לתגובות הקוראות
התנ(ת)קות
קיץ תשפ"א. בית הספר ממ"ד אליו זומנתי לראיון עבודה היה ריק מתלמידות, ומנהלת נכבדה המתינה לי בחדרה. סיפרתי לה על עברי כמורה בממ"ד אחר, פירטתי אילו מקצועות לימדתי, ובאילו שכבות גיל. היא מצידה סיפרה לי על הקו החינוכי של בית הספר, על הרגלי הלמידה, ועל צורת התקשורת שלה עם צוות ההוראה.
ופה היה המוקש.
היא אמרה שכל מורה נדרשת להתחבר לקבוצת הווצאפ, דרכה היא מעבירה מסרים ועדכונים. אני אמרתי מיד שלא מתאים לי מכשיר כזה בשום אופן, ובבית הספר הקודם שלימדתי הסתדרתי מעולה עם תקשורת דרך המייל. האמת, אני מוסיפה לכן, שגם עם זה לא הייתי הכי שלמה…
המשרה מאד קרצה לי, הייתי נשואה טריה, וזה התאים לי בדיוק לחיים החדשים. המנהלת גם היא התרשמה ממני, לחצה עלי לקחת את המשרה ולפתוח ווצאפ. אני המשכתי והסברתי לה שכמורה מקצועית זה פחות הכרחי עבורי, והשימוש בווצאפ נוגד את הערכים שלי. סופו של דבר סוכם שאתחיל לעבוד שם, ונושא הווצאפ נשאר באוויר.
התחלתי להכיר את מסדרונות בית הספר מקרוב, והצטרפתי בהצלחה לסגל ההוראה. בכל פעם שהמנהלת פגשה בי היא תזכרה שוב שהיא רוצה לראות אותי בתוך קבוצת ההודעות. היא נופפה לי בטיעון שיש פה עוד מורות חרדיות, וכמעט כולן כבר התחברו. אפילו מורות ממש שמרניות.
אין לי מושג איך זה קרה, אבל כנראה מערכת הלחצים שהפעילה עלי היתה חזקה, ואני פחות. יום אחד פתחתי ווצאפ על המחשב. כמובן עם הגנה, אבל זה היה מדרון חלקלק… הייתי יושבת מול המחשב זמן ארוך, קוראת וקוראת הודעות. תוך זמן קצר הכניסו אותי לעוד קבוצות. זה היה כמו מבוך שהולך ומסתבך עוד ועוד…
אני מתביישת לתאר לכן, אבל במקום לשבת לשיחה של זוג צעיר ורענן – בעלי היה מדבר איתי, ואני אפילו לא שומעת… שקועה במסך…
טבת תשפ"ב. יום אחד קיבלנו מייל מטלטל ממנהלת שמורה היקרה, לאה ראם. היא כתבה שם מילים שלא ניתנות לעיכול, וסיפרה על בן יקיר שנעדר מזה כמה ימים. גם אני, כמו כולן, עצרתי נשימה ונשאתי תפילות רותחות. עקבתי בדאגה אחרי העדכונים, עד לידיעה המרה והכואבת…
עם היוודע הבשורה הקשה, יחד עם שמורות רבות מרחבי הארץ, קמתי ונסעתי לנחם. עשיתי את דרכי ממודיעין עילית לבית וגן, וישבתי שם, בסלון גדוש מנחמות, מול לאה היקרה והגיבורה, שהראתה תעצומות נפש שאי אפשר לתאר. שמעתי בפה פעור את הסיפורים המדהימים והמרגשים על אפרים ז"ל.
אחד הסיפורים העביר בי צמרמורת ממש. היא סיפרה על ההתרחקות המוחלטת שלו מכל דבר שקשור לטכנולוגיה, ואף גדר לעצמו גדר שלא לצפות בשום סרטון משום סוג שהוא. כשאחותו הראתה לו הסרטה של אחיינים שצולמה במצלמה הביתית – עשה את עצמו כאילו הוא צופה ונהנה לראות, אך למעשה, כפי שסיפר מישהו שהיה עד לדבר, הוא לא הביט בה. הרחקה עד הסוף.
כולן האזינו ברתק לסיפור, ואף אחת מהיושבות שם לא ידעה מה מתחולל לי בלב. באותו רגע גמלה בי החלטה – אני סוגרת את הווצאפ ויהי מה.
