לתגובות הקוראות
יצאתי
לא בכל יום עוברים עבודה, לפני חצי שנה זה קרה לי.
עד אז עבדתי במשרד שמור וקטן, ממש חממה חרדית.
בגלל שיקולים שונים שלא היו תלויים בי, ולאחר התייעצות עם דעת תורה, נאלצתי לעבור למקום חדש, שהיה שינוי משמעותי מאד עבורי ביחס למקום שעזבתי. זו חברה ענקית, שהרבה מאד מהעובדים בה אינם שומרי מצוות.
הייתי נימוסית ואנושית, אבל בעיקר שמרתי מרחק של היבדלות. אני לא חלק מהפסיפס האנושי פה, אני שונה! לא רוצה להיות כמותם, לא רוצה לחיות כמותם. באיזשהו מקום, הצורך היומיומי להיזהר ולא להתערבב איתם, גרם לי לחיזוק הגאווה היהודית, ולהיות מאושרת עוד יותר עם אורח החיים שזכיתי לו.
כמובן שאין כמו לעבוד בחברה חרדית, רק אני אישית, מכורח נתונים ונסיבות החיים, התגלגלתי לכזה מקום.
ואז הגיע הגיבוש הראשון.
בשביל כולם זו היתה הודעה על יום סיור בשוק מחנה יהודה, בשבילי זו היתה הודעה על יום עיון ומבדק כמה כח פנימי יש לי. היצר הרע לא ישב בחיבוק ידים, וישר שלח לי מבזק רעיונות למה זה לא כזה נורא להשתתף: למה לעשות בעיות?– השוק גדול, תהיי רק עם חברה חרדית– גם ככה כולם מתפצלים– את מקבלת כרטיסיות לדוכני אוכל– תלכי רק לכשר– זה קרוב לך לבית– אז מה בכלל הבעיה?
אבל כל זה היה לשבריר שניה. בשבריר הבא מיד החלטתי שלא. מה פתאום. אני לא יוצאת עם חברה מעורבת, וגם לא עם חברה שאינה שומרת תורה ומצוות. נכון שמתפצלים, אני בוחרת בפיצול שנשאר לעבוד.
יום לפני האירוע המתוכנן שלחתי מייל לאחת המזכירות (דרוזית). כתבתי שלא אוכל להשתתף, היציאה פחות מתאימה לי. לא ידעתי אם כדאי לפרט, אז פשוט שלחתי ככה, בלי הסבר נוסף.
הייתי בהלם לקבל את התגובה מהמזכירה. מצטטת מילה במילה:
האמת אני ממש מבינה למה את מתכוונת,
הפעם ספציפית אני גם באותו מקום שאת נמצאת
לי אסור להשתתף היום כי זה נוגד את המנהגים שלי
אבל שוב.. אני מרגישה הכי טוב עם זה..
כי זה ממש לא מעניין אותי מה אנשים חושבים ואני לא צריכה להתחיל להסביר על המנהגים שלי ..
וגם כך מי שלא חי את זה לא יבין. לא צריך בכלל להתחיל לתת סיבות או תירוצים..
לא אז לא.. למה? כי אני לא יכולה וזהו!
תקשיבי לי….
יש לי ותק של 39 שנים עם זה.. זה ממש בסדר..
לפעמים מותר לנו להרגיש שונות..
אנחנו לא חייבות לאף אחד כלום..
זה החיים שלנו סוף כל סוף .
לא חייבות לתת דין וחשבון לאף אחד
מבחינתי תרגישי קליל… תנשמי, זה בסדר.
כמה צחקתי לקרוא את מה שכתבה,
בכלל לא אמרתי למה, והיא הבינה לבד…
לא שאני צריכה חיזוק בעמדתי מאיזו דרוזית, כמו שראיתי שלא סוף העולם להיות שונה, וזה דבר לגיטימי בהחלט.
