לתגובות הקוראות
רוצה באמת
אם תשאלו אותי באיזה תחום אני עובדת, אני אציין שם של חברה חילונית במרכז הארץ. למעשה אני עובדת אצלם דרך חברת כח אדם קטנה חרדית, כך שאין לנו יותר מידי שיח עם העמיתים שלנו שיושבים בחברה הכללית.
עברתי תקופת הכשרה קצרצרה במרכז החילוני, ומאז סביבת העבודה שלי היא מקום חרדי ושמור.
לפני כשנה התחלפה הבוסית הראשית. בתחילה הכל היה מצוין, יחסי כבוד הדדים המשיכו להישמר, וצורת התקשורת נותרה להיות טלפונית או התכתבותית. לעיתים רחוקות היא קפצה לביקור אצלנו, אך רוב השיח נותר מרחוק.
הסתדרנו ככה מעולה, והעבודה בוצעה לשביעות רצון כולם.
לפני כמה חודשים התחילו קצת חריקות. לא יודעת למה – הבוסית החליטה שחשוב לה שנבוא מפעם לפעם ונעבוד יחד במרכז החילוני. ההסברים שלה היו מקצועיים, רישמית, אך פעם אחר פעם הם התבררו כחסרי טעם וחסרי מימוש בשטח.
יש לציין כי היא בוסית מתחשבת ממש, איפשרה לנו לשבת היכן שנרצה, דאגה מראש ליידע את הגברים לא לשוחח איתנו שלא בנושאי עבודה, ובכל זאת הימים האלו תסכלו אותי ממש.
הרגשתי כל כך רע לשמוע נושאי שיחה לא ראויים, להיחשף למראות שהייתי מעדיפה לא לעבור לידם, ובקיצור – מאד לא רציתי לעבוד במשרד חילוני, על כל המשתמע, המתראה, המורגש והמחלחל מכך.
אני עוצרת לרגע, כי אולי יש כאלה שגוללות מהר למעלה ובודקות מלפני כמה עשורים הסיפור הזה. 'מה קרה לה', יתכן וחושבות, 'היא לא יודעת שהיום זה המצב, וכורח המציאות, וצורך פרנסה? על מה התלונות – על סביבת עבודה שכל כך הרבה בנות עובדות בה? בדיוק למען זה נולדה שמורה…'
אז היא, כלומר אני, יודעת טוב מאד שהרבה בנות עושות את שליחותן נאמנה, ומעריכה אותן מאד! הן פוגשות במקום העבודה שלהן גם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ומתאמצות למזער בכל מאדן כל השפעה וקשר איתם.
אבל תסכימו איתי שמותר לנו לזכור מידי פעם שלא זו הדרך האידיאלית, וזכותנו לשאוף לסביבת עבודה נקיה ושמורה. ואם ניקח בחשבון שבמקרה שלי באמת לא היה צורך מקצועי שנבוא, תודו שזה מתסכל.
הייתי אומרת לעצמי: אם ישאלו אותך אחרי ה120 למה נסעת לעבוד משם, ושמעת, וראית… מה תגידי? כי הבוסית אמרה לי?… שידרתי לה שאני לא מרוצה מהבקשות האלו, היא הבינה יפה מאד, ובכל זאת – כשהיא החליטה שנבוא, לא היה אפשר להזיז אותה מעמדתה.
יום קיצי אחד של אלול, אני בבית אחרי שעות העבודה, מקבלת שיחת טלפון ממישהי מהצוות. היא שוחחה כעת עם הבוסית, וסוכם שמחר אנחנו שוב נוסעות לשם. תוך כדי הדברים הבנתי שהבוסית נתנה את האופציה לבחור האם לבוא או לא, וכשהיא והעובדת הנוספת אמרו שהן באות, נקבע גם בשבילי שאצטרך לבוא ללא משא ומתן.
למרבה הבושה הכעס כבש אותי.