לקח לי זמן, אני מודה. אולי אפילו כמה שבועות, אבל זרעי השינוי כבר נזרעו. ערב אחד, כשהרגשתי שזה עבר כל גבול, ושאני עומדת להקיא את עצמי מרוב שאני מכורה – זה קרה.
לחצתי על כפתור ההתנתקות.
ישבתי בהלם על הספה, כלום לא קרה. הרגשתי פתאום מנותקת כל כך, אבל נקיה… נקיה וטהורה!
למחרת הלכתי כרגיל לעבודה עם דפיקות לב חזקות. המנהלת פגשה בי ולא אמרה דבר. הסקתי שהיא עוד לא שמה לב שפרשתי מהקבוצה. אבל מאד מהר זה הגיע – כעבור יום היא פנתה אלי בפרצוף זועם: "למה יצאת מקבוצת ההודעות שלי?"
נחה עלי שלווה, שאני לא יודעת להסביר מאיפה, מין בטחון שאני עושה את הדבר הנכון כדי לשמור על עצמי, על העתיד שלי ועל הבית שלי.
עניתי לה: "יצאתי מכל הקבוצות וסגרתי את הווצאפ, אחרי החלטה משותפת שלי ושל בעלי שהדבר לא תואם את אורח החיים שלנו וזה עקרוני. אין על מה לדבר".
היא מצידה לא וויתרה, והביאה מיד טיעון לשכנע: "תגידי לבעלך שאין בזה שום בעיה, ווצאפ זה בדיוק כמו מייל", היא אמרה בלהט. ואז ה' נתן בי את החכמה לענות: "אם זה בדיוק כמו מייל – אז מה הבעיה להתנהל במייל?"
היא הסתכלה עלי במבט ארוך, לא היה לה מה להשיב. היא פשוט הסתובבה והלכה.
ועד היום, טבת תשפ"ד, אין לי ווצאפ, והיא לא הוסיפה לדבר איתי על זה.
תודה לה'! תודה לשמורה.
שיהיו הדברים לע"נ נשמת אפרים נחום ב"ר חיים זאב ז"ל, שיום פטירתו חל בשבוע זה.
תגובות השמורות לסיפור
זה כל כך נכון ואמיתי, כמה אנחנו חוששות (לחינם) מהתגובות, כי הם כל כך התרגלו לכל המדיה ונראה להם ממש ברור שמשתמשים וזה כבר חלק מהם (כמו שהתרגלנו למכונת כביסה ולא נראה לנו לכבס קבוע ביד וכו') וזה נכנס בכל נושא ובכל עבודה, (ולזכור שאנחנו ב"ה נשארנו השפויים ולא המשועבדים..) אבל באמת הצורך הוא לא קריטי בד"כ – לרוב – ולכן גם הם לא מתעקשים כמו שאנחנו חוששות שיתעקשו…
בעבודה המנהל יודע לומר שלום וזהו, ועם אחרות הוא מפטפט פה ושם… יש לנו גם קבלת קהל לפעמים וממני הם ממש נזהרים לא לגעת, ולא להתקרב מידי…. ברגע שאנחנו עושות את ההבדלה ולא מראות נחמדות יתירה וצחקוקים הם מבינים ישר ומכבדים ולא מנסים בד"כ וזה מדהים!
וגם ד"א רגוע בלב יותר שגם אם הכי נעים לזרום עם כולם ולהנות עם כולם, אבל להרגיש שאני עושה את הדבר הכי נכון וטוב לי ולמשפחתי, וגם ככה אני לא נכנסת לעולם שלהם ולמושגים ה' ישמור כי כשמפטפטים אפילו עם אישה מידי- זה מכניס אותנו למקום שלהם….ולכן גם אני סיגלתי לעצמי עמדה של שקטה יותר אפילו שאני לא כזו וזה קשה יותר, אבל שווה יותר.
קודם כל תודה ענקית על הסיפורים שנשלחים מדי שבוע שמוגשים בכזו צורה קולחת ונעימה וממש מוסיפים יראת שמיים!
אחרי שקראתי את הסיפור השבוע ואח"כ עברתי לקרוא את התגובות לסיפור של שבוע שעבר שדיברו הרבה חשיבות העניין לעצור ולחתןך דברים כאלו כבר בהתחלה, קפץ לי מול העיניים בצורה חדה הנקודה החזקה ביותר בעיני בסיפור השבוע שמספרת הסיפור הצליחה לעשות "חושבים" מחדש ולהבין שבעצם הווצאפ לא מתאים לה ולהתנתק מזה כשהייתה כבר בפנים!!
