רוב נשות המשרדים מתחילות את יום העבודה כשהן מחתימות כרטיס או פותחות מחשב בבית. אני עובדת במשרד קטן וחמים, אך מתחילה את יום העבודה כבר כשאני עולה על ההסעה – על הדרך לעבודה אני מלווה בהסעה של מוסד לחינוך מיוחד שנמצא בקרבת המשרד שלי. בדרך כלל אין בעיות מיוחדות או "מיוחדות" – הילדים עולים יפה, מתיישבים ונחגרים. הנהג מרוכז בכביש ובתחנות העצירה.
אני עובדת בעבודה חרדית הכי טובה שיכולה להיות: החברה שלי שמורה, כולן נשים, והמחשב מוגן. אני קוראת את הסיפורים של שמורה וממש מעריכה את הנשים היקרות שעומדות בגבורה בניסיונות לא פשוטים. כל אחת שתופסת אומץ לסרב ליום גיבוש או מתעקשת על סינון למחשב – ממש מעוררת הערצה! אני כזה טיפוס שלא נעים לו לבקש דברים, בטח לא כשהם מוזרים או מעצבנים בשביל הצד השני… לא יודעת אם הייתי עומדת בזה…
אבל יש הפתעות בחיים, ואין מי שחף מניסיונות. וגם מגילוי כוחות עמידה בהם…
יום אחד הגיע נהג חדש, ואת השקט של הנסיעה השגרתית הפרו עדכוני חדשות שהודלקו בקול. הימים היו תחילת המלחמה והשדרן דש בשאלה המהדהדת: "מי אשם??". התחלחלתי. לא הייתי מסוגלת לשמוע בכמה דקות קצרות כל כך הרבה דברי כפירה. ביקשתי בטבעיות להנמיך את הווליום, והוא הנמיך.
למחרת – שוב, החדשות מרעימות בקול. ושוב אני מבקשת להנמיך.
ביום השלישי הוא קלט שההתנגדות שלי לחדשות היא ענין קבוע, וברוב נחמדות הוא החליט להחליף לשירים…
"בשבילך אני לא מדליק חדשות" הוא הודיע לי. בהתחלה זה עוד היה סביר, אבל לקראת סוף הנסיעה זה נהיה הרבה יותר גרוע… לא הייתי מסוגלת לשמוע את המילים הרחוביות והמקצב הפרוע. הרגשתי גם אחריות כלפי הילדים הטהורים, מה יהא עליהם? את החדשות הם בטח לא הבינו, אבל מוזיקה משפיעה על כולם. חודרת לתוך תת המודע ומחלחלת עמוק בנפש.
הבעיה שהנהג לא הבין בכלל מה הבעיה. הוא הרגיש נדיב שהוא לא מדליק חדשות, אז לבקש ממנו להעביר נסיעה של שעה בשיעמום? חששתי לפתח יחסי סכסוך מולו, וגם לא הייתי מסוגלת להוציא מהפה בקשה שתראה בעיניו כל כך מוזרה. באיזה מילים אני מבקשת ממנו שגם שירים הוא לא ידליק?? זה היה בשבילי כמו הר בלתי עביר. יש לי מעלות רבות – אומץ לא נמצא ביניהן.
נזכרתי בסיפורים על תלמידי ישיבת נובהרדוק, שבשביל לחזק את דרכם בעבודת ה' היו נכנסים לבית מרקחת לבקש מסמרים… הכוחות שלי רחוקים כל כך מהגבורה שלהם…
ירדתי מההסעה מובסת לגמרי.
ניסיתי לנסח אינספור משפטים פשוטים, מפורטים וגם מתומצתים איתם אבקש מחר את הבקשה הפשוטה הזאת. תכננתי להביא לנהג שירים אחרים, חרדיים. לא ידעתי אם עדיף לבקש שישתמש באוזניות, או להציע את השירים של עצמי. קיוויתי אולי יקרה נס, והנהג לא ידליק כלום.
עלינו שוב להסעה, אני והילדים. הנהג שולח יד להדליק והלב שלי מתחיל לדפוק. כל המשפטים שתכננתי גועשים בתוכי ומתערבבים לגוש אחד של לחץ ומבוכה איומה.
אני לא מצליחה להגיד.
לא מצליחה.
אבל ידעתי שאני חייבת. בשביל הילדים, בשבילי.
