב נגיש ופתוח כל היום (הילדים עוד תינוקות) אתרי חדשות כבר חסומים לי מזמן ב"ה כך שנחסך ממני הניסיון הזה,
החלטנו אני ובעלי לחסום עוד אתרים שפתוחים לנו, רציתי להדגיש שכל מי שרוצה לקבל על עצמה להגביל משהו בגלישה – הכי קל זה פשוט לחסום את האתר!! כי אם חוסמים פעם אחת ולתמיד זה חוסך את הניסיון שיש בכל יום מחדש…
גם אצלי חסום החדשות, כבר מזמן.. ברור לי שזה הטוב ביותר שיש, אבל מצד שני אני מרגישה גם לא מספיק משתתפת בעול, אני מנותקת, חיה את החיים שלי, אפילו אזעקות אין כאן ב"ה וכל מה שמטריד אותי שהילדים שוב בלי מסגרת…
אני מרגישה עם זה רע, עם זה שאני מנותקת רגשית. לא מרגישה את צער הציבור. אשמח לשמוע ממכן..
תודה רבה על הנושא האמת שגם אני קיבלתי על עצמי לא להיכנס לחדשות… ב"ה מצליחה כבר כמעט שנה וחצי, אבל תמיד שיש כאלה אירועים היצר הרע מתגבר ומנסה לשכנע אותנו שזה יוצא דופן…
מזכירה לכולם שגם אם לא מצליחים לא להיכנס בכלל, כדאי לפחות להמעיט כמה שיותר, הקב"ה רואה כל התגברות שלנו ושמח בה מאד. בהצלחה לכולנו!
אשמח לדעת אם יש קו חדשות שלא מתעדכן כל כמה דקות, אלא כמה פעמים ביום. ב״ה אני לא פותחת חדשות באינטרנט וגם לא מכורה לקוי הנייעס, אבל כן רוצה להתעדכן פעם-פעמיים ביום על המצב. האם יש משהו כזה? מה הדרך המומלצת להתעדכן?
***
אני ממש בהלם מההשגחה הפרטית. ממש תוך כדי שאני פותחת את המייל ששלחתם כדי לקרוא את הועד של הרב פריינד, אני מתלבטת ביני לבין עצמי אם לקבל על עצמי להפסיק לפתוח אתרי חדשות והנה אני פותחת, מרפרפת על הסיפור ומגלה שזהה בדיוק הנושא!!! חיזק אותי מאד ובל"נ אני מקבלת על עצמי להשתדל לא לפתוח אתרי חדשות. תודה שחיזקתם!
***
האמת שהחלטתי בעצמי שאני לא מתעדכנת בשום צורה (אתרי חדשות אני ממילא לא פותחת) הרגשתי שכאמא וכאשה זה מה שהקב"ה רוצה ממני, ויותר מזה ידיעת עובדות מדויקות ועדכונים לא יעזרו להתפלל יותר או לחזור בתשובה, בדיוק להפך, הם ישתיקו אותי לגמרי. שמחתי לקבל אישור מהשמורה שבחרתי בדרך המכונה! בשורות טובות ישועות ונחמות.
***
אכן ממש מזדהה, אני גם ראיתי שזה לא מומלץ, לקווים אני מתקשרת עד 2 פעמים ביום בל"נ. בדיוק דיברתי עם שכנה שצפתה בסרטונים והיא לא מצליחה להירדם בלילה!! בשביל מה? אנשים חושבים שזה יחזק אותם.. וכן שמעתי שמי שהיה שם נוכח, הקב"ה נותן לו כוחות נפש אבל מי שמעצמו צופה ומתענין אין לו כוחות לזה, זה הורס ושובר נפשית.
***
וואו, זה בדיוק הסיפור שלנו!!! בדיוק מה שקרה לנו! וברוך ה' מודה על כל רגע ללא חדשות וידיעות במצב הזה… יישר כוח גדול!
***
בנטפרי יש אפשרות לחסום שלא יהיו אתרי חדשות ואז בעז"ה לא צריך להתגבר כל הזמן
***
כל כך עוצמתי חזק ונכון! כל הנקודות שהבאתן – טעמים להמתקת רגעים
***
תודה ענקית!!!! הדבר הכי נכון במקום הנכון חיזקתם ממש!!!
