לתגובות הקוראות
לא רגיל
אם הסיפורים פה מחולקים לפי תוויות, אל תשימו את שלי על 'דרמטי', וגם לא על 'מסעיר'. אין פה מימד של גבורה מיוחדת, וגם לא שייך לסיפורי ההפי-הנד שלא כולן תמיד אוהבות.
תתייגו את הסיפור שלי בתווית 'רגיל', כי זה מה שהוא. קלאסי כזה, שבטח קרה לעוד עשרות בנות.
אבל יש משהו כשזה מגיע אליך, בזמן אמת, מתנגש איתך חזיתית כולל מעטפת של אי נעימות מוגברת ובלבולי ראש בלתי נגמרים, ואת נתקלת באין ספור מכשולים בדרך – הכח להיות חזקה הוא כל כך הרבה בזכותכם, וזה באמת משהו לא רגיל.
אז שימו את הסיפור שלי בתווית 'לא רגיל'.
והנה הוא:
לפני תקופה התחלתי עבודה במקום חדש. התנאים היו מצוינים, וגם ברור שערכתי על תנאי עבודה מבחינה רוחנית העלה כי כולם שם חרדים ממש משלנו.
למרות הכותרת המרגיעה שהמקום חרדי – לא רציתי להסתמך על חיבורי אחד ועוד אחד שלא בהכרח מוכיחים את עצמם תמיד, וכדי למנוע אי הבנות וחוסר נעימות שאלתי מראש לפני שסגרתי איתם: "אני רק רוצה לוודא כמה דברים חשובים, קודם כל שיש כאן ישיבה נפרדת"
ברור – קיבלתי תשובה – מה השאלה.
הטון החד משמעי עדין לא עצר אותי מהשאלה הבאה: "יש לכם חסימה?"
בטח, כל המחשבים חסומים – הפעם היתה כבר נימה של 'איזה שאלות את שואלת, כולנו פה חרדים…'
ובכל זאת אני ממשיכה: "איזו חסימה?" (ומרגישה קצת לא לענין, כי אמרו לך שיש חסימה, וכולם פה חרדים טובים… לא לייט ולא מודרני… אז מה את ממשיכה לחפור??)
הבוסית שאלה את איש המחשבים, והוא הפטיר: מה שהיא רוצה נשים לה.
היא ענתה לי בחיוך: אצלינו כל אחת יכולה לקבל איזו חסימה שהיא רוצה. מה את רוצה?
הרגשתי פיס.
עבודה מעולה, כולם חרדים, תנאים מותאמים, נשמע הכי בסדר בעולם.
הגעתי ביום הראשון לחבלי קליטה. לא יודעת למה, אבל יש הרבה משרדים שעד שלא רואים עין בעין שהעובד הגיע – לא לוקחים סיכון לפנות לו מראש עמדה, להזמין מחשב ולבצע התקנות.
בינתיים ישבתי במקום של עובדת בחל"ד. יומיים-שלוש ראשונים זה רק לקבל הסבר והדרכה. אחרי שלושה ימים אני מתחילה לעבוד, פותחת אתרים לשאוב מידע, מורידה קבצים, וקולטת שיש פה פרסומות מגוונות… חוץ מלספר על קולקציה חדשה שנכנסה לאתר, הן בעיקר צועקות שאין חסימה.
התמונות שקפצו לי לעגו להבטחה שרק לא מזמן שמעתי: בטח, כל המחשבים חסומים.
ממש לא היה נעים לי ללכת לבוסית, אבל זה מה שעשיתי. עוד לא שבוע במשרד, עוד לא ממש עובדת, וכבר באה בתלונות?…
אבל ידעתי שאין ברירה, וזה חייב להיות עכשיו. אם אני אחכה עד שארגיש בנח – כבר לא יהיה לי למה לחכות. ההלם ממחשב בלי חסימה ילך ויפוג, ההרגל יעשה את שלו, וגם אם ארשום לי לתזכורת לטפל בנושא עוד חודשיים – יהיה לי הרבה פחות מוטיבציה, והרבה יותר לא נעים, והפעם מהכיוון של 'מה נזכרת… את כבר חודשיים ככה'.
אני ניגשת לבוסית ומנסה בעדינות: יכול להיות שהמחשב שאני עובדת עליו לא חסום?
לא! היא אומרת מיד, הכל חסום!
זה סוג של חסימה שלא מסננת תמונות של נשים לא צנועות?
פה כבר הטון פחות נחרץ, והיא אומרת: לא, מוזר.
מאד לא נעים לי, אבל אני ממשיכה ואומרת שזה ממש בעיה בשבילי להמשיך לעבוד על מחשב לא חסום, ומציעה שבינתיים אעבוד בעמדה של מישהי שבדיוק היום לא נמצאת.