אם אפילו אישה גויה מרגישה מאד בנוח לעמוד על העקרונות שלה- קל וחומר אני, שזוכה להיות בת של הקב"ה, ושואבת מהמקור הכי גבוה שיש, צריכה להיות גאה בדרכי הרבה יותר. מדהים לראות איך הכל ענין של ביטחון עצמי בצדקת הדרך ולגיטימציה פנימית, שמותר לי לחיות לפי ערכי בלי להתנצל…
נשארתי במשרד, והכל עבר בשלום. ב"ה!
קיבלתי דלק לאתגר הבא… שהופיע במלוא הדרו לאחר חודש.
יוצאים לטיול מושקע במיוחד!
ניסו להתחשב בכולם, ולכן במלל שסיפר על ארוחת בוקר במסעדה התווספו המילים: "כשרה למהדרין", וליד תוכנית 'על האש' על שפת הים נכתב: "בשרים חלק". כמובן שלא היה לי שום צד בעולם להצטרף לטיול, ואפילו בשבריר הראשון היצר הבין שפה לא שטח העבודה שלו.
ביקשו אישור השתתפות, שלחתי תשובה שלילית.
הטלפון ממנהלת המשרד לא אחר לבוא, עוד לא עניתי. רציתי להתכונן טוב לשיחה הזאת. מה אני אומרת? לא רוצה לפגוע אחרי שהם טורחים להתאים לכולם. איך אני מעבירה את המסר בלי לתת תחושה שזה משהו נגדם אישי?
כאן צפו ועלו שמורה וסיפוריה, ונתנו לי כל כך הרבה כח וחיזוק. כן, גם כשברור מה עלי לעשות – כח הוא מוצר נצרך ביותר.
עשיתי סימולציה עם בעלי, שעזר לי מאד לנסח תשובה ברורה בצורה מכובדת ורגועה.
חזרתי אליה.
ראשית החמאתי לה מאד על כל העשייה שלה במשרד –
כל פעם מחדש אני נדהמת מהיצירתיות שלך, ואילו תוצרים מגוונים את מביאה.
עכשיו עברתי לדבר על הטיול עצמו והודיתי לה –
כל הכבוד שכל כך מנסים להתחשב, ומגבשים מתווה של טיול שיתאים לכולם.
כאן עברתי לדבר בנימה אישית –
את יודעת, אני מרגישה כל כך בנח לומר לך משהו אישי. בזמן הקצר שאני כאן במשרד הספקתי להכיר אותך, ולגלות שיש לך אוזן קשבת והבנה מעבר…
ואז פתחתי את האריזה האחרונה ופשוט אמרתי –
עם כל ההערכה והרצון הטוב, אני לא אוכל להשתתף ביציאה הקרובה, וכן בעוד יציאות רבות ונוספות שיהיו בעתיד.
ניצלתי את ההזדמנות להסביר גם באופן כללי –
כל דבר שהוא לא ענין מקצועי לא אוכל להשתתף בו, היציאה המעורבת והאופי של ההנאה המשותפת נוגדת את אופי החיים אותו אני בחרתי.
ואני ממש ישמח אם תכבדו את זה, אין צורך לנסות להתאים את אופי היציאה לאורח חיי,
כי זה יהיה מאוד קשה ואפילו בלתי אפשרי.
אני ממש מבקשת שתכבדו אותי ואת ההחלטות שלי,
אני יודעת כמה חשוב למשרד חיי ההווי והאוירה וגיבוש העובדים, אני מעריכה את זה,
אך החיים אותם בחרתי חשובים לי מהכל, ולא סותרים את המקצועיות שבגללה הגעתי הנה.
זהו. הנאום הארוך הסתיים, ואני במתח עוצר נשימה מה תהיה התגובה מעבר לקו.
"אני מבינה אותך, ומכבדת מאוד את ההחלטה שלך", שמעתי אותה אומרת,
"זה בסדר גמור, זה בידיים שלך".