"נהג", אני שומעת את קולי מגמגם, "אפשר, אולי, בבקשה – בלי מוזיקה בכלל?" נשמתי עמוק, מנסה להסביר, לא יודעת אם אני עושה נכון, "אני רוצה שהם ישמעו שירים של חרדים. אני יכולה להביא לך שירים אחרים. או שתנמיך את הווליום". את המשפט האחרון הוספתי מרוב חוסר נעימות. עדיף בעיקרון שלא ידליק שירים בכלל.
סיימתי את דברי וחיכיתי במתח לתגובה.
לא היתה כזו.
אם הוא לא מקבל את הבקשה שלי – יש לי שתי דרכי פעולה. שתיהן לא נעימות לחלוטין: אני יכולה לבקש מההורים שיבקשו ממנו, או לפנות לחברת ההסעות.
אחרי כמה שניות ארוכות, ותוך כדי שטסות לי המחשבות מה אני עושה הלאה אם הוא לא מתייחס לדברים, אני קולטת שהוא החליף שיר. הייתי בטוחה שאני לא שומעת טוב. "לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך…"
הוא הדליק שירים חרדיים!
הייתי בהלם! וכל כך שמחתי… גיליתי גם שני דברים:
קודם כל שיש לי אומץ, או שנברא בי ממש עכשיו,
וגם – שאפשר לקנות מסמרים בבית מרקחת…
תגובות השמורות לסיפור
מרגשת! ומסתבר שלפעמים כשמבקשים מסמרים מקבלים בתמורה עוגת קצפת! בבחינת חיפש אתונות מצא מלוכה!…
מזכיר לי סיפור ישן מלפני מעל 20 שנה… התגלגלתי באישון לילה למרכז חיפה, כאשר אני צריכה להגיע למרכז הארץ עוד באותו לילה. עליתי למונית שירות והתיישבתי בסוף. לצערי המונית היתה כמעט ריקה והנהג אמר שלא יצא לדרך עד שהמונית תתמלא. ואז לצערי הוא הדליק רדיו ושירי זוועה בקעו ממנו… והוא לא יוצא לדרך!
הוצאתי תהילים והתפללתי לה' שיחסוך ממני את הדבר הנורא הזה. תוך דקות ספורות עלו למונית 3 חסידים התיישבו בקשו מהנהג לכבות את הרדיו ללא עוררין ובנשימה אחת אמרו לו: סע! והוא נסע….
הרגשתי ממש שבאו לעזרתי האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום! תודה לה' הגעתי הביתה לחיים טובים ולשלום! (מסקנות: לא לפחד כלל… ולעשות מה שצריך!)
וואו!! ריגשת אותי!
האומץ הזה לעמוד ולהגיד משהו למישהו שנראה לו כל כך פשוט ואצלך זה קו אדום! ממש קשהההה
זה מגיע לי כך כך במקום שהייתי חייבת פעם ראשונה להגיב ולשתף:) בעבודה שלי, אנחנו עובדות כל כמה ימים על פרויקט אחר. בדיוק אתמול זו שנותנת לי את ההוראות, נתנה לי בפשטות משימה שקשורה לפרסום פרויקט, הפרויקט הזה לא כל כך "הריח" לי, אבל אני מטבעי מאוד זורמת, ועוד יותר מאד מאד מרצה, אני אוהבת שכולם סביבי מרוצים ממני, ושהכל מסתדר טוב, במיוחד בעבודה….:)
ידעתי שבעלי לא יאהב את זה, ולא ידעתי מה לעשות… התחלתי לעבוד על הפרויקט הזה ומרחתי את עצמי שאולי זה כן בסדר וכו'…. ובאמת כשבעלי חזר התייעצתי איתו, והוא אמר שזו ממש בעיה הלכתית, ולא כדאי שאני אהיה שותפה בזה.
הקושי בדברים האלה, הוא בפערים, כי כל אחד והסגנון שלו, הרגישות שלו, המגזר שלו, והרב שלו….. וזה יכול ממש לפגוע אם תגידי למישהי, והיא תבין ממך שאת הצדיקה והיא הרשעית…. (וזה באמת לא שחור לבן!)
עברו עלי יומיים מאוד קשים, עד שהעזתי וכתבתי לה- שבעלי לא רוצה שאני יעשה את זה, ואם יש מצב שהיא מוותרת לי…. (זרקתי עליו:) ברוך ד' היא מיד זרמה ונתנה לי פרויקט אחר.
וואו!! באמת זה אומץ וסליחה שאני אומרת אבל במיוחד עם נהגים. לא כולם, אבל יש מהם קצת מחוספסים ולא מבינים.