מוכיח לנו שתמיד אפשר לעשות אחורה פנה ושום צעד הוא לא אל חזור וגם אם נאלצנו והתרגלנו לפשרה מסוימת במקום העבודה תמיד אפשר להחליט להתחזק בחזרה.. לא להישאר מקובעים במקום ולבחון את המצב מחדש.
וואו מדהימה! הרבה פעמים יש הרגשה שמה שעשיתי והפרצוף שהכירו זה אני וזהו, יש בזה מן האמת ואין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני- חד משמעי אבל תמיד אפשר, את הוכחת..!
שמעתי פעם בשם רב גדול (לא זוכרת מי) שאמר לבחור "תדע ד' לא צוחק איתך!" והוא ממש נבהל, הבחור שאל את הרב שלו אז הוא אמר לו אני אסביר לך: כשאתה מבטיח נניח לרב שלך שתהיה בסדר ויום אחרי לא עומד במילה שלך באותו תחום, ככה עשרות פעמים, תגיד האם הרב יאמין לך? וודאי שלא הוא יצחק לך בפנים!
אבל תדע שבורא עולם לא צוחק ממך! הוא באמת מאמין בך גם אם טעית 900 פעם..! מאמין שיש לך תקווה שאתה יכול להשתנות לאזור אומץ ולהיות מי שאתה באמת. עוד לא אלול אבל סתם נקודה למחשבה תמיד טוב..
וסתם בלי קשר אולי כדאי שיעלו את הנושא לגבי ההבדל בין מייל לוואצאפ אני גם שאלתי את עצמי יש בנות שהם רק עם מייל והם מכורות הרבה יותר מבנות אחרות עם ווצאפ, זה רק עניין של סטיגמות?
ערב טוב, הרבה הערכה למורה שעומדת על עקרון חשוב ומשמעותי כל כך, מנסיון אישי:)
תודה על הסיפור שמעלה התמודדות פחות מדוברת של מורות, אני מורה בממ"ד ותמיד כשאני מציגה את עצמי כמורה- אני רואה את המבט שאומר- זו עבודה מצוינת, שמורה ונקיה….
אני אשמח אם הנושא הזה יעלה למודעות את ההתמודדות היומיומית של מורות, וידובר גם במסלולי ההוראה. למדתי בסמינר טוב ושמור בירושלים, ואת בנות המסלולים הטכנולגיים ואת עובדות המשרדים הכינו כל כך טוב לדרך ולמוקשים שהן עלולות לפגוש בה, ואלינו תמיד פנו בהערכה, על כך שבחרנו מקצוע שמור.
אני שמחה שבחרתם להציף את הנושא הזה, כי כמורה בממ"ד, יחד עם חברות רבות שמורות וטובות אני נתקלת בהרבה התמודדות, גם סביב הנושא של וואצאפ, וגם סביב הנושא של עבודה ותקשורת מול הורים – לא כולם מודעים לקודים ולסגנון הדיבור… ויש המון תקשורת מולם, ברמה היומיומית. ותקשורת עם מורים- אם מדובר בצוות שחלקו גברים.
ישנו גם הנושא של חומר לימודים שעלול לפעמים להוביל למקום של כפירה ממש, חלילה. תודה על המודעות, הרבה כח וחיזוק לכולנו בכל מקום ועמדה בה הציב אותנו הקב"ה.
תודה על הסיפור המחזק! אני מעריכה את המסירות שלך ואת ההתנתקות שלא הייתה קלה!
גם אני לאחרונה וויתרתי על עבודה שווה כי הבוס דרש וואטסאפ זמין (וואטסאפ על המחשב לא הספיק לו) אבל אני תוהה באמת עד כמה צ'אט במייל הוא שונה מוואטסאפ ווב. (לא משווה לוואטסאפ בפלאפון כי זה יותר זמין ולכן הרבה יותר ממכר) גם בצ'אט יש קבוצות מעניינות עם הרבה התכתבויות.
אני לא מדברת על קבוצות של סרטונים ושטויות מיותרות (ב"ה הם לא מעניינים אותי בכלל) אלא קבוצות מקצועיות שבאמת עוזרות טכנית ומקצועית. וכמובן התכתבויות פרטיות עם חברות וכו'… שבאמת צריך להיזהר עם זה גם לא לעבור את גבול הטעם הטוב, אבל בהחלט נוחות ויעילות לרוב ובינינו, בוואטסאפ זה לא כ"כ שונה….
