לתגובות הקוראות
שימי לב
"טוב לי", אני עונה כששואלים אותי איך בעבודה. באמת טוב לי, התנאים נוחים, צוות מקסים שכולו חרדיות, ובראש – תרתי משמע – מנהלת מדהימה.
שעליה נסוב סיפורי.
כמה מילים לדמותה: אישה אנושית, חמה ונעימה. מנווטת במומחיות גדולה צוות שלם לשביעות רצון ההנהלה והעובדות, יודעת לתמרן בין המצוי לרצוי, מצליחה להמריץ ולעמוד ביעדי פרויקטים, מתחשבת תמיד, ומפזרת מילים טובות לכולן.
קיבוץ תכונות ששם אותה תחת הכותרת 'מנהלת חלומית'.
יום אחד, אחרי פרויקט גדול ומוצלח שעלה לאוויר, בסייעתא דשמיא, ואחרי הרבה מחמאות שהיא נתנה לי בעדו, חשבתי לעצמי: ומה איתה? מי הוא זה שאומר לה מילים טובות, שמגיעות לה ביושר רב? כשיוצא לי להתנהל מול גברים אני שוקלת כל מילה בזהירות, ומחפשת תמיד את המינימום האפשרי, אך זכיתי, ברוך ה', במנהלת, ויש לי את האפשרות לפרגן לה מכל הלב ובלי חשבונות. כאן הנכון הוא לתת ולא לחסוך…
פתחתי מייל חדש הממוען עבורה, כתבתי כמה משפטים חמים שמודים לה על ניהול מסור ומקצועי, ברוח טובה ובאווירה נעימה. ושלחתי לה.
התעבורה ברשת הפנימית לא ידעה איזה חומר חשוב היא נושאת בתוכה עכשיו: המנהלת שלי כל כך התרגשה! "תודה רבה חני", היא כתבה, "זה מים קרים על נפש עייפה!" היא הוסיפה ושיתפה שלא יוצא לה לשמוע מידי הרבה מילים טובות, והרבה פעמים היא סופגת אש… – יש מעליה בוס שהיא מתנהלת מולו, ובמקביל היא מייצגת אותנו, העובדות תחתיה. לא אחת הדרישות והיכולות לא עולות בקנה אחד, והיא זאת שצריכה לתמרן בין כולם – עבודה שלעיתים מטחי ביקורת הם שכרה.
שמחתי כל כך על המחמאות שכתבתי לה, והתפלאתי על עצמי איך לא השתמשתי במוצר הזה עד היום, בכל אופן לא במינון מספיק. קודם כל כהכרת הטוב מינימלית, וחוץ מזה – צאו וראו כמה גדול כוחן של מילים טובות. כמה קל לתת אותן, וכמה אור הן מפיצות בעולם.
כמה טוב שאפשר בקלות לגרום טוב.
רק צריך לפתוח את הלב, ולשים אותו.
תגובות השמורות לסיפור
סיפור חשוב ביותר!!!! יש שתי נקודות שאני רוצה להאיר:
דבר ראשון: מילים טובות מאד חשובות למנהלות שלנו. בדיוק כמו שאנחנו חייבות פידבק חיובי, גם המנהלות שלנו. הן רוצות לשמוע שהן עושות עבודה טובה, והעובדות תחתיהן מרוצות. גם אם הן שייכות לציבור קצת שונה – חשוב לזכור להתנהג במידות טובות והכרת הטוב.
מעבר למקצועיות חשוב לזכור להודות על התנאים הדתיים. רובנו עובדות עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. הרבה מאיתנו זוכות ליחס מכבד ולמאמצים שמבחינתם לא מובן בכלל. זה אולי נראה לנו טבעי, או שחונכנו לוותר וזה כבר נהיה לנו קל וטבעי, אבל להם זה כרוך במאמץ רציני.
בשבילי זה טבעי לא להגיד היי! על הבוקר אלא בוקר טוב עניני, זה טבעי לשבת בשקט, בישיבה לדבר רק מקצועית, אבל בשבילם לא להגיד בדיחות וסיפורים מסוימים כשאנחנו בסביבה, זה לא טבעי. זה לא טבעי בשבילם להשאיר דלת פתוחה, לאפשר חופש בבין הזמנים או להתקשר אם צריך משהו כי אין לנו וואצאפ.
