לתגובות הקוראות
חשבתי שוויתרתי
אף פעם לא הייתי מחוברת לעבודה. באה בבוקר, מבצעת את המוטל עלי, יוצאת בצהרים ושוכחת מהכל. העבודה היתה משהו מאד טכני בסדר היום שלי. נהניתי מתחום העיסוק, אבל ההתנהלות עצמה בעבודה היתה מאד טכנית, בלי חיבור מיוחד למשרד, לקירותיו ולאנשיו. לא יודעת אם זה מצדיק – אבל זאת הסיבה שהרשתי לעצמי לעבוד במשרד חילוני.
עד שהגיעו שתי עובדות חדשות. הן היו אנרגטיות וחברותיות, והביאו איתן בקול רעש גדול מושגים מהעולם הרחובי. שירים קצביים הפרו את השקט שהיה עד היום, נושאי שיחה לא ראויים החלו להתגלגל במסדרון, ובהמון רוח טובה וחברית הן יצרו גיבוש בין כולם.
פתאום נאלצתי לסרב לימי כיף או פעילויות שיזמו, דבר שלא מצא חן בכלל בעיני הבוס, בפרט לאור העובדה שאני מהעובדים הוותיקים בצוות.
הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך לעבוד בכזה מקום. כל מה שעד עכשיו הלכתי לעבוד במשרד חילוני, זה בגלל העובדה היבשה שהייתי מרוכזת נטו בעבודה, וזה היה סגנון ההתנהלות של המקום. עכשיו התהפכה הקערה על פיה, המשרד הפך לתוסס וחברי, והאווירה נהיתה חילונית מאד.
לפני שבועיים הרגשתי חנוק. לא יכולה לעבוד בכזה מקום. עם כמה תיאורים מחוויות הימים האחרונים שהשמעתי לבעלי – החלטנו שנינו שלא שייך להמשיך כך. הוא פנה להתייעץ עם רב, והוא פסק לנו לעזוב את המקום באופן מיידי. השתדלות לא עושים בעד מחיר רוחני, ולא קצרה ידו של ה' להביא פרנסה בדרך היתר.
האמת, שהיה לי ממש קשה. כמה שרציתי לעזוב, והבנתי שלא יתכן להמשיך בכזה מקום – הביצוע המעשי היה נראה לי מאיים. לעזוב עבודה קבועה ויציבה, משכורת יפה שנכנסת חודש בחודשו, עבודה שאני מכירה ומכירים אותי, לקפוץ למים אל הבלתי נודע, וכל זה ערב החגים וההוצאות הגדולות שבאות יחד איתם…
אבל הרב הורה כך בצורה ברורה ונחרצת, גם אם אין הצעת עבודה אחרת על הפרק. הוא חיזק אותנו בדברי אמונה וביטחון – לא מנהל כזה או אחר הוא המפרנס, אלא הקב"ה בלבד הוא הזן את הכל. לא יתכן להשתדל בדרך הנוגדת את רצונו.
אספתי את כל משפטי החיזוק ששמענו ושהוספנו לומר לעצמינו, בעלי ואני, יחד עם אומץ וגבורה שקראתי כל כך הרבה בסיפורי שמורה, והגשתי מכתב עזיבה.
התחושה שלי? הוקל לי מאד שעשיתי את הצעד הנכון, והייתי מאושרת להיות חלק מפסיפס של נשים חזקות ועקרוניות.
הייתי מאושרת,
עוד לפני שידעתי שאחרי שבוע וחצי אני הולכת לקבל תשובה חיובית ממשרד חרדי, שמור, עם נשים משלנו, ועוד צ'ופר קטן – עם שכר גבוה יותר מהמשרד שעזבתי. אפילו לא חלמתי על כזה דבר…
תודה לה'!
כל כך שמחתי שעברתי לעבוד בסביבה חרדית ואיכותית, זה היה שדרוג מדהים.
חשבתי שוויתרתי בארנק,
התברר שהרווחתי בענק.
תגובות השמורות לסיפור
וואו כשאני החלטתי לא לעבוד בצבא הייתי בטוחה שאני יחידה ופתאום אני קולטת שאני רק חלק פצפון ממעגל ענק של נשים ובנות שפשוט מוסרות את הנפש!!! הסיפור שלך ריגש אותי ברמות!!! להיות מוברגת טוב טוב בעבודה ודווקא אז לצאת ולעזוב קרקע פוריה וואו באמת שזה דבר ע נ ק!