פשוט נגמר בטוב,
ואבן ענקית התמוססה לי מהלב והתבטלה.
אך גם משמים ביטלו דבר נוסף.
היציאה שתוכננה להיות ביום השני של המלחמה…
מאמינה שעוד אפגש באתגרים נוספים, כולי תפילה לאבא שבשמים שייתן לי יד וגב לעבור הכל בצורה הטובה והנכונה ביותר, עם קידוש שם שמים!
ו-דבר נוסף,
תבקשו! בכל פעם שאתן מרגישות ויתור מצידכן גדול וקטן כאחד, פשוט תבקשו!
זוהי עת רצון בשמים, שמזיזים הכל הצידה ופועלים לפי רצון ה',
אין לי ספק שזהו זמן גדול.
הם בסוף לא יצאו, אבל אני כן יצאתי.
יצאתי בכבוד מהשתתפות באירועי הגיבוש,
ויצאתי חזקה.
תגובות השמורות לסיפור
סיפור נדיר ביופיו. ראשית בגלל הציטוט מהדרוזית, צריך לשמור את זה לשעת צורך כשאנחנו מתבלבלים עם רגשי נחיתות לא נכונים. הנה לנו דעה אובייקטיבית לחלוטין.
שנית בגלל הנאום המוצלח שהיה חד משמעי, לא מצטדק ולא מתנצל אבל כן מכבד, כן אנושי וכן מוציא אותנו טוב.
הרבה פעמים עלו כאן סיפורים של גבורה יהודית בדרגה שקצת מידי קשה לי.. שהמנהל יחשוב שאני עב"ם העיקר שד' מצדיק אותי. זה דרגה מיוחדת. מושלמת. אמיתית. אבל לי אישית קצת קשה לצאת 'סתומה', אני כן צריכה את האישור מהשני ברמה מסוימת ובטח ממנהל שלי.
אם יש דרך ש'הם' גם יבינו ויסכימו איתי– זה הרבה יותר קל לי..
אלופה ממש!!!! איזה ניסוח מושלם! מצד אחד מפרגן, מכבד, ואכפתי מצד שני עומד על העקרונות, לא מתפשר וחד וחלק מאוד! שומרת אותו לעצמי אם אצטרך (מקווה מאוד שלא)
בסוגריים אני רוצה לומר שבכל סיטואציה בין שניים יש את זה שעומד חזק, ואת זה שמתגמש. בעניינים של סתם כך-למה לא להתגמש? שיהיה גלידה ולא פיצוחים, שנהיה על המסך הבינוני ולא הגדול, שבחתימה לא יציינו שאני מנהלת מחלקה כדי לא לפגוע בהיא שהגיעה לפניי למשרד… בסדר נו שוין. אבל עניינים של רוח-כשאנחנו יציבות, באופן אוטומטי הצד השני מתגמש. כי ככה זה.
אספר קוריוז משעשע: אח שלי שלצערי עדיין לא שומר מצוות הזמין אותי לבקר אצלו (הייתי אצל ההורים בבני ברק והוא בדיוק היה באזור), והציע שהוא יסע לקחת אותי אליו. (גר בגבעתיים) הסברתי לו שבמלחמה אני לא עושה מה שלא דחוף ואני מפחדת להגיע אליו ואני מקווה שהוא מבין (לכן אני מדייקת ואומרת שהפחד היה לצאת מההגנה הרוחנית של בני ברק לבית ה…שלו ללא סיבה מוצדקת).
תוך כדי שהוא מנסה לשכנע אותי, הוא שומע את התינוקת שלי ברקע ואז הוא כזה "אה, את עם הקטנה? אין לי סלקל באוטו, אז בין כה וכה אני לא יכול לקחת אותך" פתאום קלטתי שהוא על העקרונות שלו של סלקל באוטו לא מוותר, כלומר בסופו של דבר לא הייתי נוסעת איתו אליו, רק שאני זו שנתנה את הטון ולא הוא. ושהסיבה היתה רוחנית ולא אולי בטיחותית (בלי לזלזל כמובן בבטיחות של סלקל באוטו כן?)