אז גם על דברים אלו חשוב להביע תודה לאחראים שמאפשרים, כמובן בסגנון ובזמן המתאים, ולא לקבל כמובן מאליו.
דבר שני – הקולגות שלך!!! תחמיאו, תחמיאו, תחמיאו – לא תפסידו מזה!!! במיוחד צעירות מהוססות. מילים טובות יכולות לבנות מישהי למשך שנים!!! אני הגעתי לעבודה כמתחילה בלי ביטחון, והייתה שם חברה מדהימה שלא גמרה להחמיא לכולם, ולפרגן – גם כשקיבלתי משימות שהיא הייתה רוצה מאד לעשות!
אני בטוחה שרוב ההצלחה שיש לי כיום היא בזכותה ובזכות המילים הטובות שלה. אני משתדלת לעשות את זה גם כיום, כמפתחת בכירה, לפרגן לעובדות אחרות. גם למשפט פשוט של הערכה יש כוח ללכת רחוק.
מסכימה כ"כ!!!!!!!
אני עובדת במקום חרדי ב"ה, והמנהלת שלי אישה כ"כ חמה, מסורה ומתחשבת, וגם אני מרגישה שהיא מקבלת יותר תלונות מהצוות מאשר מחמאות, למרות שכ"כ לא מגיע לה! אני מאוד משתדלת להחמיא לה מידי פעם, לתת הרגשה טובה, ולהודות על כל מה שטורחת בשבילנו, והיא טורחת המון!
לאחרונה היה איזה נושא שמשום מה הסתובב הרבה, ולכל אחת מהצוות היה מה להגיב, ולשנות, והמנהלת עבדה מאוד קשה לרצות את כולן, אבל זה לא באמת היה אפשרי, כשכולן רצו אותו דבר… אמנם השתדלתי לזרום עם מה שיצא לי, למרות שלא היה לי הכי נח, ואפילו לא סיפרתי לה שלא נח לי, (לא תמיד צריך להתעקש על מה שהכי טוב לי, מותר לפעמים להתגמש… במיוחד שאני יודעת שישתנה שוב עוד כמה שבועות…) אבל אח"כ גם הגבתי במייל חוזר על ההודעה הסופית שלה על מה שיצא בסוף בתודה וכמה מחמאות, והיא כ"כ שמחה, שהצטערתי על כך שאני לא עושה את זה יותר…
אני חושבת שכדאי לכולנו לשים לב יותר להחמיא לכולן סביבנו, אבל במיוחד לשים לב לאלה שבדרגות שמעלינו, הן בד"כ מקבלות המון תלונות מאלו שמתחתיהן, וכמעט ולא מקבלות תודות, מחמאות, והבנה שלא תמיד אפשר לעשות יותר ממה שכבר עשו… ואפילו אם לא מתאים לך להחמיא לדרג מעליך, לפחות אל תתלונני מידי הרבה… זה נכון מבחינה יהודית (בין אדם לחברו!), אנושית, וגם משתלמת מאוד:) (אם הבוסית יותר תאהב אותך, היא יותר תיתן לך, לא?)
וואו, איזה סיפור!
