לתגובות הקוראות
להנות מכל העולמות
אף פעם לא היתה לי היכרות מיוחדת עם עולם הרפואה, אבל בכל זאת אני מנתחת.
מנתחת מערכות.
אני טיפוס מסודר ואוהבת לתכנן דברים מראש בצורה מחושבת ומאורגנת, מה שמביא לכך שאני מתנהלת בזהירות ומציפה סיכונים.
לפני תקופה התחילו לפתח מערכת חדשנית שמתבססת רבות על כלי שאני תכננתי. לפני הפיתוח נפגשתי עם ההנהלה כמה פעמים, הצעתי כמה חלופות, העליתי יתרונות וחסרונות לכל צד, והתקבלו הנחות יסוד לצורת העבודה.
שלחתי סיכומי פגישות והמשכתי לעבוד ולפתח במרץ.
התחלנו לעבוד מול לקוח אחד, אבל בגלל המלחמה הפסקנו לעבוד איתו ונכנס לנו לקוח אחר, מה שאומר – דרישות אחרות.
והנחות היסוד שיצאנו איתם – לא מתאימות לו…
מה שקרה היה לא יאמן –
המנהלים כנראה נלחצו, התנערו מאחריות והפילו את האחריות עלי… תוך צעקות לא נעימות…
הייתי הלומה, לקחתי את זה מאוד קשה,
ממש הרגשתי תחושת בגידה…
אחרי כל ההשקעה, המאמצים הרבים להביא פתרונות טובים, העבודה המסורה ולקיחת האחריות שלי איפה שרק אפשר…
לא הייתי מסוגלת לעבוד כמה ימים.
אף אחד לא הצליח לנחם, כי כל הסובבים אותי היו בהלם בדיוק כמוני.
עד שדיברתי עם חברה שלא היתה מעורבת, והיה לה קל להסתכל על זה "מבחוץ".
היא עשתה לי 'זום אאוט' על כל הסיפור, וגרמה לי להתבונן על הכל בפרספקטיבה חדשה.
היא אמרה לי:
גם אצלנו יש אנשים נחמדים וגם אצלם. רוב הזמן נראה שאין הבדל… ואולי לפעמים הם אפילו נראים נחמדים יותר, רק ברגעי מבחן כאלו של כעס או אגו, מתברר ההבדל המהותי בין אנשים שקשורים לתורה ומתורגלים לעבוד על המידות כל החיים, ובין אלו שלא..
רק לתורה יש כוח לייצר אנשים רגישים לשני, שעובדים על עצמם, שלא נותנים לאגו לשלוט על תגובות ומעשים.
אלו שלא זכו לעוגן שכזה, חיים בעולם שאין בו בלמים, כל אחד דואג לעצמו ומנסה לצאת כשידו על העליונה.
לא שאנחנו מושלמים… אבל זכינו לגדול בעולם של יראת שמים ושאיפות מרוממות.
תשמחי שהחיים שלך הם חיי תורה,
תשמחי שחינכו אותך מגיל אפס למידות טובות,
ושאת במקרה כזה- היית נוהגת אחרת…
ככל שהם רומסים – כך יש לך סיבה יותר לשמוח שאת זכית אחרת, "והבדילנו".
האמת שזה ממש עזר לי, מבחינה פסיכולוגית, לא להרגיש רמוסה…
זה כל כך הקל עלי לספוג את העלבון והתחושות הקשות,
וגרם לי להודות עוד יותר על הזכות הגדולה לחיות חיי תורה ומצוות,
שמלבד השכר העצום לעולם הבא, נותנים לנו גם את החיים בעולם הזה. אשרינו.
תגובות השמורות לסיפור
אני מבינה שמה שחברה שלך אמרה לך הרגיע אותך ונתן לך אפשרות לקבל את התגובה בפרספקטיבה אחרת. אבל עדיין ויחד עם זאת הם לא אמורים להשפיל ולבזות ואת צריכה לעצור את זה כעת, שהבזיונות האלו לא יחזרו שוב בהזדמנות אחרת.