כעסתי על הכל ועל כולם: כעסתי שאני צריכה לנסוע, כעסתי שאני מקבלת הודעה כזו משמעותית עבורי יום קודם לאחר שעות העבודה, כעסתי ששמעתי על כך דרך חברה מקבילה ולא ישירות מהבוסית.
הרגיש לי יחס לא נכון ולא הוגן מצד המנהלת.
החלטתי להתקשר אליה ולשפוך החוצה את כל מה שבער בי בפנים.
תכננתי לומר בתקיפות, שמן הראוי היה שהיא תתקשר אלי ישירות, ותתאם איתי כמה ימים קודם לבוא בתאריך מסוים, תבדוק מולי אם זה מתאים לי, לא לשלוח את ההודעה בצורה הזאת…
למרבה הנס השיחה שלי לא נענתה:)
פסק הזמן עזר לי להירגע, ולתכנן שיחה יותר עדינה ומנומסת.
תוך כדי שישבתי עם עצמי ניסיתי לנתח: על מה באמת מתפרץ הכעס הגדול? מה כל כך מכאיב לי?
האם אכפת לי לנסוע למקום שלא מתאים לי להיות שם, או מפריע לי חוסר הכבוד בצורה בה נמסרה לי ההודעה?
לא היה קשה להגיע לתשובה: הנקודה המרכזית היא שאני מאד לא רוצה לנסוע. באמת שלא. אבל זה לא אמור להרתיח אותי כל כך, משהו אחר ישב שם. מה שהביא אותי לכעס היה הרקע מסביב.
הברור הזה עשה לי טוב, בהירות כזאת, נקיות.
ישבתי על הכסא החום במטבח, אני לא אשכח את הרגעים הללו, ופשוט הרמתי שתי עיניים ואמרתי במילים מעומק הלב: רבונו של עולם, אני מנסה בכל כוחי לא לכעוס, להשאיר בי רק את הרצון הטהור והתמים להישאר שמורה. תעזור לי שלא אצטרך לנסוע, כי לי אין דרך לפעול.
שתי דקות אחר כך לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. מה שבטוח: להודות. החברה התקשרה לעדכן שאנחנו לא נוסעות. הבוסית הולכת מחר לנחם חברה מהעבודה, היא הודיעה שאין לנו למה לבוא.
מאז היו עוד ארבע פעמים שהיא רצתה להביא אותנו. אימצתי את השיטה, ובכל פעם כזו הרמתי שוב עיניים ונשאתי תפילה: ה', תעזור לי. אני שמה בצד את כל ההרגשות האחרות, ורק מבקשת להישאר עם הרצון האמיתי והטהור לא לנסוע. לא יאומן – אבל כל פעם השתנו התוכניות ברגע האחרון, חלקן מסיבות הזויות ולא צפויות בכלל.
ניסים לא מתרחשים בכל יום, ואולי מתישהו כן אצטרך לנסוע.
אבל ראיתי בחוש, שכשיש רצון אמיתי ללא נגיעות נוספות, והוא מלווה בתפילות בלי סוף – יש סיוע מיוחד מלמעלה.
צריך לרצות באמת,
ורק את האמת.
תגובות השמורות לסיפור
מרגש ונותן המון כוח! זה לא קל בכלל לזכור ברגע האמת מה ההשתדלות הכי נכונה והכי חשובה, אבל עשית את זה… כל הכבוד!
ועוד משהו, את כאילו מתנצלת על עצם זה שמפריע לך לעבוד בסביבה חילונית. על מה ההתנצלות? את הכי צודקת בעולם! אולי באמת, מרוב שזה מצוי ומקובל ואין ברירה וגם הנשים הכי טובות ושמורות שם, זה יוצר מין שיח חברתי שנותן לגיטימציה כאילו זה לכתחילה. תכל'ס שם המשכורות הכי שוות ואיך אפשר בכלל להשוות…
ואז מישהי אומרת לעצמה: למה לי ללכת לעבוד במקום חרדי בלבד ושמור ולקבל משכורת נמוכה הרבה יותר, אם אפשר בצורה כשרה לעבוד במשרד חילוני ולהרוויח הרבה יותר? אז בסדר, אני אתעקש על הכללים של אינטרנט חסום וסביבת עבודה נפרדת, אבל האם יש בכלל עניין להתעקש בכל מחיר על מקום עבודה חרדי?