אני מנהלת של צוות שרובו ככולו חרדיות, השיחה למול המנהלים למעלה היא באמת בד"כ קרה ועניינית, וכמובן שבמה שאני יכולה לדאוג לצוות המקסים אני מנסה ומשתדלת, ואפילו נלחמת בשביל עקרונות ודברים מסוימים (חוה"מ לא תמיד טבעי שלא עובדים, בין הזמנים שאנחנו ל3 שבועות דואגים שלא יהיה דליברי וכו'… גברים- אפילו לא מתקרבים ועד כהנה וכהנה)
אבל בתקופה האחרונה חוויותי כמה חוויות לא נחמדות- היינו צריכות לחזור למשרד… ואולי זה המקום לפנות לבנות המקסימות ולהסביר- גם לי הכי נח לעבוד מהבית, גם לי לא היה סידור לילדים וגם בעלי אברך. לא יעזור לזרוק לי משפטים כמו – "זה שבעלי לא בכולל עכשיו זה בזכותך…" גם אני אחרי הכל בנ"א, וגם לי זה לא נח… ועוד יותר לא נח לי לעמוד או להיות במקום הזה…
יש דברים שמגיעים מההנהלה והתפקיד שלי זה להוריד אליהם, אז לצדיקה ששלחה מילים טובות- אשרייך שזכית לדעת שזה חסר לה, שתדעי שאני בטוחה שהיא עושה בשבילכן הרבה מעבר למה שאתן יודעות ומודעות. ולכולן- קחנה לתשומת ליבכן…
מאוד מאוד מזדהה עם הסיפור.
מאוד פחדתי לתת פירגונים ומחמאות לראש הצוות המיוחדת שלי, מתוך מחשבה שמא היא תחשוב שאני מחניפה לה או שמישהו אחר ישמע ויחשוב.
אני בן אדם מאוד אמיתי ולא אוהב זיוף ומשחקים. מעדיפה לקבל הטבות או הקלות רק כי מגיע לי ולא כי יש לי לשון חלקלקה, אז תמיד שמרתי את המחמאות לא הצלחתי להוציא.
פעם אחת זה פשוט יצא ממני מכל הלב עם הרבה הערכה וכנראה גם בזמן הנכון. ופשוט קיבלתי תגובה כמו שמתואר פה על הלחץ מלמעלה וכמה שעוזר הפרגון. מאז אני משתדלת יותר, אני מאמינה שמי שראויה להערכה בסוף תקבל אותה.
אבל באמת יש כאלה שצריכות לקלף מעצמן קצת ולתת, אם רק היו יודעות מה זה עושה… יישר כח על הסיפור החשוב!
את כל כך צודקת!! גם אני עובדת עם מנהלת מדהימה. והיום אני מבינה עד כמה הפרגון שלי נותן לה כוח. יש מתחתי עובדות שמתביישות להחמיא לה… אז- התפקיד הזה כולו שלי!
ואני חושבת שבמקרה שלך- התפקיד שלך עוד יותר משמעותי, כי מעל המנהלת שלך יש גברים. את בעצם ממזערת את הצורך שלה במחמאות של המנהל. כי אם יש מישהו שנותן כוח ויש אפשרות שזה לא יהיה המנהל- הצורך בפידבק ממנו קטֵן…
תודה על הסיפור החשוב הזה. הזכיר לי לפרגן ביתר שאת…
כל כך נכון! שכויח על התזכורת:) מסוג הדברים שחיזוק בהם אף פעם לא מזיק, במיוחד ש'גילגולו של חיוך' עושה את העולם שלנו נעים יותר לחיות בו:).
בהזדמנות זו- תודה לשמורה ולכל הצוות שעובד, בלי סוף! להעניק, סתם כך, ללא תמורה- שמירה וחוויה של איכות! סתם כך, בשביל לעשות טוב בעולם!
(איך כתוב על השוקולד של שוקהשקל- סתם כי בא לכם לפנק:) פינוק אמיתי, לנשמה)
המילים לא מצליחות להביע אינסוף של מיילים, ותכנים איכותיים, שמגיעים ברגע שבו הם בול צריכים להגיע. תודה.
הלוואי על כולנו להיות כמוך! בכמה מילים אמיתיות שאומרים לבן אדם, פשוט עושים לו את היום. זה לא עולה כסף ולא מצריך הרבה כוח. זה לא גוזל ממנו כלום ולא לוקח שום דבר. ומשום מה – כל כך הרבה אנשים מתקשים בזה.
תחשבו כמה נעים ונחמד לכם כשאומרים לכם מילה טובה, כמה כוח זה נותן. תחשבו כמה זה חשוב לכל אחד לשמוע שאוהבים/ מעריכים אותו. אולי אם נחשוב על זה בצורה הזו, נצליח בס"ד להחמיא יותר, לפרגן יותר, לתת מילה טובה. מילים אמיתיות, חמות, מפרגנות. הלוואי.
