לתגובות הקוראות
מחוץ לתמונה
קובץ קורות החיים שלי מלא בשורות כתובות. לא בגלל שהכברתי על עצמי במילים וכישורים, כן בגלל שהספקתי במהלך השנים הלא מאד רבות שלי בשוק להחליף שוב ושוב מקומות עבודה. כל פעם מסיבתה היא, אבל בשורה אחרונה היו לי הרבה שורות, כאמור. לאחר התייעצות עם דעת תורה החלטנו שאהפוך לעצמאית. על כל המעלות והחסרונות שיש בדבר.
התחלתי מאפס.
נעים להכיר, תכירו אותי, יש לי מה למכור לכם, משתלם לפנות אלי. ניסיתי לגבש מעגל לקוחות ראשוני, ולכן לקחתי כל הצעת עבודה שהיא בתחום שלי – ייעוץ מס. נתתי את מיטב השירות לאלו שפנו אלי, עסקתי גם בכתיבת תוכן מקצועי, והצעתי שיעורים פרטיים לתלמידות. אבל עוד לא הגעתי למצב של ביסוס העסק.
היו תקופות שקטות, וזה לא היה קל בכלל.
יום אחד שיתפתי חברה בקשיים הבראשיתיים של העסק שלי, והיא יעצה לי לפרסם דרך אתר ידוע ונפוץ, שמעניק פרסום תמורת אחוזים מעסקה שנסגרת דרכם.
מצוין! רעיון טוב לפרוץ חזק יותר לשוק.
בתחום שלי – ייעוץ מס בתחום דיני עבודה וליווי פרישה – אין הצפה של בעלי מקצוע, ופרסום בדרך הזו יכול בהחלט להכיר אותי ללקוחות שמעוניינים דווקא בשירות הזה.
פניתי אליהם, והם, כאתר אמין המכבד את עצמו, ביקשו לערוך ברור אצל לקוחות קודמים שלי ולקבל המלצות, אם אעמוד בקריטריונים שלהם – אוכל להתקבל לפרסום. הקדשתי זמן והגשתי רשימת ממליצים של לקוחות מרוצים.
כעבור כמה ימים הם חזרו אלי עם תשובה חיובית: נוכל לפרסם את העסק שלך, רק תביאי תמונה מוצלחת.
תמונה שלי?? אין על מה לדבר. אמרתי לנציג שמבחינה דתית אני לא מעוניינת להביא תמונה. אולי אפשר לשים לוגו במקום? או תמונה דיפולטיבית של דמות אנונימית?
הוא היה אדיב, ואמר שמבין אותי, רק חייב לקבל אישור לכך מהבוס, כי תמונה היא חלק בלתי נפרד מתנאי הפרסום. הוא חזר אלי כעבור כמה דקות: אין אפשרות בלי תמונה. יש לנו כמה לקוחות חרדיות שכן פרסמו את התמונה שלהם. תחשבי שוב אם זה כל כך מפריע לך, זה סך הכל תמונה.
היה לי מעניין לראות שכמה שברורה לי התשובה השלילית – היא לא חפה מהרגשה של קושי. וכאן הגיעה שמורה ונתנה לי כל כך הרבה כח – להיות שייכת לקבוצה של אמיצות, של חזקות, של עקרוניות, שלא מוכרות את הערכים שלהן בעד מטבע כסף, ולא בעד קידום, ולא בעד אף דבר בעולם.
ברוך ה' כיום העסק הצליח להתמנף גם ללא הפרסום באתר ההוא, ואני שמחה שדרך ההשתדלות שלי לפרנסה יש לי גם זכות לעזור לאנשים בתחום שקשה יותר להשיג בו ידע.
והבחירה להישאר מחוץ לתמונה – היא אחת התמונות היפות שלי:)
***
הרבה אנשים זורעים זרעים בעולם הזה, לא תמיד רואים תוצאות כאן ועכשיו. לא בהכרח שכבר מהרה ינביטו שורשים ויצמיחו עלים ופרחים. אין הבטחה למתי יצמחו פירות האילן.
אבל יש שזוכים להארה שמיימית, ורואים בחוש את יד ההשגחה מלווה אותם ומצמיחה להם פירות גם בעולם הזה, כמו למשל השמורה היקרה ששיתפה אותנו בסיפורה המרגש "תמורה". הבמה שלה:
שלום אני מהסיפור של "תמורה". זו שדחתה את ההצעה לעבוד ביחידת 8200 של הצבא… רק רציתי לעדכן שבאמצע חנוכה היה לי נס חנוכה פרטי, והתקבלתי לעבודה מצוינת!