הסיפור שלך גרם לי להודות לקב"ה שעצרתי רגע לפני תחילת העבודה ולא כשכבר הייתי מוברגת בפנים, ומעל הכל לימד אותי שאין פשוט אין תעודת ביטוח לאף אחד ולשום מקום, התעודת ביטוח היחידה זה להיות כל הזמן עם יד על הדופק ופשוט ללכת עם אלוקים יד ביד. אשרייך!!! ואני בטוחה שהעבודה שקיבלת היא רק צ'ופרון… והתמורה האמיתית שמורה וממתינה לך.
נכון אם עושים את רצונו של הקב"ה אף פעם לא מפסידים (בתקווה שאנחנו מבינים מה רצונו וכמובן שתשובת רב זה חד וחלק) אבל משהו בסיפורים האלה קצת מפריע לי.
זה נכון שזה כמו פרסומי ניסא, אבל באיזשהו מקום זה קצת כמו "להביא הוכחה" הנה- עשיתי את הדבר הנכון. ואנחנו לא צריכים את ההוכחות האלה יש אנשים שבמשך שנים מוסרים נפש על קיום המצוות שלהם ולא חווים ניסים כאלה.
משהו כאן קצת יותר מדי שם דגש על הנס שקרה לה צריך להבליט ולהתמקד בעניין הויתור הרבה יותר ולא להפוך את זה שהיא הרוויחה עבודה למוסר השכל סליחה על ההצטדקות כן? הרווח האמיתי הוא לא בעולם הזה ונכון שאין עניין לברוח מהטוב או להתכחש לו הקב"ה פינק אותה בהחלט וזה חשוב מאוד לומר את זה אבל אני לא אוהבת שזה הופך להיות "תשלום" של הקב"ה ועל פניו, ככה זה מתקבל מהסיפור. לא לא! ה"תשלום" הוא עצם עשיית רצון ה'!!
זו דקות שאולי רק אני שמה לב אליה? לא יודעת לא רוצה לחשוב שיש בנות שנחלשת דעתן מכך שהן עושות מעשה רק כי זהו רצון ה' (איזה דבר ע-נ-ק זה!!!) ולא זוכות ל"תשלום מיידי" או שהן מחכות לתשלום הזה ושוכחות שקרבת אלוקים היא הטוב האמיתי. כן, גם בעולם הזה. חשבתי שוויתרתי בארנק, התברר שהרווחתי בענק. ברור שהרווחת יקרה! הרווחת להיות קרובה לה'! מעריכה מאוד את העשיה שלכן!! בשורות טובות!:)
זה מאד חשוב אחת הנקודות שהועלו- מה שאת רואה גם בעלך יראה וגם הילדים! גם אם את בחורה וגם הילדים שלך תינוקות מה שאת מרשה לעצמך הם ירשו לעצמם.
בטח אם המחשב הוא שלך ומה שהורדת נמצא בהורדות ומה שחיפשת נמצא בחיפושים אחרונים, אבל לא רק מבחינה טכנית כי הרוח והעוצמה של האמא היא מה שמשפיע על הבית!!
סיפור מהסיפורים – אבל אמיתי ומחזק:) ואני אומרת מהסיפורים- כי ב"ה שהיתה לך הארה משמים לעבור ישירות לעבודה אחרת, ישנן כאלו שעשו צעד כזה, או דומה, ולא מצאו עבודה מיד, הן עדיין בניסיון בתוכו עמוק, בטשטוש, בתרגילי חיזוק באמונה- מחזיקה לכל אלו ידיים ומאחלת – רק סיעתא דשמיא!!!
***
תגובה לעמידתכן מאחורי הנכתב בנוגע לסיפור בתמורה (ולא בנוגע לסיפור): מעריכה מאוד מאוד את העובדה שאתן כותבות את האמת לאמיתה (ובגיבוי מכתבי הרבנים וכו') גם כאשר יש כאלו שהדבר לא נעים להם ותוקפים אתכן על כך עמידתכן על המשמר ללא חת תורמת לחוסנו של עמ"י ונותנת כח לכולנו…
***
התרגשתי מהאומץ שבך. וכן, צריך הרבה אומץ לקום ולעזוב מקום עבודה טוב. את בחורה ערכית ומיוחדת, מאד מוערכת בעיניי, וכנראה שגם בעיני הקב"ה:) עצם זה שהגיעה לך עבודה יותר טובה בקלות. אלופה!! עשי חיל במקום עבודתך ובכלל.