אני עובדת בחנ"מ ואת ההסעות חזור מלוות בחורות סמינר. עד שהבנו שזה לא לעניין. היה נהג אחד שהיה משגע אותן ומספר להן סיפורים… זה היה לחטוא לבנות, כפשוטו. עשינו שינוי, הוא דרש אומץ. לעמוד מול הנהג, להתלונן בחברה. לאחר תקופה קלטנו, שגם עם הנהגת יש בעיות. אמנם היא בת וזה פשוט יותר, אבל היא לא חרדית! ושוב היינו צריכות לחשב מסלול מחדש.
אני חושבת שבנושא הזה צריך להיות תמיד עם יד על הדופק. זה לא פשוט גם לנו, בתור נשים בוגרות. ק"ו לא לתלמידות סמינר שעדיין לא בנויות לגמרי. תודה על הנושא החשוב הזה הוא באמת נושא רגיש. זה יכול להיות כמה דקות בודדות מיומו של הילד או שלנו- אבל הדקות הללו הן נצח!!!
קודם כל, אני מוצאת את עצמי נדהמת כל פעם מחדש מול העוצמה של הנשים בציבור שלנו, שגם אם לא נעים להם, הן עושות הכל עבור האידישקייט שלהן. זה פשוט לא יאומן.
ההתמחות שלי בסמינר היא במסלול היסטוריה. בקשר לסיפור על תלמידי ישיבת נובהרדוק והמסמרים רציתי להדגיש נקודה:
הסיפור עם המסמרים לא היה מעולם במציאות. הוא דוגמא של הסבא מנובהרדוק לסבר את אוזנם של תלמידיו בנושא עבודת ה' – שכתוב "הווי עז כנמר" – פירושו שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך שמו (קיצוש"ע, סימן א'). ואמר הסבא מנובהרדוק: אפילו במחיר של בושה, כמו ללכת לבית מרקחת ולבקש מסמרים…
סיפור מיוחד!!! אני אחת שיש לי אומץ… בד"כ… ואף על פי כן מנסיון זה בקשה שלא תמיד קל להוציא מהפה.. כי את מפחדת מהנהג (את לא מכירה אותו) וגם לא רוצה שהוא יפתח אתך שיחה למה כן ולמה לא..:) וגם באמת קשה לדמיין נהג מונית או הסעות שקל לו להעביר את הזמן ללא מוזיקת רקע כלשהיא.
האמת שגם אני נהנתי השבוע מכזה סיפור, עליתי על מונית בשעה עגולה והחדשות ברקע… וההתלבטות..(לסגור אזנים כל הנסיעיה… או לבקש להנמיך..) בסוף אזרתי אומץ ובקשתי – הרווחתי שיעור תורה שהוא פתח במקום:) אשריך! אמצת את ליבי:)
ריגשת אותי בחוזק שלך!!
את נשמעת טיפוס עדין, שלא תמיד עומד על שלו ומעדיף לוותר מאשר לחוות אי נעימות של חוסר קבלת הבקשה ובשביל ה' יתברך-יצאת מגדרך! יצאת מאיזור הנוחות שלך, ופעלת למען קדושת הילדים וקדושת הלב שלך, ושל הנהג גם!
אני גאה בך ברמות שאין לתאר, תדעי לך שאת יצרת לעצמך עכשיו אומץ, והכלי הזה ילווה אותך כל החיים בעזרת ה'. ובינינו, הדור הזה, כשאה/אמא/עובדת וכו' צריך מרפקים חזקים מאוד, והנה את יצרת את התשתית האמיתית של אישה חזקה באמת ממש גרסת נובהרדוק לשנת 2023
מדהים!!!!! וכל כך מחזק!! אני מורה בסמינר ולימדתי בתו"י את נושא ישיבות המוסר לפני תקופה. לבנות היה קשה לקבל את הנושא של 'מסמרים בבית מרקחת', שבירת הנורמה וההתבזות העצמית -בשביל מה?
דנו בכך רבות והבנות הבינו כי הרווח העיקרי של התנהלות כזו – במיקום ובזמן שהיא נדרשת – יוצרת רווחה נפשית, ללא קשר לרוחניות! אם אני מסוגלת להציג את עצמי, לנהוג ולפעול על פי בחירות והחלטות אישיות ללא תלות באישור מהסביבה – זוהי בריאות נפשית ממעלה ראשונה! הוכחת שזה נכון….