אני רוצה לצעוק: כן, יש עניין! יש המון! ואם אין לך ניסיון בזה – תשאלי את כל מי שעובדת במקום חילוני, גם אם היא עובדת שם עם חרדיות נוספות, או שתקראי את הסיפורים בשמורה ותקבלי מושגים! מקום חילוני הוא לעולם לא לכתחילה, לפעמים צריך, אין ברירה, אבל זו ברירת מחדל שאף אחת לא רוצה להגיע אליה מלכתחילה.
הנשמה שלנו היא הדבר הכי יקר שיש שלנו, אסור לנו לוותר עליה בקלות שכזו. אם יש אופציה של מקום חרדי- תתעקשי! אל תוותרי! מגיע לך ולנשמה שלך את הטוב ביותר! גם אם התנאים שם פחות…
זה כל כך נכון, אני מכירה את זה שלפעמים מרגישים כעס על מקום עבודה על בוסית/בוס או אחד העובדים וכו', ולא תמיד קולטים שהכעס הוא לא בדיוק על מה שאנחנו מספרים לאחרים או לעצמנו, אלא זה ממקום אחר, מסיבה אחרת שאנחנו אולי גם מטייחים.
וכן, הרבה פעמים זה ממקום רוחני טהור יותר, שלא מבינים את הצורך שלנו, לדוג' לעשות חופש לפני ר"ה יוהכ"פ או ששמים מוזיקה שנורא מפריעה לנשמה, ואין לנו מה לעשות עם זה (כביכול….), ולא בשליטתנו התגובות והדיבורים של העובדים שמאוד צורם לנו, או שנמצאים לבד ממש בלי שום מישהי משלנו, ואז יש תחושה לא נעימה מתמשכת…. (וזה אולי נראה לפעמים גם כלפי חוץ? שאני נראית בלי מצב רוח או חיוך…)
ברגעים כאלה, אני בכל אופן, מספרת לבעלי והוא מבחוץ רואה את הסיבה האמיתית בלי נגיעות…. ומגיעים למסקנות. (ומתייעצים עם הרב שלנו….)… וכמובן תפילות מלב אמיתי שרוצה טוב יותר…….
סיפור מהמם ומלמד כל כך. זה ממש ממחיש לנו עד כמה התפילה היא הדבר היחיד שיכול לעזור באמת. רצון אמיתי וכנה בלי נגיעות אישיות אלא נטו לעשות את רצון ה' ולהישאר שמורה.
לפעמים מרגיש לי שאם אני רוצה להישאר שמורה זה אומר שכולם מסתכלים עלי במבט כזה של "איזה תמימה את, ולא מבינה ולא אין." אבל כשאני יודעת שאני עושה את רצון ה', את רצון מי שברא אותי. את הרצון של מי שנתן לי חיים ואני מחוייבת לו ורק לו – אז יש כוחות לעמוד מול זה.
תודה רבה על הכוחות שאתם נותנים לי כל פעם מחדש!!!
וואו, מעריכה אותך מאוד!!!!!! יתכן ובאמת מבחינה הלכתית אין בעיה ללכת לכזה מפגש, אבל כל הכבוד לך שאת רוצה לשמור על הרמה שלך ולא לרדת ממנה!
זה ממש ראוי להערכה ואת ממש לא צריכה להתנצל על זה שאת רוצה באמת להישמר!! לעבוד בסביבה חילונית – כן, זה בדיעבד ולכן קמה השמורה כי זה כורח המציאות, ברור שאם למישהי היה אופציה של אותה עבודה עם אותה משכורת רק עם סביבה חרדית – אני מאמינה שהרוב היו בוחרות בסביבה השמורה!!!