בשניהם אני צריכה קודם כל לדעת לאיזה קבוצות להתחבר, לשים לעצמי גבולות, כמו בכל דבר נכון, יהיה מי שיגיד- גם צ'אט במייל הוא אסור/ לא מומלץ, אבל אם כבר משתמשים בזה, כדי להתייחס לזה כמעט כמו לוואטסאפ, בזהירות ובחוכמה.
לפעמים אני באמת תוהה, אם אני משתמשת בצ'אט בג'ימייל, למה לא לפתוח וואטסאפ בשביל לתת שירות לעוד מלא לקוחות בצורה יעילה? כרגע התשובה היא כי אין לי צורך ממש ועדיף לי כמה שפחות, אבל, במידה וכן יהיה צורך, אני כנראה יפתח וינסה מאד מאד לשים גבולות (לדוג' בתור נשואה טרייה הייתי חוסמת את האינטרנט בשעות שבעלי חוזר וכו'…)
כבר הגבתי פעם בנושא, מווטסאפ מתנתקים רק באבחה מהירה, חדה ללא רחמים. נשמע ממש מלחמתי? כן, ובטח נותן כוחות ללוחמים שצריכים להיות ממש כל אלו מול שונאינו.
הווטסאפ המוגן… שכמו שכתבת, פורץ את הגדרות ומכניס המון רוח שלא עוזר מולה לסגור שום חלון, עדיין קופאים מקור עד שיום אחד יוצאים, חד, מהיר וסופני. קרה גם לי הפסדתי קבוצה של כ-30 נשים מקורסים שלי לדורותיהם ותקשורת עם קולגות שהפכה להרבה פחות רלוונטית, מה שעזר וגלגל הרבה שינויים אחרים אולי ביניהן גם שילוב של משרה חלקית אחרי כ- 15 שנה בעצמאות בלעדית.
החידוש הוא הסיפור על העבודה הנוכחית שתפורה עלי כמו כפפה. אבל… כשנכנסתי ראיתי את החרדיות בארגון עם הווטסאפ. לסרב היה קל ממה שחשבתי. להרגיל את כולן לקשר במייל זה האתגר.. תודה להשם עודכנתי כש'המורה הייתה חולה ולא צריך להגיע' ומצבים דומים. כלומר גם המחיר הצפוי כמעט לא קיים.
הלקוחות מה איתן? מציינות כולן שיותר קשה לתקשר איתי בלי הוואטס-אפ. ואני אומרת שזה מגן עלי שאינני כה זמינה. לאחרונה במלחמה גבולותי הברורים במייל ובשיחות טלפון נפרצו, וכעת אני במהלך שיבה אליהם, כמובן האתגר הוא אצלי, לא לקרוא ובטח לא לענות במידי, להרפות ואם כן, לשלוח תגובה דחויה – אשרי מי שהמציאה/ו במייל את השליחה הדחויה.. ובא לציון גואל. איפה אתה בן ישי???
וואו וואו וואו זה פשוט לא יאומן – כי זה קשה בטירוף כל הכבוד לך! את גדולה מהחיים!!! מברכת אותך שלילדים שלך יהיה כח רצון ואומץ כמותך!!!
אני מכירה את עניין הוואצאפ מדודות ועד כמה קשה להתנתק ממנו! את האמת, שלא רק שיש לך עכשיו זמן לדבר ולנהל חיים תקינים, אלא גם ההורים לא חופרים כל שעות הצהריים, ומתפלאים "כיצד זה שהמורה רואה את ההודעה ולא מגיבה?" ועוד כהנה שאלות חצופות של הורים שבטוחים שלמורה אין בית משלה והיא פנויה בכל שעות היממה רק אליהם.
רק מסיפורים שסיפרו לי עמיתות לעבודה על עניין זה, מבלי שהתנסיתי בכך (וב"ה שלא התנסיתי) מבינים עד כמה זה מנתק את האדם מהמציאות ושורף לו המון זמן מהחיים היפים והעמוסים שה' נתן.
בתקווה שכולן תפנמנה את זה ולא תתפתנה למנהלות שמבקשות זמינות מלאה, ווטסאפ וכו'. אפשר גם אחרת ע"י שיתוף פעולה. אצלינו יאמר לשבחם של בי"ס חב"ד- המנהל שולח הודעה או שתיים מרוכזת כל שבוע ומודיע הכל לכולם- במייל!
בנוגע לסיפור של ההיא שהתנתקה מהוואצאפ. ישר כוח על ההחלטה וכוחות הנפש בהתנתקות!