הם צריכים להבין בצורה ברורה מאוד שעלייך לא צועקים, את לא מדברת כמוהם ולא מתבטאת כמוהם (כמובן שאת גם לא מדברת בסלנג שלהם) ולכן גם התגובות אליך צריכות להיות בהתאם.
אני ראיתי לאורך כל שנות עבודתי שיש אנשים שיכולים להתבטא לא יפה לאחרים ולצעוק וכו', אבל ברגע שהם רואים אותי לא צועקת ולא מתבטאת כמו שהם מתבטאים התגובות אלי הם בהתאם. במקרה שלך הייתי עושה איתם שיחה ושמה על השולחן את כל מה שהשקעתי בפרויקט ומבקשת התנצלות ושלא יחזרו על כך יותר. בהצלחה!!
איזה הלם זה, אה? ברגע אחד כולם נגדך… השוק הגדול בעיניי ביציאה החוצה, עוד יותר מההלם הרוחני-ההלם האנושי.
לא אשכח את הרגע הזה, אני יועצת מס מתחילה עם ניסיון וותק של 3 חודשים, שכר של חצי שקל מעל המינימום-יושבת בפגישה עם מנכל"ית של עמותה ממש חילונית, ונאלצת לספק הסברים. המנכ"לית שינתה את גוון עורה בכל רגע, עד היום אני לא יודעת אם היא רעה או מסכנה. אותה מנכ"לית ישבה איתי על הדוחות, ותוך כדי שאני חושבת כיצד להסביר את המושג "יתרה בכרטסת" למנכלית שכותבת "ביעורים למאזן" ולא "באורים למאזן", (רואות חשבון אתן מוזמנות לגחך;)) היא מתחילה לצעוק "את פשוט שקרנית! את מתקפלת מולי כי את משקרת, תגידי שאת לא יודעת כלום וזהו!" ואז היא שלחה מייל מכותב לכ-ל מי ששייך לעמותה ולמשרד שלנו "ישבתי בפגישה עם X (אני), החוסרים היו ברורים והתשובות דלות ולא מספקות לכן אני מכנסת את כולם לפגישה דחופה…"
ישבנו בפגישה איזה 8 אנשים, הבוסית, המנכלית, רואה חשבון, רואת חשבון, וכו' שמה שהיה לכולם לעשות זה להאשים אותי (כן, אותי!) בכל הבאגים שיש בעמותה. זה שאני ב-3 חודשים (במשרד, ובעולם העבודה!) הצלחתי לאתר את הבאגים והטעויות של 2 המזכירות שלהם? לא מעניין. (היום אני נזכרת בזה וחושבת איזו תותחית הייתי…) ישבו כולם וצעקו עלי, זו היתה כפרת עוונות אמיתית.
אתן חושבות שהבוסית עשתה משהו? הרי היא מקבלת את הכסף, היא מספקת את השירות, והיא בחרה להעסיק סטאז'רית ללא ניסיון ולשלם בהתאם. תכלס האחריות עליה, לא עליי! לא. היא ישבה ושתקה כשעברתי את הלבנת הפנים הזו. כשהפגישה הסתיימה והיא ראתה את הדמעות בעיניי, היא הבינה שכנראה היתה לא בסדר ואמרה לי שהיא מבקשת שלא אבכה כי היא לא תעמוד בזה, ושאקבל בונוס במשכורת על זה שהשתתפתי בפגישה.
ואז הגעתי למסקנה שאנשים בעלי מידות לא מעובדות הם כמו ילדים קטנים. לכן הם פועלים לפי אינסטינקטים, וכמו שהם אוכלים כשרעבים בלי לעצור ולברך, הם יורים במיילים מכותבים/פגישות עקיצות ומילים פוגעות כדי חלילה לא לצאת אשמים.