מקובל עליה.
אני לא יודעת אם מגע האצבעות שלי במקלדת גורמת להסרת החסימה, אם כן אני ברשימת ההאקרים המבוקשים, אבל אותו מצב בדיוק במחשב השני: חיפוש קל בגוגל מעלה תוצאות שאין חסימה.
על איזה חסימה הם דיברו בכזה בטחון? בדקתי עוד כמה מחשבים, ורק באחד מהם היתה חסימה שלא ברור מה הרמה שלה…
הרגשתי ממש לא נעים לשאול מסביבי – הרי האווירה פה חרדית, ולא מהזן של עם רגל אחת בחוץ. למעשה אין פה את ההיבדלות האוטומטית שיש במשרד חילוני, שם קל להסביר: אני מגיעה ממגזר אחר, אצלינו זה עקרוני, וכו'. היה לי ממש קשה להעלות את נושא החסימה בפני נשים חרדיות טובות, שאין שום סיבה שזה לא יהיה חשוב להן לפחות כמוני. למה אני לבד?
אבל אז עלו לי הסיפורים החזקים משמורה, הרגשתי לא לבד בכלל. איתי אלפי בנות, עומדות מאחורי ומחזקות אותי: כן, תתעקשי. אל תתפשרי על מחשב בלי חסימה! את מבקשת דבר בסיסי והכרחי, כולנו איתך.
בשעה טובה הגיע המחשב שלי, ולאור המצב הלא מרנין שגיליתי, שמחתי מאד שדיברתי מראש וקיבלתי אישור להתקין איזו חסימה שארצה. הטכנאי הוציא בזריזות את המחשב והאביזרים הנלווים מקופסאות הקרטון, חיבר כאבלים, רשת וחשמל והתחיל בהתקנות.
אחרי שעתיים העמדה מוכנה לקראתי.
בעצם עוד לא, עכשיו אני צריכה חסימה.
הטכני קיפל ציוד והלך לו – זה כבר לא באחריות שלו, אני מחפשת את איש המחשבים – הוא יגיע רק מחר.
אויששש, איזה סחבת.
מחר הגיע, אבל איש המחשבים לא. כל יום היה תירוץ אחר, וחלפו כמה ימים טובים עד שהוא התפנה אלי.
יופי, נטפרי על המחשב.
ניגשת לעבוד, מנסה לפתוח קובץ, ו… אין חיבור לרשת!!!!! מה זה???
מתקשרת לאיש המחשבים – הוא יתחבר אלי עוד שעתיים לראות מה קורה. בינתיים אני בלי עבודה, כי אין לי אפשרות להתקדם בלי הרשת. איש המחשבים בודק, ומתנער מאחריות: אני התקנתי הכל מעולה, אין לי איך לסדר לך את התקלה, זה קשור לחסימה.
פה התחיל משחק פינג-פונג בין שירות הלקוחות של נטפרי לאיש המחשבים: מדברים, מסבירים, מבטלים התקנה, מתקינים שוב, בלבול מח שלם… אבל היה שווה – בסופו של דבר המחשב חסום, והרשת תקינה.
זהו, מסע התלאות מאחורי. תודה לה'!
כל בוקר כשאני מגיעה לעבודה, הלב שלי כל כך רגוע וטוב לי מבפנים. אני יודעת שהמחשב שלי מוגן, ורמת הסיכונים מצומצמת מאד. אחרי שעברתי את כל הקשיים – אני מאושרת שלא הרמתי ידיים, והאמת – שדווקא בגללם הרמתי את עצמי יותר.
עכשיו, בימים כאלו טרופים ומסעירים, ומי יודע מה ילד יום, ה' ישמרנו ויצילנו, אני שמחה שבעתיים שזכיתי להיות עקרונית וחזקה, והקבלות שקיבלתי על עצמי בהוספת עוד גדרים וסייגים בשמירה מפני הרשת – התחילו ממקום הרבה יותר גבוה ושמור.
תקראו לזה סיפור רגיל,
אבל תדעו לכם – שהכל בזכות הכח שלכם! הוא באמת לא רגיל.
תגובות השמורות לסיפור
שתדעי לך שאת מדהימה.
מניסיון רב בכמה מקומות עבודה, אני יודעת שזה לא קל בכלל כל הבירוקרטיה הזאת, לדאוג לחסימה. הטלפונים והטכנאים. מצריך כוחות נפש מחדש כל פעם. ובזכותך אני גם התקדמתי עכשיו במשהו. יש לי חסימה במחשב של העבודה בעמדה שבמשרד ואני עכשיו עובדת מהבית בהשתלטות על המחשב של העבודה.