אבל אני רוצה להביא עוד צד. כתוצאה מאילוצים שונים, ולאחר שאלת רב וכו', התחברתי לוטסאפ לצרכי עבודה נטו. שמתי לעצמי גדר שאני לא נכנסת לקבוצות כלל! לא ענייני עבודה, וכמובן לא של משפחה- מה שמאוד פעיל אצלינו.. את מספר הוואצאפ שלי אני גם שומרת ומעבירה אותו רק לאנשים מהעבודה ולא לבני משפחה- גם אם הם שואלים אני אומרת שהוא לצרכי עבודה בלבד!
אז כדאי להביא גם את הנקודה הזו- גם כשמוכרחים להשתמש בדבר הזה, צריך לדעת איך להשתמש בווטסאפ בצורה עניינית ושמורה.
איזו גבורה להפסיק אחרי שכבר היית "בתוך" זה!
אני רוצה לחזק אותך ולומר שיום אחד עשינו מפגש קבוצת חברות מהסמינר. היה ניתן לחלק אותנו לשניים: עם ווצאפ ובלי ווצאפ. ומשום מה אצל עובדות ההוראה, שזה תחום רוחני יותר, יש מוקשים בתחום יותר מאשר עובדות ההייטק והפיננסים, כלומר, הרבה פעמים מורות נוטות בקלות יותר לשימוש בווצאפ וזה ממש ממש חבל!
סתם ככה, הנושא של להיות שמורה הוא לכלל המקצועות. במיוחד למורות במוסדות לא חרדיים שיש תקשורת עם גברים, יש ענייני טכנולוגיה, בקיצור אותם דילמות שיש לכל העובדות האחרות, אז חבל להירדם על המשמר.
יישר כח אדיר! גאה בך מאוד!
איזה מדהימה וחזקה!!
גם ממני רצו ווצאפ ואמרתי שאתחיל בלי והמקסימום שאני מסכימה זה פלאפון רגיל כמו הכשר שנשאר בעבודה ויש לו הודעות sms… תכלס הייתי שם 4 שנים בלי שום דבר. הסתדרנו מצויין עם הכשר שלי אפילו החמיאו לי בצוות שאין לי קרינה בפלאפון -יחסית להם כמובן…
ידעתי שאני חשופה לפחות קרינה כי אני לא חשופה לפלאפון כווולל הזמן! בינינו הבוס היה מבסוט שאין לי במה להתעסק בין לבין.. פשוט עבדתי. בשביל זה הייתי שם!! בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו!
טוב, אני מהאלה שיקראו סיפור וימשיכו עם התובנות וההשראות לעצמי.. לא מהאלה שיגיבו..
אבל הפעם, וואו התרגשתי!!! איזה ג(י)בורה! זה מצריך כוחות נפש עמוקים ואדירים כ"כ!! באמת שכ"כ הבנתי. כי אחרי הכל הוראה נשמע כ"כ תחום שקט ושלו מבחינה רוחנית כזו ואחרת.. ובום כ"כ אפשר למצוא את עצמנו בכזה קונפליקט קשה והזוי בצומת החיים הזו..
פשוט מעריכה! יצאתי מחוזקת.! אמן שיהיה לעילוי נשמתו. תודה רבה!
לנעמי שעובדת בממ"ד, תודה על המסר, מצטרפת אלייך, אני עובדת בממ"ד ולא מוכנה להתחבר לוואצאפ, כתחליף אני משתדלת לענות זריז בנייד+מייל, כששואלים אותי מה אין לך וואצאפ?? איך?? אולי תנסי? רק SMS? לא נגלה לאף אחד…??
אני עונה זו 'משרה מלאה' להתעסק עם זה, גם אם היה מותר לא הייתי מוכנה! ואז אני מקבלת משוב 'איך שאת צודקת הלוואי עליי' ולשמורה- תודה על התכנים, ישלם ד' פעלכן, מחנכות הדור!
תודה על החיזוק! גם אני עומדת מול מנהלת שרוצה שיהיה לי וואטסאפ ועמדתי על כך שלא. אבל מדי פעם עולות בי ספקות.. אולי זה לא כ"כ נורא ואולי זה כמו מייל… אז חיזק אותי ממש לצערי המייל מעסיק אותי מספיק שעות ביום… לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היה לי וואטסאפ
***
תודה רבה נותן כח להרגיש אני לא לבד במערכה. גם שמקבלת כמעט מידי יום שכנועים של מנהלת (חרדית) להתחבר…. וגם פה לכל החרדיות יש וואצאפ וכו'… ויש התרים של דעת תורה… מאחלת לכולנו שה' ימשיך לתת לנו כח לעמוד מול השכנועים הבלתי מרפים. מעריכה ומודה מאד!