אני מתפעלת מהיציבות שלך, נשים כמוך הן העוגן של התורה, של המשפחה ושל כלל ישראל מעריכה ומתפעלת מאוד! שנזכה תמיד לבחור בטוב ולדבוק בו!
כל שבוע אני קוראת בשקיקה את אישי לשלישי וכל פעם מרגישה יותר קרובה וחלק מהקהל הנפלא הזה ועכשיו לא יכולה שלא להגיב- כלומר אין לי את המילים להגיב לעוצמה של הסיפור הזה ולהתחזק.
אני שקשה לי להיות במפגשים ובהרמות כוסיות גם אם זה רק נשים אבל מכל הסגנונות והמגזרים והפטפוטים חסרי התוחלת וכל פעם שיש יציאה ואני לא באה כי זה מבחיל לי..-אחרי שהגעתי פעם אחת [ושוב, זה רק נשים והם היו מכל קצוות הציבור החרדי והדתי] וזה הספיק לי לא לטעום יותר את העוגה הזו, התחזקתי-שאני לא צריכה לתת דין וחשבון ולמצוא תירוצים למה לא הגעתי- אם אמרתי לא אז לא!
יישר כח רב לבעלת המעשה העוצמתי ולכל הנשים הנפלאות שמשתפות בסיפוריהן המפעימים הרבה כוחות לכולן, כל אחת במקומה ובתפקידה
מחזק מאוד!! מאוד!! תודה רבה!
רציתי להגיב דווקא על הנקודה שהזכרת בסוף – לבקש מהשם כי זה עת רצון!!- כמה זה נכון!!!
רוצה לספר סיפור אישי. תמיד היה לי רצון והרגשה שיש לי צורך לקצר קצת את הפאה. משהו יותר בהרגשה שהיא קצת ארוכה. איכשהו לא הגעתי לזה, וחלפו מספר שנים מהחתונה.
כשהגעתי לזה (בהחלטה משותפת עם בעלי כמובן) (דרך פרסומת על ארגון "קרובה" – רשימת פאניות מתנדבות מקצרות בחינם + סירוק חינם!! הקו שלהם 0795140005) היה לי מאוד מאוד קשה לבצע את זה, לא ידעתי עד כמה. קשה כ"כ אפילו שקיצרתי בסה"כ- בערך 2 סנטימטרים!!!
ניצלתי את הרגע הזה עם ההרגשה הזו של איך יסתכלו עלי, איך הפאה תיראה, הלך על חלק מהגוונים למטה וכו… ופשוט כיוונתי מכל הלב שזה יהיה לישועת גיסתי שהמתינה הרבה שנים לילדים, חודשים ספורים אח"כ התבשרנו בבשורות טובות. וכשנה אחרי ביצוע הקבלה שלי היא ילדה. זה היה נס עצום.
אנחנו לא יודעים שום דבר ולא נביאים אבל אם זה עמד לזכותה והיה זה שכרי. כשיש רגע של ויתור, הקרבה – לנצל לתפילה!!!
למי שמסוקרנת – על הפאה אח"כ קיבלתי רק מחמאות, אבל גם אם זה היה אחרת – הייתי שלמה עם מה שעשיתי.
פשוט אלופה וחזקה!! כל הכבוד!! אני עזבתי עבודה שהציק לי בדיוק הפוך, אותי לא ממש כיבדו ואת הדרך שלי, אבל הדרך של ערבים, אתיופים, סינים ומסורות שונות, זה לגיטימי ומתקבל בהבנה. אבל הדוסים? לא הם לא נורמלים וחיים בסרט…
זה היה כל כך קשה להילחם ונשברתי המון! דיברו בעבודה מלא שהכל אצלינו חיצוני ובפנים שטויות, כי מה לעשות זה מה שמוכרים להם בתקשורת. וגם אם את מאושרת בדרכך ויודעת! יודעת שזה החיים הכי יפים וטובים, זה כל כך קשה כשלא מבינים אותך.