המחשב הנייד גם של העבודה – היתה בו בעיית עדכון והחסימה שהיתה בו פתאום הפסיקה לעבוד. כשאני בהשתלטות על מחשב העבודה אין בעיה, אני עם חסימה אבל בפרק זמן בין פתיחת המחשב הנייד לבין הפתיחה של המחשב שבמשרד, החסימה הפסיקה לעבוד…:(
אני לא משתמשת, כי עושה הכל דרך המחשב של העבודה, אבל בכל זאת לא רציתי שככה זה יישאר חלילה. אז לקח כמה ימים עד שהטכנאי של העבודה סידר את כל העדכונים ותיקן את הבעיות שהיו במחשב ואח"כ מיד פניתי לחברת החסימה מיום ראשון השבוע- אבל לא היה מענה טלפוני, שלחתי להם הודעה שיחזרו אלי דחוף, בינתיים הייתי עסוקה עם העבודה ועם הילדים.. ורק היום חזרו אלי במייל וגם לא הבינו מה בדיוק הבעיה.
בדיוק קראתי את הסיפור שלך והחלטתי שארים להם טלפון מיד ולא אוותר עד שיסודר. וב"ה שהפניה נענתה והתקינו את תוכנת הסינון חזרה על המחשב מיד לאחר מכן הפעלנו מחדש את המחשב והיה נראה שכל הנתונים נמחקו. השולחן עבודה היה נראה שונה וכל האייקונים נעלמו וגם כל הקבצים מהמחשב, בעקבות התוכנה שהוא התקין לי. אל תשאלי איזה לחץ. יש לי בו המווון חומר. אבל אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שיהיה לי נזק בעקבות החסימה…
אז הטכנאי הפנה אותי למישהו בכיר יותר והוא ניסה לבדוק מה יכול להיות, הם לא נתקלו בכזו בעיה… הבטחתי כסף לצדקה, מזמור לתודה שהכל לטובה גם מתוך החושך וכו'.. היינו שעה בטלפון בניסיון למצוא פתרון ואז הוא אמר מרוב יאוש, בואי נעשה RESTART מחדש למחשב, לא מוצא איך לפתור את הבעיה, אלא אם כן נעשה שחזור למחשב. ואז בס"ד עצומה הכל עלה כבראשונה והחסימה גם עובדת למהדרין. ברוך הוא וברוך שמו. איזו הקלה. שהמחשב תקין ושיש חסימה.
תודה על כל החיזוקים. כל סיפור כזה נותן עוד ועוד כח לעוד בנות לחסום ולדאוג שהכל יהיה כשר למהדרין. אל תפסיקו!!! בשורות טובות וישועות גדולות לעמ"י בקרוב ממש.
גם אני!! מצחיק, אבל אצלי בערך התנהל אותו דבר-היה לי קשה, היו הרבה ימים שהגעתי לעבודה ויש רשת/ אין רשת, כל יום והסיפור שלו- שבועיים בערך שכל יום!! הייתי מתקשרת לנטפרי, כל פעם עם בעיה אחרת עד שבסוף אחרי שבועיים הגעתי למנוחה ולנחלה- כך חשבתי… והאינטרנט התחיל לעבוד שפוי…
היו רגעים שחשבתי שנמאס אני עוזבת הכל, שמה חסימה פשוטה כמו כל עובדות המשרד (חרדיות!) וזהו!! כתבתי שחשבתי שהגעתי למנוחה ולנחלה…. אחרי החגים הגיע ואיתם הבשורות הקשות… והמחשב שלי מגיע הביתה, כמובן עם סטיק נטפרי…
אבל אז בעלי שמע הרצאה על הטכנולוגיה ועל הצורך להישמר בעבודה מהבית, ואותו רב/ מרצה הזכיר את ענין השרתים- התחברות מרחוק. בעלי שואל אותי, יש לך חסימה בשרת, בחיבור שלך למחשב המרוחק?? ואני, לצערי הרב אפילו לא אחזתי שאני צריכה לבדוק שם… בודקת ומגלה ש— אין חסימה!! בכלל!! הכל פרוץ לגמרי!!!
ואז הגיעו המחשבות למה לי לטרטר שוב את האיש מחשבים, הוא כבר שבע ממני ומהחסימות שלי… עד היום לא ידעתי ומעכשיו אני אדע ולא אכנס… תכל'ס בזכות הכוח שלכם והמיזמים האדירים שהיו פה בתקופה הזו התאמצתי והפכתי את העולם (פניתי גם לייעוץ של השמורה).
זה היה מסובך בגלל כל מיני נתונים במחשב, אבל בסופו של דבר לקראת כמעט ייאוש, הקב"ה עזר והצלחתי בעזרתו של איש המחשבים שלנו ליצור את החסימה המבוקשת!!