בשעה טובה בשבוע שעבר התחלתי את העבודה שהגיעה אלי בניסי ניסים כפשוטו! מבלי שעשיתי בשביל זה דבר (רק הייתי צריכה לא להפריע לקב"ה…)
עבודה שלא יכולתי לחלום עליה מבחינת המשכורת, החברה, האווירה והמיקום! באמת הקב"ה דאג לי ל ה-כ-ל הכל הכל. בנוסף לכך, ביום הראשון לעבודה קיבלתי תשובה חיובית מעוד מקום עבודה, כך שרק נותר לי לבחור…
הקב"ה הוכיח לי למעלה מכל ספק שמי שמשתדל ללכת איתו – לא רק שטוב לו לעולם הבא, אלא גם בעולם הזה. הקב"ה מאיר ומנעים לו את הדרך.
האמת שלא חלמתי וגם לא ציפיתי לקבל כזה בונוס וכ"כ מהר…
התמורה האמיתית כמו שציינתי, כבר קיבלתי מעצם הבחירה, ושום תגמול גשמי גדול ככל שיהיה לא יוכל להוות מקור השוואה אפילו כלשהו. אבל אין ספק שזכיתי לקבל הארת פנים שמימית ופנים שוחקות היישר מבורא עולם, וכן גם אור ירוק ותמריץ להמשיך להיות חזקה ולשמור על העקרונות.
רציתי להודות, בראש ובראשונה –
לבורא עולם ששם בעולמו כאלו שליחים טובים,
לצוות שמורה,
ולכל השמורות והמגיבות היקרות…
קראתי את התגובות בשקיקה, ופעמים רבות כשאני זקוקה לכוחות מחודשים – אני פשוט פותחת את קובץ התגובות ומתמלאת מחדש.
תודה רבה!
תזכו כולן לשפע ברכה והצלחה בכבוד ובהיתר מידו המלאה של הקב"ה.
***
שני סיפורים, משתי זירות שונות,
ופרשת המן אחת שמזכירה לנו מי המפרנס האמיתי,
ושום רווח לא יופסד ממי שבוחר להימנע מהשתדלות אסורה.
תגובות השמורות לסיפור
רוצה להיות בטוחה שעשית את הדבר הנכון?
בתחילת המלחמה בעלון של שבת הופיע סיפור מאוד דומה, שאחד הבנקים הורה לכל העובדות לשים תמונה בחתימה שלהן במייל, ומי שלא-תפוטר. השאלה הגיעה לרב זילברשטיין שליט"א שהורה לא לשים תמונה, ושלח מכתב יפה ומכבד להנהלת הבנק.
מה שיצא מאותו סיפור היה ביקור של 2 המנהלים אצלו בבית (כשאני מדמיינת 2 בעלי בנק מבקרים אצל הרב זילברשטיין אני מתרגשת) ובסוף הפגישה שופרו כמה דברים מבחינה רוחנית לעובדות. כך שיצא מזה רק טוב.
אז קודם כל-ישר כח אדיר! לנו זה ברור שאין כאן שאלה בכלל, אבל אם יש הרגשה שבתמונה אחת אפשר להגיע לקהל יעד גדול/פרסום וכזה-זה בהחלט יוצר התמודדות. מעריכה את העמידה בניסיון שלך!
ועוד משהו-שמתי לב שיש איזושהי התקררות בנושא התמונה. אולי זה הטלפונים החכמים, אולי קטע משועמם כזה של "לעקוב" אחרי אנשים/נשים. (לא הבנתי, משעמם לי בחיים שאני צריכה לראות מה מישהי אחרת לובשת? לקרוא מה כל אחד כותב? מישהי בשמחה משפחתית דיברה על פוסטים של אמהות של חיילים וברור שהציבור החרדי שלא לומד תורה חייב להתגייס לצבא, אמרתי (וזה חלילה לא זלזול באף יהודי!) לה שאני קוראת "פוסטים" של הרב שטרנבוך ומבינה שצריך להתחזק ברוחניות…)
אני מדברת לפעמים עם חברות לעבודה צעירות ממני, בתחילת דרכן בעבודה, וזה לא נשמע להן לא הגיוני שאישה חרדית תראה את עצמה.