גם אם לא האמנתי למה שאמרו לי והתעקשתי על דרכי, ורק לבוא לעבודה וללכת, זה היה משא כבד מאוד והרגשתי שאני אמורה להרים ראש מעל המים. אפילו שהייתי בחדר נפרד, שמעתי גם שמעתי הכל. לא תמיד פנו אלי ישירות, הם לא ביקשו תשובות ממני אישית, אבל שמעתי והייתי אמורה לענות לעצמי וזה גם היה קשה. והפריע לי שהם מדברים ולא מכבדים את עצם נוכחותי בחלל המקום וב”ה לא חירשת..
הרי על דתות אחרות שהיו הם לא העזו לומר כלום (מישהו יודע שאתיופים דתיים למשל צמים מבשרי וחלבי בימי שלישי בחלק מחודשי השנה ואוכלים פרווה בלבד..?) עזבתי מסיבה אחרת בסופו של דבר ועכשיו בדמעות מנסה לאסוף את השברים עדיין ורק מודה לה’ הטוב שהוציא אותי משם.
שכל אחת שמציעים לה עבודה שתהיה שם יחידה- כמובן רק אם הנסיבות מכריחות את זה- זה מאד לא רצוי, לא משנה כמה את חזקה, תחשבי שוב איך את עומדת בהגנה. במיוחד שזה לא תפקידך להיות המחזירה בתשובה או הדוברת לענייני חרדים שצריכה לתת דין וחשבון על כל מקרה של חרדים בתקשורת.
לכן אני כל כך מעריצה אותך ואת הביטחון והכוחות שלך! שחשבתי.. חשבתי שיש לי גם.
את מהממת!!!!!! ממש! העלית לי דמעות בעיניים… מזדהה עם כל מילה שלך!! וואו!
אני נמצאת בסיטואציה די דומה לשלך! ובאמת כבר בתור עובדת ממש חדשה ואפילו עוד לפני- עם הצבת תנאי סינון אינטרנט ככניסה לעבודה- כבר הייתי צריכה הרבה כוח! פעם אחת קיבלתי זימון ל"שולחן עגול" פרונטלי עם מנהל חדש של המקום, עם אנשים שאני ממש לא מכירה ממחלקות שונות ומשונות, וכשהתקשרה אלי מזכירת המנהל יום לפני אמרתי לה שאני לא יכולה להשתתף, קודם כל כי הייתי בחופש של בין הזמנים.. אז היא ביטלה את הזימון וקבלה זימון חדש…
אז חזרתי אליה שוב ואמרתי לה שבחלק המקצועי אני נמצאת עד הסוף ומשתתפת בישיבות צוות מקצועיות והאנשים שמעלי די מרוצים.. אבל המפגש הזה לפי שמו לא הולך להיות מקצועי נטו ולכן לא אוכל להשתתף בו מסיבות דתיות.. וזהו, והטלתי את הפצצה מבחינתי…
כמובן שהיא לא אהבה את זה ואמרה לי זה לא בדיוק כך זה כן מקצועי… אמרתי לה: את יודעת יותר טוב ממני מה הולך להיות שם… אני מבינה שזה לא רק מקצועי, אז אני לא יכולה להשתתף. היא סגרה את השיחה תוך כדי מלמול בחצי פה: טוב אני אברר ובהתאם לכך אחזור אליך….