את הכוח לדבר, לבקש, להתחנן, לעמוד על העקרונות שלנו שאבתי מפה!! אם לא הכוח שאתם נותנות- הביחד, נראה לי הייתי מתייאשת באמצע ח"ו… חשבתי שנגמרו לי הנסיונות בנושא והקב"ה הראה לי שהוא רוצה אותי נאמנה עד הסוף גם כזה מאאאאאוד קשה ומסובך, מה שבטוח שהוא לא מזניח!! הבא ליטהר מסייעין בידו!! נמשיך תמיד להתפלל- אל תביאנו לידי ניסיון
סתם יש לי עוד סיפור לא כ"כ מספיק סיפור אבל בעניין הזה גם, אני עובדת במשרד רק עם חרדיות באמת, סינון היה לנו כל הזמן בעיות ופעם אחת פשוט התנתק לגמרי האינטרנט וכשחזר האיש מחשבים לא הסכימה בשופ"א להתקין שום חסימה היא אמרה "לא אתרוג ולא תפוז לא מעניין אותי כלום" אני כל הזמן רק מטפלת בבעיות שלכם וכו וכו… באותו יום גמרתי את היום ללא חסימה וממש לא הרגשתי טוב עם זה, אני שנה שניה מחוץ לסמינר ויודעת מאד טוב שכל האפשרות לעבוד עם האינטרנט זה רק בחסימה.
בבית אבא שלי אמר שאם יקח יום אחד לסדר את הבעיות זה בסדר, כי אני לא משתמשת בכלל באינטרנט, רק לצרכי העבודה וכל הבנות חרדיות ונמצאים ביחד. למחרת זה היה יום חמישי ראיתי שלא כ"כ מהר זה מסתדר והתקשרתי לרב. הרב אמר לי בהתחלה יום יומיים גג בלי חסימה ואז הסברתי שאני מאד שמורה וכו אמר שלוש ארבע ימים ואז אמרתי מה ואם לא יסתדר פשוט לא לבוא ואז אמר לי סופית עד שבוע הבא תתני להם זמן אח"כ זהו א"א.
הייתי ממש לחוצה מה יהיה אם לא יסתדר איך אעיז לא לבוא ומה להגיד וכו וכו ובמיוחד שהיה זמן ממש לחוץ בעבודה. תכלס זה נסחב ונסחב וביום חמישי הצליחו לסדר את זה ועברו אחת אחת וסידרו ובדיוק על המחשב שלי לא הצליחו!!! בסוף בשעה האחרונה ממש בסוף חמישי הצליחו ממש כבר אחרי שכולם הלכו ורק אני נשארתי וזה היה ממש הארה משמיים!
אהבתי! אני לא מעט זמן קוראת את המיילים של שמורה ונהנית מהסיפורים, אך היה לי קשה שלרוב מדובר ב'הפי אנדים' והסיפורים הירואים…. כי אני וחברותי – מדשדשות במשרדים קטנים, תמימים ועם יכולת מועטת.
לשמוע סיפור על עובדת תותחית במשרה מעולה וותק שעומדת על שלה- זה יפה, אבל צריך לזכור שהמציאות לפעמים בעייתית הרבה יותר, לפעמים זה ממש לא נעים, לפעמים את חדשה ומלאת מבוכה, לפעמים הבוס שלך לא ממש מרוצה ממך, לפעמים יש קשיים כלכליים במערכת והמקום שלך לא בטוח בכלל.
לכן אני אוהבת סיפורים פשוטים של נשים רגילות. לא כאלה שהקריירה שלהם זוהרת והן עוצרות את עצמם ולא עולות דרגה נוספת, לא כאלה שיש להן מסיבות וטיולים ודואגים להם לארוחה כשרה למהדרין, אלא משהו כמו כולנו, המתחילות. לא ידאגו לנו לטיול מטורף, בטח שלא בהפרדה ועם ארוחה כשרה, אין העלאה במשכורת בעתיד הקרוב…. מה שיש – יש. לדעתי הניסיון במקרה כזה הוא ענק. תודה על השיתוף.
"אבל אז עלו לי הסיפורים החזקים משמורה, הרגשתי לא לבד בכלל. איתי אלפי בנות, עומדות מאחורי ומחזקות אותי: כן, תתעקשי. אל תתפשרי על מחשב בלי חסימה! את מבקשת דבר בסיסי והכרחי, כולנו איתך." אז קבלו סיפור נוסף:
אנחנו צוות חרדי. ברובו עם פלאפונים כשרים. יש אחת שנותרה עם אייפון פתוח ועוד כמה עם שיאומי (לא שזה יותר טוב עבורינו, אבל יותר טוב למי שהשתמשה עד עכשיו באייפון פרוץ). לסיפור עצמו: אתמול, יום שלישי ראיתי לאחת המוקדניות, שהיה ברשותה אייפון פרוץ, מכשיר אחר שהיה נראה לי כשר. שאלתי אותה: האם קנית טלפון כשר?