כדי לזקוף את גבי הבטחתי לעצמי שכשאני אהיה בכירה ומוערכת, תמיד אכבד את מי שמתחתיי, ובמיילים מכותבים להתאמץ לנסח באופן ששום צד לא יפגע. וכן, אם מישהו עשה טעות כלשהי, אפשר לכתוב לכולם ואולי לצאת מקצועית, ואפשר לשלוח מייל נפרד לא מכותב, ולאחר שאותו גורם מתקן אז לשלוח מייל לכולם שהכול בסדר-ואז להיות יראת שמים, בן אדם, ומקצועית לא פחות.
גאה בך מאוד שיצאת מהעלבון כל כך מהר (כמה ימים זה כלום לאחר כזו מסירות וכזו פגיעה) כולנו איתך, מעריכות ומגבות אותך כמו אחיות!
ממש נכון! גם אני 'זכיתי' להיות בסיטואציה כזאת.
ישבנו בפגישת זום כמה אנשים מהקבוצה שלי ונוספות, אני הייתי החרדית היחידה בפגישה. ראש הצוות מדבר על שיפור זמני הריצה של החלק שלנו במוצר- והנה הוא מסביר שמישהו אחר מקבוצה שעובדת איתנו פשוט שינה את הבקרה כך שתתן דוח חיובי יותר על הביצועים שלנו, חשבתי שלא שמעתי טוב ושאלתי 'רגע מה בדיוק נעשה'? והוא מסתכל וחוזר ומסביר איך 'יעבדו' על מערכת הבקרה, כנראה נראיתי כל כך המומה שהאנשים סביבי החלו לצחוק ואחד אומר "אני לא יודע אם זה אמיתי או לא התמימות הזו- מה נראה לך? כולם משנים קצת והמוצר שלנו בסדר גמור, ומה שנראה אחרת זה בסך הכול כי אנחנו משתמשים בחלקים שלא באחריותנו "וכו' וכו' תרוצים מתירוצים שונים שלא מכסים על כך שקורה כאן שקר גמור.
תמיד הייתי מפקפקת במה שאמרו בסמינר שבלי יראת שמים אין מוסריות אמיתית. ולפעמים אפילו הבאתי כדוגמא את האנשים בעבודה שאמנם לצערנו לא שומרי מצוות אך מוסריים ורוצים להיות טובים… והנה נוכחתי שגם אנשים בעלי ה'מוסר המערבי' (ולא שאני שופטת – לצערנו זה החינוך שהם קיבלו). יכולים להיות נחמדים מאד, אבל בשעת ניסיון, כשלא מתאים ולא נוח וקשה, בלי יר"ש אין שום כבל של מוסר שיחזיק את האדם.
אני קוראת את הסיפור ולא מאמינה שזה בא דווקא עכשיו. פשוט דמעות בעיניים!
לא חשבתי שהסיפור שאני גם עוברת קשור בכלל לשמורה, רק בזכות הסיפור הזה נופל לי האסימון, כמה נכון!!! כשמתעסקים עם אנשים הרחוקים מתורה ויראת שמיים ונרמסים תחתיהם צריך לגמרי לזכור את ההבדל בינינו! וואו איזה חידוש מעודד!
מזכירה לעצמי תובנה ששכחתי כשעבדתי במקום עם הציבור הרחוק מתורה ומצוות. אז הבנתי שכשהם רומסים ודורכים עלינו כציבור, זה פשוט כי להם אין קרקע יציבה לדרוך עליה. לנו יש. העולם שלנו על 3 עמודים והערכים והרבנים שמכוונים אותנו ונותנים לנו כזו יציבות ואור. והם, מסכנים… פתיחות עם החברים והסביבה בלי הגנות וחומות בלי יציבות, כשכל אחד יכול לומר ולעשות את רצונו כי מקסימום זה לא נאור מספיק להתנהג בצורה מסוימת, אבל בלי דרך תורה של אסור ומותר אין שמירה. אז כשבאו והעירו לי על הדרך חיים המוזרה שלנו צחקתי.. וריחמתי. תודה על הסיפור הזה הוא כל כך במקום!