***
וואווווו, איזה מרגש!!!! אשרייך על הכח לעמוד איתנה מול החששות הפנימיים כשעתיד הפרנסה לוט בערפל.. וההשלכה למפרנס כ-ל שתהא ברכה בפרנסה תמיד, ועוד יותר מזה תלות מוחלטת ורכה בו יתברך!
***
ריגשת וחיזקת אותי נותן כח לכולם! אשרייך, ממש! מדהים לראות שבסוף תמיד כשחושבים שמקריבים משהו-אנחנו עוזרות רק לעצמנו… תודה על הלימוד החשוב!
***
מיוחד!! צל"ש על האומץ והנחישות! מדהים לראות איך הקב"ה סידר מיד עבודה חדשה, צריך לזכור שאנחנו לא מוכרות את הרוחניות שלנו!! חזקי ואמצי!
***
שמחה לשמוע, לא תמיד זה ככה. לפעמים כשעוזבים מקום עבודה לא מקבלים מיד משהו יותר, ואולי אפילו לא מקבלים כמו במקרה שלי… והניסיון ממשיך הלאה..
***
וואו, מדהימה שאת, לא פחות ממעשה נחשון של דורנו. לקפוץ לתהום בידיעה שאבא יתפוס אותי. מעריצה. נתת כוח.
***
ריגשת אותי עם הסיפור שלך! את חזקה! ערנות זאת נקודה מאד חשובה, לשים לב למה שקורה סביבנו
***
כל הכבוד!! מעריכה מאוד! תודה שאת משתפת ונותנת כח!
***
וואו חיזקת אותי כל הכבוד לך על האומץ והגבורה!
***
מדהים! פשוט עברה בי צמרמורת! אשרייך!
***
וואו מרגש!! איזה כיף לקבל כזאת הארה משמים!
***
הלוואי וכל הסיפורים היו עם כאלה הפי אנד
***
כל הכבוד לכם על הסיפור בתמורה!!
***
מאווד יפה, טוב שנגמר כך..:)
***
אשרייך שהצלחת לעמוד בנסיון!
***
חיזקת אותי!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
שריך!!!!!!!! שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לבן פפוס שנתפס על דברים בטלים.. זכית! לעשות רצון ה' זכית! לכוף עצמך לדברי חכמים במקום ל…. מחזק ומעצים לאמונה ברורה שהכל בידי שמים, אין בוסים אין צה"ל.. הכל רצונו ית' ורצוננו לעשות רצנו הלוואי וכולנו נזכה כמוך בשקיפות בלא תירוצי טיוח לקחת עמל בלתי יאומן ולהפוך כולו לעשיית רצונו, אשריך!!
כל כך התרגשתי מהסיפור החיים שתמיד מלווה אותנו, כל פעם בצומת אחרת! ממש הרגשתי שכאילו כתבו את הסיפור עלי, כל כך הזדהיתי! גם אני כזה אופי שצריכה הרבה אומץ לומר… אבל כשמתגברים פעם אחת זה נותן כוח ואומץ לפעמים הבאות, רואים שהדוב לא כזה מאיים וכו'.
כשאני התחלתי לעבוד בפעם הראשונה בחברה חילונית, ה' זיכה אותי וזכיתי להיכנס לצוות (לא יודעת איך הכניסו אותי- ממש ס"ד, כי ראיתי בחוש שמי שהבא להיטהר… ממש התפללתי על זה…) הכניסו אותי לצוות חסידות גור מערד, שהם היו בקבוצה נפרדת גם מהחרדיות שחלקן היו די פושרות… וזה היה מדהים איך בפשטות ואומץ שנראה להן כ"כ ברור וטבעי היו מעירות אם צריך, על מוזיקה להנמיך לפחות אם לא לכבות, או על הפרדה ממש בישיבה, לפעמים היה צורך לשבת באולם הכללי עם כולם, ולפעמים היה מקום מיותר רק לשבת בעמדה ליד גבר, והן התעקשו ועמדו במקום צדדי עד שיסדרו להן מקום אחר ולא עבדו…
כל פעם שהיתה בעיה כלשהיא מיד הן עמדו על זה (האמת שהן היו כקבוצה, זה משהו אחר מאשר לבד.. אבל זה ממש מדהים אותי כל פעם מחדש לראות שהחילונים ממש לא עשו בעיות כמו שחשבתי, וכשראו את הביטחון של הבנות הם אפילו העריצו אותן… וזה נתן לי כוח אז (כשלא הכרתי את שמורה עדיין) לעשות זאת במקומות עבודה אחרים….