***
כל הכבוד! זה לא פשוט לעמוד באומץ מול מנהלת שרגילה שכולם סרים למשמעתה, ומנסים למצוא חן בעיניה. ופתאום באה צעירונת אחת אמיצה וגיבורה שאינה כורעת ומשתחווה… "אם מצאתי חן בעיניך המלך… (הקב"ה) תינתן לי נפשי בשאלתי… אמן.
***
אני ממש מצטערת… לא הכרתי את הסיפור הזה כי התחברתי לשמורה רק לאחר מכן, אין לי מילים לתאר איך הייתי עצובה לקרוא את זה… יהי רצון שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים ונזכה לראותו בקרוב בתחיית המתים בגאולה השלמה אוטוטו!!!
***
ממש מזדהה עם כל מילה! אני מורה בממ"ד בדיוק בקונפליקט הזה הצלחתי להילחם 5 שנים. מתגעגעת לימים השלווים שלפני הווטסאפ, הייתי ממש רוצה ליצור איתך קשר ולשמוע איך את יכולה ללא וואטסאפ, אולי יש לי סיכוי לחזור לטוהר והשלווה שאני כה כוספת.
***
וואו, אני חייבת להגיד לך שיש לי דמעות בעיניים! איזה סיפור נוגע ללב ומרגש!! כמה קל ליפול ולהתגלצ'… וכל כך קשה לעצור! מדהים איך ההתעוררות הובילה אצלך למעשה מיידי! משהו שנשאר איתך לנצח! תמשיכי להצליח רק נחת!
***
מעריכה שידעת לעצור בזמן! לפעמים מאוד קשה לעצור אחרי שכבר בפנים. אני חושבת שמחשב יכול בהחלט לפגוע בשלום בית גם מהמובן הזה, הזמן שהבעל חוזר הוא ממש לא זמן מתאים לצ'אטים ועוד בשנה ראשונה.
***
ממש מיוחד!! סיפור מדהים שנותן לנו מבט אמיתי!! ולא צריך להתחנחן ולהתחנף! הקב"ה לא רוצה כאלו השתדלויות, במיוחד בכזה דור מבולבל ויש כ"כ הרבה שנותן לעצמם היתרים…. זה בהחלט ריגש אותי!
***
כל הכבוד לך! יש לי ווצאפ של העבודה (אחרי 8 חודשים שלחצו עליי ולא הסכמתי אבל בסוף כן באישור רב) אני מוחקת עכשיו קבוצות שלא קשורות לעבודה בזכותך!! בשבילי זה גם צעדים גדולים תודה רבה
***
חיזקת אותי מאוד!! אני גם מחפשת עכשיו עבודה בהוראה, ועקב מגורים בפריפריה האופציה הכמעט יחידה היא משה"ח, שכמובן דורש וואצפ… אני ממש בפרשת דרכים והסיפור שלך הגיע בדיוק בזמן! תודה!!
***
מרגש ומחזק מאד!!!!!!!!!! תודה רבה!!!!!!! אני גם הייתי מורה שלחצו עליה ווצאפ -בסוף הצלחתי לצאת מזה ובהמשך גם לעזוב שם- אבל זה לא פשוט -זה מגיע אלינו מבית ומחוץ וממש
***
וואו! כל הכבוד לך! ד' אוהב אותך! מצחיק, אבל אני בעצמי מרגישה גאה בך! בת של ד' שהתגברה! ואיזה השגחה פרטית שככה ענית לה על המייל! שיעמוד לך לזכות!!
***
וואו מדהימה! אני חושבת שהכי גדלות זה להתבונן ולראות מה המקום שלי מול החשב- והאסימון נופל, מה "שהקשר" איתו משפיע לי על החיים כי אחרי זה הכל יותר קל.
***
וואו!!!!!! אשרייך ואשרי חלקך! כמה לא פשוט לעמוד כנגד הלחצים ועוד יותר להפסיק אחרי שאת כבר בפנים!!! מדהימה! בטוחה שתראי רק טוב מכל העניין!
***
מרגש! אני לא הייתי בתשפ"ב בשמורה. מקווה שלא נוגעת בפצע חשוף- אך לא מכירה את הסיפור של אפרים ז"ל יש אפשרות לחזור עליו בקצרה?