זה בא אליי בול בזמן! הצלחתן להגדיר לי מה שאני מרגישה כבר הרבה זמן (4 שנים..) ולא ידעתי לקרוא לו בשם. העין הטובה והאיפוק, שליטה עצמית, מכובדות פנימית וכד' הן לא רק מחוייבות מתוקף המידות הטובות אלא הן מחויבות המציאות, חסד של ה' שעוזר לנו לחיות חיים תקינים ושפויים.
בלעדיהן, האדם נכנס לאקסטזה של רדיפת הצלחות ותחרותיות חולנית ולחץ. יש את הנחמדים כמו שכתבה (וגם להם בורח לפעמים תגובת כעס בלתי נשלטת..) אבל יש את האלה שלא.. אני רואה אצלינו בעבודה, ופשוט מרחמת עליהם אין להם רוגע. הרי נאמר כבר: אין אדם ניכר אלא בכוסו, בכיסו וב כ ע ס ו תודה על התובנה ועל הכח היוצא ממנה.
הסיפור שלך ריגש אותי מאוד וממש הזדהתי איתו, יצא לי גם במסגרת העבודה לפגוש אנשים שכל הנחמדות שלהם נעלמה ברגע קטן בודד שבו כבר לא היתה מטרה לנחמדות, היה לי מנהל אחד שכולם כיבדו אותו מאוד, לאחר שהודיע על פיטורים היחס אליו נהיה מזלזל בצורה יוצאת דופן.
אני מהצד השתוממתי למה מגיע לו הזלזול הזה, הוא עד לפני רגע היה המנהל שלך. אז זה באמת קשה להיות במקום הזה של הנפגע מכך אבל ב"ה שיש בנו את הרגישות הזו וההבדלה שאנו לא שם, לנו יש ערכים בחיים והם לא תלויים במה אני מרוויחה או לא זה פשוט דרך חיים.
כ"כ נכון, כ"כ אמיתי!!!! אני רואה את זה גם בעבודה שלי. אמנם לא צעקו עלי… אבל רכילות, לשוה"ר, אחד בפה ואחד בלב! ועוד ועוד לצערינו!!!
ככל שעוברים הימים, אני מבינה עד כמה זכיתי להיות בת של בורא עולם! להיות מחוברת לתורה ולמצוות! פתאום ההסתכלות על החיים השתנתה… אני רוצה רק בית שיש בו יר"ש! רק שבעלי יישב וילמד תורה! פתאום מבינה את הערך! גאה להיות חלק מציבור מיוחד ובלי פשרות! ציבור שחי כמה רמות מעל!!!
מתפללת תמיד לחזרתם בתשובה שלמה של כל העובדים וכל עם ישראל! יישר כח! חזקת אותי מאוד!
סיפור מדהים אני חושבת שהמסר שלו אמיתי אמיתי אמיתי. יש פה תובנה פנימית ואמיתית והלוואי שנחיה כך עם ההבנה מה חיי תורה נותנים לנו וכמה מרוממים אותנו.
יש משהו חיובי בלשמוע על התגובה הלא חיובית שלהם כדי שנקבל תמרור וסימן שאפילו שאנחנו עובדות לצד כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות המרחק בינינו גדול וזה ירתיע אותנו מלקנות את ה'נחמדות' שלהם בזמנים הטובים…. בהכרה שהיא אינה יושבת על הכנעה לצו אלוקי ולמוסר פנימי אמיתי.
תודה רבה על הסיפורים כל שבוע ממש מדהימים כל אחד בפני עצמו
יואו, כמה שאני מסכימה איתך ממש בכל מילה! גם אני נתקלת כמעט בכל יום בהתנהגות כזו או אחרת ופשוט רוצה לבכות בכי גדול על עלבון ובגידה.