וגם לעקוב אחרי נשים חרדיות- הרי בוודאות אותה אישה לא שאלה רב אם זה בסדר שכל עמ"י יראה כמה היא צנועה ויפה ושזה ממש יקדש שם שמים, נכון? כי היא היתה מקבלת תשובה שלילית ביותר- אז למה לי להעריך נשים שאין להם מימד אמיתי בגדולי ישראל ובצניעות? נקודה למחשבה…
בקיצור בזכות נשים כמוך שמוסרות נפש על "כל כבודה"- שבעז"ה תהיה הגנה ושמירה לעמ"י וירבה כבוד שמים אמן.
מיוחד!! באמת כואב כל הסיפור הזה של התמונות והזומים שעושים ואת לא יכולה לדעת מי רואה אותך.
היום זה נהיה מאד נפוץ גם במשרות שזה נשמע לא קשור כמו למשל הוראה. כשאישה נותנת שיסריטו אותה לקליפים, תכניות וכו'- היא צריכה לוודא מה השימוש שעושים עם זה ואיפה זה מתגלגל.
היום גם נכנס הקטע של קליפים לבנות (מצווה) וכולי. אני לא אומרת שעכשיו לא יעשו תוכניות מוסרטות אבל קליפ למשל הרי זה דבר שכולו אומר "תראו אותי" וחושבים איך לעשות אותו הכי מושך וה' יודע איפה מסריטים אותו וכמה אנשים צופים בבנות בעת ההסרטה… נקודה למחשבה.
פעם לצערי יצא לי לפתוח מחשב בלי חסימה טובה, וראיתי עצמאית חרדית שמפרסמת עצמה באתר בסגנון שאת מתארת. חשתי תחושות מאד לא נעימות מול תמונה של אותה אמנית שהצטלמה לצורך שיווק עצמה והעסק שלה, עם איפור כבד ופוזה לא מכבדת וכו'…
באמת חבל שהאווירה של הרחוב מבלבלת אותנו מהמבט הנכון על הפרנסה, שצריכה להיעשות בדרכים כשרות ובתור השתדלות ולא בתור פיתוח קריירה.
אומר בזהירות שגם הרבה משיטות השיווק והיחצנות פוגעות מאוד בצניעות ובפרנסה כאמצעי ולא כמטרה וערך בפני עצמו. אז אשרייך שאת מחוץ לכל זה!! לעבוד מתוך בטחון בו יתברך זה בעצמו המתנה הגדולה ביותר! אין להשוות את השלווה והרוגע של המאמין מול הלחץ התמידי של מי שבטוח שהוא מנהל את העולם ואת העסק שלו!!
איזה ניסיון ועמדת בו בגבורה כולנו גאות בך מדהימה!!!
ממליצה לך לקחת תמונה שלך ולשמור ואם יעבור לך מחשבה שהיית מתפרסמת או מתפרנסת יותר לו היית נותנת תמונה אז תסתכלי על התמונה שלך ותדעי שהצניעות ששמרת על עצמך ולא חשפת את עצמך, זה הכרטיס שלך בעולם הבא המיוחד שמחכה לך ובעולם הזה על דברים שתהני מהם. כי מוויתור על משהו רוחני אף פעם לא מפסידים! שמעתי מהרבנית מנוחה לוי שאמרה שכשיש ניסים לאדם אז כביכול מנכים לו מזכויותיו, אבל! אם האדם עשה קידוש השם ובמיוחד במסירות נפש וויתור זה נשאר לו לעולם לדורות!!
אמרו לך שיש עוד חרדיות ששמו תמונה! ואת לא! את ענקית!!! מקנאה בך! כל כך חיזקת אותי!
אני פשוט לא מצליחה לקרוא מרוב התרגשות והלם!
בדיוק שבוע שעבר האתר הנ"ל קיבלו אותי לפרסום באתר שלהם בתנאי ש..אשלח להם תמונה שלי. מבחינתי זה היה ברור שלא ואמרתי להם- צניעות זה עדיפות ראשונה בשבילי! הם דווקא הבינו והגיבו יפה.
אין יותר כח מלקבל את הסיפור הנ"ל עם ההמשך הטוב. כי זה כל כך מבלבל במיוחד שאנחנו עושות הכל לפרנס את הבית כדי שהבעלים ישבו ללמוד תורה.
תודה רבה למשתפת ותודה לה' שכל כך אוהב אותנו ורק מבקש שנאמין בו ונלך בחוקותיו ושח"ו לא נתבלבל במטרה.