***
יפה מאוד
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
מחזק מאד קיבלתי המון כח! תודה ותודה על כל הסיפורים, כל שבוע אני מחכה ליום שלישי וקוראת בשקיקה ותמיד זה מחזק אותי
רציתי להביא כאן את הסיפור שלי, אני לא מאלה שיש להן סיפורים, אבל הבטחתי לפרסם אז אני שולחת לכן
לפני 3 חודשים נולד לי בן ב"ה, מאז בעלי מנסה לשכנע אותי שכדאי להוציא את האינטרנט מהבית, בגדול מאד הסכמתי עם זה- אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בבית מה יותר ערכי, אבל אני עובדת היברידי – לפחות יומיים מהבית וסתם ככה התרגלתי שהכל אני יכולה לעשות בלי שום מאמץ – העברות בנקאיות קביעת תורים וכדו' והתנגדתי לרעיון.
עברו מאז חודשיים שבהם אני מנסה למצוא מטפלת והחזרה מחופשת לידה מתחילה להלחיץ אותי, אני צריכה מטפלת יראת שמים ומסורה, מ7 עד 4 כמעט ללא חופשות ובסכום שאפשר לעמוד בו (לא מטעם התמ"ת, זה ילד ראשון ואין לי דרגה) וכמעט שאין בנמצא מטפלות שיש להן את כל התנאים האלו, בייחוד באזור שבו אני גרה.
לפני ר"ה התחלתי להתבשל עם העניין של האינטרנט, ביום כיפור כמעט הסכמתי ואחרי יום כיפור התחלתי לחפש עמדה משרדית לימים שבהם אני עובדת מהבית. מצאתי עמדה במרחק בערך 15 דקות הליכה מהבית שלי, במקביל מצאתי מטפלת מהממת שעונה לכל הדרישות שלי והתקשרתי אליה בהיסוס רב – מן הסתם היא מלאה עד אפס מקום, היא ענתה שיש לה מקום אחד פנוי אבל מישהי כמעט סגרה אצלה היא תברר תשובה סופית ותחזור אלי.
הייתי במתח (זה היה לפני המלחמה אז היה לי פריבילגיה להיות במתח מכאלה דברים) החלטתי לסגור עם העמדה שקצת רחוקה לי מהבית והבטחתי לפרסם אם יתרחש הנס והוא התרחש (יומיים אחר כך התקשרתי אליה, היא שאלה אותי אם בעלי אברך וכשאישרתי היא קבלה אותי…) ואגב היא גרה 2 בניינים אחרי העמדה ששכרתי.
אני מרגישה מחוזקת מקריאת המייל בדיוק בטיימיניג הזה, לי היה אותו סיפור בעבודה עם חסימה של נטפרי על הקו של הבית, אך בפועל הייתי צריכה לעבוד כל הזמן דרך הVPN שביטל את החסימה כך שהייתי על אינטרנט ללא חסימה כלל, כל הזמן ידעתי שאני עושה משהו לא נכון ושאני חייבת לסדר זאת אבל דחיתי ודחיתי ובינתיים אודה עם הרבה בושה שהשתמשתי קצת באינטרנט מעבר לגבולות המותר וזה גרם לי גם להיות על המחשב יותר מידי ועל חשבון הבית, הבעל והילדים…
לפני החגים חשבתי שאני צריכה לעשות שינוי ותכננתי שמתי שהוא אשנה לסינון על המחשב עצמו, בראש השנה בלילה קראתי את גיליון שמורה שהייתה בו כתבה על נושא הVPN והרגשתי איך ד' מביא לי תזכורת, אמרתי לבעלי שיזכיר לי אחרי ראש השנה שאנחנו חייבים לטפל בנושא (בעלי לא ידע אפילו שהאינטרנט לא חסום). וב"ה אחרי שמחת תורה הצלחתי לסדר את העניין בדיוק בתחילת המלחמה ובאופן סימבולי אני מרגישה שזה ההתחזקות שלי שחיכתה לרגע הזה- בתפילה שתעזור במצב הקשה הזה לכל כלל ישראל!
נעמי יקרה, כן זו שאחראית על הסיפורים והספר. קיבלתי את הספר של סיפור אישי ליום שלישי שחולק בכנס חייבת להגיד לך שהוא מרתק, כתוב בצורה מעניינת, משעשעת, ומאוד מאוד מחזקת קראתי אותו כמו שקוראים ספר מוסר.