אבל, כשאני תופסת את ההבנה הזו שהם לא מחוברים לתורה, שאין להם חלק בה כך שהם עושים מה שהם עושים. ואיזה אושר אני מרגישה בליבי שאני מחוברת לאלו שהם עובדים על המידות שלהם, אלו שיודעים לבלום כשצריך לבלום, אלו שלא יצרחו בטלפון כהם עצבנים ויקללו כשלא קיבלו מה שהם רוצים, אלו שישמרו על הפה שלהם מלומר מילים מגונות וחסרות רמה
קודם כל תודה על השיתוף זה האיר מקומות שהיו חשוכים כבר זמן רב. לצערנו אנחנו כבר יותר מדי מעורבבים המגזרים יחד… ולפעמים אנחנו כמעט שוכחים את הכתר שלנו ואת ההבדל שבינינו ואז רק כשמגיע מקרה כזה או אחר. שגורם לפנים האמיתי לפרוץ… רק אז!
אנחנו רואים כל כך בבירור מה גורם לנו הכתר שעל ראשינו! זה לא סתם חפץ שאנחנו סוחבים איתנו זה הרבה מעבר! דרכה של התורה ורק היא! נותנת באמת מענה נכון בזמנים שכאלה. עלינו לזכור את זה תמיד!!! אשרינו!!!
ראשית – תבורכי על היכולת לראות את הדברים מלמעלה.
שנית – חבל שמה שהרגיע אותך זה להקטין אותם בכך שההתנהלות שקרתה היא של לא שומרי תומ"צ. לצערי מכירה אנשים שכן נמצאים בתחום שמירת המצוות אך בעולם העבודה, בו קיימים הפסדים גדולים, כלכליים ואישיים. גם אירע לי שהפכו את הקערה על פיה והאשימו גם בדברים שלא היו…
לצערי זו התנהלות אנושית לא תקינה, אך קיימת. העובדה שגיבית את כל התהליך מאפשר לך להגיד בשקט – לא החלטתי שום דבר לבד, הצגתי דילמות וקיבלתי החלטות וסדרי עדיפויות בכל הפגישות שתועדו… ואחר-כך אם זה ממשיך, להבין שאת עובדת במקום בעייתי ולא רק בגלל שהוא חילוני, בגלל שיש בו תרבות ארגונית של הישרדות על חשבון האחר וזה שיקול אדיר לחפש תרבות ארגונית מאפשרת, אפילו מתחקרת אך לא מאשימה, ובטח לא בגלל ניסיון לכסות על החלטות ניהוליות/אישיות וכו'
את נשמעת עובדת נפלאה, מסורה, זריזה ומציפה כל מה שצריך, גם אני, באופן כללי ובפרט כיועצת ארגונית שעסקתי שנים גם בגיוס והשמה, מאמינה שתמצאי מקום שיתאים לך יותר גם ברגעי שינויי כיוון, כי הם מתרחשים לא מעט… בהצלחה רבה
עצה פרקטית מניסיון אישי שאני ממליצה לכל תלמידותי. לכל פגישה או סיכום דברים אפילו פגישת מסדרון לכתוב סיכום ברור! ולהפיץ לכל השותפים לפרויקט במייל מסודר כך
- יחסוך לך את הלקוחות שאומרים בקלות הדעת "לא אמרתי" ולא עומדים מאחורי מה שאמרו בעבר
- כאשר מתחלף לקוח אפשר להעביר לו את כל הסיכומים כדי שיתן לו רקע ומידע מה נסגר לפני שהוא הגיע לתפקיד, ולהתנות שינויים על בסיס סיכומים שנעשו בעבר בהצלחה!
פעם ראשונה שאני ממש מתנגדת.