והתשובה הפתיעה אותי: אני מרגישה לא נעים, כולכן עם פלאפונים כשרים, לא מוכנות להסתכל במכשיר שלי, גם אם אני רוצה להראות לכם תמונות של הילדים שלי, החלטתי שאני לא רוצה להיות אחרת…. קניתי מכשיר שיש לו רק מייל.
אני מזדהה עם הכותבת מאד. דווקא מהמקום שלי- כמנהלת משרד חרדית שמעסיקה כמה חרדיות ואני זו שאחראית על החסימה ואני מניסיון יודעת כמה זה מלחמת התשה לפעמים…
חברת הסינון- לוקח לה הרבה זמן להגיב… והשירות לקוחות לא עובד כמו שצריך… לא מדברת על הקטע של לפתוח אתר וכד'- זה הולך מהר, אלא בעיות טכניות. יש בעיות שהם לא יודעים לפתור, הטכנאי שלנו לא מבין בחסימות…. וכל מה שקשור לחסימה הוא מתנער.
היו מקרים שהעובדות לא עבדו יומיים בגלל בעיות טכניות בסינון. בגלל שאני באותה סירה, יכולתי לאפשר את זה ולחפות עליהן בפני ההנהלה. מעריכה מאד בנות שמתמודדות בלי הגיבוי הזה ואולי אפשר לפנות לחברות הסינון לשיפור רמת השירות- יותר טכנאים מקצועיים וכו'.
באמת מדהים הכח שמקבלים פה מהסיפורים והתגובות, מקנאה בזכויות של כותבת הסיפורים, כמה השפעה וכמה שינויים שנשים עושות נזקפים לזכותה!
לגבי חסימה במקום עבודה חדש – במקרה שלי למדתי שלא צריך לחכות שיעשו בשבילך, אלא לקום ולעשות. (כמובן, אם מתאפשר במקום העבודה מבחינה טכנית). לאחר שביקשתי זאת כבר בראיון עבודה, התקשרתי בעצמי לחברת הסינון ועשיתי הכל מולם, לא היה מסובך בכלל ב"ה….
אגב בראיון הם שאלו מה הכוונה והסברתי להם בגדול שזה בשביל לסנן תמונות ותכנים שלא מתאימים לעקרונות. מיד הם ענו – אם כך הלוואי שהיה פה לכולם סינון כזה…(מקום חילוני)
שלום וברכה לך, מספרת הסיפור! אני יכולה להגיד לך שהסיפור שלך ממש רגיל, והוא גם ממש מציאותי, והוא קורה – ורק בגלל זה, הוא כ"כ רגיל….. לצערנו!!
אני ממש מזדהה עם הסיפור שלך. קרה לי סיפור דומה, גם לי במחשב היתה בעיה אחרי ההתקנה ואיש המחשבים ישב המון על המחשב שלי, וניסה לסדר בעזרת חברת החסימה….. בקיצור כמו שהיה לך: בלבול גדול—–כאב ראש—–ימים שא"א לעבוד כ"כ——ולפעמים זה גם לא היה כ"כ נעים——אבל התעקשתי מאד וב"ה עכשיו יש לי חסימה טובה.
תודה לה'!!! תודה לכם 'שמורה' על כל החיזוקים, זה דבר ע-נ-ק מה שאתם עושים!!! אין מילים!!!!
את אמיצה.
אני נמצאת באותו מצב, מקום עבודה טובה ומעריכה, לא לגמרי חרדית אבל מאד מעריכה, ולי קשה לעמוד על שלי שמגיע לי חסימה הגונה. אני עובדת על שרת שעוד יותר מסבך עניינים. ואני מתביישת שיש לי דרישה, אני מרגישה לא נעים, דוחה את זה וכו'.
ביקשתי, וההגנה עושה בעיות, והרגשתי מאד לא נעים. אני גם מתרצת לעצמי שאני לא אחת שמשוטטת ברשת. תכלית עכשיו עם המצב לא בא לי בקלות להתאפק דורשת הרבה כח לעשות את מה שעשית, לעמוד נחושה עד הסוף. מבקשת לקחת כח ממך. להאמין שיש דרך… הלוואי. אפשר לשלוח למספרת.