סיפור מיוחד!!! אני חושבת שהנושא הזה לא מספיק במודעות שלנו – עד כמה חשוב לשמור את עצמנו לעצמנו…
הסיפור הגיע בדיוק בזמן רלוונטי: חברה שלי עובדת בהייטק. מההנהלה הגיעה דרישה לשים ב teams תמונה אישית. חברתי הפנתה את השאלה לרב יצחק זילברשטיין והוא פסק לה לא לשים תמונה ואפילו מטושטשת אפילו במחיר פיטורין (והם איימו בפיטורין) . כמובן שכל מקרה לגופו וכל אחת צריכה להתיעץ- רק כדאי לדעת שלא מדובר בנושא פשוט.
הזדהיתי מאד עם מה שכתבת שגם במקום שהיה לך ברור מה התשובה, עדיין היה קושי, וכאן השמורה נתנה גב!
אם תשימי לב, גם הנציג של האתר ניסה לשכנע אותך בזה שיש "עוד הרבה חרדיות", ממש הזכיר לי את מה שדיברנו ביקיר לי על כוח הסביבה, אמרתי אז לחברות – כשרואים מה כוח ההשפעה של הסביבה, מבינים מה כל כך חזק בכוח של שמורה!
וואו מרוגשת עם דמעות בעיניים…. אשריכן נשות ישראל!!!
***
מדהיםםם בתור עצמאית מעריכה אותך עוד יותר!
***
וואוווו, גדולה!!! כל הכבוד!! אשרייך!!
***
תגובות לסיפורים קודמים ושיתופים מהשטח
לגבי מישהי ששאלה בתגובות על ווצאפ, ומשהו כללי על גדרים:
לצערינו, אנחנו חיים במבול. יש סערה (כמו זו האמיתית שבחוץ כרגע) והכל נהיה אפור מטושטש ולא ברור. כשהייתי ילדה אמרה לי אמא שלי: לא מבינה למה צריך תקנון משמר התורה, אישה יהודיה יכולה להסתכל במראה ולדעת אם היא צנועה. ובכן, אמא שלי באמת מסתכלת במראה ויודעת אם היא צנועה. והיא תמיד צנועה, 100%, ללא ספקות. אני- לפעמים מסתכלת, ואחר כך מתלבטת… לפעמים רואה תמונה שלי ונבהלת שהמטפחת כ"כ טיילה/פתח הצוואר הרופף 'זלג' וכו'.
הרב פאלק כותב בפתח הספר שלו, שזה משהו חדשני. פעם לא כתבו ספרים כאלו. והיום, לצערו- הוא נאלץ לעשות את זה. רק תחשבו רגע ששואלים רב על עובי הדנייר בגרביון. נאלץ הרב, כבוד תורתו (מדובר בפוסק גדול!) לבדוק מה זה דנייר, באיזה חברה, איך זה נראה כשנמתח על הרגל… איזה בזיון! איזה בזיון שהרגש היהודי שלנו מיטשטש…
הכי קל לנו להיצמד לכללים. זה באמת הכי קל. הכי קל לעבוד רק בבית יעקב, לסרב לכל הצעת עבודה בחברה מעורבת, לא להכניס מחשב הביתה בכלל (לא לעבוד עם מחשב- זה עוד קיים?) לא להחזיק חשבון מייל… הכי קל כשיש סינון אינטרנט מסודר שמחליט בשבילי מה טוב ומה לא (ומה עם כל מה ששם, שלי הוא לא נצרך וסתם מכלה את זמני?) הכי קל כשהכל הלכה פסוקה. ויש כל כך הרבה מעבר.
להיות יהודי זה כולל הלב. להיות יהודי חרדי זה להיות יהודי עם רגש. 'חרדה'- יראת שמים- זהו רגש. אי אפשר להגדיר את זה. זה לא כתוב בשום ספר. זה כתוב בלב. והלב שלנו- די מבולבל.
יש לי דוגמא פשוטה לזה מעצמי- שנים אמרתי שאין מה לדבר על טאבלט/סמארטפון. רק מחשב ורק נטפרי. והגיע יום, והיה חייב- ווצאפ! חייב של באמת, לא כי ככה נח למנהל… היה חייב גם אפליקצית נוכחות עם אפשרות לקריאת מיקום.
בסופו של סיפור ובדיונים ארוכים, ביני לבין עצמי ועם בעלי ועם התשובות שלנו הלכנו לרב. והוחלט על רכישת מכשיר. הגדרנו את הצרכים של העבודה בצורה מאד מאד מדויקת ומה שקרה ש…. המכשיר היה הרבה יותר מסונן מהמחשב.