אז את ממש צריכה להיות גאה בעצמך!
שלום, היה לי סיפור ממש דומה עם נסיעה מרוחקת לעבודה, אצלי הנושא הוא יותר הנסיעות, אבל הרגשתי בחוש שהתפילות עוזרות, ממש כמו שתיארת.
לפני החגים הגיע אלינו בוס חדש שהחליט שמאחרי החגים יש חובת התייצבות במשרד כמעט שבוע שלם, לעומת יום או יומיים שעשינו עד להגעתו. אצלי הנסיעות זה קושי ממשי ושורף לי גם הרבה זמן לפעמים יותר משעתיים לכל צד!!! כל הימים הנוראים התפללתי ממש על הנושא שד' יזמן לי עבודה שאני אוכל להיות פנויה לעבודתו, ממש כל רגע פנוי ממלמלתי פרק תהילים שידעתי בעל פה, כל ר"ה, עשרת ימי תשובה ויוהכ"פ, ניצלתי ממש כל רגע פנוי, לתפילה על כל הנושאים אבל גם ובעיקר על זה.
וב"ה אכן בינתיים הבעיה נפתרה. תודה לה'!
וואו!! את אלופה!! כ"כ איבדנו את התמימות והקשר שלנו עם בורא עולם שהצעד שלך, הפשוט נראה לנו הירואי… אשרייך שפנית למקור!! הקב"ה יעזור לך גם הלאה.
עוד נקודה קטנה- בעז"ה אם היא תחליט שיותר אין מפגשים (שזה האידיאלי), תמשיכי עם הרגעים המתוקים הללו של קרבת האלוקים.. אל תוותרי..
***
וואו אהבתי! בעיקר את מה שכתבת על כך שזה לא המקום האידיאלי לבת ישראל… זה לכאורה נהיה כבר כזה ברור שזה המקומות עבודה היום:(
חברה אחת, בחורה ממש שמורה סיפרה לי ממקום אישי איך זה השפיע עליה אפילו רק ביכולת להתכוון בתפילה…
***
מדהימה שאת. ואל תרגישי ככה, מותר לך להרגיש מה מתאים לך ולא מתאים לך, במאה אחוז, בלי קשר לאחרות. הרצון שלנו תמיד לגיטימי, והאמת היפה שלך רוצה להיות שמורה בלי פשרות. אלוקים אוהב אותך, חיזקת.
***
כמה מחזק! ממש רצון יהודי טהור ואמיתי! כמה אני לומדת מהסיפורים של יום שלישי – כל פעם משהו חדש! רק בשביל זה אני שמחה להיות חלק משמורה תודה רבה ענקית לשמורה! ותודה רבה לך אישה יהודיה טהורה!
***
אין מילים… דמעות התרגשות נגעת עמוק!!! אשרייך, אין כמו לחוש בחוש קרבת ה' ועוד כזאת טהורה ממקום של נטו להיות קרובה לה' ולעשות רצונך פשוט מצאתי את עצמי דומעת ולא יכלתי שלא להגיב
***
התחברתי מאד לתפילה הקטנה הרגעית הזו. שנענית. לפעמים כן ולפעמים לא. אבל זה נכס לחיים. ופשוט עובד. מניסיון. גם נותן רוגע, גם פרופורציה, גם תשובה. וגם זו האמת. תנסו ותדעו.
***
יאוווו מחזק במיוחד!!!! תודה תודה תודה!!!! אני ממש עם דמעות בעיניים!!! מרגש מאוד שאלו בנות ישראל, כשרות וטהורות ורוצות להישאר ולשמור על הטוהר הנדיר הזה…
***
מדהים!!! כמה מרגש להגיע למקום האמיתי שלנו כיהודים, בלי סגולות מבטיחות וכו'…. אלא, פשוט להתפלל!!! קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת!