וואווווו מדהים!!!! כ"כ נכון ואמיתי! זה היצר הרע שמנסה בכל הכח להרוס כל חלקה טובה! אשרייך! זה ממש לא סיפור רגיל! בעיניי הוא אחד הסיפורים- כי זה פוגש אותנו ביומיום ומרגיש אולי הסינון לוקח יותר מדי זמן וזה גזל…. ועוד כל מיני תירוצים! אבל חשוב לזכור הסינון זה האוכל והשתיה שלנו לפני הכל! גיבורה!:)
***
זה בדיוק סיפור שצריך לפרסם! בדיוק להיפך ממה שנראה שצריך רק את הסיפורים הדרמטיים, סיפור כזה קורה כמעט לכל אחת מאיתנו-גם אם לא כמו שקרה לגיבורת הסיפור וצריך את הכוח בשביל להתמודד עם הדברים ה'קטנים' האלה…. בלי שמישהו מוחא לך כפיים בסוף…
***
אני עם דמעות בעיניים. ממש ככה. אני בחורה צעירה, עדיין לא עובדת, אבל ממש אוטוטו מתחילה. קראתי את הסיפור וחשבתי על עצמי במקומה – לא היה לי האומץ. בטוח. מאיפה שואבים את הכוחות האלו? אתם נשים אמיצות, גדולות. הלוואי שאלמד מכן, שאצליח.
***
וואו!!!!! חזקה חזקה חזקה!!! הזוי איזה תעצומות נפש זה דורש דווקא במקומות שכולן חרדיות ומקסימות ולא מבינות מה הסיפור, ועוד בתור חדשה, פשוט מסירות נפש וכבוד אמיתית!! כל הכבוד לך! הכח שאת נותנת הוא ממש ממש לא רגיל!!
***
סיפור לא רגיל בכלל. כמה כח צריך בשביל לעמוד על העקרונות ולא להתבייש לבקש שוב ושוב חסימה, רק ה' יודע כמה זה קשה! אשרייך, בסיפור שלך נתת כח לעוד הרבה נשים להרגיש חלק מהקהילה הקדושה ולבקש חסימה!
***
זה סיפור אולי רגיל, אבל ממש לא, מי שעברה דרך חתחתים כזאת, ועוד ליד נשים חרדיות משלנו, יודעת שזה דורש המון המון המון אומץ! אשרייך, מחזקת את ידיך!
***
שמורה יקרה! אני כ"כ מזדהה עם הסיפור הלא רגיל שלך, אני נתקלת במצב הזה כ"כ הרבה פעמים, בחוסר אונים של התקלות, בפינג פונג בין נטפרי לאיש המחשבים… תודה שחיזקת אותנו!
***
אתן כותבות כ"כ יפה ונעים ומושך לקריאה, שגם סיפור סטנדרטי הופך למיוחד… והאמת- שזה החיים האמיתיים, להתמודד בגבורה עם הקלאסי.. עם השגרה.. המון הצלחה וכל הכבוד!
***
וואו, ממש מעריכה אותך!! בעיני הסיפור הזה הוא לא רגיל! התנהגת בצורה הטובה ביותר, גם כשהיה צריך לנדנד על החסימה כי מדובר על חיים ומוות רוחני. המשך הצלחה:)
***
את צודקת, זה בהחלט רגיל, שכאשר רוצים חסימה צריך "לריב" עם הספק של האינטרנט וספק של החסימה. אבל זה בהחלט משתלם! תודה על החיזוק
***
לא חושבת שזה 'סיפור רגיל', חושבת שזה סיפור של גבורה שעוד נספר לנכדים בניחוח 'הסבא-רבא ששמר שבת בארצות הברית'
***
מחזק מאוד להתעקש על העקרונות שלך ולא להתבייש ולהרגיש לא נעים או לא נורא. תודה רבה תזכו למצוות
***
כל הכבוד שלא התייאשת!!!! גם בתוך חברה מבלבלת, אין כמו ללכת אחרי האמת הפנימית ולעשות את מה שצריך לעשות.
***
וואו בכלל לא ברור מאליו!!! אלופה שעשית את זה ולא נכנעת…. חיזקת ולוואי ונזכה!
***
לא יודעת למה, אבל דווקא סיפור, כמה שהוא יותר "פשוט" הוא יותר מחזק אותי.
***
זה לא סיפר רגיל זה סיפור גדול ועוצמתי אשריך
***
חיזקת אותי!!! תודה רבה!
***
את פשוט גיבורה!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
אני יכולה לומר שב"ה אף פעם לא נכנסתי לאתרים של חדשות, אבל דווקא עכשיו קשה לי מאד. אני מרגישה מנותקת ברמות מכל המצב, הרגשתי שאני חייבת לראות כמה דיווחים מהשטח שיזעזעו אותי ויוציאו אותי מהאדישות,
אבל אני יודעת שזה לא נכון!!! שמה שה' רוצה ממני עכשיו זה את השמירה הזאת, גם כשזה כ"כ קשה ומרגיש מחוץ לעניינים, פשוט להשתדל להתחזק ולומר תהילים בלי כל ה'מצב' והאקשן, אבל עדיין מאד קשה לי!