כל כך נכון!!!! אמא שלי מנהלת, (בתחום אחר לגמרי) ואני רואה את זה המון, היא סופגת המון אש כשמשהו נתקע, לא מסתדר, לא הולך מהבוס שלא מעוניין למלא את דרישות העובדת המסוימת מהעובדת שקיבלה את מבוקשה ב80% ולא ב100% וכ' בכל המקרים האלו יש המון רעש וטלפונים וכ'…
ובכל המקרים שהיא מצליחה והכל מסתדר לטובת כולם והרוב מרוצים והכל יוצא מוצלח יש דממה דקה אף אחד לא יודע ולא משער כמה עבודה מאומצת מונחת מתחת…
אהבתי את הסיפור מאוד כי הוא נותן עוד מימד. זה נכון ששמורה נפתחה על בסיס העבודה הרוחנית בעבודה, ועבודה רוחנית היא בדרך כלל בענין: עבודה עם גברים, טכנולוגיה, ימי גיבוש וכו.
אבל היהדות כ"כ מיוחדת שהיא מקיפה הרבה תחומים, וכדאי להרחיב את היריעה והשיח גם על: בין אדם לחברו בעבודה, דיני ממונות בעבודה, בית ילדים מול מחויבויות בעבודה ועוד… תזכו למצוות!!
תגובת שמורה:
אכן, בהחלט…
גם אנו חשנו בכך שהנושאים העיקריים מככבים שוב ושוב.
אכן, יש עוד נושאים יהודיים רבים שיש לחזק ולטפח בסביבת העבודה- נשמח מאד להציף אותם!
איננו ממציאות סיפורים… הזכות שלנו היא להגיש את הסיפורים האמיתיים שלכן מהשטח!
אדרבא, נשמח מאד לקבל מכן שיתופים וסיפורים על התמודדויות רוחניות נוספות בהן אתן נתקלות בזירת העבודה, שיחזקו את כולנו!
התחברתי מאד לסיפור.. סורי אבל זה כבר קצת הלאה אותי הסיפורים החוזרים והנשנים על גברים ואינטרנט כשר. הראשונים היו ממריצים ומעודדים, אבל זה די חזר על עצמו.
כ"כ חשוב לפרגן ולתת מילה טובה. וחושב מאד לעורר אהבת חינם, מידות טובות ואנושיות בתוך העבודה. בבחינת עשה טוב ולא רק סור מרע.. תודה על הכל. תמשיכו לזכות אותנו ושיהיה לכולנו לרצון וס"ד בכל.
אחד המסרים החשובים!! בין כל הדיבורים על שמירת גבולות, מקצועיות 'נקיה' כמה מרענן להזכיר לנו שיש גם מקומות שהם ה-מקום להשתמש ביכולות שלנו בלב הטוב בפרגון באחווה (כן, כל אישה יהודיה היא אחות שלי) בין אדם לחברו, כשהוא במקום- הוא הדבר הכי נכון שיש!!!
***
כן! יש לי מה להגיב. את, שעובדת תחת מנהלת חמה ומסורה, אנושית ונעימה – זכית! אכן זו זכות וסיעתא דשמיא עצומה לאין ערוך– פשוט כך! ולמה? בואי תשמעי.. אני, לא. לא זכיתי למנהלת כזו. זכיתי למנהלת אחרת. (ואולי זו גם זכות?)