ברור שלתורה יש כח ועבודת המידות שלנו על פיה היא היחידה שמוכיחה את עצמה. לדעתי אנחנו הציבור המוסרי ביותר, אבל כפרטים, כאינדיבידואלים, כיחידים -רוצה להזכיר שאנחנו כמובן עוד לא מושלמים. יש שחיתויות, יש גזענות, תיוג, מוסכמות נוקשות ומסגרות חדות… וכמובן שגם כיחידים – לכל אחד יש את הבחירה לאן לקחת את התורה בחייו, והאם/ עד כמה לעבוד על מידותיו…
אישית נפגענו, קבוצה גדולה של עובדות – במשך תקופה ארוכה ממנהלת חרדית לחלוטין במוסד חרדי לחלוטין, והמידות של אף אחד שם בהנהלה הגבוהה לא באו לידי ביטוי…. משום מה יש תחושה במקומות מסוימים שבעניני עבודה והעסקה, וביחסי הנהלה עובדים בציבור החרדי – אין מוסריות ואין יראת אלוקים…. אפילו הגדר החוקית המחייבת רחוקה מן העין ומן הלב….
אולי פחות מקובל להתפרץ על עובדת כמו בסיפור, אבל העוולות השקטות חמורות לא פחות ואף יותר. מקווה שלא יצא התקפה…. תודה על התכנים.
אז דבר ראשון אני ממש מעריכה את גיבורת הסיפור, שעמדה בסיטואציה ממש לא נעימה בלשון המעטה. וכל הכבוד לך שהפן הרוחני נתן לה כח! זה מראה כמה היא מחוברת.
אני רוצה להוסיף נקודה חשובה- לא חייבים לשפוט את הצד השני ולתת לו ציונים. היה פה אירוע מאד לא נעים, התנהגות לא אנושית אבל הרבה יותר קל, אמיתי ונכון להכניס אמונה. שהכל מאיתו והם רק שליחים. מבחינת המקום הלא דתי של השני- זה לא רק המידות, זו האמונה שבנ״א חרדי מושתת עליה. שאולי אם הייתה להם האמונה הם לא היו מפילים עלי, לא רואים את אלוקים בתמונה.
לסיום, התורה כל כך אמיתית שאין צורך שנעשה לה יחסי ציבור.
מצטערת לומר אבל אני עובדת צמוד עם אנשים גם חרדים וגם חילונים, ואין הבדל באכזבות שאני חווה משתיהם… מנהלת/ראש צוות וקולגה חרדיות – ששיקרו, רמסו, צעקו, ניצלו, הלשינו ואמרו הוצאת שם רע בעבודה, באותה מידה של מנהל חילוני שדרס ויש אנשים נעימים וטובים מכל המגזרים…
אמנם התורה מצווה אותנו על מידות טובות אבל תהיה זו אך נאיביות לחשוב שהכיפה הינה ערובה למשהו, איסורי אונאת דברים הלבנת פנים לשון הרע ועוד, לא נאמרו לחילונים…
סיפור יפה! מזכירה- יש הרבה אנשים שיש להם לב טוב והם נחמדים וגם לצערי יש אנשים שחיים חיי תורה, אך לא עבדו על עצמם ואין להם מידות טובות:(
אין ספק החינוך למידות טובות מגיל אפס והדמיות ההוד שלנו יוצרות אחוזים רבים יותר של אנשים עם מידות טובות וכו אבל ממש לא בהכרח. פעם הבאה שמישהו ירא שמיים יפגע בה ח"ו במה היא תאחז אז?
וואו איזה סיפור מיוחד! כל כך חיזק אותי כי הקטע הזה שהם נחמדים הוא ממש נכון וממש הזדהיתי עם המילים האלו "ואולי לפעמים הם אפילו נראים נחמדים יותר, רק ברגעי מבחן כאלו של כעס או אגו, מתברר ההבדל המהותי בין אנשים שקשורים לתורה ומתורגלים לעבוד על המידות כל החיים, ובין אלו שלא.. רק לתורה יש כוח לייצר אנשים רגישים לשני, שעובדים על עצמם, שלא נותנים לאגו לשלוט על תגובות ומעשים." ישר כח גדול!