***
ואהוווווו כל הכבודדדדדדדד אף פעם לא התרגשתי מסיפור (של יום שלישי) ככה… כל הכבוד לך ממש גיבורה גדולהההההה
***
וואו!! איזה מחזק! עושה טוב לקרוא על נסיונות של אחרות שעמדו בגאון, זה נותן המון אומץ ועזות דקדושה!!!
***
כל הכבוד לך שמורה אלופה! ממש לא קל.. מרגש ומחזק מאוד! תודה ששיתפת ושיהיה לעילוי נשמתו הטהורה
***
וואו כל הכבוד!! הלוואי היה לי כאלו כוחות. אני באמת לא מבינה מאיפה היה לך את הכוח להפסיק.
***
יושבת ודומעת מול המסך. מעריצה את העוצמות שלך!! חיזקת אותי מאד אשריך
***
וואו. כל הכבוד! אתן השראה אחת גדולה של כוח נשי לוחם. ומנצח.
***
מדהים מדהים מדהים איזה נשים יש לנו עם תעצומות נפש גדולים כ"כ…
***
סיפור מאד חזק ועוצמתי אבל אסור לעבוד בממד ולכנס לכאלה ניסיונות זה מביא הרבה מכשולות
***
ספור מאוד יפה. אבל הציק לי מאוד: איך חרדית עובדת בממד?
***
וואו איזה סיפור מיוחד ומרגש!! חיזקת אותנו ביותר!
***
חזק!!!!!!! ומחזק אהבתי את התשובה שנתת לה וואו
***
מרגש!! מעורר הערכה ומחזק כ"כ! תודה על השיתוף!
***
פשוט מרגש מחזק ומעצים!!!! אשרייך!!!!!!!!!!!!!
***
מעורר השראה, ומחזק מאוד! תודה רבה!!!
***
איזה סיפור מחזק ומרגש!!! אין כמוך:)
***
מרגשת אחת! אני נפעמת….
***
מרגש! מחזק ונותן כוח…
***
מדהימה שאת! כל הכבוד!
***
איזה מרגש!
***
חיזקת אותי!
***
מרגש!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
גם לי יש סיפור… אולי קטנטן, אבל משמח.
נסעתי עם בעלי לירושלים לחפש בגד לחתונת ביתי הבכורה. בעלי הציע שנחפש באזור רב שפע, ואם לא נמצא נלך לגאולה, אני העדפתי הפוך כי היה נראה לי שרב שפע הוא אזור יוקרה יותר והבגדים שם יקרים. (זה בדיוק מה שבעלי מעדיף, בגדים יוקרתיים ומכובדים, ואני הפשוטה כבר 20 שנה נשואה וקשה לי עם הסגנון הזה)
טוב, היו בזמן האחרון בשמורה כמה סיפורים שחיזקו מאד לקבל את דעת הבעל, להיכנע, בקיצור- להיות יותר 'בקו שלו'. כמו שמגיע לו, ובעצם גם לי. זה לא קל לי, אני דעתנית מטבעי, אבל אמרתי לעצמי, טוב, נתחיל ברב שפע ומקסימום נמשיך לעוד מקומות.
ירדנו מהאוטובוס, נכנסתי לחנות הצמודה לתחנה, יוקרתית. כל בגד 1400 שח. (אני קונה בגדי שבת עד 250 שח בד"כ) בצד היה סטנד עודפים- השמלה הראשונה שמדדתי.. מושלמת. גם צנועה, יפה, ומשלבת יוקרה ופשטות יחד. והמחיר? 350 שח…
אפשר להגיד על זה כל השומע לי אינו מפסיד? הרי לשמוע בקול הבעל זה בעצם בקול ה'….
תגובה בהקשר לסיפור "מעט מן האור":
רציתי לשתף. בעבודה שלי- עבודה מרחוק- היינו תמיד רק נשים חרדיות, שמעלינו היה בוס. ב"ה הוא ממש אדם כשר, ורוצה לעשות מה שנכון. בתוך הצוות -פנינו בשם פרטי לכולם, ולבוס- פשוט "לא קראתי"…..
עד שיום אחד הצטרף עובד -גבר- נחמד- לתוך הצוות שלנו, ואז השתנו הדברים. הוא היה צריך ממני משהו בטלפון- בזמן שלא הייתי בעבודה. הוא התקשר, ועניתי, ואז- הוא פנה אלי בשמי הפרטי!!!!! הזדעזעתי! פתאום הבנתי והרגשתי כמה שזה "לא לעניין", וידעתי ש"עכשיו זה הרגע". נתתי לו להמשיך את השיחה ובינתיים- אני מנסה לחשוב איך ומה להגיד בנושא…..