כי תכל'ס ביננו מה אנחנו מבקשים? יותר נכבדות ויותר עדינות, לנו זה נראה שהם כאלה מפחידים וחזקים, ונראה לנו שהבקשות מוזרות אבל זה ממש לא מוזר. לדוג' בעבודה שלי המנהלת החילונית ממש, מבקשת לא לשים מוזיקה בקול כי זה מפריע ולא מכובד וכו' (גם מגיעים אנשים מידי פעם) וגם מבחינת לבוש גם חילונים שהם כביכול מכבדים את עצמם, אלה שבדרגות גבוהות וכו מתלבשים בהתאם, חולצה מכופתרת וכו', ואנחנו שמתלבשות בצניעות זה נותן להם לכבד אותנו ולא לבזות.
אני לא ממש מחוברת לשמורה מקבלת את המיילים ופעם בכמה חודשים פותחת כי אני לא עובדת במשרד. בכל אופן ממש מזדהה עם הרגשות שלך.
גם בעלי כיום עובד, הבחירה שלך לקחת את היוזמה ולהיות אחראית על המקום הרוחני שלך מרגשת ולא מובנות מאליה, התחנכנו שהבעל הוא זה שמנתב ומוביל. החוויה שלי מהמקום של בעל שעובד היא, שלנשים יש מערך שלם של תמיכה כשהן יוצאות לעבוד- בסמינר שמים דגש על החינוך לעבודה רק במקומות שמורים- מאוד מדברים על המקום שהשתדלות לפרנסה היא לא במקום עבודה שיש בו ירידה ברוחניות, וזה נשמע מחברות שמורה שהקולות מהסמינר מלווים גם שנים אחרי.
אז לגברים אין את זה….. כי הם אמורים לשבת וללמוד יום שלם…… גם משרדים רק לחרדים אין (כמו שיש לנשים)……. וגם אין להם שמורה…… ההרגשה שלי שיש צורך ממשי לאיזה נחשון….(או אולי מכבי) שירים את הדגל, ויקים ארגון "שמור"……
הכתיבה שלך נעמי… כ"כ יפה ומוחשית וכזו שנותנת המון כח!! אני חייבת לומר שבכל פעם שאני ניגשת לקרוא אני נזכרת בפעם ההיא שכתבו שהיא כבר לא תכתוב וכ"כ הצטערתי.. אבל הנה- הכח של נעמי חזר אלינו ואיתו הכתיבה שלה שנותנת כח. חזקי ואמצי!
לגבי הסיפור… אני חושבת שלכולנו יש כוחות לעמידה בניסיונות וניתנת לנו ההזדמנות והבחירה ולו לרגע קטון.. זה ממש ממחיש את התקופה הנוכחית על שלל נסיונותיה..כמה הקב"ה נותן לנו הזדמנויות של התעוררות עם כל הסיפורים שאנו שומעות..ואם נשכיל נתחזק מכך וניקח לעצמינו עוד זכויות שיהיה לזכות עם ישראל ולגאולה ברחמים
מגיבה לסיפור במעגל גדול: סיפור עוצמתי, אישה עוצמתית, אני חושבת שזה מחייב לא רק את אלה שהבעל שלהן פתוח יותר אלא לא פחות את אלה שבעליהן יושבים ולומדים ומוגנים באהלה של תורה, לא להרפות! גם כשנראה שהספינה ממש בחוף מבטחים!
תמיד לשמור על ערנות! אני בטוחה שנזקפות לך עכשיו זכויות של מזכי הרבים על הסיפור המחזק הזה