***
את מדהימה שאת מצליחה להסתכל בהסתכלות כל כך נכונה, והלב שלי ממש כאב שקראתי מה שעברת, זה כל כך משפיל!! בזכות הנעלבים ואינם עולבים תראי בעז״ה הרבה הצלחה וס״ד! והאמת שאני נתקלת הרבה בחשיבה הזאת שאנחנו חברה רגישה, אכפתית ממקום כל כך אמיתי מחינוך מגיל 0 וזה מזכיר לי שזה הרגע באמת להתחיל לחשוב על זה יותר בחינוך הילדים שלי תודה לך!!!
***
תודה! יפה מאד לקחת את זה למקום של גאווה יהודית ותחושה טובה. מזדהה מאד. הבוס שלי אדם מאד נחמד ומפרגן, אבל אחרי ששמעתי אותו פעם אחת מתעצבן על מישהו בטלפון – התחלתי ממש לפחד שלא יפול גם עלי פעם אחת…. אפס שליטה עצמית וראיית השני. שלא שם חלקינו כהם! בתפילה שכולם יחזרו בתשוב בקרוב
***
גם אני חוויתי תחושה דומה כשמישהי אצלנו בעבודה שהיתה תמיד מאד אדיבה פתאום הפכה את עורה, כשזה לא בא לה טוב. מאז התחדד לי ההבדל בין 'בין אישי' לבין אדם לחברו. אשרנו שזכינו!
***
מזדהה ממש! בראיון עבודה במקום לא חרדי שאלו אותי אם אני מכבדת וכו, ותכלס בפועל הם לא מכבדים את אורח חיי…כל היעדרות מימי גיבוש וכד'= אי שביעות רצון
***
וואו, כל הכבוד!!! עצם האפשרות להסתכל מהצד במבט אחר, לשמוח שאת היית נוהגת אחרת ולהירגע- זה אשרינו במלא העוצמה!!!!!!!
***
סיפור מאוד מרגש ומחזק כל כך נכון – – – תודה על החיזוקים הקבועים אשריכם!
***
תודה מדהים הסיפורים מחזקים מאד וגם התמונות מסך בקונטרול יו
***
פשוט מרגששש כל מילה בסלע דברים כדורבנות
***
ממש מחזק ואמיתי!!, יישר כח!
***
חיזקת אותי מאוד!!!!!!!
***
חיזקת אותי!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
הנושא הזה שמצפים לתמורה על כל ויתור עלה בעבר, ואך טבעי לצפות לתמורה על מעשה טוב, אבל לפעמים המעשה שעשינו כנראה כל כך גבוה וחשוב רוחנית עד ששווה לשלם עליו שכר רוחני נצחי, כמו המעשה עם אביו של רש"י שהוזכר באחת התגובות. במקום לשלם עליו ב"פרוטות" של כסף /הנאה חולפת.
בשמיטה האחרונה השתתפה בסימפוזיון קטן בת של חקלאי חילוני שהחל לשמור שמיטה לפני מס' שמיטות. היא סיפרה שהרב מנדלסון הגיע אליהם לקיבוץ שבו כולם חילונים וניסה לשכנע בגודל המצווה. אבא שלה התלבט מאד, הוא נקרע תחת הקושי להחליט, וברגע האחרון החליט לקבל על עצמו את המצווה בגבורה.
בתור ילדה היא זוכרת את הקושי העצום ביומיום לראות את השדות וכלי העבודה היקרים ששבתו, הגירעון הגבוה שאביה ספג, ולא, הם לא ראו את השפע הכספי אם כי הם עברו איכשהו את השנה.
באותה תקופה אחים שלה התחילו להתחזק רוחנית ועברו ללמוד בישיבות קדושות והיא התחזקה גם כן ועברה ללמוד במדרשה. היא מספרת שבאחת ההרצאות במדרשה הגיעה הבת של הרב מנדלסון ודיברה בנושא מצוות השמיטה והשכר המובטח בתורה. בקושי היא החזיקה את עצמה כל ההרצאה שלא לשאול את השאלה שבערה בתוכה; איך יתכן שאבא שלה שכל כך התאמץ לשמור שמיטה לא ראה את הברכה הכתובה בתורה אלא להיפך, סיים את שנת השמיטה בגרעון של מיליון שקל?!