***
מדהים למדתי מהסיפור שלך הרבה על אמונה פשוטה ואם התפילות שלך ככה נענו במהירות זה מראה כמה הן היו חשובות. אשרייך כיף לדעת שיש בנות כמוך
***
הטהרה נושבת מהמילים שלך, הבירור, חשבון הנפש – מדהים! זה פשוט חלק מעבודת החיים שלנו לדעת להפריד בין דקויות יישר כוח!
***
איזה כיף לה!!! אני מקנאת בה קנאת סופרים הלוואי שלי זה גם יעבוד והלוואי שכמוה, אמשיך להרגיש את הזרות שבזה ואת הריחוק.
***
מדהים! תודה רבה על השיתוף! לא להאמין כמה זה מחדד דברים שאמורים להיות ברורים מאליהם ולכן גם -> כל כך תודה!
***
מדהים!!! הסיפור ממש עורר בי דמעות. כח התפילה הוא כח אדיר!!!! אשריך שזכית להרגיש חיבוק חם ואוהב מאבא…
***
חזק מאוד!!! מדהים לראות את הסייעתא דשמיא המיוחדת שמלווה אותך כל פעם מחדש!!!
***
שמורה אמיתית! הערכתי הרבה! ללא ספק קל יותר להדוף את הגלים במקום התנפצותם ליבשה מאשר בעומק הים.
***
מרגש! ממש יש לי דמעות בעיניים! הכי מיוחד זה איך שחתכת, בלי תקופת הסתגלות (של היצר הרע……)
***
וואו איזה מיוחדת את!! איך חיזקת אותי יקרה!! בהצלחה בהכל… תמשיכי לתת כח!!
***
סיפור מרגש על רצון טהור של יהודיה טהורה! אשריך! חיזקת. נתת כוח.
***
ריגשת אותי עד דמעות כל כך נכון, וכל כך אמיתי!!
***
וואו, וואו, וואו, תודה!!
***
מדהים מדהים מדהים!!!!
***
אשריך מעריכה מאוד
***
כל הכבוד לך נתת כוח
***
מדהים ומחזק!!!!
***
איזה סיפור מתוק!
***
וואו, מדהים!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
תודה שאת מחזירה אותנו למקום הטבעי של תפילה כנה מכל הלב לאבא אוהב!
רציתי לשתף בנושא אחר- בנושא הגזל בעבודה. האמת שרוב הסיפורים וגם הקבלות בקונטרול יו שהן סביב האינטרנט- רובן לא נוגעות לי ב"ה. בעבודה יש לי חסימה מלאה למעט צרכי העבודה ובבית יש לי נטפרי שמשמש רק למייל /בנק וכד', נדיר אפילו לקניות. כל הנושא של צ'אטים ופורומים/ חדשות / אתרי קניות בכלל לא רלוונטי אצלי ב"ה.
תמיד הרגשתי טוב עם עצמי שאני בסדר, עד שנגעתם בנקודה של הגזל בעבודה… בעיקרון אני ממש משתדלת לא לעשות דברים על חשבון העבודה, וכשאני עובדת מהמשרד אין בכלל אופציה גם אם אני רוצה. אבל בבית כן לפעמים נכנסתי רק לרגע לסדר דברים קטנים- בגדול בזמנים של בין לבין אבל מסתבר שהיו גלישה של דקות בודדות פה ושם…
הרגעתי את עצמי שזה בסדר הרי כל החברות שלי עם הסמארטפון בטוח נסחפות הרבה יותר…אבל האמת היא שבשמים דנים כל אחד בנפרד ולא בהשוואה לחברו… כשהגיעה הקבלה בקונטרול יו לא להיכנס לדברים פרטיים אפילו לשניה בזמן העבודה, הבנתי שזה השטח שעלי לכבוש… וזה היה ממש קשהה… לא תמיד הצלחתי…
אבל רוצה לשתף בהארה שהיתה לי יום אחד. הייתי צריכה לבצע בדיקה חשובה לבני שהיתה חייבת להיות בשעות העבודה. קיבלתי אישור להיעדר לזמן הבדיקה, ועם הצגת אישור מהמרפאה אני מקבלת השלמה של שעות על חשבון שעות מחלה. הבדיקה התבצעה בקצה השני של העיר, והזמן ששיערתי שייקח כל הסיפור כולל להחזיר את הילד לגן- הוא כשעתיים.