למחרת בבוקר קיבלתי מייל ביטול על הפגישה החדשה שנקבעה. וזהו… ומאז שקט… מה שנתן כוח לעוד 2 בנות חרדיות שנמצאות כאן לבקש גם לא להשתתף… את גבורה ועצומה, ואהבתי שאת מכירה בגודל המעשה שלך ובעוצמת הרגע…
אשריך שאת מצליחה ככה בקלות לרדת מכל הימים האלה… הכי קשה היה לי לקרוא בסיפור שלך איך בלי להניד עפעף את אומרת: נשארתי לעבוד במשרד במקום ללכת לגיבוש… איך עושים את זה? איך מצליחים לרצות לעבוד במקום להנות???
תגובת שמורה (עם קצת הרחבה):
הרצון קצת לקבל "פינוקים" כבונוס אכן אנושי מאד.. מי מאיתנו לא צריכה קצת אוורור..
אך חשוב להבין את חשיבות העניין, שבגיבושים כאלו אין לנו מקום להשתתף..
כל המטרה שלנו לבוא לעבודה- היא לעשות את מלאכתנו ביושר ולהרוויח את הכסף הדרוש לשם הבית היהודי שלנו.
כל העניין של לעבוד עם גברים / חילונים הוא בדיעבד גדול, ולכן גדו"י תיקנו הרבה סייגים וגדרים כדי שלא יכשלו בדברים חמורים או יתקררו ביראת שמים.
אחד הגדרים הבסיסיים ששומרים עלינו שנישאר כפי שאנחנו- הוא לא להשתתף בגיבושים ואירועים שלהם. גם באירועים מקצועיים צריך לבחון היטב מתי ואיך נכון להשתתף.
אך אם מדובר באירוע חברתי שכל מטרתו קירוב בין העובדים, הווי וכיף- אין לכך הצדקה והיתר כלל.
מומלץ מניסיון של רבות, כדי לא להרגיש רע עם ההחלטה, לפצות את עצמך בנופש / יציאה / פינוק "כשר למהדרין" עם אנשים שאת באמת אוהבת, באווירה שבאמת נוחה לך, עם פעילות או מנוחה שבאמת תעשה לך טוב…
ולא להיכנס למקום כזה שכל צעד ושעל בו מלא בעיות וספקות, ולמעשה משאיר עם תחושה פנימית זרה וגרועה…
וואווי כל הכבוד!! אני ממש מבינה אותך.
היה לי בדיוק כזה תהליך במקום העבודה שלי בעירייה ויצאו למסעדה כשרה למהדרין! טיול לכותל וטיול סליחות, בקיצור הם באמת מאוד השתדלו להתאים את זה הכי לסגנון שלי ואז הכי קשה לצאת בצורה יפה ומכובדת ולהגיד את הלא, שהדברים האלה לא מתאימים לי בכללי!
זה לא העניין של המיקום היציאה והמפגש, זה עצם המפגש לא מתאים לי ובאמת צריך להגיד את הלא בצורה יפה ומכובדת שלא משתמעת לשתי פנים וב"ה השם עוזר ונותן כוחות לעמוד בזה.
חברות יקרות, אתן שמות לב למה שמשותף ומאחד כמעט את כל הסיפורים שבהם היה עלינו לעמוד על שלנו ולהגיד 'לא' בעבודה?
כולנו מספרות על מתח, על לחץ, על עבודת הכנה לקראת השיחה והמייל. ומה בסוף? ברוב גדול של המקרים יש תגובה עדינה, מכבדת ומקבלת. או לפחות- ודאי לא מתקיפה ומפחידה כמו בדמיונות. גם אם הם לא מאד אוהבים, אין להם באמת דרך להכריח. והרבה מאד פעמים הם אכן מקבלים בכבוד!!
אולי הגיע הזמן שנקבל מזה קצת יותר ביטחון? מי שהערכים שלו חזקים מכבדים אותו!!
אופי הסיפור אומנם די מוכר, היו כאן הרבה סיפורים על ערבי גיבוש וכל הדברים האלו.