אז את האינטרנט בבית ניתקתי כבר במהלך חודש אלול כי ראיתי שזה כבר לא "צרכי פרנסה" ועם כל המצב הביטחוני כעת, החלטתי שגם בעבודה אני לא נכנסת לקרוא חדשות על המצב. אני רואה את כל הזכויות נשקפות לך ולשמורה בכלל.
הכלל מבחינתי: ככל שנהיה אנחנו יותר שמורות ויותר נוסיף שמירה וקדושה כל עם ישראל יעלה ויתרומם יחד איתנו. חזקו ואמצו!
לפני יום כיפור הרגשתי מאד שמחה עם עצמי, קיבלתי קבלות, שמעתי המון הרצאות וחיזוקים, התקדמתי יפה ב"ה, אני נחשבת כטובה וצדיקה בסביבת העבודה שלי הכוללת מגוון של נשים חרדיות ועוד, באמת משתדלת להיות טובה. אז מי כמוני…
אבל ביום כיפור כשהתחלתי להגיד את הוידוי… הבנתי שיש לי עוד הרבה מה להתקדם, ואז הבנתי שהסביבה האמיתית שלי- אלו למשל אחיותי הצדיקות, הנשים הצדקניות בבית הכנסת שסביבי, כמוהן אני רוצה להיות, זו החברה שלי באמת. לעבודה אני הולכת בלית ברירה, אבל אני צריכה למדוד את עצמי לפי החברה האמיתית שלי.
המסר שלקחתי ואני רוצה לכתוב כאן: שכל הבלבול שלנו בעבודה נובע מכך שאנו מתבלבלות ומתחילות להשוות את עצמינו לחברה שלא באמת קשורה אלינו. ליד נשים צדיקות כמוני, אני לא מתבלבלת ככה. אני הרבה יותר בטוחה ויודעת מה אני צריכה לעשות.
אנחנו כמו נסיכות שלצורך השעה הולכות ברחוב, אבל לא צריכות להתלבש כמו הרחוב, אלא עדיין לזכור תמיד שאנו בנות מלך, וככה לא נתבלבל אף פעם.
לא שזה קל, אבל זו הנקודה שצריך לשים לב אליה. הלוואי שאזכור זאת תמיד! מה שבטוח שהשמורה עוזרת לנו מאד להרגיש מי באמת החברה שלנו! במיוחד בכנס המעצים הרגשתי זאת בעוצמה אדירה. בזמן השירה בכנס, ממש התפללתי לד', הרגשתי שזו עת רצון וזמן של קידוש ד' גדול.
תודה ענקית!!! על הכל!!! השמורה עומדת לי מול העיניים בהרבה נקודות בלבול שכאלה. יישר כח!!!
לגבי תוכנית אלול, נרשמתי, נהניתי מהרעיון, תכננתי לצעוד. נהניתי מאד מהכנס ומהרצאות של הרבנית פנינה טולדנו, אבל לצערי לא הספקתי יותר מזה.
תודה רבה, ישלם ד' פועלכם!
שמורה יקרה שלי!!!! סוף סוף חזרתי בתשובה שלמה!!! סוף סוף הלב טהור ונקי… עשיתי את הצעד הקטן שלי לכבוד בורא עולם! הצעד שכל כך רציתי לעשות אך כל כך הרבה זמן לא היה לי את העוז והתעצומות לעשותו. צעד שיש בו וויתור, פרידה וגעגועים.
(לא אפרט מהו הצעד שעשיתי מפני שאני מתביישת) אבל סוף סוף הבית שלי נקי. וגם הלב. סוף סוף אני מחוברת ממש לשמורה בלי להרגיש שאני לא ממש שייכת לנשים הגדולות שאתן. סוף סוף נפלה מחיצת הברזל המפרדת ביני ובין הריבונו של עולם.
עשיתי את זה כי הרגשתי שאני יכולה ברגע קטן למות ולעבור עולם. ואז מה אומר ומה אצטדק בפני בורא עולם. פשוט קמתי ועשיתי. אני מרגישה טוב עם עצמי. קרובה יותר לבורא עולם. ברגעים קשים מנסה לחזק את עצמי- מדמיינת לי קהל של אלפי שמורות שמוחאות לי כפיים ומעודדות את הצעד שלי כמו בכנס…דענה לכן, זה באמת נותן לי כוח!!!