במחשב היה נטפרי. היו כל מיני חנויות, אתרים, כולם מסוננים ומאושרים! היה צ'אט עם חברות כל החברות, רק חרדיות וטובות וצדיקות אבל מלא ברברת. כל מיני סרטונים שאנשים שלחו במייל (למכשיר המדובר הגיע המייל של העבודה. עניני בלבד)
ובמכשיר? ווצאפ- כן, כמו שכתבה מי שכתבה- הווצאפ היה של העבודה. דיווחים. הודעות. שום דבר אישי. הוא על המספר הכשר שלי ככה שאף אחד לא חושב שיש לי ווצאפ ולא מנסה לשלוח לי שם שום דבר ואי אפשר להתחבר לקבוצות שלא של העבודה- בגלל הסינון. בקיצור- אינטרנט- לצרכי-עבודה. אפליקציית נוכחות. אפליקציית ניהול של העבודה. אפליקציית אופיס. היה שם גם בנק. וויז (נצרך לעבודה) וזהו.
יום אחד אמרתי לבעלי זה הרבה יותר טוב מהמחשב. במחשב אני מבזבזת זמן, במחשב יש מלא דברים שהם לא רעים, אבל גם לא טובים, במחשב יש אינטרנט וכאן יש עבודה. המכשיר איתי כל היום (זה חלק מהקושי בעבודה המדוברת, שצריך להיות זמינים כל הזמן…) ואני בחיים לא נכנסת 'רק לדקה' ונשארת רבע שעה. לעצמי אין לי מה לעשות שם רבע שעה, ולמה שאעבוד בהתנדבות…. למה אומרים שמכשירים כאלו הם רעים ופסולים??
אז זהו, שכמו שאי אפשר לעשות רק לפי הכללים ובלי לב, אי אפשר רק לפי הלב ובלי הכללים. זה צריך להיות שילוב של שניהם…
הלב שלנו צריך בסוף לזכור מה הוא רוצה להיות. לא לומר 'אבל מותר, זה נטפרי'/אתרוג' אם הרבנים אישרו- מי אני שאגיד אחרת…
בבית הספר סיפרו משל על הרב שהוא המגדלור שרואה מלמעלה את כל המבוך… ויודע איך יוצאים ממנו, אבל 'עשה לך רב' הכוונה לספר לרב על המבוך. ועל המבוך שבלב שלנו, בקשר למה שקורה.
יש דברים שעל הנייר הם בסדר, ובפועל הם הכי לא בעולם. ויש דברים שנשמעים רע ובפועל אפשר להתמודד איתם (לגבי העניין עם המכשיר שלי- באמת, הבעיה העיקרית שלי היא חברתית. אני לא מוציאה אותו בשום אופן בחוץ, כי אני לא רוצה להיות 'אשה עם סמארטפון'. אין לי בו דקות שיחה ואני לא מדברת בו ולא כלום. ואני חושבת שזה בעיה, כי אני לא אתן לגיטימציה שאנשים יראו אותי ויגידו 'לזו יש מכשיר.. אולי זה לא כ"כ נורא' אבל האמת היא שאין בו כלום)
ולזכור להקשיב ללב, כל יום מחדש, למה שהוא אומר. הוא נמצא בסיטואציה. ואם הוא מרגיש לא בנח- זה לא סתם… תשאלי את עצמך כל בוקר: העבודה שלי מתאימה לאשה יהודיה? הלב שלי מרגיש בנח עם מה שאני עושה, איפה שעושה, איך שעושה?
לזאת שכתבה שהיא מרגישה שהצ'אט יותר גרוע מהוואטסאפ:
לדעתי יש גיל שמבינים שאי אפשר להיות תלויים אך ורק ברבנים. גם כי רב לא זמין לך כל הזמן, וגם כי לא את הכל הם יכולים לאסור לכולם מכל מיני שיקולים. ברור שצריך לעשות שאלת רב פרטנית על המצב שלך, אבל מעבר לזה- צריך גם פשוט לחשוב -את מול רבונו של עולם: האם זה טוב או לא טוב הצ'אט בשבילך?
נשמה שנתת בי טהורה היא ואם ליבך אומר לך שלך זה לא עושה טוב ומרחיק אותך מהמטרה האמיתית שלך בחיים, אז זה לא טוב גם אם רבנים לא הוציאו על זה קול קורא.