תודה על החיזוק! אני חושבת שאנחנו גיבורות!
עוד דבר שכתבתי לחברותי: אני רוצה לכתוב משהו, בטוח יהיו כאלה שיכעסו עליי, אני לא איזו מורה ופשוט אחת מכולנו כאן, אבל כשאני מדברת ושומעת נשים משלנו בעניין המצב עכשיו, משהו צרם לי ורציתי לשתף, אולי מישהי תזדהה איתי:
אני שומעת המון נחיתות! לדוג' המאמר ששלחתן מ– מאד התחברתי מצד אחד למה שהוא כתב, מצד שני מאד צרם לי- אני לא רוצה לקבל מוסר ולשמוע דעות מכל מיני אנשים שלא ברור לי מה ההשקפה שלהם, וכשאני מוצפת בתיבת המייל בכל מה שכל מיני אנשים כתבו והרוח שעולה מהדברים היא מאד רחוקה ממה שאנחנו מייצגים, זה כואב לי!
כי מה קרה לנו כציבור שאנחנו כל הזמן צריכים לצטט אנשים מבחוץ? איפה הגאווה שלנו בלימוד התורה שמגינה ומצילה? למה אנחנו צריכים הוכחות ממקורות זרים שאנחנו עושים דברים נכונים? זה זמן מאד מיוחד עכשיו שמסוגל לקירוב לבבות, אחרי כל הפירוד והשנאה שהיו כאן בארץ בכל השנה האחרונה, לתמוך במשפחות שנפגעו מהמלחמה, לעזור במה שאפשר,
אבל אולי כדאי שכל אחת שמעבירה בקשה לעזרה לחיילים שתזכיר לעצמה שלומדי התורה שלנו, שחיים בינינו הם אלה שמחזיקים את החיילים!! וכל אישה שמתחזקת בצניעות או אומרת תהילים או פשוט משתדלת להיות טובה יותר, היא עושה את התפקיד שלה בהגנה על עם ישראל!
זה מעולה לעזור במה שאפשר, אבל לזכור שנכון שכולנו יהודים, אבל לצערנו אנחנו בגלות ואנחנו לא יכולים להיות קרובים מדי לאחינו החילונים, כי אנחנו רוצים לשמור על עצמנו ולכן גם אם מארגנים שבת אחת שיהודים רחוקים ישתדלו לשמור, זה פחות קשור לבנות שנמצאות למיטב ידיעתי ברמה אחרת כבר…
לעניות דעתי כדאי פחות להתעסק בכל מה שקורה ורץ ואחרי כל המיזמים המפוצצים שחשובים בהחלט! פשוט לומר תהילים ודברים כאלה שאמנם הם פחות וואו ולא מצטלמים מאד מרשים אבל בשמיים, שם נקבע הכל הם ודאי חשובים….
אנחנו לא צריכים להרגיש שאנחנו לא מספיק שווים כי אנחנו לא משרתים בצבא, אנחנו עסוקים בדבר שעומד מאחורי הכל ומחזיק את העולם תמיד!
(לא קשור דווקא לסיפור הזה) שמורה יקרה ואהובה! אתן לא גומרות לרגש אותי! לרגע לא מרפות מלחזק אותנו עוד ועוד! רציתי לספר על עצמי סיפור טרי שנזקף לזכותכן!
השבוע אחד מילדי נחבל בבית באופן מדאיג מאוד, חטפתי ציוד מינימלי וטסתי לבית חולים. תודה לד', הכל היה תקין ( אולי כאן המקום לפרסם את תודתי הרבה על חסדיו והשגחתו!) אך נשארנו למעקב במחלקת ילדים כל הלילה.
מצאתי את עצמי במקום זר וחילוני ללא שום תעסוקה (חוץ מטלפון), לבד (הילד קטן מאוד) כשלמולי מסך ענק המשדר בקולי קולות חדשות. בימים אלה אני מאמינה שכל אחד מסוקרן לשמוע מה קורה, היום לצערנו חדשות זה לא סתם פוליטיקה משעממת.
אני בכל אופן הסתקרנתי מאוד, למרות שבכללי אני ממש שונאת חדשות ומשתדלת (גם בזכותכן!) לא לראות סרטים וסרטונים, ודאי שלא חילוניים. הסתקרנתי וגם הקשבתי קצת ואמרתי לעצמי שאין פה ממש דברים אסורים. (תמונות מהדרום, ראיון עם ניצולים משם וכד') אבל למרות שידעתי שזה כנראה לא ממש אסור זה בטח לא מקרב אותי לאבי שבשמים.