מה שהוסיף לחוסר הנעימות להגיד משהו – שכל החברה הראשית היא חברה חרדית, שמעסיקה רק 5 גברים לערך, ומאות נשים, חרדיות! ואף אחת אף פעם לא העלתה את הנושא של שמות…. לבסוף- החלטתי לקחת "עזות דקדושה" ואמרתי בסוף השיחה- "אשמח אם תוכלו לפנות בשם פרטי+ משפחה"…. הצעד הזה היה רק התחלת הסיפור….
לאחר כמה שבועות- ברוב גאווה סיפרתי לגיסתי על מעשה הגבורה שלי בעבודה, ציפיתי ממנה- שהיא "בת גדולים"- לפרגן לי ולחזק את ידי על מעשי, אבל אז היא אמרה לי- "תגידי! את נורמלית?! מה זה שבעבודה הם מכירים את השם הפרטי שלך?! בעבודה- רק שם משפחה!!! עבודה- זה עבודה!"
לא אגיד שלא התאכזבתי מהתגובה……… אבל- בסוף היום- ישבתי על זה, והרעיון "דגר" אצלי כמה שבועות. עד שהבוס הודיע על פגישת צוות. אני- בתפקיד חדש יחסית של ראש צוות, הבנתי שהתפקיד שלי האמיתי- הגיע. בפגישה- ניצלתי את הדקה של הבמה שלי ואמרתי (הכי מהר שיש……………) שבעקבות העובדה שאנחנו קבוצה מעורבת, יהיה הכי טוב לכולם אם נקרא בשמות משפחה. בום! ואז זהו!
לא היה קל…והיו "פשלות"…. אבל לבסוף- כולם התרגלו! עד כדי כך- שהבוס שלנו עכשיו פונה לכללל הנשים בחברה בשמות משפחה!!!! יש לי כ"כ הרבה סיפוק מכך שבזכותי ב"ה- עכשיו כולן מבינות שאצלנו- יש הבדלה בין גברים ונשים!
לגבי הסיפור מעט מן האור, רוצה לשתף בניסוח פרקטי שהוא נוח לי ואולי יעזור לאחרות.
עבדתי במשך תקופה במשרד, וגבר ניגש אלי, "שרי, מה עם…" לא התכוונתי להיות ידידותית, אמרתי שאבדוק את העניין ואענה במייל. כתבתי את התשובה הטכנית וחתמתי: "גברת לוי" זה הספיק.
מאז לא קראו לי יותר בשם הפרטי וכל התקשורת נעשה עניינית יותר. וזו הדרך בה אציג את עצמי תמיד לפני גברים: "גברת X" רשמי, מרוחק וחד משמעי.
אני כבר הרבה זמן רשומה לשמורה, אבל אף פעם לא ממש קראתי את מה שהגיע לי. לא היה לי זמן ואת האמת… הרגשתי שזה לא כזה קשור אלייי… אז מה אם אני בסביבת אינטרנט פרוץ? אני עובדת ולא נוגעת בו…
לפני כמה ימים, קראתי איזה סיפור שהתפרסם פה, לא משהו דרמטי בכלל אבל פתאום תפסתי את עצמי ואמרתי לעצמי: זה מה שאת רוצה? לשבת בחברת היצר הרע 7 שעות ביום? בו במקום ביקשתי לשים חסימה ואישרו לי בלי בעיה ב"ה. כרגע אני עם חסימה של נטפרי ב"ה.
אז תודה על הסיפורים המחזקים!
שלום שמורה יקרה,
בעקבות ההשתוקקות שלי לקרוא כל שבוע את התגובות כולן ובעקבות הזמן המנוצל בעבודה שלא מאפשר זאת וק"ו לא הזמן היקר בבית ובעקבות הרגשת ההפסד מדי שבוע – עלה לי רעיון הזוי, אח"כ חשבתי ששמורה היא "כל יכולה" והיא טכנולוגית נורא אז אולי זה אפשרי…
יש מצב לקבל את התגובות בהקלטה??? אתן יודעות, קריין טקסט אוטומטי חסר רגשות (כדי שלא נגיד שמכניסים פרשנות בקריינות…) נשמע לי להיט שכולן יאהבו.. השלב הבא יהיה להחזיר תגובות קוליות:)