בשטח ב"ה הלך יותר מהר וסיימתי מוקדם מהצפוי. היה לי חשק גדול להיכנס לחנות מסויימת שנמצאת באזור- כאמור בקצה השני של העיר, ולקנות כמה דברים מסוימים שהייתי צריכה ונמכרים רק שם. ידעתי שאם אכנס לשם אף אחד לא יידע שלא הייתי רק בבדיקה, ואת ההשלמה של השעות ממילא אקבל… התלבטתי, ולבסוף החלטתי שזה לא כ"כ ישר שאקבל תשלום על הזמן הזה ואת הקניה אדחה לזמן אחר.
החלטתי לקחת מונית כדי לחסוך בזמן. עמדה שם שיירה של מוניות ונהג אחד כבר "קיבל " אותי. אני מתחילה לצעוד למונית ולפתע הטלפון מצלצל. בודקת מי מחפש אותי ורואה על הצג את אחי. אני עונה והוא אומר לי "אל תכנסי למונית אני פה מאחוריך אני אקח אותך!". התנצלתי לנהג ואכן פניתי לרכב של אחי.
מרוב הלם אפילו לא שאלתי אותו מה הוא מחפש באזור הרחוק הזה. הוא פשוט לקח אותי ואת הילד לגן, המתין שאכניס אותו לגן ואז לקח אותי לבית להמשיך לעבוד. הרגשתי ממש הארה שמימית-" רצית להמנע מגזל, החזרתי לך בחיסכון של המונית!"
בחורה גדולה מהחיים! קצת מוזר לכתוב בימים האלה שצה"ל כביכול מוצג כמוצלח… כולנו ראינו שהקב"ה הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה…
אומרים כמדומני בשם הרב שטיינמן כי: 'נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מוותר מפסיד' מאמינה שזה גם ברוחני:) ומקנאה בזכויות שלך! היתה תגובה של מישהי שבזכותך עזבה תהליך השמה— הצעד שלך, הקריעה שלך משפיעה הלאה, טוב וקדושה בעולם שלנו— תזכי למצוות!!
אולי יכול להיות סיפור לשלישי: אני עובדת בחברה מעורבת, (בי"ס חנ"מ עם צוות פר"ר לאו דוקא חרדי…) יום אחת אחת החרדיות המתוקות התבטאה על משהו שזה יהיה "קשה רצח" לעשות דבר מסוים. הגיבה לנו אחת לא חרדית שהשתתפה בשיחה 'אתן יודעות? מוזר לי לשמוע ממכן אומרות רצח, היא נתנה כמה דוגמאות שהבן שלה משתמש במילה במקומות לא קשורים כמו רעב רצח וכמעט הפסיד טיסה… וכו', חבל שאנחנו נסחפים אחריהם… זה היה שיעור מוסר שלא נשכח כ"כ מהר (מקווה)
תודה על העבודה סביב השעון וסביב מעגל היום יום, השבוע והשנה. ממש מחזק!!
***
רק עכשיו קראתי את הסיפור של בתמורה הייתי חייבת להגיב- מעריכה כ"כ את זאת שויתרה זה נסיון קשה, ניסיתי לדמות את זה לנסיון אחר שלי באותה רמה וזה מדהים!
***
שלום אישי לשלישי, מגיבה על התגובות של 8200, התרגשתי מכל התגובות המחזקות והברורות של הנשים הצדיקות, כבר חשבתי שבדור של היום אסור לדבר על דברים פשוטים כ"כ, והיה כ"כ משמח לקרוא עוד תגובה ברורה ועוד אחת, תודה רבה רבה רבה!!!