מה שנתן לי כח כל הזמן זה שמורה!! וכל הסיפורים המחזקים, שמחדדים את ההבחנה בין טוב לטוב יותר לטוב עוד יותר ועוד יותר. חוצמזה התקשרתי לקו השגחה פרטית והתחזקתי מאוד.
זה אולי נשמע תינוקי, אבל כל רגע מחדש הרגשתי התחבטות והתמודדות אבל ב"ה ב 95 אחוז מהזמן ניצחתי!! חזקתי את עצמי שזה שראיתי קצת זה לא סיבה להמשיך וכל רגע של התגברות שווה וזה עזר לי מאוד. בתקווה שיחזק נשים אחרות!
אני מצטרפת די טרייה למיזם. אני רווקה שחיה בבית חרדי ב"ה, אבל די מקובל אצלנו העניין של המחשב. יש לנו חסימה טובה. ועדיין- הייתי במייל מלא זמן. והיו לי הרבה קבוצות צ'אט ופורומים. וזה בזבז לי זמן. אחיות שלי טענו שדי התמכרתי…
האמת, שאני גם בוגרת של תוכנית "הנני" (למי שלא שמעה, זו תוכנית שנכנסה לתיכונים וסמינרים. היא כוללת שיעורים שמסבירים על הטכנולוגיה מכל צדדיה והאפשרויות שלנו להתמודד מולה). עדיין זה לא ממש עזר לי. הייתי ממש בפנים.
עם פרוץ המלחמה, נתקלתי במייל של המיזם המדהים הזה. יצאתי מכל הקבוצות החברתיות. וככה היה לי רוגע!! ביקשתי מחברות שלי שיפסיקו לשלוח לי סרטונים ותמונות שקשורות למלחמה גם במייל הרגיל. תודה ענקית על האפשרות והגיבוי שנתתם לי. החיים שלי השתנו.
בקשר לסיפור- הציעו לי עבודה בקיץ שהיא עם אינטרנט לא בדיוק כשר… כמובן שסירבתי. אבל בהתחלה הרגשתי מתגוננת, קצת נלחצת מהתגובות. ואז הבנתי שלהיפך! אני צריכה להיות גאה שאני יהודיה כשרה, שיש לי תכלית בחיים, שיש לי ערכים.
זה נשמע פשוט. אבל, היה לי לא קל. הזדהיתי עם הגיבורה, ההרגשה הזאת שזה לא נעים לבקש חסימה ולחפור… ממש הזכירה לי את ההרגשה הלא נעימה שהיתה לי עם סירוב קבלת העבודה. אשרייך שזכית!!!
את, שכתבת את הסיפור הזה! רציתי להגיד לך תודה. לפני הרבה מאוד זמן התפרסם באישי לשלישי סיפור על אישה שהתלבטה אם לפתוח בעבודה אתרי קניות וכדו', ואז הקב"ה האיר את עיניה והיא חשבה שאם הרגע המשיח מגיע, איך היא נראית באותה שניה, מה יש לה מול הפנים – מחשב לצורך עבודה או סתם דברים אחרים… גם לה אני חייבת תודה, הרעיון הזה תפס אותי ובזכותה עשיתי סוויצ' בחיים.
הסיפור הזה הוא הסיפור השני שחיזק אותי, אוטוטו המשיח מגיע, הלוואי, ואני – איך אני נראית, במה אני עסוקה, איך אני מתנהגת. איך תראה ה'תמונה האחרונה' שלי מלפני ביאת משיח צדקינו, שתישאר לנצח למזכרת עולמים מחיי הגלות. האם אני אשמח בתמונה הזו? האם אוהב אותה? היא תכבד אותי ואת מי שאני אמורה ורוצה להיות? ה' יאהב אותה? או שאולי— אולי זה חלק מהמצוות התמידיות, הרי בכל יום, בכל רגע, תמיד, אחכה לו. שיבוא.
תגובה לתגובה של מי שכתבה: "לפעמים חסרה לי תפוצה של פעם בשבוע של עידוד וכח בלבד, מילות "אשריכן" לנשות החיל, אברכיות…" יש רשימת תפוצה בשם "אשת חבר" מתאימה בדיוק למה שתיארת, להצטרפות
***
איך אני מסירה את עצמי מרשימות תפוצה שנתיב חוסם לי את את האפשרות? ראיתי שנתתן פיתרון לחסימה בנטפרי- האם יש פתרון גם לחסימת 'נתיב'? תודה רבה!!
***
מרגש! אולי תדעו לעזור לי איך אני מגדירה חסימה של האינטרנט לשעות מסוימות? חסימה של נטפרי אבל אני רוצה להגביל את עצמי בשעות מסוימות. תודה!
