ישיבה של מטה

תגובה לתגובות על אלו שכתבו שגם חרדים יכולים להתנהג בצורה גרועה מבחינת מידות. 

זו אמת עצובה ונכונה. אבל! אם האמת הזו נאמרת מתוך הדגשה שעלינו להתחזק, ניחא. אבל לפעמים המשפט הזה נאמר מתוך נחיתות. אוקיי, ואז מה? יש חרדים פוגעניים ורעים וגנבים ומה לא. בגלל זה – לא נכון שהתורה מעדנת את המידות? האם עבודת המידות שאנחנו עובדים ומתחנכים ומחנכים אליה כבר מגיל שנתיים, היא לא באמת פתרון, כי יש אנשים שעליהם זה לא עובד? 

בכל אופן, משפט חכם שאמר לי מישהו – “כיפה עולה 15 ש”ח, זקן ופאות גדלים לבד”. בשביל להיות מוגדר חרדי לא צריך לעבוד קשה… יש אנשים שבהחלט צריכים לעבוד על המידות שלהם קשה יותר מאחרים, ויש להם יותר נפילות. ואם הם אינם זוכים, התורה נעשית להם סם המוות, והם מצטיירים גרוע מאוד. מקווה שהובנתי… 

בתגובות שהגיבו לסיפור “להנות מכל העולמות” היו הרבה שטענו שגם בציבור שלנו יש שחיתויות ומידות רעות וכיפה אינה ערובה למידות טובות… 

זה ודאי שזה כך! כיפה וכיסוי ראש אינם ערובה לכלום, אף אחד לא אמר ש”חרדי” הוא עם מידות טובות יותר, אלא שיהודי “ירא שמיים” הוא עם מידות טובות ונעלות הרבה הרבה יותר, וזו מציאות מוכחת בשטח! 

לצערנו יש הרבה מתוכנו שאולי מוגדרים כחרדים, אבל זה שהם נולדו למשפחה חרדית לא גרם להם לעבוד על המידות שלהם… אבל כאלו שבאמת משתדלים לעשות רצון ה’, ויש המון המון כאלו, רואים בחוש את ההבדל בבין אדם לחברו שלהם. 

אגב, אחת שיש לה יחידות להשכרה סיפרה לי שהיא מחפשת רק שוכרים בני תורה, משיקול פרקטי – המציאות מוכיחה שהם האנשים הכי ישרים, הוגנים ומתחשבים בעולם. 

זו התגובה אליה רוצה להגיב אבל בשעת ניסיון, כשלא מתאים ולא נוח וקשה, בלי יר”ש אין שום כבל של מוסר שיחזיק את האדם… 

אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר? גילוי נאות: הסיפור שלי מתרחש לפני יותר מ-10 שנים, לא מתמצאת מה קורה היום. במהלך 8 שנים נעזרנו במשפחה ברכבת ישראל בקו חיפה-ת”א בתדירות גבוהה. לכן הייתי בקיאה מאד באיחורים קצרים ובאיחורים ארוכים שעבורם זכיתי לא פעם בכרטיסי חינם (נדמה לי שהחל משעה איחור, אבל לא סגורה בוודאות). 

כעבור מספר חודשים ואחרי איחורים של שעות רבות נכנסתי לאתר שנותן לוחות זמנים והגעתי לדף של אחוזי איחור. להפתעתי הרבה היה רשום אחוז איחורים שולי לגמרי, משהו שמתאים לרכבות אירופיות, אולי ממש שוויצריות. בתור מתמצאת בשטח החלטתי להיכנס לעובי הקורה ולא להסתפק בכותרת. באותיות הקטנות מאד היה כתוב שהאחוזים נלקחו רק מאיחורים של עד 5 דקות. במילים אחרות: כשמתייחסים רק לאיחורים השוליים ומתעלמים מהאיחורים שממש משבשים תוכניות, המצב נראה ממש טוב. 

צריך לקרוא כמה פעמים כדי להאמין שזה אתר רשמי של שירות ארצי בישראל ואת התרמית ניתן לגלות בקלות יחסית. למרות זאת עדיין המספרים המשיכו להתפרסם בזמנו, עוד מספר פעמים בהם חזרתי ובדקתי. לכבוד התגובה נכנסתי לבדוק ממש עכשיו וגיליתי שיש שיפור באמינות כי כוללים כל איחור החל מאיחור של 5 דקות. אממה, עדיין לא כוללים רכבות שבוטלו באותו היום. לסבר את האוזן, רכבת שבוטלה היא רכבת שהגעת לכבודה ובסוף עלית על אחרת כעבור 30 – 60 דקות לפחות. זהו איחור מאד גדול בלוח הזמנים אבל לא נכנס כלל לחישוב. 

בואי נזכר בבית הספר – ממוצע הוא מספר שמאד מושפע מערכים (מספרים) קיצוניים. להוציא אותם החוצה מאד משפר את התוצאה לכיוון הרצוי. 