תגובה לתגובה מישהי כתבה (העתקתי) אני ממש מזדהה איתך, גם לי יוצא לשבת עם מפתח ישיבות ארוכות מידי, כי הוא אוהב להסביר ויש לו גם המון ידע וחשוב לי הידע הזה כל הכבוד שאחזת להציף את ההרגשה כזה מהר..!!!!! אני ממש מזדהה איתך, גם לי יוצא לשבת עם מפתח ישיבות ארוכות מידי, כי הוא אוהב להסביר ויש לו גם המון ידע וחשוב לי הידע הזה, ברוך השם שעובדים מהבית, ואין לי מושג איך הוא נראה, אנחנו מדברים דרך המחשב)teams) בשיתוף מסך.
כל הזמן אני חושבת לעצמי שאם היינו במשרדים זה לא היה שייך להמשיך כך!!!) כמובן שזה עניין תקופתי, כי אחרי תקופה הבוס ביקש שנרכז את השאלות שעולות במשך היום ונעשה שיחה אחת קצרה ומרוכזת(. תמיד עומד לנו במוח המשפט החזק הזה- בעבודה תמיד צריך להיות עם אצבע על הדופק ולשתף מישהו) בעל/אמא( כל יום מה היה. בהצלחה! ובסיפור כתוב: הסיבה לזמן הארוך לא היתה קשורה ישירות לעבודה השוטפת, הוא פשוט רצה להכיר את התחום שאני נמצאת בו, וללמוד אותו יותר טוב.
חושבת שצריך לחדד את ההבדל בין ללמוד לבין ללמד: אישה שמלמדת גבר, זה דבר בעייתי לכשעצמו גם כשזה לא ארוך, אבל לפעמים אין ברירה, וצריך הרבה דעת ודעת תורה מה לעשות כאשר הגבר הוא המלמד, זה קל הרבה יותר, וצריך רק להיזהר שלא תיווצר קרבת דעת, לשמור על ענייניות ולא לגלוש מעבר לחומר המועבר (אם כי כאשר מדובר על שעות רבות, ואחד על אחד, בהחלט כדאי ומומלץ לשאול דעת תורה)
צריך להיזהר לא לומר גם אצל החרדים כך וכך, כי חרדים זה מי שנראה כך זה לא אומר כלום, צריך לחלק אולי לשנות את השם של "חרדים" ל- יר"ש או לא יר"ש (או בן תורה – לא רק שלומד/לא לומד בכולל, אלא שמקיים ושם ליבו למה שכתוב בה), שבעצם זה נשמע אותו רעיון אבל בציבור הכללי וגם אנחנו רואות את כל מי שנראה כך נכנס לקטגוריה וזה לא נכון.
ברור שכל מי שקשורה לשמורה היא הקבוצה היר"ש!! .ואשרינו!! תודה על הכוח של כל אחת שמוסיפה לכולם! וחוץ מזה צריך גם לדון לכף זכות, כי גם אנחנו לא מושלמות והנסיון של מנהל הוא גדול לא להוריד את הכבוד שלו, וזה באמת לא קל, או שנסיון הרדיפה לכסף שמאוד מסנוור, ואם אני לא נמצאת במקום של מנהל וכדו' אני לא יכולה לשפוט ולומר שאני הייתי עומדת בזה,
(לי היתה חברה חרדית איכותית! בצוות, שממש נפלה בזה ברגע שהפכה למנהלת צוות שלנו במקום חילוני וממש רחמתי עליה על ההשפלות שעשתה לנו והצער, (כמובן שהצטערנו נורא אך עכשיו לאחר שנים אני רק מרחמת… וכמובן סולחת) ועדין תמיד לזכור שעדיף שנהיה מהנרדפים ולא מהרודפים וכו'….
שלום רב, ברצוני לכתוב מקרה שקרה לי ולא נראה כמקרה.. ערב אחד דיברתי עם אחותי בטלפון והיא הציעה לי להוריד איזשהו קופון. אציין שהיתה לי בעיה זמנית בחסימת האינטרנט בבית, ברור שהיתה חסימה אך החסימה לא היתה לגמרי הרמטית..
נסחפתי מעט מהגדרים שקבעתי לי ופתחתי את האתר. אחרי שניה! בני בן השנתיים התחיל לבכות ומה אני רואה, הילד פתח את המצח… הסתובבתי ואמרתי הקב"ה תודה רבה הבנתי. הוא פתח כדי שאני לא אפתח.. כי גדר שעושים בבית (ותמיד..) חייב להישאר גדר. יישר כוח על כוח השמורה!