התחברתי מאוד לסיפור הוא חיזק אותי מאוד! ובעיקר חייבת לציין, הרבה פעמים אני קוראת את הסיפורים על גבורה של נשים אחרות ומרגישה רחוקה מאוד מאותה גיבורה עם מעשה אצילי וגבוה וקשה לי להתחבר…
בסיפור הזה התחברתי מאוד כי היא לא הציגה את עצמה ואת מעשה הגבורה המופלא שלה כצעד שהיא עשתה בקלות ובהחלטיות, היא שיתפה בתחושות הקשות במבוכה ועוד וזה חיבר אותי מאוד וגרם לי להרגיש "בתוך עמי אנוכי יושבת"
אז תודה רבה מעריכה מאוד!
פשוט סיפור מדהיםםם! לגלות ולזכור כשצריך אומץ אז באמת יש אותו ועם הרבה סיעתא דשמיא! משפט צידה לדרך!! לפעמים – אפשר לקנות מסמרים בבית מרקחת!
אם עושים את הדבר הנכון ללא לדאוג כלל, ולקב"ה לא חסר דרכים להביא לנו את המסמרים — ובד"כ זה גם יקרה בדרך שלא חשבנו כלל! פשוט מחזק!! אשרייך. תודה רבה כל כל הסיפורים והשקעה! חיזקו ואימצו.
אני לא נוהגת להגיב והפעם זה המסמרים שלי מהבית מרקחת:)
כי כל כך אהבתי את הסיפור על חלקיו הרגשתי את הפעימות לב שלך לפני הבקשה והבנתי שכשאני רוצה לעשות משהו נכון ובסדר צריך פשוט להגיד אותו בצורה מובנת בלי הסברים/ התנצלויות וכו' (זה מתקבל פשוט אצל הצד השני וה' עושה את חלקו אחרי ההשתדלות:) מעריכה את גילוי המסקנות!
וואו, מעריכה מאד, יודעת כמה אומץ צריך בשביל דברים כאלו. חיזקת אותי והענקת כוח "לא לבוש מפני המלעיגים" לדעת שבאמת אנשים מעריכים כאלה שיודעים לשמור על עקרונותיהם, זה מעורר הערצת אמת! חזקי ואמצי, יישר כח לשמורה במבול על החוזק והחוסן שאתם מעניקים בדור זה, ישלם ה' פועלכם.
***
מדהימה אחת! מעריכה מאוד את הצעד האמיץ שלך! אני יודעת כמה שזה קשה, מניסיון:) אבל אכן צריך לזכור ששווה מאוד לנסות, ומקסימום זה יצליח:) וזה מכמה סיבות: מבחינת השתדלות, שאדע שעשיתי הכל, בשביל ההרגשה – שאני יכולה לעשות גם מה שנראה לי בלתי עביר… וגם, כי לא תמיד מה שנראה לי מוזר, יחשב אצל השני ככזה…
***
הרב יצחק הוטנר זצוק"ל אומר בשם האמרי אמת שבשבת מותר לבכות רק דמעות של דבקות ולא דמעות של צער. עכשיו קראתי את הסיפור "מסמרים בבית מרקחת" ויצאו לי שניים כאחד – צחוק של שמחה ודמעות של דבקות – שלא קרא לי מעולם.. כל הכבוד למלווה שגילתה את האומץ שהיה מוסתר בה מיום היוולדה!
***
וואו! הזוי כמה כוחות נפש צריך בשביל בקשה שברעיון היא כל כך פשוטה את גדולה מהחיים שעשית את זה. בטח את מרגישה את הדבר הזה, שהתוצאה היא לא רק זה שלא יהיו שירים או חדשות אלא שאת עלית דרגה, ואת נמצאת כבר במקום גבוה יותר, במקום שיכול לעמוד על רצון ה' בלי להתבייש מדהימה שכמותך!
***
כל הכבוד. אלופה! מעריצה שלך! איזה אומץ יש לך. חיזקת כל כך! תבורכי. אני גם בחורה עם הרבה אומץ, אבל יש מקומות שנעלם לנו האומץ, כי אנחנו לא מוצאות הסבר הגיוני שיניח את הדעת בצד השני. ושם אנחנו מרגישות שהבקשה שלנו לא הגיונית/ מתחשבת/ נימוסית וכו. וואו. מדהימה מדהימה. תודה רבה על השיתוף.
***
תודה תודה תודה על הסיפור הזה! גם אני בגדול חסרת אומץ ובן אדם שלא נעים לו לבקש כי זה לא מתאים לי ותמיד בנפילות מסתננת לה תחושה של "בסדר כי אני לא מהנשים החשובות והגיבורות והאמיצות ואין לי את זה" כל כך מחזק לשמוע על מישהי שקשה לה עם אסרטיביות! וכמובן מחייב כל כך!