בנוסף, בימי חלדי עשיתי שני תארים באוניברסיטה. (אני בעלת תשובה). לקח לי זמן אך כעת כשמנפנפים מולי במחקר, שווה לבדוק קודם כל מי המממן שלו. אינני מופתעת כשמציגים מחקר שבו כל מיני חומרים מזיקים ימביאים תועלות נפלאות. רק בחלקם יש נגישות לזהות מממן המחקר. כשיש אפשרות כזו, רבות הפעמים שמסתבר שהמממן הוא בעל אינטרס בשיווק החומרים. האקדמיה שמתכסה באצטלה של אובייקטיביות אינה כזו כלל. ולא יספה. 

המסר מהסיפור ליהנות מכל העולמות מאד יפה ומחזק! 

חבל שהבאתם גם תגובות שחולקות על המסקנה – לא חכמה להביא דוגמא של מנהלת חרדית שפגעה וכו’ כי אף אחד לא אמר שכל שומרי המצוות מושלמים, אלא דובר כאן בגדול – לתורה יש כח לתת דרך חיים מרוממת לשומריה (כמו שנכתב כל כך יפה בסיפור) וכן – צריך לומר זאת בפרט לנו היוצאות לשוק העבודה המעורב. 

זה לא נקרא יחסי ציבור לתורה, זה נקרא להזכיר לנו את המעמד הגבוה שזכינו לו זה גם משמח וגם מחייב. אז לבוא ולומר ‘לא נכון, אני מכירה חרדים שאין להם מעצור בלשון הרע או הלבנת פנים’ זו סטיה מהנושא. כי תמיד יש מקרים אחרים, אבל אי אפשר להתעלם מההסתכלות הכללית שבקרב שומרי המצוות יש איכות חיים אחרת (גם) בכל הנוגע ליחסי בין אדם לחברו. לא ממקום של ללעוג לאחרים, אלא ממקום של להבין את גודל הזכות שיש לנו! 

וגם זאת שכתבה – חבל שהקטינה את האחרים בשביל להרגיע את עצמה, יכלה להתחזק באמונה – זה גם נכון שמבט אמוני מרפא ומשקיט את הפגיעה, אבל לא סותר שאפשר להתנחם ולהתחזק גם בזה שאצלינו זה לא יקרה. התורה היא לא עוד פרט בחיים שלנו – היא מעצבת לנו את החיים כולם! ולכן להבחין בהבדל התהומי שבין שומרי המצוות לשאינם – הוא הכרה בגודל מעלת התורה.

זה לא תגובה על סיפור זה- כי אם תגובה על תגובות מתוך התגובות לסיפור ‘להנות מכל העולמות’ ומכאן מתחילה התגובה: 

אני חושבת שיש כאלו שלא הבינו כשאומרים שאנחנו ציבור חרדי ויש לנו את הרגישות וההבנה לא מתכוונים לכל אחד שנראה כחרדי, אדם חרדי הוא לא חיצוני – אדם חרדי הוא אדם שחרד לדבר ה’ אדם שחי את התורה, חי את הקב”ה עובד על עצמו, מתקדם וכן, לצערינו יש הרבה שוליים! 

הרבה כאלו שאיבדו את הנכון או לא ידעו אף פעם למה הם חרדים הם נולדו חרדים [ואפילו צו”לים] והם ימותו חרדים – שימו לב להבדל! מדובר פה בהכללה ולא בפרטים, ובהכללה יש לנו על מה להיות גאים ויש צורך בגאווה הזאת! ובלמצוא במה אני שונה מהם, איפה נקודות החוזק שלי מולם כשומרת תורה ומצוות ובהכללה- כחרדית מתוך כל החרדים וכמובן לא לשכוח גם ליישם מעריכה כל אחת ואחת שמתמודדת! 

אגב, אני חושבת [אני חושבת, כן?] שבנות שענו תגובות כמו ‘גם בחרדים יש כאלו’ וכו’ – כדאי לעשות בדק בית אישי בנוגע לכמה נסחפת עם הסביבת עבודה שלך או כמה את גאה/מאמינה/מבוססת במקום שלך כחרדית [לא בהכללה בכלל!!!]

אני רוצה להגיב לכמה תגובות שהיו על הסיפור ליהנות מכל העולמות, היו כמה וכמה שציינו את זה שגם בציבור שלנו יש אנשים עם מידות לא טובות והיו גם שאמרו שלפעמים שם יש נחמדים יותר.. 