היא חששה שזה יגרום לחילול השם, ולכן רק בסוף ההרצאה היא ניגשה לשאול בצד את השאלה הנוקבת. הבת של הרב מנדלסון התעניינה מאיזה יישוב אביה, כששמעה את שם המושב היא הגיבה בהתפעלות; במקום כל כך רחוק מיהדות, איך הוא זכה והצליח לשמור שמיטה? ותוך כדי היא שומעת שגם האחים זכו להתחזק ולחזור בתשובה. נו— את לא רואה? זו התשובה לשאלה ששאלת: האם היה אפשר לשלם שכר יותר טוב, אמיתי ונצחי לאביך?
כל הזמן בתגובות אני רואה שכותבות בנות ע"כ שלא לכל הסיפורים יש הפי אנד… אני מרגישה צורך לשתף במשהו-
כולנו יודעות מגיל 0 שפרנסה נגזרת מר"ה ועד ר"ה כולנו חונכנו ע"כ שגם גנב ח"ו – נגזר עליו מה יאכל, ובחירה עצובה שלו – להגיע לפרנסה בדרך אסורה. בלי חלילה וחס להשוות, רק רואה לשתף בהרגשה פרטית שלי- כל אחת תקבל בדיוק מה שנגזר עליה. מי שעובדת במקום שהוא לא רצון ה' ממנה – בודאי היתה מרוויחה את אותו כסף בדיוק אם היתה בוחרת לעבוד במקום שמור יותר. וכן להפך אם סירבה לעבודה מטעמי רצון ה' אם יש לה "הפי אנד" לסיפור- נראה שנגזר עליה פרנסה ברווח וקיבלה מקום משתלם יותר ומי שאין לה "הפי אנד" – נראה שלא נגזרה עליה פרנסה ברווח, ולכי תדעי אם לא הייתה מסרבת אם ההצעה היתה יורדת או שהיה נגרם לה הפסד כלכלי אחר.
ראיתי בספר "הנני בידך" (בהוצאת פוזן) בעניני בטחון בה' רב פלוני שהתארח במקום והתנצלה בעלת האכסניה "חתולה אכלה את החמאה שלך" אמר לה הרב שזה לא נכון. כעסה ואמרה שהיא ראתה במו עיניה. אמר הרב "אם החתולה אכלה את החמאה סימן שזו לא היתה החמאה שלי. אם החמאה היתה שלי החתולה לא היתה יכולה לאכול אותה…."
איזה מדהימה את! כל כך כנה ואמיתית עם עצמך!
יש פעמים שאני נתקעת ללא מוצא ומוצאת את עצמי פשוט מאמינה שיש לקדוש ברוך הוא מספיק כוח להוציא אותי מהמצב הזה… וגם יותר שליטה רחבה בנעשה בעולם אז מה הבעיה שיגרום לבוסית לשנות את דעתה?! זה לא גאוני?!
אני חושבת על תסריט בו יושב בורא עולם עם פמיילתו ומקבלים כזו שיחה ממשרת נאמן שנמצא בצרה ויש לו לרבונו של עולם כל כך הרבה דרכים להוציא את האדם מהמיצר לו הוא רק יבקש! כמה מחמם את הלב איך שה’ מסובב את העולם רק בשבילי ובשביל שארגיש יותר שמורה ומוגנת וקל וחומר שהכל זה למען שמו וקדושת אשה מישראל נתינה נאמנה. אשרייך! תמשיכי להתפלל אל תדאגי לפעמים הבאות, כי גם לבוסית שלך יש ”בוס”.
***
אלופה!! גם אני עזבתי שתי עבודות שהיה שם אינטרנט פתוח וסגרתי את הווצאפ למרות שלבית לא הכנסתי אותו והוא היה רק במחשב בעבודה יישר כח!!