***
קודם כל המון תודה מתחזקת ממכם ומקבלת המון כוח!! רציתי לומר תודה רבה וענקית לאישה/בחורה הזאת. יש לי בן תסמונת דאון טהור ומושלם, שנוסע בהסעה כל יום והלב שלי כל כך לא רגוע ממה שקורה שם… לדעת שיש מלוות שככה דואגות זה מיוחד ומרגש! כל הכבוד לך!
***
גדולה מהחיים! לא יודעת למה הנהגים האלה מפחידים אותנו… עשית את זה!!! ואגב, גם הנהג- זה יותר טוב לו לשמוע את זה! מניסיון אישי, זה קשה בהתחלה- אבל שווה שווה כל יום מחדש!!
***
וואו הסיפור הזה מרגש אותי ממש!!!!!!!!! לא יודעת למה, מזדהה עם כל מילה ומבינה שלכולנו יש כח, שלא נעמוד בשום ניסיון חלילה, ישר כח מדהימה שאת!
***
מדהימה!! נותנת כח!! בכל כך הרבה צמתים בחיים "לא נעים לנו" מרגישה שזה נושא שצריך חיזוק אינסופי. למי אמור באמת להיות לא נעים….
***
התרגשתי! ממש זכית לראות בחוש: "הבא ליטהר מסייעין בידו". ואת פתחת פתח קטן מצידך, וד' פתח לך פתחו של אולם הכוללים גם שערי אומץ…
***
מדהימה!!! קוראים לזה עזות דקדושה! ובכלל מרגש כמה את חשוב היה לך בגלל הילדים. ילדים כאלו עם נשמות קדושות. תזכי למצוות.
***
מדהים תודה! אני נהנית מאד מהסיפורים מדף הבית שנקרא מילה במילה מתחילה עד הסוף ומהרקע ששולחים בקונטרול יו
***
מיוחד! מלמד את כולנו כשרוצים לעשות טוב ומתאמצים ברוחניות בורא עולם שולח סייעתא דשמיא!
***
וואו מיוחד!! איזו גבורה!! כמה הזדהיתי!! וכמה לפעמים אנחנו חוששת לחינם!!
***
וואו!!! סיפור מדהים ממש!!!!! כל כך לא נעים לבקש כזו בקשה! עשית את זה ובגדולללללל!
***
חזק מאד מאד!!! ממש מרתק ויפה לראות כמה הם מעריכים את החרדים.
***
סיפור מחזק ומפעים מעיד על כוחות וגבורה יהודית אמיתית!!!!!! מעריכה מאאאד
***
אשרייך, באומץ (למרות כל הקושי) זכית להינצל ולהציל ילדים רבים,
***
ואוווו אחד הסיפורים המרגשים שקראתי אשריך על האומץ!!!
***
מהמם! מיוחדת כל כך! חזקת אותי!
***
מדהים!! זו גבורה אמיתית!!!!!
***
הסיפור ממש העלה דמעות בעיני
***
יפה ומיוחד! מרגש ומעצים!!
***
מדהים!!!! אשרייך!
***
וואו, כל הכבוד!!
***
מדהימה אחת!!!
***
אשרייך, חיזקת אותי!
***
מרגששש
***
ממש יפה.
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
שיתוף ברגע קטן של אמת, בטוחה שלכל הסיפורים יש חלק גדול מאוד בזה…..
כשעמדתי שם מול מסך
הוא פרוץ
יש בו הכל
אין חסימה
אין מעצור
הכל
הכל
הכלללללללללללללללל
אין שום דבר שיעצור חוץ מערך גדול
שמכוון אותי בחיים
מונע ממני ללחוץ
לגלוש
אפילו לשניה אחת
זה היה מבחן
מבחן החיים הייתי אומרת
מה כבר יקרה לי מלפתוח אתר אחד
כולה שיין
הייתי יכולה להזמין גם אם חסימה
רק שהתמונות היו מסוננות
לאאאאאאאאאאאאא
וואו
מי צעק את זה?
זה קשור אלי???????
כן
זה אני
הנשמה שלי
שעבדה והתאמצה עד היום כ"כ כדי לשמור על עצמה
היא לא יכלה להרגיש את הזבל אפילו לא לשניה
זה היה מבחן
קשה
עקוב דם
ועמדתי
הצלחתי
אמרתי לאבא אני איתךךךךךךך
ורק איתך
זה היה לי ברור
בהיר
לא היו לי שאלות
ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות
ואחרי זה הרגשתי גדולה
ידעתי אבא הביא לי נסיון ועמדתי בו
בהצלחה!
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.