אז דבר ראשון אני רוצה להסב את תשומת לבכן למה שהמספרת אמרה, שאלה שהיא עבדה מולם היו מהאנשים ה’נחמדים’, אלה שנראים לנו טובים יותר מהרבה אחרים אצלינו בציבור, לא כאלו שביום יום צצות המידות המגונות שלהם, כך שכל הנחמדים שאתן מכירות יכולים להתגלות יום אחד בדיוק כמותם…

אני עובדת בחברה חילונית, עם כמה עובדות חרדיות, וכבר כמה שנים שניסו לשכנע אותי להשתמש בוואצאפ, אמרו לי תשאלי רב… בעקבות הסיפור על האישה הגיבורה שהתנתקה מהווצאפ- ראיתי בתגובות כמה ששאלו את השאלה שכבר יושבת לי על הלב הרבה זמן: 

אני עובדת בחברה חילונית, עם כמה עובדות חרדיות, וכבר כמה שנים שניסו לשכנע אותי להשתמש בוואצאפ, אמרו לי תשאלי רב… בגלל שידעתי שבאמת הוא ממש לא נצרך, אז אפילו לא שאלתי רב פשוט אמרתי להם שלא מתאים לי. 

אחרי שחזרתי מחל”ד אני מגלה שהתקינו על המחשבים וואצאפ, אבל לפחות הוא משותף לכל הבנות ותכלס אולי עצוב לומר-הופתעתי לטובה… הייתי בטוחה שוואצאפ זה דבר נוראי הרבה יותר (לא דברת על פלאפון, רק התקנה על מחשב) וכ”כ נלחמתי שלא יכנס, אני רואה שהוא משמש אותי נטו לצרכי עבודה כאן בלי שום דבר מעבר לזה, וכל הזמן קופצת לי השאלה-אז מה הבעיה?? הצ’אטים הבודדים שיש לי במייל הרבה יותר ממכרים ובעייתיים… ועל הצ’אטים לא שומעת שמדברים! אני מרגישה שממש התקררתי בזה, ואם פעם כשחיפשתי עבודה ואמרו שחובה וואצאפ אז פשוט הורדתי את ההצעה, עכשיו זה מרגיש לי בכלל לא בעיה… אשמח מאד שתחדדו את הבעיה, אני רוצה להתחזק…. 

תגובת המערכת:

אכן – מן הראוי לעשות סדר…:

הווצאפ הוא כלי חברתי מאד בעייתי. גדולי ישראל התבטאו הרבה מאד פעמים כנגד שימוש בטכנולוגיה זו, והגם שזו סיבה מספקת לכשעצמה, הסיבות הברורות נראות במציאות לעין כל.

 סטטיסטית, רוב מי שמשתמש בו (כולל כותבת השורות שניסתה לפני כמה שנים ‘טאבלט’ עם ווצאפ ‘כשר’ ורק קבוצות מוגבלות ורק לצורך עבודה…) – מעיד ברגעי אמת: זה כלי ממכר, קשה להיפרד ממנו, הוא מאד מאד שואב!!!

דבר נוסף: מאחר וזה כלי חברתי, זה אומר שככל שיש יותר משתמשות בו – זה יותר מקשה על אלו שרוצות לא להשתמש… אז בעצם העובדה שאת אולי חזקה, את עלולה חלילה לגרום למשהי פחות חזקה להתחיל להשתמש – ואת לא יודעת לאן היא תגיע איתו…

לכן, הכלל הוא כזה:  להשתדל כמה שאפשר להימנע!!! (בסיפור הזה, היא מודה שהיא ויתרה על עבודות בגלל זה!) 

אבל… בעידן שלנו, יכול מאד להיות שמגיע רגע ש… אין ברירה (התקינו כשלא היתה) -ואז, צריך להקפיד על כמה דברים:

1. לעשות שאלת רב פרטנית למצב ולאילוץ. 
2. להתקין במחשב – ככל שהווצאפ מותקן על מכשיר יותר נייד, כך הוא יותר נצמד… ויותר קשה להיפרד ממנו… זו בהחלט רמה חדשה של התמכרות, הרי עוד ללא היתה המכורה שהגיע לחתונת אחייניתה עם מחשב נייח:) 
3. להשתתף עם עוד אחרים – זה פתרון מעולה, משום שהוא הופך את זה למאד טכני ופחות אישי!! 
4. כמובן מעל סינון טוב, ללא סטטוסים, בלי שימוש אישי, ולצרכי עבודה בלבד.

וכמובן, הרבה הרבה תפילה..

שלום שמורה יקרה שלי, אני משתתפת במקהלה. ולמדו שם שיר לא משלנו. מלא בצלילים סינטטיים. השיר עשה לי רע עמוק בנשמה. אני מרגישה שכשאני שרה אותו הוא הורס לי את התמימות והמתיקות הטבעיים הטבועים בי. זה מעניין כי זה שיר המדבר על שמחה אך אין בו שמחה. 

אז כתבתי על הרגשתי: 

הצלילים הזרים 

המרים

ניסו את רוחי להרים

ניסו בי שמחה להזרים

אך לא

לנשמתי הם חודרים

כמו מים עכורים

ואני עודי מבקשת

רק צלילים מתוקים 

המשתפכים בתמימות

כמו מים זכים

רציתי ליידע על ארגון בשם “דעהו” ששולח מיילים יומיים שנותנים חיזוק ועוצמה לעמוד מול נסיונות הדור והתקופה. (טכנולוגיה, עבודה וכו’)  אני נעזרתי רבות. המייל שלהם לרישום: info@doeihu.org