***
איזה כיף לקרוא סיפור מהכיוון ההפוך….. כ"כ נכון לתת מילים טובות! שמעתי בשם אחד המשגיחים, שאם יש לנו מחמאה למישהו, אסור לנו להשאיר אותה בפה שלנו- היא לא שלנו, היא שלו!!!!!!!!!! שלא נעבור על גזל חלילה……….:)
***
האמת היא שהתחשק לי להדפיס את זה ולתלות במשרד שלי…. אני משהו מסוג המנהלת המתוארת- אשת שטח בין ההנהלה הראשית, והעובדות שהם ברגים פצפונים במערכת… ונדיר לראות שיש מי שזוכרת להעריך…
***
וואי איך אהבתי את הסיפור השבוע! כל כך נכון, ולא רק בעבודה, אלא גם כלפי כל הסובבים אותנו, הילדים, הבעל, ההורים וכו' תודה גם על סיפורים כאלו מתוקים ומחזקים
***
יאו מקסימה! כיף לשמוע סיפור מגוון ולא רק על חסימות למרות שזה מאוד חשוב. צריך עוד כאלה:)
***
ממש אהבתי, "אל תמנע טוב מבעליו" (משלי ג' ב"ז), בתור נשים חרדיות עובדות אנחנו מתרכזות הרבה בסור מרע, אבל האישה הזאת היא סמל ודוגמא לעשה טוב.
***
כל כך פשוט ומיוחד!!! גם בתור מנהלת לשעבר וגם בתור מנוהלת… כל כך חשוב לשים לב לפידבק הקטן והכנה. לכל הצדדים וגם בבית..:) תודה רבה!!
***
וואו, איזה יופי זה לשמוע על דברים טובים. ראוי בהחלט להעלות על נס מנהלים מתחשבים שכיף לעבוד אצלם. גם אצלי זה ככה, הלוואי אצל כולם
***
תודה רבה על התוכן המיוחד! אני שומעת עכשיו את השיחת חיזוק ומתמלאת סיפוק ושמחה! כמה כוח ומשמעות זה נותן!! יישר כוח!
***
כל כך נכון! מתחת לאצטלה של המנהלת הגדולה או הבוסית המפחידה מסתתר בסך הכל בנ"א כמוני….
***
מילים טובות נותנות הרבה כח ומאוד מחזקות. יש לי מנהלת שצועקת עלי וזה ממש לא נעים.
***
צודקת בכל מילה. הארת את תשומת ליבי לשים לב לפרגן למנהלת. תודה רבה!!
***
כל הכבוד!! מעורר נקודה חשובה! תודה רבה ששיתפת אותנו.
***
כל הכבוד!!! מצטרפת ממשש, זה כל כך חשוב!!! ותמיד!!
***
תשלחי את הנוסח אני גם רוצה לפרגן לבוסית שלי.
***
את כל כך צודקת!!! צריך לקחת לתשומת הלב.
***
איזה יופי, סיפור חזק ועוצמתי
***
נתת לי מלא כח!!!!!!!!!!!!!!
***
וואו מדהים אשריךךךךך
***
מדהים ממש!!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
רוצה לספר את הסיפור שלנו, סיפור של קבוצת החרדיות העובדות במקומות שנדרשים לווצאפ ונלחמת כל יום מחדש לנסות להישאר כמה שיותר יהודיות נאמנות ואותנטיות.
אני עובדת במשרד ממשלתי בתפקיד בכיר במערך המחשוב, כמובן שהצורך שעולה כל יום לעבודה בווצאפ הוא גדול, אבל איכשהו אני מצליחה להסתדר, כי אני זמינה למיילים ולטלפונים, וברור לכולם שזאת לא אופציה בשבילי (בעקבות מצב החירום הייתי צריכה להיות זמינה בזמנים הזויים, ור' המערך התרגשה לקבל ממני טלפון אישי ביום חמישי בלילה עם עדכון במצב ואיחול שבת שלום טלפוני!!!)
אבל התחושה היא שאני לא מספיק מעודכנת במצב, שישנם מצבי חירום שאני לא מודעת אליהם כאן ועכשיו וכנראה התפקוד שלי נפגע מכך.
אבל לא על עלילותיי וגבורותיי אני רוצה לספר. לפני תקופה הגיע מנהל פיתוח חדש שאני עובדת מולו, הוא הגיע מחברת הייטק גדולה ורגיל לעבודה הייטקית, מנהל הפיתוח מנהל 20 נשים חרדיות אשר לאף אחת מהן אין וואצאפ.