אבל מה שמיוחד כאן זה איך שהיא התנסחה- מצד אחד בצורה מאד מכבדת, מצד שני המסר היה ברור וחד משמעי, לא נותן פתח לתירוצים ונסיונות להתאים במיוחד בשבילך וכו'.
פשוט לעשות 'גזור ושמור' למילים האלו ולשמור לזמן אמת אצלנו…
היה לי בעבודה גם משהו ברעיון דומה, רצו לתת לי לעשות משהו בחלק שקשור לחיבור למדיה חברתית, למרות שלא צריך להיחשף לתוכן – עדיין הרגשתי שאני ממש לא רוצה את זה וממש חששתי.
אבל בס״ד מרובה סיפרתי לראש צוות שלי חרדית ומיוחדת והיא מיד הבינה אותי ודאגה להעביר להנהלה שאקבל משהו אחר. ב״ה!!
לא קל לעמוד בדברים האלו, אבל כשה' נותן ניסיון הוא שולח גם כוחות ואנחנו צריכים רק לגלות את הכוחות. וכן בכל הזדמנות כזו להתפלל ולבקש ובמיוחד עכשיו גם אם ויתרנו כל משהו קטן בעיניי כולם, אבל בשבילנו הוא גדול, זה פועל למעלה הרבה במיוחד עכשיו בתקופה הזו!!!
***
וואו!! מרגש עד דמעות!! לא יאמן!! קודם כל לקרוא איך הדרוזית כל כך ברור לה, ולהבין שגם לנו זה ממש צריך וחייב להיות ברור ככה, בלי להתנצל על העקרונות שלנו. ובכלל, החכמה של השיחה עם המנהלת, המהלך והבקשה כל כך בכבוד, בבטחון ובאמת פנימית – פשוט מ-ר-ג-ש-!!
***
וואו את אלופה איזה סיעתא דשמיא ליוותה אותך!! צריך תמיד לזכור שבכל מצב אבא איתנו והוא יודע בדיוק מה הכי טוב בשבילנו ועם מה אנו יכולים להתמודד. אנו חייבים לנצל את ההזדמנויות האלו. תודה על הכח!!
***
מדהים איזה כח נפשי יש לך! את נותנת כח לכולם! הקב"ה גאה בך! מי יודע כמה מחבלים ניטרלת, כמה יהודים הצלת, כמה פצועים הקמת ממיטת חוליים וכמה שבויים ישובו הביתה בריאים בזכותך! אשרייך!
***
בול מה שאני מרגישה וחווה כ"כ הרבה פעמים מאז שהתחלתי לעבוד. תיארת מאוד יפה את הדרך לפנות אליהם, בכבוד והערכה בלי לוותר על העקרונות. ואצלי ראש הצוות ערבי, אז גם הוא יחסית מבין…
***
ממש דמעות נצנצו לי בעיניים. איזו גוברה! איזה אומץ! אי אפשר לתאר כמה זה יקל עליך בהמשך, ותהיה לך זכות שסללת את הדרך לכל החרדיות שיבואו אחריך..
***
ואאאאוווווו נשארתי בלי מילים!!!!! אפופה קידוש השם אמיתי. בורא עולם כ"כ גאה בך! אישה כמוך בדור שלנו בטוח תזכה לילדים תלמידי חכמים אמן
***
וואו! יצאת חזקה ומחזקת! סיפור מדהים!!! נהנתי מהשיחה אותה תכננת בחכמה ועם הרבה תבונה!!! תמשיכי לעשות נחת לבורא עולם!
***
איזה מדהימה שאת!! מדברת למנהלת בצורה ברורה רהוטה ומכבדת שאינה משתמעת לשתי פנים – את פשוט חזקה!!! אשרייך!