אני עובדת מולם בשוטף ומכתבת אותו לכל ההתכתבויות, אבל הוא שרגיל לעבוד בוואצפ מתקשה לעשות את המעבר הזה, והוא נשאר לא מעודכן (למרות שבשלב הקבלה שלו הבהרתי לו שאנחנו עובדים במיילים, והוא צריך להיות זמין)
חשבתי על זה שלפעמים אנחנו כ"כ הרבה וכ"כ משמעותיות ואנחנו יכולות לעשות את המהפך! במקום לומר – מי שלא בוואצאפ לא מעודכן תאמר – מי שלא במייל המשרדי לא מעודכן.
תגובה לתגובת השמורה לתגובה הזו: היה קשה לי לקרוא בסיפור שלך איך בלי להניד עפעף את אומרת: נשארתי לעבוד במשרד במקום ללכת לגיבוש… איך עושים את זה? איך מצליחים לרצות לעבוד במקום להנות???
כתבתן בין השאר:
אך חשוב להבין את חשיבות העניין, שבגיבושים כאלו אין לנו מקום להשתתף.. וגם: מומלץ מניסיון של רבות, כדי לא להרגיש רע עם ההחלטה, לפצות את עצמך בנופש / יציאה / פינוק “כשר למהדרין” עם אנשים שאת באמת אוהבת, באווירה שבאמת נוחה לך, עם פעילות או מנוחה שבאמת תעשה לך טוב…
השואלת שאלה משהו מאוד מהותי- איך אפשר לרצות. עניתן לה במילים אחרות שצריך להסיח את הדעת ולספק לעצמה את הפינוקים ממקורות אחרים טובים.
זו עצה טובה אבל רציתי להוסיף- שלעיתים זה באמת ניסיון קשה. עצם הנסיון הוא ה"לרצות", והקב"ה שם אותנו בנסיון הזה, כי הוא רוצה את הרצון , הוא רוצה שנרצה להיות שמורות, ושנגביר את הרצון הזה על הרצון להנות.
אין קיצורי דרך, זו עבודת חיים, ובדורנו זו הווריאציה של מסירות נפש. צריך לדעת כשהולכים לעבוד במקום עם ניסיונות, אי אפשר לסמוך על הנס, וחייבים לעשות עבודה עצמית פנימית.
תגובה לסיפור יצאתי:
תודה רבה על המלל שכתבת! על כך שפירטת את השיחה. זה נתן לי הרבה כלים מעשיים. הסימולציות, השיחה המילית עם הדרוזית, המחשבה איך להגיד, איך להחמיא, איך לעטוף.
לאי אישית קיבלתי הדרכה מעשית שהיא שווה לי הרבה יותר ממלל של תתגברי, אל תלכי. זה נתן לי תכלס כלי איך לפעול בזמנים קיימים.
תודה! עלי והצליחי!
רוצה להודות מאוד!! הסיפור שלי ממש רגיל, וממש כמו הסיפור "לא רגיל" – התחלתי לעבוד בעבודה חדשה עם אפשרות לנטפרי, כשעברתי מחשב והטכנאי היה צריך להתקין את כל התוכנות הוא טען שהחסימה מפריעה לו ודרש שאני אסיר, אחרי שהסרתי הוא חסם לי את האפשרות להתקין חסימה!!
נשארתי במצב הזה פסיבית זמן מה, כשכל יום אני דוחה למחר (לדבר עם הבוס שידבר עם הטכנאי האתאיסט…), ידעתי שזה חייב להשתנות אבל זה היה קשה.
והסיפור הזה הגיע במקום ופשוט דחף אותי, למחרת ניגשתי לבוס ודרשתי שידאג לסדר את העניין, עוד כמה סיבובי פינג פונג, ואני שמורה בס"ד. תזכו למצוות ותמשיכו לחזק!
באחת התגובות שוב שאלה מישהי מה עושים עם רשימות תפוצה שה – 'הסר' שלהם חסום, בחסימה שהיא לא נטפרי.
נותנת שוב את הלינק שנטפרי שלחו לי כששאלתי אותם מה אפשר לעשות עם זה – הוא לא קשור לחסימה – כלומר – רלוונטי לכלל החסימות, זו עקיפה דרך הגדרות המייל.