***
אואוו את מדהימה!!! כמה כוחות ואמונה פנימית ואמיתית בדרך שלך. אשרייך!!! תמשיכי להיות חזקה וגאה:)
***
איזה מרגש!! ואני חושבת לכוון שבקרוב תבוא הגאולה, וכולם יהיו באורח החיים ע"פ התורה, בעז"ה!!
***
תודה רבה, ממש מחזק! אולי אשתמש בנוסח המצורף בעתיד, בטוחה שהזכויות יהיו שמורות לך:)
***
שומרת לי את המלל הזה לאטרקציות הבאות שאצטרך להגיב בשלילה על השתתפותי בהן. תודה לך!
***
אני שמחה שהיא פירטה מה היא אמרה כאן, יש כאן בעצם טמפלט שאפשר להשתמש בו!
***
מהממת! איזו בהירות השקפתית!! וכ"כ יפה הצורה שבה עשית את זה!! אשריך!!!
***
וואו זה סיפור עוצמתי!!! תודה על הכח שאת נותנת! יצאת חזקה וחיזקת!!
***
חזק מאד!!! אשריך שיודעת מה הנכון והטוב!!!!!
***
וואו איזה נכון ומהמם!!! מהממת ומיוחדת!
***
ואיייי פשוט ריגשת אותי… נתת לי המון כח…. אשריך!
***
מהמם ומחזק ביותר!!!!
***
מחזק כמו תמיד תודה רבה
***
וואווו!!!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
רציתי להגיב לאחת התגובות שצירפו לסיפור… על שמורה שסיפרה שנאלצה לשהות בבית החולים עם ילד חולה ולהתמודד בניסיון של לא לצפות במסך… כל הכבוד!!! זה ניסיון כ"כ קשה!
אני מסכימה איתך שהשמורה נותנת כח, זה כמו טפטוף שמוזרם כל הזמן ובלי להרגיש ברגע האמת נותן כח! לי היה סיפור קטן, דומה ברעיון ולא במימדים.. ב"ה זכיתי להצטרף למיזם של תשובה יהודית למרות שב"ה זה לא היה קשה לי כ"כ, כי ממילא חשבתי שזה לא בתחום הנסיון שלי.. עד… שעליתי למונית.. ושם הרדיו פתוח ופחדתי לבקש מהנהג לסגור בכזו תקופה… הקבלה נתנה לי כח! תודה רבה!!
תגובה לסיפור "לא רגיל"
זה לא רגיל בכלל!!! מזדהה עם הסיפור כי עברתי משהו דומה… נכנסתי למשרד עם חרדיות שחשבתי שאפשר לסמוך עליהם. אבל אני לא דנה- כל אחת עם הניסיונות שלה…
הגעתי חדשה וטריה ובכל אופן ד' עזר לי והתעקשתי מתחילה לעשות חסימה טובה. למרות שטענו שזה לא מתאפשר ולא עובד עם הרשת שלנו וכו… ונשארתי עקשנית!!! תודה לד'.
אני חוששת שאם הייתי ממשיכה הלאה, לא בטוח שהייתי מצליחה לעשות את החסימה הטובה למחשב. אז שנזכה לעשות תמיד טוב לפני ד'. ונזכה לגאולה בקרוב אמן
אני קיבלתי על עצמי בתור חלק מהמיזם של תשובה יהודית (קו למען אמהות) לא להסתכל לשבועיים באתר מסוים של חדשות שהייתי מסתכלת בו מדי פעם. היה לי ממש קשה, במיוחד כשהיה אזעקה ורציתי לדעת מה קרה ואיפה נפל וכו וגם סתם להתעדכן בחדשות.
היום עברו שבועיים ואני מנסה להציץ לאתר ההוא ומגלה שהסינון שאני משתמשת בו פשוט חסם את האתר הזה!! ואת כל שאר אתרי החדשות שהייתי מסתכלת בהם! פשוט מדהים לראות את העיתוי וכמה כל קבלה כל כך חשובה להקב"ה!!
